ארכיון תגיות: נגן מדיה

אפליקציות אייפאד שמדברות טלוויזיה

בתהליך שבו חווית הבידור הביתי משנה מיקוד ממסך אחד למספר מסכים, האייפאד הוא game changer. יש לו את כל היתרונות של עיבוד מחשב: הניידות של מובייל, האינטראקטיביות של הווב ומסך מספיק גדול ואיכותי בשביל לספק חווית צפייה בווידאו. אני לא חסיד של אפל ודרך ההתנהלות שלה, אבל זו טעות להתכחש להצלחה של הטאבלט האלגנטי ולמשמעות שלה בכל הנוגע להרגלי צפייה.

האפליקציות הבאות מסמנות את הכיוונים הכלליים שדרכם גופי הטלוויזיה פוגשים את הצופים שלה דרך מסכים אחרים. הסקירה מתרכזת באפליקציות אייפאד שרלוונטיות לישראל. חלק מהדוגמאות שמניתי הן אפליקציות אייפון, אבל כאלה שנותנות חוויה מספקת בטאבלט.

נתחיל בנגני וידאו של רשתות טלוויזיה. אלו הם מנועי וידאו קלאסיים ונקיים שדרכם צופים יכולים להיחשף לתוכן או להשלים צפייה. דוגמאות לכך הן  mako vodyes.mobile או hot. הנגנים האלו משמשים כתחליף לvod ומאפשרים צפייה ישירה לפי בקשה. למרות שבחלק מהמקרים הם כוללים פרסומות, תפקידם הגדול הוא לחשוף אנשים בקלות להיצע של גוף משדר. הנחת העבודה (שמגובה במספרים לאורך כל הבלוג) היא שאנשים נחשפים לתכנים ברשת, גם אם הצפייה העיקרית נעשית במסך הטלוויזיה.

סוג האפליקציות הבא משלב את נגן הוידאו עם פיצ'רים נוספים כמו חדשות ופעילויות אחרות של הערוץ (הרשמה לאודישנים) דוגמאות לסוג הזה הן  ireshet או ערוץ 10. בנגן של רשת השידור האמריקאית nbc.com לצד הצפייה הישירה יש משחקים ולוחות שידורים. דבר נוסף לגבי אפליקציות של שדרניות טלוויזיה מחו"ל הוא שבחלק מהמקרים ניתן לצפות בהן בתכנים שחסומים דרך האינטרנט. כך למשל באפליקציה האחרונה של NBC אפשר לראות קליפים מתוך saturday night live שבלתי אפשרי לראות בארץ ברשת.

mzlscpdssjo480x480-75

האפליקציות שמניתי משמשות בפועל תחליף לצפייה פאסיבית בתכני טלוויזיה אבל שימוש קרוס מדיה אמיתי בא לידי ביטוי באפליקציות שלוקחות את תופעת המדיה מולטיטאסקינג (צפייה בטלוויזיה בזמן שימוש במחשב/סלולרי) ויוצרות חווית צפייה רחבה שבה השלם גדול מסך חלקיו. 10like למשל מאפשר לצופי ערוץ 10 לצ'וטט בזמן צפייה בתכנים הלינאריים של הערוץ. אל תפיל את המליון מאפשר לצופים לקחת חלק בשעשועון הטלוויזיוני.

סוג נוסף של אפליקציות הוא כזה שמדבר את העולם של התכנים הטלוויזיונים אבל בצורה עצמאית וללא קשר לזמן שידור התכנית. VH1 behind the music Trivia Quiz בודקת את הידע שלך על תרבות פופ שהופיע בסדרה. Jeopardy בודקת את הידע שלך על כל דבר ברוח התכנית הקלאסית. ו- Heroes comic reader מאפשר להתוודע לסיפורים של גיבורי הסדרה דרך חוברות קומיקס. האפליקציות האלו מאפשרות לקהל ליצור קשר עמוק עם מותגי התוכן בצורה שתואמת את סגנון החיים של הצופה. זו פעילות שיווקית ומודל רווח שעונה על הצורך להפוך תכני טלוויזיה למותגי תוכן, זאת מכיוון שהפלטפורמה בה משודר תוכן מסויים מאבדת מהרלוונטיות שלה לטובת התוכן עצמו.

לסיום, מספר אפליצקיות מעניינות מהעולם שמסמנות את העתיד אליו הולך הקרוס מדיה. הראשונה היא IntoNow ששומעת את מקלט הטלוויזיה דרך המיקרופון ודרך זיהוי קולי יודעת מה התכנית שאתה צופה בה. מעבר לפתיחת פעילויות שקשורה לתכנית, האפליקציה גם עושה לך צ'ק אין בסגנון פורסקוור. Miso או yap.tv לוקחת את החברתיות צעד קדימה ובונות קהילה סביב מותגי תוכן. ברגע שהיוזר מדווח איזה תכנית הוא רואה ברגע זה, נפתחות לך אופציות כגון : מה אומרים על התכנית בטוויטר, מי מהחברים שלך רואה את זה וכו'. הדרך שבה האפליקציות האלו מייצרות קהילה היא דרך מתן קרדיט על פעולות. על כל דיווח צפייה (check in) מקבלים נקודות ועל כל אינטראקציה נוספת יש ניקוד משתנה. אותן הנקודות שאתה מרוויח הופכות לתארים שמקנים לך גישה לפעילויות אקסקלוסיביות של הגוף המשדר והרבה כבוד בתוך האתר. זו דרך מרשימה לנצל את הרשתות החברתיות (והחוקיות של קהילה אינטרנטית) לטובת המסך הקטן.

לרשתות הטלווזייה שרוצות להשתמש בפלטפורמה של apple יש בעיה כי החברה מבהירה בצורה נחרצת שהן אורחות וצריכות לשחק לפי הכללים של אפל. זה אומר טכנולוגיה מיוחדת (לא פלאש) וזה אומר ש30 אחוזים מהרווחים על האפליקציה הולכים לאפל. לגופים שמורגלים להיות בעלי הבית זה מצב לא נעים, אבל הפחד להישאר מחוץ לטרנד מיישר אותם לפני דלת האדון.

חברה אמריקאית בשם vudu מצאה לאחרונה דרך להימנע מהמיסוי של אפל. מי שנכנס לאתר שלהם דרך הטאבלט מקבל ממשק VOD שנראה כמו אפליקציית אייפאד שיש לו היכולות של אפליקציית אייפאד, רק שהוא לא אפליקצייה אלא אתר ולפיכך לא מחוייב לapp store וחוקיו.

IPTV – איך מראים טלוויזיה באינטרנט

רשתות הטלוויזיה מתעוררות מדי בוקר לעולם שבו אנשים נמצאים יותר זמן מול המחשב מאשר מול מסך הטלוויזיה. עולם שבו יש כבר דור שלם שמורגל בצפייה בתכנים ארוכים מול מסך המחשב ומקבל כמובן מאליו את הזמינות של כל תוכן שעולה על דעתו, דרך האינטרנט.

זה עדיין עולם שבו תכני הפריים טיים מביאים הכי הרבה אנשים ומכניסים הכי הרבה כסף, אבל השינוי כל כך מהיר וגורף שלהתעלם ממנו זו טעות טראגית (ע"ע תעשיית המוסיקה, תעשיית העיתונות) יאמר לזכות תעשיית הטלוויזיה שהיא לא מתעלמת מזה, וכל גוף שידור בעולם, למיטב הבנתו ויכולתו, מכין את הקרקע להתרחבות של מלחמת הרייטינג לזירה הדיגיטלית (היא כבר שם, זו עדיין לא הזירה המרכזית).

d7aad79ed795d7a0d79441

אחת הדרכים החשובות להיערכות הזו היא יצירת אזורי וידאו ייעודיים לתכנים של הגוף המשדר. ואין הכוונה לנגני וידאו, שיש כמעט לכל גוף תוכן. כאלו שמשובצים בתוך דפי רשת ובנויים להתנהגות של גלישה וובית. אלא על סביבה שבה הגולש יכול לשחזר את הצפייה הפאסיבית בתכנים טלוויזיונים וגם לקבל את היתרונות האינטראקטיבים של הפלטפורמה. אזורי וידאו ייעודיים דוגמת  אורנג' טיים והולו שעובדים כמעט כמו אפליקציה שבה נשמרת המרכזיות של המסך לצד פונצקציות (כמו זפזופ) שמסביבו. במילים אחרות : טלוויזיה באינטרנט.

התחום נקרא (IPTV (internet protocol Television ומשמעותו וידאו (חוויה טלוויזיונית) שמגיע על תשתית האינטרנט. הדגש בתחום הזה הוא על חווית משתמש ועל ממשק כי זה מה שמייצר את הבידול בין האופציות.

אותם הסביבות/ נגנים מגיעים בשלוש צורות מרכזיות: דרך set top boxes (ממירים אינטרנטים או סטרימרים כדוגמת boxee או ruku) דרך תוכנה על המחשב או על קונסולת המשחקים (כמו השרות של netflix) או בסביבת אתר כגון hulu או BBC iplayer. האופציה האחרונה היא הפופולארית ביותר מסיבה פשוטה. היא הפשוטה ביותר. אתה מקיש את כתובת הurl ואתה שם. אתה יכול לחבר את המחשב לטלוויזיה או לצפות ישירות מהמחשב.

קוד ההצלחה שלהם הוא פשטות בניווט שמאפשרת השענות אחורה. כמובן שיש מקום לאופציות מתוחכמות, אבל הUI לא צריך להציע את כולן על המסך, אלא רק לאפשר הגעה אליהן. להלן מאפיינים משותפים נוספים של הנגנים הדומיננטים:

יש הקפדה על מסך מוכהה שבמרכזו הנגן (שתופס את מרבית המסך). בהולו למשל הנגן אמנם 2/3 מהמסך אבל הוא מופיע ברצועה אופקית שחורה.

הטקסטים ואופציות הבחירה שנמצאים במסך מגיעים ברצועה רוחבית (בכמה אתרים אתה יכול לגלול מתחת לנגן ואז יש אינפורמציה בטורים ועוד מלא מלל, אבל צריך לגלול בשביל להגיע אליהם).

הקונטרולים של הוידאו בדרך כלל מופיעים כשאתה עובר עם העכבר על המסך.

הטקסטים החשובים שמופיעים במסך מחשב, קריאים גם בצפייה בטלוויזיה ממרחק הספה.

מאחר ומדובר בממשקים שבסופו של דבר יצפו במסך הגדול, האנקודינג (איכות השידור) גבוה (והתמונה גם בטלוויזיה לא מפוקסלת).

העתיד של הנגנים האלו מכוון לשימוש מוגבר בטאבלטים וסמארטפונים הן כשלט והן כמקום שבו אתה מייצר את האינטראקציה (צ'אטים, סקרים). כיוון נוסף הוא טלוויזיות שמגיעות עם הset top boxes וחיבור לרשת מובנה (גוגל טיוי). מבחינת ממשק ווידג'טים מסמנים את הדרך קדימה, כמו שהם עשו עם כל שירות אינטרנטי אחר.

d7aad79ed795d7a0d7943

מבחינה פיננסית, נשמע שהשוק הזה מכוון למודל של מנויים, ובינתיים הולו פרימיום הוא הנסיון הראשון בכך שלא היה הצלחה ענקית אבל גם לא נכשל. בהולו יש גם כוונה לייצר פרסומות אינטראקטיביות (פרה רולים שאתה יכול לעבוד איתם) בכלל, פרה רולים ומיד רולים הם מקור ההכנסה העיקרי של הנגנים האלו ולא באנרים (שמייצרים רעש בעיניים). גם דפים ממומנים (ללא גרפיקה בתנועה) שיש בהם נוכחות של הלוגו מסתמנים כמודל עובד.

ההצלחה הפיננסית הגדולה ביותר בתחום שייכת לא להולו כי אם לנטפליקס שמאפשרת סטרימינג של סרטים ותכניות טלוויזיה בתשלום סמלי. ההוכחה הגדולה ביותר להצלחת המודל היא פשיטת הרגל של בלוקבאסטר, הדור הקודם של צריכת אותם התכנים שלא השכילה להסתגל לשינוי.

אבל מעל לכל, הנגנים האלו מאפשרים לערוצי הטלוויזיה את ההזדמנות להפוך מערוץ אחד לספק תוכן. אם הם יעשו את עבודתם נאמנה, הצרכן יוכל באותו מקום לקבל את כל מנת התכנים שלו והערוץ יוכל לספק את זה בסביבה נוחה יותר לעיצוב ושליטה. הערוץ מצידו, יוכל להפוך לגוף תוכן בינלאומי, על כל המשמעויות שנגזרות מזה.

האינטרנט מוזמן לסלון הישראלי

לעתיד של הוידאו באינטרנט יש שני כיווני התקדמות: הראשון והנוכח הוא זה שבו הגולשים ממשיכים לפתח את הרגלי הצפייה בוידאו דרך המחשב והסלולר והשני הוא זה שבו האינטרנט בא אל הטלוויזיה בסלון. והכוונה היא לא רק כערוץ נוסף, בעל אינסוף אפיקים, אלא כחווית צפייה שמביאה איתה יכולות אינטראקטיביות, יכולות פרסום חדשות ויכולות לייצר חווית צפייה אטרקטיבית יותר.

בישראל, אין ממש נוכחות אינטרנטית בסלון (אלא אם כן מחשיבים תכנים שהגיעו לדיוידי מביטורנט) אבל אנחנו נמצאים בתקופת מעבר שמתוכה נוכחות כזו יכולה לפרוח. זה לא אומר בהכרח שזה יקרה כי יש הרבה כוחות שפועלים בשוק ובכיוונים מנוגדים, אבל אנחנו ללא ספק בצומת שבה משהו יקרה: הפרסום בטלוויזיה פחות אטרקטיבי בגלל שיותר ויותר אנשים צופים בתכנים בזמן ובתצורה שנוחה להם, הארועים החיים ובמיוחד הריאליטי שעוד כן מדביקים אנשים למסך נמצאים במלחמה עם הרגולציה ועם מוניטין רע, שתיים מתוך שלוש זכיינות נאבקות על קיומן, הvod נאבק בתשתית שלא תמיד מסוגלת להכיל את הדרישה אליו והחבילה הצרה פותחת מחדש את אופציות הבחירה של ספקי תוכן. 

הוידאו באינטרנט, והתשתית עליה הוא מגיע, יכול לצמוח מכיוון שהוא מאפשר לצופים, לזכייניות ולספקי התוכן להרחיב את שדה הקרב הצפוף ולאפשר כיווני חשיבה חדשים. לא פחות חשוב, הוא בא קומפלט עם יכולת ביצוע מוכחות. 

"החבילה הצרה" היא במיוחד חשובה בצומת הזו מכיוון שהיא באה בקופסא. זאת, בדומה לקונסולת המשחקים xbox – הפלטפורמה מספר אחת בארה"ב שדרכה הרשת מגיעה אל המסך. במאמר שכתב קולין דיקסון הוא מציין שלוש סיבות שבעטיין xbox הצליחה לזווג את הטלוויזיה עם האינטרנט (הצלחה = 1.5 בליון דקות של תוכן בשלושה חודשים לפי מודל מנויים משלמים) והן:

1. אין צורך בקופסא נוספת למה שכבר בשימוש עם הטלוויזיה

2. הסיבה העיקרית לחבר את הקופסא לא היתה האינטרנט

3. היכולות האינטרנטיות לא התחרו עם הטלוויזיה. זה לא היה זה או זה. פשוט תוספת שאתה מוזמן להכיר

(ואני ברשותכם אוסיף, ממשק נוח וידידותי לצפייה בוידאו אינטרנטי דרך המסך)

דיקסון מוסיף ששינוי כזה עונה גם לשינוי תרבותי בו הצופים הם צרכנים של מותג תוכן ספציפי (תכנית שהם אוהבים) ולא של ערוץ לפיכך, הצלחת המותג תלויה גם בהמצאותו הנכונה בכל מדיות. בנוסף, לטענתו של דיקסון, בעתיד, הxbox לא יהיה המתווך העיקרי, אלא ממירים משופרים (הטכנולוגיה כבר כאן), נגני בלו-רי, dvr, הset top boxe (סיקור של המובילים פה), וטלוויזיות שבאות עם היכולות והממשק האינטרנטי באופן מובנה.

אז אם לסכם: העתיד כאן והוא בא בקופסא!

כחול ולבן: קלטורה ואינוביד

לכבוד יום העצמאות ה61 הממשמש ובא עלינו בדיוק לפני כמה ימים, אציג שני סטרטאפים ישראלים מבטיחים ומדוברים בתחום הוידאו: קלטורה (Kaltura) ואינוביד (Innovid) שמבקשות לקחת את הנגן המסורתי ולהרחיב אותו הן מצד המשתמש (חוויה אינטראקטיבית או חויית צפייה עשירה יותר) והן מצד המפיץ (שליטה גדולה יותר על הנגן, אפשרויות פרסום).

מילת המפתח בקלטורה היא יצירה משותפת, הן בצד התוכן והן בצד הטכנולוגי. מדובר על תוכנה בקוד פתוח אשר מתכנתים מוזמנים לעצב ולהוסיף לה יכולות וידאו כגון וידג'טים, חיפוש, אמבדים וכו. המשמעות היא שמנהלי אתרים יכולים לקבל מערכת לניהול וידאו בעלות זולה משמעותית מאשר מערכות בקוד סגור ולעשות לה התאמות לצרכים שלהם. בצד של המשתמש Kaltura מציעה עריכה משותפת של תכנים. פרוייקט וידאו בקלטורה יכול כזה שבו מספר אנשים מעלים את חומר הגלם של הוידאו, מקור אחר יספק את האודיו וכן הלאה. העריכה של כל התכנים נעשית און ליין ויכולה להיות משותפת, או שכל אחד יעשה בה כרצונו.

קלטורה התחילה את דרכה ב2006 וכבר ב2007 זכתה בפרס חביבת הקהל בטקס ה TechCrunch40 . לאחרונה היא עשתה גלים כאשר נבחרה לנהל את מערכת הוידאו של החדשה של ויקיפדיה. בעסקה עם ויקיפדיה אין חלופה של כספים בתמורה לשירות. התמורה של קלטורה היא בבעלות על התכנים (לשימוש מסחרי במקומות אחרים) ופרסום מסיבי ואורגני באתר השמיני בפופולאריות שלו בעולם. ככלל המודל הכלכלי של קלטורה הוא פרסום על גבי הנגן שלה ומכירת אופציות מוצרים מתקדמים לאתרים.

[kaltura-widget wid="83d78krau8" width="410" height="364" addpermission="0" editpermission="0" /] 

תעשיית האינטרנט בכלל וענף הוידאו בפרט מאופיינים בפער בין כמות המשתמשים העצומה לכמות הרווחים הצנועה יחסית. השאלה איך עושים כסף מוידאו באינטרנט היא שאלת המפתח של התעשייה ולפיכך כיוונים מוחשיים לכיוון פתרון הופכות סטרט אפים כמו קלטורה ואינוביד לחשובים ומחוזרים. אם יצירה משותפת היא מה שמגדיר את קלטורה הרי שפרסום בוידאו הוא הלפיד של אינוביד.

כאמור, פרסום הוא מנוע הצמיחה העיקרי של הוידאו באינטרנט אבל נדמה שמרבית העשייה בתחום מתייחסת לנגן כאל טלוויזיה קטנה להריץ עליה פרה רולים או כשלוחה של גוגל להריץ עליה טקסט פרסומי. Innovid מציעה למפרסמים פתרונות ייחודיים ובלעדיים למדיום האינטרנטי ובראשם, האפשרות להטמיע מוצרים ומותגים בתוך סרט גמור. המפרסם בוחר היכן ובאיזה אופן למקם את המוצר שלו בפריים, והוידאו מוצג למשתמש כאשר המוצר הוא כבר חלק אינטגרלי מהסרטון. הדמו כאן

בדרך הזו, אינוביד מאפשרת לנצל שטחים לא מנוצלים בתוך הפריים הגמור ולהשמיש אותם כשטח פרסום. מפרסם או בעל אתר יכולים לנצל וידאו קיים שוב ושוב על מנת לפרסם מוצרים שונים באופן מפולח. דהיינו שאוכלוסייות שונות יצפו באותו סרטון באותו אתר אבל ייראו מוצר שונה ברקע.

אינוביד הוקמה ביולי 2007 ולאחרונה עשתה גיוס של 3 מיליון דולר שיאפשר לה להמשיך את פיתוח הטכנולוגיות שלה. בתחילת אפריל הייתי בפרזנטציה של המוצר בה הם הציגו מערכת שלא רק משנה את התוכן של הסרט אלא הופכת את השטח בתוך הנגן לקליקבילי ואינטראקטיבי כמו דף רגיל ברשת. הסרטון הבא מדגים את היכולות האלו.

  

מדיה סנטר בקופסה (Set Top Boxes)

זה זמן מה שset top boxes היא ה-תעשייה ה-חמה ה-באה בתחום המדיה. מדובר על ממירים שמחברים בין האינטרנט לטלוויזיה. הם לא נותנים תצוגת דפדפן על המסך אלא לוקחים את כל התוכן הדיגיטלי, התוכן האינטרנטי (כולל הורדות לא חוקיות), התמונות מהמצלמה וקבצי המוסיקה ומביאים אותם לממשק נוח אחד על מסך הטלוויזיה דרך המדיה סנטר.

ההבדל בין המדיה סנטר לSTB הוא ההבדל בין תוכנה (כמו בוקסי) לחומרה (כמו Apple TV). לצורך העניין, את המדיה סנטר אפשר גם להתקין על מחשב, או על קונסולת משחקים.  ה STB לעומת זאת בא קומפלט עם המדיה סנטר (בדרך כלל לחברות STB יש גם תוכנות בלעדיות שלה). הצרכן מקבל קופסה ייעודית שיושבת על הטלוויזיה ובאה עם  שלט רוחק וזכרון מובנה גדול(DVR). במילים אחרות, התכנים הדיגיטלים מגיעים למשפחה בסלון ברמת נוחיות ונגישות שאליה היא מורגלת.

למרות שמדובר בצעד המתבקש הבא באבולוציה של צריכת התכנים, ההטמעה של המכשירים בשוק האמריקאי היא לא סוחפת, אבל היא גם רחוקה מלעמוד במקום. זה בגלל ש1. טכנולוגיות מתקדמות יותר מהר שאנשים מוכנים או יכולים לצרוך ו2. המדיה סנטר מחליף את הממיר של ספקיות התוכן הנוכחיות והם לא מקבלים את האיום ללא מלחמה. בגלל שהמדיה הסנטר פופולארי בין השאר בגלל קלות ההורדה והשימוש בתוכן לא חוקי, יש למתנגדים לו, מקומות רכים וחשופים לחבוט בהם.

בוקסי הישראלית היא מובילה עולמית בתחום המדיה הסנטר וחביבת הסצנה מאחר והיא מדברת את הדמוקרטיה אינטרנטית של קוד פתוח. דהיינו, כל אחד יכול לפתח את התוכנה ולהוסיף לה תכונות כאוות נפשו. היא גם מציעה פונקציות חברתיות כגון נתונים והמלצות של חברים והיא גם ידידותית לתכנים פיראטיים . הפופולאריות שלה גם מביאה איתה בעיות משפטיות כמו הבקשה המתוקשרת של הולו להוציא את התכנים שלה מבוקסי (זאת בלחץ NBC שרוצה בלעדיות על רווחי הפרסום מתכני הרשת) הסרת התכנים גררה מחאה ברשת על כך שגופי השידור הישנים עדיין לא מצליחים להרפות מהברקס ולהבין את עולם הניו מדיה.

STB אחרים  כמו וודו (VUDU )מציעים קטלוג סרטים להשכרה דרך המכשיר ישירות למסך, סלינגבוקס (Slingbox) עובדת גם בכיוון ההפוך ומביאה את הטלוייזיה אל המכשירים הדיגיטלים שלך וסזמי (Sezmi) שבאה עם אנטנה לטובת תוכן שלא מגיע דרך חוטים.

מה בעתיד? קודם כל כסף. גם התעשייה הזו התבקשה לעבור מהילוך רביעי לראשון בגלל המיתון וזאת ללא קשר לעובדה שלמרות שמדובר בתעשייה צעירה התחרות בה כבר גדולה וצפופה. ישנה גם שאלה האם הSTB לא יעברו לתוך מכשיר הטלוויזיה ויימכרו כיחידה אחת. שירות הסטרימינג של נטפליקס כבר יבוא קומפלט במכשירי LG חדשים וAdobe כבר הודיעה על פיתוח שבב שיאפשר צפייה בסרטוני פלאש בטלוויזיה. ברמת הממשק הדבר הבא בSTB הוא ווידג'טים על מסך הטלווייזה וברמת התפעול, יש להניח שהSTB יצטרך לטפל במוניטין שלו כמכשיר רב חוטים ומסובך להרכבה.

האינטרנט והטלוויזיה ממשיכים את מסלול ההיפגשות, מה שאומר שאיכות הHD באינטרנט (על גודל הפס שהיא דורשת) הופכת להיות יותר ויותר מיינסטרימית, מה שאומר שערכי ההפקה של הרשת עולים, מה שאומר שחויית הצפיה On Demand שמחוללת מהפכה בטלוויזה (במיוחד בישראל) ובמודלים שלה רק תתגבר כי מה שעומד בדרכה הוא בעיקר תשתית טלוויזיונית שלא מצליחה להאכיל את המפלצת שהיא יצרה. הIPtv מהווה תחליף לאותה תשתית והגיוני ששני דברים יקרו: 1. חברות חדשות יצטרפו לשוק ספקי התוכן (מי אמר חברות סלולריות) ו2. שהספקים הנוכחיים ישנו את הטכנולוגיה שלהם.

סיבה נוספת מדוע עתיד הSTB רלוונטי לשוק הישראלי היא קידום החקיקה שתחייב את הכבלים והלויין להציע את  אופציית "החבילה הצרה" ( ערוצים 1, 2, 10, 33 ו 99 במחיר מוזל) מה שיהפוך את השילוב של חבילה צרה וSTB לחבילה אטרקטיבית. חברות תוכן מקומיות יציעו STB עם VOD משלהם (מי אמר חברות סלולריות פעם שנייה) ולגבי היצע התוכן המקומי באינטרנט, גם אם כיום בישראל ההיצע הוא לא ענק. תראו איפה היינו לפני שנה ותדמיינו איפה נהיה שנה מעכשיו.

עדכון ספטמבר 09: vodu חתמה עסקה עם LG ועם מיצובישי על כך שהשירות שלה יבוא קומפלט עם הטלוויזיות החדשות של היצרניות.

תכניות בישול ברשת

תכניות בישול הם פורמט טלוויזיוני שאידיאלי לאימוץ על ידי הרשת: יש בהן עניין רחב, הן באופן טבעי נישתיות (בישול איטלקי, טבעוני וכו), הן מחולקות לסגמנטים קצרים, ואם לצטט מויקיפדיה "הן הן אינן יקרות מדי להפקה, ולכן ערוצי הטלוויזיה השונים מרבים להפיק אותן." אבל יותר מכך, לוידאו ברשת יש יתרונות שהופכים אותו לפלטפורמה אידיאלית למיצוי הז'אנר.

השליטה על הצפייה נוחה יותר (אפשר לקבוע איזה מתכון רואים, מתי, כמה פעמים לצפות בו ובאיזה חלק של ההכנה לעצור לפני לפני שממשיכים לצפות בחלק הבא), האלמנט הטקסטואלי (המתכון) עוטף את הנגן, קיימת אופציית הדיון סביב המתכונים והרכיבים ותעשיית האוכל היא מפרסמת יציבה… אז לפני שאתם לוקחים את הלפטופ למטבח או בונים כיור סביב הדסקטופ, שתי דוגמאות למיצוי אינטרנטי של הז'אנר: אחת בתוכן, אחת בממשק:

Great Depression Cooking היא הפקת ווב סמי מקצועית (וכאן גם טמון קסמה) שבה אנחנו מתלווים לקלרה בזמן שהיא מבשלת מתכונים מזמן המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה30. קלרה מדברת בישירות למצלמה גם על תהליך הבישול וגם על אותה התקופה (קלרה היא סבתא רבא בת 91). ההגשה חמה אבל לא סנטימנטלית כמו האוכל שגם הוא טעים ומזין אבל רחוק מלהיות מפונפן (הרבה ביצים, תפוחי אדמה ופסטה).  הסדרה עלתה לרשת כבר בשנת 2007 אבל זכתה לעדנה וחשיפה עם פרוץ המשבר הנוכחי. הצפיות עלו מעשרות אלפים למאות אלפים. הדיוידי כבר בעשייה וניתן להזמין אותו באתר.

ברמת הממשק, Rouxbe עושה חשק ללקק את האצבעות. זהו אתר שמחשיב עצמו בית ספר לבישול (לחובבנים ולמקצוענים). אין פה מגישים סלבריטאים, רק האוכל במרכז הנגן שמשדר וידאו באיכות מצויינת. כל מתכון נפתח בתקציר של המנה, אפשרות לראות את המתכון בטקסט, ומעבר לוידאו ההדרכה המלא. ההכנה המצולמת מחולקת למקטעים וקיימת שליטה על עוצמת הווליום של הקריינות ושל המוזיקה המלווה.

אם במהלך ההכנה אתה מבקש להבין טוב יותר תהליך כללי שקשור למתכון ( איך לרדד קמח, איך לבחור שרי) הלינק פותח חלון בתוך הנגן עם הסבר וידאו שבסופו אתה חוזר לתפריט . העיצוב הנקי מאפשר לשפע האינפורמציה על הפורומים, החנות, ההסברים הכללים ועוד להיות נגיש ולא מאיים – חוייה גסטרונומית בחסות חווית משתמש חכמה.

עדכון 19 דצמבר: תכנית חדשה באתר hungry nation מלמדת איך להכין קוקטיילים ב12 שניות

מנועי חיפוש וידאו

היצע הוידאו באינטרנט הוא רחב ומגוון כמו האינטרנט עצמו. ישנם עשרות מיליונים של שעות וידאו שזמינות לצפייה, ורק ביוטיוב לבדו כל דקה מביאה איתה עוד 13 שעות של וידאו. כל זה הופך את חיפוש הסרטון הנכון למשימה יותר ויותר מאתגרת. אפילו youtube, על המרכזיות הבלתי ניתנת לערעור שלו, לא מכסה חלק גדול מההיצע האינטרנטי שכולל תוכן מקורי, תוכן טלוויזוני, חומרים אקלוסיבים לאתר או לספק תוכן, קליפים חדשותיים, עדכוני ספורט, חומרים שאינם מיינסטרימים, חומרים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים וחומרים שהמוסריות שלהם מוטלת בספק (יוטיוב במאמציה להפוך לרווחית מנקה את האתר במרץ ממה שלא מיועד לכל המשפחה או שהיא לא יכולה להצמיד לו פרסומות).

מנועי חיפוש הם שערי הכניסה לאינטרנט והדבר גם נכון לוידאו ברשת. ההתרחבות האדירה של התחום הביאה ליצירתם של מנועי חיפוש מוכווני וידאו. הם שונים באופן שבו הם סורקים את הרשת ואת אתרי הוידאו, והם שונים באופן שבו התוצאות מוצגות למשתמש. שלושת מנועי חיפוש הוידאו המובילים הם: Loom TV, Blinkx ו Cast TV:

 לום טיוי – מנוע חיפוש שמשמש גם כנגן מדיה. תוצאות החיפוש מופיעות ברשימה מתקפלת ובמרכז המסך ניתן לצפות בסרטונים. האתר אידיאלי למי שצופה באינטרנט על גבי מסכי טלוויזיה מאחר וכל החוויה (החיפוש, התוצאות והצפייה) מתרחשת במקום אחד. בנוסף האתר מאפשר לייצר פלייליסטים אישיים, לנהל צ'אטים ולעשות התאמה אישית של הממשק. החסרון העיקרי של לום טיוי הוא בכך שהנגן עובד רק עם אתרים שמאפשרים אמבדינג. לסיכום: מנוע חיפוש סביר. חויית צפיה מעולה

 קאסט טיוי – מנוע החיפוש מנגן באתר סרטונים מאתרים שמאפשרים אמבד אבל גם מציג תוצאות מאתרים חיצוניים שלחיצה עליהם מובילה אותך ליעד. התוצאות שהוא מספק מגיעות מאתרים רבים וכוללות, בין השאר, גם פרקים של סדרות טלוויזיה שזמינים לצפייה ברשת, קטעי חדשות עדכניים ועוד. בנוסף, בעמוד הבית, ניתן למצוא גם סקירות ובחירות עורך. לסיכום : מנוע חיפוש טוב. חווית צפיה טובה

 בלינקס – בלינקס הוא מנוע חיפוש הוידאו המקיף ביותר. לצורך סינון התוצאות הוא עושה שימוש נרחב בתגיות, שימוש במאמרים שבהם לינקקו לסרטון מסוים ושימוש בטכנולוגיה שממירה אודיו מהסרטון לטקסט ומאפשרת אינדוקס מדויק יותר של תוכן הסרטון. התוצאות המתקבלות מופיעות בשורה וניתן לצפות בשרשרת של תקצירי הסרטונים (חמש עשרה השניות הראשונות של כל תוצאת חיפוש ברצף). התוצאות קליקביליות ומובילה לעמוד ממנו הסרטון נלקח. לסיכום: מנוע חיפוש מעולה. חויית צפיה סבירה

בכל מקרה, ממליץ לחפש ולצפות בתכני הוידאו בדפדפן פיירפוקס, לא מאי אילו טעמים אידיאולוגים, פשוט כי סטרימיניג עובד משמעותית חלק יותר עם השועל.

* אחרון חביב וחתרני הוא Project Free TV. האתר הוא לא מנוע חיפוש כי אם אינדקס מתעדכן תדיר של לינקים לתכניות טלוויזיה וסרטים שזמינים לצפייה באינטרנט בנתיבי סטרימינג

איך NBC.com הפסידה באולימפיאדה

רשת NBC השקיעה כמיליארד דולר בזכויות השידור של האולימפיאדה ואת התכנים הפיצה בתחנת הדגל, בתחנות כבלים שבבעלותה, ובאתר מבוסס וידאו שהוקם לצורך הארוע בשם  NBCOlympics.com. למרות התחזיות, העניין והרייטיניג, ההכנסות מהפרסום בוידאו און ליין היו 5.75 מיליון דולר – סכום מזערי ביחס לגודל השוק וגודל האירוע.

לצורך השוואה, לפני מספר חודשים CBS הכניסה 23 מליון דולר מפרסום בוידאו אונליין בשלושת השבועות של טורניר כדורסל המכללות March Madness. לצורך השוואה נוספת (שלא להגיד עלבון צורב)   Yahoo Sports הקימו אתר מיוחד לאולימפיאדה שכלל בעיקר דיווחים,פרשנויות וראיונות, אבל לא שידורים של אירועי הספורט. בשלושת הימים הראשונים ביקרו באתר של יאהו 8 מיליון יוניקים שזה 1.3 מיליון יותר מבקרים מאשר באתר האולימפיאדה של NBC

אז אם היה קהל שרצה לצרוך את התכנים האולימפים און ליין והאינטרנט כבר הוכיח את עצמו כפלטפורמה רווחית לשידורי ספורט, למה הרווחים היו כל כך מאכזבים? הסיבות נעוצות בהתנהלות הרשת, שמצד אחד הבינה שהיא חייבת נוכחות באינטרנט אבל (עושה רושם) הגבילה את מאמציה ליצירת עוד שלוחה שבה תוכל למכור את התכנים שכבר ברשותה במקום להתחייב לפלטפורמה ולצרכים השונים שלו.

olimpic.jpg

בתור התחלה, NBC החליטה שלא לשדר את האירועים החשובים באתר עד שהם לא ישודרו בטלוויזיה (בחוף המזרחי ובחוף המערבי)  מה שאומר שמי שרצה לצפות בתחרויות החשובות און ליין פשוט הלך לאחד מאלפי האתרים שהציעו סיקור חי של כל האירועים בזמן אמת.

יתרה מכך NBC החליטה שלא לשדר באתר את האירועים הכי פופולארים, כגון השחייה או ההתעמלות,  אלא רק בטלוויזיה. כוונתם הייתה לוודא שהצופים יצפו בטלוויזיה באירועים הגדולים (היכן שהפרסום מניב הרבה יותר כסף) אבל זה רק גרם לאנשים לזנוח את האתר כיעד לצפייה.

ההחלטה להעניק אקסלוסיביות לטלווזייה בתכנים מסויימים מזכירה מאוד את הסיפור של רשת  CW שצימצמה את תכני הסדרה Gossip Girl הפופולארים ברשת בשביל להטות צפייה לטלוויזיה ובסוף הפסידה צופים בשתי הפלטפורמות. אם עולה מסקנה משידורי האולימיפיאדה בכל העולם ובדוגמאות כגון Gossip Girl היא שקרוס מדיה חכם ונדיב בדרך כלל מחזק את הצפייה בכל הפלטפורמות ואילו נסיונות לשלוט בזרם הצופים בדרך כלל מייצר צופים שהולכים למקום אחר.

הגורם הבעיתי הנוסף הוא בחירת הנגן של האתר. על מנת לצפות בתכני הוידאו הגולש היה צריך להוריד את הנגן החדש של מיקרוספוט Silverlight.  הנגן שקיבל ביקורות פושרות עד טובות, הוא פורמט חדש שההתקנה שלו היא סוג של משוכה בדרך לצפייה זמינה של התכנים באתר. מי שלא היה לא כוח להתעסק עם זה, לא חזר. יתרה מזאת, הנגן לא עבד עם מחשבים ישנים ובפועל מנע צפייה ממשתמשים שאין ברשותם מחשב חדש או שיש להם Firewall.

בחירות תמוהות נוספות בתחום התוכן כללו תיוג לא נכון של ארועים, ארכיון קטן (שבעה ארועים מהיומיים הראשונים לתחרות), ושידור האירועים ללא פרשנות. מי שאוהב שידורי ספורט בדרך כלל רגיל לקבל אותם עם הפרשנות, בטח כשמדובר בתחומי ספורט שמתוודעים אליהם פעם בארבע שנים.

olimpic-2.jpg

זה לא שNBC לא עשתה כסף מהטלוויזיה, אבל כסף גדול מהאינטרנט היה גם במרחק של כמה החלטות (או חוסר בהחלטות) שההגיון מאחוריהן תמוה לא רק בדיעבד. כמו כן הייתה פה הזדמנות שהוחמצה, להפוך מיליונים של חובבי ספורט אמריקאים לגולשים קבועים באתר של NBC. 

הנתונים האלה בולטים במיוחד לאור העובדה שהאולימפיאדה בביג'ין תירשם כארוע שבו הוידאו ברשת עלה כיתה מבחינת הרגלי הצפייה באתרים בעולם. הBBC דיווח על 40 מיליון סטרימס שהביאו 6.5 מיליון שעות שידור לפי דרישה. איחוד השידור האירופאי מדווח על 18 מיליון צופים באולימפיאדה ברשת.  בסין 100 מיליון אנשים ראו את התכנים ממסך המחשב ובאתר ההורדות מינינובה טקס הפתיחה הניב 600,000 הורדות. גם בישראל, אתר הספורט של ערוץ 5 ספר 2.5 מיליון צפיות שהניבו רווחים של חצי מיליון שקל. ברכות לזוכים.

Apple TV – צעד מהוסס קדימה

מהחברה שהביאה לכם את ה I pod ואחר כך את הI phone הגיע עוד מוצר, פחות מצליח, שנקרא I tv או בשמו הנפוץ ביותר Apple Tv.  זוהי קופסה מעוצבת שבעיקרה היא זכרון נייח שמאפשרת הורדה של תכנים טלוויזיונים, מוסיקלים קולנועיים ואינטרנטים, אחסונם במכשיר, וצפייתם במסך הטלוויזיה, הטלפון או המחשב. היא הופכת את המסך העיקרי לו היא מיועדת, הטלוויזיה, למעין I pod ויזואלי, כאשר את התכנים אתה מוריד לצפייה מתוך ממשק שזהה Itunes שנמצא בערוץ ייעודי, מתופעל באמצעות שלט  (סרט הדרכה פה)

החשיבות של המכשיר לעולם הקרוס מדיה היא בהגברת הלגיטימיות והנפיצות של תכנים האינטרנטיים במסך הטלווזיה. בשונה מהניידות בין הפלטרפומות כיום שמתאפיינת בעיקר בייבוא של תכנים מהטלוויזיה לניו מדיה. המכשיר הזה מייצא תכנים אינטרנטיים לטלוויזיה.  אני כמובן כמובן כמובן לא אומר שהאינטרנט יהפוך לטלוויזיה. (זה יהיה בזבוז של מדיה חדשה עם יכולות משלה), אבלאני חושב שApple tv מסמן את המשך החדירה של התוכן האינטרנטי לשוק רחב יותר, ולקהלים שמסורתית פחות נינוחים לצפות בהם.

המכשיר שסטיב ג'ובס, מנכ"ל Apple, קרא לו "DVD player for the Internet". הוצע למכירה כבר ב2006. לאחר התחלה מבטיחה של מספר חודשים  זוהרו עומם לאור הIphone ומכירותיו הואטו על רקע  ביקורות שליליות על התכנים שלא הצדיקו את קנייתם או את קניית המכשיר, וכן חוסר תמיכה בפורמטים שאופייניים לp2p שנמצאים כבר בשימוש נרחב. (להזכירכם, הIpod צמח על רקע עליית napster ו Kazza)

אבל נדמה שApple מאמינים בכיוון של השירות  ובשנה האחרונה משקיעים משאבים בשיפור היכולות הטכניות שלו ועיבוי היצע התכנים. אופציית הyoutube הוספה למכשיר ביוני 2007,  כשהיא מציעה בנוסף להורדות, גם שידור תכנים מתוך האתר בstreaming. יש לציין שהתכנים שזמינים לצפייה דרך השירות הם כאלו שבאים באיכות גבוהה (ולכן, כשאתם עורכים סרטון להעלאה בyoutube אל תייצאו אותו מכווץ יותר ממה שהאתר מחייב) כמו כן, בתחילת השנה דווח על הגדלת הזכרון של המכשיר ל160 ג'יגהבייט וחיסול הצורך של המכשיר להיות מחובר למחשב על מנת להוריד את התכנים. בגזרת התכנים, Apple הודיעה על סנכרון תאריך יציאת סרטי דיוידי עם זמינות הסרט להורדה בItunes והיא עתידה לחתום השבוע עסקה למכירת התכנים של HBO .

האם Apple TV הוא ישחזר את המהפכות של הI phone או הI pod, אני בספק. אבל מה שוודאי הוא שהמכשיר מסמן כיוון עתידי לקרוס מדיה, וסיבה טובה להשקיע בתכנים אינטרנטיים היום בשביל שיהיה אפשר להרוויח מהם גם מחר.

נגן המדיה של Adobe

 Adobe היא החברה שהביאה לכם את הפוטושופ, הpdf ואת הפלאש (התוכנה שמאפשרת להמיר את הקבצים הכבדים של הוידאו לקובץ פלאש קל מה שמאפשר לשדר אותו בסטרמינג במהירות שמאפשרת צפייה מהנה. רוב אתרי הוידאו שמשדרים ישירות מהאתר, מסתמך על הטכנולוגיה)

אותה החברה הביאה לעולם נגן וידאו מהמשפחה של Joost ו Miro והכוונה היא לנגנים שאתה מוריד את הממשק שלהם למחשב (בניגוד לאתרים שאתה נכנס אליהם) ובהפעלה שלו מתאפשרת לך צפייה באיכות גבוהה בתכנים איכותיים מתוך קטלוג דינמי שזמין לך בנגן. מדובר בגרסה האנטרנטית של מכשיר הVOD או הTIVO האמריקאי.

                           star-trek-110x90.jpg

מה שהופך את הנגן הזה למלך בין מלכים הוא שהוא מאפשר צפייה בתכנים הטלוויזינים שלו מכל מקום בעולם, וכך בניגוד לhulu או Joost הוא מאפשר את הנאות הנגן גם לקהל הישראלי. מה שמאפשר בין השאר צפייה בפרקים של של אזור הדמדומים, CSI NY, השרדות – מיקרונזיה והוואי 5:0, כמו כן הוא מאגד סדרות אינטרנט של בתי תוכן כמו blip.tv או סקירות הגאגדג'טים של Weird

יתרון נוסף של הנגן הוא ההורדה בoffline. בחלק גדול מהסדרות אתה יכול להוריד את הפרקים למחשב (בשעות הלילה למשל) ולצפות בהם מתי שנוח לך. חלק מהתכנים הכבדים זמינים לצפייה רק אחרי שהושלמה ההורדה למחשב. יש לפונקציה הזו יתרון בארץ מאחר והתשתית ומחידי האינטרנט הבאמת מהיר מעודדת חווית צפייה מגומגמת.

הנגן מאפשר לך גם לסדר ולצפות בסרטים הפרטיים שיש לך על המחשב, וכן להוסיף סדרות על ידי הוספת הRSS שלהם לMy favorites.

המודל הכלכלי הוא של הכנסות מפרסומות (שיחולקו עם יצרניות התוכן), והפרסום עצמו הוא חלק מהממשק ולא מהתוכן (באנרים, באגים, אזורים קליקבילים בתוך הנגן עצמו וכו) כך שפרסום יופיע גם בתוכן שהורד offline.

מה שהנגן הזה מסמן הוא עוד פיתוח באלטרנטיבות שנותן האינטרנט לטלוויזיה, הן לצופים והן למפרסמים.

 להורדה של הנגן לך לאתר של Adobe ולחץ על Get adobe Media Player בצד ימין של המסך.