ארכיון תגיות: אנימציה

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 8

רשימה חלקית נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

The Unclothed Man in the 35th Century A.D – סדרת אנימציה בארבעה פרקים שמספרת סיפור בעתיד שבו סוכן אנטי רובוטים מסתנן לבית ספר לאמנות להחליף רובוט שמשמש כמודל ערום מושלם. הסיפור חשוב אבל משני לאמנות המרהיבה שיש באנימציה האוונגרדית הזו. רשת IFC הפיקה את הסדרה של האמן Dash Sahw.

 Between two Ferns – סדרת ראיונות בהפקת Funny or Die  שבהם זאק גאליפיאנקיס (בדרך לחופה עוצרים בוגאס) עושה שמות באורחים מפורסמים שהגיעו לאולפן הלואו טק שלו. בן סטילר, שרליז תרון, קונאן אוברייאן ועוד כוכבים מתמודדים מול גאליפיאנקיס שמאמץ מוגבלות רגשית באופן משכנע בשביל לייצר את אחד הדברים המצחיקים ביותר ברשת

Anyone but Me – סדרת נעורים ניו יורקית שמתארת את העולם של הצעירים האורבניים פוסט 9/11. במרכז הסדרה נערה לסבית שעוברת עם אביה , כבאי לשעבר, מהעיר הגדולה לפרבר השקט. ערכי הפקה מרשימים בסדרה שכבר זכתה לשלל פרסים ולעונה שנייה.

Downsized – בהשראת המשבר הכלכלי, דארין שטראוס יצרה סדרת סרטונים שבהם מתוארות סצנות מחיים שהושפעו עקב פיטורים ושאר מצוקות כלכליות. הסדרה היא לא נארטיבית, אלא מתמקדת בדמויות אחרות בכל פרק ומשרטטת את הצד האפל, הלירי וההומוריסטי של הטרגדיות היומיומיות.  

קרטושקס – סדרת אינטרנט נונסנסית ישראלית שהופקה עבור המותג תפוצ'יפס. הסדרה בכיכובו של תומר שרון מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית (לפוסט על הסדרה)

Compulsions – סדרת מתח אפלה זוכת פרסים שמסרת את סיפורם של שלושה אנשים, שלמרות החזות הרגילה שלהם, הם לא. אלו אנשים שממשים את הצד האפל שלהם. הסיפור מתקדם באיטיות מורטת עצבים, אבל זה בסדר כי המרכז בסיפור הוא הדמויות והאוירה. ערכי הפקה מרשימים, משחק מצויין, צילום, בימוי. הרבה אלימות.

The iceman chronicles – סדרת מבית my damn channel שהיא פארודיה משעשעת על טווין פיקס. סיפורה של עיר מנומנמת באריזונה, רצח מחריד, והוטרינר/מנתח גופות שצריך לפתור את התעלומה לפני שהרוצח הופך סדרתי. סודות צפים על פני השטח והם כולם מצחיקים…

LOL – סדרת נעורים מאנגלייה שעוקבת אחר סיפור הדרדרותה של קילי- ילדה טובה מנצ'סטר. הסדרה נשארת נאמנה לעולם ולדרמות שמרכיבות את גיל ההתבגרות ועושה שימוש בסממנים מרשתות חברתיות בשביל לטוות את העלילה. 

לא סדרה אבל שווה צפייה:

I'm here – סרט קסום של ספייק ג'ונז (אדאפטיישן, ארץ יצורי הפרא) בן של 30 דקות שמוקרן באתר ייעודי ברשת. הסרט מוקרן פעם בשעתיים, למקסימום 12,000 אנשים ביום והוא מומן על ידי אבסלולוט וודקה. הסרט מלווה שני רובוטים במשלל נוגה על אהבה באורבאניה .

קידום אולד מדיה בניו מדיה.

סעיף האינטרנט בתקציבי הפרסום גודל בהתמדה. זה נכון לרוב התעשיות, אבל זה במיוחד נכון לתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. אם המוצר שלך הוא חווית תוכן שנמצאת על המסך, יש משהו אורגני בלפרסם אותו במסך אחר. אחרי הכל מי שמחפש אינפורמציה על התכנים יעשה את זה ברשת, ועדיף שיגיע ליעד שיעשה את העבודה. לרוב המוחץ של סרטים וסדרות בינלאומיים יש אתרי בית רשמיים. הם מכילים את אותם החומרים כמו הspecial features של הדיוידי ונותנים תשובות למי שמחפש אותם. אבל העובדה שהם הפכו לתו תקן מחליש אותם ככלי לבידול וכוחם השיווקי מוגבל. לצד אותם אתרים, התפתחו יעדים ברשת שמשווקים את הסרטים או הסדרות על ידי הרחבת עולם התוכן המקורי לשפה של ניו מדיה.

דוגמא להרחבת תוכן טלוויזוני מהסוג הזה היא סדרת האינטרנט Mode After Hours שמוצגת באתר הבית של הסדרה "בטי המכוערת" ( Ugly Betty). את הסדרה מובילים שני דמויות משנה מסדרת האם – אסיסטנטים במגזין האופנה שבו מתרחשת הסדרה. בכל פרק אנחנו עוקבים אחרי מזימה חדשה שהם רוקחים על מנת להשפיל את בטי. הסדרה, שמצטלמת בסט הקיים של הסדרה, מורכבת משבעה פרקים שעלו בתום הפרק האחרון של העונה והסתיימו לפני תחילתה של העונה החדשה. בדרך זו ABC שמרו על המעריצים לאורך הפגרה. (8.5 מליון צופים במקרה הזה)

קידום מהסוג הזה מתחיל את חויית הצפייה הרבה לפני הדבר עצמו וממשיך אותו אחרי שאותו התוכן נגמר (או בין הפרקים). בנוסף, ההרחבה של עולם היצירה למחשבים אישיים או למסכים סלולרים מאפשרת לקהל "להריח" את היצירה, להתערות בעולם שלה, לחוות אותו ולנהל איתה דיאלוג אינטימי בדרכים שלא היו אפשריות לפני המצאת הרשת (ע"ע משחקי משחקי מציאות חלופיים )

הרחבות תוכן כדרך לקידום של סרטים בולטת במיוחד בסרטים בדיוניים כמו 2012 (שיעלה בנובמבר) שעלילתו נסובה סביב סוף העולם והגרלה שנערכת על מנת לקבוע מי יוכל להינצל. לאותו הגוף שאחראי על ההגרלה ועל המשכיות הדור קוראים IHC – Institue for Human Continuity ויש לו אתר מושקע שמציע סרטוני הדרכה, סטיסטיקות, הסברים ושאר אינפורמציה שרצוי לדעת לקראת הארמגדון. באתר של הארגון, הגולש  גם יכול להירשם לאותה הגרלה, אבל צריך להזדרז מאחר והמקומות מוגבלים. עוד בקמפיין הויראלי שמכין את השטח לעליית הסרט יש גם אתר של הספר (הפיקטיבי)  שכותבת הדמות הראשית בסרט וערוץ פופולארי ביוטיוב  שמכיל סרטונים חינוכיים בהפקת  הIHC…

אחד הדברים שעובדים לטובת הקמפיינים האלו ומגבירים את ההנאה מהם הוא שקל לזייף חיים ברשת. לכולנו יש נוכחות ברשת ואת מה שמרכיב אותה ומזוהה כאותנטי ניתן לבנות בקלות יחסית לטובת עולם בדיוני שאפשר להיסחף בתוכו. Yo Teach הוא סיטקום אולפני קלישאתי (על מורה אידיאליסט בשכונה קשוחה) שלמעשה מהווה חלק מהעולם של הסרט החדש Funny People של ג'אד אפאטו. אחת הדמויות בסרט היא שחקן אגוצנטרי שמופיע בסיטקום שזמינים ממנו לא רק פרקים אלא גם דף תוכנית מרשים שיושב באתר של NBC. מה שמעניין הוא ש (למיטב הבנתי) הסיטקום הזה נמצא בשוליים של הסרט ושייך לדמות משנה ולא במרכז העלילה שלו.

קידום בין מסכים לא מוגבל רק לסרטים וסדרות, גם משחקי וידאו כמו Team Fortress 2 קודמו ויראלית על ידי סדרת סרטוני אנימציה קומיים שמתרכזים כל פעם בדמות אחרת מהמשחק. ההפצה של הסרטונים הביאה בעקבותיה עלייה משמעותית במכירות המשחק ובהופעה שלו בתקשורת.

בארץ,  אתרי הזכייניות עשירים בדפי תכניות ונגני וידאו שמציעים את החומרים הטלוויזונים לצפייה ברשת. שיווק מהסוג המדובר למעלה הוא בעיקר אופק שנראה לעין. זאת מכיוון שבתחרות העזה על תשומת לב הצופה, קידומים כאלה מאפשרים יצירתיות ואפקטיביות במחיר נמוך יחסית. בנוסף, נוכחויות ניו מדיה כאלו הן כבר סטנדרט בתעשייה האמריקאית שנגישה לצופים ישראלים

לדעתי, זה תהליך שרחוק שניים שלושה שימושים מוצלחים בכלי הניו מדיה על ידי יצרניות התוכן בשביל שהדבר יהפוך לחלק מהאסטרטגיה השיווקית של סרטים וסדרות ישראליות (ושוב, זה תלוי המוצר. ב"מרחק נגיעה" למשל לא מתבקש יותר מאתר בית, אבל תכנית כמו "השמינייה," "האי" או "תמרות עשן" יכולות להתחבר אל הצופים שלהם באינספור יעדים של ניו מדיה. ואיך איך איך אין ברשת את הבלוג של פולישוק שעמד במרכז פרק בסדרה? ) כסנונית ראשונה, אפשר לציין את הסרט פובידליה (מסיים פוסט בימים אלו) שזכה לבאזז חיובי וקשר עם הצופים בזכות הבלוג המדוייק והנוכחות ברשת.

אפשרויות הקידום של מוצרי תוכן מסורתי בעזרת תוכן ניו מדיה הן מגוונות כמו הרשת עצמה. שם המשחק כמובן, הוא לא למחזר את החומרים הישנים מתחת לדומיין שכולל את שם היצירה, אלא ליצור מאותו עולם חומרים ייעודיים שיכולים למנף את התכונות המיוחדות של הניו מדיה להגיע ולהפעיל המונים בצורה אינדיבדואלית. בדרך הזו החוייה של הצופה היא לא חד פעמית אלא משלימה. היא נוצרת מחיבור של חוויות במדיומים שונים, ואותו חיבור הוא פעולה שמכניסה את הצופה פנימה ליצירה ומאפשרת רווח גדול יותר לכל הנוגעים בדבר.

עדכון : HBO יצרו אתר קידום מדהים ברשת IMAGINE. זהו שער הפתיחה לחווית תוכן שנחוות מכמה זויות (ובהתאמה מוצגת בתוך קובייה שאתה יכול לסובב). זה לא קידום לתכנית ספציפית, אלא לערוץ כולו.

עדכון יוני 2010 : מאמר נוסף על תרומת הרשתות החברתיות לרייטינג הטלויזיוני ומאמר של הניו יורק טיימס על אפקט הברזייה ברשת והשפעתו על הרייטינג

עדכון נובמבר 2010 : מאמר שני על הדרכים שבהם הטלוויזיה יכולה להשתמש באינטרנט על מנת לקדם את התכנים שלה

בורגר קינג – מלכים בפרסום באינטרנט

כמו אבסולוט וודקה לקמפיין פרינט ו אפל לקמפיין טלוייזיה כך "בורגר קינג" לקמפיינים באינטרנט. הם מצליחים פעם אחר פעם לייצר סטנדרטים חדשים של קריאטיביות שמצטיניים בנגישות ואפקטיביות  לפלטפורמת הניו מדיה. כמו אבסולוט ואפל הם מצליחים לייצר משהו קול ואותנטי שלא מנסה לעקוף את מנגוני ההגנה של הצרכן אלא ניצב מולו, נותן להם חוויה מוצלחת שלא תלויה בדבר, ואז הצרכן נכון יותר לקבל את המוצר ולחבר אותו תדמיתית להערכה שלו את אותה החוייה. האם ההמבורגר של בורגר קינג יהיה טעים יותר אחרי שתראו חלק מהדוגמאות? כן.

אחד השימושים המבריקים הראשונים של הרשת ברשת היה באתר התרנגול הצייתן (subservientchicken) שבו נגן וידאו הראה אדם, מחופש לתרנגול, שניצב מול וובקאם ומחכה להוראות כתובות (בדומה לשירותים אירוטיים). לאחר שביקשת ממנו לרקוד או לקפוץ והקשת enter, הוא פעל כמבוקש. יכול להיות שראיתם דברים כאלה במקומות אחרים אבל זה בגלל שהם ראו את התרנגול הצייתן כבר בשנת 2004. לפני יותר מחמש שנים! יש יותר מ300 פקודות שאפשר לתת לו. רשימה חלקית כאן.

קמפיין וידאו נוסף מהעת האחרונה הוא התחרפנות הוופר. (whopperfreakout) גם פה מדובר על אתר של עמוד אחד ובמרכזו נגן ובו מוקרן סרט דוקומנטרי קצבי  ששואל שאלה הרת גורל: איך ייראה העולם בלי מנת הבית של בורגר קינג – הוופר? הצוות צילם תגובות אמיתיות של לקוחות כאשר נאמר להם שהופסק ייצורו של ההמבורגר האהוב. מהתגובות המוצלחות נערך הסרט שבמרכז הקמפיין.

גם בתחומי הרשתות החברתיות, בורגר קינג מכה גלים ולאחרונה הייתה במרכזו של סקנדל כאשר ייצרה אפליקציה לפייסבוק ובה היא מציעה לגולשים לוותר על עשרה חברים בתמורה להמבורגר. האפליקציה Whopper Sacrafice הייתה כל חתרנית וקורצת (לוותר על חברים ברשתות חברתיות זו בדיוק הפעולה ההפוכה למהות של רשתות חברתיות) שהבאזז שהיא ייצרה גרם לכך שבתוך שבוע 83 אלף אנשים ויתרו על 233 אלף חברים. הדבר השני שקרה היה שפייסבוק הורתה לbk לשנות את האפליקציה למשהו "חיובי יותר" אבל תחת התנאים האלו, בורגר קינג בחרו לוותר על המבצע. איך שלא יהיה, "הנזק" כבר נעשה והקמפיין המתועד ומדובר הצטרף להילה של בורגר קינג.

בורגר קינג גם לקחה חלק מרכזי באחד היוזמות המשמעותיות ביותר בתחום הפרסום בוידאו ב Cavalcade of Comedy. גוגל הזמינה מיוצר "איש משפחה" סת' מקפרלן כ50 סרטוני אנימציה קצרים שפוזרו בכל האתרים בהם משתמשים בGoogle adsense (נגן וידאו קטן במקום פרסומות הטקסט של גוגל. על גבי הסרטונים גוגל הציגה את הפרסום שלה בפרה רולים ואוברלייס. בדרך הזו, גוגל איפשרה לבעל האתר ולמפרסם שימוש בתוכן פרמיום מבוקש לתגבר את המסרים שלהם). החברה הראשונה שקנתה עשרה סרטונים והופיעה בתוכם כתוכן שיווקי היא בורגר קינג. בדרך זו היא גם הרוויחה מההפצה והקידום שהציע הקמפיין עצמו וגם מיחסי הציבור של עלייתו לאויר. ששת הסרטונים הראשונים צברו 14 מיליון צפיות בשלושת השבועות הראשונים להשקתם.

פרסום וידאו שמהלך על גבולות החוצפה מבדל את החברה בשוק השמרני של רשתות המזון המהיר. אמנם לעסק ששואף להגיע לכמות הגדולה ביותר של האנשים נכון לייצר פרסומות "בטוחות" לכל המשפחה. אבל פרסומת "בטוחה"  בשוק שיש בו הרבה מאד שחקנים שכולם מייצרים פרסומות "בטוחות" גורם למוצר להעלם. היתרון של בורגר קינג בפרסומות הוידאו הוא שהקהל שמניע את האינטרנט מעריך אותם, מייצר סביבם דיון, והופך אותם לתופעה ויראלית.  כמו למשל הדיון הזה או המחווה הזו או תחרות הדיבוב הביתי לסרטים של סת מקפרלן ביעד bk ביו טיוב. אני אקח סיכון ואומר שמילת המפתח לעשייה פה היא לא חשיבה פרסומאית של "מה הילדים יאהבו…" אלא עבודה עם צוותים שחיים את הרשת ובקשה מהם לעשות משהו שמדליק אותם.

עשה תוכן בעצמך

animasher-2-110x90.jpg

שתי תוכנות חדשות מאפשרות לייצר תוכן בצורה עצמאית מנוחיות המחשב שלכם. דרך ממשק פשוט ובעזרת כלים של אנימציה הן מאפשרות לעשות סרטונים קצרים שבהם האפשרויות הקריאטיביות הן בלתי מוגבלות.  היתרון בשתי התוכנות החינמיות הוא שאין צורך בכשרון ציור: אתה בוחר רקע, אתה בוחר דמויות, אתה אומר להן איך לזוז, מוסיף מוזיקה, כותב להן טקסט, מקליט את עצמך מדובב (אם תרצה) ויש תוכן 

התוכנה הראשונה היא Animasher השוודית, שעדיין נמצא בגרסת בטא (עלתה לאויר בשבוע שעבר). סרטון ההדרכה בעמוד הבית  מספק את רוב ההסברים שצריך בשביל לתפעל את התוכנה ואחרי רבע שעה של נסיונות כבר תוכלו לייצר סרטונים. מה שאהבתי בתוכנה הזו היא הקוּליוּת. היא משתמשת בצילומים אמיתיים ולא בציורים או גרפיקה כאלמנטים (אתה גם יכול להעלות תמונות או צלילים מהמחשב שלך). מה שנוצר הם גלויות פופ ארט בתנועה, או אפילו סרטונים א-לה טרי גיליאם בתקופת מונטי פייטון (אם תבחר את האלמנטים הנכונים).

התוכנה השנייה Go Animate הניו יורקית. היא מבוססת על גרפיקת פלאש (מהסוג שסדרות אנימציה בסלולרי אוהבות לאמץ) ומאפשרת טווח רחב יותר של אפשרויות כגון סלבריטאים כדמויות, הבעת רגשות שונים, תנועות מצלמה ושימוש באלמנטים שאנשים אחרים העלו לאתר.

שתי האפליקציות פועלות ישירות הדפדפן ואין צורך להוריד תוכנות בשביל להשתמש בהם. בפועל מדובר על תוכן גולשים אבל כזה שמתבסס על בחירות, ומאפשר קריאטיביות בהתאמה ליכולת היוצר. בנוסף ניתן לייצר בעזרתן תוכן סדרתי כמו Bush Tv שנעשתה בGoAnimate, ולהעלות אותה באתרים אחרים.