ארכיון תגיות: הפצה

פייסבוק או טוויטר, מי טובה יותר לפעילות מסך שני?

רשתות חברתיות הן כיכר העיר החדשה, המקום בו אפשר לשמוע הד ציבורי. במידה הולכת וגוברת, מותגי טלוויזיה לא רק מקודמים ונחשפים ברשתות חברתיות, אלא גם פונים לרשתות החברתיות כדי לקבל מושג לגבי מידת ההשפעה והחשיפה שלהן. הרשתות החברתיות הגדולות ביותר הן פייסבוק וטוויטר ולפיכך לא ניתן להתעלם מהן בכל הנודע לפעילות social tv אבל באיזה מהן כדאי להשקיע יותר משאבים כשאנו באים לייצר פעילות מסך שני ?

אם אתה בישראל; פייסבוק היא המנצחת בנוק אאוט מכיוון שלמרות מעלותיה הרבות, טוויטר כמעט ולא קיימת בישראל (נכון להיום). אמנם היא בשימוש סלבריטאים ומובילי דעה, אבל ההמונים מסרבים להיסחף ולתחום את דעתם ל140 תווים.

אם אתה בעולם, או מכוון לשם; עדיין פייסבוק היא הבחירה הנכונה ועל מנת להסביר למה אני חושב כך, אתחיל מלסתור את המסקנה הזו:

טוויטר היא רשת חברתית "חיה" – הפוסטים הקצרים מאפשרים שיחה קולחת; כלי ההאשטאג מאפשר לרכז מליוני משתמשים לנושא אחד בקלות יחסית; העובדה שהשיחה ציבורית, בשונה מהפרטית בפייסבוק, מאפשרת גישה למנועי חיפוש ונותנת תחושה של להיות חלק מתנועה אדירה ומגוונת. בנוסף, היא מאפשרת לשיחה להיות מדידה, מה שבתורו מאפשר מודלים כלכליים ברורים יותר. כל אלו הובילו את טוויטר להשקיע במיצוב עצמה כמובילת השיחה הטלוויזיונית ברשתות החברתיות. אותו מיצוב עובד, ובארצות שבהן טוויטר דומיננטית, כמות הטוויטים היא ה-מדד לאמור השפעה של תכניות טלוויזיה ברשתות החברתיות.

אז למה בכל זאת פייסבוק? במילה אחת, הגודל. social tv מצד המפרסם (גוף הטלוויזיה) הוא כלי שיווקי, והטלוויזיה צריכה לשווק לכמות הגדולה ביותר של אנשים שהיא יכולה להשיג. פייסבוק גדולה פי שניים מטוויטר.  גם במדינות הכי משמעותיות מבחינת שימוש בטוויטר ( סין, הודו, יפן, ארצות הברית, ברזיל, מקסיקו, אנגליה, אינדונזיה, קנדה וספרד – לפי All Twitter וeMarketer) פייסבוק מובילה בעשרות אחוזים מבחינת כמות משתמשים (לפי Statista וויקיפדיה) עם יפן כיוצאת מהכלל שבה כמות המשתמשים שווה.

עכשיו נחזור לדיון האיכותי שבו לא כמות החשיפה אלא יכולת ההשפעה היא שעומדת למבחן.  במחקר שנערך על ידי מכון נילסן בארה"ב (שבה יותר מכל ארץ אחרת טוויטר משמשת פלטפורמה המרכזית לפעילות social tv) נמצא שהיכולת של פייסבוק להשפיע על אדם לראות תכנית טלוויזיה גדולה פי 3 מזו של טוויטר והפער לטובת פייסבוק גדל ככל שעולים בגיל. בנוסף פייסבוק מפצה על מהירות בדיוק, היא שיכללה וממשיכה לשכלל את היכולת שלה להעביר מסר לקבוצת האנשים שהכי רלוונטית למפרסם, וזה הגביע הקדוש של שיווק בעידן המודרני. ולכן, פייסבוק, עד אשר יוכח אחרת.

איפה אפשר לראות טלוויזיה

הודעת משרד התקשורת על כניסה של שחקן נוסף לתחום הטלוויזיה הרב ערוצית יצרה את התחושה שעולם הטלוויזיה בארץ עומד לפני שינוי רציני. אני מאמין שהשינוי באוויר, אם כי אני לא חושב שהמתחרה הנוסף הוא מה שעשה את ההבדל. אני חושב שהשינוי יקרה בגלל שסך הדברים שמחייבים אותו יעלה על כמות החסמים שמונעים אותו.

השינוי ינבע ממתח שצריך פתרון. מתח שקיים עקב הפער האדיר שקיים בין השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה שקרו בעשור האחרון ביחס לשינוי המינורי במודל הפעולה של עולם הטלוויזיה באותו הזמן.

ההנחה הבסיסית ביותר היא שיש לנו שני ספקי טלוויזיה רב ערוצית שמחלקים ביניהם את הגישה לציבור הצופים הישראלי ושלאחר השינוי יהיה פה לפחות שחקן משמעותי נוסף אחד. אני לא מתווכח עם הדומיננטיות של הוט ויס אבל אני אומר שכבר היום יש הרבה יותר משתי פלטפורמות משמעותיות במגרש. כבר היום יש עוד שחקנים עם גישה לצופים שנותנים מענה אפקטיבי לשינויים בהרגלי הצפייה. יתרה מזאת, אותם שחקנים, ביחס לאוכלוסייה מתחת לשכבת גיל מסוימת, כבר שינו את עולם הטלוויזיה בארץ.

נכון להיום, אלו הדרכים שבהם הצרכן הישראלי יכול לצפות בתוכן טלוויזיוני וקולנועי מהארץ והעולם:

כבלים ולויין (יס והוט)

בעד: התוכן הכי מוצלח, בממשק הכי נוח. מגיע מתורגם ובמגוון רחב.  אפשרויות VOD – מה שתרצה ובזמן שתרצה.

נגד: הצרכן צופה באחוז קטן להחריד מאותו מגוון אינסופי שעליו הוא נאלץ לשלם מחיר גבוה. לוחות הזמנים נקבעים עבורך ואם בחרת בVOD אתה נדרש להוסיף עוד לא מעט כסף.

שידור דיגיטלי (עידן פלוס)

בעד: תשלום חד פעמי של 250 שקלים ויש לך את ערוץ 10,2והערוץ הראשון (שמרכיבים את מרבית הצפייה בטלוויזיה בשעות הפריים). ברוב המכשירים יש סטימר מובנה שמאפשר לראות קבצי מדיה בטלוויזיה.

נגד: השידור רוב הזמן עובד, אבל לא תמיד.

אפליקציות ואתרים (מאקו, רשת, 10, וואלה וידאו, hot, yes, ynet video)

בעד – צפייה בחינם, מגוון לא אדיר אבל בהחלט מספק אם לוקחים את כולן בחשבון, זמין במסכים ניידים.

נגד – פרסומות (בכמה מקרים אגרסיביות) איכות יחסית נמוכה, חשיפה מוגבלת מאד לתכנים למי שאינו מנוי (במיוחד בהוט ויס).

צפייה ישירה (sdarot, project free tv)

בעד – היצע אדיר, הרבה מתוכו עם תרגום, מתי שתרצה, בחינם.

נגד – לא חוקי (זו גניבה), איכות יחסית נמוכה. בשעות השיא הסטרימינג נוטה להיתקע.

הורדות (Nako. Bitorrent, Emule)

בעד – כל התוכן שבעולם, מתי שתרצה, בחינם. קל להעביר קבצים בין אנשים.

נגד – לא חוקי (גניבה), צריך להיות נינוח עם התהליך הטכנולוגי (עניין של גיל יותר מכל דבר אחר).

סמארט טיוי (בינתיים בארץ בדגמי LG וSAMSUNG )

בעד –  חבילה צרה built in, סטרימר built in, אפליקציות built in, אינטרנט built in  והכל בנוחיות המסך בסלון.

נגד – הממשק מרגיש מיושן, אין עוד מספיק אפליקציות, דורש חיבור לאינטרנט, נמצא רק במכשירים חדשים (הוצאה כספית).

צפייה באתרי תוכן מחו"ל (Iplayer, HULU, Netflix) דרך הסרת החסם הגאוגרפי (hidemyass)

בעד – אתרי הוידאו הטובים בעולם אצלך בסלון. ממשק, מבחר, ריח של חו"ל.

 נגד –  הסתרה של כתובת המחשב היא לא חוקית, צריך נינוחות עם הצד הטכני, התוכנה האיכותית עולה כסף.

OTT (אורלנדו  VOD).

בעד- שלם על התוכן שאתה רוצה לראות, במקום על כל הערוץ שבו הוא משודר.

נגד- יקר, היצע לא רחב וקצת נישתי.

אתרי וידאו  (Stagevu, Tudou,Youtube).

בעד – היצע אדיר במרחק קליק

נגד- איכות לא גבוהה, תכנים (טלוויזיוניים) מועלים ונחסמים תדיר.

ומפעיל טלוויזיה רב ערוצית חדש. השחקן המשמעותי השלישי ?

2011 בקרוס מדיה – עשרת הפרויקטים הטובים.

2011 היא השנה בה הפסיקו להסביר את המושג "קרוס מדיה" במסדרונות הטלוויזיה. זהו. כולם יודעים שמסך הטלוויזיה הוא לא המסך היחיד שמעסיק את הצופים בכל רגע נתון ובשביל להישאר רלוונטים, גופי הטלוויזיה צריכים להראות נוכחות אונליין, במחשב, בסלולרי וגם בטאבלט.2011 היא גם השנה שבה פחות ופחות פרויקטים של קרוס מדיה תוקצבו דרך מחלקות השיווק וזאת מכיוון שמחלקות ייעודיות ותקציבים יעודים הוקצו לפעילות במדיות החדשות.

השאלה הגדולה שנשארה פתוחה היא איך עושים את זה נכון, איך מייצרים הרחבות דיגיטיליות של מותגים טלוויזיונים שאפקטיבים למטרות של הגוף המשדר? כפי שעולה מהדוגמאות בהמשך יש כבר תשובות שמסתמנות לעשייה הזו, אבל מעל לכל מתבהר שאין ולא תהיה תשובה חד משמעית. באותו אופן שיש גיוון תכני בעולם הדינמי של הטלוויזיה, כך יהיה גיוון לייצוגים שלו בעולם הדיגיטלי. ככל שהטלוויזיה תמשיך להשתכלל, כך גם אפשרויות הקרוס מדיה ימשיכו להשתכלל. רק הרבה הרבה הרבה יותר. למשל…

הבלוג של ג'ון ווטסון –  אחת הדרכים בהם יוצרי הסדרה "שרלוק" הביאו את סיפורו של הבלש המפורסם למאה העשרים היא בכך ששינו את פלטפורמת הסיפור של ווטסון מיומן לבלוג. אותו הבלוג  קיים ברשת והוא נראה כמו שבלוג אמיתי נראה ולא כמו הפקה שיווקית . הוא גם כתוב כמו שהדמות הייתה כותבת אותו בתוך האותנטיות של עולם הסדרה.

בר קארמה – תכנית טלויזיה שעלתה ברשת current tv האמריקאית. ייחודה הוא בכך שהפרקים צולמו מספר שבועות לפני ההקרנה שלהם, לאחר ששולבו בתסריטים שלהם הצעות של הגולשים לגבי הסיפורים והדמויות. לפניכם סרט על הפרויקט והממשק שנוצר במיוחד בשבילו.

Pepsi Sound off –  הקונספט של social tv מתייחס לניהול שיחה רבת משתתפים בזמן השידור דרך פלטפורמות של רשתות חברתיות. היעד של פפסי עבור X Factor נבנה על ההצלחה של תרבות הצפייה הזו ולמעשה היה אתר שמרכז בו שיחה על התכנית בזמן השידור. העוגן שלו היה הממשק הגראפי המוצלח שנתן ביטוי לטרנדים ואלמנטים בשיחה שנערכה בטוויטר.(למשל גרף, על מי מהשופטים מדברים יותר, איזה מתמודד מקבל את התגובות הכי שליליות וכל זאת בצורה ברורה ומתעדכנת מיידית). האתר כבר לא זמין כי התכנית לא באויר אבל פה תוכלו לראות את השימושיות שלו

Gale Boetticher case file – הסדרה "שובר שורות" משופעת באירועים מהצד הפלילי של הדרמה שגוררים אחריהם אנשי חוק וחקירות משפטיות. כשגייל בוהטיצ'ר (אחת הדמויות) נרצח, תיק החקירה שלה הפך זמין לצפייה באתר התכנית. הגולשים יכלו לעבור על הראיות ולבחון אם הם קלטו משהו שהחוקרים פספסו.

Abduction – חברת הסרטים Lionsgate עשתה שימוש חלוצי בפלטפורמת הפייסבוק על מנת  להשכיר ולשדר תכנים קולנועיים ולשדר  תכנים קולנועיים מתוך עמוד המעריצים של הסרט. שימוש דומה (ללא השכרה) נעשה על ידי BBC עבור צפייה בפרקים של דוקטור הו.

The Flaming C – קונאן אובראיין הוא אחד המאסטרים של שימוש בקרוס מדיה. הוא לא רק הפך את הצופים לקהילה, אלא גם נתן להם שם – Team COCO. אחת הפעילויות המהנות שנולדו מהתכנית הוא גיבור העל הקומיקסי שקונאן יצר בדמותו The Flaming C. מה שהתחיל כאיור הפך להיות טריילר מושקע לסרט, אתר ייעודי ופעילות מעריצים סביב התוכן שהם בפועל יוצרים. הסרטון הבא למשל הוא עבודה של חבר קהילה.

Sexperience – ערוץ ארבע הבריטי מבסס את תכנית הסקס שלו (תכנית תעודה על סקס) על סקר ארצי שהוא עורך בנושא ההרגלים המיניים האמיתיים של תושבי הממלכה. השנה הוא נתן לסקר ביטוי אנימטיבי שבו אתה מוזמן לא רק לחקור את השאלות המעניינות אלא גם לראות את התשובות בצורה גרפית דינמית לפי חיתוכים. בסופו של דבר אתה נשאר עם ייצוג גראפי של שאלה בסגנון: מי עושה יותר סקס, אנשים עם אייפון או עם אנדרואיד?

Workaholics shout out – סדרת הדגל של ערוץ קומדי סנטרל מצאה מקורית לתגמל חברים שהצטרפו לעמוד הפייסבוק שלהם. מי שעשה לייק לעמוד, אוטומטית נכנס להגרלה ששמו של הזוכה בה נכנס לסדרה כחלק מהדיאלוג.

Corrie Nation – מה קורה כשפארמוויל פוגש את corronattion street, אופרת הסבון הבריטית שמתקרבת לפרק ה8000 שלה!!! כך נולד משחק קז'ואל מרובה משתתפים בפייסבוק שבו אתה מוזמן לבקר ברחוב שבו מתרחשת הסדרה ולקיים שם חיים וירטואליים.

Augemnted Reality Cinema – הפרוייט אחרון הוא אפליקציה שהושקה ב2011 אך עדיין לא יצאה לשוק. מדובר על אפליקציית  augmented reality שמזהה מקומות אמיתיים ששימשו כלוקיישנים בסרטים ובתכניות טלוויזיה. כשאתה במקום כזה, אתה מוזמן לצפות במקום דרך הטלפון והסצנה המקורית תופיע על רקע המקום האמיתי בו אתה נמצא. הנה סרט שמסביר את הרעיון טוב יותר ממני.


מוזמנים לצפות בפרופיל הטוויטר שלי TV meets the Web שתדיר מתעדכן בפרויקטים חדשים של קרוס מדיה

איך לקדם את הסרטון שלך ביוטיוב

לכבוד יום ההולדת השלישי של הבלוג, חשבתי לחזור לאחד הפוסטים הראשונים שכתבתי ולעדכן אותו. מדובר במדריך למיקסום צפיות ממרץ 2008. החשיבה הכללית שהייתה נכונה אז, נכונה גם היום אבל בשלוש שנים אינטרנטיות התעשייה התבגרה והתפתחה, המספרים של הצפיות והצופים גדלו באופן דרמטי ותפקידו של פייסבוק בהפצת תוכן הפך מרכזי. 

ב 2008, למשל, בכל דקה הועלו 10 שעות של וידאו ליוטיוב, היום בכל דקה מועלות 35 שעות של וידאו לאתר. בנוסף, מעל 2 בליון צפיות ביום הפכו את מנוע החיפוש הפנימי של יוטיוב למנוע החיפוש השני בפופולאריות שלו בעולם אחרי גוגל. החשיבות של עבודת הפצה נכונה רק גדלה, הן מבחינת ההתמקצועת שהיא מבקשת והן מבחינת פוטנציאל החשיפה (ואם אתה בתכנית שותפים, אז גם מבחינת הכסף שאתה יכול להרוויח)

כל הכללים פה מתייחסים ליוזר האקראי. הצפיות הגדולות הן באחריות הקהל הרחב, וחשוב להתייחס לכולם כאילו יש להם הפרעת קשב, פתיל קצר ושלוש דקות לחיות.

1. תגיות – מנועי חיפוש לא יודעים לקרוא תמונה או וידאו, הם יודעים לקרוא טקסט. ולכן חשוב למקם טקסט ובמיוחד טקסט רלוונטי בכל מקום אפשרי סביב הנגן. אחד המקומות הכי חשובים בהקשר הזה הוא רובריקת התגיות – התגיות הן כמו קבוצה מוגדרת של מילים שמנוע החיפוש של האתר מבין מהם על מה הסרטון. הנחת הבסיס הייתה שלא משנה אם הסרטון שלך הוא על מלאני או שמעון פרס. תרשום "סקסי" "סקס" ו"סקסיות" והצופים יגיעו, אבל תגיות כמו "סקסי" "מצחיק" ו"קורע" הן כל כך פופולאריות היום ששימוש בהן לא יהיה מאד אפקטיבי בתוצאות החיפוש. לפיכך חשוב להוסיף תגיות ספצפיות שמתארות את הסרטון שלך (למשל "שוחד" או "פקחי חנייה") בנוסף, תכניס את השם שלך בתגיות. זה יעשה טוב לדירוג שלך בגוגל או באתר.

2. אורך הסרטון – האורך כן קובע. מי שפותח סרטון ורואה את הנגן מטעין 20 דקות יכול להירתע ולהמשיך הלאה. זה קשור לאופי הצפייה בסרטונים שהרבה פעמים נעשה במסגרת יום עבודה, מתוך סקירה של הפיד בפייסבוק או כהסחת דעת מדברים אחרים. סרטון באורך סביר יפתה יותר ללחיצה והישארות. כל דבר בין 2:30  ל 5 דקות יהיה אידיאלי

3. תמונה מייצגת – תוצאות החיפוש מופיעות כרשימת סרטונים ואז הגורם המכריע בבחירה בין אותם סרטונים הוא התמונה המייצגת. זה קשור לעובדה שאנחנו יצורם ויזואליים ותמונה באמת שווה אלף מילים.  למרות שהאתר מציע לך שלושה פריימים אקראיים כאופציות שייצגו את הסרטון,  יש דרך להבטיח שאחד מהם יהיה זה שאתה רוצה. פשוט צריך למקם את הפריים  שאתה רוצה בדיוק, אבל בדיוק במרכז הסרטון, על ציר הזמן.

4. כותרת – כותרת מדוייקת, פרובוקטיבית ומוכרת מושכת את העין ואת האצבע ללחיצה. (למשל "שעמום, הגרסה הלא מצונזרת")

5. רשתות חברתיות –  אנשים נחשפים לתוכן דרך חברים שלהם. תעלה את הסרטון שלך לעמוד הפייסבוק ובקש מ20 מחבריך הקרובים לעשות share  או במינימום like.

6. ערוץ אחד – במיוחד כאשר יש לך יותר מסרטון אחד או פרוייקט אחד, כדאי לאחד את כל ההעלאות באותו ערוץ. כך, מי שמגיע לסרטון שלך, יכול להמשיך לסרטונים אחרים שלך . 

7. כניסה מהירה – הקהל תמיד נמצא שנייה מלעבור לסרטון אחר אז כנסו לעובי קורת התוכן שלך כמה שיותר מהר. כותרות פתיחה קצרות, אם בכלל, ותעבור לhook של התוכן.

8. לקנות מדיה – הפרסום בשטחי הפרסום של האתר עובדים. זה לא זול, נכון. זה לא בהכרח מעורר באזז ושיחה, נכון. אבל זה מבטיח צפיות וזו המטרה שלשמה יצאתם לדרך. בחלק לא מבוטל מהפרוייקטים שווה להקצות נתח מהתקציב לקידום ממומן של הסרטונים.

9. מחוייבות– נכון במיוחד לסדרות. אם התחייבת לסדרה, אז תעמוד בהתחייבות. לסדרת סרטונים יש יותר צפיות מאשר לארוע בודד, אבל צריך להוכיח נחישות בטרם כל פרק שתעלה ישפר את הצפיות בכל אחד מהסרטונים. המחויבות היא גם לפורמט שיצרת – מיתוג של תוכן הוא חשוב כשהוא מתחרה בכל כך הרבה תכנים אחרים.

10. תגובות – תגובות טובות ודירוגים טובים משפרים את הנוכחות שלך באתר. אל תהיה צנוע. תרשום לעצמך תגובה, שתיים, שש חיוביות. הרווחת את זה. תבקש גם מחברים טובים לדרג אותך גבוה, שישמשו דוגמה לגולשים שבאים אחריהם.

11. הרבה צפיות– אני יודע, עצה לא מצויינת, אבל המנגנון הוא כזה שככל שיש לך יותר צפיות, ככה יש יותר סיכוי שיצפו בך. האופציה לדרג סרטים בעמוד לפי פופולריות היא פופולרית

12. הפצה בתפוצות – גם אם הערוץ המרכזי שלך ביוטיוב, שווה להפיץ חלק מהתכנים (פרק ראשון, טיזר) באתרים אחרים. אמנם פיזור של תוכן באתרים שונים מוריד את כמות הצפיות פר אתר, אבל שווה להפיץ את הבשורה ולהביא את העולם אליך. אתר מעולה מהבחינה הזו הוא tubemogul שמאפשר בלחיצת כפתור להפיץ את התוכן שהעלת אליו לכל אתרי הוידאו המרכזיים.

13. הפצה בתפוצות 2 – דע את הקהל שלך. מה הם רוצים, מה חסר להם, מה הם אוהבים. באיזה פורומים הם מסתובבים ולך תעשה שם אמבד לסרטון שלך.

14. קליפים – נכון להיום סוג הוידאו הפופולארי ביותר באתר. קליפים, ובמיוחד פארודיות על קליפים מפורסמים הם דרך טובה למשוך קהל ולקבל נראות במנועי החיפוש.

15. ספר על הפרוייקט  – אמנם טקסט הוא הכלי החשוב ביותר, אבל אם אתה רוצה להעביר אנשים בין סרטונים שונים שלך, הדרך הטובה ביותר היא פשוט לספר להם בתוך הסרטון על דברים אחרים שהם יכולים לראות (ובנוסף ללנקק בעזרת annotations)

16. רק המעז מנצח – הצלחה ויראלית, בהגדרה, היא מפתיעה. כל המדע שנבנה סביב ההפצה הויראלית יכול לשפר משמעותית את הצפיות אבל אי אפשר לבנות רק עליו. הרשת מלאה במאות אלפי סרטונים ששווקו נכון ומתחרים בינם לבין עצמם.  אבל האינטרנט מאד אוהב רעב, וגם מזהה אותו ולכן מאד חשוב להישאר נאמן למה שגרם לך לעשות את המאמץ ההפקתי מלכתחילה. ורק אחרי שהחזון שלך ארוז תראה מאיפה אתה בא לקראת הכללים שבאים לקראתך   

איך לעשות סדרת טלוויזיה בלי כסף, או טלוויזיה.

יש דרכים רבות בהן סדרות טלוויזיה מגיעות אל המסך אבל הן תמיד יעברו באותן נקודות ציון: יתחילו ביוצר, יעברו בגוף מממן (גוף משדר, קרנות) ובסופו של מסע יגיעו אל הקהל. עולם הניו מדיה מייצר הזדמנויות שבהן ניתן לחתוך את המתווך ולהגיע ישירות אל הקהל . זה בדיוק מה שעשו יוצרי סדרת הטלוויזיה העצמאית Pioneer 1. כשמה של הסדרה, גם סיפור ההפקה הייחודי שלה הוא חלוץ באופן שבו ניתן להמציא את הגלגל. אבל הסיבה שהסיפור הזה חשוב הוא כי הכלים שהיו זמינים להם, זמינים לכל יוצר אחר.

בשנת 2009 ג'וש ברנהרד וברייסי סמית יצרו סרט שנקרא Lionshare – סרט לדור האינטרנט שהגיבורים שלו חיים בעולם שבו יש קורלציה בין שיתוף רגשות לשיתוף קבצים. הסרט דל התקציב זכה לפרסים ולתשומת לב אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה בעולם שאותו תיאר – אתרי שיתוף הקבצים. הוא הורד למכביר כקובץ P2P דרך אתרים כמו אימיול וביטורנט. 

הדרך בה הסרט הובא לידיעת המורידים הוא דרך אתר VODO – אתר שמשתמש בתשתית של העברת קבצים לצורך הפצה חוקית וחינמית של יצירות וידאו ויצירות מוסיקה מקוריות.לאור הורדות הסרט והעובדה שמרבית התעבורה באתרי שיתוף הקבצים היא לצורך הורדות סדרות (אבודים, דקסטר וכו), נולד הרעיון לייצר סדרה מקורית ישירות לקהל האדיר שכבר שם.

VODO חברו לג'וש וברייסי על מנת ליצור סדרה כזו. הם חיפשו רעיון לתוכן שיכול לעבוד טוב יותר לצופים הרלוונטים ובתקציבים נמוכים. סדרת מתח עם ניחוח מדע בדיוני נבחר כז'אנר שעליהם הם עובדים. היוצרים כתבו תסריט פרק ראשון של 35 דקות שכולל " חפץ מהעולם החיצון, אסטרונאוט אובד, ונסיון של ממשלת ארה"ב להשתלט על הסיטואציה." הסדרה כולה נבנתה כסדרה של 7 פרקים.

יש תסריט, יש קהל פוטנציאלי (במספרים שרשתות טלוויזיה יכולות רק לחלום עליו), יש פלטורמת הפצה, עכשיו מאיפה מביאים כסף? כאן נכנסת לתמונה פלטפורמה אחרת שנקראת Kickstarter – מטרתה נורא פשוטה. לתת ליוצרים שמחפשים מימון לפרוייקט שלהם, את הבמה לפנות ישירות לקהל ולבקש מהם כסף. היוצרים צריכים להכין סרטון בו הם מסבירים מהו הפרוייקט, לציין כמה כסף הם צריכים ולמתי, ולקוות שהקהל יהפוך להיות משקיע בפרוייקט. תרומה מינימלית: 5 דולר. מקסימלית :6000 דולר

ג'וש וברייסי הכינו סרטון בו הם מסבירים מה הם רוצים לעשות, סימנו את הפייילוט כצעד ראשון ותקצבו אותו ב6000 דולר (כוח האדם היה בהתנדבות, לכולם הייתה מטרה משתופת של חשיפה). ב25 לאפריל 2010 הם גייסו 7500 דולר מ122 גולשים.

עם יותר כסף ממה שביקשו, ההפקה נכנסה לעבודה. לאורך כל הדרך היוצרים שמרו על קשר עם המשקיעים שלהם דרך בלוגים של וידאו ודיווחים על התקדמות באתר. ברגע שהיה מוכן טריילר VODO התחילו לפמפם אותו באתר שלהם. ב16 ביוני הפיילוט עלה לאתר.

ביום הראשון היו 84,000 הורדות. בחודשיים לאחר מכן הם הגיעו לשני מליון הורדות!!! הפיילוט (זמין לצפייה באתר הסדרה) גם זכה בפרס בפסטיבל ניו יורק לטלוויזיה. עם ההצלחה הזו, והקהילה שנוצרה לתוכן ברשתות החברתיות, היוצרים למעשה קיבלו אור ירוק לעבור מפיילוט לסדרה.

אותו "אור ירוק" התבטא בעוד עשרות אלפי דולרים שהצופים תרמו על מנת לייצר את שאר הסדרה.הטריילר לפרקים 2,3 ו4 כבר יצא והפרקים  המלאים כבר בעריכות.  

לא ממש כתבתי על הסדרה עצמה. זה איכשהוא מרגיש לי סיפור פחות חשוב מהסיפור שבו צופים שילמו ליוצרים על סדרה שהם רצו לראות.

האם סרטונים ויראלים זה פיקציה?

רציונל המכירה של סרטונים ויראלים הוא שאם תעלה סרטון מספיק מוצלח אז אנשים יפיצו אותו לבדם מאחד לשני (כמו וירוס). הרשת מלאה בדוגמאות של סרטונים נטולי תקציב כמו Leave Britney Alone שהגיע ל29 מליון צפיות או ריקוד שצולם בחתונה שהגיע ל44 מליון צפיות וההנחה המתבקשת היא: באינטרנט אתה יכול לעשות סרטון יחסית בזול, אבל בגלל שהקריאטיב שלו יהיה כזה מוצלח אנשים יחשפו אותו אחד לשני דרך מייל או בכלים של רשתות חברתיות. בהתפתחות המסחררת של האינטרנט אני חושב שהתפיסה הזו שייכת לעבר. זה לא שסרטון טוב לא יגרור תגובה וזה לא שאין הצלחות ויראליות, אבל אני חושב ששווה לבחון את השאלה האם המודל של סרטון ויראלי הוא מודל כלכלי? 

השאלה היא שאלה של נראות. נניח שעשית את הסרטון הכי נכון בעולם למוצר שלך ואת האחד הסרטונים המוצלחים שהרשת ידעה. מה הסיכוי שיראו אותו? אני מאמין שהמציאות שבה שווה לבחון את השאלה הזו היא מציאות של מספרים: בכל דקה מועלים ליו טיוב 20 שעות של וידאו. בחישוב של 3.5 דקות ממוצע לוידאו זה אומר 342 סרטונים חדשים בדקה ו-492,480 סרטונים שעולים כל יום. בוא נגיד ש15 אחוז מהם טובים, 10 אחוז טובים מאד ו5 אחוזים מהם כל כך טובים שאנשים ירצו כל כך לחלוק אותם עם אנשים אחרים. אותם 5 אחוזים מגיעים ל25 אלף סרטונים שמתחרים עם הסרט שלך על נראות. ליום.  

עכשיו, האחוזים שאני מציין הם הערכות שלי בלבד, כמו כן יו טיוב הוא אתר בינלאומי מה שאומר שהמספרים האלה מכסים הרבה דקות צפייה שלא רלונטיות לשוק מקומי, אבל מצד שני יוטיוב הוא ממש לא אתר הוידאו היחידי שאליו מועלים סרטונים. גם אם נעשה סינון, חמישה אחוזים מתוך ה25 אלף סרטונים ביום, עדיין מדובר על סיכוי של 1250 לאחד שמישהו יראה את הסרטון שלך וזה כאשר הוא מתחרה אך ורק בקצפת. שיום אחד מספק.

ועוד לא דיברנו על הסיכוי שמישהו שראה אותו יחליט להעביר אותו הלאה…

עכשיו תחשבו על כמות הסרטונים שהגיעו אליכם כי מישהו שלח אותם אליכם או כי מישהו פרסם אותם בפייסבוק שלו…גם אם המספרים שלי לא מדויקים אני חושב שמתבהרת תמונה שהאסטרטגיה של סרטון שיצליח רק על הויראליות שלו, לא שהיא לא אפשרית, אבל סיכויי ההצלחה שלה רחוקים שנות אור מלהפוך אותה לאסטרטגיה ששווה את ההשקעה. לדעתי.

הרוב המוחלט של הסרטונים המצליחים הם אלו שהושקעו בהם זמן, מאמץ וידע בקידום שלהם. אם דרך באנרים, גיוס בלוגרים, פעילות ברשתות הברתיות ועוד ועוד. כמובן שיש משקל מכריע לבנייה נכונה של סרטון לעולם האינטרנטי אבל זהו תנאי סף הכרחי, לא ערובה.

יחד עם זאת, תופעת הסרטונים הויראליים ייצרה תעשייה של מפיקים ויוצרים מוכשרים שמדברים אינטרנטית ונתנה פתרונות מדיה לעסקים בינוניים וקטנים שפתאום יכלו לייצר פרסומות. האם התעשייה הזו הפכה מיותרת? ממש לא. רק שהמיקוד השתנה. סרטון מוצלח (ללא קידום) לא בהכרח יחשוף מוצר חדש, אבל הוא יכול להיות היעד אליו יגיעו מי שמחפש את אותו מוצר. הוא יכול להיות כרטיס ביקור של עסק וכלי מבדל באוקייאנוס האינפורמציה שיש ברשת. תחת האסטרטגיה הזו, ההשקעה בסרטון מהסוג הזה היא מאד כדאית, רק אל תמדדו אותה על סמך כמות צפיות.

עדכון 5 באפריל : הנתונים עלו. יו טיוב דיווחו שכמות הוידאו המועלת כל דקה לאתר עלתה ל24 שעות.

עדכון דצמבר 2010 : כל דקה מועלות ליוטיוב 35 שעות של וידאו !!!!

הופיע לראשונה בדה מרקר שיווק

הדרך להוליווד עוברת ברשת

האינטרנט ואתרי הוידאו מאפשרים ליוצר העצמאי משהו שלא היה קיים מעולם – הפוטנציאל שכל אחד בעולם יראה את היצירות שלו. למרות שהתרגלנו לעובדה המוגמרת הזו, מדובר על מציאות פרקטית שהיא בערך בת עשור. תוצאה של טכנולוגיה שאפשרה תרבות פופ גלובלית (סוזן בויל) והגדילה את השאיפות של היוצרים. חו"ל זה לא באמת פה, אבל הוא קרוב מאי פעם.

ליוצרי קולנוע צעירים יש כמה רווחים בולטים מהמהפכה מאחר והיא גרמה לוידאו להיות בן בית: ראשית, הם ניזונים מתרבות עולמית בזמן אמת. שנית, על ידי העלאה של הסרטים שלהם הם נמצאים בחוץ בשלב מוקדם יחסית של הקריירה (ומתחילים דיאלוג עם קהל) ושלישית, יש להם אפשרויות קידום עצמי אמיתיות – זה מתחיל מהעלאת סרטים, קידום שלהם, בלוגים, דו שיח ישיר עם הקהילה העולמית, אתרים עצמאיים, רשתות חברתיות והפצה (למשל דרך אתר כמו withoutabox שמקל את עבודת איתור הפסטיבלים וההרשמה אליהם). פעם, יוצר שסיים לימודי קולנוע היה נסמך בעיקר על פסטיבלי סרטים על מנת לחשוף את הסרטים שלו לקהל ולאנשי תעשייה, היום יש לו האפשרות  לעשות את זה לבד.

זה לא שלפרוץ היום זה קל, ויש מי שיגיד שהמציאות הזו יצרה עודף תחרות שמקשה על היוצר בתחילת דרכו. זה תמיד מסע של מזל והתמדה. מה שהעולם הדיגיטלי איפשר הוא עוד נאראטיב הוליוודי לשאוף אליו בדרך להוליווד – זה של היוצר שהתגלה ברשת.

פרדריקו אלווארז בן ה30 מאורוגויי הפיק סרטון של 4:48 שניות שמתאר מתקפת רובוטים ענקיים על בירת אורוגויי,  מונטבידו. הסרטון Ataque de Pánico שהופק בתקציב של 500 דולר מצליח להרשים בריאליזם, בסינמטוגרפיה ובהוליוודיות של הסצנה שהוא מתאר. לאחר שעלה לאינטרנט לפני חודש וחצי קיבל תשומת לב, שבחים ו800,000 אלף צפיות בתוך פחות מחודש. בין האנשים ששמו לב לסרטון היה סאם ראימי, הבמאי של טרילוגיית ספיידרמן. הוא יצר קשר עם הבמאי הצעיר והציע לו מליון דולר עבור בימוי סרט בתקציב 30 מליון דולר שמבוסס על הסרטון הקצר, (שמאז הגיע ל4 וחצי מליון צפיות).

סיפור דומה הוא זה של של ניל בלוקאמפ שבשנת 2005 ביים את הסרט Alive in Joburg. זה היה סרט שהעביר ביקורת על האפרטהייד על ידי הוספה של עוד שכבה חברתית לתחתית ההירארכיה – חייזרים. הסרטון בן ה6 דקות הרשים את פיטר ג'קסון – במאי הטרילוגיה "שר הטבעות"  שהציע לבלוקאמפ לקחת אותו תחת חסותו. הוא הפיק איתו סרט באורך מלא שמבוסס על הסרטון הקצר שנקרא District 9. הסרט הוא סרטו הראשון באורך מלא של בלוקאמפ והוא זכה להצלחה ביקורתית וקופתית. 

מה שמשותף לשני הסרטים הוא שיש בהם רוחב יריעה וערכי הפקה שהם לא תוצאה של תקציב גדול. בדומה לסרטו של אלווארז גם סרטו של בלוקאמפ מצטיין בניצול חכם של טכנולוגיה. אצל אלווראז זה אפקטים מרשימים על תוכנת אפטר ואצל בלוקאמפ, שנהנה מתקציב גדול יותר, זה מש אפ תוכני ועריכתי. הרבה מהצילומים ב alive at Joburg הם ארכיונים. הראיונות הם אמיתיים ובהם שחורים ביוהנסבורג מדברים על שחורים מזימבבווה שחיים ביוהנסבורג ולא על חייזרים.

זה שאלווראז הוא מאורוגוואי ממחיש את העובדה שהרשת פותחת את הוליווד לא רק לאמריקאים. דוגמא מקומית נוספת מהעת האחרונה היא הקליפ Her Morning Elegance לשירו של אורן לביא. 2 אנימטורים עבדו בתחנה המרכזית במשך יומיים עם אורן לביא ושיר שומרון על הקליפ שעלותו הסתכמה ב6000 דולר. בעוד חודש וחצי הם יצעדו על השטיח האדום בטקס הגראמי. 9 מליון צפיות הביאו אותם לשם.

Video SEO איך להציג וידאו למנוע חיפוש

מנועי חיפוש הם השער המרכזי לרשת בכלל ולוידאו בפרט. 40 אחוזים ממי שמגיע לוידאו עושה את זה דרך מנועי החיפוש ו38 אחוזים ממי שמשתמש בחיפוש בגוגל בוחר בתוצאת וידאו. יתרה מזאת, בארה"ב, מנוע החיפוש השני בפופולריות שלו אחרי גוגל, הוא לא יאהו, כי אם מנוע החיפוש שנמצא ביוטוב.

מנועי חיפוש וידאו 2

המעיין המתגבר הזה גרם לשתי תופעות: הראשונה היא שקמו מנועי חיפוש ממוקדי וידאו (רשימה חלקית כאן) והשנייה היא ששיטות הקריאה וההבנה של מנועי החיפוש את תוכן הוידאו משתנות ומשתכללות. טקסט הוא עדיין הכלי העיקרי איתו הרשת מבינה את הרשת אבל את אותו הטקסט היא מייצרת ממקומות חדשים כמו: כתוביות (תרגום), תגובות של גולשים לסרטון, תוכנות שממירות את הקול לטקסט וחזית הOCR שמזהה ויזואלים ואימאג'ים ומתרגמת אותם לmetadata שמנועי החיפוש מבינים.

כל זה מביא איתו טכניקות קידום (SEO (Search Engine Optimizaion ספציפיות לוידאו שאפרט כאן. כל האמור לעיל מדבר על וידאו שנמצא באתר שלך ואת/ה רוצה לחשוף בצורה נכונה למנועי החיפוש. (שיטות קידום לסרטון שהעלת לאתר שיתוף וידאו נמצאות כאן):

1. כל סרטון מקבל URL משלו ושאותו הURL הוא ספציפי ככל האפשר (אבל לא ארוך מדי, אלא כזה שקל לשכפל)

2. בעמוד, סביב הוידאו, כתוב דברים שמחזקים את התוכן. אם בתיאורים שלך ואם בהערות גולשים, שבאופן טבעי מייצרים עוד טקסט שרלוונטי לסרטון.

3. ייצר עמוד שמרכז את כל הוידאו באתר

4. מטהדטה – בקבצי וידאו ניתן להכניס אינפורמציה לתוך הקובץ עצמו. האינפורמציה לא נראית בסרטון אבל מנוע חיפוש יגיע אליה. (כמו הid3 בקבצי mp3 ).  פרטים נוספים על הכנסה של מטהדטה כאן

5. כשאתה מעלה קובץ וידאו, הוסף את השם "וידאו" או "video" לשם הקובץ

6. אם אתה יכול לאפשר אמבד של הוידאו שלך לגולשים, אפשר! ככל שהקוד יופיע ביותר מקומות כך הדירוג והנראות של העמוד המקורי יעלה.

7. יותר ויותר מנועי חיפוש וידאו מקבלים עדכוני RSS של האתר שלך שאתה צריך להגיש בדף כמו זה. פורמט RSS למדיה בלבד שנקרא MRSS ייתן תוצאות טובות יותר.

8. דרך נוספת לדבר למנועי חיפוש בשפה שהם מבינים היא לייצר XML SiteMap –  מיפוי של האתר שלך שמיועד במיוחד למנועי החיפוש. אם יש לך מתכנת, בקש להוסיף אותה לתיקייה (הוראות הפעלה בלינק). אם יש לך וורדפרס התקן את התוסף.

9. reelSEO הוא בלוג מצויין שמוקדש לVIDEO SEO. ממליץ להתעדכן.

אחד הדרכים הבדוקות לקדם תוכן היא לייצר תוכן טוב. האלגוריתמים של מנועי החיפוש משתנים כל הזמן. הם מתוודעים די מהר לשיטות SEO מפוקפקות ומעדכנים את הפרמטרים של הסינון אבל, לעולם המטרה שלהם תהיה להביא את התוצאה הטובה ביותר עבור בקשת החיפוש הספציפית. אמנם יש הרבה טכניקות של קידום שמוכיחות את עצמן, אבל כשאתה עושה תוכן איכותי ולעניין אז חלק גדול מהם כבר בילט אין בצורה שתמיד תישאר רלוונטית.

קודם קול : קמפיין וידאו ככלי לשינוי חברתי

קודם קול הוא קמפיין וידאו שנועד לעורר אנשים להצביע. הוא מדגיש את החלק שיש לכל אזרח בקביעת עתידו  והוא עושה את זה דרך סדרה של סרטוני וידאו. דיברתי עם יוזם הקמפיין, יניב שחם (34) על מנת ללמוד על האופן בו המסר תורגם להפקה ולקידום ויראלי. למרות שיש כבר תוצאות לקמפיין חשוב לציין שהוא רק עלה לפני שבועיים. 

מה המסר שהיה לך דחוף להעביר ולמה?

עמדתי מול מצב שבו יותר ויותר אנשים סביבי דיברו על כך שהם לא רוצים להצביע. וזו הגישה שהביאה לאחוזי ההצבעה המבישים שהיו בבחירות האחרונות בתל אביב. זה הציק לי ועצבן אותי ורציתי לעשות קמפיין שבו המסר הוא שהאקט הכי לא אחראי ולא בוגר הוא להגיד אני לא מצביע, ופתק לבן זה היינו הך.

בבחירות בתל אביב דווקא הייתה מערכת מסרים אינטרנטית שעבדה יפה מאד ובכל זאת אחוזי ההצבעה היו נמוכים.

אני מודע לכוחי המוגבל אבל את החלק שלי אני רוצה לעשות, במיוחד בימים האלה כשהבחירות לכנסת ישפיעו יותר על חיי היום יום שלנו.

מה גודל ההפקה מאחורי הקמפיין?

את הסרטונים מפיקים ארבעה אנשים, כולל אותי, כאשר כולם עובדים בהתנדבות. את העבודה אנחנו עושים בזמן הפנוי שלנו. בין הצילום ועד שעולה המוצר המוגמר לרשת עוברים ימים בודדים. הקמפיין הסופי אמור לכלול בין שבעה לשמונה סרטוני וידאו

תקציב

אין. המצלמה שלי. עורכים בבית אוויד ופרימייר. אנשים מגיבים טוב לקמפיין אז בקרוב נקבל עוד ציוד מקצועי לסרטונים הבאים.

באיזה דרך הסרטונים מופצים?

קודם יוטיוב ומשם אני מושך אותם לבלוג שפתחתי בישראבלוג. את הלינקים לסרטונים ביוטיוב אני שולח במייל לרשימת התפוצה שלי ושל החברים הנוספים ביוזמה. אני מסביר במייל שזה לא ספאם ומבקש מהם להמשיך להפיץ את הסרטונים. חוץ מזה פתחתי עמוד בדה מרקר ובפייסבוק ואני עובד על שיתוף פעולה עם נענע 10 שבו אני מקווה הם יקדמו את הסרטונים. התחושה היא שיש עניין בקמפיין מצד גופי התקשורת. היום למשל התראיינתי לכלכליסט. תכלס, כבר היינו בדרך אבל המלחמה דחקה את ענייני הבחירות. 

אתה מוביל אנשים אל הבלוג או אל הסרטונים הספציפיים?

הדגש הוא על הסרטונים באופן עצמאי כי יותר חשוב לי שאנשים יגיעו לסרטון. יותר חשוב לי שהם יעופו מאשר הבלוג יתפוס.  אבל למרות זאת, מרבית הצפיות עברו דרך הבלוג, דה מרקר קפה ופייסבוק.

הקמפיין אמנם רק שבועיים באויר אבל יש מספרים?

אני יכול לספר ש600 אנשים הצטרפו לעמוד בדה מרקר, אני יודע מהטראקרבקים שהסרטונים מופיעים בחמישה בלוגים אחרים. גם בישראבלוג כבר ביקרו 1000 אנשים ובפייסבוק הצטרפו כמה מאות. מספרי צפיות הם עניין בעייתי בקמפיין הזה מכיוון שצפיות בסרטים שנמצאים בבלוגים (אמבד) לא נספרים.

מה עשיתם בהיבט הויראלי?

הסרטונים הם בני דקה לכל היותר, המסרים שלהם מדוייקים ומדודים, יצרנו התייחסות טקסטואלית מתחת לוידאו לצרכי seo, השתמשנו בהומור בחלק מהסרטונים והשקענו במראה איכותי – היה חשוב שהסרטונים יעברו כתוכן מקצועי בשביל שהמסר לא ייבלע בין שלל תוכן הגולשים.

למה וידאו?

זה מה שאני יודע. אני במאי ותסריטאי וזה הכלי שלי (יניב עומד, בין השאר, מאחורי המענה הקולי שהגיע ל400,000 צפיות) אני גם מאמין שהפצת מסר ויראלית זמינה לוידאו הרבה יותר מאשר לטקסט.

 מה תענה למי שיגיד שהקמפיין הזה הוא גם דרך לקדם את עצמך?

זה לא אישיו שמניע אותי. אם בהמשך אני אוכל להגיד שאני עומד מאחורי הסרטונים, אני אגיד את זה בגאווה. אבל זו לא הסיבה שיצאתי לדרך. כל החיים הייתי מעורב חברתית.  זה לא משהו שהתחיל היום. לראייה, השם של חברת ההפקה שלי לא מופיע בבלוג. השם שלי לא מופיע בבלוג. מה עוד שיש פה קבוצה של אנשים שהרימה את הקמפיין. אני לא לבד.

קולנוע עצמאי ברשת

ויין יאנג, הבמאי ההוליוודי המוערך שעומד מאחורי "חוג שמחת המזל" יצר סרט עלילתי חדש בשם Princess of Nebraska. הפרמיירה החגיגית הייתה ב17 לאוקטובר במסכי youtube. סרט אחר בשם Crawford שמתעד שלוש שנים בחייהם של עיירה טקסנית נידחת שג'ורג' בוש החליט לבנות בה את ביתו צבר את הצלחתו הגדולה ביותר בשטחי האתר hulu. שתי הדוגמאות האלו מסמנות מהלך הדרגתי שבו הקולנוע העצמאי עובר מהפצה מסורתית להפצה דיגיטלית.

המעבר של היוצרים מאולמות הפסטיבלים לאתרי הוידאו הוא מהלך טבעי ממצוקה למוצא. המצוקה: יש פחות ופחות בתי קולנוע שמקרינים סרטי אינדי (בטח ביחס לתור הזהב של הז'אנר בתחילת שנות התשעים) ופחות ופחות בתי הפקות שמשקיעים בסרטים דלי תקציב. התוצאה היא שהאפיל והנראות של הקולנוע העצמי הצטמצמם באופן משמעותי (כמו שכתב ישי קיצ'לס בוואלה: קולנוע האינדי האמריקאי מת).

הפצה באינטרנט מסתמנת כמוצא מאחר והיא זולה,  ובמיוחד אם האתר מקדם אותה, גם אפקטיבית. הרווח מגיע מפרסום ומתחלק בין היוצר לבין האתר. אבל הרווח היא לא הסיבה העיקרית להפצה דיגיטלי שהרי זירת הפעולה המרכזית של יוצרי אינדי היא פסטיבלי קולנוע שגם בהם אין ממש רווחים והעניין החשוב הוא החשיפה. מהבחינה הזו הרשת נותנת את אותה המשוואה כמו הפסטיבל ואף מאפשרת לקהל חדש להיחשף לסרטים.  החשיפה הזו מגבירה את סיכויי המכירה של הסרט אם בDVD או לתחנות הטלוויזיה ושם גלום הרווח הפוטנציאלי.  

פודקאסט בנושא מבית Wall Street Journal מציין שהמהלך של הקולנוענים ברשת מזכיר את המהלך שעברו המוסיקאים לפניהם. הם נלחמו ברשת עד שהבינו שא. אין מה להילחם ברשת וב. אם מצטרפים אליה אפשר לנצח. זה נכון למוסיקאים מבוססים שמוכרים את מרכולתם בחנויות המוזיקה המקוונות וזה נכון למוסיקאים פחות מוכרים שmyspace הפך להיות כלי שיווקי וכלי הפצה הכרחי לקריירה שלהם. כמוהם הקולנוענים משתמשים ברשת בשביל לקבל חשיפה (ולהוכיח דרישה) שעוזרת להם לקבל מימון לפרוייקט הבא שלהם או להיבחר על ידי האולפנים.

ההפצה הדיגיטלית לא משפרת את מעמדה רק בגלל שהאתרים הגדולים מאמצים את היצירה העצמאית, אלא גם בגלל שמשקלם של אתרי הנישה עולה. לתחום הסרטים התיעודיים יש עדנה ברשת דרך אתרים כגון  snagfilms שמציע קטלוג סרטים דוקמנטרים (ומאפשר embedd של הסרטים שכמובן מגביר את ההפצה שלהם) או אתר כמו  Doctrailers שמאפשר לצפות בקטלוג של קדימונים לסרטים דוקומנטרים.

יורם שפר, שייסד ב2002 את DocMovies (שמאפשר הורדה של סרטים תעודיים בDivX) סיפר לי על הקמת האתר ש"זה היה מעשה אינסטנקטיבי, ללא כוונות רווח וללא מודל עסקי והוא נולד אחרי ההתגלות שהיתה לי אחרי שראיתי את הסרט הראשון שלי בDivX. האיכות הייתה מדהימה ואת הקובץ ניתן היה להוריד באינטרנט מבלי לחכות שמנהלי התכניות יואילו להוסיף את הסרט ללוח המשדרים ולהחליט על שעת שידור שרירותית שרק בה אפשר לצפות בו."