ארכיון תגיות: טלוויזיה

קרוס מדיה 2013 – הסוף של ההתחלה הדיגיטלית

דוח התחזיות של חברת PWC מ2012 בחר לתת כותרת לתקופה שאנו עומדים בפתחה והיא "הסוף של ההתחלה הדיגיטלית" – מה שזה אומר בפועל הוא שנגמרה המהפכה, העתיד כבר כאן, והדיגיטל כבר מובן מאליו: מסכי טלוויזיה מחוברים לאינטרנט נמצאים בכיסים של כולנו, בבחירות המועמדים דיברו אל המצביעים ישירות דרך פייסבוק, ואייטיונס של אפל הגיעה לישראל. הדיגיטל הוא כבר לא נישה שנלווית לחיים האמיתיים, הוא חלק בלתי נפרד מהם.

בגופי הטלוויזיה אחד ההסמנים להתחזקות הדיגיטל הוא צמיחתם של אנשי מקצוע שמתמחים בשילוב בין המדיות. עד היום האינטרנט נפל לפתחו של איש השיווק ואיים על התקציב שלו אבל ביותר ויותר גופים יש יותר ויותר אנשים ייעודיים לנושא הקרוס מדיה: מנהלי קהילות, מנהלי פעילות מובייל ומנהלי פיתוח עסקי דיגיטלי. אך הצמיחה הזו מתרחשת לצד מיתון עולמי ודכאון בתעשיית הטלוויזיה ואותם מקצועני דיגיטל נדרשים להראות "מאיפה בא הכסף." הסיטואציה הזו  מובילה לראשונה ברשימה של מגמות בעולם הקרוס מדיה ל2013:

דיגיטל פרקטי  – למרות הפריחה של הסטרטאפים והאפשרויות הטכנולוגיות מעוררות הבאזז שהם מציגים, אני מאמין שב2013 תהיה העדפה ברורה לדיגיטל שמייצר או חוסף כסף, על חשבון דיגיטל שפורץ דרך. דהיינו יותר טכנולוגיה שיודעת לשפר את הפעילות שכבר קיימת או טכנולוגיה שניתן להביא מפרסמים לממן אותה. זה לא מקרי בעיני שבתערוכת CES האחרונה המגמה הייתה שיפור של דברים שכבר ראינו ולא מוצרים חדשים.

לקוחות חדשים לתוכן –אותו אקלים שמייצר את התפיסה השמרנית בעולם הטלוויזיה דווקא הופך את אותו עולם לאטרקטיבי לתעשיות אחרות שמחפשות תחומים להתפתח אליהם (כי פוטנציאל הגדילה של השוק המקורי שלהם די מוצה). כך אנחנו צפויים לראות כניסה של שחקנים חדשים לתחום התוכן, בדגש על זה שנישא על פני תשתית אינטרנטית. זו לא רק ההבטחה של ארץ לא זרועה, אלא גם העובדה שניתן לעשות תוכן איכותי במחיר נמוך יותר מאשר מבטלוויזיה, שהתשתית מספקת ,ושניסיונות מוצלחים כמו הולו ונטפליקס מעבר לים עושות חשק. למרות שהשחקנים הפוטנציאלים הגדולים (חברות הסלולר) יושבים על הגדר ומחכים לבשורת הרגולציה, יש גם לקוחות נוספים כמו מפרסמים ואתרי אינטרנט גדולים שרוצים/צריכים לפגוש את תו התקן החדש לתוכן – תוכן הוידאו.

מוביליות למרות שחלק הארי של השימוש באינטרנט עדיין נעשה על גבי מחשבים נייחים, הרי שצריכת המדיה נעשית באופן מוגבר במסכים ניידים, אם מדובר בטאבלט או בסמארטפון. הניידות מביאה איתה מודלים חדשים של פרסום, מודלים חדשים של צריכה (אפליקציות וידאו) ומודלים חדשים של יכולות אינטראקטיביות (כמו יכולת מיקום) וכלים מיטיביים (html 5 וכו). גם כאן לא מדובר במגמה חדשה אלא במגמה שהופכת יותר יותר דומיננטית ורלוונטית לעשיית תוכן ושידורו.

תוכן ניו מדיה – במשך שנים דיברו על האופן בו האינטרנט ישנה את הטלוויזיה אבל רק בשנתיים האחרונות ראינו פעילות משמעותית בשטח. זאת מכיוון שמהפכות לא קורות ביום ובאופן כללי טכנולוגיות מתפתחות הרבה יותר מהר מאשר אנשים מאמצים אותה. אבל נדמה שאפשרויות הקרוס מדיה הצטמצמו לשתיים : טלוויזיה חברתית (אפליקציות, צ'אט פייסבוק טוויטר וכו) ו play along (בוא לשחק מול השידור). למרות שאלו שתי תשובות ראויות לשאלה איך הדיגיטל ישנה את הטלוויזיה, הן רק שתי תשובות. יש עוד הרבה שנשאר לגלות ואני מאמין שעם כמות השחקנים בענף והרצון למצוא נישות חדשות, אנחנו נגלה עוד דרכים בהם הדיגיטל לא רק מתווסף לעשייה הטלוויזיונית , אלא מאפשר לשנות אותה בצורה יותר משמעותית.

סמארט טיוי – הסמארט טיוי הוא game changer כי מדובר על מסך שבו לשחקני התוכן החדשים והמסורתיים יש אותו מקום במדף כווידג'ט לצד ווידג'ט. הוא חידוש שקהל הלקוחות מאמץ (בניגוד לטלוויות תלת מימד למשל).  הוא מאפשר למפרסמים את הגביע הקדוש של פרסום באינטרנט (פרסום ממוקד) במסך יודע לייצר סביבו מדורת שבט. הסמארט טיוי עוד לא שם אבל הוא בדרך לשם והשנה אני מאמין שכוחות חלוץ נוספים יבואו לייצר פתרונות  והזדמנויות למסך הזה (במטרה לראות רווחים ב2014 והלאה)

בהתחשב במצב רוח הפסימי של העולם, ישראל היא מקום טוב להיות בו ב2013 של הקרוס מדיה. הן ברמת הטכנולוגיה והן ברמת התוכן. יש מגזר בידור מאד חזק בתעשיית הסטרט אפ המקומית ויש אוירה סטרטאפיסטית במגזר הבידור הישראלי. מאחר ושני אלו קיימים כבר תקופה משמעותית, הזרקור הרלונטי של החשיפה, ההשקעה והמינוף כבר מאיר אותם. בנוסף, גופי הטלווזיה המובילים כבר הפכו את פעילות הניו מדיה לתו תקן, וכך גם במדיניות של קיצוצים, מדיניות התחרותיות לא תאפשר להם להישאר מאחור והשקעה (מסוימת אם לא מסיבית) עדיין תהיה בתחומים האלו.

שנה טובה שתהיה. שנה של התחלת האמצע.

המתים המהלכים בין המדיות

פרק פתיחת העונה השלישית של  The Walking Dead  הוא תוכן הטלוויזיה הדרמטי הכי נצפה בהיסטוריה של הכבלים בארה"ב, ובכלל. הוא שבר את השיא של התכנית הקודמת ברשימה – פרק סיום העונה השנייה של אותה סדרה. בהתחשב בכך שמדובר בסדרת זומבים אפוקליפטית שהביאה למסך שיא חדש של איברים מדממים (ולפיכך לא מתאימה למרבית הצופים) מדובר בהישג לא מובן מאליו. אין עוררין על איכות ההפקה, על האקשן המשובח ועל הדרמות האפקטיביות, אבל את זה יש לעוד סדרות. מה ש"המתים המהלכים" עשתה בהצטיינות יוצאת דופן היא פעילות קרוס מדיה (הסדרה למעשה נולדה במהלך קרוס מדיה. מקורה ברומן גרפי)  להלן סקר חלקי של של פועלה הדיגיטלי:

The Walking Dead : Torn Apart  סדרת אינטרנט בשישה פרקים שמספרת את סיפורה של חנה, הזומבית האייקונית שריק גריימס, גיבור הסדרה, הרג בפרק הראשון של הסדרה.  דרך סיפורה אנחנו מתוודעים לתהליך שבו העולם הדרדר למצב שפוגש ריק בפרק הראשון, לאחר שהוא מתעורר בבית החולים.  הסדרה עלתה לרשת לפני עליית העונה השנייה (באותו החודש) וקידמה את חזרתה למסך. עקב הצלחתה נוצרה סדרת רשת שנייה בשם Cold Storage שקידמה את עליית העונה שלישית.

The Walking Dead Social Game – משחק שחי בפייסבוק בלבד (12 מליון חברים לעמוד הרשמי של הסדרה) שבו הגולש נדרש לאסטרטגיה חברתית על מנת לשרוד. לצד גיבורים מוכרים ומשימות מונעות סיפור, המשימה הבסיסית שלך במשחק היא פשוט להמשיך לחיות. על מנת להגדיל את הסיכויים לכך, אתה חייב לצרף חברים לקבוצה שלך. זה לא רק מספק כוח אסטרטגי והופך את השחקן לסוכן שמפיץ את המשחק אלא מאפשר עולם משחק שממשיך להתקיים גם כשאתה אוף- ליין, שבו חבר שומר על הגב שלך. אם אתה מת במשחק, אתה אמנם כבר לא פעיל אבל האווטאר שלך ממשיך להסתובב בעולם המשחק כזומבי.

Whice character are you – פעילות דיגיטלית שבה הגולש מוזמן לענות על סדרת שאלות כגון : מה היית עושה אם חברה הייתה מופיעה עם סימן נשיכה על היד? או בדרך לבית החולים יש זומבי אחד, האם אתה הורג אותו או מחכה שיתרחק ? מתוך התשובות שלך עולה האופי שלך כשורד ואתה לומד מי מהשורדים בסדרה הכי דומה לך. אפליקציה דומה קיימת בסדרות רבות אבל הממשק הגרפי עושה את ההבדל.

The Talking Dead – תכנית בשידור חי שמופיעה לאחר השידור הראשון של כל פרק ובה המעריצים, דרך הרשתות החברתיות, שואלים שאלות את היוצרים והשחקנים בסדרה.  יוצרי התכנית אמרו שהסדרה נולדה כתוצאה מרצון לנתב את כמות העניין ברשת למקום אחד שנותן ביטוי למעריצים ומאפשר להם לנהל דיאלוג ישירות עם התכנית.

The Walking Dead Story Sync – יוצרי התכנית חברו לאפליקציית הטלוויזיה get glue ויחד יצרו חוויה ייחודית לתכנית. מי שעשה צ'ק אין לאפליקציה יכל להצטרף  לחוויה ייחודית וקולקטיבית שמתרחשת במהלך השידור של התכנית (ובכך הצמידו את המעריצים לשידור הליניארי של הפרק) מעבר לצ'אט רב משתמשים, האפליקציה הציעה פיסות טריוויה, שאלונים, חידונים, פרסים, וקטעי וידאו בלעדיים. פרק הפתיחה של העונה השלישית בא לידיד ביטוי ב170 אלף צ'ק אין במהלך השידור.

The Zombie Experiment – כשחברת DISH, ספקית ערוצי הלוויין בגדולה בארה"ב, איימה להוריד את רשת AMC (שמשדרת את המתים המהלכים) מההיצע שלה בגלל תעריפים גבוהים מדי, המעריצים נזעקו. AMC החליטה לרתום את הכוח החברתי שצברה והפיקה מתיחה שמטרתו לשאול האם יש מקום לזומבים בחברה שלנו. הסרטון המעולה מדבר בעד עצמו. כמו גם מספר הצפיות בו (קרוב ל14 מליון) בסופו של עניין, הרשת והסדרה נשארו זמינים בערוצי הלוויין.

עדכון דצמבר 2012 : אפליקציה נוספת לרשימה שנועדה ללוות את העונה השנייה בבריטניה. האפליקציה The Killers Countdown  מאזינה יחד איתך לתכנית ובכל פעם שנהרג זומבי היא מספקת לך אינפורמציה על היורה וכלי הנשק. הגולשים מוזמנים להמר לפני התכנית על סטטיסטיקות ההריגה ועל פי הצלחתם הם מדורגים מבין כל המשתתפים.

איפה אפשר לראות טלוויזיה

הודעת משרד התקשורת על כניסה של שחקן נוסף לתחום הטלוויזיה הרב ערוצית יצרה את התחושה שעולם הטלוויזיה בארץ עומד לפני שינוי רציני. אני מאמין שהשינוי באוויר, אם כי אני לא חושב שהמתחרה הנוסף הוא מה שעשה את ההבדל. אני חושב שהשינוי יקרה בגלל שסך הדברים שמחייבים אותו יעלה על כמות החסמים שמונעים אותו.

השינוי ינבע ממתח שצריך פתרון. מתח שקיים עקב הפער האדיר שקיים בין השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה שקרו בעשור האחרון ביחס לשינוי המינורי במודל הפעולה של עולם הטלוויזיה באותו הזמן.

ההנחה הבסיסית ביותר היא שיש לנו שני ספקי טלוויזיה רב ערוצית שמחלקים ביניהם את הגישה לציבור הצופים הישראלי ושלאחר השינוי יהיה פה לפחות שחקן משמעותי נוסף אחד. אני לא מתווכח עם הדומיננטיות של הוט ויס אבל אני אומר שכבר היום יש הרבה יותר משתי פלטפורמות משמעותיות במגרש. כבר היום יש עוד שחקנים עם גישה לצופים שנותנים מענה אפקטיבי לשינויים בהרגלי הצפייה. יתרה מזאת, אותם שחקנים, ביחס לאוכלוסייה מתחת לשכבת גיל מסוימת, כבר שינו את עולם הטלוויזיה בארץ.

נכון להיום, אלו הדרכים שבהם הצרכן הישראלי יכול לצפות בתוכן טלוויזיוני וקולנועי מהארץ והעולם:

כבלים ולויין (יס והוט)

בעד: התוכן הכי מוצלח, בממשק הכי נוח. מגיע מתורגם ובמגוון רחב.  אפשרויות VOD – מה שתרצה ובזמן שתרצה.

נגד: הצרכן צופה באחוז קטן להחריד מאותו מגוון אינסופי שעליו הוא נאלץ לשלם מחיר גבוה. לוחות הזמנים נקבעים עבורך ואם בחרת בVOD אתה נדרש להוסיף עוד לא מעט כסף.

שידור דיגיטלי (עידן פלוס)

בעד: תשלום חד פעמי של 250 שקלים ויש לך את ערוץ 10,2והערוץ הראשון (שמרכיבים את מרבית הצפייה בטלוויזיה בשעות הפריים). ברוב המכשירים יש סטימר מובנה שמאפשר לראות קבצי מדיה בטלוויזיה.

נגד: השידור רוב הזמן עובד, אבל לא תמיד.

אפליקציות ואתרים (מאקו, רשת, 10, וואלה וידאו, hot, yes, ynet video)

בעד – צפייה בחינם, מגוון לא אדיר אבל בהחלט מספק אם לוקחים את כולן בחשבון, זמין במסכים ניידים.

נגד – פרסומות (בכמה מקרים אגרסיביות) איכות יחסית נמוכה, חשיפה מוגבלת מאד לתכנים למי שאינו מנוי (במיוחד בהוט ויס).

צפייה ישירה (sdarot, project free tv)

בעד – היצע אדיר, הרבה מתוכו עם תרגום, מתי שתרצה, בחינם.

נגד – לא חוקי (זו גניבה), איכות יחסית נמוכה. בשעות השיא הסטרימינג נוטה להיתקע.

הורדות (Nako. Bitorrent, Emule)

בעד – כל התוכן שבעולם, מתי שתרצה, בחינם. קל להעביר קבצים בין אנשים.

נגד – לא חוקי (גניבה), צריך להיות נינוח עם התהליך הטכנולוגי (עניין של גיל יותר מכל דבר אחר).

סמארט טיוי (בינתיים בארץ בדגמי LG וSAMSUNG )

בעד –  חבילה צרה built in, סטרימר built in, אפליקציות built in, אינטרנט built in  והכל בנוחיות המסך בסלון.

נגד – הממשק מרגיש מיושן, אין עוד מספיק אפליקציות, דורש חיבור לאינטרנט, נמצא רק במכשירים חדשים (הוצאה כספית).

צפייה באתרי תוכן מחו"ל (Iplayer, HULU, Netflix) דרך הסרת החסם הגאוגרפי (hidemyass)

בעד – אתרי הוידאו הטובים בעולם אצלך בסלון. ממשק, מבחר, ריח של חו"ל.

 נגד –  הסתרה של כתובת המחשב היא לא חוקית, צריך נינוחות עם הצד הטכני, התוכנה האיכותית עולה כסף.

OTT (אורלנדו  VOD).

בעד- שלם על התוכן שאתה רוצה לראות, במקום על כל הערוץ שבו הוא משודר.

נגד- יקר, היצע לא רחב וקצת נישתי.

אתרי וידאו  (Stagevu, Tudou,Youtube).

בעד – היצע אדיר במרחק קליק

נגד- איכות לא גבוהה, תכנים (טלוויזיוניים) מועלים ונחסמים תדיר.

ומפעיל טלוויזיה רב ערוצית חדש. השחקן המשמעותי השלישי ?

מתי יתחיל עתיד הטלוויזיה ?

לפני מספר שבועות היה לי העונג להרצות במסלול התוכן ב Future of Television Confrence בניו יורק. בעקבות הכנס כתבתי מאמר לICE שהפך יותר רלוונטי לאור עננת המשבר שאופפת את תעשיית הטלוויזיה בישראל. מוזמנים להיכנס דרך הלינק למאמר שנקרא "מתי יתחיל עתיד הטלוויזיה?"…

  

Social TV – טלוויזיה חבר(ו)תית

Social TV הוא מינוח המתייחס לשילוב של טלוויזיה וטכנולוגיה על מנת לייצר אינטראקציה עם הצופים. מדובר בדרך כלל בפעילות של גופי טלוויזיה שנועדה לתקשר עם צופיה דרך פלטפורמות אינטרנטיות חברתיות כמו (אבל לא רק) פייסבוק. הפעילות יכולה לנוע ברמת מורכבות מלחיצת לייק על עמוד התכנית ועד הורדת אפליקצייה יעודית ( כמו אפליקציית הצ'אטים 10like). היא יכולה להתרחש בזמן השידור (כמו פעילות השופטים בטוויטר בזמן השידור של the voice) או כחלק מפעילות שוטפת (למשל, team coco של קונאן אובראיין). לפעילות יזומה של טלוויזיה חברתית יש מטרה אחת – הגדלת כוחו של המותג הטלוויזיוני דרך יצירת שיחה במרחב הוירטואלי.

המהפכה הדיגטילית הסוערת שבה אתרים וטרנדים מוכתרים ומופלים תדיר, כבר סיימה כמה קרבות עם מנצחים ברורים ונקודות אל חזור תרבותיות. אחת מהן היא הרשתות החברתיות, נוספת היא המדיה מולטי טאסקינג – דהיינו ההתנהלות שבה רובנו נמצאים מול יותר ממסך אחד בכל רגע נתון. (מליון וחצי ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים).

ה Social TV אם כך הוא אינו בשורה, הוא פשוט פה. בים של נבואות ותחזיות הוא התמקם כצורה הכי מצליחה של קרוס מדיה מכיוון שהוא מתרחש בזירות שהדומיננטיות שלהם כבר הוכרעה ומתרחש בתוך נורמות התנהגות שכבר אימצנו. סיבה נוספת להצלחה של הטלוויזיה החברתית היא שהצלחה בו משמרת את מרכזיותו של הרייטינג – המדד המרכזי שלפיו הטלוויזיה מנהלת את עצמה. בטקס פרסי MTV האחרון החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה (שרובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים). הצורך להשתתף בשיחה הדביק את הגולשים למסך והביא גולשים אחרים לפתוח טלוויזיה.

במחקר חדש של חברת נילסן נבחנה הקורלציה בין באזז ברשתות החברתיות לבין רייטינג. הממצאים לא מפתיעים אבל מאששים תחושת בטן והגיון בריא. לפי המחקר, עלייה של תשעה אחוזים בבאזז רשתות חברתיות מתרגמת לעלייה בנקודת רייטינג אחת. המחקר גם מדגיש שהקורלציה הזו במיוחד רלוונטית לקבוצת הגיל של 18-34. נתח דמוגרפי שתוך חמש שנים יהפוך ל13-39 ותוך עשור לגילאי 10-50.

ניצול נכון של רשתות חברתיות מתבקש מול אירועים חיים ואירועי ספורט, שבאופן טבעי הכוח שלהם הוא בזה שהם מעוררים שיחה במהלך התרחשותם ולא פחות חשוב, צריך לצפות בהם בשביל להיות חלק מהשיחה למחרת. אבל לתכניות מתוסרטות יש יתרונות משלהן באסטרטגיה דיגיטלית חברתית. רשת FOX ניצלה את העובדה הזו כדי לעשות מעשה שהוא לא פחות ממדהים. היא הפכה את Glee  להצלחה במונחי רייטינג עוד בטרם שודר הפרק הראשון. זה לא היה מקרי, היא עשתה את זה שוב העונה עם הסדרה New Girl. רשת פוקס עשתה זאת על ידי יצירת אקוסיסטם של מסכים ופעילות חברתית שבהם יצירת עניין יכלה לגדול לכדי שיחה חיובית עד נלהבת.

גדילתו הטבעית והמהירה של תחום ה Social TV מבשר על עולם שבו התוכן הוא אינו תכנית טלוויזיה או סרט קולנוע אלא משהו שחי בכל המסכים, על מערכת יחסים בין הצופה לטלוויזיה שאינה חד סטרית אלא דיאלוג, על עתיד שבו מסך הטלוויזיה הוא רק במה אפשרית אחת מתוך מספר פלטפורמות ועל שינוי תפיסתי לפיו הגופים המנהלים את התוכן אינם ערוצי טלוויזיה אלא גופי שידור. כמו Social TV עצמו לא מדובר על העתיד הרחוק אלא על הווה דינמי שכבר קובע עובדה.

עדכון דצמבר 2011 : רשימת 50 האפליקציות שהופכות את המסך לסוציאלי

קרוס מדיה – המספרים לא משקרים

קורה שהפחד משינוי הופך את הדיון בין אנשי המדיה הישנה לאנשי המדיה החדשה לויכוח. במצבים מהסוג הזה, הטיעון המשכנע ביותר הוא זה שבא בצורת מספרים גרפים ואחוזים. אנשי טלווזייה קלאסיים יגידו שהיום יותר מדי מתמיד אנשים רואים טלוויזיה, והם צודקים: בין 2005 ל2010 היקפי הצפייה בטלוויזיה גדלו ב5 אחוזים. אבל מה שעוד קרה באותה תקופה זה שהיקפי הגלישה באינטרנט גדלו ב121 אחוזים (פורסטר דצמבר 2010).

מצד שני, ברור שאפשר להתווכח עם המספרים האלו. אין דבר גמיש, רך ונתון למניפולציה יותר מסקרים, אחוזים וגרפים. יתרה מכך, אני חושב שאין בהם צורך. מי שלא רואה שעולם הטלוויזיה השתנה ומשתנה, הבעיה שלו היא לא נגישות למידע אלא ראיית צינור.

אני אישית לא חושב שהטלוויזיה תאבד את מעמדה בעתיד הנראה לעין. אי אפשר להתחרות בכוח שלה להביא מסת אנשים ברגע נתון לצפייה במסך הסלוני. אבל הרגלי הצפייה בטלוויזיה עברו ועוברים מהפכה דרמטית בשנים האחרונות והיא באה לידי ביטוי בדרך בה אנשים מגיעים אל המסך הטלוויזיה, מה הם עושים בזמן שהם צופים בו ולאן הם הולכים כשהם מסיימים צפייה בתכנית.

מספרים קובעים נורמות וסדרי עדיפויות בשטח. כשירות לציבור הריני להביא תמונת מצב מספרית של שלושת המסכים (ותודה לשירי לב על העזרה):

53 אחוזים מהאנשים בארה"ב הצהירו שהם מגלים תכנים טלוויזיונים ברשת ורק אז הולכים לצפות בהם בשידור הלינארי (נילסן נובמבר 2010) כאשר ב"גילוי" הכוונה היא לצפייה ראשונה בתכנים ברשת. הסקר הזה פורסם בסוף 2010 כך שניתן להניח שהאחוזים האלו גדלו מאז. הסקר הזה גם מחזק את ההבנה ששחרור של תכנים טלוויזיוניים לרשת אינו מעשה קניבליסטי כי אם דרך להעלות את הצפייה בכל המסכים.

ב2009 חמישים מליון אנשים צפו בתכנים טלוויזיוניים באורך מלא דרך האינטרנט. ב2011 המספר גדל ל 72.2 מליון (מקורות שונים, אפריל 2011). גם הסקר הזה מתייחס לארה"ב אבל הטרנד שהוא מצביע עליו תואם את העולם המערבי. מחקר טרי של חברת אריקסון ב13 מדינות מפותחות מצא שהצפייה בתכני טלוויזיה בזמן השידור המקורי שלהם נמצאת במגמת ירידה (4 אחוזים בשנה) ומולה יש עלייה משמעותית בצפייה דחוייה דרך אתרי אינטרנט (אריקסון, ספטמבר 2011).

החדשות הטובות הן שהצפייות המדוברות (שמניבות רווחים מפרסום) עולות על כמות הצפייות דרך ההורדות הלא חוקיות, מה שמחזק את ההנחה שאנשים שמחים לשלם על תכנים טלויזיונים ברשת אם המודל יהיה אטרקטיבי ונוח. לשירות הסטרימנג של נטפליקס יש 25 מליון אנשים שמאששים את העובדה הזו וכך גם שרות הפרמיום החדש של הולו שכבר בדרכו לקו מליון הלקוחות (MIP PREVIEW ספטמבר 2011).

כשאנחנו מדברים על הרגלי צפייה חדשים אחד מהכיוונים המשמעותיים ביותר הוא מדיה מולטי טאסקינג. דהיינו, התופעה שבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן שהם גולשים ברשת. 1.4 מליון ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים (דה מרקר ינואר 2011).

שימוש גובר והולך בנתון הזה בשביל לרכז צופים למסך הוא פעילות וובית שעל מנת לקחת בה חלק צריך לצפות בשידור הליניארי. דוגמה לכך היא אפליקצית האונליין של "אל תפיל את המליון" שבעונה הראשונה שיחקו בה מול השידור כרבע מליון ישראלים (מאקו נובמבר 2010).

כיוון נוסף ומשמעותי במציאות של שלושת המסכים הוא הsocial tv. דהיינו מדד הצלחה של תכנית על פי השיחה שנוצרת עליו בזמן אמת ולאחר השידור. (שיחה שמביאה אנשים למסך כי הם רוצים לראות על מה כולם מדברים). דוגמה לכוח של השיחה הוירטואלית התקיימה בטקס פרסי הוידאו האחרון של MTV. החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה. ( Mashable אוגוסט 2011) רובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים.

לשינוי בתרבות הצפייה יש גם השפעה ישירה וכואבת על תקציבי הטלוויזיה . ב2008-2009 ערכו של שוק הפרסום בטלוויזיה ירד ב18 אחוז בזמן שערך שוק הפרסום באונליין עלה ב5 אחוזים (Yankee group אפריך 2010).  ב2009 סקטור הפרסום ברשת עלה על סקטור הפרסום בטלוויזיה באנגליה (BBC ספטמבר 2009).

למרות שני הנתונים למעלה, הטלוויזיה עדיין מכניסה יותר כסף מפרסום מאשר הרשת. אבל כל זה משתנה, ומהר. שינויים בין דוריים ביחס לטלוויזיה והצלחת הצפייה דחויה משנה את התמונה. 2010 הייתה שנה מוצלחת ביותר לטלוויזיה וחלקה בעוגת הפרסום גדל ב13 אחוזים. ב2010 גם האינטרנט הגדיל את חלקו בעוגת הפרסום, אבל ב18 אחוזים (דה מארקר ינואר 2011), אבל השפע של 2010 בטלוויזיה לא נמשך זמן רב. ברבעון השלישי של 2011 שוק הטלוויזיה רשם הפסד של 50 מליון שקל עקב האטה בשוק הפרסום  (גלובס ספטמבר 2011). מה שרק מחזק את תפקידו של הפרסום באינטרנט כקטר של עולם הפרסום.

אני מדגיש: הטלוויזיה תמשיך לשלוט אבל הממלכה שלה היא כבר לא אוטוקרטיה. אם המספרים לא שכנעו אתכם, תרימו את הראש מהמחשב.

אם גם המציאות המיידית לא שכנעה אתכם? זה גם בסדר, אתם שייכים לקבוצה מכובדת שכללה את ענקי העיתונות, הפרסום והמוסיקה. גם הם התעוררו מאוחר לגלות שהעסק השתנה ובזמן שהם הגנו על הדרכים הישנות, מישהו מצא דרך לנווט לכיוונו את הכספים החדשים.

עדכון ינואר 12: לפי פורבס, שוק הפרסום המקוון יעבור את שוק הפרסום הטלוויזיוני עד שנת 2016.

אפליקציות אייפאד שמדברות טלוויזיה

בתהליך שבו חווית הבידור הביתי משנה מיקוד ממסך אחד למספר מסכים, האייפאד הוא game changer. יש לו את כל היתרונות של עיבוד מחשב: הניידות של מובייל, האינטראקטיביות של הווב ומסך מספיק גדול ואיכותי בשביל לספק חווית צפייה בווידאו. אני לא חסיד של אפל ודרך ההתנהלות שלה, אבל זו טעות להתכחש להצלחה של הטאבלט האלגנטי ולמשמעות שלה בכל הנוגע להרגלי צפייה.

האפליקציות הבאות מסמנות את הכיוונים הכלליים שדרכם גופי הטלוויזיה פוגשים את הצופים שלה דרך מסכים אחרים. הסקירה מתרכזת באפליקציות אייפאד שרלוונטיות לישראל. חלק מהדוגמאות שמניתי הן אפליקציות אייפון, אבל כאלה שנותנות חוויה מספקת בטאבלט.

נתחיל בנגני וידאו של רשתות טלוויזיה. אלו הם מנועי וידאו קלאסיים ונקיים שדרכם צופים יכולים להיחשף לתוכן או להשלים צפייה. דוגמאות לכך הן  mako vodyes.mobile או hot. הנגנים האלו משמשים כתחליף לvod ומאפשרים צפייה ישירה לפי בקשה. למרות שבחלק מהמקרים הם כוללים פרסומות, תפקידם הגדול הוא לחשוף אנשים בקלות להיצע של גוף משדר. הנחת העבודה (שמגובה במספרים לאורך כל הבלוג) היא שאנשים נחשפים לתכנים ברשת, גם אם הצפייה העיקרית נעשית במסך הטלוויזיה.

סוג האפליקציות הבא משלב את נגן הוידאו עם פיצ'רים נוספים כמו חדשות ופעילויות אחרות של הערוץ (הרשמה לאודישנים) דוגמאות לסוג הזה הן  ireshet או ערוץ 10. בנגן של רשת השידור האמריקאית nbc.com לצד הצפייה הישירה יש משחקים ולוחות שידורים. דבר נוסף לגבי אפליקציות של שדרניות טלוויזיה מחו"ל הוא שבחלק מהמקרים ניתן לצפות בהן בתכנים שחסומים דרך האינטרנט. כך למשל באפליקציה האחרונה של NBC אפשר לראות קליפים מתוך saturday night live שבלתי אפשרי לראות בארץ ברשת.

mzlscpdssjo480x480-75

האפליקציות שמניתי משמשות בפועל תחליף לצפייה פאסיבית בתכני טלוויזיה אבל שימוש קרוס מדיה אמיתי בא לידי ביטוי באפליקציות שלוקחות את תופעת המדיה מולטיטאסקינג (צפייה בטלוויזיה בזמן שימוש במחשב/סלולרי) ויוצרות חווית צפייה רחבה שבה השלם גדול מסך חלקיו. 10like למשל מאפשר לצופי ערוץ 10 לצ'וטט בזמן צפייה בתכנים הלינאריים של הערוץ. אל תפיל את המליון מאפשר לצופים לקחת חלק בשעשועון הטלוויזיוני.

סוג נוסף של אפליקציות הוא כזה שמדבר את העולם של התכנים הטלוויזיונים אבל בצורה עצמאית וללא קשר לזמן שידור התכנית. VH1 behind the music Trivia Quiz בודקת את הידע שלך על תרבות פופ שהופיע בסדרה. Jeopardy בודקת את הידע שלך על כל דבר ברוח התכנית הקלאסית. ו- Heroes comic reader מאפשר להתוודע לסיפורים של גיבורי הסדרה דרך חוברות קומיקס. האפליקציות האלו מאפשרות לקהל ליצור קשר עמוק עם מותגי התוכן בצורה שתואמת את סגנון החיים של הצופה. זו פעילות שיווקית ומודל רווח שעונה על הצורך להפוך תכני טלוויזיה למותגי תוכן, זאת מכיוון שהפלטפורמה בה משודר תוכן מסויים מאבדת מהרלוונטיות שלה לטובת התוכן עצמו.

לסיום, מספר אפליצקיות מעניינות מהעולם שמסמנות את העתיד אליו הולך הקרוס מדיה. הראשונה היא IntoNow ששומעת את מקלט הטלוויזיה דרך המיקרופון ודרך זיהוי קולי יודעת מה התכנית שאתה צופה בה. מעבר לפתיחת פעילויות שקשורה לתכנית, האפליקציה גם עושה לך צ'ק אין בסגנון פורסקוור. Miso או yap.tv לוקחת את החברתיות צעד קדימה ובונות קהילה סביב מותגי תוכן. ברגע שהיוזר מדווח איזה תכנית הוא רואה ברגע זה, נפתחות לך אופציות כגון : מה אומרים על התכנית בטוויטר, מי מהחברים שלך רואה את זה וכו'. הדרך שבה האפליקציות האלו מייצרות קהילה היא דרך מתן קרדיט על פעולות. על כל דיווח צפייה (check in) מקבלים נקודות ועל כל אינטראקציה נוספת יש ניקוד משתנה. אותן הנקודות שאתה מרוויח הופכות לתארים שמקנים לך גישה לפעילויות אקסקלוסיביות של הגוף המשדר והרבה כבוד בתוך האתר. זו דרך מרשימה לנצל את הרשתות החברתיות (והחוקיות של קהילה אינטרנטית) לטובת המסך הקטן.

לרשתות הטלווזייה שרוצות להשתמש בפלטפורמה של apple יש בעיה כי החברה מבהירה בצורה נחרצת שהן אורחות וצריכות לשחק לפי הכללים של אפל. זה אומר טכנולוגיה מיוחדת (לא פלאש) וזה אומר ש30 אחוזים מהרווחים על האפליקציה הולכים לאפל. לגופים שמורגלים להיות בעלי הבית זה מצב לא נעים, אבל הפחד להישאר מחוץ לטרנד מיישר אותם לפני דלת האדון.

חברה אמריקאית בשם vudu מצאה לאחרונה דרך להימנע מהמיסוי של אפל. מי שנכנס לאתר שלהם דרך הטאבלט מקבל ממשק VOD שנראה כמו אפליקציית אייפאד שיש לו היכולות של אפליקציית אייפאד, רק שהוא לא אפליקצייה אלא אתר ולפיכך לא מחוייב לapp store וחוקיו.

נטפליקס – עתיד הטלוויזיה.

חברת Netflix היא חברת וידאו שהצליחה היכן שגופי טלוויזיה רבים נכשלו. היא מצאה את הדרך לגרום למליוני אנשים לשלם על צפיה בתכנים טלוויזיוניים דרך האינטרנט. בדרך היא הכניעה יריבות ותיקות (בלוקבאסטר שפשטה את הרגל) ניצחה את ההורדות הפיראטיות (יותר אנשים משלמים על תכני וידאו מאשר צורכים אותו דרך ביטורנט בארה"ב) והפכה ליצרנית תוכן בעצמה (House of cards שתצא בקרוב). נטפליקס הצליחה להגיע למקום הזה בזכות חשיבה אינטרנטית. זאת בניגוד לניסיון לכפות מודלים טלוויזיוניים על הרשת.

השירות שנטפליקס מעניקה ללקוחותיה (22 מליון בארה"ב בלבד. מתוכן שמונה שהצטרפו בשנה האחרונה) הוא שירות של צפייה ישירה בתכני וידאו כגון סרטים ותכניות טלוויזיה על גבי האינטרנט בסטרימינג (לחץ וצפה). בניגוד למודלים דומים ברשת, נטפליקס לא מסתמכת על רווח מפרסומות אלא על דמי מנוי חודשיים (8 דולר) לשימוש בשרות. המודל הזה מאד הגיוני בהתחשב בעובדה שפריחת הצפייה הדחויה, ברשת ובVOD, נובעת בין השאר מהרצון להימנע מפרסומות שקוטעות את חווית הצפייה.

האלמנט השני בשרות הוא הצפייה ללא הגבלה ברגע שאתה מנוי. גם בזה יש הגיון אינטרנטי. אם הגולש צריך לעבוד בשביל להשיג תכנים שונים, הוא יכול לעשות את זה בלי לשלם לגורם שלישי. התמריץ לתשלום דמי מנוי הוא הנוחות של הכל במקום אחד.

בנוסף הנוחות מתבטאת גם ממשק נוח וקל לשימוש שמשלב בין החוויה הטלוויזיונית לזו האינטרנטית. הן מבחינת הדפדוף והן מבחינת הנגן (עוד על הממשק הנכון לצפייה טלוויזיונית דרך הרשת במאמר הזה).  מעניין בהקשר הזה (ולאור דומיננטיות פייסבוק) הוא שנטפליקס העלימה בהדרגה פיצ'ר רשתות חברתיות שאיפשר לגולשים לראות מה חברים שלהם ראו. הסיבה למהלך הוא שרק 2 אחוז מהגולשים השתמשו בו.

יתרון נוסף של נטפליקס היא העובדה שהחברה עובדת על כל הפלטפורמות והמכשירים, ממחשבים ועד קונסולות. בעולם שעדיין לא מצא פורמט אחיד (windows vs ISO, Iphone vs Androind etc) יש לצרכן עניין להיות חלק משרות שיעבוד לו בכל מכשיר שברשותו, או כזה שירצה לקנות בעתיד.

החשש הגדול של ספקיות התוכן הוא שההצלחה של שרות כמו נטפליקס היא קניבליסטית להצלחה טלוויזיונית. דהיינו, שאם אנשים יצפו דרכו בתכנים זה יהיה על חשבון צפייה טלוויזיונית (שיש לה הכלים והמימון להרים תוכן ראוי).

יש כבר מספיק ידע ונסיון ברשת (ובבלוג) על מנת לבחון את ההשערה הזו, והתשובה שעולה פעם אחר פעם היא שזה פשוט לא נכון. להפך. ביחסי טלוויזיה ואינטרנט הכלל הוא שככל שיש לך יותר צפיות במסך אחד, כך יש לך יותר צפיות בכל המסכים. המסכים תומכים אחד בשני

נטפליקס העניקה חיים נוספים, ולא פחות חשוב, רווחים נוספים לסדרות שלא היו הצלחה גדולה בשידור הראשון שלהם בטלוויזיה. סדרות דוגמת firefly שירדה מהמסך ולעדת המעריצים שלה לא הייתה אופציה חוקית לצפות בפרקיה עד נטפליקס. מנכ"ל החברה ציין במכתב למשקיעים שעונות ראשונות של סדרות כמו ספארטקוס וגלי היו הצלחה גדולה באתר מה שדחף רייטינג לעונות נוכחיות שרצו בטלוויזיה (נטפליקס משדרת את פרקי הסדרה זמן קצר לאחר שעלו במסך הטלוויזיוני).

Netflix עשתה לאחרונה צעד מעורר הדים בכך שהייתה לגוף הלא טלוויזיוני הראשון מסוגו שנכנס להפקה טלוויזיונית גדולה. הסדרה היא House of Carrds – רימייק לסדרה בריטית שיככבו בו קוין ספייסי ויביים דיוויד פינצ'ר (מועדון קרב) לדברי הייסטינגס, מנכ"ל החברה אחד הדברים המכריעים בהחלטה להשקיע בסדרה (הוא נלחם בHBO ו Showtime שגם רצו בה. לבסוף ניצח כשהתחייב מראש לשתי עונות)  היו נתונים שיש לו מתוקף האינטרנטיות של השרות. הוא יודע מה יחס הלקוחות שלו לכוכבי הסדרה, לבמאי, לז'אנר ואפילו לסדרה עצמה מאחר והמקור הבריטי היה הצלחה באתר.

נטפליקס מקיימת בתוכה לקח שנלמד מתעשיית המוסיקה שהתרסקה מול השינויים שהביא איתו האינטרנט. שם הנסיון לשלוט בתכנים על ידי החברות המסורתיות והמודלים שהם הכירו הביא לכך שלצרכן היו שתי אופציות: אופציה יקרה (קניית דיסק) ומנגד אופציה של גניבה (הורדות בלתי חוקיות). לא הוצע לצרכן דרך אמצע והוא לקח את החינם. ההצלחה הפנומנלית של Itunes הוכיחה שאם תיתן לצרכנים מודל נוסף, מוצלח, הם יבחרו בו וגם ישמחו לשלם עליו.

נטפליקס היא אופציה כזו. דרך אמצע שעובדת. מאחר ויש לא מעט מאפיינים דומים בקרב תרבות צפייה הגלישה ברחבי העולם המערבי. יש לגופי מדיה גם מחוץ לארה"ב הרבה מה ללמוד מהבחירות המוצלחות שהחברה עשתה.

IPTV – איך מראים טלוויזיה באינטרנט

רשתות הטלוויזיה מתעוררות מדי בוקר לעולם שבו אנשים נמצאים יותר זמן מול המחשב מאשר מול מסך הטלוויזיה. עולם שבו יש כבר דור שלם שמורגל בצפייה בתכנים ארוכים מול מסך המחשב ומקבל כמובן מאליו את הזמינות של כל תוכן שעולה על דעתו, דרך האינטרנט.

זה עדיין עולם שבו תכני הפריים טיים מביאים הכי הרבה אנשים ומכניסים הכי הרבה כסף, אבל השינוי כל כך מהיר וגורף שלהתעלם ממנו זו טעות טראגית (ע"ע תעשיית המוסיקה, תעשיית העיתונות) יאמר לזכות תעשיית הטלוויזיה שהיא לא מתעלמת מזה, וכל גוף שידור בעולם, למיטב הבנתו ויכולתו, מכין את הקרקע להתרחבות של מלחמת הרייטינג לזירה הדיגיטלית (היא כבר שם, זו עדיין לא הזירה המרכזית).

d7aad79ed795d7a0d79441

אחת הדרכים החשובות להיערכות הזו היא יצירת אזורי וידאו ייעודיים לתכנים של הגוף המשדר. ואין הכוונה לנגני וידאו, שיש כמעט לכל גוף תוכן. כאלו שמשובצים בתוך דפי רשת ובנויים להתנהגות של גלישה וובית. אלא על סביבה שבה הגולש יכול לשחזר את הצפייה הפאסיבית בתכנים טלוויזיונים וגם לקבל את היתרונות האינטראקטיבים של הפלטפורמה. אזורי וידאו ייעודיים דוגמת  אורנג' טיים והולו שעובדים כמעט כמו אפליקציה שבה נשמרת המרכזיות של המסך לצד פונצקציות (כמו זפזופ) שמסביבו. במילים אחרות : טלוויזיה באינטרנט.

התחום נקרא (IPTV (internet protocol Television ומשמעותו וידאו (חוויה טלוויזיונית) שמגיע על תשתית האינטרנט. הדגש בתחום הזה הוא על חווית משתמש ועל ממשק כי זה מה שמייצר את הבידול בין האופציות.

אותם הסביבות/ נגנים מגיעים בשלוש צורות מרכזיות: דרך set top boxes (ממירים אינטרנטים או סטרימרים כדוגמת boxee או ruku) דרך תוכנה על המחשב או על קונסולת המשחקים (כמו השרות של netflix) או בסביבת אתר כגון hulu או BBC iplayer. האופציה האחרונה היא הפופולארית ביותר מסיבה פשוטה. היא הפשוטה ביותר. אתה מקיש את כתובת הurl ואתה שם. אתה יכול לחבר את המחשב לטלוויזיה או לצפות ישירות מהמחשב.

קוד ההצלחה שלהם הוא פשטות בניווט שמאפשרת השענות אחורה. כמובן שיש מקום לאופציות מתוחכמות, אבל הUI לא צריך להציע את כולן על המסך, אלא רק לאפשר הגעה אליהן. להלן מאפיינים משותפים נוספים של הנגנים הדומיננטים:

יש הקפדה על מסך מוכהה שבמרכזו הנגן (שתופס את מרבית המסך). בהולו למשל הנגן אמנם 2/3 מהמסך אבל הוא מופיע ברצועה אופקית שחורה.

הטקסטים ואופציות הבחירה שנמצאים במסך מגיעים ברצועה רוחבית (בכמה אתרים אתה יכול לגלול מתחת לנגן ואז יש אינפורמציה בטורים ועוד מלא מלל, אבל צריך לגלול בשביל להגיע אליהם).

הקונטרולים של הוידאו בדרך כלל מופיעים כשאתה עובר עם העכבר על המסך.

הטקסטים החשובים שמופיעים במסך מחשב, קריאים גם בצפייה בטלוויזיה ממרחק הספה.

מאחר ומדובר בממשקים שבסופו של דבר יצפו במסך הגדול, האנקודינג (איכות השידור) גבוה (והתמונה גם בטלוויזיה לא מפוקסלת).

העתיד של הנגנים האלו מכוון לשימוש מוגבר בטאבלטים וסמארטפונים הן כשלט והן כמקום שבו אתה מייצר את האינטראקציה (צ'אטים, סקרים). כיוון נוסף הוא טלוויזיות שמגיעות עם הset top boxes וחיבור לרשת מובנה (גוגל טיוי). מבחינת ממשק ווידג'טים מסמנים את הדרך קדימה, כמו שהם עשו עם כל שירות אינטרנטי אחר.

d7aad79ed795d7a0d7943

מבחינה פיננסית, נשמע שהשוק הזה מכוון למודל של מנויים, ובינתיים הולו פרימיום הוא הנסיון הראשון בכך שלא היה הצלחה ענקית אבל גם לא נכשל. בהולו יש גם כוונה לייצר פרסומות אינטראקטיביות (פרה רולים שאתה יכול לעבוד איתם) בכלל, פרה רולים ומיד רולים הם מקור ההכנסה העיקרי של הנגנים האלו ולא באנרים (שמייצרים רעש בעיניים). גם דפים ממומנים (ללא גרפיקה בתנועה) שיש בהם נוכחות של הלוגו מסתמנים כמודל עובד.

ההצלחה הפיננסית הגדולה ביותר בתחום שייכת לא להולו כי אם לנטפליקס שמאפשרת סטרימינג של סרטים ותכניות טלוויזיה בתשלום סמלי. ההוכחה הגדולה ביותר להצלחת המודל היא פשיטת הרגל של בלוקבאסטר, הדור הקודם של צריכת אותם התכנים שלא השכילה להסתגל לשינוי.

אבל מעל לכל, הנגנים האלו מאפשרים לערוצי הטלוויזיה את ההזדמנות להפוך מערוץ אחד לספק תוכן. אם הם יעשו את עבודתם נאמנה, הצרכן יוכל באותו מקום לקבל את כל מנת התכנים שלו והערוץ יוכל לספק את זה בסביבה נוחה יותר לעיצוב ושליטה. הערוץ מצידו, יוכל להפוך לגוף תוכן בינלאומי, על כל המשמעויות שנגזרות מזה.

טלוויזיה + אינטרנט = טוויטר

בטרם אתחיל לדבר על טוויטר וטלוויזיה רציתי לחלוק אתכם שהשקתי פיד חדש בטוויטר בשם  TV meets the Web. פיד שכל ציוץ בו הוא הפניה לדוגמה של שימוש בניו מדיה על ידי גוף טלוויזיוני, כזו שנוצרה על מנת להרחיב את העולם של התכנית או בשביל לקדם אותה. אם יהיו כתבות טובות שרלוונטיות לתחום אצייץ גם אותן. מוזמנים להצטרף. אגב, גם מי שלא בטוויטר יכול להיכנס לעמוד ולקרוא את העדכונים.

אז קצת על טוויטר בהקשר של החיבור לטלוויזיה. בארץ, זה כמעט לא קיים (יש 100 אלף ישראלים בטוויטר) אבל מעבר לים ובמיוחד בארצות הברית יש לטוויטר תפקיד ענק בחווית שלוש המסכים. תפקיד שהוא נולד לעשות.

כשאנחנו מדברים על הרגלי צפייה חדשים אחד מהכיוונים המשמעותיים ביותר הוא מדיה מולטי טאסקינג. דהיינו, התופעה שבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן שהם גולשים ברשת. לפי דה מרקר 1.4 מליון ישראלים כבר מזדהים כצופים מהסוג הזה. ההתנהגות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי באופן הבא: כאשר יש ארוע טלוויזוני, אתה יכול לשבת בסלון שלך עם עוד אלפי אנשים (דרך המחשב או הסלולרי) ולדבר איתם על מה שקורה במסך הטלוויזיה.

הממשק של טוויטר קלאסי להתנהגות כזו. הוא נקי ופשוט וכך לא מתחרה עם הארוע הטלוויזיוני. הוא יכול להכיל רק משפטים קצרים מה שמאפשר לשיחה בין אלפי אנשים לקלוח, יש בו כלים שמאפשרים בקלות למצוא זרם של שיחה לפי נושא (תכנית טלוויזיה) והכי חשוב, הוא כבר הפך לכלי המקובל לנהל בו שיחה כזו. דהיינו, יש אירוע טלוויזוני ואתה מעוניין לדעת מה אחרים אומרים בזמן אמת, טוויטר זה כיכר העיר. אם תהיה שם, תהיה עם כולם. הבחירה קלה.

כמה זה גדול? במהלך האוסקר נשלחו 1.7 מליון ציוצים על ידי קרוב ל400 אלף משתמשים. בסופרבול האחרון נשלחו 3 מליון ציוצים וובגראמי נשלחו 17 אלף ציוצים בכל דקה. שני האירועים האחרונים אגב, שברו שיאי צפייה השנה ויותר מכל גורם אחר, הsocial viewing מסומן כגורם שעשה את ההבדל. אירועים נוספים כמו האמי, טקס פרסי הMTV, האולימפיאדה ועוד, מסמנים את טוויטר כ"ברזייה החדשה" שבה מתרחש הדיון בזמן אמת יחד עם הארוע המדובר.

עם ריבוי הערוצים ואפשרויות הצפייה, ערוצי הטלוויזיה הלינארים מנסים יותר ויותר לייצר event tv – ארועים טלוויזיונים שאסור לפספס ולא תרצה לראות בצפייה דחויה (אלא בזמן אמת יחד עם פרסומות). מאחר והגולשים הם אותם אנשים שחשופים לפרומואים למינהם אז אותם האירועים הטלוויזיונים הם גם האירועים שמייצרים הכי הרבה רעש באינטרנט והכי הרבה שיחה בזמן השידור. 

המשמעות היא לא רק שהצפייה השתנתה, אלא שנוצרות הזדמנויות חדשות לגופי הטלוויזיה. לשבת בסלון עם אלפי אנשים זה כיף וזה גם עולה בקנה אחד עם מהפכת הרשתות החברתיות. אותם הערוצים צריכים לפתח כלים בשביל לנצל את זה לטובתם: לנהל את השיחה ברשת, להראות נוכחות ולשלב את זה בתכנית. השיחה האינטרנטית לא מרחיקה אנשים מהמסך, אלא מוסיפה אנשים למסך. מי שרואה שיחה ערה ברשת, צריך לפתוח טלוויזיה בשביל להצטרף אליה. זה אומר רייטינג. ורייטינג אומר כסף. וכסף זה מה שמניע את העולם. 

אז טוויטר יכול לייצר רייטינג, וזה כבר קורה בעולם אבל איך ניתן להשתמש בזה בארץ אם טוויטר הוא לא תופעה משמעותית? גם פה יש הזדמנות בעיני כי יש ארועים טלוויזיונים, יש מדיה מולטי טאסקינג ויש הרבה הרבה פתיחות למדיה חברתית. זה רק אומר שמישהו צריך להרים את הכפפה ולייצר בית אחד קבוע ומוכר לשיחה האינטרנטית בזמן השידור. האם זה יהיה מאקו כצפוי, או שאחד הערוצים האחרים ישכיל להקדים פלטפורמה לדרישה? בכל מקרה, אני מקווה שיעשו את זה עם התממשקות (אפליקציה) לפייסבוק. כל סידור אחר, בעיני, פחות נכון אפילו אם מטרת הזכייניות היא להשאיר את הגולשים ביעד שלהן.