ארכיון תגיות: הומור

צ'אד מאט ורוב – מלכי הסיפור האינטראקטיבי

Chad Matt & Rob הם שלישיית יוצרים קומיים שנפגשו בשנת 2007 והחלו לייצר מערכונים לרשת. השילוב התברר כהצלחה מה שהתבטא במליוני צפיות לסרטונים הקצרים שלהם (כמו זהולסדרת האינטרנט שלהם. אבל השלישייה מצאה את נישת התהילה שלהם כאשר יו טיוב איפשרה את הannotations – היכולת לשים לינקים בתוך הוידאו. אותה האופציה שמאפשרת להעביר את הצופה מסרטון לסרטון בלחיצת עכבר אפשרה להם ליצור את The Time Machine הסיפור האינטראקטיבי הראשון ביו טיוב. הסיפור מורכב מתשעה פרקים קצרים כאשר בסוף כל אחד מהם אתה יכול לבחור בין שני המשכים שונים. הסדרה היא סדרת אקשן קומית (יותר קומית מכל דבר) וזו התחנה הראשונה שלה…

הפרויקט עלה בנובמבר 2008 ותוך שבוע קיבל מליון צפיות וחשיפה תקשורתית רבה. השלישייה מעודדת מההצלחה יצאה לדרך עם הסיפור האינטראקטיבי השני שלה The Murder.  גם הפעם היה על הפרק פארודיה קצבית על סרט מתח אבל הפרויקט היה מורכב מ30 סרטונים ושלושה קוי עלילה שונים. הפרויקט הצליח אבל הוא טמן בתוכו שיעור שהשלישייה הטמיעה בפרויקט הבא שלה The Birthday Party. הסיפורים האינטראקטיבים עובדים טוב יותר כאשר יש מטרה אחת ברורה וקו עלילה שתמיד חותר אל אותה מטרה. במילים אחרות: פשוט יותר עובד טוב יותר.

צפייה בהתקדמות הפרויקטים לאורך שלוש שנים מראה את התפתחות העשיה של השלישייה. ראשית, השימוש במוסיקה הפך מרשים. החבורה משתמשת בפסקול של תזומרת מלאה (שלדעתי מגיע מארכיון ופסקולים ישנים של סרטים) בצורה שנותנת לתוכן קומה שנייה מרשימה. הדבר השני הוא העובדה שהחבורה בחרה במודע להתמקד ולהתמקצע בסיפורים אינטראקטיבים. הם מיתגו את הפרויקטים כ adventures וזנחו את עשיית הסרטונים וסדרות האינטרנט הקלאסיות. הדבר השלישי הם ערכי ההפקה. מצלמות טובות יותר, צילום טוב יותר, לוקיישנים עשירים יותר ואפקטים ממחושבים שהפכו להיות חלק מהעלילה.

השלישייה משתתפת בתכנית השותפים של יו טיוב, דהיינו שעם הסרטונים שלהם מופיעים פרסומות והרווחים מאותם פרסומות מתחלקים בינם לבין האתר. עם מליוני צפיות בערוץ, מדובר על הכנסה נאה. בפרויקט האחרון שלהם הם עשו את המעבר לתוכן ממומן עם מימון מלא מAXE. בהרפתקאה בת תשעת החלקים ה- Teleporter, המוצרים של המותג משולבים בצורה חכמה בתוכן, כאשר בחירה ביניהם מסמנת את האופציות השונות להמשך העלילה. גם העמוד של השלישייה ביו טיוב ממותג כולו ב AXE מה שאומר שהיה פה שיתוף פעולה מסחרי ביניהם ובין יו טיוב. החלק הראשון לפניכם

כאן תמצאו את החנות המקוונת שהם פתחו תחת המותג CMR ובה הם מוכרים בגדים שנושאים את הלוגו שלהם ומוטיבים מהתכנים שלהם. כאן תמצאו כתבת וידאו עליהם ובה תגלו שהם לא שלישייה אלא רביעייה, כאן תמצאו ראיון איתם שבו הם אומרים שיש יותר מדי סדרות אינטרנט ובהמשך את הטריילר להרפתקאה הבאה והמסקרנת שלהם שבה נראה כאילו הם שוב עלו כיתה באיכות ההפקה.

The Onion Online News Network – סקירת אתר הסאטירה

The Onion הוא ארגון חדשות סאטירי עטור פרסים ופופולאריות, עם שלוחות ברדיו, עיתונות מודפסת, אינטרנט והסלולר. תחילתו ב1988 במגזין קומי שיצרו שני סטודנטים וחילקו בקמפוסים לחבריהם, שמונה שנים מאוחר יותר המגזין כבר חולק בערים מרכזיות ואתר האינטרנט הוקם. הצלחת האתר שברובו היה מורכב מטקסט ותמונות הובילה להקמת רשת החדשות של אוניון ב2007. מדובר על יעד וידאו שפועל 24 שעות ומייצר כל הזמן תכני וידאו קומיים שמגיבים לארועי היום. ה ONN – Online News Network משמש כמודל לערוץ ווידאו באינטרנט, שמייצר תכנים על בסיס קבוע ושומר על רווחיות ורלוונטיות.

קטעי הוידאו ב Onion News Network משתייכים לאחת מחמש או שש רצועות קבועות, שלכל אחת טאלנטים קבועים שמזוהים איתה. מבחינת הפורמט מדובר על פארודיות על תכני חדשות כאשר ערכי ההפקה גבוהים וקיימת ההקפדה על הלוק האותנטי של רשת חדשות לגיטימית (ע"ע CNN או FOX News) . מעניין לציין שבניגוד לסאטירה טלוויזונית מהסוג הזה, באוניון הם גם מצלמים את רצועות הוידאו "הארכיוניות"  שמלוות את הכתבות.

רצועות התכנים כוללות את In The Know – תכנית פאנל בהנחיית קליפורד ביינס (שכל תכנית נבצר ממנו מלהגיע בגלל תירוץ מטופש אחר), OSN – חדשות הספורט, O-SPAN חדשות פוליטיות מבית, ONN – מהדורת חדשות, קומפלט עם המסכים מאחור והתגובות לצילומי וידאו וToday Now – תכנית בוקר שמובלת על ידי שני מנחים שאין להם מושג או מודעות עצמית.

באתר אוניון (שכולל את ה ONN ואת גרסת האונליין למהדורה המודפסת ואת הAV Club) מבקרים 5.1 מליון יוניקים בחודש. במדיה קיט של האוניון הם מפרסמים את פרופיל הגולשים שלהם מאחר ואלו בקבוצת הגיל וברמת ההכנסה שקוסמת למפרסמים. ביקור באתר מייצר את הרושם שהם לא מוכרים את המדיה השונה בכל עמוד בנפרד אלא מציעים חבילות שכוללות באנר, עיצוב עמוד ורה רול שכולם קשורים למוצר אחד. בדרך זו הם מבטיחים חשיפה איכותית למי שמגיע לאתר (עוד על חבילות המדיה של האתר כאן).

הכנסות נוספות לאתר מגיעות מתכניות הרדיו המבוססות על התכנים, מהערוץ ביוטיוב שמוצמדות לו פרסומות, מקטעי הוידאו שמוצעים כלקטים בi tunes  ומפודקאסטים (אחד הפודקאסטים הכי רווחים מאז ומעולם). סרט שנסמך על המותג The onion movie הופק ב2008. וביולי האחרון הם החליטו להתנסות עם תוכן בתשלום בלבד. התוכן – 12 דקות של מהדורת חדשות מ2137 יעלה 2 דולר ויהיה זמין להורדה מItunes.

למרות שיש לאוניון נוכחות רדיופונית ומודפסת (619 אלף עותקים) הוא לא נשען על טלוויזיה בשביל להיות אתר וידאו רווחי. מה שמאפשר לאוניון רווחיות הוא ההשקעה לאורך זמן במותג, דרך השקעה לאורך זמן בכתיבה ובערכי ההפקה של הערוץ ומינוף של המותג דרך מדיות משלימות.

Channel 101 – סקירת אתר

ערוץ 101 הוא אתר וידאו שמגדיר את עצמו כ"עתיד הבלתי נמנע של עולם בידור." מה שהוא מציע זה את הקצפת של סדרות אינטרנט קומיות עצמאיות, לאחר שעברו סינון ראשוני של עורכים וסינון נוסף של צופים בארוע חי שמתרחש פעם בחודש.

האתר נולד ב2002 על ידי דן הרמן ורוב שארב (לעתיד, מיוצרי המופע של שרה סילברמן)כתגובה למצב מתסכל. לאחר שיצקו את נשמתם וזעתם לפיילוט לתכנית טלוויזיה שהם מאמינים בה, הם היו נתונים לחסדיהם, לטעמם, וללו"ז של מספר מצומצם של אנשי טלוויזיה (שדחו את הקונספט). מה שהם עשו הוא, להזמין חברים הביתה לערב שבו חברים מקרינים אחד לשני התחלות של פיילוטים וסדרות אינטרנט.

הערב במהרה גדל והם עברו מהבית למועדון. כמות החומרים גם היא גדלה והיה צורך למצוא דרך לסנן אותם. מה שהם עשו הוא לתת לקהל שבא למועדון להצביע לסדרה האהובה עליהם. החמש הפופולאריות ביותר הוזמנו להביא פרק נוסף בארוע הבא, לצד חמש יצירות קצרות נוספות ששוב היו מועדות להצבעת הקהל.

עם הזמן החשיפה באותם אירועים (פעם בחודש, בלוס אנג'לס וניו יורק) התרחבה לפלטפורמה בינלאומית דרך אתר אינטרנט שבו מוצגות סדרות הפריים טיים (אלו שנבחרו בארוע האחרון, והועלו לאתר). האתר הפך להיות חותמת איכות וחשיפה בו מבטיחה עשרות אלפי צפיות. כל אחד, מכל מקום, יכול לשלוח פיילוט לאתר שעובר סינון של עורכים ועובר להצבעת הקהל בארוע החי. דיאגרמה של הדרך בה זה עובד נמצאת כאן.

הצלחת האתר כבר התרגמה לתכנים שעברו למסך הגדול כמו Queer Duck וכן היא נתנה בית לפרויקטים אינטנרטיים של כוכבים כמו ג'ק בלאק ודרו קארי . הפיתוח האחרון המשמעותי לערוץ הוא החיבור למפרסמים. זה התחיל בארוע ממומן של Gatorade שהזמין את היוצרים לשלוח פרסומות משלהם למוצר באורך 15 שניות. מה שקרה הוא שנשלחו הרבה יצירות מצחיקות ומאד קיצוניות שלוקטו לכדי הצלחה ויראלית בשם המפרסם. ההצלחה הזו עודדה עוד מותגים כמו קולגייט ובלומברג לממן ערבים נוספים והפכה את הפרסומות לחלק מהפורמטים שמוזמנים להקרנה ולבחירה על ידי הקהל. אלו פרסומות קיצוניות מכדי שהמפרסם יוכל לעשות לבדו ובקונטקסט הזה הוא יכול לפנות לקהל חדש במדיה החדשה.

האתר הוא בית לדור חדש של קומדיה. צפייה בכמות המדהימה של הקונספטים המבטיחים מסמנת ולו במעט כמה קומדיה חדשה קיימת ולא במסכי הטלוויזיה. להלן מבחר של סדרות שהתחילו בערוץ 101

Chad Vader  – אחת הסדרות האהובות על כותב בלוג זה בכיכובו של צ'אד ווידר, האח הפחות מוצלח של דארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" שנאלץ לעבוד בסופרמקרט שכונתי. הסדרה ירדה מה"פריים טיים" של הערוץ אחרי שני פרקים אבל היוצר התעקש להפיק עונה ולשדר אותה ביו טיוב. הפרק הראשון מתקרב לשבעה מליון צפיות וכל שמונת הפרקים יצאו לאחרונה בדיוידי.

The Bu – סדרה מוקדמת מבית היוצר של Lonley Island שמאז התקבלו בחיבוק  אוהב לשורות Saturday Night Live. הסדרה היא פארודיה על סדרות הנעורים כמו הOCשבהן לנוער עשיר ואסתטי מבוורלי הילס יש בעיות כמוך וכמוני.

House of Cosbys – אנימציה מטורפת שמספרת את סיפורו של מדען חובב משפחת קוסבי. הוא מצליח ליצור במרתף ביתו העתקים חיים של ביל קוסבי שכל אחד מהם מצטיין ביכולת אחרת, בין אם היא היכולת לירות לייזר מהעיניים או ממש ממש לאהוב מקלחות.

Ikea Heights – סדרה שמנצלת את ריבוי הלוקיישנים הטבעי בחנות איקאה כפלטפורמה לצילום של סדרת דרמה. חדרי התצוגה הופכים לחדרי הדמויות והמקום בו הסצנות מתרחשות. הסדרה צולמה ללא ידיעת החנות ועוד עליה תוכלו לקרוא פה.

Classroom – הצלחה מוקדמת של ערוץ 101 שמספרת את סיפורו של מורה קשוח אך רך מבפנים שמלמדת כיתה קשה (אך רכה מבפנים) וחסרת סיכוי להאמין בעצמם.

האחים פיין – מותג תוכן אינטרנטי

האחים פיין הם שני בחורים יהודים (בנים של רב לפי האתר שלהם ravenstake.com) בשם בני ורפי. הם כותבים, מפיקים, משחקים ומביימים סדרות וסרטונים קומיים לרשת שצברו מעל 28 מליון צפיות.  הם עובדים כבר ארבע שנים ומסומנים כמותג תוכן אינטרנטי שנשכר לייצר סדרות לאתרים כמו  atom.com ו iklipz וכן סרטונים לחברות כמו בורגר קינג. או לstreamy awards.

הסדרה המוכרת ביותר של האחים פיין היא הפארודיה על "אבודים" שנעשתה בעזרת בובות הפעולה הרשמיות של הסדרה.  השימוש בבובות לא רק איפשר לייצר סדרת בת עם הפרצופים המוכרים בתקציב נמוך ולצחוק על הסדרה המעולה שלוקחת את עצמה מדי ברצינות. אלא גם לייבא את כל תרבות הפופ בשביל הפאנץ', כמו בפרק הזה שבו גיבורי מסע בין כוכבים פוגשים בניצולים של האי

עונה שנייה לסדרה נקנתה על ידי אתר הוידאו just for laughs אבל בטרם היא תתחיל צץ מיני סקנדל תמוה. לפני שלושה חודשים רשת ABC העלתה לאויר סדרת אינטרנט הומוריסטית באתר "אבודים" בשם Lost Untangled . הטריק – היא משתמשת בבובות ודיבוב לייצר פארודיה על המקור. ABC לא הזכירה את הסדרה המוכרת של האחים פיין ולא הגיבה לשאלת הדמיון בין שתי הסדרות. האחים פיין  מצידם הגיבו לתופעה בשוויון נפש. אין להם זכויות על דמויות הסדרה אז למה לעורר מלחמה ומצד שני הסדרה של ABC מפנה עוד זרקורים לכיוונם.

יש מספר אלמנטים שהופכים את האחים פיין ליוצרים מדור חדש: קודם כל, הם מתפרנסים מיצירה לרשת, הדבר הנוסף הוא אלמנט הכתרים הרבים (בשביל לשמור על רווח בתקציבי אינטרנט הם עושים הרבה מהדברים בעצמם), הם עושים את הseo לעצמם ביעדים כמו הבלוג שלהם, טויטר, פייסבוק ועוד עשרות אתרים אחרים, וכמובן עניין התוכן שמדבר את העולם שבו נצפים הסרטונים.

סדרה חדשה של של האחים (והם מייצרים אותן בקצב מסחרר) היא my profile story, מעין "צעצוע של סיפור" שמתרחשת בדף פרופיל של רשת חברתית. כאשר בן האנוש יוצא מהחדר, האווטרים ותמונות הפרופיל מתעוררים לחיים ומנהלים דרמות סוחפות שמונעות ממיקומם היחסי בעמוד החברים.

האחים גם יצרו סאטירה חברתית על נושא שייצר באזז אדיר ברשת. הסדרה prop 8 נוצרה כאשר עבר בקליפורניה התיקון לחוק שלא מאפשר נישואין חד מיניים. הם החליטו לעשות מעשה ולייצר סדרת בת חמש פרקים במימון עצמי.

האחים עושים שימוש נרחב במימטיקה כחלק מהשפה שהם חולקים עם הקהל שלהם. השימוש הנרחב בדמויות מתרבות הפופ הוא לא רק פארודי או הומאז'י כמו שהוא שימוש במילים בשפה חדשה וגלובאלית. אחד הסרטונים הפופולארים של האחים (מעל מליון וחצי צפיות) הוא הקטע הבא שמציג מאה ספוילרים של סרטים בחמש דקות (זהירות, ספוילר):

תוכן וידאו בניו מדיה בדרך כלל מתחלק לשלוש קטגוריות : תוכן גולשים, תוכן סמי מקצועי ותוכן פרימיום. (בהתאמה ובהכללה: אין כסף אין ידע, אין כסף יש ידע, יש כסף  יש ידע) נהוג לראות בתכני הפרימיום את עתיד התחום אבל דווקא צפייה באחים פיין נותן את ההרגשה שהעתיד נמצא במה שיצמח מהתוכן הסמי-מקצועי וזאת מכיוון שהתוכן שלהם יכול לעבוד רק באינטרנט וההצלחה שלהם נובעת מהאורגניות של הפעילות שלהם לפלטפורמות הניו מדיה.

אימפרוביזציה בכל מקום ברשת

Improv Everywhere (אימפרוביזציה בכל מקום) היא קבוצה שבסיסה בניו יורק ופעילותה מתפרשת על פני העולם כולו. מטרתם היא לתכנן ולהוציא לפועל סצנות ספונטניות של בלגן ואושר במרחבים ציבוריים.  מעל 80 המשימות שלה כוללות מאות משתתפים שבזמן מסוים במקום מסוים עושים משהו בלתי צפוי, ביחד. למשל הסרטון הבא שבו 200 אנשים קפאו על מקומם למשך חמש דקות בזמן פעילות השיא הקדחתנית של התחנה המרכזית של ניו יורק.

הקבוצה ופעילותיה היא פרי יוזמה של צ'רלי טוד, קומיקאי ומורה לאימפרוביזציה,  שבשנת 2001 התחיל לעשות מתיחות ענק ברחובות ניו יורק. את סך הפעילות הוא מרכז בבלוג של הקבוצה, יחד עם הסרטונים, הכתבות, דיווח מאחורי הקלעים ומכירת המרצ'נדייז. (כתבה של ABC כאן)

חברי הקבוצה הם כל מי שמעוניין לקחת חלק בפרוייקט. אמנם יש היררכיה של ותיקות (הפז"מניקים מוזמנים ראשונים לארועים הקטנים) אבל ככלל, שיטת הפעולה, היא הכרזה על משימה, ציון התנאים (תאומים זהים, גברים בלבד וכו), וציון נקודת המפגש. לImprov Everwehre יש גם רשת חברתית גאוגרפית שנקראת The Urban Prankster Network  ובה מרוכזות מאות קבוצות דומות מרחבי העולם (קבוצת תל אביב מונה 60 איש, קבוצת ירושלים מונה איש אחד).

למרות שהאירועים קורים במרחבים ציבוריים, התופעה מתקיימת במרחב התרבות האינטרנטית.  זו הצלחת הבלוג והסרטונים ("גראנד סנטרל קפואה" זכה ל15 מיליון צפיות) שמאפשרים את מיתוג התופעה, חשיפתה והרחבתה . בנוסף, כל הפעילות מרוכזת ומנוהלת דרך הרשת. גם סוג ההומור שמופגן בה מדבר את ההעצמה האישית שאופיינית לתוכן אינטרנטי. (למשל, הרעיון הגאוני שבו 80 אנשים התלבשו במכנסי חאקי וחולצות פולו כחולות, שהם המדים של צוות המוכרים בBest Buy ונכנסו לחנות הרשת ביחד). דוגמא נוספת, לאירוע בעל אופי מתוכנן יותר בסרטון הבא – התפרצות ספונטנית של מחזמר בלב מתחם האוכל בקניון בלוס אנג'לס.

לקבוצה כמו Improve Everywhere ולשפה שהיא מייצרת יש משמעות נוספת. בעולם שמונע על ידי פרסום מצד אחד ורווי פרסום עד כדי אפאטיה מצד שני, מפרסמים תרים אחרי דרכים חדשות להטמיע מסר שלא נעלמות בבליל של אימאג'ים ממוחזרים. שימוש בשפה תרבותית רעננה מייצר תשומת לב משמעותית (לפחות לראשוני המפרסמים שיאמצו אותה) והמשימות של הקבוצה נופלות בדיוק בקטגוריה הזו. דוגמאות לניכוס התופעה לצורך פרסום כבר קיימות ברשת כמו הפרסומת למשרד כרטיסים בריטי והפרסומת של T-mobile.

Voicemail – יותר מגימיק.

 Voicemail היא סדרת ניו מדיה שבה כל מה שאתה שומע הן הודעות של מזכירה אלקטרונית ואילו מה שאתה רואה זה את ההתנהלות של מייק, מקבל ההודעות. האודיו של תוכן ההודעה והוידאו של הסיטואציה הויזואלית מתנגשים ליצירת משמעות נוספת לסיפור הקומי. אותן ההודעות בvoicemail הן הודעות אמיתיות שיוצר הסדרה אסף במשך עשור.

סדרות שיש להן גימיק באות עם יתרון – יש להן גימיק. אבל בשביל שהן יהיו טובות הגימיק צריך להיות נתון פתיחה (ממנו מקדמים סיפור ודמויות) ולא הבסיס עליו נשענת כל הסדרה. הניו מדיה היא צלחת פטרי טובה לסדרות כאלה. החדשנות של המדיום מקלה על קבלת החדשנות בתוכן והפרקים הקצרים מאפשרים בקלות גדולה יותר להתעלות מעל הגימיק ולרצות את הצופים (קל יותר לייצר סיפור משביע רצון עם התחלה אמצע וסוף שהגבולות שלו הם ארבע דקות מאשר אחד שגבולותיו 25 דקות, כי הציפיות של הצופה שונות)  בנוסף, גימיק משפר את האפקט הויראלי – מהיר ופשוט לספר למישהו אחר למה כדאי לו לצפות.

הדוגמה הטובה ביותר לסדרה כזו היא זוכת הוובי המצויינת You suck at photoshop – סדרה של סרטוני הדרכה לתוכנת פוטושופ שבה הקריינות והבחירות שנעשות בהדגמה מספרות את מרמורו של דוני הויל מבת זוגו ומהחיים בכלל. דוגמאות נוספות לסדרות גימיק (שיש בהן יותר מגימיק) נוספות הן Horrible People וMr. Deity.

 Voicemail באה מstage 9, חטיבת הפקת תוכן האונליין של דיסני/ABC. היא התחילה מסרט קצר שבנוי על אותו פורמט ובו נולד גיבור הסדרה מייק – בטלן חביב בשנות העשרים שלו, שהמיומנות העיקרית שטרח לפתח על מנת להתמודד עם החיים היא מיומנות ההתחמקות מאחריות. כיאה לסדרת ניו מדיה יש למייק ערוץ ביוטיוב, דף במייספייס ועמוד במטהקפה. הסדרה גם מופצת בפלטפורמות סלולריות ואידיאלית לשם כך מכיוון שפרק ממוצע בה הוא בן דקה, הסאונד והוידאו שנדרשים הם בסיסיים, והתוכן של הסדרה שייך לעולם טלפוני

עונה אחת של 30 פרקים כבר שודרה (11 פרקים זמינים בחינם ועדיף לראות אותם באתר הוידאו ולא באתר של ABC שדורש הורדה של נגן) ועונה שנייה נמצאת בהפקה. הסרטון הבא הוא ראיון של יוצר הסדרה מייקל ווילד עם ג'ימי קימל:

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 4

רשימה חלקית נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Horrible People – פארודיה על אופרות סבון שכל פרקיה מתרחשים במסיבת אירוסין אחת. התגליות האובר-דרמטיות מגיעות בקצב מסחרר בזמן שהמוזמנים מחכים להרמת הכוסית שלא מגיעה. הסדרה היא מבית היוצר של AD Miles שמופיע ברנו 911 וביים סגמנטים לתוכניות כמו Saturday Night Live.

G-DCAST – פרוייקט כשר במיוחד ובו כל שבוע מוצגת פרשנות ויזואלית של ארבע דקות, אם דרך אנימציה, וידאו או שירה, של פרשת השבוע הנוכחית. פרקים חדשים כל יום שני. באנגלית.

MoCap Movie LLC – סדרה קומית שמתארת את מאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים. בעידן של הדמיה ממוחשבת ומסכים ירוקים היא מספרת את סיפורו של סטודיו שבו מייצרים את הדמית התנועה הממוחשבת לסרטים ומשחקי וידאו (הם משחזרים הסצנות המפורסמות בחליפות גוף שהמחשב יכול לתעד). הייחוד של הסטודיו הזה הוא בתעריפיו הנמוכים והעובדה שהוא לא בוחל בהדמיה של שום סצנה.

Cavalcade of Cartoon Comedy – מבית היוצר של סת' מקפרלן (איש משפחה) באה סדרה שהיא גם מודל הכנסות מוידאו באינטרנט. חמישים פרקי הסדרה, סרטוני אנימציה קומיים, משודרים במסגרת Adsense של גוגל בליווי פרסומות ממוקדות. ששת הסרטונים הראשונים קיבלו 14 מיליון צפיות בשלושת השבועות הראשונים להפצתם.

The All-For-Notes – דוקו-קומדיה מוזיקלית מבית היוצר של Vuguru, חברת תוכן הניו מדיה של מייקל אייזנר (לשעבר מנכ"ל דיסני) שעוקבת אחרי להקת אינדי רוק צעירה מברוקלין במסע ההופעות שלה מחוף לחוף.

Italian Spiderman – פארודיה אוסטרלית על סרטי טראש אירופאים משנות השבעים בהם נוכסו גיבורי קומיקס אמריקאים בצורה דלת תקציב ודלת מוסר. הסדרה צולמה ברובה מול מסך ירוק ומככב בה גיבור משופם שאוהב אספרסו יש לו יכולות שליטה מוחית בפינגוינים (פוסט על הסדרה)

 Drawn By Pain – סדרת דרמה זוכת וובי בחירת הקהל 2008 שמשלבת אנימציה וצילום וידאו. הסדרה מספרת את סיפורה של נערה שגדלה בבית אלים ועכשיו מנסה להתמודד עם המפלצות שמתעוררות בתוכה. אחת מהדרמות הבולטות והנועזות במדיום ששולטת בו הקומדיה.

The Writers Room – סדרה מבית Crackle (סוני) שמספרת את סיפורם של כותבי טלוויזיה בתכנית אירוח לילית. עשרת פרקי הסדרה השנונה צולמו במשך חמישה ימים ומככבים בהם כותבי טלוויזיה אמיתיים. 

Wainy Days – זוכת הוובי 2008 לסדרה הקומית הטובה ביותר היא סדרה שעוקבת אחרי דיוויד ויין בנסיונות החיזור הכושלים שלו. הסדרה משופעת בהופעות אורח של פרצופים מוכרים והיא נעה על הציר בין קומדיה רומנטית לנונסנס שעובד. (לפוסט על הסדרה)

באגף הישראלי חייו הנפלאים של הסלב – שרון אלכסנדר מרחיב את גבולות התכונה המיזנטרופית בסדרה שעוקבת אחרי חייו של הסלב שרון אלכסנדר. הסדרה משובצת בראיונות עם אורי הוכמן שבה אלכסנדר תופר תאוריות מטרידות במודעות עצמית נטולת מודעות כיאה לגיבור מוקומנטרי. שאפו לNRG שהשכילו לשים את הסדרה תחת "רכילות" ונתנו לדיון שמתרחש בה להתרחש.

Wainy Days – היהודי הנוירוטי בגרסת הווב

הסדרה Wainy Days היא סדרה קומית שמלווה את הכותב דייויד ויין במהלך חייו, נסיונותיו הכושלים במציאת סקס בעיר הגדולה, ועבודתו בsweatshop. הסדרה זכתה בפרס הוובי 2008 לסדרה הקומית הכי טובה וקשה מאד להגיד מה בדיוק עושה אותה טובה כי יש בה הרבה מהכל:  היא מוקומנטרית, נונסנסית, רומנטית, סאטירית, ריאליסטית ומופרכת. המכנה המשותף לכל הפרקים הוא האישיות והומור של דיויד ויין, הלוק הלואו טקי, והתמה של כל פרק שנעה סביב בחורה אחת שויין מנסה לכבוש ללא הצלחה.

הסדרה היא חלק מההיצע של האתר My Damn Channel המשובח (שאחראי בין השאר ל You Suck at Photoshop) ובשנתה הראשונה צברה מעל 6 מיליון צפיות. אנשי האתר הם אלו שפנו אל ויין ואמרו לו "קח קצת כסף ותעשה מה שאתה רוצה" עוד מספר ויין שההבדל המשמעותי בין כתיבה לקולנוע לכתיבה לרשת היא החופש האינסופי. הוא חושב על משהו ומצלם אותו, בלי לחכות לאישורים. לגבי התקציבי הרשת הוא אומר ש"נחיצות היא אבי ההמצאה" והרבה פעמים ערכי ההפקה הנמוכים יחסית (שני פרקים ביום צילום) אילצו אותם למצוא פתרונות שבסופו של דבר היו קולים יותר ואלגנטים יותר.

דיוויד ויין (David Waine) שייך לזן הקומיקאים שבנו את ההצלחה שלהם על דמות הלוזר הנוירוטי החביב ולמרות שצברו הצלחות מוכחות הם עדיין משכללים את המותג של האנדרדוג. הוא התחיל את דרכו עם תוכנית מערכונים לMTV שנקראת The State וכחבר בשלישייה הקומית Stella. בארץ ניתן לצפות בסרט שנון שלו מ2007 העשרה שמורכב מעשרה סרטונים קומיים קצרים כל אחד בנושא דיבר אחד מעשרת הדיברות.

בשלושת העונות (עשרה פרקים של חמש דקות) wainy days אירחה פרצופים מוכרים רבים לתפקידי אורח. החל מלי מייג'ורס (סטיב אוסטין) וכלה בפול ראד שמופיע בפרק 16 (הסרטון הבא) שהוא הנצפה ביותר בסדרה. ויין גם השתמש בסאונד בייט של שרה גיבורת יוטיוב פאלין בשביל לעשות קידום ויראלי לסדרה שלו.

ספיידרמן האיטלקי

קשה לדבר על יצירה עצמאית ברשת כז'אנר נפרד כי כמעט כל היצירה ברשת היא כזו. אבל בכל זאת יש מקבילת תוכן בניו מדיה לאותו וייב של קולנוע עצמאי שמרגיש רעב יותר, חדשני יותר, דל תקציב יותר ולתחושה שהיוצרים עשו משהו שמדליק אותם והקהל בא מעצמו. 

סדרת אינטרנט אוסטרלית בשם The Italian Spiderman היא פארודיה בת עשרה פרקים על B movies איטלקיים משנות השישים שבהם נוכסו גיבורים אמריקאיים בצורה דלת תקציב ודלת מוסר. גיבור העל בסדרה הוא גס רוח, גרגרן, בעל שפם שמשמש כבומרגנ, ליבידו אגדי, אובססיה לקפה, שליטה מוחית  בתרנגולים ופינגווינים, יריב על בשם קפטן מקסימוס ומדי פעם הוא משגר את עצמו.

הסדרה נולדה מתוך טריילר לסרט פיקטיבי – פרוייקט סטודנטים שהועלה לרשת בנובמבר 07. לאחר מיליון וחצי צפיות הושג מימון של כ15,000 דולר להפקת עשרה פרקים לרשת על ידי Alurgo Entertainment. מיליוני הצפיות הביאו להקמת קו מרצ'נדייז כיאה למותג של גיבור העל שכולל סינגל של שיר הנושא וחולצות שנושאות את הלוגו שלו. ההצלחה גלשה אל מעבר לגבולות הרשת והסדרה ויוצריה קיבלו סיקור טלוויזיוני ברחבי העולם.

"ספיידרמן האיטלקי" עלה לרשת עם סיפור מסגרת עשיר (ופיקטיבי כמובן) שמתחיל מכך שהשלטונות באיטליה קבעו שהסרט המקורי אינו ראוי לצפייה עם סיום עריכתו ב1968. מפיק הסרט, אלפונסו אלורגו, התעקש להראות את היצירה שלו לעולם ושלח את העותק היחידי לניו יורק. הספינה עליה היה העותק, טבעה, הסרט אבד לעולמים ואלפונסו חזר לביים פורנוגרפיה…בשנת 2006 הנכדים של אלפונסו, ויולדי וורדי (שניתן להכיר בסרטון הזה), מצאו את הספינה הטבועה, השיגו את העותק הרטוב, ייבשו אותו והעלו אותו לרשת בעשרה חלקים, לתהילת סבם.

תודות לאמיר קוטיגרו (קוטי) שהכיר לי את הסדרה ובעצמו חלק מחבורה שיוצרת תוכן עצמאי לרשת בשפה ייחודית  שניתן לראות פה.

איך עושים סדרת אינטרנט בפוטושופ?

אני מאמין שאחד הדברים הכי טובים שאפשר לעשות ליצירתיות הוא לתחום אותה עם מגבלות. כשאתה יכול לעשות כל דבר, איפה לעזאזל אתה מתחיל?  אבל כשיש מגבלה של ז'אנר, או מספר דמויות, או לוקיישנים או תקציב, אז יש כבר משהו לעבוד איתו, לידו או נגדו. 

 You suck at Photoshop היא הברקה,  בין השאר כי היא גם סדרה קומית, גם סדרת סרטוני הדרכה, גם מצליחה בשני הז'אנרים וכל זה ללא לוקיישנים, מצלמה או תקציב (למעט מיקרופון ותוכנת פוטושופ).

הסיפור הוא סיפורו של דוני הויל, אנטיפת שאשתו עזבה אותו, ולא קשה להבין למה. הוא מקריין סרטוני הדרכה על תוכנת פוטושופ שהוא מדגים על מסך המחשב (דרך פונקציית צילום המסך). כל הבחירות וההערות והרמיזות שלו מביאות את המרמור וההתנשאות שלו בצורה נורא מצחיקה ואינטליגנטית

יוצרי הסדרה טרוי היטץ' ומאט בלדוז הם שותפים ב The Big Fat Institute for Advanced Science שזו חברת מיתוג אינטראקטיבית. הם הרימו את הסרטון הראשון עם כוונה חד פעמית והפכו אותו לסדרה רק אחרי שקיבלו תגובות חמות ברשת. חלק מהמשיכה של הסדרה, ובטח בראשיתה, היא סימן השאלה סביב אמיתות הדמות הראשית. דוני באמת מבין בפוטושופ, את טבעת הנישואין שהוא מחק מתמונת החתונה הוא באמת העמיד למכירה בebay, יש לו חשבון בfacebook, והשחקן שמקריין את דוני ענה לחלק מהאנשים שחייגו אל הskype שלו.

הסדרה מופקת ומוצגת בmydamnchannel.com ובין השאר  זכתה בפרס הwebby לסדרה הקומית וכן לסדרת ה how-to הכי טובה. לאחר עשרה פרקים ולמעלה מתשעה מיליון צופים, הסדרה ירדה, אך לא לפני שזכתה לספין אוף בשם  sn4tchbuckl3r's second chance שבה אחת הדמויות מהסדרה מקריינת בגסות רוח את צעדיה הראשונים ב peopleburg עולם וירטואלי מחוייך כדוגמת second life שהוא עולם גמילה מעולמות וירטואלים.

המעריצים לא הסכימו להסתפק רק בספין אוף והפעילו לחץ דרך בלוגים, עצומות ומיילים על my damn channel להחיות את דוני לסדרה שנייה. הם הצליחו. עונה שנייה עלתה השבוע לאויר.

בשלושת הסדרות, כל האלמנטים של ההתייחסות האמיתית לדמות בדיונית בתוך אתרים קיימים שונים ודרך תוכנות אמיתיות היא לא פוסט מודרניסטית. היא אינטרנטית כי היא משתמשת באחד הכלים שבלעדיים למדיום – האינטראקטיביות.  דוני, כמונו ברגע זה, מנהל דיאלוג עם אנשים אמיתיים, דרך ערוצים וירטואלים.