הדרך להוליווד עוברת ברשת

האינטרנט ואתרי הוידאו מאפשרים ליוצר העצמאי משהו שלא היה קיים מעולם – הפוטנציאל שכל אחד בעולם יראה את היצירות שלו. למרות שהתרגלנו לעובדה המוגמרת הזו, מדובר על מציאות פרקטית שהיא בערך בת עשור. תוצאה של טכנולוגיה שאפשרה תרבות פופ גלובלית (סוזן בויל) והגדילה את השאיפות של היוצרים. חו"ל זה לא באמת פה, אבל הוא קרוב מאי פעם.

ליוצרי קולנוע צעירים יש כמה רווחים בולטים מהמהפכה מאחר והיא גרמה לוידאו להיות בן בית: ראשית, הם ניזונים מתרבות עולמית בזמן אמת. שנית, על ידי העלאה של הסרטים שלהם הם נמצאים בחוץ בשלב מוקדם יחסית של הקריירה (ומתחילים דיאלוג עם קהל) ושלישית, יש להם אפשרויות קידום עצמי אמיתיות – זה מתחיל מהעלאת סרטים, קידום שלהם, בלוגים, דו שיח ישיר עם הקהילה העולמית, אתרים עצמאיים, רשתות חברתיות והפצה (למשל דרך אתר כמו withoutabox שמקל את עבודת איתור הפסטיבלים וההרשמה אליהם). פעם, יוצר שסיים לימודי קולנוע היה נסמך בעיקר על פסטיבלי סרטים על מנת לחשוף את הסרטים שלו לקהל ולאנשי תעשייה, היום יש לו האפשרות  לעשות את זה לבד.

זה לא שלפרוץ היום זה קל, ויש מי שיגיד שהמציאות הזו יצרה עודף תחרות שמקשה על היוצר בתחילת דרכו. זה תמיד מסע של מזל והתמדה. מה שהעולם הדיגיטלי איפשר הוא עוד נאראטיב הוליוודי לשאוף אליו בדרך להוליווד – זה של היוצר שהתגלה ברשת.

פרדריקו אלווארז בן ה30 מאורוגויי הפיק סרטון של 4:48 שניות שמתאר מתקפת רובוטים ענקיים על בירת אורוגויי,  מונטבידו. הסרטון Ataque de Pánico שהופק בתקציב של 500 דולר מצליח להרשים בריאליזם, בסינמטוגרפיה ובהוליוודיות של הסצנה שהוא מתאר. לאחר שעלה לאינטרנט לפני חודש וחצי קיבל תשומת לב, שבחים ו800,000 אלף צפיות בתוך פחות מחודש. בין האנשים ששמו לב לסרטון היה סאם ראימי, הבמאי של טרילוגיית ספיידרמן. הוא יצר קשר עם הבמאי הצעיר והציע לו מליון דולר עבור בימוי סרט בתקציב 30 מליון דולר שמבוסס על הסרטון הקצר, (שמאז הגיע ל4 וחצי מליון צפיות).

סיפור דומה הוא זה של של ניל בלוקאמפ שבשנת 2005 ביים את הסרט Alive in Joburg. זה היה סרט שהעביר ביקורת על האפרטהייד על ידי הוספה של עוד שכבה חברתית לתחתית ההירארכיה – חייזרים. הסרטון בן ה6 דקות הרשים את פיטר ג'קסון – במאי הטרילוגיה "שר הטבעות"  שהציע לבלוקאמפ לקחת אותו תחת חסותו. הוא הפיק איתו סרט באורך מלא שמבוסס על הסרטון הקצר שנקרא District 9. הסרט הוא סרטו הראשון באורך מלא של בלוקאמפ והוא זכה להצלחה ביקורתית וקופתית. 

מה שמשותף לשני הסרטים הוא שיש בהם רוחב יריעה וערכי הפקה שהם לא תוצאה של תקציב גדול. בדומה לסרטו של אלווארז גם סרטו של בלוקאמפ מצטיין בניצול חכם של טכנולוגיה. אצל אלווראז זה אפקטים מרשימים על תוכנת אפטר ואצל בלוקאמפ, שנהנה מתקציב גדול יותר, זה מש אפ תוכני ועריכתי. הרבה מהצילומים ב alive at Joburg הם ארכיונים. הראיונות הם אמיתיים ובהם שחורים ביוהנסבורג מדברים על שחורים מזימבבווה שחיים ביוהנסבורג ולא על חייזרים.

זה שאלווראז הוא מאורוגוואי ממחיש את העובדה שהרשת פותחת את הוליווד לא רק לאמריקאים. דוגמא מקומית נוספת מהעת האחרונה היא הקליפ Her Morning Elegance לשירו של אורן לביא. 2 אנימטורים עבדו בתחנה המרכזית במשך יומיים עם אורן לביא ושיר שומרון על הקליפ שעלותו הסתכמה ב6000 דולר. בעוד חודש וחצי הם יצעדו על השטיח האדום בטקס הגראמי. 9 מליון צפיות הביאו אותם לשם.

3 thoughts on “הדרך להוליווד עוברת ברשת

  1. מיקי זי

    כיף לקרוא כרגיל. היום ישנה תחושה שסיכויי הזכייה ב"לוטו" הרבה יותר טובים וכמובן שכל אחד יכול לשלוח טופס.

  2. יורם

    אלווארז באמת מוכשר מאוד. אתה בטוח שכל זה עלה 500 דולר? נראה מעט מדי יחסית לתוצאה.
    אין ספק שהאינטרנט יוצר גם פרדוקס: הוא משמש כדרך של העולם החדש למשוך תשומת לב של העולם הישן, אליו מתחנפים כי יש בו עדיין את הכסף. כך שלמעשה, לו היה ניתן לעשות כסף אמיתי מסרט בהפצה דיגיטלית, יכול להיות שיוצרים מסוימים היו מוותרים על הקולנוע הממסדי.

  3. עמיר שבירו

    נותן תקווה. יש גם את הסרט תשע (9) שהיה סרט קצר שקיבל תשומת לב והפך לסרט גדול. מומלץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.