איך האינטרנט הפר את ההבטחה שלו

המהפכה הדיגיטלית הבטיחה להביא את העולם אלינו ואותנו לעולם, היא הבטיחה להרחיב את האופקים שלנו, אך בדרכים רבות היא הצרה אותם.

יש הרבה אנשים בישראל שלא מבינים איך הימין הקיצוני השתלט על ההנהגה ולמה אנשים נוהרים אחריו. יש כמות זהה של אנשים שלא מבינים איך השמאלנים במדינת תל אביב מרשים לעצמם להתבטא באופן בו הם מתבטאים. ישראלים חלוקים בנושא הקונפליקט, מתנחלים, דת  ומה לא. וזה לא ויכוח ג'נטלמני. "אתם איתנו, או שבגלל חוסר ההבנה שלכם, הורסים את המדינה"

הפכנו ליותר קיצוניים והרבה פחות סבלניים. זה קורה במידה רבה בגלל האופן שבו אנחנו חווים את העולם בעידן האינטרנט. קחו למשל את הרשתות החברתיות (כמו פייסבוק, היכן שרבים מאתנו, ובעיקר הצעירים, צורכים את החדשות שלהם). ברשתות החברתיות, אתם חשופים בעיקר לאנשים שהם כמוכם, עם דעות כמו שלכם וידע שכבר יש לכם. דרך הפייסבוק, אתם משוכנעים בצדקתכם על ידי חשיפה חוזרת לאותן הדעות, שוב ושוב. זה מרגיש כאילו כ-ו-ל-ם מסכימים איתכם.  כך נוצר "כולנו" ומשם נגזר "ההם"

האפקט של "בטחון בצדקתי" מועצם על ידי שוק התקשורת המפוצל. אם אתם קוראים" ישראל היום" או הארץ" למשל, אתם יודעים מה רוח הדעות שתקראו עוד לפני שפתחתם את העיתון או נכנסתם אל האתר. אנשים מראש קוראים פרשנות שמסכימה עם הדעה שלהם.

אפילו תוצאות החיפוש בגוגל מותאמות אישית. 200 אלמנטים שונים הם הפילטר שמשאיר אותך עמוק באיזור הנוחות.

אנחנו חיים ב"קופסאות הד וירטואליות" (Virtual Echo Boxes) מה שמוביל לדיאלוגים טעונים, רטוריקה פוליטית מוקצנת ואלימות פיזית. אנחנו נטולי פרספקטיבה על הדברים החשובים וזה מחורר את המרקם האנושי במדינה.

הפילוג שנולד מאותו מרדף אחרי הפרסונליזציה נכון לישראל, הוא גם נכון לאנגליה (ברקזיט) ולארה"ב (הבחירות לנשיאות 2016) והצונאמי מגיע לעוד ועוד מדינות…

עוד על התופעה בפוסט שפירסמתי בהאפינגטון פוסט ביולי 2016