סדרות אינטרנט ששווה להכיר 14

רשימה נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Dropped – פורמט ריאליטי אינטרנטי שאפתני שממומן על ידי מותג הבירה הייניקן. בכל שבוע, בחור אורבני אחר נלקח מחייו המערביים הנוחים ו"מושלך" לארץ לא ידועה. לאחר שהוא מוריד את כיסוי העיניים הוא מגלה שהוא באלסקה או מרוקו, או קמבודיה. הסדרה מתעדת את הרפתקאותיו מחוץ אזור הנוחות שלו לאורך שלושה פרקים: כל שבוע בחור אחר והרפתקה אחרת. לפרויקט ממשק מרשים בדף ייעודי ביוטיוב שבו אמור להיחשף בקרוב גולש מהבית שביקש ויזכה לצאת להרפתקה בלתי ידועה ומצולמת משלו.

Sugarboy – ילד ג'ינגי' עם דמיון מפותח מספר לכם בנשימה אחת סיפור פעולה ממוחו הקודח וזאת לאחר שאכל הרבה ממתקים . אנחנו לא רק שומעים את הסיפור אלא גם רואים את העולם כפי שהוא מדמיין אותו. אחד ממפיקי הסדרה הוא ג'ימי פאלון ובהתאמה יש בה הרבה הופעות אורח של פרצופים מוכרים

Zoochosis – לא סדרה לינארית כי אם אוסף סרטונים שבאים מאותו בית הפקה ויצירה של פטריק סקוט.  קשה להסביר את התכנים (ההסבר שמציע האתר הוא "סדרת סרטונים שהם בלתי נשכחים מבחינת סגנון ותוכן.") אבל מדובר היצירות שנעות על הגבול שבין וידאו ארט לקליפים קצרים. יש שם יונים מדברות, קלוז אפים על אוכל שלא בהכרח מעוררים תאבון והרבה מאד מתח מיני בצילום איטי.

Prison Dancers – סדרת ווב מוזיקלית ששואבת את השראתה מהלהיט הוויראלי של האסירים הפיליפינים שרוקדים בכוראוגרפיה מתואמת את Thriller של מייקל ג'קסון.  הסדרה עוקבת אחרי שש דמויות של אסירים מאותו הכלא, ועושה את זה דרך שירים. בנוסף, היא מציעה לצופה לבנות את העלילה לפי רצונו דרך בחירה בין שלוש אפשרויות  המשך בסוף כל פרק. אותו הרכב של שחקנים אמריקאים פיליפיניים גם מעלים את המחזמר ככהפקה בימתית מלאה בניו יורק.

משיח – סדרת האינטרנט הישראלית המדוברת ביותר של החודשים האחרונים התחילה בכלל כפיילוט לטלוויזיה. אודי כגן ודנה פוליג יצאו לדרך עם מוקומנטרי שמלווה "אמן אינטרטניימנט"  ועוזרו הנאמן האורגניסט זיו כשהם מפלסים את דרכם בתחתית עולם הבידור הישראלי. ההומור של הסדרה נובע מהדמויות (משוחקות ומתוזמנות לעילא) שמקיימות בתוכן שילוב בלתי אפשרי של רגישות אדירה למי שצופה בהם לצד חוסר מודעות עצמית קיצוני.  הסדרה שלא עברה את מנהלי הפיתוח של הערוצים השונים, נערכה מחדש לרשת היכן שההומור שלה מצא בית חם והרבה מאד באזז.

רנה -סדרה מוקומנטרית  ישראלית שיצרו עופר רבין וגיא ויטלזון  וכוכבה רנה  – זמר של להיט אחד שנשכח בשנות השמונים. בהגיעו לגיל הפנסיה החליט לוותר על המנוחה לטובת מאבק למימוש חלום הקאמבק. מעניין לבחון את רנה ביחס למשיח (בפסקה הקודמת) כי שתיהן עוסקות באותו עולם, דרך אותו סוג של דמות ונשענות על הומור מבוכה. אבל הן שונות – לרנה, קשה לסלוח על חוסר המודעות שלו כי בשונה ממשיח שהוא דביל בלתי מזיק, רנה (הדמות) שוביניסט אגרסיבי. הדמות והעובדה שהפאנצ'ים בסדרה פחות מודגשים יוצרים חזון אמנותי שונה ומאתגר.

Burning Love – הפקה מצליחה ומשופעות כוכבים מבית  Yahoo Screen. הסדרה היא פרודיה על תכניות הריאיליטי בסגנון "הרווק" שסוגרות בבית אחד גבר אחד ו12 נשים שמתחרות על ליבו. הסדרה לא מוותרת על שום אלמנט שחוק מתכניות הריאליטי בשביל לייצר קומדיה אפקטיבית. בעונה הראשונה היה רווק, בשנייה רווקה  במרכז, ובעונה השלישית הדמויות התמודדו על פרס משנה חיים של 900 דולר.

H+ – סדרת מדע בדיונית מושקעת שמתארת עתיד שבו לכולנו יש צ'יפ במוח שמחבר אותנו לאינטרנט והופך את העולם לעולם עם ממשק משתמש (דמיינו משקפיים של גוגל, אבל בילט אין למוח). אבל, למחשבים ובמיוחד כאלו שמחוברים לרשת יש סיכוי להידבק בווירוס, וזה בדיוק מה שקורה בתחילת הסדרה. הסיפור נע בין 10 ארצות וזמנים שונים ומחבר סיפורים שונים של דמויות שונות לכדי סיפור מתח על מה שהוביל ליצירת הווירוס.

Awkward Black Girl – סדרה זוכת פרסים שכשמה כן היא, עוקבת אחרי החיים של נערה שחורה בשם J שיש לה הנטייה למצוא את עצמה בסיטואציות מביכות. הסדרה מתוארת מנקודת מבטה של J שמשתפת את הצופה בתחושות שלה דרך קריינות. הסדרה שהתחילה כהפקה צנועה רכשה לעצמה מעריצים רבים ולעונתה השנייה כבר גייסה סכום של 56 אלף דולר דרך קיקסטארטר. איסה ריי היא יוצרת הסדרה, הכותבת והשחקנית הראשית.

פייסבוק או טוויטר, מי טובה יותר לפעילות מסך שני?

רשתות חברתיות הן כיכר העיר החדשה, המקום בו אפשר לשמוע הד ציבורי. במידה הולכת וגוברת, מותגי טלוויזיה לא רק מקודמים ונחשפים ברשתות חברתיות, אלא גם פונים לרשתות החברתיות כדי לקבל מושג לגבי מידת ההשפעה והחשיפה שלהן. הרשתות החברתיות הגדולות ביותר הן פייסבוק וטוויטר ולפיכך לא ניתן להתעלם מהן בכל הנודע לפעילות social tv אבל באיזה מהן כדאי להשקיע יותר משאבים כשאנו באים לייצר פעילות מסך שני ?

אם אתה בישראל; פייסבוק היא המנצחת בנוק אאוט מכיוון שלמרות מעלותיה הרבות, טוויטר כמעט ולא קיימת בישראל (נכון להיום). אמנם היא בשימוש סלבריטאים ומובילי דעה, אבל ההמונים מסרבים להיסחף ולתחום את דעתם ל140 תווים.

אם אתה בעולם, או מכוון לשם; עדיין פייסבוק היא הבחירה הנכונה ועל מנת להסביר למה אני חושב כך, אתחיל מלסתור את המסקנה הזו:

טוויטר היא רשת חברתית "חיה" – הפוסטים הקצרים מאפשרים שיחה קולחת; כלי ההאשטאג מאפשר לרכז מליוני משתמשים לנושא אחד בקלות יחסית; העובדה שהשיחה ציבורית, בשונה מהפרטית בפייסבוק, מאפשרת גישה למנועי חיפוש ונותנת תחושה של להיות חלק מתנועה אדירה ומגוונת. בנוסף, היא מאפשרת לשיחה להיות מדידה, מה שבתורו מאפשר מודלים כלכליים ברורים יותר. כל אלו הובילו את טוויטר להשקיע במיצוב עצמה כמובילת השיחה הטלוויזיונית ברשתות החברתיות. אותו מיצוב עובד, ובארצות שבהן טוויטר דומיננטית, כמות הטוויטים היא ה-מדד לאמור השפעה של תכניות טלוויזיה ברשתות החברתיות.

אז למה בכל זאת פייסבוק? במילה אחת, הגודל. social tv מצד המפרסם (גוף הטלוויזיה) הוא כלי שיווקי, והטלוויזיה צריכה לשווק לכמות הגדולה ביותר של אנשים שהיא יכולה להשיג. פייסבוק גדולה פי שניים מטוויטר.  גם במדינות הכי משמעותיות מבחינת שימוש בטוויטר ( סין, הודו, יפן, ארצות הברית, ברזיל, מקסיקו, אנגליה, אינדונזיה, קנדה וספרד – לפי All Twitter וeMarketer) פייסבוק מובילה בעשרות אחוזים מבחינת כמות משתמשים (לפי Statista וויקיפדיה) עם יפן כיוצאת מהכלל שבה כמות המשתמשים שווה.

עכשיו נחזור לדיון האיכותי שבו לא כמות החשיפה אלא יכולת ההשפעה היא שעומדת למבחן.  במחקר שנערך על ידי מכון נילסן בארה"ב (שבה יותר מכל ארץ אחרת טוויטר משמשת פלטפורמה המרכזית לפעילות social tv) נמצא שהיכולת של פייסבוק להשפיע על אדם לראות תכנית טלוויזיה גדולה פי 3 מזו של טוויטר והפער לטובת פייסבוק גדל ככל שעולים בגיל. בנוסף פייסבוק מפצה על מהירות בדיוק, היא שיכללה וממשיכה לשכלל את היכולת שלה להעביר מסר לקבוצת האנשים שהכי רלוונטית למפרסם, וזה הגביע הקדוש של שיווק בעידן המודרני. ולכן, פייסבוק, עד אשר יוכח אחרת.

המהפכה הדיגיטלית בטלוויזיה – יותר מרק עוד ערוץ שיווקי

נכון להיום, המהפכה הדיגיטלית, על היכולות הפנומנליות שלה, לא ממש שינתה את המוצר הטלוויזיוני, אלא בעיקר העצימה את השיווק שלו. הדיגיטל מגיע אחרי שהתכנית צולמה ונערכה ובא כקומה שנייה לחווית המסך שלא ממש השתנתה (למרות שצופיה מאד כן)  במאמר שכתבתי עבור MIPBLOG  (הבלוג של פסטיבל מיפ, שוק הטלוויזיה החשוב בעולם שמתרחש בקאן אחת לחצי שנה) הרחבתי והדגמתי אץ הסיבות שגורמות לי לחשוב שזה המצב כיום ומה צריך לקרות בעתיד. מוזמנים לקרוא בלינק הבא….

Can’t social TV be more than just marketing?

יצירת טלוויזיה דרך חכמת ההמונים – TV by the People

קרוס מדיה מדבר על חיבור בין עולמות תוכן, בדרך כלל בין עולמות הדיגיטל לעולמות הטלוויזיה. אבל למרות האפשרויות הבלתי נגמרות שיכולות להיווצר כשמשלבים שני עולמות כל כך עשירים, בפועל התפוקה מוגבלת. זאת מכיוון שברוב המקרים עולם הדיגיטל מיושם רק על המוצר הטלוויזוני הסופי. קודם עושים תכנית טלוויזיה, ורק לאחר מכן מנסים להבין איך בונים עליה חוויה משלימה.

השבוע עולה לאוויר פרוייקט שבו הדיגיטל מגיע לפני התכנית; שבו התרבות והיכולות הדיגיטליות ישמשו ליצירת תכנית הטלוויזיה. TV by the People הוא מיזם ראשון מסוגו בעולם, שמטרתו יצירת פורמט טלוויזיוני דרך חכמת ההמונים. במקום שלושה אנשי פיתוח (שנוטים להיות יותר דומים מאשר שונים) 700 אנשים, מרקעים שונים וארצות שונות, יבנו יחד תכנית טלוויזיה. זה תהליך חשיבה קולקטיבי שלמעשה מייצר בריינסטורמינג של מאות אנשים.

עקרון משמעותי רלוונטי של חכמת ההומנים הוא שקבוצה גדולה של אנשים שחושבים ביחד יכולים להגיע לתובנות/פתרונות שלא נופלות באיכותן מזו של מומחה. במקרה הזה אנחנו עם רגליים בשני העולמות. אמנם הקבוצה המפתחת תהיה אנשים רגילים, אבל טלוויזיה היא כל כך מרכזית בחיינו שכולנו קצת מומחים בה. בנוסף, את התהליך ינווטו אנשי מקצוע ויוצרים צפויים להיות חלק מהקבוצה שתפתח את הפרוייקט.

הפרוייקט הוא הראשון מסוגו בעולם, אבל לא סוג התהליך: ויקפידה היא אנציקלופדיה שנולדה מממאמץ קריאטיבי משותף, כך גם waze שמשתמשת בקהילה על מנת לייצר נתונים שהקהילה צורכת.  גם קונצרן כמו BP פנה להמונים כאשר לא הצליחה למצוא פתרון לבעיית נזילת הנפט למימי המפרץ (ושם מצא את הפתרון). חוכמת ההמונים היא עקרון אנושי אבל התרבות והכלים הדיגיטליים, בדגש על רשתות חברתיות, הפכה אותו לכלי פרקטי. את היכולת הזו אנחנו מבקשים ליישם על תהליך יצירה של תכנית טלווזיה.

מדובר באירוע תרבות דיגיטלי , ניסוי בקריאטיביות המאתגר את ההמונים, לצד אנשי מקצוע, ליצירתיות מסוג חדש והוא יוצר ומנוהל מישראל על ידי מחלקת הדיגיטל של ארמוזה פורמטס (גילוי נאות: שאני עומד בראשה). את הפרוייקט ילווה ליאור צורף, מרצה חוקר חוכמת ההמונים, שהרצה בנושא זה על בימת כנס TED העולמי. כמו כן, צוות נבחר של חמישה סטודנטים, ייקח חלק בפרוייקט וניהולו.

עדכון 27 אפריל : שמחים לבשר שחברת ההפקה הגדולה באירלנד Screentime Shinawil (מפיקה את דה וייס, מאסטר שף ותכניות לBBC באנגליה) הצטרפה כשותפה למיזם.  המשמעות היא שכעת יש גוף הפקה בינלאומי בנוסף לארמוזה פורמטס שעומד מאחורי הפרוייקט ונותן יכולת מימוש יוצאת דופן לתכנית שתצא ממנו. בנוסף דחינו את הדדליין להגשת רעיונות ל18 במאי והוספנו פרס לרעיון המנצח של 2500 דולר ובנוסך ארבעה מיני אייפאדים לחברי הקבוצה…

 הפרוייקט ינוהל בשני שלבים:

שלב ראשון – גולשים מרחבי העולם יוזמנו להציע רעיונות לתכניות טלוויזיה באתר הפרוייקט www.tvbythepeople.com כל הרעיונות ירוכזו במתחם סגור בהם יצפה רק צוות הפרויקט המורכב מאנשי טלוויזיה ורשתות חברתיות (עד סוף אפריל)

 שלב השני –  הרעיון הנבחר ו-700 גולשים מסך המצטרפים לפרוייקט , יוזמנו לקבוצה סגורה בפייסבוק  לתהליך בו יפותח הפורמט באמצעות  crowed sourcing- חוכמת ההמונים.  יוזם הרעיון וארבעה ממשתתפי הקבוצה יקבלו אחוזים בפורמט ויתחלקו ברווחים הנלווים. זאת לצד קבלת קרדיט כשותפים ליצירת הפורמט.

הפרוייקט כולו ינוהל באנגלית והפורמט הנבחר  ייחשף ביולי 2013.

(יותר מ)מוזמנים להצטרף….

דניאל

להנאתכם, הרצאה של ליאור צורף על חוכמת ההמונים

עדכון : מרץ 2013 כתבה על הפרוייקט בדה מרקר Tech Nation