ארכיון תגיות: מדד נילסן

קרוס מדיה – המספרים לא משקרים

קורה שהפחד משינוי הופך את הדיון בין אנשי המדיה הישנה לאנשי המדיה החדשה לויכוח. במצבים מהסוג הזה, הטיעון המשכנע ביותר הוא זה שבא בצורת מספרים גרפים ואחוזים. אנשי טלווזייה קלאסיים יגידו שהיום יותר מדי מתמיד אנשים רואים טלוויזיה, והם צודקים: בין 2005 ל2010 היקפי הצפייה בטלוויזיה גדלו ב5 אחוזים. אבל מה שעוד קרה באותה תקופה זה שהיקפי הגלישה באינטרנט גדלו ב121 אחוזים (פורסטר דצמבר 2010).

מצד שני, ברור שאפשר להתווכח עם המספרים האלו. אין דבר גמיש, רך ונתון למניפולציה יותר מסקרים, אחוזים וגרפים. יתרה מכך, אני חושב שאין בהם צורך. מי שלא רואה שעולם הטלוויזיה השתנה ומשתנה, הבעיה שלו היא לא נגישות למידע אלא ראיית צינור.

אני אישית לא חושב שהטלוויזיה תאבד את מעמדה בעתיד הנראה לעין. אי אפשר להתחרות בכוח שלה להביא מסת אנשים ברגע נתון לצפייה במסך הסלוני. אבל הרגלי הצפייה בטלוויזיה עברו ועוברים מהפכה דרמטית בשנים האחרונות והיא באה לידי ביטוי בדרך בה אנשים מגיעים אל המסך הטלוויזיה, מה הם עושים בזמן שהם צופים בו ולאן הם הולכים כשהם מסיימים צפייה בתכנית.

מספרים קובעים נורמות וסדרי עדיפויות בשטח. כשירות לציבור הריני להביא תמונת מצב מספרית של שלושת המסכים (ותודה לשירי לב על העזרה):

53 אחוזים מהאנשים בארה"ב הצהירו שהם מגלים תכנים טלוויזיונים ברשת ורק אז הולכים לצפות בהם בשידור הלינארי (נילסן נובמבר 2010) כאשר ב"גילוי" הכוונה היא לצפייה ראשונה בתכנים ברשת. הסקר הזה פורסם בסוף 2010 כך שניתן להניח שהאחוזים האלו גדלו מאז. הסקר הזה גם מחזק את ההבנה ששחרור של תכנים טלוויזיוניים לרשת אינו מעשה קניבליסטי כי אם דרך להעלות את הצפייה בכל המסכים.

ב2009 חמישים מליון אנשים צפו בתכנים טלוויזיוניים באורך מלא דרך האינטרנט. ב2011 המספר גדל ל 72.2 מליון (מקורות שונים, אפריל 2011). גם הסקר הזה מתייחס לארה"ב אבל הטרנד שהוא מצביע עליו תואם את העולם המערבי. מחקר טרי של חברת אריקסון ב13 מדינות מפותחות מצא שהצפייה בתכני טלוויזיה בזמן השידור המקורי שלהם נמצאת במגמת ירידה (4 אחוזים בשנה) ומולה יש עלייה משמעותית בצפייה דחוייה דרך אתרי אינטרנט (אריקסון, ספטמבר 2011).

החדשות הטובות הן שהצפייות המדוברות (שמניבות רווחים מפרסום) עולות על כמות הצפייות דרך ההורדות הלא חוקיות, מה שמחזק את ההנחה שאנשים שמחים לשלם על תכנים טלויזיונים ברשת אם המודל יהיה אטרקטיבי ונוח. לשירות הסטרימנג של נטפליקס יש 25 מליון אנשים שמאששים את העובדה הזו וכך גם שרות הפרמיום החדש של הולו שכבר בדרכו לקו מליון הלקוחות (MIP PREVIEW ספטמבר 2011).

כשאנחנו מדברים על הרגלי צפייה חדשים אחד מהכיוונים המשמעותיים ביותר הוא מדיה מולטי טאסקינג. דהיינו, התופעה שבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן שהם גולשים ברשת. 1.4 מליון ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים (דה מרקר ינואר 2011).

שימוש גובר והולך בנתון הזה בשביל לרכז צופים למסך הוא פעילות וובית שעל מנת לקחת בה חלק צריך לצפות בשידור הליניארי. דוגמה לכך היא אפליקצית האונליין של "אל תפיל את המליון" שבעונה הראשונה שיחקו בה מול השידור כרבע מליון ישראלים (מאקו נובמבר 2010).

כיוון נוסף ומשמעותי במציאות של שלושת המסכים הוא הsocial tv. דהיינו מדד הצלחה של תכנית על פי השיחה שנוצרת עליו בזמן אמת ולאחר השידור. (שיחה שמביאה אנשים למסך כי הם רוצים לראות על מה כולם מדברים). דוגמה לכוח של השיחה הוירטואלית התקיימה בטקס פרסי הוידאו האחרון של MTV. החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה. ( Mashable אוגוסט 2011) רובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים.

לשינוי בתרבות הצפייה יש גם השפעה ישירה וכואבת על תקציבי הטלוויזיה . ב2008-2009 ערכו של שוק הפרסום בטלוויזיה ירד ב18 אחוז בזמן שערך שוק הפרסום באונליין עלה ב5 אחוזים (Yankee group אפריך 2010).  ב2009 סקטור הפרסום ברשת עלה על סקטור הפרסום בטלוויזיה באנגליה (BBC ספטמבר 2009).

למרות שני הנתונים למעלה, הטלוויזיה עדיין מכניסה יותר כסף מפרסום מאשר הרשת. אבל כל זה משתנה, ומהר. שינויים בין דוריים ביחס לטלוויזיה והצלחת הצפייה דחויה משנה את התמונה. 2010 הייתה שנה מוצלחת ביותר לטלוויזיה וחלקה בעוגת הפרסום גדל ב13 אחוזים. ב2010 גם האינטרנט הגדיל את חלקו בעוגת הפרסום, אבל ב18 אחוזים (דה מארקר ינואר 2011), אבל השפע של 2010 בטלוויזיה לא נמשך זמן רב. ברבעון השלישי של 2011 שוק הטלוויזיה רשם הפסד של 50 מליון שקל עקב האטה בשוק הפרסום  (גלובס ספטמבר 2011). מה שרק מחזק את תפקידו של הפרסום באינטרנט כקטר של עולם הפרסום.

אני מדגיש: הטלוויזיה תמשיך לשלוט אבל הממלכה שלה היא כבר לא אוטוקרטיה. אם המספרים לא שכנעו אתכם, תרימו את הראש מהמחשב.

אם גם המציאות המיידית לא שכנעה אתכם? זה גם בסדר, אתם שייכים לקבוצה מכובדת שכללה את ענקי העיתונות, הפרסום והמוסיקה. גם הם התעוררו מאוחר לגלות שהעסק השתנה ובזמן שהם הגנו על הדרכים הישנות, מישהו מצא דרך לנווט לכיוונו את הכספים החדשים.

עדכון ינואר 12: לפי פורבס, שוק הפרסום המקוון יעבור את שוק הפרסום הטלוויזיוני עד שנת 2016.

להתנתק מהכבלים, להתחבר לטלוויזיה

מצד אחד 200 ערוצים שאין בהם מה לראות, לוחות שידורים שאתה צריך להתאים את עצמך אליהם ו"חבילות ערוצים" שמכריחות אותך לשלם על דברים שאתה לא רוצה. מצד שני איזה תוכן שרק תרצה, באיזה זמן שתרצה, במחיר של קו אינטרנט. אז למה לא כולם מתנתקים מהכבלים והלווין ועוברים לצפייה דרך האינטרנט? במילה אחת – נוחות.

Cord Cutters (חותכי הכבלים) הם אנשים שבחרו להתנתק מספקי הטלוויזיה ולעבור לצפייה דרך החלופות: אתרי זכייניות, אתרים לצפייה ישירה, ממשקים  בפלייסטיישן, ערוצים פתוחים, אתרי שיתוף קבצים ועוד. למרות שבארץ Cord Cutters כנראה לא יגיעו למספרים משמעותיים בזמן הקרוב, הם מאד מאד חשובים לתעשיית הטלוויזיה כי הם הסמן הימני. הם הצורה המזוקקת והברורה ביותר של האופן בו הרגלי הצפייה משתנים ומהם אפשר ללמוד מה האתגרים העתידיים של תעשיית הטלוויזיה.

אז איך נראה הCord Cutter הישראלי : את הערוצים המסחריים הוא רואה דרך אנטנה או דרך ממיר דיגיטלי (חד פעמי 600 שקלים), סדרות ישראליות הוא רואה באתרי הזכייניות, סדרות אמריקאיות הוא רואה דרך אתרי צפייה ישירה, כבל מחבר בין המחשב לטלוויזיה, העכבר האלחוטי הוא השלט והמתקדמים משתמשים בתוכנות מדיה סנטר בשביל לדפדף בנוחות בין כל האופציות. הוא משתמש בהורדות בלתי חוקיות יותר ממקבילו האמריקאי אבל זה בגלל שבארץ עוד לא נתנו לו פתרונות מספיק טובים (ולא שזה בסדר לצפות בתכנים פיראטיים, אבל זו המציאות, השאלה מה עושים איתה?) אבל המאפיין הכי רלוונטי של הCord Cutter הישראלי הוא שהוא צעיר. 

זו תהיה טעות פאטלית לחשוב שמי שצורך טלוויזיה מבלי לעבור אצל הכבלים או הלווין שייך לקבוצה מסויימת כמו גיקים או מעמד ביניים אורבני. הוא לא, הוא שייך לקבוצת גיל! אם אתה מתחת לגיל 30, אתה מורגל בצפייה בסדרות שהורדו דרך המחשב. אם אתה מתחת לגיל 25 אתה מורגל בצפייה ישירה לתכנים טלוויזיונים על המחשב. אם אתה מתחת לגיל 20 ההשתלבות של מסך המחשב והטלוויזיה הוא פשוט כמו לחיצה על השלט. אותם בני 15-30 של היום הם מסת הצופים של מחר והם לא ירגישו צורך להסתפק במה שמציעים להם היום.

לשם המחשה תחשבו על הדוגמא הבאה: לפני 15 שנה הדור שיצא מהצבא, יצא לראשונה לעולם שבו זה הגיוני ופיננסי שכל אחד ירכוש מכשיר סלולרי לעצמו. אותו הדור, שהיום בונה את בתי האב ואת המשפחות הצעירות כבר לא ממש מוצא לנכון להתקין קווים יבשתיים אצלו בבית. הוא כבר מכיר את השפה וזה לא מסמן עבורו שינוי ממשהו שאליו הורגל. הכבלים, הלווין והערוצים המסחריים בישראל התמקצעו במה שהם עושים: יש יותר רייטינג, יש יותר רווחים. אבל הם ממקסמים את הפוטנציאל של קהל הלקוחות שכבר היה ברשותם. נשאלת השאלה האם הם רלוונטים לדור הצעיר יותר שגדל עם האינטרנט והמחשב והאיי פון?

 בפסטיבל ראש פינה האחרון שמעתי את אחד מבכירי התעשייה שציין בזלזול שזו שנה רביעית שיש את ההרצאה של "ההוא שמראה איך אנשים ייראו טלוויזיה דרך המחשב" והוא עוד לא רואה שינוי. זו כמובן דרך אחת להסתכל על זה. הדרך השנייה אומרת שארבע שנים של אותה הרצאה אומרת שהתופעה הזו לא הולכת לשום מקום. אפשר להסתמך על דוחות ומחקרים (כמו זה וזה וזה וזה וזה), אפשר לקרוא להתעדכן על שטף המוצרים החדשים שממשיכים להסתער על המבצר הטלוויזיוני (גוגל טיוי, you tube leanback, אפל טיוי, בוקסי, איי פאד וכו') ואפשר פשוט להרים את הראש.

Torec הוא אתר שכל ענייניו הוא קבצי תרגום עברי בחינם לסדרות ולסרטים (שאנשים הגיעו אליהם ממקורות אחרים). יש שם עשרות אלפי כותרים ומליוני הורדות. נשאלת השאלה מי הקהל האדיר שצורך את השירותים האלו? אז ככה, הם כנראה מתחת לגיל 35, הם לא מוגבלים לכבלים או לווין מבחינת הרכש שהם צופים בו, הם נינוחים מבחינת התפעול האינטרנטי,הם נהנים מצריכת תכנים שלא הגיעו דרך הטלוויזיה והם הרבה הרבה אנשים שהולכים להיות בקרוב מאד המסה של הלקוחות הפוטנציאלים של ספקי הטלוויזיה.

אני מדגיש שאני לא בעד צפייה פיראטית ואני חושב שגופי השידור הם עדיין הברירה הכי מוצלחת לייצור תוכן טלווזיוני ישראלי מקורי, אבל אם הם רוצים להישאר רלוונטים הם צריכים להפסיק לחפש דרכים למכור את מה שהם רוצים למכור ולהתחיל לבדוק מה הצרכן העתידי שלהם רוצה ויכול לקנות. את התשובות אפשר למצוא כבר עכשיו אצל הCord cutters. אם תפסת אותם, תפסת את כולם.

הפוסט הופיע גם בדה מרקר שיווק

מדיה מולטי טאסקינג (גלישה באינטרנט וצפייה בטלוויזיה באותו הזמן)

כאשר מדברים על האופן בו ישתלבו שלושת המסכים (טלוויזיה, מחשב, סלולר) בעתיד, הדיון נוטה להתפצל לשניים. הראשון הוא על אופיה של הטלווזיה האינטראקטיבית : האם נצפה בטלוויזיה במסך המחשב? האם נגלוש בטלוויזיה ? האם הצופים ידרשו אלמנטים אינטראקטיביים? ואם כן, מהם? בדיון הזה, אין קונצנזוס, הוא מתעצב, רב בו הנסתר על הגלוי, וזה גם מה שמסעיר בו. הנקודה השנייה שכן נמצאת בקונצנזוס היא זו שמדברת על כך שאנשים, יותר ויותר, גולשים במחשב בזמן שהם צופים בטלוויזיה, בזמן שהם מסמסים, בזמן שהם מחליפים ערוץ, בזמן שהם מצ'וטטטים בפייסבוק ועונים לשיחה. במילים אחרות, המסכים לא משתלבים מול העיניים, אלא מאחוריהם, במנטליות של הצופים.

מדיה מולטי טאסקינג הוא מונח שבא לתאר את אינטראקצית הצופים עם מדיות שונות באותו הזמן. המונח הפך לנחלת הכלל במאמר The Multitasking Generation שהתפרסם בעיתון טיים כבר ב2006. הכותבת קלאודיה ווליס ציינה שהיכולת לעשות מספר דברים באותו זמן אינו חדש. נשים ליקטו מזון ובאותו זמן טיפלו בתינוקות, אנחנו נוהגים ברכב בזמן שאנחנו מאזינים לרדיו מאז שנות ה30. אבל התופעה עברה ל"תאוצת-חלל" עם הכניסה של האינטרנט. היא מציינת מחקר שלפיו נוער נחשף למדיה במשך 6.5 שעות ביום אבל בתוכה הוא מקבל ערך של 8.5 שעות. זה היה לפני ארבע שנים!

איך זה נראה היום? הצופה רואה טלוויזיה (נניח השרדות), בזמן שהיא עושה גוגל על זוכה מהעונה הקודמת (במה עובד משה מלצר חולון היום?) ומעדכנת סטאטוס בפייסבוק שמגיב על הנעשה בתכנית (איך כבר "אול סטארס" אחרי שלוש עונות?). אם מגיע טלפון או SMS, אף אחת מהפעילויות האחרות לא נעצרת.

תופעת המדיה מולטיטאסקינג מסבירה את העובדה שגם כמות הזמן שבה אנשים רואים טלווזיה וגם כמות הזמן שאנשים מול המחשב גדלה כל הזמן. הטלווזיה לא מתה, כפי שהיה מי שצעק לנוכח עליית האינטרנט והסלולר. היא חיה ובועטת, אבל הרגלי הצפייה משתנים. הניידות של המדיות הדיגיטליות (מחשבים ניידים נמכרים יותר ממחשבים נייחים, הטלפונים מאפשרים גלישה באינטרנט) וההתחזקות של הרשתות החברתיות (40 אחוז ממי שצפה בטקס פתיחת האולימפיאדה בזמן שגלש, היה בפייסבוק) רק תחזק את ההתנהגות הזו. היא כבר היום מרגישה מוכרת, וכמות הזמן שבה עושים אותה רק תגדל ותגדל. 

על המהירות בה ההתנהגות הזו הופכת לנורמה אפשר ללמוד ממחקר חדש של נילסן על שלושת המסכים. מהמחקר עולה שאחוז האמריקאים שמשתמשים במחשב ובטלוויזיה באותו זמן גדל ב35 אחוזים מהשנה שעברה כאשר אותם צופים (שלפחות פעם אחת גלשו באינטרנט בזמן צפיה בטלוויזיה) מהווים 60 אחוזים מהאוכלוסייה. עצם העובדה ש44 אחוזים מהצפייה בוידאו באינטרנט נעשה בשעות העבודה, מרמזת על מולטי טאסקינג לא פחות מאשר על אבטלה סמויה. 

המשמעות של התופעה היא שהדיאלוג בין תכנית הטלוויזיה לצופה לא רק מתרחש בקו האווירי בין הצופה על הכורסה למסך הטלוויזיה, אלא גם דרך יעדים וירטואלים נוספים וזה אומר שיש יותר מקומות בהם ניתן וכדאי לנהל את המפגשים האלו. דרך אחת היא לספק תכני טלויזיה עשירים יותר, אם דרך הרחבת עולם התכנית או דרך דיאלוג ישיר של הצופה עם הערוץ ועם המסך (שבתורה מייצרת נאמנות צופים ואפשרות קידום לתכנים אחרים וכו'). ההתנהגות הזו גם מאפשרת לשחקנים חדשים לתווך בין המדיות. כך למשל במרץ האחרון Roundbox גייסה 6.5 מליון דולר על מנת להרים אתר בשם Jacked, שבו חובבי ספורט יוכלו להיפגש בזמן הצפייה בטלוויזה. לשוחח, לראות סטטיסטיקות, לקבל עדכונים מאירועי ספורט אחרים וכו'.  

הדרך השנייה קשורה לפרסום: ההרחבה של עולם התכנים לסלולר ולאינטרנט משמעותו שישנם עוד שטחי פרסום ששייכים לארוע הטלוויזיוני בזמן אמת ולא נמצאים תחת פיקוח רגולטורי. במילים אחרות, אותם יעדים הם לא הרחבות, אלא חלק אינטגרלי מהתכנית שאפשר לפרסם עליו בצורה אפקטיבית. למשל, פרסומת יכולה להפנות לאתר ואם היא טובה היא יכולה להמשיך מה שהתחיל בטלוויזיה ישירות אל האתר במהירות שיא. לדוגמא, הפרסומת הבאה ששודרה בזמן הסופרבול האמריקאי. היא אמרה ל100 מליון צופים שהם מוזמנים לארוחת בוקר בדניס. 59 מליון נכנסו עוד באותו היום!

המאמר הופיע לראשונה בשיווק- דה מרקר

האם מודל המנויים הוא הדבר הגדול הבא?

פריחת הוידאו באינטרנט הולידה מערכת יחסים בין האינטרנט לבין הטלוויזיה שכבר בזמן קצר ידעה עליות ומורדות, חששות והפתעות. מצד אחד ארגון מבוסס ושמרן שיודע להביא את המספרים הגדולים ומצד שני גוף צעיר, כריזמטי וסוחף שמתעקש לשנות את דעתו כל שני וחמישי. 

השרטון העיקרי שעומד על הפרק כאשר חברות טלוויזיה מחפשות את דרכן לרשת הוא העניין הכלכלי. בתחילה הפרסומות היו התשובה המתבקשת. אבל הפרסומות, שמאבדות מהר מכוחן בטלוויזיה, מעולם לא ידעו עדנה אמיתית בוידאו און ליין.

מציאת מודל שעובד הפך להיות עניין דחוף עבור תעשיות הטלוויזיה, זאת מכיוון שיותר אנשים צופים במסכי הניו מדיה (70 אחוזי גדילה במסכים סלולרים בשנה האחרונה) והם צופים בתכנים יותר ארוכים (בשנה האחרונה כמות האנשים שרואים סרטים ותכניות מלאות בסטרימינג ברשת הכפיל את עצמו). חודש יולי 09 היה החודש עם אחוזי הצפייה הכי גדולים אי פעם בוידאו באינטרט. עד שאוגוסט הגיע עם 139 מיליון יוניקים שצפו ב11 ביליון קטעי וידאו בסטרימינג.

המוצא שאליו השוק האמריקאי נושא עיניים (בזמן שכולם נושאים עיניים לשוק האמריקאי) ומה שנדמה כגישור הכי זמין בין המסכים הוא מודל המנויים. דהיינו, שלם לספקיות התוכן דמי מנוי חודשיים ותראה את התכניות שלך בזמן ובמסך שנוח לך. נסיונות מוצלחים, וחידושים בתחום אימות הנתונים מסמנים שהטלוויזה המקוונת יוצאת מהמיתון בתנופה אדירה לכיוון הפתרון הזה. 

הבעיה במודל המנויים הוא הפריצות של הניו מדיה והקלות בה ניתן לפצח את הקוד של מנוי כזה ולראות את התכנים ללא תשלום. TV Everywhere של Verizon עושה באזז אדיר בזמן האחרון בגלל שהיא מספקת מענה לבעיה הזו. מדובר על מערכת של אימות נתונים שמצד אחד קל לצרכן לעבוד איתה ומצד שני נותנת לספק התוכן שקט נפשי. הלקוח משלם על התוכן שמגיע רק למכשירים שלו, בין אם זה הטלוויזיה, הנייד או הסלולרי.

חברות כמו CBS וHBO ועוד רבות וטובות כבר הצטרפו לתכנית שתעלה בגרסת בטא בחודשים הקרובים ל5000 מנויים. אם הניסוי יעלה בהצלחה, מדובר על שילוב הזהב שתעשיות התוכן חיפשו.

סנוניות נוספות שמבשרות על השינוי כוללות את Hulu מבית NBC – ספקית תכני הטלוויזיה המצליחה ביותר בארה"ב (457 מיליון מנויים) שהודיעה על כך שהיא בוחנת תכנית מנויים. Apple TV גם היא הכריזה על תכנית מנויים שבאה קומפלט עם נסיון מוצלח של מכירת תכנים און ליין בI tunes. חברה נוספת שכבר רוכבת על גל מודל המנויים היא Netflix (צפייה דרך האינטרנט של סרטים) שגדלה השנה ב25 אחוזים.

השינוי, יותר מאשר טכנולוגי הוא התנהגותי. אנשים כבר רגילים לשלם עבור תוכן טלוויזיוני ורגילים לקבל תוכן אינטרנטי בחינם. אבל איכות הצפייה און ליין עושה צעדי ענק לכיוון מה שהצרכן המשלם מורגל בו. יתרה מכך, אנשים רוצים לעשות שימוש במסכים החדשים שברשותם ויש ציבור רחב שנמצא ברשת שלא מחפש אופציה פיראטית אלא אופציה נוחה (וכלכלית) לצפייה. אם הטלוויזיה תציע אותה, כולם ירוויחו.

פריים טיים ברשת

12 עד 3 בצהריים הוא זמן הפריים טיים של צפייה בוידאו ברשת. כך לפי מחקר חדש שפרסמה יאהו. רצועת הזמן השנייה הכי נצפית היא בין 9 בלילה לאחת לפנות בבוקר. "בניגוד לטלוויזיה שבה מרבית הצפייה נעשית ברצועה של שעתיים, הצפייה בוידאו ברשת מחולקת לאורך כל היום, למעט זמן ארוחת הערב" (לפי המחקר)

שליש מהצופים בוידאו ברשת צופים בצוותא בתכנים עם אורח או יותר רכונים מעל המסך. זה נתון שמתייחס במיוחד לתכנים קצרים שאחד מתוך כל חמישה מהם מועברים בדרך ויראלית דרך מיילים, רשתות חברתיות ועוד (סה"כ 2.5 בליון צפיות) זה מספר מרשים מצד אחד אבל הוא גם אומר שהפצה ויראלית אחראית רק לחמישית מהצפיות ברשת.

זמן הצהריים אטרקטיבי במיוחד לצפייה בתכנים ארוכים ביעדי וידאו של תחנות טלוויזיה. אנשים מנצלים את הפסקת הצהריים בעבודה בשביל לצפות בפרקים של הסדרות האהובות עליהן.

ב2008 פרסמתי בבלוג את הממצאים של חברת נילסן בנוגע לצפייה בוידאו ברשת (עם דגש על ההבדל בצפייה בין גברים לנשים) והממצאים תואמים למדי. מעבר למה שזה אומר על תרבות הרשת המתגבשת, הנתונים הם חלק מכריע לתעשייה שמחפשת מודל כלכלי שיעבוד.

כך למשל מוסיפים ב new teevee ש 81 אחוזים מהצופים לא זכרו את הפרסומת ששודרה במהלך הסרטון האחרון שראו, אבל הנתון שונה דרמטית כשבוחנים סרטונים שמוגדרים כ highly engaging. שם, ב47 אחוזים מהצפיות, הצופים זכרו את המוצר ובחצי מהמקרים הם גם המשיכו לחפש עוד אינפורמציה על המוצר באתרים אחרים.

מה זה highly engaging video ? לפי יאהו מדובר על סרטונים ש1. נצפו עד הסוף 2. סרטונים שדרשו כמות גדולה יותר של תשומת לב בשביל להנות מהם ו3.סרטונים שאנשים הגיבו להם אם דרך טוקבק או דירוג. 64 אחוזים ממי שצפה בסרטון שעומד בקטגוריות האלה גם העביר אותו הלאה לחברים.

איך עושים highly engaging videos? כמו שעושים כל תוכן טוב ופירוט להנחייה הזו אני מקווה שיש לאורך כל הבלוג.

עדכון 17 אוקטובר 09 : סקר חדש שמצביע על גידול של 38 אחוזים בפרסום בוידאו באינטרנט מאז תחילת השנה מול ירידה ב12.3 אחוזים בפרסום בטלוויזיה.

גברים, נשים והרגלי צפייה בוידאו און ליין

חברת הסקרים נילסן אונליין פירסמה נתונים באשר להרגלי הצפייה של גולשים בתוכן וידאו ברשת, שהכוונה היא לוידאו streaming על גבי האתר.

למרות שהנתונים מתייחסים לאר"הב אני חושב שהם רלוונטים לנו מאחר ובכל הקשור לתרבות רשת אנחנו הולכים בשביל שאמריקה מפלסת, אם כי במספר לא מבוטל של צעדים מאחור (בעיקר בגלל שהם יצאו לדרך לפנינו)

מהנתונים עולה שנשים צופות יותר באתרי וידאו ששייכים לערוצי טלוויזיה, כדוגמת nbc.com וצורכות תכנים ארוכים יותר מאשר הגברים שנמצאים זמן רב יותר מול אתרי תוכן וידאו שמעלים גולשים (אתרי CMGconsumer generated sites) כדוגמת youtube על הסרטונים הקצרים שבו.

חשוב להדגיש שבאתרי תוכן שמעלים הגולשים אין הכוונה רק לתוכן גולשים אלא גם לתוכן מקצועי וסמי מקצועי שלא מגיע ממקור טלוויזוני. אתרי CMG כגון mysace.tv או veoh שמובילים בטבלת אתרי הוידאו הנצפים משופעים בסדרות האינטרנטיות.

מסתמן שהפריים טיים לתכנים טלוויזיונים ברשת הוא בימות השבוע בין 12 ל14 בצהריים (כשהסיכוי שאשה צופה בתוכן הוא פי 2 וחצי יותר גדול מאשר שגבר צופה). זמן הפריים טיים לתוכן אינטרנטי שמעלים הגולשים הוא לייט נייט, בדגש על סופי שבוע מהשעה 23 בלילה ועד 6 בבוקר למחרת (כשהסיכוי שגבר צופה בתוכן הוא פי 2 וחצי יותר גדול מאשר שאשה צופה)

שכבת הגיל המשמעותית ביותר שצורכת תכני וידאו ברשת היא 18-24. נתון שבארץ בהכרח יהיה שונה בגלל השירות הצבאי. אני אסתכן בהערכה שבארץ השכבה הגדולה ביותר שצורכת תכני וידאו מתחלקת בין 15-18 ו21-24. עוד הערכה בנוגע לארץ היא שכרגע זמן הפריים טיים של תכני וידאו ברשת (מכל סוג) מתמקד בימות השבוע בערך מ14 ועד 18. סופי השבוע פחות אטרקטיבים.

נחזור לחו"ל. בחודש דצמבר האחרון 73 אחוזים ממשתמשי האינטרנט בארה"ב צפו בוידאו און ליין, כשזמן הצפייה הממוצע לחודש הוא שעתיים ועשר דקות.

אתרי הCMG מובילים בצורה משמעותית על אתרי ערוצי הטלוויזיה מבחינת כמות הצריכה (לשם הדגמה. בחודש דצמבר באתר המוביל youtube נצפו 2.6 בליון תכנים ואילו באתר של FOX, הראשון במדרג ששיך לרשת טלוויזיה, נצפו 364 מיליון תכנים) כמו כן עלה שצופים באתרי טלוויזיה נוטים להיות לויאלים יותר לאתר אחד מאשר צופי אתרי הוידאו הכללים שנמצאים בכמה אתרים.

הנתונים הללו מסמנים מגמה שקייימת בארץ כמו בעולם. פופלריות התכנים הטלוויזיונים ברשת עולה אבל היא שנייה לעליית הפופולריות של התכנים האינטרנטיים ברשת. אני חושב שהאתרים המנצחים יידעו לייצר שילוב נכון בין הפרופיל הגבוה של מוצרים טלווזיונים שיימשכו אנשים לאתר והתוכן המקורי האינטרנטי שישאיר אותם שם.

עדכון 8.8.09 סקר חדש של יאהו מציג נתונים שדומים לנתוני הסקר הזה ומספקים עוד מידע על הרגלי צפייה ברשת