ארכיון תגיות: ווב סלבס

הדרך לתהילה של ג'ייק ואמיר (וידאו)

ג'ייק ואמיר, מכוכבי הרשת המצליחים בעולם, התחילו בתור כותבים קומיים באתר College Humor כשזה (והוידאו ברשת) היה בחיתוליו. הם ישבו אחד מול השני והכימיה ביניהם הובילה אותם לצלם מערכונים משלהם שבהם הם מככבים ולהעלות את זה לאתר שנושא את שמם. כאשר הגיעו תגובות מפרגנות והם הפכו להיות "הדבר החם ביותר שאתם לא מכירים" (על פי שבועון PC Magazin) החליטו בקולג' הומור לצרף אותם לרוסטר של האתר. מאז הם משחררים שני סקצ'ים בשבוע, כבר חמש שנים, שזוכים למיליוני צפיות ועדת מעריצים בינלאומית.

בכנס ניו מדיה האחרון הם הגיעו לארץ לספר את הסיפור שלהם ויותר מזה, את הסיפור של הסרטונים שלהם. מה הם עשו, מה למדו, איך התקדמו. לי היה העונג לראיין אותם על הבמה אחרי הפרזנטציה המשעשעת. לפניכם ההרצאה והראיון (קרדיט לJonnyHart שצילם והעלה)

 

אנטואן דוסון – איש השנה בוידאו אינטרנטי 2010

על מנת לסכם את 2010 בחרתי לספר את הסיפור של אנטואן דוסון. זה סיפור שיש בו את קשת האלמנטים הקיימים בוידאו האינטרנטי: יש בו תוכן חובבני, תוכן מקצועי, יש בו גיבור בעל כורחו, יש בו תהילה, ויראליות, קרוס מדיה, טלויזיה, מחוות מוסיקליות, פרשנויות, ויכוח פוליטי, יש בו תרבות פופ ותרבות רשת במיטבה, זה סיפור שמתחיל מפשע ונגמר בגאולה. אנטואנן דוסון איש השנה של הבלוג וגיבור הוידאו העצמאי הנצפה ביותר ביו טיוב ב2010. סיפור בסרטונים:

בהאנטסויל, אלבמה, תחנת טלוויזיה מקומית שידרה סיפור על תקיפה של בחורה אפרו אמריקאית צעירה ועל אחיה, אנטואן שבא לעזרתה. זה השידור המקורי

הראיון של אנטואן, הצבעוניות, העלגות והתשוקה עשו כותרות והשמועה על הסרטון התגלגלה בבלוגים ואתרים והפכה לשיחת היום. ארבעה מליון צופים נמשכו לסרטון ממניעים קומיים אבל הנושא הנידון היה מאד לא מצחיק (נסיון לאונס) ולכן תחנת הטלוויזיה החליטה להסיר את הסרטון מהרשת. זה היה מאוחר מדי. מם נולד וחיקויים של אנטואן התחילו להציף את הרשת. חיקו אותו בצורה ישירה, חיקו אותו כזקנה, אבל שום חיקוי לא הכין את העולם למחווה הבאה של האחים גרגורי (Auto-tune the news)

מה שהחל כפצצה ויראלית הפך לפצצת אטום של תרבות רשת. עם מעל 64 מליון צפיות נכון להיום!!! Bed Intruder – המחווה המוסיקלית למקור הפכה להיות להיט גדול יותר משמעותית מהמקור שגרר בעצמו גל אדיר של גרסאות כיסוי ברשת. עשו את השיר בגרסה אקוסטיתכמזמור חג המולד, יש עיבוד לכלי נגינה יפני מסורתי וגרסה של ירקות מדברים. הבקשות להורדות היו כל כך רבות שהאחים חברו לאנטואן ולחנות האיי טיונס ושיחררו את השיר כסינגל שנמכר במעל 100,000 עותקים (דיגיטליים) . אנטואן הפך להיות כוכב. 

ההצלחה יצרה ויכוח ציבורי סביב אנטואן: האם ההצלחה שלו היא דבר חיובי לקהילה השחורה או שלילי. האם הוא מציג אותם באור נלעג או שסוף סוף הפנים האמיתיות של הגטאות נחשפים. אנטואן לא לקח צד, לא היה לו זמן. הוא פתח אתר והתחיל למכור בו דברים כמו תחפושת של אנטואן דודסון, טי- שרטים ואפליקציות לסמארטפונים. הוא השתמש בכסף בשביל לשפר את החיים שלו ושל אחותו. כשהרוויח מספיק כסף הוא העביר את המשפחה שלו לבית חדש הרחק משכונות המצוקה. הוא אפילו הקים עמותה לקידום המלחמה בסכרת נעורים. מחלה ממנה סובלות אחותו ואמא שלו. אנטואן השתמש ברשת, במדיה, ובמזל על מנת לשנות את חיו ולהפוך לגיבור תרבות.

מילה לסיום: הראיון המקורי עם אנטואן צולם ב28 ליולי 2010. לפני פחות מחצי שנה.

כוכבים ברשת

מהפכת האינטרנט היא אחת המהפכות הגדולות והמשמעותית ביותר שידעה האנושות, היא יצרה את הבמה הכי גדולה בעולם, היא שינתה חיי יומיום, היא אפשרה דיאלוג תרבותי ומסחרי בהיקפים שלא היו לפני והיא לא עשתה את כל זה רק בשביל שיהיה עוד מקום להקרין תוכן טלוויזיוני.

תוכן וידאו באינטרנט, כתוכן עצמאי, שמיועד לאינטרנט, מדבר את השפה ומנצל את הפלטפורמות המיוחדות שלו, נמצא בהתפתחות משל עצמו, וכמו האינטרנט גם ההתפתחות שלו היא בשנות כלב. לראייה, יו טיוב רק בן חמש! חמש שנים שבהן עברנו מתמונות שאפשר להעביר במייל, לתוכן גולשים, לתוכן טלוויזיוני מכל העולם ויותר ויותר לתוכן פרימיום לאינטרנט.

המגמה הבלתי נמנעת הזו לא נעלמת מעיני המפרסמים, הזכיינים, בתי ההפקה והאוכלוסייה שקוראת להוליווד בית. טפטוף של הופעות אורח של כוכבים ברשת הפך לשטף של תוכן לאינטרנט בכיכובם של מי שמכנים את המסך הגדול בית. ברשת הם יכולים להרשות לעצמם להשתתף בפרויקטים פחות מדוללים וליצור דיאלוג אינטימי הרבה יותר עם הקהל שלהם.

 מהצד השני ניצבים המפרסמים שמגלים את האינטרנט כבית שבו הם יכולים ממש ליצור את התוכן ולא רק לממן אותו דרך פרסומות. השילוב בין הרשת (על 4 מיליארד המחוברים אליה), המפרסמים והכוכבים כבר יצרו לא מעט פרויקטים שזכו להצלחה גדולה.

 לדוגמה: ליסה קודרו (פיבי מ"חברים") מככבת בסדרה עתירת הכוכבים Web Therapy שהופקה במימון לקסוס. קודרו משחקת פסיכולוגית (שצריכה טיפול באופן נואש) שמפתחת שיטת אנליזה וטיפול בשלוש דקות דרך האינטרנט. הצלחת הסדרה הובילה את לקסוס להפקת עונה שנייה ושלישית וזכויות השידור של החומר נרכשו לקנייה בידי רשת הטלוויזיה Showtime.

Clark and Michael– סדרה מבית ABC ובכיכובו של מייקל קראה (מתהילת "משפחה בהפרעה" ו"סופר באד")על שני לוזרים שחולמים לעשות סדרה ושוכרים צוות הפקה על מנת לתעד את מסעם לפסגה. בפועל הם נכשלים בחוסר חינניות פוטוגנית (לפוסט על הסדרה)

חברת איקאה הצטרפה גם היא לטרנד וגייסה את איליאנה דאגלס (סיינפלד, עמוק באדמה) לסדרה קומית שמתרחשת בסניף של החברה בקליפורניה. בסדרה Easy to Assemble איליאנה מואסת בחייה כשחקנית ופותחת בקריירה של זבנית בחנות. בעקבות הצעד שלה כוכבים אחרים מתחילים להגיע וגם הם לא מצליחים להרכיב את הרהיטים או לבטא את שמם.

 רוסריו דאוסון (השעה ה-25 ו-sin city) מככבת ב-Gemini Division – סדרת אינטרנט שצולמה כולה מול מסך כחול ומספרת את סיפורה של קצינת משטרה קשוחה בעתיד הלא רחוק. בעקבות רצח הגבר המושלם שלה, היא מגלה שאין כזה דבר גבר מושלם – הוא היה צורת חיים רובוטית. אבל רגש זה רגש והיא יוצאת לנקום בארגון מסתורי. הסדרה עושה שימוש נרחב בצילום במכשיר סלולרי של חברת Verizon, שמימנה את הסדרה.

 לעתים הרשת הופכת לבית הנכון עבור הכוכב המעודכן. יוצרים כמו ספייק ג'ונז (ארץ יצורי הפלא, להיות ג'ון מלקוביץ') עושה הקרנת אונליין אחת לשעתיים של רומנטיקת הרובוטים שלו I'm here, אשטון קוטשר פתח חברה לתוכן אינטרנטי בשם Katalyst Films. וויל פארל (אחים חורגים, SNL) מארח כוכבים מהשורה הראשונה ושותף באתר הקומי Funny or Die ומעבר לאוקיאנוס, כוכבי "הממלכה הקטנה" ("הישראלים" הבריטית) נכנסו כשותפים לגרסה הבריטית של אותו אתר. (אפרופו כוכבים וFunny or Die, לא להחמיץ את סדרת ראיונות שבהם זאק גאליפיאנקיס (בדרך לחופה עוצרים בוגאס) עושה שמות באורחים מפורסמים

 גם בארץ יש כוכבים שפורצים את הדרך שעוברת בין הטלוויזיה לרשת. ביניהם ניתן למנות את דרור קרן ואלון נוימן שעשו את שחקנים, שרון אלכסנדר שהרחיב את גבולות המיזנטרופיה בחייו הנפלאים של הסלב, תומר שרון בקרטושקס והתוספת האחרונה: עוז זהבי שיחד עם עדי נוימן מנחים את הריאליטי Twentyfourseven and the city שמתרחשת בניו יורק.

למה הם באים לשם? כי זה כיף. כי זה ממתג אותם כחדשניים, כי הביקורת והצנזורה הרבה פחות נוקשה, כי ערכי ההפקה מתקדמים במהירות האור למה שאנחנו מורגלים לו בטלוויזיה. הם שם כי זה מגניב והם שם כי מתישהו כולם יגיעו לשם, אז למה לא להיות ראשונים?

הופיע לראשונה בדה מארקר – שיווק

פרסום מקומי, חשיפה בינלאומית

ב2008 זוג יוצרי אינטרנט צעירים, חברים מילדות בשם רט ולינק חיפשו דרך להתפרנס ממה שהם יודעים ואוהבים לעשות – תוכן וידאו הומוריסטי לרשת. הם התחילו לפנות לבתי עסק מקומיים בדרום קרולינה והציעו להם לעשות סרטוני פרסומות לרשת. הם לקחו את מה שיש לעסק למכור והוסיפו הומור וובי ומודעות עצמית. הפרשנות המקורית שלהם אפשרה להפוך תקצב פרסום של עסק מקומי לפרסומת שהיא גם תוכן בפני עצמה.

התוצאה – פרסומת מקומית לחנות רהיטים בדרום קרוליינה צברה שני מליון ורבע צפיות באינטנרט וכתבה בCNN, פרסומת של מוכר של בתים ניידים הגיעה למליון וחצי צפיות וחשיפה במגזין WIRED. עליות משמעותיות במכירות דווחו גם הן. סרטונים נוספים הגיעו גם הם למאות אלפי צפיות ורט ולינק קיבלו מימון גורף מקרן Microbilt לעידוד עסקים קטנים. עכשיו הם רק בוררים בקשות לפרסומות  מאחר והמימון כבר קיים.

הפרוייקט של רט ולינק נקרא I love Local Commercials והוא דוגמא נהדרת להתפתחות של השפה התרבותית הייחודית לרשת. למשקיף מהצד (של האולד מדיה או תפיסות פרסום קלאסיות), הפרסומות משדרות הפקה זולה והתמקדות בתפל. יתרה מכך, נדמה שהפרסומות, במקום לקדם את העסקים, מגחיכות אותם. אבל בעולם שהתחיל (לפני שנייה) מתוכן גולשים, אותו מראה "זול" משדר כנות ואפילו מעודכנות. החיבור הוא לא אוטומטי ובלי יצירת תוכן נכונה, זול ייראה זול ולא יותר מזה. אבל עם רגישויות לעולם התוכן האינטרנטי, אותן החסרונות יכולות להפוך ליתרונות.

כך למשל פרסומת למכון קעקועים באוסטין שבטקסס, מתרכזת בעובדי המכון שמפחידים את הלקוח עם ההשלכות השליליות של ציור תמידי על גופו. היא לא קורצת בשום שלב והמוזיקה מפחידה. למה זה עובד? כי זה לא מוכר לך משהו שהוא לא ולקוחות מעריכים את זה. עצם ההעזה מחברת את העסק לערכים של אינדיבידואליות, נועזות ואינטיליגנציה. הם אומרים את מה שההורים והמורים לא יגידו לך ואתה יכול להצטרף לשורות המורדים ולזהות את עצמך ככזה, עם תוספת משלך לגוף שקיבלת. בנוסף, בניגוד לפרסומת טלוויזיונית, זה תוכן שנמצא ברשת לתמיד והעובדה שהוא תוכן ולא רק פרסומת, נותן לו רלוונטיות לאורך זמן.

בראיון למגזין WIRED מספרים היוצרים שהלקוחות שלהם יודעים שהם הולכים להיות חלק מסרטון אינטרנט מצחיק. לא תמיד כולם מבינים את האופן בו הקומדיה תעבוד, אבל הצמד מוודאים שכולם יהיו מרוצים בסוף. מכיוון שהפרסומות משתמשות באנשים האמיתיים שעובדים בעסק ותופרת להם סיטואציות הזויות, הם מקפידים לציין שהם לא כמו סשה ברון כהן (ברונו, בוראט), שהמטרה שלו נעצרת בבדיחה.

השורה התחתונה עומדת לטובת הגישה של רט ולינק. מכיון שהסרטונים הם דקה וחצי של תוכן בפני עצמם, אנשים צופים בהם ומחכים לפרסומת הבאה. בעל העסק מקבל את הבמה שפרסומת קלאסית לעולם לא הייתה יכולה לתת לו. (כמובן שיש פרסומות טלוויזיה שהן הצלחות ברשת, אבל אחוז מזערי ובטח לא בתקציבי ההפקה האלו) 

את ההבנה של תרבות האינטרנט, שיכללו רט ולינק  (Rhett McLaughlin and Link Neal) דרך יצירה קומית לאינטרנט משנת 2006. הם מכנים את עצמם Internetainers ובמערכוני הוידאו שלהם הם מביאים לידי ביטוי יכולות נגינה ושירה. באתר שלהם מעל 200 סרטונים ומרצ'נדייז שנע מכוסות קפה וסיכות לדיסקים ודיוידי. הם החלו את דרכם ביצירת וידאו כאשר למדו לתארי הנדסה. הם לוו ציוד מהאוניברסיטה והתחילו לכתוב ולצלם ללא הדרכה מקצועית. הם אומרים שב"דרום קרוליינה הכפרית, אתה יכול לקבל עצות מצוינות בכל מה שקשור לגוויות של צבאים, אבל בכל הנוגע לוידאו, לא היה את מי לשאול, אז למדנו בדרך של ניסוי וטעייה…"

לאחר שיצרו ברשת ובנו קהילה סביב התכנים, הם הוזמנו להנחות סדרת טלוויזיה שעוסקת בעולם האינטרנטי. הסדרה בוטלה לאחר ארבעה פרקים והם מצאו את עצמם ללא עבודה, עם משפחות לפרנס. הם פנו למותגים על מנת למצוא מימון לעשייה שלהם, ומתוך הדיאלוג הזה הם התחילו ליצור פרסומות ב2008.

כאמור קרן Microbilt האמריקאית שתומכת בעסקים קטנים ראתה ואהבה את מה שהצמד מייצר והחליטו לממן את הפרסומות. עכשיו, העסקים המקומיים שרוצים את מגע הזהב של רט ולינק, מציעים את עצמם דרך האתר. לנבחרים מתוכם, הצמד מייצר פרסומת מקומית לקהל בינלאומי.

נער בן 15 מצא דרך להתעשר מיו טיוב

פרד (Fred) פינגלהורן הוא ילד מעצבן בן 6 שמנהל וידאו בלוג ביו טיוב. מגלם אותו נער בן 15 בשם לוקאס קוירקשנק (Lucas Cuirkshank) מאומהה, נבראסקה שכותב, מגלם ועורך את התכנית.  בשנתיים שהתוכנית באויר ערוץ פרד הפך להיות הערוץ שגדל הכי מהר והערוץ עם הכי הרבה מנויים ביוטיוב: אין בו סרטון שלא עבר את רף מליון צפיות וצבר עשרות אלפי טוקבקים. גודל הההצלחה ביחס לפשטות ההפקה וקהל הtweens הנחשק שלא שבע מהתכנים התרגמו לרווחים מוידאו באינטרנט בצורה שחברות המדיה הגדולות יכולות רק להתקנא בם. לסרטון הבא יש כמעט  12 מיליון צפיות והוא נקרא "פרד הולך לשחות":

בראיון לרשת פוקס אמר לוקאס שהוא תמיד רצה להיות שחקן אך מאחר והוא גר בנבראסקה, לא היו לו הרבה מקומות בהם לבוא לידי ביטוי. מתוך השעמום נולד פרד, ילד היפר אקטיבי בן שש עם אמא אלכוהוליסטית ובעיות קשב וריכוז.  יש לו אבא שנמצא בכלא וקראש על ג'ודי שמאוהבת בקוין, הבריון שמציק לפרד. על מנת להדגיש את האנרגטיות של הדמות, לוקאס מריץ את הסרטים במהירות גדולה, מה שנותן לפרד קול גבוה וצווחני ולכל הסרטון תחושה תזזיתית. למרות שהתכנית מתעסקת בתכנים נפיצים, או כאלו שיש בהם פוטנציאל הומור שחור, היא תכנית ילדים וזה גם הקהל שלה.

אותו הקהל (ילדים בגילאי 13-17 שמתוכם בנות מהוות 67 אחוזים, שמתרגם ל700,000 מנויים לערוץ בyoutube) הפך את לוקאס לוובסלב ענק ולתעשייה של נער אחד. לוקאס משחרר את הסרטון השבועי ביום חמישי אחרי בית ספר (גם שלו, גם של הקהל שלו) כך שביום שישי ידברו עליו וביום שבת תהיה לו צפיית שיא. הוא פותח וסוגר את הפרקים עם משפטי מפתח ודואג לשלב מושגים ייחודיים לתכנית כמו Garnet במקום Gosh, darn it. יש לו מרצ'נדייז של חולצות שהוא לובש בכל הפרקים (ומוכר באתר שלו). הוא עושה השמת מוצר של מודל טלפון נייד עם פלטפורמת IM שמיועד לנוער ולאחרונה הוליווד התדפקה על דלתו עם צ'ק שמן בתמורה לכך שיאזכר את הסרט המשפחתי "עיר השנהב".

כל זה מנער בין 15 שמשקיע כמה שעות בצילום בסרטון השבועי וכמה שעות בעריכתו (היום כבר יש לו מנהל עסקים). לוקאס אמר שהקונספט של התכנית הוא פארודיה על וידאו בלוגרס אחרים שבטוחים שכל מה שהם עושים זה מאד חשוב. דבר נוסף שמעניין בתופעת פרד הוא שהתכנית מדברת לדור שלא מכיר עולם ללא אינטרנט, ומאד לא מדברת לדור אחר. קשה להסביר את סוד המשיכה של הדמות ולוקאס מודע לכך שאנשים או אוהבים או שונאים את הדמות. ילדים מתים עליה, כל השאר רוצים להרוג אותה.

עדכון אוקטובר 2010 : פרד-הסרט שודר ברשת ניקלודאון והפך לפרמיירה המצליחה ביותר בכבלים באמריקה.

Wainy Days – היהודי הנוירוטי בגרסת הווב

הסדרה Wainy Days היא סדרה קומית שמלווה את הכותב דייויד ויין במהלך חייו, נסיונותיו הכושלים במציאת סקס בעיר הגדולה, ועבודתו בsweatshop. הסדרה זכתה בפרס הוובי 2008 לסדרה הקומית הכי טובה וקשה מאד להגיד מה בדיוק עושה אותה טובה כי יש בה הרבה מהכל:  היא מוקומנטרית, נונסנסית, רומנטית, סאטירית, ריאליסטית ומופרכת. המכנה המשותף לכל הפרקים הוא האישיות והומור של דיויד ויין, הלוק הלואו טקי, והתמה של כל פרק שנעה סביב בחורה אחת שויין מנסה לכבוש ללא הצלחה.

הסדרה היא חלק מההיצע של האתר My Damn Channel המשובח (שאחראי בין השאר ל You Suck at Photoshop) ובשנתה הראשונה צברה מעל 6 מיליון צפיות. אנשי האתר הם אלו שפנו אל ויין ואמרו לו "קח קצת כסף ותעשה מה שאתה רוצה" עוד מספר ויין שההבדל המשמעותי בין כתיבה לקולנוע לכתיבה לרשת היא החופש האינסופי. הוא חושב על משהו ומצלם אותו, בלי לחכות לאישורים. לגבי התקציבי הרשת הוא אומר ש"נחיצות היא אבי ההמצאה" והרבה פעמים ערכי ההפקה הנמוכים יחסית (שני פרקים ביום צילום) אילצו אותם למצוא פתרונות שבסופו של דבר היו קולים יותר ואלגנטים יותר.

דיוויד ויין (David Waine) שייך לזן הקומיקאים שבנו את ההצלחה שלהם על דמות הלוזר הנוירוטי החביב ולמרות שצברו הצלחות מוכחות הם עדיין משכללים את המותג של האנדרדוג. הוא התחיל את דרכו עם תוכנית מערכונים לMTV שנקראת The State וכחבר בשלישייה הקומית Stella. בארץ ניתן לצפות בסרט שנון שלו מ2007 העשרה שמורכב מעשרה סרטונים קומיים קצרים כל אחד בנושא דיבר אחד מעשרת הדיברות.

בשלושת העונות (עשרה פרקים של חמש דקות) wainy days אירחה פרצופים מוכרים רבים לתפקידי אורח. החל מלי מייג'ורס (סטיב אוסטין) וכלה בפול ראד שמופיע בפרק 16 (הסרטון הבא) שהוא הנצפה ביותר בסדרה. ויין גם השתמש בסאונד בייט של שרה גיבורת יוטיוב פאלין בשביל לעשות קידום ויראלי לסדרה שלו.

מימטיקה והקליפ החדש של Weezer

מימטיקה היא המדע שחוקר את הממים. (מם – meme) וממים "הם יחידות מידע שמועברות שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא חיים של מידע, כגון ספרים ומחשבים…בשימוש רחב יותר, המושג "מם" משמש לפעמים ככל פיסת מידע שמועברת ממוח אחד לשני…ממים יכולים לבטא חלקי רעיונות, שפות, חלקיקים אלמנטריים, מנגינות, דגמים, כשרונות, ערכים מוסריים או אסתטיים או כל דבר אחר שנלמד ומועבר לאחרים כיחידה אחת…ממים מתרבים על ידי חיקוי של פרט אחד בידי השני, ולכן יש צורך במוח מפותח מספיק כדי להבין את ההתנהגות שמחקים אותה…" (המאמר בויקיפדיה ממנו צוטטתי) ( האתר memes.org ממנו המאמר מצוטט) ( הפרק בספר "הגן האנוכי" ממנו האתר מצוטט)

המימטיקה היא המדע שמסביר את תופעת הויראליות של רעיונות בתרבות.  זהו קונספט שהיישום שלו בהבנת תרבות פופולארית הפך משמעותי מאד מאז שהאינטרנט הפך לשחקן מרכזי בה.  הוא טוען שכמו בגנטיקה יש יחידות (גנים או ממים) ששורדות טוב יותר מיחידות אחרות. שהיתרון היחסי שלהם מבטיח שהפער בינם לבין שאר היחידות (תכונות בטבע ביחס לתכונות אחרות, או סרטונים ברשת ביחס לסרטונים אחרים) רק יגדל ויתרחב.

להיט ויראלי היה הדוגמא האולטימטיבית לתופעה מימטית, עד שבא הקליפ הגרובי מגנובי  החדש של וויזר ובנה עוד קומה: להיט ויראלי שמורכב מלהיטים הויראלים קודמים:

בפעם הראשונה (לפחות באופן חי, South Park כבר הפגישו את הווב סלב בקרב אנימציה עקוב מדם) בסרטון אחד נפגשים האוגר הדרמטי, גשם שוקולד, נומה נומה, האבולוציה של הריקוד  ועוד כוכבים ויראלים נוספים כדי להופיע בקליפ Pork and Beans של Weezer.

מתיו קולן, במאי הקליפ דיבר בראיון למגזין Wired על ההבדל בין הקליפ שלהם לבין הקטע של South Park.  בעוד בסדרה המצויירת המסר הוא שהגיע הזמן להתקדם מאנשים שנתקלו בטעות ב15 דקות של תהילה, הקליפ שלהם חוגג את היכולת של אנשים לחגוג ולהפיץ את היותם בyoutube.  הוא גם מציין שהקליפ מעניק גאולה לאנשים שהתהילה באינטרנט תפסה אותם לא מוכנים, כמו האפרו נינג'ה שעבד קשה כל חייב להיות איש פעלולים הוליוודי, ואילו טעות שעשה באודישן, היא זו שחרטה את דמותו בתודעת מיליונים. הסרטון הבא הוא הסרטון המקורי בו נראית הטעות ולאחריה המסע הקצר לתהילה ואת הרעש שהיא עשתה כשהוא נתקל בה.

עדכון 8.8.09 צוות רוקטבום מדסקסים את המם האחרון, סנסציית האינטרנט חתול מנגן על פסנתר

ההצלחות הגדולות של הוידאו הויראלי

אישית, אני לא חסיד של הקונספט הויראלי כהנחת עבודה (כי הפואנטה של הצלחה ויראלית היא שאי אפשר היה לצפות אותה, ובהתאמה לתכנן אותה) אבל למי שרוצה לנסות לפצח את הקוד, שלושה לינקים בונבוניירה:

עשרים וחמישה הלהיטים הגדולים של הוידאו ויראלי.

עשרים וחמישה הווב-סלב הגדולים (האנשים שקנו את תהילתם באינטרנט)

ועשרת הסרטונים המצליחים ביותר בyou tube

נ.ב. לא ברשימות, אבל הפייבוריט הויראלי שלי….