ארכיון תגיות: אינטראקטיביות

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 14

רשימה נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Dropped – פורמט ריאליטי אינטרנטי שאפתני שממומן על ידי מותג הבירה הייניקן. בכל שבוע, בחור אורבני אחר נלקח מחייו המערביים הנוחים ו"מושלך" לארץ לא ידועה. לאחר שהוא מוריד את כיסוי העיניים הוא מגלה שהוא באלסקה או מרוקו, או קמבודיה. הסדרה מתעדת את הרפתקאותיו מחוץ אזור הנוחות שלו לאורך שלושה פרקים: כל שבוע בחור אחר והרפתקה אחרת. לפרויקט ממשק מרשים בדף ייעודי ביוטיוב שבו אמור להיחשף בקרוב גולש מהבית שביקש ויזכה לצאת להרפתקה בלתי ידועה ומצולמת משלו.

Sugarboy – ילד ג'ינגי' עם דמיון מפותח מספר לכם בנשימה אחת סיפור פעולה ממוחו הקודח וזאת לאחר שאכל הרבה ממתקים . אנחנו לא רק שומעים את הסיפור אלא גם רואים את העולם כפי שהוא מדמיין אותו. אחד ממפיקי הסדרה הוא ג'ימי פאלון ובהתאמה יש בה הרבה הופעות אורח של פרצופים מוכרים

Zoochosis – לא סדרה לינארית כי אם אוסף סרטונים שבאים מאותו בית הפקה ויצירה של פטריק סקוט.  קשה להסביר את התכנים (ההסבר שמציע האתר הוא "סדרת סרטונים שהם בלתי נשכחים מבחינת סגנון ותוכן.") אבל מדובר היצירות שנעות על הגבול שבין וידאו ארט לקליפים קצרים. יש שם יונים מדברות, קלוז אפים על אוכל שלא בהכרח מעוררים תאבון והרבה מאד מתח מיני בצילום איטי.

Prison Dancers – סדרת ווב מוזיקלית ששואבת את השראתה מהלהיט הוויראלי של האסירים הפיליפינים שרוקדים בכוראוגרפיה מתואמת את Thriller של מייקל ג'קסון.  הסדרה עוקבת אחרי שש דמויות של אסירים מאותו הכלא, ועושה את זה דרך שירים. בנוסף, היא מציעה לצופה לבנות את העלילה לפי רצונו דרך בחירה בין שלוש אפשרויות  המשך בסוף כל פרק. אותו הרכב של שחקנים אמריקאים פיליפיניים גם מעלים את המחזמר ככהפקה בימתית מלאה בניו יורק.

משיח – סדרת האינטרנט הישראלית המדוברת ביותר של החודשים האחרונים התחילה בכלל כפיילוט לטלוויזיה. אודי כגן ודנה פוליג יצאו לדרך עם מוקומנטרי שמלווה "אמן אינטרטניימנט"  ועוזרו הנאמן האורגניסט זיו כשהם מפלסים את דרכם בתחתית עולם הבידור הישראלי. ההומור של הסדרה נובע מהדמויות (משוחקות ומתוזמנות לעילא) שמקיימות בתוכן שילוב בלתי אפשרי של רגישות אדירה למי שצופה בהם לצד חוסר מודעות עצמית קיצוני.  הסדרה שלא עברה את מנהלי הפיתוח של הערוצים השונים, נערכה מחדש לרשת היכן שההומור שלה מצא בית חם והרבה מאד באזז.

רנה -סדרה מוקומנטרית  ישראלית שיצרו עופר רבין וגיא ויטלזון  וכוכבה רנה  – זמר של להיט אחד שנשכח בשנות השמונים. בהגיעו לגיל הפנסיה החליט לוותר על המנוחה לטובת מאבק למימוש חלום הקאמבק. מעניין לבחון את רנה ביחס למשיח (בפסקה הקודמת) כי שתיהן עוסקות באותו עולם, דרך אותו סוג של דמות ונשענות על הומור מבוכה. אבל הן שונות – לרנה, קשה לסלוח על חוסר המודעות שלו כי בשונה ממשיח שהוא דביל בלתי מזיק, רנה (הדמות) שוביניסט אגרסיבי. הדמות והעובדה שהפאנצ'ים בסדרה פחות מודגשים יוצרים חזון אמנותי שונה ומאתגר.

Burning Love – הפקה מצליחה ומשופעות כוכבים מבית  Yahoo Screen. הסדרה היא פרודיה על תכניות הריאיליטי בסגנון "הרווק" שסוגרות בבית אחד גבר אחד ו12 נשים שמתחרות על ליבו. הסדרה לא מוותרת על שום אלמנט שחוק מתכניות הריאליטי בשביל לייצר קומדיה אפקטיבית. בעונה הראשונה היה רווק, בשנייה רווקה  במרכז, ובעונה השלישית הדמויות התמודדו על פרס משנה חיים של 900 דולר.

H+ – סדרת מדע בדיונית מושקעת שמתארת עתיד שבו לכולנו יש צ'יפ במוח שמחבר אותנו לאינטרנט והופך את העולם לעולם עם ממשק משתמש (דמיינו משקפיים של גוגל, אבל בילט אין למוח). אבל, למחשבים ובמיוחד כאלו שמחוברים לרשת יש סיכוי להידבק בווירוס, וזה בדיוק מה שקורה בתחילת הסדרה. הסיפור נע בין 10 ארצות וזמנים שונים ומחבר סיפורים שונים של דמויות שונות לכדי סיפור מתח על מה שהוביל ליצירת הווירוס.

Awkward Black Girl – סדרה זוכת פרסים שכשמה כן היא, עוקבת אחרי החיים של נערה שחורה בשם J שיש לה הנטייה למצוא את עצמה בסיטואציות מביכות. הסדרה מתוארת מנקודת מבטה של J שמשתפת את הצופה בתחושות שלה דרך קריינות. הסדרה שהתחילה כהפקה צנועה רכשה לעצמה מעריצים רבים ולעונתה השנייה כבר גייסה סכום של 56 אלף דולר דרך קיקסטארטר. איסה ריי היא יוצרת הסדרה, הכותבת והשחקנית הראשית.

הקוד של התוכן – ראיון עם המתכנת איציק בכר

יותר מכל דבר אחר, זו הטכנולוגיה שהופכת תוכן לתוכן ניו מדיה או קרוס מדיה. אם זו הטכנולוגיה המובנת מאליה שנדרשת בשביל צפייה ביוטיוב או זו שדורשת תשומת לב כמו באוגמנטד ריאליטי. בשביל שפרויקט תוכן דיגיטלי יעבוד הרבה פעמים נדרש דיאלוג מוצלח בין אנשי התוכן לאנשי התכנות, וזאת למרות שמדובר בשתי  אסכולות, שתי מומחיות שונות בתכלית ובהרבה מקרים בשני סוגי אנשים.

ביקשתי מהמתכנת איציק בכר להתראיין לבלוג וזאת על מנת לדבר קצת על הצד התכנותי של התוכן. טביעת אצבעו של איציק נמצאת הן באתרים גדולים ומורכבים כדוגמת האתר של ישראכרט והן באפליקצייות קרוס מדיה כגון משחקי המולטיפלייר של 101 דרכים לעוף מהבית (גילוי נאות : שTHEBOX מעורבת בהם)

מה טכנולוגית בכלל מאפשר קרוס מדיה (בניגוד לטלוויזיה פרופר)?

בטלוויזיה אתה רק מקבל מידע, ובטכנולוגיה של אינטרנט אתה יכול לשלוח ולקבל מידע; אתה יכול לשלוח בקשות שישפיעו על התוכן שאתה רואה. זה בבסיסו מה שעושה את ההבדל. אם ממירים היו יכולים לשלוח ולקבל מידע אז הרבה מהפעילויות הקרוס מדיה היו קורות דרך השלט ולא על שני מסכים. וזה, אגב אפשרי היום, אבל לא משקיעים בזה כי אנשים כבר רגילים לאינטרנט ושמה משקיעים בפיתוחים.

מה איש תוכן צריך לדעת לגבי תכנות, כשנדרש הדיאלוג הזה?

חשובה ההבנה הבסיסית. חשוב לדעת איך דברים עובדים. והכוונה היא לא שאיש התוכן יהפוך להיות מתכנת, אבל כן שיידע מה זה שרת, מה זה צד לקוח. מה שייך למה. אם למשל יש טקסט דינמי הוא צריך לדעת מה החוקיות שלו. (טקסט דינאמי מתייחס ליעדים שבהם הגולשים יכולים לשנות את התוכן, כמו פייסבוק או רובריקת הטוקבקים. זה בשונה מטקסט סטאטי שמתייחס לאתרים "סגורים" שרק מתכנת יכול לעשות בהם שינוי) למשל גלריה בפייסבוק: יש כותרת, תמונה ממורכזת, ותגובות. זה הפורמט שרלוונטי לכל המשתמשים. אי אפשר ליישר תמונה לימין או להתחיל מהתגובות.

איפה אפשר ללמוד את אותם עקרונות בסיס?

כשלומדים תכנות, זה הפרק הראשון. זה המבוא. ואפשר לקרוא ולהבין את זה גם אם אתה לא ממשיך לתכנות.הדבר השני זה פשוט לשאול לפני תחילת העבודה.

אחד הדברים הכי מכריעים שיוצאים לדרך היא בחירת שפת התכנות, למה זה משמעותי?

יש כמה שפות מאד מאד פופולאריות שיש בניהן תחרות. dotnet היא שפה של מיקרוסופט וphp היא שפה שמבוססת על קוד הפתוח. למעט המחיר הזול יותר של php אין הבדל חד משמעי ביניהן. במי מהן לבחור זו החלטה של המקום שבונה את זה. הרבה פעמים זה קשור להיסטוריה של התכנות עד אותה נקודה. לפעמים זה קשור לזה שאנשים לא אוהבים את מיקרוסופט (כמו מארק צוקרברג שביסס את שפיתח את פייסבוק על php)

מה זה html?

בגדול תכנות מתחלק לשניים. החלק הראשון זה צד שרת שזה הקוד – הארכיטקטורה של התכנות, והחלק השני הוא צד לקוח שזה מה שהלקוח בסופו של דבר רואה על המסך, ללא קשר אם בחרת dotnet או php.  במילים אחרות תחשוב על זה כמו עץ: הגזע – צד השרת שאחד ממנו מספיק אבל הענפים – צדדי הלקוח צריכים להיות שונים לפי הקהל שרוצים להגיע אליו.

הhtml שייך ללקוח. זו שפה שיותר קשורה לקידום ולצד המסחרי.

יש הרבה באזז סביב html 5 (הגרסה החמישית של html)

ה5 הוא טרנדי כי הוא חובה לאייפאד ולאייפון ובגלל זה לקוחות חמים על זה אבל יש לו השלכות טכנולוגיות שחשוב לדעת. אמנם הוא טוב למובייל (גם לאנדרואיד) אבל הוא לא בהכרח טוב למי שצופה באינטרנט דרך המחשב. כי רק באקספלורר 9 אפשר לראות אותו ורוב העולם הבאקספלורר 7. זה אומר ששימוש בו יכול להפסיד לך לקוחות אינטרנטים

פלאש?

גם שפת צד לקוח. סוג מסויים שלטכנולוגיה שיושבת על הHTML אבל היא יותר כמו קונטיינר שיושבת בתוך בHTML (מתלבשת בחלון בתוכו) ויש לה יכולות גראפיות הרבה יותר גבוהות. HTML 5 ופלאש יכולים לעשות את אותו הדבר אבל בפלאש זה יקרה הרבה יותר מהר.

יש שפת לקוח אחת שפותרת לי את כולם?

היום, אם אני רוצה שיראו את זה במובייל וגם באינטנרט רגיל צריך לפתח בשתי שפות. אם אתה רוצה אפליקציה לאפל, לאנדרואיד ולוובסייט. אלו שלושה פיתוחים וזה יקר פי שלושה. אבל מי שייסדר את זה הם אדובי (שאני אוהב) יש להם שפה חדשה שמאפשרת לך לפתח פעם אחת צד לקוח שרלוונטי לכולם.

Flash & Flex

זו הטכנולוגיה החדשה אבל (בניגוד לפלאש) היא מאפשרת יכולות של 5html ואם לצורך העניין תכתוב "כפתור" אז זה יופיע כמו שצריך בכל המסכים כמו שצריך. המשמעות של השפה הזו היא שעוד שנה יהיה הרבה יותר מתכנתים שיוכלו לתת מענה גם לאפל (ומובייל) וגם לוובסיייט. עשינו לזה טסטינג לפני חודש והמולטי פלטפורם הזה באמת עובד.

בוא נדבר על שרתים. מה זה שרת?

שרת הוא המקום שבו אתה מחזיק את המידע והקוד על פיו הוא פועל. זה מחשב שיושב בכתובת מסויימת שיודע לקחת את הבקשה שלך ולתת את מענה רלוונטי (לפי הקוד שתכנת המתכנת) לכל שרת יש תפקיד משלו. יש שרת שמארח מאגר מידע. שרת יעודי לוידאו, יש שרת שתפקידו לאכסן את האתר ויש שרת שמאפשר מולטי פלייר גיימינג. 

דגשים לעבודה מול שרתים

כמות היוזרים שכולים להיות. בחירת שרת שרלוונטי לסוג העבודה (וידאו, מולטיפלייר) אם יש פרסים אז חשוב לתת את הדעת על אבטחת המידע. באתרים גדולים נדרשת ארכטקטורה של שרתים שבה אם שרת אחד משתבש או שיש עומס, שרת אחר יודע לקחת את מקומו. אם אתה הולך על אתר גדול חשוב שיהיה לך מישהו שיידע לעשות את הארכיטקטורה הנכונה.

מה ההבדל בין שרתים רגילים לשרתים מבוסס ענן (cloud computing)

בקלאוד אתה לא קונה את השרתים, אלא שירותים של שרתים. במילים אחרות, היום נהוג לרכוש את החומרה, אבל אפשר במקום לקנות קלאוד של דאטה בייס או קלאוד של מולטי פלייר.

דיברת על שרתים למשחקים מרובי משתתפים, תוכל לפרט קצת על הנושא:

בעיקרון קיימים שני סוגים עיקריים של משחקי מרובה משתתפים:

משחק מבוסס תורות – כאשר במשחק זה כול אחד בתורו משחק (כמו שחמט, מונופול וכו')

משחק זמן אמת – שכול השחקנים יכולים לשחק יחד באותו זמן (משחקי יריות וכו')

בעיקרון כלל הברזל במשחק מולטיפלייר הוא שכול השחקנים רואים את אותה התרחשות כמו השחקנים האחרים שמשחקים איתם כרגע בחדר. שרת למולטי פלייר הוא שרת שיודע לקבל בקשה אבל יודע לשלוח את אותה התגובה לכולם (זה גם עקרון העבודה של צ'אט)

מה צופן העתיד לקרוס מדיה ?

יותר ויותר אנשים נכנסים לקרוס מדיה. בטלוויזיה היום כל אחד מהשעשועונים הגדולים מגיע עם איזה תוספת דיגיטלית . אני שמח על הפתיחות הטכנולוגית וההבנה של היכולות באינטרנט, יכולות שהולכות להיות הרבה יותר חזקות. בשנים הקרובות האינטנרט הולך להיות תלת מימד. גם במשחקים. חשוב שאנשים במדיה יבינו את היכולות האלו. זה מייצר יותר אתגר לתכנתים, ויותר אתגר לאנשי התוכן. מיניסייטים כבר לא יהיו תו תקן.

תודה.

תוכן וטכנולוגיה : מפגשי פסגה

השוני בין תוכן אינטרנטי לתוכן קולנועי או טלויזיוני הוא קודם כל טכנולוגי. אין הכוונה לכך שהוא טכנולוגי בשונה מהם, אלא שכל אחת מהפלטפורמות האלו (קולנוע, תאטרון, סלולרי) היתה קודם כל חידוש טכנולוגי ורק אחר תרבות ושפה יחודיים. בכל זאת התוכן האינטרנטי שונה מקודמיו כי הוא בא לעולם בתקופה שבה ההתקדמות הטכנולוגית רצה קדימה במהירות שלא הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית. כותבי הקודים ממציאים לנו פטנטים ויוצרים שמחפשים דרכים חדשות לספר סיפור מוצאים בהם שימוש. להלן מספר דוגמאות למפגשים עדכניים בין תוכן לטכנולוגיה. 

The Wilderness Downtown – להקת Arcade Fire יצרה קליפ אינטראקטיבי לשיר We Used To Wait שעושה שימוש בכתובת המגורים של הצופה על מנת למקם את הקליפ בשכונת ילדותו. הפרוייקט שזכה בפרס FWA הנחשק ל2010 הוא שיתוף פעולה בין היוצרים: הלהקה וכריס מילק ובין גוגל. למרות הרגישיות האמנותיות של הקליפ, הוא למעשה תצוגת תכלית של שירותי גוגל כמו שירות המפות והדפדפן של החברה (בהתאמה צפייה אופטימלית בקליפ תעשה בדפדפן כרום). זהו לא הקליפ האינטראקטיבי הראשון של Arcade Fire. הם כבר עשו שימוש בטכנולוגיה בשביל לייצר חוויה אינטראקטיבית ב בNeon Bible.

I am Playr – פרויקט שהפוטנציאל שלו לא פחות ממרגש בגלל השילוב פורץ הדרך בין סרט למשחק. קצת קשה להתנבא לגבי הצלחתו כי הפרויקט עדיין בבטא (אפשר לבקש להירשם אליה באתר) אבל השאיפות, הויזואלים והטכנולוגיה מרשימים ביותר. מדובר במשחק שמאפשר לך לחיות חיים של כדורגלן אנגלי. גרפיקת תלת מימד נותנת לך להתאמן ולשחק, ממשק וידאו נותן לך לחיות ולקבל החלטות שקשורות לאורח החיים של גיבור התהילה ופייסבוק קונקט נותן לך לתקשר עם שחקנים אחרים. המטרה של המשחק היא להעלות את הערך שלך דרך התנהלות במגרש ומחוצה לו. להלן הטריילר:

Two Bolbs Fucking – פרויקט מקסים של להקת Flaming Lips שבו הם לקחו יצירה מוזיקלית שלהם ופירקו אותה ל12 רצועות מוסיקליות שמרכיבות אותה. כל רצועה עלתה עצמאית כסרטון ביוטיוב ואפשר לנגן אותה באופן עצמאי. הלהקה מזמינה את הגולש לפתוח כמה שיותר רצועות בכמה שיותר מכשירים בו זמנית וכך לייצר לעצמו הרמוניה פסיכודאלית כמיטב יכולתו ורצונו. בתחילת כל סרטון יש אינדקציה שמאפשרת לך לסנכרן בין הסרטונים.

Scott Pilgrim interactive trailer – הסרט "סקוט פילגרים נגד העולם" הוא סרט שנולד מקומיקס ומבוסס עולמות של משחקי מחשב. הרבדים הרבים של אזכורי תרבות פופ הם חלק משמעותי בסרט שבא לידי ביטוי בטריילר הייחודי שלו באתר יאהו. לצורך הכנת הטריילר השתמשו בנגן מיוחד שכל לחיצה בו, בכל שלב בסרטון מייצרת אינטראקציה שחושפת עוד שכבה של תוכן שנגלה בתוך הטריילר. כך, בתוך סרטון של 3 דקות מסתתרות שעות של תכנים שרק מחכים שתגלו אותם.

Hotel 626 – כבר כתבתי על הפרויקט הזה לא מעט כי הוא עומד בגאון כדוגמא לדרך חדשה לספר סיפור. העדכון הוא שהפרויקט תורגם לעברית וזמין לצפייה/משחק באתר של דוריטוס. בפרויקט דוריטוס בנתה עולם וירטואלי שלקוח מתוך סרטי אימה, שבו אפשר לבקר מהשעה שש בערב לשש בבוקר בלבד. בכניסה לאתר אתה מוצא את עצמך מתעורר במלון עם אינסטינקט חזק לברוח ממנו. היציאה מן המלון היא משחק של חידות ורמזים בתוך ממשק מרשים. הצלחת המשחק היטתה עוד תקציבים מהפרסום לטובת תוכן ועולם מסויט נוסף בשם Asylum 626 נולד לאחרונה.

Bar Karma – סדרת טלוויזיה חדשה של Current Tv שמתרחשת ב"בר קארמה" – בר  קוסמי, במימד על טבעי, שאליו מגיעים אנשים לפני החלטות הרות גורל. את הסדרה יצר בין השאר גם היוצר של העולם הוירטואלי Sim City ותרומתו ניכרת בממד האינטראקטיבי של הסדרה. הוא יצר מערכת שבה הגולשים מתבקשים לכתוב את הסדרה. הם מציעים רעיונות לדמויות, לפרקים, בממשק גראפי שנבנה לצורך הפרויקט. הפרקים נכתבים לפי ההצעות הטובות ביותר והגולשים שהציעו אותן מקבלים קרדיט כמפתחי הסדרה. הפרק השני עלה לא מזמן, ובמערכת הגולשים עובדים על הפרק השמיני.

ועוד בקטנה: Social Animal 360 –  טכנולוגיה שמאפשרת לך לטייל בתוך הסרטון ב360 מעלות של הלוקיישן. הנגן מתקדם ואיתו ציר הזמן אבל אתה יכול לבחור בכל רגע נתון לאן אתה רוצה שהמצלמה תהיה מכוונת. The Treasure Hunt – טכנולוגיה זמינה ופשוטה (annotations ביוטיוב)  מאפשרת סדרה אינטראקטיבית חדשה לצ'אד מאט ורוב. Interlude – הסטרט אפ של יוני בלוך הוא למעשה נגן שאתה יכול לעשות בו בחירות אינטראקטיביות שמשפיעות על הסרטון בזמן אמת. Hunter shoots a Bear – קמפיין של טיפקס ביוטיוב שמאפשר לך לשנות את הסרטון בנגן לפי הבחירות שלך. Gallileo Next Wave – אפליקציית אוגמנטד ריאליטי של JUNAIO שמאפשרת לצופים לקחת חלק בשעשועון הטלוויזיה.

צ'אד מאט ורוב – מלכי הסיפור האינטראקטיבי

Chad Matt & Rob הם שלישיית יוצרים קומיים שנפגשו בשנת 2007 והחלו לייצר מערכונים לרשת. השילוב התברר כהצלחה מה שהתבטא במליוני צפיות לסרטונים הקצרים שלהם (כמו זהולסדרת האינטרנט שלהם. אבל השלישייה מצאה את נישת התהילה שלהם כאשר יו טיוב איפשרה את הannotations – היכולת לשים לינקים בתוך הוידאו. אותה האופציה שמאפשרת להעביר את הצופה מסרטון לסרטון בלחיצת עכבר אפשרה להם ליצור את The Time Machine הסיפור האינטראקטיבי הראשון ביו טיוב. הסיפור מורכב מתשעה פרקים קצרים כאשר בסוף כל אחד מהם אתה יכול לבחור בין שני המשכים שונים. הסדרה היא סדרת אקשן קומית (יותר קומית מכל דבר) וזו התחנה הראשונה שלה…

הפרויקט עלה בנובמבר 2008 ותוך שבוע קיבל מליון צפיות וחשיפה תקשורתית רבה. השלישייה מעודדת מההצלחה יצאה לדרך עם הסיפור האינטראקטיבי השני שלה The Murder.  גם הפעם היה על הפרק פארודיה קצבית על סרט מתח אבל הפרויקט היה מורכב מ30 סרטונים ושלושה קוי עלילה שונים. הפרויקט הצליח אבל הוא טמן בתוכו שיעור שהשלישייה הטמיעה בפרויקט הבא שלה The Birthday Party. הסיפורים האינטראקטיבים עובדים טוב יותר כאשר יש מטרה אחת ברורה וקו עלילה שתמיד חותר אל אותה מטרה. במילים אחרות: פשוט יותר עובד טוב יותר.

צפייה בהתקדמות הפרויקטים לאורך שלוש שנים מראה את התפתחות העשיה של השלישייה. ראשית, השימוש במוסיקה הפך מרשים. החבורה משתמשת בפסקול של תזומרת מלאה (שלדעתי מגיע מארכיון ופסקולים ישנים של סרטים) בצורה שנותנת לתוכן קומה שנייה מרשימה. הדבר השני הוא העובדה שהחבורה בחרה במודע להתמקד ולהתמקצע בסיפורים אינטראקטיבים. הם מיתגו את הפרויקטים כ adventures וזנחו את עשיית הסרטונים וסדרות האינטרנט הקלאסיות. הדבר השלישי הם ערכי ההפקה. מצלמות טובות יותר, צילום טוב יותר, לוקיישנים עשירים יותר ואפקטים ממחושבים שהפכו להיות חלק מהעלילה.

השלישייה משתתפת בתכנית השותפים של יו טיוב, דהיינו שעם הסרטונים שלהם מופיעים פרסומות והרווחים מאותם פרסומות מתחלקים בינם לבין האתר. עם מליוני צפיות בערוץ, מדובר על הכנסה נאה. בפרויקט האחרון שלהם הם עשו את המעבר לתוכן ממומן עם מימון מלא מAXE. בהרפתקאה בת תשעת החלקים ה- Teleporter, המוצרים של המותג משולבים בצורה חכמה בתוכן, כאשר בחירה ביניהם מסמנת את האופציות השונות להמשך העלילה. גם העמוד של השלישייה ביו טיוב ממותג כולו ב AXE מה שאומר שהיה פה שיתוף פעולה מסחרי ביניהם ובין יו טיוב. החלק הראשון לפניכם

כאן תמצאו את החנות המקוונת שהם פתחו תחת המותג CMR ובה הם מוכרים בגדים שנושאים את הלוגו שלהם ומוטיבים מהתכנים שלהם. כאן תמצאו כתבת וידאו עליהם ובה תגלו שהם לא שלישייה אלא רביעייה, כאן תמצאו ראיון איתם שבו הם אומרים שיש יותר מדי סדרות אינטרנט ובהמשך את הטריילר להרפתקאה הבאה והמסקרנת שלהם שבה נראה כאילו הם שוב עלו כיתה באיכות ההפקה.

הדמיון של HBO

לכאורה, האינטרנט כפלטורמת תוכן הוא הדבר הגדול הבא כבר הרבה זמן, כל גוף טלוויזיוני גדול שחפץ בכך כבר יכל היה לקחת את ההובלה אל העולם החדש. אבל מרבית הרשתות מציגות גרסה מעובדת לאותם תכנים וממתינות לראות מה יעשו לפניה. לא בHBO. הרשת האמריקאית ממשיכה להוביל ולהרוויח על ידי אסטרטגיה בטוחה של הימור על חדשנות.

פרויקט חדש של החברה בשם IMAGINE מציג דרך לספר סיפור שהייתה בלתי אפשרית לפני הטכנולוגיה של האינטרנט. בכניסה לאתר של אימג'ין אתה נתקל בקוביה כשעל הדופן שלה מוקרנת סצנה של שוד. כאשר אתה מזיז את הקוביה אתה רואה את אותה הסצנה, באותו הזמן, אבל מארבעה צדדים שונים.

פונקציה נוספת מאפשרת לך לעשות זום אאוט מתוך הקוביה לגלות שאתה מול גריד תלת מימדי ענק שמשובץ בקוביות נוספות. כל קוביה כזו היא סצנה אחרת בסיפור, והממשק הגראפי מאפשר לך לשוטט במפה הזו ולעשות זום לתוך סצנות אחרות.

מה שנוצר הוא דרך אקטיבית לגלות סיפור. בניגוד לדרך הליניארית הכמעט בלעדית לתרבות העלילתית, אתה יכול לצפות בסצנות לפי הסדר שבו אתה בוחר. אתה גם יכול לצפות בכל סצנה מכמה זויות ובדרך הזו להרכיב את הסיפור. המעבר בין הצדדים מגלה עוד אינפורמציה על הסצנה כך למשל  מה שנראה כמו פנטומימאי ש"נתקל" בקיר שקוף בצד אחד של הקוביה, מתגלה כנסיון נואש שלו לצאת מרכב ששוקע אל מתחת למים.

הביטוי הגראפי של הסצנה כקוביה בעלת ארבע זויות והגריד התלת מימדי כדרך שבה הם מפוזרות בעלילה מאפשר התמצאות כמעט אינטואטיבית בתוכן. בנוסף זמינה לך מפה דו מימדית של הסצנות בהן ביקרת ומד התקדמות שנות אינדיקציה לכמה מן הסיפור נחשף.

הסיפור של אימג'ין כולל שוד אמנות, זוגות שבוגדים ופצצה שמתקתקת. אני חייב להודות שלמרות שמאוד קל להתרשם מהפורמט ומההפקה, קצת קשה ליהנות מהסיפור במהירות הסטרימיניג המקובלת בארץ. אמנם כל סצנה היא 2.5 דקות אבל כל קוביה היא למעשה ארבעה סרטונים וזמן ההטענה פוגם בזרימה של החוויה. מתגובות ברחבי העולם עולה, שבמהירות סטרימינג תקינה, חווית הצפייה והגילוי אורכת בסביבות השעה וחצי.

דבר מהותי שחשוב להבין לגבי אימאג'ין הוא שמדובר בקמפיין פרסומי לא פחות מאשר חווית תוכן. מטרת האתר והסיבה להשקעה בתוכן נעוצה ברווח המיתוגי שHBO מקבלת מהפרויקט. הסיפור והאתר מובלים על ידי הסיסמה HBO – Its more than you Imagined. השם בו החברה מייחצנת את הפרוייקט הוא Brand experience והקוביות האינטרנטיות מקבלות מימוש פיזי דרך מיצגי קד"מ של קוביות ענק מרוצפות מסכים שמגיעות לערים מרכזיות בעולם. 

hboimagine-320x200hbo_cube-3989-525x350-320x200

ריאליטי אינטרנטי

התפשטות תרבות הרשת די מקבילה לעליית תרבות הריאליטי וההקבלות ביניהן מתבקשות : בשתיהן מדובר על נגישות של כל אדם לבמה רחבה, על האדם מהרחוב במרכז העשייה, על הדמוקרטיזציה של הפרסום, על השפה הויזואלית שמשדרת אותנטיות, על הצורך לעשות הפקות זולות יחסית לקהל רחב ועוד ועוד דברים שאפשר לסלוח עליהם למדיה שנמצאת בתחילת דרכה

בארץ, שניים מתוך שלושת הפרוייקטים הגדולים האחרונים של סלקום (יצרנית התוכן היחידה מבין הסלולריות, אם כי לא היחידה שפועלת בכיוון) היו סביב ריאלטי. אחד כפארודיה (האח הגדול עם הדיירת אינטרנשיונל) ואחד כריאליטי (האח הגדול כשהצופים קובעים את המשימות). תכנית ריאליטי טלוויזיונית היא גם מה שאפשרה יריית הפתיחה המוצלחת של מקו (האח הגדול) ואת נקודת השיא של נענע 10 (הישרדות).

מיי ספייס עשתה ניסוי מוצלח בתכנית ריאליטי אינטרנטית עם Married on Myspace שהגיעה לסיומה בתחילת החודש. מדובר על תכנית בעלת ערכי הפקה שלא היו מביישים את המסך הקטן ובה קהילת myspace ליוותה את אֱל וטיטו אל החתונה. הקהילה בחרה בהם להשתתף במסע בזכות הוידאו הזה והיא המשיכה לבחור כל אלמנט של החתונה, החל מהפרחים, דרך השמלה, דרך הרכב, דרך כל שלב. למרות שההסכם הוא שהצופים בוחרים והזוג צריך לקבל את הבחירה, לא היה פה נסיון להביך אותם, אלא להשתתף איתם בשמחה. הבחירות שעשו הצופים היו בבחינת חיבוק חם לאורך 13 הפרקים. הוידאו הבא הוא הטיזר שיצא לפני הסדרה, אבל בשביל לראות את הסדרה ואת ערכי ההפקה של הסדרה עצמה לכו לכאן

דוגמא נוספת לריאליטי רשת נוסף היא The Next Internet Millionaire שבה יזם אינטרט מצליח בשם גו'אל קום (ואיזה שם נהדר זה ליזם אינטרנט מצליח) ראה את המתמחה של דונלד טראמפ והחליט שהוא עושה גרסה אינטרנטית בכיכובו שבה 12 מתמודדים לומדים את רזי השיווק באינטרנט, וצריכים לעמוד במשימות על מנת לזכות בשותפות עם קום על הפרוייקט הבא  .

מה שאינטרנטי בסדרה הזו היא שהיא מתפקדת כקורס שיווק באינטרנט ומלמדת דרכים לעשות מהרשת כסף. מה שאינטרנטי ב Married on Myspace (שהופקה על ידי חטיבת הניו מדיה של אנדמול) זה שהיא פשוט גן עדן לתוכן שיווקי ולproduct placemnet. הרגולציה הלא קיימת ברשת היטיבה עם הזוג הצעיר שקיבל מתנות מכל מותג בתחום. 

שילוב  בלעדי נוסף של אינטרנט וריאליטי נמצא בסרטון הבא שאומר משהו על המציאות הלא מתוסרטת של תכניות הריאליטי.  

כשטכנולוגיה פוגשת תוכן

כשאנחנו מדברים על תוכן ניו מדיה, אנחנו מדברים על תוכן שכל מה ששונה בו מתחיל מכך שהטכנולוגיה דרכה הוא עובר היא שונה. יש לה השפעה מכרעת על הדרך בה הוא נחווה והדרך בה הוא נוצר (אותו משפט אגב נכון לתוכן קולנועי, טלוויזיוני, או תאטרוני). הדבר בולט במיוחד בניו מדיה. זאת מכיוון שהטכנולוגיה (מחשבים, סלולרי, אינטרנט וכו) גם מתפתחת במהירות שכמוה לא הייתה מעולם וגם כי היא מומרת כמעט ישירות למוצר צריכה להמונים. לראייה, המחשב האישי הראשון הוא רק בן 25 שנים.

Augmented Reality, Location Based Services ו Binaural Recording הם שלושה פיתוחים טכנולוגיים בתחום הניו מדיה שמוסיפים ומשנים את דרכי ההבעה ויצירת התוכן במדיום ומורים על עתידו (הקרוב).

Augmented Reality או מציאות מוגברת/מורחבת הוא תחום שעניינו הוספת אלמנטים של וידאו או גרפיקה על המציאות בזמן אמת. לצורך העניין דמיינו משקפיים שכאשר אתם מתבוננים בהם, אתם רואים אלמנטים חדשים (אנשים, נופים, מפלצות) על רקע העולם, כפי שהוא משתקף ללא המשקפיים. צפייה במציאות המתוספת הזאת יכולה גם להיחוות גם כאשר הווב קאם מצלם אתכם ועל המסך אתם רואים את עצמכם פלוס האלמנטים הממוחשבים. זאת ועוד כמו שרואים היטב בסרטון הבא…

השימושים המרכזיים של הטכנולוגיה עד היום היו בשיווק או במשחקים. טרנפורמרס 2 עשו שימוש פשוט יחסית בטכנולוגיה לטובת הדמיה של הגולש עם ראש של רובוט עליו. (סרטון הדגמה). שימוש יותר מתוחכם נעשה על ידי חברת GE שבה אתה מוזמן להדפיס דף והלעמיד אותו מול הווב קאם. במסך תוכל לראות איך בכף היד שלך קם לחיים מחזור החשמל. אם תנשוף לתוכו, טחנות הרוח יסתובבו מהר יותר וייצרו יותר כוח (סרטון הדגמה) שימושים נוספים כוללים ספרים שקמים לתחייה ומשחקי יריות שבהם על מנת לזהות את הרעים, צריך להביט בעולם דרך המצלמה של המכשיר הסלולארי (סרטון הדגמה)

הטכנולוגיה הבאה היא Location Based Services או LBS למי שמתעקש על הבאזז וורד (או שירותים מבוססי מיקום למי שמתעקש על עברית). זהו תוכן שנובע משני אלמנטים א. הסלולרים והמחשבים שלנו ניידים וב. מאד קל לאתר איפה הם נמצאים (GPS או לפי מיקום ביחס לאנטנות). במילים אחרות, אפליקציות LBS מבוססות על כך שהמערכת יודעת איפה אתה נמצא.

מרבית השימושים הראשונים בטכנולוגיה הם אינפורמטיבים. המערכת יכולה להגיד לך איפה תחנת הדלק הקרובה, איפה המסעדה הנכונה בשבילך ואיפה באיזור נמצאים הבגדים שמתאימים לך, על סמך הפרופיל שהזנת למערכת. היא יכולה תאורטית להראות לך פרה רול של סניף שנמצא במרחק הליכה. אבל לטכנולוגית LBS אופק שמתאים לתכנים אינטראקטיבים, משחקים או תכנים נאראטיבים אחרים.

פרוייקט סיטיקאסט שנעשה במעבדה לחדשנות במדיה של המרכז הבינתחומי (גילוי הנאות: פרוייקט ששימשתי כעורך התוכן שלו) השתמש בLBS לצורך הפיכת המציאות למדיה. אתה מגיע למקום, נניח ספסל בעיר תל אביב והמערכת יודעת להתריע בפניך שזמין לך תוכן רלוונטי למיקום. דרך ממשק סלולרי נפרשות בפניך אופציות של תכנים באודיו כגון: סיפור הסטורי (כאן דיזינגוף המציא את ההורה) סיפור אישי (כאן פגשתי את אשתי) הקראה של ספר שרלוונטי למקום, שיר, תמונה או שתהיה לך האופציה להעלות סיפור שלך, שקשור למקום, למאגר.

הטכנולוגיה השלישית נקראת Binaural Recording ועניינה הקלטת סאונד בדרך שמאפשרת שמיעת סראונד 360 מעלות בעזרת אוזניות רגילות. ההקלטה נעשית בדרך שהיא לא פחות מגאונית מכיוון שהיא פשוטה. המתקן מורכב משני מיקרופונים שמונחים על ראש של בובה, שהמרחק ביניהם והזוית שבה הם מונחים מדמים את פעולת האוזניים. הטכנולוגיה מבוססת על כך שאנחנו שומעים בסטראו את כל העולם סביבנו. בעזרת המידע שמגיע משתי האזניים המוח מחשב את מקור הסאונד, כיוונו, איכותו ומייצר תפיסת מרחב. הקלטה דו-אזנית וולאחר מכן פלייבק של הסאונד עושה מניפולציה מהסוג המבורך למוח שמתרגם את שני הערוצים למציאות היקפית. מוזמנים להביא אוזנית למחשב ולהקשיב לקטע הבא.

חשוב לציין שטכנולגיית ההקלטה הזו קיימת כבר כמה שנים ובניגוד לשתי הטכנולוגיות העליונות היא עדיין לא פרצה מתחום הגימיק לשוק הרחב. זו מבחינתי קצת תעלומה כי סראונד עשה מהפכה באופן צריכת הקולנוע (גם בשוק הביתי) וטכניקת ההקלטה הדו-אוזנית יושבת בול על מסכי הניו מדיה שהם יותר אינטמיים ואזניות מגיעות איתם בצורה יותר אורגנית. אולי זה קשור לעובדה שטכנולוגיה לעולם מתפתחת יותר מהר ממה שאנשים מוכנים לאמץ אותה. אבל מצד שני נדמה שהפער הזה מצטמצם ומצטמצם….

כחול ולבן: קלטורה ואינוביד

לכבוד יום העצמאות ה61 הממשמש ובא עלינו בדיוק לפני כמה ימים, אציג שני סטרטאפים ישראלים מבטיחים ומדוברים בתחום הוידאו: קלטורה (Kaltura) ואינוביד (Innovid) שמבקשות לקחת את הנגן המסורתי ולהרחיב אותו הן מצד המשתמש (חוויה אינטראקטיבית או חויית צפייה עשירה יותר) והן מצד המפיץ (שליטה גדולה יותר על הנגן, אפשרויות פרסום).

מילת המפתח בקלטורה היא יצירה משותפת, הן בצד התוכן והן בצד הטכנולוגי. מדובר על תוכנה בקוד פתוח אשר מתכנתים מוזמנים לעצב ולהוסיף לה יכולות וידאו כגון וידג'טים, חיפוש, אמבדים וכו. המשמעות היא שמנהלי אתרים יכולים לקבל מערכת לניהול וידאו בעלות זולה משמעותית מאשר מערכות בקוד סגור ולעשות לה התאמות לצרכים שלהם. בצד של המשתמש Kaltura מציעה עריכה משותפת של תכנים. פרוייקט וידאו בקלטורה יכול כזה שבו מספר אנשים מעלים את חומר הגלם של הוידאו, מקור אחר יספק את האודיו וכן הלאה. העריכה של כל התכנים נעשית און ליין ויכולה להיות משותפת, או שכל אחד יעשה בה כרצונו.

קלטורה התחילה את דרכה ב2006 וכבר ב2007 זכתה בפרס חביבת הקהל בטקס ה TechCrunch40 . לאחרונה היא עשתה גלים כאשר נבחרה לנהל את מערכת הוידאו של החדשה של ויקיפדיה. בעסקה עם ויקיפדיה אין חלופה של כספים בתמורה לשירות. התמורה של קלטורה היא בבעלות על התכנים (לשימוש מסחרי במקומות אחרים) ופרסום מסיבי ואורגני באתר השמיני בפופולאריות שלו בעולם. ככלל המודל הכלכלי של קלטורה הוא פרסום על גבי הנגן שלה ומכירת אופציות מוצרים מתקדמים לאתרים.

[kaltura-widget wid="83d78krau8" width="410" height="364" addpermission="0" editpermission="0" /] 

תעשיית האינטרנט בכלל וענף הוידאו בפרט מאופיינים בפער בין כמות המשתמשים העצומה לכמות הרווחים הצנועה יחסית. השאלה איך עושים כסף מוידאו באינטרנט היא שאלת המפתח של התעשייה ולפיכך כיוונים מוחשיים לכיוון פתרון הופכות סטרט אפים כמו קלטורה ואינוביד לחשובים ומחוזרים. אם יצירה משותפת היא מה שמגדיר את קלטורה הרי שפרסום בוידאו הוא הלפיד של אינוביד.

כאמור, פרסום הוא מנוע הצמיחה העיקרי של הוידאו באינטרנט אבל נדמה שמרבית העשייה בתחום מתייחסת לנגן כאל טלוויזיה קטנה להריץ עליה פרה רולים או כשלוחה של גוגל להריץ עליה טקסט פרסומי. Innovid מציעה למפרסמים פתרונות ייחודיים ובלעדיים למדיום האינטרנטי ובראשם, האפשרות להטמיע מוצרים ומותגים בתוך סרט גמור. המפרסם בוחר היכן ובאיזה אופן למקם את המוצר שלו בפריים, והוידאו מוצג למשתמש כאשר המוצר הוא כבר חלק אינטגרלי מהסרטון. הדמו כאן

בדרך הזו, אינוביד מאפשרת לנצל שטחים לא מנוצלים בתוך הפריים הגמור ולהשמיש אותם כשטח פרסום. מפרסם או בעל אתר יכולים לנצל וידאו קיים שוב ושוב על מנת לפרסם מוצרים שונים באופן מפולח. דהיינו שאוכלוסייות שונות יצפו באותו סרטון באותו אתר אבל ייראו מוצר שונה ברקע.

אינוביד הוקמה ביולי 2007 ולאחרונה עשתה גיוס של 3 מיליון דולר שיאפשר לה להמשיך את פיתוח הטכנולוגיות שלה. בתחילת אפריל הייתי בפרזנטציה של המוצר בה הם הציגו מערכת שלא רק משנה את התוכן של הסרט אלא הופכת את השטח בתוך הנגן לקליקבילי ואינטראקטיבי כמו דף רגיל ברשת. הסרטון הבא מדגים את היכולות האלו.

  

אימפרוביזציה בכל מקום ברשת

Improv Everywhere (אימפרוביזציה בכל מקום) היא קבוצה שבסיסה בניו יורק ופעילותה מתפרשת על פני העולם כולו. מטרתם היא לתכנן ולהוציא לפועל סצנות ספונטניות של בלגן ואושר במרחבים ציבוריים.  מעל 80 המשימות שלה כוללות מאות משתתפים שבזמן מסוים במקום מסוים עושים משהו בלתי צפוי, ביחד. למשל הסרטון הבא שבו 200 אנשים קפאו על מקומם למשך חמש דקות בזמן פעילות השיא הקדחתנית של התחנה המרכזית של ניו יורק.

הקבוצה ופעילותיה היא פרי יוזמה של צ'רלי טוד, קומיקאי ומורה לאימפרוביזציה,  שבשנת 2001 התחיל לעשות מתיחות ענק ברחובות ניו יורק. את סך הפעילות הוא מרכז בבלוג של הקבוצה, יחד עם הסרטונים, הכתבות, דיווח מאחורי הקלעים ומכירת המרצ'נדייז. (כתבה של ABC כאן)

חברי הקבוצה הם כל מי שמעוניין לקחת חלק בפרוייקט. אמנם יש היררכיה של ותיקות (הפז"מניקים מוזמנים ראשונים לארועים הקטנים) אבל ככלל, שיטת הפעולה, היא הכרזה על משימה, ציון התנאים (תאומים זהים, גברים בלבד וכו), וציון נקודת המפגש. לImprov Everwehre יש גם רשת חברתית גאוגרפית שנקראת The Urban Prankster Network  ובה מרוכזות מאות קבוצות דומות מרחבי העולם (קבוצת תל אביב מונה 60 איש, קבוצת ירושלים מונה איש אחד).

למרות שהאירועים קורים במרחבים ציבוריים, התופעה מתקיימת במרחב התרבות האינטרנטית.  זו הצלחת הבלוג והסרטונים ("גראנד סנטרל קפואה" זכה ל15 מיליון צפיות) שמאפשרים את מיתוג התופעה, חשיפתה והרחבתה . בנוסף, כל הפעילות מרוכזת ומנוהלת דרך הרשת. גם סוג ההומור שמופגן בה מדבר את ההעצמה האישית שאופיינית לתוכן אינטרנטי. (למשל, הרעיון הגאוני שבו 80 אנשים התלבשו במכנסי חאקי וחולצות פולו כחולות, שהם המדים של צוות המוכרים בBest Buy ונכנסו לחנות הרשת ביחד). דוגמא נוספת, לאירוע בעל אופי מתוכנן יותר בסרטון הבא – התפרצות ספונטנית של מחזמר בלב מתחם האוכל בקניון בלוס אנג'לס.

לקבוצה כמו Improve Everywhere ולשפה שהיא מייצרת יש משמעות נוספת. בעולם שמונע על ידי פרסום מצד אחד ורווי פרסום עד כדי אפאטיה מצד שני, מפרסמים תרים אחרי דרכים חדשות להטמיע מסר שלא נעלמות בבליל של אימאג'ים ממוחזרים. שימוש בשפה תרבותית רעננה מייצר תשומת לב משמעותית (לפחות לראשוני המפרסמים שיאמצו אותה) והמשימות של הקבוצה נופלות בדיוק בקטגוריה הזו. דוגמאות לניכוס התופעה לצורך פרסום כבר קיימות ברשת כמו הפרסומת למשרד כרטיסים בריטי והפרסומת של T-mobile.

ככה לא מתחילים סיפור אינטראקטיבי

השבוע ראיתי בכלכליסט לינק ל"סרט האינטרנטי הראשון". כיאה לתחומי העניין שבשבמם אני פה, מיהרתי לראות על מה מדובר. זמן קצר אחרי הנחיתה שלי באתר הסרט ירד לי התאבון. לא נמשכתי לגלות הלאה את הסיפור. ביקשתי את דעתם של קולגות תוכן, וגם הם לא נמשכו למה שברמת הכותרת אמור להיות גם הארוחה וגם הקינוח. אין לי מושג על איכות תוכן הסרט עצמו (הוא עוד לא התחיל, נראה מושקע) אבל נראה היה לי רלוונטי להבין למה הדף הראשון של הסיפור לא עובד.

שלוש מסקנות:

1. עודף אינפורמציה – בעמוד הנחיתה של The Big Plot יש יותר מדי בחירה: בראש הדף יש עשר קטגוריות, מתחת לזה טקסט וארבע דמויות. מתחת לכל דמות יש בין שש לתשע פרופילים ברשת ונקודות שמאפשרויות התחלה של היכרות עימן. מתחת לאלו יש רולר של עשרות כותרות בסגנון טויטר שכל אחת מהן היא לינק בפני עצמה. וכל זה על רקע שחור וסגול. בקצרה, להכניס את כל אפשרויות ההיצע לעמוד אחד זו טקטיקה לא מוצלחת. זה מייצר השתהות במקרה הטוב וחוסר עניין במקרה הרע.(עוד על פרדוקס הבחירה)

2. קרדיטים- האינפורמציה הטקסטואלית שהכי נגישה באתר היא לא באמת על הסיפור, כי אם על כוונת יוצריו. האופן שבו היא כתובה גם נותן לך התחושה שהעדיפות הראשונה כרגע מבחינתם היא להרשים את חבריהם האקדמאים ולא לגרות אותך להיכנס לסיפור. לדוגמה:

" A dizzyingly schizophrenic and dystopian vortex of useless communication that proceeds without any possibility of causing pragmatic change."

 3. התחלת הסיפור – גם סיפור רחב מתחיל בנקודה צרה ומסתעף. אם אתה רוצה לשחרר את הצופה להבין את הפאזל על פי דרכו, אני חושב שכדאי להוליך אותו קצת, שירגיש נינוח, לפני שעוזבים לו את היד. באתר הזה אתה נכנס למה שנראה כמו אמצע הסיפור, בנקודה הכי רחבה שלו, וזאת למרות  שבראש האתר אתה מתבקש להזין את הפרטים שלך כי The Big Plot is Coming.

הגולשים האקטיבים יילכו איתך רחוק מבחינת הפעילות האינטראקטיבית של פענוח הסיפור אבל לא לפני שהוכחת את עצמך. לטעמי, הם לא עושים את זה באתר והם לא עושים את זה בסרטון למעלה שמופיע ביוטיוב כ Trailer . כן עושה רושם שההפקה הזו מושקעת ומוקפדת ויכול להיות שהיא תהיה נהדרת וחדשנית אבל הפוסט הזה הוא רק על הדף הראשון והתובנות שלי ממנו.