ארכיון תגיות: אתרי וידאו

איפה אפשר לראות טלוויזיה

הודעת משרד התקשורת על כניסה של שחקן נוסף לתחום הטלוויזיה הרב ערוצית יצרה את התחושה שעולם הטלוויזיה בארץ עומד לפני שינוי רציני. אני מאמין שהשינוי באוויר, אם כי אני לא חושב שהמתחרה הנוסף הוא מה שעשה את ההבדל. אני חושב שהשינוי יקרה בגלל שסך הדברים שמחייבים אותו יעלה על כמות החסמים שמונעים אותו.

השינוי ינבע ממתח שצריך פתרון. מתח שקיים עקב הפער האדיר שקיים בין השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה שקרו בעשור האחרון ביחס לשינוי המינורי במודל הפעולה של עולם הטלוויזיה באותו הזמן.

ההנחה הבסיסית ביותר היא שיש לנו שני ספקי טלוויזיה רב ערוצית שמחלקים ביניהם את הגישה לציבור הצופים הישראלי ושלאחר השינוי יהיה פה לפחות שחקן משמעותי נוסף אחד. אני לא מתווכח עם הדומיננטיות של הוט ויס אבל אני אומר שכבר היום יש הרבה יותר משתי פלטפורמות משמעותיות במגרש. כבר היום יש עוד שחקנים עם גישה לצופים שנותנים מענה אפקטיבי לשינויים בהרגלי הצפייה. יתרה מזאת, אותם שחקנים, ביחס לאוכלוסייה מתחת לשכבת גיל מסוימת, כבר שינו את עולם הטלוויזיה בארץ.

נכון להיום, אלו הדרכים שבהם הצרכן הישראלי יכול לצפות בתוכן טלוויזיוני וקולנועי מהארץ והעולם:

כבלים ולויין (יס והוט)

בעד: התוכן הכי מוצלח, בממשק הכי נוח. מגיע מתורגם ובמגוון רחב.  אפשרויות VOD – מה שתרצה ובזמן שתרצה.

נגד: הצרכן צופה באחוז קטן להחריד מאותו מגוון אינסופי שעליו הוא נאלץ לשלם מחיר גבוה. לוחות הזמנים נקבעים עבורך ואם בחרת בVOD אתה נדרש להוסיף עוד לא מעט כסף.

שידור דיגיטלי (עידן פלוס)

בעד: תשלום חד פעמי של 250 שקלים ויש לך את ערוץ 10,2והערוץ הראשון (שמרכיבים את מרבית הצפייה בטלוויזיה בשעות הפריים). ברוב המכשירים יש סטימר מובנה שמאפשר לראות קבצי מדיה בטלוויזיה.

נגד: השידור רוב הזמן עובד, אבל לא תמיד.

אפליקציות ואתרים (מאקו, רשת, 10, וואלה וידאו, hot, yes, ynet video)

בעד – צפייה בחינם, מגוון לא אדיר אבל בהחלט מספק אם לוקחים את כולן בחשבון, זמין במסכים ניידים.

נגד – פרסומות (בכמה מקרים אגרסיביות) איכות יחסית נמוכה, חשיפה מוגבלת מאד לתכנים למי שאינו מנוי (במיוחד בהוט ויס).

צפייה ישירה (sdarot, project free tv)

בעד – היצע אדיר, הרבה מתוכו עם תרגום, מתי שתרצה, בחינם.

נגד – לא חוקי (זו גניבה), איכות יחסית נמוכה. בשעות השיא הסטרימינג נוטה להיתקע.

הורדות (Nako. Bitorrent, Emule)

בעד – כל התוכן שבעולם, מתי שתרצה, בחינם. קל להעביר קבצים בין אנשים.

נגד – לא חוקי (גניבה), צריך להיות נינוח עם התהליך הטכנולוגי (עניין של גיל יותר מכל דבר אחר).

סמארט טיוי (בינתיים בארץ בדגמי LG וSAMSUNG )

בעד –  חבילה צרה built in, סטרימר built in, אפליקציות built in, אינטרנט built in  והכל בנוחיות המסך בסלון.

נגד – הממשק מרגיש מיושן, אין עוד מספיק אפליקציות, דורש חיבור לאינטרנט, נמצא רק במכשירים חדשים (הוצאה כספית).

צפייה באתרי תוכן מחו"ל (Iplayer, HULU, Netflix) דרך הסרת החסם הגאוגרפי (hidemyass)

בעד – אתרי הוידאו הטובים בעולם אצלך בסלון. ממשק, מבחר, ריח של חו"ל.

 נגד –  הסתרה של כתובת המחשב היא לא חוקית, צריך נינוחות עם הצד הטכני, התוכנה האיכותית עולה כסף.

OTT (אורלנדו  VOD).

בעד- שלם על התוכן שאתה רוצה לראות, במקום על כל הערוץ שבו הוא משודר.

נגד- יקר, היצע לא רחב וקצת נישתי.

אתרי וידאו  (Stagevu, Tudou,Youtube).

בעד – היצע אדיר במרחק קליק

נגד- איכות לא גבוהה, תכנים (טלוויזיוניים) מועלים ונחסמים תדיר.

ומפעיל טלוויזיה רב ערוצית חדש. השחקן המשמעותי השלישי ?

נטפליקס – עתיד הטלוויזיה.

חברת Netflix היא חברת וידאו שהצליחה היכן שגופי טלוויזיה רבים נכשלו. היא מצאה את הדרך לגרום למליוני אנשים לשלם על צפיה בתכנים טלוויזיוניים דרך האינטרנט. בדרך היא הכניעה יריבות ותיקות (בלוקבאסטר שפשטה את הרגל) ניצחה את ההורדות הפיראטיות (יותר אנשים משלמים על תכני וידאו מאשר צורכים אותו דרך ביטורנט בארה"ב) והפכה ליצרנית תוכן בעצמה (House of cards שתצא בקרוב). נטפליקס הצליחה להגיע למקום הזה בזכות חשיבה אינטרנטית. זאת בניגוד לניסיון לכפות מודלים טלוויזיוניים על הרשת.

השירות שנטפליקס מעניקה ללקוחותיה (22 מליון בארה"ב בלבד. מתוכן שמונה שהצטרפו בשנה האחרונה) הוא שירות של צפייה ישירה בתכני וידאו כגון סרטים ותכניות טלוויזיה על גבי האינטרנט בסטרימינג (לחץ וצפה). בניגוד למודלים דומים ברשת, נטפליקס לא מסתמכת על רווח מפרסומות אלא על דמי מנוי חודשיים (8 דולר) לשימוש בשרות. המודל הזה מאד הגיוני בהתחשב בעובדה שפריחת הצפייה הדחויה, ברשת ובVOD, נובעת בין השאר מהרצון להימנע מפרסומות שקוטעות את חווית הצפייה.

האלמנט השני בשרות הוא הצפייה ללא הגבלה ברגע שאתה מנוי. גם בזה יש הגיון אינטרנטי. אם הגולש צריך לעבוד בשביל להשיג תכנים שונים, הוא יכול לעשות את זה בלי לשלם לגורם שלישי. התמריץ לתשלום דמי מנוי הוא הנוחות של הכל במקום אחד.

בנוסף הנוחות מתבטאת גם ממשק נוח וקל לשימוש שמשלב בין החוויה הטלוויזיונית לזו האינטרנטית. הן מבחינת הדפדוף והן מבחינת הנגן (עוד על הממשק הנכון לצפייה טלוויזיונית דרך הרשת במאמר הזה).  מעניין בהקשר הזה (ולאור דומיננטיות פייסבוק) הוא שנטפליקס העלימה בהדרגה פיצ'ר רשתות חברתיות שאיפשר לגולשים לראות מה חברים שלהם ראו. הסיבה למהלך הוא שרק 2 אחוז מהגולשים השתמשו בו.

יתרון נוסף של נטפליקס היא העובדה שהחברה עובדת על כל הפלטפורמות והמכשירים, ממחשבים ועד קונסולות. בעולם שעדיין לא מצא פורמט אחיד (windows vs ISO, Iphone vs Androind etc) יש לצרכן עניין להיות חלק משרות שיעבוד לו בכל מכשיר שברשותו, או כזה שירצה לקנות בעתיד.

החשש הגדול של ספקיות התוכן הוא שההצלחה של שרות כמו נטפליקס היא קניבליסטית להצלחה טלוויזיונית. דהיינו, שאם אנשים יצפו דרכו בתכנים זה יהיה על חשבון צפייה טלוויזיונית (שיש לה הכלים והמימון להרים תוכן ראוי).

יש כבר מספיק ידע ונסיון ברשת (ובבלוג) על מנת לבחון את ההשערה הזו, והתשובה שעולה פעם אחר פעם היא שזה פשוט לא נכון. להפך. ביחסי טלוויזיה ואינטרנט הכלל הוא שככל שיש לך יותר צפיות במסך אחד, כך יש לך יותר צפיות בכל המסכים. המסכים תומכים אחד בשני

נטפליקס העניקה חיים נוספים, ולא פחות חשוב, רווחים נוספים לסדרות שלא היו הצלחה גדולה בשידור הראשון שלהם בטלוויזיה. סדרות דוגמת firefly שירדה מהמסך ולעדת המעריצים שלה לא הייתה אופציה חוקית לצפות בפרקיה עד נטפליקס. מנכ"ל החברה ציין במכתב למשקיעים שעונות ראשונות של סדרות כמו ספארטקוס וגלי היו הצלחה גדולה באתר מה שדחף רייטינג לעונות נוכחיות שרצו בטלוויזיה (נטפליקס משדרת את פרקי הסדרה זמן קצר לאחר שעלו במסך הטלוויזיוני).

Netflix עשתה לאחרונה צעד מעורר הדים בכך שהייתה לגוף הלא טלוויזיוני הראשון מסוגו שנכנס להפקה טלוויזיונית גדולה. הסדרה היא House of Carrds – רימייק לסדרה בריטית שיככבו בו קוין ספייסי ויביים דיוויד פינצ'ר (מועדון קרב) לדברי הייסטינגס, מנכ"ל החברה אחד הדברים המכריעים בהחלטה להשקיע בסדרה (הוא נלחם בHBO ו Showtime שגם רצו בה. לבסוף ניצח כשהתחייב מראש לשתי עונות)  היו נתונים שיש לו מתוקף האינטרנטיות של השרות. הוא יודע מה יחס הלקוחות שלו לכוכבי הסדרה, לבמאי, לז'אנר ואפילו לסדרה עצמה מאחר והמקור הבריטי היה הצלחה באתר.

נטפליקס מקיימת בתוכה לקח שנלמד מתעשיית המוסיקה שהתרסקה מול השינויים שהביא איתו האינטרנט. שם הנסיון לשלוט בתכנים על ידי החברות המסורתיות והמודלים שהם הכירו הביא לכך שלצרכן היו שתי אופציות: אופציה יקרה (קניית דיסק) ומנגד אופציה של גניבה (הורדות בלתי חוקיות). לא הוצע לצרכן דרך אמצע והוא לקח את החינם. ההצלחה הפנומנלית של Itunes הוכיחה שאם תיתן לצרכנים מודל נוסף, מוצלח, הם יבחרו בו וגם ישמחו לשלם עליו.

נטפליקס היא אופציה כזו. דרך אמצע שעובדת. מאחר ויש לא מעט מאפיינים דומים בקרב תרבות צפייה הגלישה ברחבי העולם המערבי. יש לגופי מדיה גם מחוץ לארה"ב הרבה מה ללמוד מהבחירות המוצלחות שהחברה עשתה.

איך לעשות סדרת טלוויזיה בלי כסף, או טלוויזיה.

יש דרכים רבות בהן סדרות טלוויזיה מגיעות אל המסך אבל הן תמיד יעברו באותן נקודות ציון: יתחילו ביוצר, יעברו בגוף מממן (גוף משדר, קרנות) ובסופו של מסע יגיעו אל הקהל. עולם הניו מדיה מייצר הזדמנויות שבהן ניתן לחתוך את המתווך ולהגיע ישירות אל הקהל . זה בדיוק מה שעשו יוצרי סדרת הטלוויזיה העצמאית Pioneer 1. כשמה של הסדרה, גם סיפור ההפקה הייחודי שלה הוא חלוץ באופן שבו ניתן להמציא את הגלגל. אבל הסיבה שהסיפור הזה חשוב הוא כי הכלים שהיו זמינים להם, זמינים לכל יוצר אחר.

בשנת 2009 ג'וש ברנהרד וברייסי סמית יצרו סרט שנקרא Lionshare – סרט לדור האינטרנט שהגיבורים שלו חיים בעולם שבו יש קורלציה בין שיתוף רגשות לשיתוף קבצים. הסרט דל התקציב זכה לפרסים ולתשומת לב אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה בעולם שאותו תיאר – אתרי שיתוף הקבצים. הוא הורד למכביר כקובץ P2P דרך אתרים כמו אימיול וביטורנט. 

הדרך בה הסרט הובא לידיעת המורידים הוא דרך אתר VODO – אתר שמשתמש בתשתית של העברת קבצים לצורך הפצה חוקית וחינמית של יצירות וידאו ויצירות מוסיקה מקוריות.לאור הורדות הסרט והעובדה שמרבית התעבורה באתרי שיתוף הקבצים היא לצורך הורדות סדרות (אבודים, דקסטר וכו), נולד הרעיון לייצר סדרה מקורית ישירות לקהל האדיר שכבר שם.

VODO חברו לג'וש וברייסי על מנת ליצור סדרה כזו. הם חיפשו רעיון לתוכן שיכול לעבוד טוב יותר לצופים הרלוונטים ובתקציבים נמוכים. סדרת מתח עם ניחוח מדע בדיוני נבחר כז'אנר שעליהם הם עובדים. היוצרים כתבו תסריט פרק ראשון של 35 דקות שכולל " חפץ מהעולם החיצון, אסטרונאוט אובד, ונסיון של ממשלת ארה"ב להשתלט על הסיטואציה." הסדרה כולה נבנתה כסדרה של 7 פרקים.

יש תסריט, יש קהל פוטנציאלי (במספרים שרשתות טלוויזיה יכולות רק לחלום עליו), יש פלטורמת הפצה, עכשיו מאיפה מביאים כסף? כאן נכנסת לתמונה פלטפורמה אחרת שנקראת Kickstarter – מטרתה נורא פשוטה. לתת ליוצרים שמחפשים מימון לפרוייקט שלהם, את הבמה לפנות ישירות לקהל ולבקש מהם כסף. היוצרים צריכים להכין סרטון בו הם מסבירים מהו הפרוייקט, לציין כמה כסף הם צריכים ולמתי, ולקוות שהקהל יהפוך להיות משקיע בפרוייקט. תרומה מינימלית: 5 דולר. מקסימלית :6000 דולר

ג'וש וברייסי הכינו סרטון בו הם מסבירים מה הם רוצים לעשות, סימנו את הפייילוט כצעד ראשון ותקצבו אותו ב6000 דולר (כוח האדם היה בהתנדבות, לכולם הייתה מטרה משתופת של חשיפה). ב25 לאפריל 2010 הם גייסו 7500 דולר מ122 גולשים.

עם יותר כסף ממה שביקשו, ההפקה נכנסה לעבודה. לאורך כל הדרך היוצרים שמרו על קשר עם המשקיעים שלהם דרך בלוגים של וידאו ודיווחים על התקדמות באתר. ברגע שהיה מוכן טריילר VODO התחילו לפמפם אותו באתר שלהם. ב16 ביוני הפיילוט עלה לאתר.

ביום הראשון היו 84,000 הורדות. בחודשיים לאחר מכן הם הגיעו לשני מליון הורדות!!! הפיילוט (זמין לצפייה באתר הסדרה) גם זכה בפרס בפסטיבל ניו יורק לטלוויזיה. עם ההצלחה הזו, והקהילה שנוצרה לתוכן ברשתות החברתיות, היוצרים למעשה קיבלו אור ירוק לעבור מפיילוט לסדרה.

אותו "אור ירוק" התבטא בעוד עשרות אלפי דולרים שהצופים תרמו על מנת לייצר את שאר הסדרה.הטריילר לפרקים 2,3 ו4 כבר יצא והפרקים  המלאים כבר בעריכות.  

לא ממש כתבתי על הסדרה עצמה. זה איכשהוא מרגיש לי סיפור פחות חשוב מהסיפור שבו צופים שילמו ליוצרים על סדרה שהם רצו לראות.

The Onion Online News Network – סקירת אתר הסאטירה

The Onion הוא ארגון חדשות סאטירי עטור פרסים ופופולאריות, עם שלוחות ברדיו, עיתונות מודפסת, אינטרנט והסלולר. תחילתו ב1988 במגזין קומי שיצרו שני סטודנטים וחילקו בקמפוסים לחבריהם, שמונה שנים מאוחר יותר המגזין כבר חולק בערים מרכזיות ואתר האינטרנט הוקם. הצלחת האתר שברובו היה מורכב מטקסט ותמונות הובילה להקמת רשת החדשות של אוניון ב2007. מדובר על יעד וידאו שפועל 24 שעות ומייצר כל הזמן תכני וידאו קומיים שמגיבים לארועי היום. ה ONN – Online News Network משמש כמודל לערוץ ווידאו באינטרנט, שמייצר תכנים על בסיס קבוע ושומר על רווחיות ורלוונטיות.

קטעי הוידאו ב Onion News Network משתייכים לאחת מחמש או שש רצועות קבועות, שלכל אחת טאלנטים קבועים שמזוהים איתה. מבחינת הפורמט מדובר על פארודיות על תכני חדשות כאשר ערכי ההפקה גבוהים וקיימת ההקפדה על הלוק האותנטי של רשת חדשות לגיטימית (ע"ע CNN או FOX News) . מעניין לציין שבניגוד לסאטירה טלוויזונית מהסוג הזה, באוניון הם גם מצלמים את רצועות הוידאו "הארכיוניות"  שמלוות את הכתבות.

רצועות התכנים כוללות את In The Know – תכנית פאנל בהנחיית קליפורד ביינס (שכל תכנית נבצר ממנו מלהגיע בגלל תירוץ מטופש אחר), OSN – חדשות הספורט, O-SPAN חדשות פוליטיות מבית, ONN – מהדורת חדשות, קומפלט עם המסכים מאחור והתגובות לצילומי וידאו וToday Now – תכנית בוקר שמובלת על ידי שני מנחים שאין להם מושג או מודעות עצמית.

באתר אוניון (שכולל את ה ONN ואת גרסת האונליין למהדורה המודפסת ואת הAV Club) מבקרים 5.1 מליון יוניקים בחודש. במדיה קיט של האוניון הם מפרסמים את פרופיל הגולשים שלהם מאחר ואלו בקבוצת הגיל וברמת ההכנסה שקוסמת למפרסמים. ביקור באתר מייצר את הרושם שהם לא מוכרים את המדיה השונה בכל עמוד בנפרד אלא מציעים חבילות שכוללות באנר, עיצוב עמוד ורה רול שכולם קשורים למוצר אחד. בדרך זו הם מבטיחים חשיפה איכותית למי שמגיע לאתר (עוד על חבילות המדיה של האתר כאן).

הכנסות נוספות לאתר מגיעות מתכניות הרדיו המבוססות על התכנים, מהערוץ ביוטיוב שמוצמדות לו פרסומות, מקטעי הוידאו שמוצעים כלקטים בi tunes  ומפודקאסטים (אחד הפודקאסטים הכי רווחים מאז ומעולם). סרט שנסמך על המותג The onion movie הופק ב2008. וביולי האחרון הם החליטו להתנסות עם תוכן בתשלום בלבד. התוכן – 12 דקות של מהדורת חדשות מ2137 יעלה 2 דולר ויהיה זמין להורדה מItunes.

למרות שיש לאוניון נוכחות רדיופונית ומודפסת (619 אלף עותקים) הוא לא נשען על טלוויזיה בשביל להיות אתר וידאו רווחי. מה שמאפשר לאוניון רווחיות הוא ההשקעה לאורך זמן במותג, דרך השקעה לאורך זמן בכתיבה ובערכי ההפקה של הערוץ ומינוף של המותג דרך מדיות משלימות.

מכוער זה יפה – ראיון עם נשות ערוץ Ugly

Ugly הוא ערוץ הטלויזיה האינטרנטי הראשון בישראל. הערוץ, שיושב בוואלה ומחובר לרשת החברתית שבבעלותה מקושרים, מתהדר בלא מעט תכני פרמיום סדרתיים שמכוונים לצעירים (הומור מופרע, תואמי ג'קאסס). את Ugly יזמה ומפיקה חברת אלה-קום שמנהלת ערוצי טלווזיה (כמו ערוץ הWWF). מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ ומבורכת. נסיון רציני לייצר ערוץ שתכניו, צופיו, ומודל הרווח שלו מתחיל ונגמר באינטרנט. דיברתי עם דפי סגל – מנהלת השיוק והיח"צ של אלה-קום ועם עירית זיכלינסקי שמנהלת את הערוץ, על תכנים, פרוגרמינג באינטרנט, בלעדיות, מודל רווח ותוכן מקורי:

איך הכל התחיל?

הפיתוח של הערוץ התחיל לפני שנה כשעמי אלה, מנכ"ל  אלה-קום ראה את אופי התכנים שהילדים שלו מחפשים באינטרנט וידע שאין לזה מענה טלוויזיוני. השם של הערוץ מייצג את הערכים של Ugly – "מכוער זה יפה, טיפש זה חכם". גם מבחינת וואלה וגם מבחינתנו מדובר בניסוי, לראות איך יעבוד ערוץ טלווזיה באינטרנט – כזה שלא מבקש מהצופים שלו לבחור תכנים, אלא מריץ תכנים והצופה מוזמן להתרווח אחורה ולצפות. מתחילתו הערוץ תוכנן כפרויקט בינלאומי כאשר העלייה הראשונית שלו היא בישראל. הערוץ הושק במאי השנה.

 

אם באינטרנט, למה לא ערוץ אינטרנטי, אלא טלוויזיוני?

יש לנו VOD עם מספר קבוע של סדרות שאפשר לבחור ולראות את הפרקים שלהם על פי הזמנה, כך שאנחנו נותנים מענה גם שם. אבל אנחנו חברת ערוצי טלוויזיה וזה מה שאנחנו יודעים לעשות וזה נראה לנו ניסוי מעניין.

פרוגמניג בעולם הטלוויזני הוא מכריע. איך מתנהל הפרגורמינג בערוץ?

אנחנו בשליטה מלאה על הדבר הזה. פעם או פעמיים בשבוע עולה פרק חדש ונכנס לVOD . אנחנו משיקים סדרה חדשה בערך כל שלושה חודשים. אנחנו מייצרים רצועה של ארבע שעות שמתחדשת כל יום בשעה חמש (עד תשע) ומשודרת בלופ עד חמש למחרת. כאשר יש מודעות לפריים טיים שלנו שהוא 17:30 ו19:30. (אתרי וידאו רבים מדווחים על פרים טיים של 13:30, שהן שעות ההפסקה מהעבודה שבהם אנשים מנשנשים וידאו קצר או זמן מת לעקרות בית. בugly חלק נרחב מקהל היעד נמצא בלימודים בשעות האלו ורק מאוחר יותר משתמש במחשב לפעילות פנאי).

לא כל התכניות נמצאות בVOD, איך מחליטים מי מהן יהיו?

מה שנכנס לVOD טעון אישור טכני וגרפי מוואלה. מאחר וזה בלתי אפשרי שכל התכנים יהיה זמינים לצפייה ישירה (וגם זה לא מתיישב טוב עם הגרפיקה של הממשק). אנחנו כל הזמן מחליפים ומעדכנים מה שנמצא לצפייה לפי בחירה.

איך בוחרים את התכנים?

יש פה צוות תוכן שנשאר מעודכן ומביא את הדברים החמים למסך, בנוסף אנחנו מתחזקים גם קשר רציף עם חברות תוכן גדולות שמציעות דרך קבע את הדברים החדשים שלהן. כך למשל אנחנו כרגע במשא ומתן להביא את העונות השלישית והרביעית של הדודסונים – סדרה פינית סטייל ג'קאסס שהיא אחד העוגנים החזקים של הערוץ. אנחנו מנסים לתת מענה לא רק לגילאי ה14 אלא גם לחברה בשלושים פלוס עם סדרות כמו Single Dads.

בלעדיות היא מה שמבדיל ערוץ מצד אחד אבל דבר שנורא קשה לשמור עליו ברשת. איך אתם מייצרים בידול?

חלק מהסדרות הן בבלעדיות (זה תלוי בעסקה), מה שאומר שאם תנסה לצפות בהן באתרים אחרים מישראל הן יהיו חסומות גיאוגרפית. בנוסף יש לנו תרגום לכל התכנים וזה צורך של חלק גדול מהאוכלוסייה מול תכנים מיובאים. כמובן שיש פרקים של סדרות שלנו ביוטיוב, אבל רק פרק אחד או שניים, בשביל הסדרה אתה צריך לבוא לערוץ. לא פחות חשוב, אנחנו מייצרים מותג – כשאתה בא אלינו אתה יודע מה אתה מקבל.

מספרים בבקשה. כמה הושקע ומה מודל הרווח של הערוץ?

עד כה הושקעו בערוץ מליון שקלים, כאשר מליון נוספים יושקעו בשנה הקרובה. מרבית הכסף הושקע בתכנים כאשר מחיר סדרה הוא בין כמה אלפי דולרים בודדים ועד עשרת אלפים דולר (המחיר תלוי באיכות ההפקה ובמידת ההצלחה שלה בחו"ל, וזה גם משתנה אם מדובר בסדרה שבאה בחבילה של תכנים או משהו שנרכש באופן יחידני). בשלב הראשון ההכנסות הן מפרסום דרך המערכת של וואלה. אבל אנחנו עובדים על חבילות פרסום שרלוונטיות לקהל הממוקד של הערוץ. בהמשך נתחיל לשלב גם תוכן שיווקי. (כרגע באתר יש בין 5000 ל10000 יוניקים ביום).

איך אתם מפרסמים את הערוץ?

אנחנו יושבים בתוך מערכת השיווק המשומנת של וואלה, מה שהביא איתו קמפיין פרסום מוצלח (באנרים, פרה-רולים וכו'). חוץ מזה אנחנו עושים אירועי שטח שאנחנו נותנים להם חסות (מסיבות רחוב, אירועי גלישה).

מה טיב היחסים עם וואלה ומקושרים?

וואלה שותפים מלאים בפרויקט מתחילתו. מקושרים היה שותף אידיאלי בגלל שזה מקום צעיר שאיפשר לנו גם לשלב אלמנטים אינטראקטיבים בערוץ: אתה יכול להתכתב עם חברים שלך בזמן שהתכנית משודרת, אנחנו מתכננים אודישנים למנחה בערוץ שיהיו פתוחים לצופים, אנחנו מחפשים את חבורת הג'קאסס הישראלית והצופים יהיו חלק בתהליך ועוד פיתוחים שיתאפשרו דרך קהילה חברתית.

יש הגבלות על התוכן?

אין, כי אנחנו עושים את זה לבד. אנחנו מעודדים מוטרפות אבל לא רוצים להזנות את עצמנו. לא יהיו ציצים בערוץ אבל אקסטרים יתקבל בברכה.

בugly מרבית התוכן מיובא, אבל ראיתי גם סדרה בשם "שעת אפס" שהיא ישראלית. מה התכניות לגבי תוכן מקורי?

שעת אפס זה תוכן של וואלה שאהבנו ועבד לנו באתר (תוכן שהיה במקור בוואלה זון) אבל אנחנו מתכוונים להשקיע בתוכן מקורי בהשקעה עצמית ודרך מימון ממפרסמים.

מקבלים הצעות לתכנים מיוצרים?

בשמחה. גם הצעות מיוצרים וגם דברים שכבר נעשו ומחפשים בית. תשלחו ל irit@ellacomm.com

הפוסט עלה כמאמר בדה-מרקר שיווק

פליקס, אתר לוידאו ישראלי – ראיון עם נדב סעדיה

אתר הוידאו פליקס עלה לאויר ביולי 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה (שנה וחצי אחרי הקמת יו טיוב) הוא נתמך על ידי תפוז אנשים – פורטל הקהילות הגדול בישראל. לפליקס יש בין 60 ל70 אלף יוניקים ביום, כאשר צפיית הדפים הממוצעת (וכל דף הוא סרטון) היא בין 4.5 ל5 צפיות. בין 300 ל400 סרטונים מועלים כל יום לאתר, מה שמסתכם במעל 12 מליון צפיות וידאו בחודש ממוצע. הסרטון הכי נצפה בפליקס הוא השבלול עם קרוב ל1.5 מליון צפיות. הסרטון הפופולארי של 2009 הוא לידה טבעית בחוף הבונים עם מעל 400 אלף צפיות.

פליקס הוא  אחד משני אתרי וידאו המרכזיים בישראל, כאשר השני הוא יו טיוב. (אמנם לכל האתרים הגדולים יש היצע וידאו אבל זוהי לא זהות האתר). השילוב של הפלטפורמה, יכולות ההפקה והנכונות להשקיע מסמנות את פליקס כאחד הבתים המרכזיים, שלא להגיד היחידים, לתוכן וידאו  כחול לבן. מבחינת כמות ההפקות שהוא מנפיק (10-15 סדרות לשנה) הוא לחלוטין בראש. נדב סעדיה, 27, הוא מנהל האתר. הוא הגיע לפליקס בתור עורך תוכן במשרה חלקית אחרי לימודי תואר תקשורת וניהול, נמצא כבר שלוש שנים בתפקידים שונים בתפוז שהוא מגדיר כ"בית חם." נדב ואני דיברנו על הפרקטיקה של התוכן המקורי בישראל, מה מצליח באתר, ואיך מצליחים להפיק אותו…

פליקס בולט כאתר ששרד ושגשג מול אתרי וידאו ישראלים שקמו ונפלו מצד אחד ומפלצת כמו יו טיוב מצד שני. במה פליקס מתבדל? 

אנחנו מקפידים להיות המקום שמעבר לתוכן גולשים יש בו גם תוכן אינטרנטי מקורי ישראלי, וזה משהו שלא קורה מדי במקומות אחרים. תוכן שלא מתבייש בזה שהוא באינטרנט. אין לנו היומרה להתחרות ביו טיוב. אנחנו מתבדלים דרך החיבור למה שקורה פה. גם אם יוטיוב עושים ממשק בעברית, יש לנו היתרון בקשר הבלתי אמצעי עם היוצרים, האנימטורים וכו' היתרון הוא באמת ברמת הטלפון. ההבדל בין פליקס לאתרים אחרים שהיו כאן הוא שפליקס לא ניסה להכיל את ה best of youtube אלא ה best של מה שקורה פה.

 איזה תוכן מקבל הכי הרבה צפיות באתר?

סנסציוני, נשים חשופות, תוכן שרוכב נכון על הייפ טלוויזיוני. אם הצלחת להצחיק זו התחלה טובה. מה שבאמת מצליח לרגש או להצחיק, אנשים יעבירו. הם לא יעבירו קליפ של ליידי גאגא. אם אתה עושה פוסטינג של סרטון בפייסבוק הוא אומר עליך משהו, כנ"ל לגבי דברים שאתה מעביר. תוכן גולשים מצליח פחות מתוכן מקורי, כי לא השקיעו בו אותה כמות מחשבה. אבל מצד שני יש ילדה כמו תבל (ככה עושים לחברה) שנהייתה שלאגר.

משהו יכול להצליח רק על הויראליות שלו, ללא קידום?

אם עשית משהו שהוא מספיק טוב, יכול להיות שהוא יתפוס. בפורים האחרון פליקס התחפשו ליוטיוב (המחווה שלנו לאתר הוידאו השני בגודלו בעולם). זרקנו את הסרטון ביו טיוב והוא הגיע לרבע מליון צפיות.

איזה תוכן אתה אישית הכי אוהב?

לי יש פטיש לחתולים שנתקעים במאווררים, תיעוד של פרחות שמאבדות שליטה וצורחות באוטובוס ואנשים שמקדישים סרטונים לחברה שלהם עם לבבות שהם עשו בmovie maker

ספר על  פרוייקט מקורי שלכם שאתה גאה בו במיוחד

מטומטמות הוא משהו כזה. איילת רובניסון ויעל נצר באו אלינו כאשר מחוברות הייתה בשיא ההייפ והן רצו לעשות טייק אופ. עשינו פיתוח משותף. הן הביאו את החומרים ואנחנו ערכנו. יחסית להשקעה זה עשה המון באזז. לא היו פה רווחים גדולים אבל הבנות התארחו בתכניות בוקר, באולפן שישי וזכו לכתבה בynet.

יש איזה אתר שהוא מודל מבחינתכם?

College Humor זה אתר שאנחנו מאד אוהבים ומעריכים פה. יש בו תוכן מקורי טוב שהוא גם תוכן אישי. אתה יודע מי מפעיל את האתר, אתה יכול לדמיין את ישיבות הבריינסטורמינג. והם משחילים תוכן שיווקי בצורה יפה. למשל בתחרות המתיחות יש פרק שכולל צניחה ממטוס והוא מתחיל ב"תודה ל(מותג) אקס שאיפשרו לנו להוציא את המתיחה הזו לפועל"

מה עומד מאחורי בחירות העורך באתר (משבצת שמיקום בה מבטיח צפיות)?

התוכן חייב להיות טוב ומעניין מספיק. תמהיל של ישראליות עם מקומיות בפרונט. חייל משועמם שעשה משהו מצחיק עדיף מבחינתי על סרטון סופר מושקע שעלה ביוטיוב

 האם קרה שגופי שידור ביקשו להסיר קטע מפליקס?

יש לנו יחסי גומלין מצחיקים עם גופי השידור. יחצנ"ים מטעמם עובדים חזק בתפוז ונהנים מהחשיפה אבל למרות זאת מדי פעם הם מבקשים להוריד קטע. מה שמבקשים להוריד אנחנו מורידים. אבל זה משהו שקורה פחות ופחות.

את החשיפה של עדי נוימן באח הגדול השאירו

שירות רע זה לא עשה להם. לעונה הנוכחית של האח הגדול לא תזיק פטמה שתברח. זה חלק מההייפ. עדי נוימן קיבלה אחלה קמפיין לתחתונים.

איך סדרה נולדת בפליקס?

אנחנו מקבלים בריפים מלקוחות כמו בייביליס (בייביליס בייבס) או מיוצרים עצמאיים. יש שישה אנשים בפליקס שאחראים על התוכן. אנשים שרואים וידאו אינטרנטי כל הזמן ומכל העולם ומכוונים את פיתוח התוכן למשהו שמחובר גם לעולם וגם לכאן. 

ליוצר שפונה אליכם, עדיף להגיע עם משהו מצולם או משהו כתוב יספיק?

תמיד טוב שיש משהו מצולם, כי אז יותר קל למכור את זה. גם לנו הלאה וגם ליוצר מולנו. הוכחות להצלחה כמו צפיות או פרויקט שכבר קיים ברשת גם כן מקדמים מכירה. למשל, אנחנו הולכים עכשיו לפרוייקט שני עם היוצרות של מטומטמות. פורמט שבו הן יוצאות לטיול הגדול שהן לא עשו בגיל עשרים. נשלח אותן להודו עם מצלמות וקלטות וידאו. שתי בחורות בגילאי השלושים שלהם עם ילדים בני 22.

ואיך יוצרים את הקשר הזה?

ישירות  nadavs@tapuz.co.il

מה התקציבים לסדרות אינטרנט?

התקציבים משתנים אבל מאד משתדלים לא להשתולל. העשייה האינטרנטית מלמדת אותך להוציא את המקסימום מתקציב יחסית קטן. אני לא מצפה להרוויח על סדרת אינטרנט אבל סדרה אמורה להחזיר את עצמה. לפרויקטים שאנחנו נכנסים אליהם אנחנו מדברים על בין 100 ל500 דולר לפרק, אבל אנחנו מספקים גם ציוד, עריכת וידאו ויש לנו אולפן צנוע (הערת המחבר: שזה שווה ערך בעצמו ל100 עד 500 דולר פר פרק)

פליקס אתר רווחי?

פליקס רווחי מיומו הראשון. הוא מכניס כסף מפרסומות ותוכן שיווקי.  זה פרדוקס כי הוא מרוויח יותר מיו טיוב. אנחנו מקפידים על פרסום במידה. אין פרסום על סרטונים שקצרים מדקה. אין פרה רול גדול מ-15 שניות, יש רווח בין הופעות הפרה רולים פר צפיות בדפים

והעתיד… 

אנחנו משתדלים להיות כל הזמן עם לפחות סדרה אחת בהפקה. ב2010 אנחנו מתכננים להכפיל את כמות ההפקות. תוכן מקורי זה מקום בו אנחנו רואים את העתיד. מודל שבו אנשים באים עם רעיון מוצלח, אנחנו מוכרים את התוכן השיווקי ועושים עם היוצר חלוקה של ההכנסות. הכוונה היא שבן אדם יבוא אלינו עם תוכן מוכן מקורי מגניב מיוחד, ואנחנו נותנים לו גב של מפרסם ויחסי ציבור.

אנחנו רוצים להביא כוכב גדול ליצירה האינטרנטית. יש תחושה שאם לא הולך לך בטלוויזיה אתה בא לאינטרנט. היא כמובן לא נכונה. יש פה אחלה פלטורמה ואנחנו מחפשים את הכוכב הזה מה a-list שיפרוץ את המחסום הזה בארץ

אנחנו רוצים להיות המקום הזה שאנשים באים אליו עם רעיון ואנחנו יותר משמחים לשתף פעולה.

Channel 101 – סקירת אתר

ערוץ 101 הוא אתר וידאו שמגדיר את עצמו כ"עתיד הבלתי נמנע של עולם בידור." מה שהוא מציע זה את הקצפת של סדרות אינטרנט קומיות עצמאיות, לאחר שעברו סינון ראשוני של עורכים וסינון נוסף של צופים בארוע חי שמתרחש פעם בחודש.

האתר נולד ב2002 על ידי דן הרמן ורוב שארב (לעתיד, מיוצרי המופע של שרה סילברמן)כתגובה למצב מתסכל. לאחר שיצקו את נשמתם וזעתם לפיילוט לתכנית טלוויזיה שהם מאמינים בה, הם היו נתונים לחסדיהם, לטעמם, וללו"ז של מספר מצומצם של אנשי טלוויזיה (שדחו את הקונספט). מה שהם עשו הוא, להזמין חברים הביתה לערב שבו חברים מקרינים אחד לשני התחלות של פיילוטים וסדרות אינטרנט.

הערב במהרה גדל והם עברו מהבית למועדון. כמות החומרים גם היא גדלה והיה צורך למצוא דרך לסנן אותם. מה שהם עשו הוא לתת לקהל שבא למועדון להצביע לסדרה האהובה עליהם. החמש הפופולאריות ביותר הוזמנו להביא פרק נוסף בארוע הבא, לצד חמש יצירות קצרות נוספות ששוב היו מועדות להצבעת הקהל.

עם הזמן החשיפה באותם אירועים (פעם בחודש, בלוס אנג'לס וניו יורק) התרחבה לפלטפורמה בינלאומית דרך אתר אינטרנט שבו מוצגות סדרות הפריים טיים (אלו שנבחרו בארוע האחרון, והועלו לאתר). האתר הפך להיות חותמת איכות וחשיפה בו מבטיחה עשרות אלפי צפיות. כל אחד, מכל מקום, יכול לשלוח פיילוט לאתר שעובר סינון של עורכים ועובר להצבעת הקהל בארוע החי. דיאגרמה של הדרך בה זה עובד נמצאת כאן.

הצלחת האתר כבר התרגמה לתכנים שעברו למסך הגדול כמו Queer Duck וכן היא נתנה בית לפרויקטים אינטנרטיים של כוכבים כמו ג'ק בלאק ודרו קארי . הפיתוח האחרון המשמעותי לערוץ הוא החיבור למפרסמים. זה התחיל בארוע ממומן של Gatorade שהזמין את היוצרים לשלוח פרסומות משלהם למוצר באורך 15 שניות. מה שקרה הוא שנשלחו הרבה יצירות מצחיקות ומאד קיצוניות שלוקטו לכדי הצלחה ויראלית בשם המפרסם. ההצלחה הזו עודדה עוד מותגים כמו קולגייט ובלומברג לממן ערבים נוספים והפכה את הפרסומות לחלק מהפורמטים שמוזמנים להקרנה ולבחירה על ידי הקהל. אלו פרסומות קיצוניות מכדי שהמפרסם יוכל לעשות לבדו ובקונטקסט הזה הוא יכול לפנות לקהל חדש במדיה החדשה.

האתר הוא בית לדור חדש של קומדיה. צפייה בכמות המדהימה של הקונספטים המבטיחים מסמנת ולו במעט כמה קומדיה חדשה קיימת ולא במסכי הטלוויזיה. להלן מבחר של סדרות שהתחילו בערוץ 101

Chad Vader  – אחת הסדרות האהובות על כותב בלוג זה בכיכובו של צ'אד ווידר, האח הפחות מוצלח של דארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" שנאלץ לעבוד בסופרמקרט שכונתי. הסדרה ירדה מה"פריים טיים" של הערוץ אחרי שני פרקים אבל היוצר התעקש להפיק עונה ולשדר אותה ביו טיוב. הפרק הראשון מתקרב לשבעה מליון צפיות וכל שמונת הפרקים יצאו לאחרונה בדיוידי.

The Bu – סדרה מוקדמת מבית היוצר של Lonley Island שמאז התקבלו בחיבוק  אוהב לשורות Saturday Night Live. הסדרה היא פארודיה על סדרות הנעורים כמו הOCשבהן לנוער עשיר ואסתטי מבוורלי הילס יש בעיות כמוך וכמוני.

House of Cosbys – אנימציה מטורפת שמספרת את סיפורו של מדען חובב משפחת קוסבי. הוא מצליח ליצור במרתף ביתו העתקים חיים של ביל קוסבי שכל אחד מהם מצטיין ביכולת אחרת, בין אם היא היכולת לירות לייזר מהעיניים או ממש ממש לאהוב מקלחות.

Ikea Heights – סדרה שמנצלת את ריבוי הלוקיישנים הטבעי בחנות איקאה כפלטפורמה לצילום של סדרת דרמה. חדרי התצוגה הופכים לחדרי הדמויות והמקום בו הסצנות מתרחשות. הסדרה צולמה ללא ידיעת החנות ועוד עליה תוכלו לקרוא פה.

Classroom – הצלחה מוקדמת של ערוץ 101 שמספרת את סיפורו של מורה קשוח אך רך מבפנים שמלמדת כיתה קשה (אך רכה מבפנים) וחסרת סיכוי להאמין בעצמם.

strike.tv – סקירת אתר

ה"strike" בסטרייק טיוי מתייחס למקור האתר והסיבה להשקתו – שביתת הכותבים בהוליווד שהייתה בסוף שנת 2007. היוצרים המובילים של הטלוויזיה האמריקאית מצאו את עצמם עם זמן פנוי בידיים ורצון למצוא פלטפורמות ביטוי חדשות, שאינן נשלטות על ידי האולפנים. יוצרי האתר פנו לאותם כותבים שובתים ואמרו להם שבתמורה לתוכן, הם ייתנו להם פלטפורמה להפצה ואחוזים גבוהים מרווחי הפרסום. יתרה מזאת, בשלושת החודשים הראשונים שהאתר יהיה באויר, כל הרווחים יילכו לEAP שתומכת באנשי תעשיית הבידור שנפגעו עקב השביתות והמיתון. התוצאה היא אחד מאתרי תוכן הוידאו המקורי הכי איכותיים שיש היום ברשת.

מרבית נסיונות התוכן הבולטים בתחומי האונליין וידאו עד כה התבדלו בכך שהשתמשו בכוכבים פופולארים להוביל את תוכן האינטרנט. הייחוד של strike.tv הוא בכך שהשמות הגדולים שקשורים בו הם היוצרים. זה לא שאין שם פרצופים מוכרים אבל בחזית מיתוג האתר ובחזית הסדרות נמצאים נמצאים הכותבים שמגיעים משורות הקולנוע והטלוויזיה.

לסדרות בstrike.tv יש ערכי הפקה שמקובלים לתוכן פרימיום באינטרנט אבל איכות התכנים הממוצעת גבוהה בהרבה מאתרים אחרים. יש התייחסות לכל הז'אנרים כולל דרמות, אופרות סבון, אנימציה, פעולה ואימה. כמובן שיש הרבה קומדיה, אבל לא כזו שמחפשת להסתחבק עם בוגרי קולג'. אין כמעט תכנים שאינם סדרתיים (בחלק מהמקרים יש רק פיילוטים) ולכל סדרה יש בלוג ופורום.

חווית המשתמש גם היא ראויה לציון, בניגוד למרבית האתרים שבהם התוכן משמש את האתר, כאן האתר משמש את התוכן. יש נגן גדול במרכז האתר שבכל רגע נתון מציג סדרה אחת בלבד (אם כאימאג' מתוך תפריט זז או בסטרימינג של הפרק עצמו) אין עודף היצע בדף למרות שקל מאד למצוא את מה שאתה מחפש. איכות הסטרימינג משובחת. באתר אין באנרים והפרסום בא בצורת פרה-רולים של 30 שניות. כשהם מגיעים בחבילה הזו, הרבה יותר קל לקבל אותם.

האתר היה בבטא במשך חודשיים עד להשקתו הרשמית באוקטובר 2008, כאשר כוונת מקימי האתר הייתה לעלות לאויר רק כשיש כמות מספקת של תוכן מקורי ראשוני (עשר סדרות מתוך 45 בהפקה). בלינק הבא תמצאו ראיון מצולם עם מייסד האתר פיטר יוגוצ'י שבו הוא מדבר על מהו הפרמטר של להיט ברשת וכל מספרי הסיפורים של הוליווד.

בין 30 הסדרות  ששווה לגלות באתר ממליץ על:

Speedie Date – סדרת מפגשים בארוע הכרות בסגנון ספיד דייט שמוציאים הרבה מאד צבע דרמה ודמויות בזמן קצר שיש לזוג להם להכיר

With the Angels – סדרה דרמטית שמתארת את ההתמודדות של יוצאת עיירה קטנה בארקנסו עם החיים בהוליווד. ביישנית מכדי לתקשר היא מדברת  ומתקשרת דרך מצלמת הוידאו (מהיוצרים של lonleygirl פורצת הדרך)

Daryl from Oncar – על נהג שמגלה ששירות הלקוחות של הרכב שלו מספק הרבה שירות יותר ממה שהוא חשב

Five or Die  – סדרת אימה מבית היוצר של משחק ילדים על סרטון וידאו מחריד שעובד במייל תפוצה ואם לא יועבר תוך חמש דקות אוי ואבוי…

Joe And Kate – ג'ו קלי מ snl וקייט פרודי מmad tv כתבו ומופיעים בסדרת תמונות קומיות קצרות מחי זוגיות.

Me First – פארודיה על דוקו דרמות בו מאמנים עסקיים/קואצ'רים/ סלבס מגיעים לאזרח מן השורה על מנת לשנות לו את החיים. התוכן עצמו חביב אבל זו הקלישאה של הפורמט שבאמת מוציאה את הפארודיה החוצה.

וידאו ברשת הישראלית – האם המיתון יעצור את הקידמה?

הדלק של הוידאו באינטרנט הוא פרסום ובעיתות מיתון הגופים המסחריים מקצצים בתקציבי השיווק שלהם. מאחר והאינטרנט הוא האחרון שהצטרף לעוגת הפרסום, ההנחה היא שהוא הראשון שיסבול מגרזן הקיצוצים. קשה להתנבא מה יקרה בארץ לתהליך הגדילה של הוידאו ברשת לאור המשבר הכלכלי אבל אני מאמין שבנקודה זו בזמן כוחות השוק המקומי הם כאלו שהכדור הזה כבר מתגלגל בלי אפשרות עצירה. מקסימום, האטה.  

graph-110x90.jpg

הפרוייקטים הגדולים של וידאו ברשת בארץ בשנים האחרונות כמו נענע10 או יס-ואללה אמנם מבקשים למקסם רווחים מפרסום אבל מה שהניע את הקמתם הוא ההכרה של גופי התוכן ששמירת ומשיכת הצופים למותגים טלוויזיונים מחייבת נוכחות באינטרנט. המגמה הזו לא תצטמצם לאור המשבר, כי הנוכחות של אנשים באינטרנט לא תצטמצם גם היא. בנוסף, בעתיד הקרוב שחקנים כמו Mako והאיחוד של הוט-ynet יצטרפו לזירה מה שיאלץ את השוק הדינמי הזה להמשיך לרוץ גם על גבי 2009.

בנוסף, הנוכחות האינטרנטית של גופי התוכן הם עוד סממן שמעיד על שחיקה בכוחה של הטלוויזיה כפלטפורמה השיווקית הרחבה ביותר. זה לא שאנשים רואים פחות תכנים אבל הם פחות רואים אותם בשילוב פרסומות. הVOD של הוט הוא סיפור הצלחה ויס בקרוב תשיק שירות דומה משלה. הסיטואציה הזו שינתה ותמשיך לשנות את עוגת הפרסום לטובת האינטרנט.

מבחינת שחקני הרשת, חדירת האינטרנט בארץ הגיעה לרוויה. כמות הגולשים תמשיך לגדול אבל באחוזים קטנים יחסית לשנים קודמות. המשמעות היא שבנקודה זו בזמן יש כמות מסויימת של גולשים שמחולקים בצורה מסויימת בין השחקנים הגדולים ומוקד הפעילות של האתרים נע מהרחבת גבולות השוק אל פעילות בתוך אותם גבולות קיימים. האתרים יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כל הזמן בשביל לשמור על מעמדם ושם המשחק יצטרך להיות חדשנות והעמקה.

כרגע האתרים הגדולים משקיעים כל כך הרבה משאבים רק בלקיים את הגודל העצום שלהם שלא נשאר להם הרבה כסף לשדרג את מה שבתוך הקנקן. לכולם יש טקסט, לכולם יש וידאו גולשים, לכולם יש תכניות מקור חדשותיות/אולפניות/מסך ירוק, לכולם יש מנהלי קהילות בהתנדבות, לכולם יש צורך לשמור על נתח השוק שלהם, לכולם יש עניין להגדיל אותו, כולם צריכים יתרון יחסי. אני מאמין שאחד הקוים הקצרים  והמתבקשים ביותר שעוברים בין הנקודה הנוכחית לנקודה הבאה הוא תוכן וידאו.

לסיום, פרספקטיבה: טענת הבלוג הזה היתה ותהיה שיש לישראל היתרון לעקוב אחרי השוק האמריקאי כי יש הרבה מה ללמוד ממנו על מה שיקרה כאן בעתיד הקרוב. שני מחקרים חדשים מדברים על הכדאיות של המדיום מבחינת מפרסמים לתוך 2009: בראשון Veoh שירטטו את הפרופיל של הצופה המעורב (זה שצופה ביותר משעה של וידאו ברשת מדי שבוע) שמהווה 40 אחוז מכלל צופי הוידאו ברשת. מדובר על נוער או מבוגרים צעירים שמעדיפים את האינטרנט על הטלוויזיה, וחיים בשלום עם פרסום ברשת כאשר הוא בא לפני תכני וידאו. המחקר שני מדבר על כך ש70 אחוז מבני הנוער אמרו שהם מוכנים לוותר על הטלוויזיה לפני שהם מוותרים על האינטרנט. בשורה תחתונה, אפילו בארה"ב, הגראונד זירו של המשבר, IDC צופה שהפרסום באינטרנט, בדגש על פרסום בוידאו, ימשיך בקצב הגידול של 50 אחוז בשנה, למרות המיתון.

עדכון 15 אוקטובר : עושה רושם שסקטור הוידאו שפוגש את המשבר במצב הכי רגיש הם מיזמי וידאו חדשים ובמיוחד כאלה שתלויי השקעות מזומן. דני כהן מג'מיני מתראיין בnew tee vee  ומדבר על סטרט אפים בתחום הוידאו והמיתון.

עדכון 16 בנובמבר : כתבה שנייה בסדרה : האם המיתון יעצור את הקדמה – חלק שני

האם יש יותר מדי וידאו באתרי הוידאו?

בעולם המערבי אנחנו מקדשים את החופש ואנחנו עושים את זה דרך הענקת האפשרות לבחור. בתפיסתנו, ובמיוחד זו הצרכנית, ככל שיש יותר בחירה כך קיים יותר חופש. "פרדוקס הבחירה" הוא מושג שאומר שאם נגביל את כמות האפשרויות שאנחנו מעמידים בפני הצרכן אז נעלה את רמת הסיפוק שלו. זוהי תאוריה ששווה להעמיק בה בהקשר של הניו מדיה מאחר ואם יש מכנה משותף לאתרי וידאו הרי שהוא עודף היצע.

 בספרו The Paradox of choice הפסיכולוג בארי שוורץ כותב: "אנשים כל כך מוצפים במבחר גדול של מוצרים שיש לזה שני אפקטים מרכזיים: במקום לשחרר אנשים הבחירה משתקת אותם. עם כל הבחירות שיש לאנשים הם אולי יבחרו טוב יותר – ואין זה משנה אם מדובר ברוטב לסלט, נעלי התעמלות, או אפילו בן זוג – אבל הם ירגישו הרבה יותר גרוע. כשיש כל כך הרבה מבחר, ואף בחירה אינה מושלמת, קל לדמיין שתמיד יש משהו טוב יותר שיכלנו לבחור בו"

בחברה ששואפת לפרפקציוניזם עודף ההיצע מייצר אכזבה עוד לפני שעשית בחירה. ההתייצבות מול המשימה מעייפת מראש, ואתה דוחה אותה ודוחה אותה ודוחה אותה. על פי התאוריה הזו הצרכן יודה לך אם תחסוך לו את כאב הראש של הבחירה כי אם יהיו לו פחות אופציות לבחור מהן הוא יהיה מסופק יותר באשר לבחירה שעשה. 

לעניינו. כניסה לאתר וידאו (או פורטל) ישראלי היא התנגשות חזיתית עם עודף היצע. נדמה שהגישה המנחה  היא להכניס את מקסימום התוכן האפשרי לדף הבית בשביל שהגולש יראה את המגוון האדיר שמוצע לו באתר. כמובן שבהקשר של "פרדוקס הבחירה" הדבר הזה לא פועל לטובת הגולש או האתר. יש אלפי דרכים להעביר עשר דקות ביוטיוב, בפליקס או בנענע10 אבל הכמות הגדלה והולכת של תכנים לא מגדילה את הסיכויים לחויית גלישה מוצלחת ועולה השאלה מה המשמעות של אותן עשר דקות מבחינת חזרה לאתר, במיוחד אם הן לא היו מוצלחות?

יש עקרון נוסף שלאורו שווה לבחון את חשיבות המאגר הרחב והוא עקרון ה20/80 (ידוע גם כחוק פארטו). אתרי וידאו, בדומה לשירות הVOD, נופלים יפה בחוק פארטו לפיו 20 אחוז מהתכנים מושכים 80 אחוז מהצפיות (חוק פארטו גורס כי "בתופעות רבות 80% מהפעילות מקורם ב-20% מהגורמים הפעילים". האחוזים לא מדוייקים אבל החשיבות היא שיש דפוס קבוע של אי איזון ושמתנגש עם ההגיון של סיבה ותוצאה בעלי אותו משקל). באתרי וידאו מאד קל לראות שכמות הצפיות בסרטונים לא מתפרשות באופן שווה ביניהם. במילים אחרות, מרבית ההיצע שאותו מאכסנים בשרתי האתר בקושי נצפה.

העלייה הקבועה בהיקף פעילות הוידאו באינטרנט מחייבת התיחסות לפרדוקס הבחירה. יותר תכנים כלליים הם לא מה שיעניקו יתרון יחסי לאתר מסויים, למרות שעוד תכנים איכותיים וממוקדים כן. ממשק משתמש חכם (UI) יכול לכוון את הצופה בלי לתת לו את ההרגשה שהוא עובר מניפולציה. נישתיות ברורה וממותגת היא גם מענה הבסיסי לעודף התכנים או עורך תוכן מורגש וספציפי. יש עוד פתרונות שניתן לבחור מהן אבל אני אעצור פה.