ארכיון תגיות: עתיד

יצירת טלוויזיה דרך חכמת ההמונים – TV by the People

קרוס מדיה מדבר על חיבור בין עולמות תוכן, בדרך כלל בין עולמות הדיגיטל לעולמות הטלוויזיה. אבל למרות האפשרויות הבלתי נגמרות שיכולות להיווצר כשמשלבים שני עולמות כל כך עשירים, בפועל התפוקה מוגבלת. זאת מכיוון שברוב המקרים עולם הדיגיטל מיושם רק על המוצר הטלוויזוני הסופי. קודם עושים תכנית טלוויזיה, ורק לאחר מכן מנסים להבין איך בונים עליה חוויה משלימה.

השבוע עולה לאוויר פרוייקט שבו הדיגיטל מגיע לפני התכנית; שבו התרבות והיכולות הדיגיטליות ישמשו ליצירת תכנית הטלוויזיה. TV by the People הוא מיזם ראשון מסוגו בעולם, שמטרתו יצירת פורמט טלוויזיוני דרך חכמת ההמונים. במקום שלושה אנשי פיתוח (שנוטים להיות יותר דומים מאשר שונים) 700 אנשים, מרקעים שונים וארצות שונות, יבנו יחד תכנית טלוויזיה. זה תהליך חשיבה קולקטיבי שלמעשה מייצר בריינסטורמינג של מאות אנשים.

עקרון משמעותי רלוונטי של חכמת ההומנים הוא שקבוצה גדולה של אנשים שחושבים ביחד יכולים להגיע לתובנות/פתרונות שלא נופלות באיכותן מזו של מומחה. במקרה הזה אנחנו עם רגליים בשני העולמות. אמנם הקבוצה המפתחת תהיה אנשים רגילים, אבל טלוויזיה היא כל כך מרכזית בחיינו שכולנו קצת מומחים בה. בנוסף, את התהליך ינווטו אנשי מקצוע ויוצרים צפויים להיות חלק מהקבוצה שתפתח את הפרוייקט.

הפרוייקט הוא הראשון מסוגו בעולם, אבל לא סוג התהליך: ויקפידה היא אנציקלופדיה שנולדה מממאמץ קריאטיבי משותף, כך גם waze שמשתמשת בקהילה על מנת לייצר נתונים שהקהילה צורכת.  גם קונצרן כמו BP פנה להמונים כאשר לא הצליחה למצוא פתרון לבעיית נזילת הנפט למימי המפרץ (ושם מצא את הפתרון). חוכמת ההמונים היא עקרון אנושי אבל התרבות והכלים הדיגיטליים, בדגש על רשתות חברתיות, הפכה אותו לכלי פרקטי. את היכולת הזו אנחנו מבקשים ליישם על תהליך יצירה של תכנית טלווזיה.

מדובר באירוע תרבות דיגיטלי , ניסוי בקריאטיביות המאתגר את ההמונים, לצד אנשי מקצוע, ליצירתיות מסוג חדש והוא יוצר ומנוהל מישראל על ידי מחלקת הדיגיטל של ארמוזה פורמטס (גילוי נאות: שאני עומד בראשה). את הפרוייקט ילווה ליאור צורף, מרצה חוקר חוכמת ההמונים, שהרצה בנושא זה על בימת כנס TED העולמי. כמו כן, צוות נבחר של חמישה סטודנטים, ייקח חלק בפרוייקט וניהולו.

עדכון 27 אפריל : שמחים לבשר שחברת ההפקה הגדולה באירלנד Screentime Shinawil (מפיקה את דה וייס, מאסטר שף ותכניות לBBC באנגליה) הצטרפה כשותפה למיזם.  המשמעות היא שכעת יש גוף הפקה בינלאומי בנוסף לארמוזה פורמטס שעומד מאחורי הפרוייקט ונותן יכולת מימוש יוצאת דופן לתכנית שתצא ממנו. בנוסף דחינו את הדדליין להגשת רעיונות ל18 במאי והוספנו פרס לרעיון המנצח של 2500 דולר ובנוסך ארבעה מיני אייפאדים לחברי הקבוצה…

 הפרוייקט ינוהל בשני שלבים:

שלב ראשון – גולשים מרחבי העולם יוזמנו להציע רעיונות לתכניות טלוויזיה באתר הפרוייקט www.tvbythepeople.com כל הרעיונות ירוכזו במתחם סגור בהם יצפה רק צוות הפרויקט המורכב מאנשי טלוויזיה ורשתות חברתיות (עד סוף אפריל)

 שלב השני –  הרעיון הנבחר ו-700 גולשים מסך המצטרפים לפרוייקט , יוזמנו לקבוצה סגורה בפייסבוק  לתהליך בו יפותח הפורמט באמצעות  crowed sourcing- חוכמת ההמונים.  יוזם הרעיון וארבעה ממשתתפי הקבוצה יקבלו אחוזים בפורמט ויתחלקו ברווחים הנלווים. זאת לצד קבלת קרדיט כשותפים ליצירת הפורמט.

הפרוייקט כולו ינוהל באנגלית והפורמט הנבחר  ייחשף ביולי 2013.

(יותר מ)מוזמנים להצטרף….

דניאל

להנאתכם, הרצאה של ליאור צורף על חוכמת ההמונים

עדכון : מרץ 2013 כתבה על הפרוייקט בדה מרקר Tech Nation

קרוס מדיה 2013 – הסוף של ההתחלה הדיגיטלית

דוח התחזיות של חברת PWC מ2012 בחר לתת כותרת לתקופה שאנו עומדים בפתחה והיא "הסוף של ההתחלה הדיגיטלית" – מה שזה אומר בפועל הוא שנגמרה המהפכה, העתיד כבר כאן, והדיגיטל כבר מובן מאליו: מסכי טלוויזיה מחוברים לאינטרנט נמצאים בכיסים של כולנו, בבחירות המועמדים דיברו אל המצביעים ישירות דרך פייסבוק, ואייטיונס של אפל הגיעה לישראל. הדיגיטל הוא כבר לא נישה שנלווית לחיים האמיתיים, הוא חלק בלתי נפרד מהם.

בגופי הטלוויזיה אחד ההסמנים להתחזקות הדיגיטל הוא צמיחתם של אנשי מקצוע שמתמחים בשילוב בין המדיות. עד היום האינטרנט נפל לפתחו של איש השיווק ואיים על התקציב שלו אבל ביותר ויותר גופים יש יותר ויותר אנשים ייעודיים לנושא הקרוס מדיה: מנהלי קהילות, מנהלי פעילות מובייל ומנהלי פיתוח עסקי דיגיטלי. אך הצמיחה הזו מתרחשת לצד מיתון עולמי ודכאון בתעשיית הטלוויזיה ואותם מקצועני דיגיטל נדרשים להראות "מאיפה בא הכסף." הסיטואציה הזו  מובילה לראשונה ברשימה של מגמות בעולם הקרוס מדיה ל2013:

דיגיטל פרקטי  – למרות הפריחה של הסטרטאפים והאפשרויות הטכנולוגיות מעוררות הבאזז שהם מציגים, אני מאמין שב2013 תהיה העדפה ברורה לדיגיטל שמייצר או חוסף כסף, על חשבון דיגיטל שפורץ דרך. דהיינו יותר טכנולוגיה שיודעת לשפר את הפעילות שכבר קיימת או טכנולוגיה שניתן להביא מפרסמים לממן אותה. זה לא מקרי בעיני שבתערוכת CES האחרונה המגמה הייתה שיפור של דברים שכבר ראינו ולא מוצרים חדשים.

לקוחות חדשים לתוכן –אותו אקלים שמייצר את התפיסה השמרנית בעולם הטלוויזיה דווקא הופך את אותו עולם לאטרקטיבי לתעשיות אחרות שמחפשות תחומים להתפתח אליהם (כי פוטנציאל הגדילה של השוק המקורי שלהם די מוצה). כך אנחנו צפויים לראות כניסה של שחקנים חדשים לתחום התוכן, בדגש על זה שנישא על פני תשתית אינטרנטית. זו לא רק ההבטחה של ארץ לא זרועה, אלא גם העובדה שניתן לעשות תוכן איכותי במחיר נמוך יותר מאשר מבטלוויזיה, שהתשתית מספקת ,ושניסיונות מוצלחים כמו הולו ונטפליקס מעבר לים עושות חשק. למרות שהשחקנים הפוטנציאלים הגדולים (חברות הסלולר) יושבים על הגדר ומחכים לבשורת הרגולציה, יש גם לקוחות נוספים כמו מפרסמים ואתרי אינטרנט גדולים שרוצים/צריכים לפגוש את תו התקן החדש לתוכן – תוכן הוידאו.

מוביליות למרות שחלק הארי של השימוש באינטרנט עדיין נעשה על גבי מחשבים נייחים, הרי שצריכת המדיה נעשית באופן מוגבר במסכים ניידים, אם מדובר בטאבלט או בסמארטפון. הניידות מביאה איתה מודלים חדשים של פרסום, מודלים חדשים של צריכה (אפליקציות וידאו) ומודלים חדשים של יכולות אינטראקטיביות (כמו יכולת מיקום) וכלים מיטיביים (html 5 וכו). גם כאן לא מדובר במגמה חדשה אלא במגמה שהופכת יותר יותר דומיננטית ורלוונטית לעשיית תוכן ושידורו.

תוכן ניו מדיה – במשך שנים דיברו על האופן בו האינטרנט ישנה את הטלוויזיה אבל רק בשנתיים האחרונות ראינו פעילות משמעותית בשטח. זאת מכיוון שמהפכות לא קורות ביום ובאופן כללי טכנולוגיות מתפתחות הרבה יותר מהר מאשר אנשים מאמצים אותה. אבל נדמה שאפשרויות הקרוס מדיה הצטמצמו לשתיים : טלוויזיה חברתית (אפליקציות, צ'אט פייסבוק טוויטר וכו) ו play along (בוא לשחק מול השידור). למרות שאלו שתי תשובות ראויות לשאלה איך הדיגיטל ישנה את הטלוויזיה, הן רק שתי תשובות. יש עוד הרבה שנשאר לגלות ואני מאמין שעם כמות השחקנים בענף והרצון למצוא נישות חדשות, אנחנו נגלה עוד דרכים בהם הדיגיטל לא רק מתווסף לעשייה הטלוויזיונית , אלא מאפשר לשנות אותה בצורה יותר משמעותית.

סמארט טיוי – הסמארט טיוי הוא game changer כי מדובר על מסך שבו לשחקני התוכן החדשים והמסורתיים יש אותו מקום במדף כווידג'ט לצד ווידג'ט. הוא חידוש שקהל הלקוחות מאמץ (בניגוד לטלוויות תלת מימד למשל).  הוא מאפשר למפרסמים את הגביע הקדוש של פרסום באינטרנט (פרסום ממוקד) במסך יודע לייצר סביבו מדורת שבט. הסמארט טיוי עוד לא שם אבל הוא בדרך לשם והשנה אני מאמין שכוחות חלוץ נוספים יבואו לייצר פתרונות  והזדמנויות למסך הזה (במטרה לראות רווחים ב2014 והלאה)

בהתחשב במצב רוח הפסימי של העולם, ישראל היא מקום טוב להיות בו ב2013 של הקרוס מדיה. הן ברמת הטכנולוגיה והן ברמת התוכן. יש מגזר בידור מאד חזק בתעשיית הסטרט אפ המקומית ויש אוירה סטרטאפיסטית במגזר הבידור הישראלי. מאחר ושני אלו קיימים כבר תקופה משמעותית, הזרקור הרלונטי של החשיפה, ההשקעה והמינוף כבר מאיר אותם. בנוסף, גופי הטלווזיה המובילים כבר הפכו את פעילות הניו מדיה לתו תקן, וכך גם במדיניות של קיצוצים, מדיניות התחרותיות לא תאפשר להם להישאר מאחור והשקעה (מסוימת אם לא מסיבית) עדיין תהיה בתחומים האלו.

שנה טובה שתהיה. שנה של התחלת האמצע.

איפה אפשר לראות טלוויזיה

הודעת משרד התקשורת על כניסה של שחקן נוסף לתחום הטלוויזיה הרב ערוצית יצרה את התחושה שעולם הטלוויזיה בארץ עומד לפני שינוי רציני. אני מאמין שהשינוי באוויר, אם כי אני לא חושב שהמתחרה הנוסף הוא מה שעשה את ההבדל. אני חושב שהשינוי יקרה בגלל שסך הדברים שמחייבים אותו יעלה על כמות החסמים שמונעים אותו.

השינוי ינבע ממתח שצריך פתרון. מתח שקיים עקב הפער האדיר שקיים בין השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה שקרו בעשור האחרון ביחס לשינוי המינורי במודל הפעולה של עולם הטלוויזיה באותו הזמן.

ההנחה הבסיסית ביותר היא שיש לנו שני ספקי טלוויזיה רב ערוצית שמחלקים ביניהם את הגישה לציבור הצופים הישראלי ושלאחר השינוי יהיה פה לפחות שחקן משמעותי נוסף אחד. אני לא מתווכח עם הדומיננטיות של הוט ויס אבל אני אומר שכבר היום יש הרבה יותר משתי פלטפורמות משמעותיות במגרש. כבר היום יש עוד שחקנים עם גישה לצופים שנותנים מענה אפקטיבי לשינויים בהרגלי הצפייה. יתרה מזאת, אותם שחקנים, ביחס לאוכלוסייה מתחת לשכבת גיל מסוימת, כבר שינו את עולם הטלוויזיה בארץ.

נכון להיום, אלו הדרכים שבהם הצרכן הישראלי יכול לצפות בתוכן טלוויזיוני וקולנועי מהארץ והעולם:

כבלים ולויין (יס והוט)

בעד: התוכן הכי מוצלח, בממשק הכי נוח. מגיע מתורגם ובמגוון רחב.  אפשרויות VOD – מה שתרצה ובזמן שתרצה.

נגד: הצרכן צופה באחוז קטן להחריד מאותו מגוון אינסופי שעליו הוא נאלץ לשלם מחיר גבוה. לוחות הזמנים נקבעים עבורך ואם בחרת בVOD אתה נדרש להוסיף עוד לא מעט כסף.

שידור דיגיטלי (עידן פלוס)

בעד: תשלום חד פעמי של 250 שקלים ויש לך את ערוץ 10,2והערוץ הראשון (שמרכיבים את מרבית הצפייה בטלוויזיה בשעות הפריים). ברוב המכשירים יש סטימר מובנה שמאפשר לראות קבצי מדיה בטלוויזיה.

נגד: השידור רוב הזמן עובד, אבל לא תמיד.

אפליקציות ואתרים (מאקו, רשת, 10, וואלה וידאו, hot, yes, ynet video)

בעד – צפייה בחינם, מגוון לא אדיר אבל בהחלט מספק אם לוקחים את כולן בחשבון, זמין במסכים ניידים.

נגד – פרסומות (בכמה מקרים אגרסיביות) איכות יחסית נמוכה, חשיפה מוגבלת מאד לתכנים למי שאינו מנוי (במיוחד בהוט ויס).

צפייה ישירה (sdarot, project free tv)

בעד – היצע אדיר, הרבה מתוכו עם תרגום, מתי שתרצה, בחינם.

נגד – לא חוקי (זו גניבה), איכות יחסית נמוכה. בשעות השיא הסטרימינג נוטה להיתקע.

הורדות (Nako. Bitorrent, Emule)

בעד – כל התוכן שבעולם, מתי שתרצה, בחינם. קל להעביר קבצים בין אנשים.

נגד – לא חוקי (גניבה), צריך להיות נינוח עם התהליך הטכנולוגי (עניין של גיל יותר מכל דבר אחר).

סמארט טיוי (בינתיים בארץ בדגמי LG וSAMSUNG )

בעד –  חבילה צרה built in, סטרימר built in, אפליקציות built in, אינטרנט built in  והכל בנוחיות המסך בסלון.

נגד – הממשק מרגיש מיושן, אין עוד מספיק אפליקציות, דורש חיבור לאינטרנט, נמצא רק במכשירים חדשים (הוצאה כספית).

צפייה באתרי תוכן מחו"ל (Iplayer, HULU, Netflix) דרך הסרת החסם הגאוגרפי (hidemyass)

בעד – אתרי הוידאו הטובים בעולם אצלך בסלון. ממשק, מבחר, ריח של חו"ל.

 נגד –  הסתרה של כתובת המחשב היא לא חוקית, צריך נינוחות עם הצד הטכני, התוכנה האיכותית עולה כסף.

OTT (אורלנדו  VOD).

בעד- שלם על התוכן שאתה רוצה לראות, במקום על כל הערוץ שבו הוא משודר.

נגד- יקר, היצע לא רחב וקצת נישתי.

אתרי וידאו  (Stagevu, Tudou,Youtube).

בעד – היצע אדיר במרחק קליק

נגד- איכות לא גבוהה, תכנים (טלוויזיוניים) מועלים ונחסמים תדיר.

ומפעיל טלוויזיה רב ערוצית חדש. השחקן המשמעותי השלישי ?

לקרוא את העתיד בגרף

The Gartner Hype Cycle הוא גרף שמתאר את מחזור החיים של טכנולוגיה חדשה (למשל הדפסה בתלת מימד או טלוויזיה באינטרנט).  אותו מחזור חיים מחולק לחמש נקודות שלא נובעות מרמת הפיתוח הטכנולוגי אלא מרמת האימוץ של אותה טכנולוגיה על ידי החברה/כלכלה/תקשורת.  על פי המודל של חברת הייעוץ Gartner, טכנולוגיה חדשה מתחילה בצמיחה שנובעת מהציפיות ממנה. הציפיות נוטות לצאת מפרופורציה ולכן בשלב השני הטכנולוגיה תאכזב. לאחר שהיא תגיע לשפל היא תתחיל צמיחה מחודשת ומפוכחת יותר. אם היא תוכיח את הישימות שלה בשלב הזה, היא תוכל לגדול במתינות ולמצוא נתח שוק.

כוחה של ההשקפה שנובעת מהגרף הוא לא ברמת דיוק החיזוי, אלא בכך שהיא נותנת את הבכורה למרכיב הפסיכולוגי והסוציאלי . "הייפ" הוא מושג שמדבר על ציפיות מוגזמות, על תוצר אנושי לא מדעי בעליל אבל כזה שיש לו תפקיד מכריע בהנעת הקידמה. במילים אחרות, הכל זה אנשים. מכיוון שזו השקפה טכנולוגית היא מאד רלוונטית לקרוס מדיה אבל אני מוצא שזו גם השקפה שישימה לפלטפורמות נאראטיביות כמו סדרות אינטרנט ומשחקי מציאות חלופיים.

המטרה של גרף ההייפ הוא לאפשר לאנשים שמשקיעים או מעורבים בטכנולוגיות לקבל החלטות מושכלות יותר. אחת לשנה החברה מוציאה גרף ודו"ח שממקם את הטכנולוגיות של התקופה במקומות הרלוונטים על הגרף (בהמשך). ההתנהגות שהגרף מזמן בהקשר הזה היא התבוננות מפוכחת: דהיינו, לא צריך לרוץ  להשקיע בכל טכנולוגיה שיש  עליה "הייפ" ומצד שני לא למהר להספיד טכנולוגיות שהתפיסה עליהן היא שהן גמרו את הסוס.

השיח בתחום הקרוס מדיה מונע במידה רבה משיחה על טכנולוגיות והתייחסות לגרף יכולה לאפשר נקודת מבט רחבה יותר בתחום שצריך נואשות פרספקטיבה. אני לא חושב שכל תובנה שעולה מגרף היא בהכרח נכונה וצריך לחיות על פיה אבל אני כן מוצא שאופן החשיבה שנובע מהגרף מסביר את העולם שבו אנו חיים. למשל, טלוויזיה באינטרנט בהיבט הכי רחב שלה (לא connected tv). הדיבור עליה וההשקעות בה החלו לפני חמש שנים (לא יכולת לברוח מהבאזז בכנסים מקצועיים) אבל רק בשנתיים/שלוש האחרונות אנחנו רואים פריחה אמיתית ואימוץ אמיתי של העולם הזה  אצל המשדרים והצופים. בין לבין, הרבה קברניטי טלוויזיה חשו שהאיום הוסר כי התחושה הייתה שהדיבורים נגמרו בלא כלום.

ניתן לראות את התהליך הזה לפי השלבים בגרף (מצוטט מויקיפדיה) הם:

TECHNOLOGY TRIGGER – – "טכנולוגיה פורצת דרך". תצוגה ציבורית, מוצר פורץ דרך או אירוע אחר שיוצר עניין נרחב של העיתונות ו/או של התעשייה.

PEAK OF INFLATED EXCPECTATIONS – – "פסגה של ציפיות מנופחות". תקופה של התלהבות מוגזמת ולא מציאותית המעוררת ע"י מנהיגי טכנולוגיה. ישנן מס' הצלחות אבל יותר כשלים בזמן שהטכנולוגיה נדחפת לגבולות שלה. הגופים היחידים העושים כסף בשלב הזה הם מארגני ועידות ומוציאים לאור (מגזיני תעשייה וכו') ולא החברה עצמה…

TROUGH OF DISILLUSIONMENT – – "אבוס של התפכחות". זוהי הנקודה בה הטכנולוגיה יוצאת מהאופנה והעיתונות נוטשת את הנושא, מכיוון שהטכנולוגיה לא חייה עד להגשמת הציפיות המנופחות ממנה.

SLOPE OF ENLIGHTENMENT – – "שיפוע של הארה"- למרות שהעיתונות כבר אינה מכסה את הנושא, מספר עסקים עדיין ממשיכים ב"שיפוע ההארה" ומנסים למצוא יתרונות ואפליקאציות מעשיות של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים. מתודולוגיות וכלים הופכים לזמינים ומקלים על תהליך הפיתוח.

PLATEAU OF PRODUCTIVITY – "מישור של פרודוקטיביות"- יתרונות אמיתיים של הטכנולוגיה מודגמים ומוכחים. כלים ומתודולוגיות נעשים יציבים, והדורות הבאים של הטכנולוגיה מופיעים. הגובה הסופי של המישור תלוי בשאלה, האם הטכנולוגיה ישימה באופן רחב או שהיא מתאימה רק לשוק צר (נישה).

להלן גרף הטכנולוגיות מיולי מ2011: 

במאמר הזה אני לא מתיימר לנתח את התובנות שעולות מהגרף, אלא בעיקר להציג את הקונספט (למי שמעוניין להעמיק עוד  בנושא, האינטרנט מלא בניתוחים של הגרף). אני רוצה להציע שצורת הגרף יכולה לתאר דברים שאינם בבסיסם טכנולוגיה אלא דרכים לספר סיפור כמו למשל ARG או סדרות אינטנרט. בשני המקרים התחלנו מהייפ. כתבו על זה הרבה יותר מאשר עשו את זה. לאחר מכן הגיעה תנופת עשייה. כך למשל שנה שעברה היו לפחות עשרים סדרות אינטרנט שנעשו על ידי מפרסמים ולפני ארבע שנים היה יוצא ARG חדש בעולם בכל שבוע.  אחרי ההייפ הגיעה הנפילה.  קצב ההפקות של סדרות האינטרנט התמתן וקצב העשייה של הARG כמעט פסק. אני חושב שהARG לא צלח את הslope of enlightment ויישאר כמוצר נישתי מכיוון שאין לו הצדקה כלכלית בצורתו הטהורה. סדרות אינטרנט לעומתו נמצאות בעלייה מתמדת ויציבה והופכות להיות יצירות לגיטימיות ומסחריות שמגדילות את הנתח שלהן בעולם המדיה. אבל אנחנו בשלב שבו הנתח הגדל הוא פרופורציונלי, אמיתי ולא כזה שמונע מהייפ.

IPTV – איך מראים טלוויזיה באינטרנט

רשתות הטלוויזיה מתעוררות מדי בוקר לעולם שבו אנשים נמצאים יותר זמן מול המחשב מאשר מול מסך הטלוויזיה. עולם שבו יש כבר דור שלם שמורגל בצפייה בתכנים ארוכים מול מסך המחשב ומקבל כמובן מאליו את הזמינות של כל תוכן שעולה על דעתו, דרך האינטרנט.

זה עדיין עולם שבו תכני הפריים טיים מביאים הכי הרבה אנשים ומכניסים הכי הרבה כסף, אבל השינוי כל כך מהיר וגורף שלהתעלם ממנו זו טעות טראגית (ע"ע תעשיית המוסיקה, תעשיית העיתונות) יאמר לזכות תעשיית הטלוויזיה שהיא לא מתעלמת מזה, וכל גוף שידור בעולם, למיטב הבנתו ויכולתו, מכין את הקרקע להתרחבות של מלחמת הרייטינג לזירה הדיגיטלית (היא כבר שם, זו עדיין לא הזירה המרכזית).

d7aad79ed795d7a0d79441

אחת הדרכים החשובות להיערכות הזו היא יצירת אזורי וידאו ייעודיים לתכנים של הגוף המשדר. ואין הכוונה לנגני וידאו, שיש כמעט לכל גוף תוכן. כאלו שמשובצים בתוך דפי רשת ובנויים להתנהגות של גלישה וובית. אלא על סביבה שבה הגולש יכול לשחזר את הצפייה הפאסיבית בתכנים טלוויזיונים וגם לקבל את היתרונות האינטראקטיבים של הפלטפורמה. אזורי וידאו ייעודיים דוגמת  אורנג' טיים והולו שעובדים כמעט כמו אפליקציה שבה נשמרת המרכזיות של המסך לצד פונצקציות (כמו זפזופ) שמסביבו. במילים אחרות : טלוויזיה באינטרנט.

התחום נקרא (IPTV (internet protocol Television ומשמעותו וידאו (חוויה טלוויזיונית) שמגיע על תשתית האינטרנט. הדגש בתחום הזה הוא על חווית משתמש ועל ממשק כי זה מה שמייצר את הבידול בין האופציות.

אותם הסביבות/ נגנים מגיעים בשלוש צורות מרכזיות: דרך set top boxes (ממירים אינטרנטים או סטרימרים כדוגמת boxee או ruku) דרך תוכנה על המחשב או על קונסולת המשחקים (כמו השרות של netflix) או בסביבת אתר כגון hulu או BBC iplayer. האופציה האחרונה היא הפופולארית ביותר מסיבה פשוטה. היא הפשוטה ביותר. אתה מקיש את כתובת הurl ואתה שם. אתה יכול לחבר את המחשב לטלוויזיה או לצפות ישירות מהמחשב.

קוד ההצלחה שלהם הוא פשטות בניווט שמאפשרת השענות אחורה. כמובן שיש מקום לאופציות מתוחכמות, אבל הUI לא צריך להציע את כולן על המסך, אלא רק לאפשר הגעה אליהן. להלן מאפיינים משותפים נוספים של הנגנים הדומיננטים:

יש הקפדה על מסך מוכהה שבמרכזו הנגן (שתופס את מרבית המסך). בהולו למשל הנגן אמנם 2/3 מהמסך אבל הוא מופיע ברצועה אופקית שחורה.

הטקסטים ואופציות הבחירה שנמצאים במסך מגיעים ברצועה רוחבית (בכמה אתרים אתה יכול לגלול מתחת לנגן ואז יש אינפורמציה בטורים ועוד מלא מלל, אבל צריך לגלול בשביל להגיע אליהם).

הקונטרולים של הוידאו בדרך כלל מופיעים כשאתה עובר עם העכבר על המסך.

הטקסטים החשובים שמופיעים במסך מחשב, קריאים גם בצפייה בטלוויזיה ממרחק הספה.

מאחר ומדובר בממשקים שבסופו של דבר יצפו במסך הגדול, האנקודינג (איכות השידור) גבוה (והתמונה גם בטלוויזיה לא מפוקסלת).

העתיד של הנגנים האלו מכוון לשימוש מוגבר בטאבלטים וסמארטפונים הן כשלט והן כמקום שבו אתה מייצר את האינטראקציה (צ'אטים, סקרים). כיוון נוסף הוא טלוויזיות שמגיעות עם הset top boxes וחיבור לרשת מובנה (גוגל טיוי). מבחינת ממשק ווידג'טים מסמנים את הדרך קדימה, כמו שהם עשו עם כל שירות אינטרנטי אחר.

d7aad79ed795d7a0d7943

מבחינה פיננסית, נשמע שהשוק הזה מכוון למודל של מנויים, ובינתיים הולו פרימיום הוא הנסיון הראשון בכך שלא היה הצלחה ענקית אבל גם לא נכשל. בהולו יש גם כוונה לייצר פרסומות אינטראקטיביות (פרה רולים שאתה יכול לעבוד איתם) בכלל, פרה רולים ומיד רולים הם מקור ההכנסה העיקרי של הנגנים האלו ולא באנרים (שמייצרים רעש בעיניים). גם דפים ממומנים (ללא גרפיקה בתנועה) שיש בהם נוכחות של הלוגו מסתמנים כמודל עובד.

ההצלחה הפיננסית הגדולה ביותר בתחום שייכת לא להולו כי אם לנטפליקס שמאפשרת סטרימינג של סרטים ותכניות טלוויזיה בתשלום סמלי. ההוכחה הגדולה ביותר להצלחת המודל היא פשיטת הרגל של בלוקבאסטר, הדור הקודם של צריכת אותם התכנים שלא השכילה להסתגל לשינוי.

אבל מעל לכל, הנגנים האלו מאפשרים לערוצי הטלוויזיה את ההזדמנות להפוך מערוץ אחד לספק תוכן. אם הם יעשו את עבודתם נאמנה, הצרכן יוכל באותו מקום לקבל את כל מנת התכנים שלו והערוץ יוכל לספק את זה בסביבה נוחה יותר לעיצוב ושליטה. הערוץ מצידו, יוכל להפוך לגוף תוכן בינלאומי, על כל המשמעויות שנגזרות מזה.

תוכן וטכנולוגיה : מפגשי פסגה

השוני בין תוכן אינטרנטי לתוכן קולנועי או טלויזיוני הוא קודם כל טכנולוגי. אין הכוונה לכך שהוא טכנולוגי בשונה מהם, אלא שכל אחת מהפלטפורמות האלו (קולנוע, תאטרון, סלולרי) היתה קודם כל חידוש טכנולוגי ורק אחר תרבות ושפה יחודיים. בכל זאת התוכן האינטרנטי שונה מקודמיו כי הוא בא לעולם בתקופה שבה ההתקדמות הטכנולוגית רצה קדימה במהירות שלא הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית. כותבי הקודים ממציאים לנו פטנטים ויוצרים שמחפשים דרכים חדשות לספר סיפור מוצאים בהם שימוש. להלן מספר דוגמאות למפגשים עדכניים בין תוכן לטכנולוגיה. 

The Wilderness Downtown – להקת Arcade Fire יצרה קליפ אינטראקטיבי לשיר We Used To Wait שעושה שימוש בכתובת המגורים של הצופה על מנת למקם את הקליפ בשכונת ילדותו. הפרוייקט שזכה בפרס FWA הנחשק ל2010 הוא שיתוף פעולה בין היוצרים: הלהקה וכריס מילק ובין גוגל. למרות הרגישיות האמנותיות של הקליפ, הוא למעשה תצוגת תכלית של שירותי גוגל כמו שירות המפות והדפדפן של החברה (בהתאמה צפייה אופטימלית בקליפ תעשה בדפדפן כרום). זהו לא הקליפ האינטראקטיבי הראשון של Arcade Fire. הם כבר עשו שימוש בטכנולוגיה בשביל לייצר חוויה אינטראקטיבית ב בNeon Bible.

I am Playr – פרויקט שהפוטנציאל שלו לא פחות ממרגש בגלל השילוב פורץ הדרך בין סרט למשחק. קצת קשה להתנבא לגבי הצלחתו כי הפרויקט עדיין בבטא (אפשר לבקש להירשם אליה באתר) אבל השאיפות, הויזואלים והטכנולוגיה מרשימים ביותר. מדובר במשחק שמאפשר לך לחיות חיים של כדורגלן אנגלי. גרפיקת תלת מימד נותנת לך להתאמן ולשחק, ממשק וידאו נותן לך לחיות ולקבל החלטות שקשורות לאורח החיים של גיבור התהילה ופייסבוק קונקט נותן לך לתקשר עם שחקנים אחרים. המטרה של המשחק היא להעלות את הערך שלך דרך התנהלות במגרש ומחוצה לו. להלן הטריילר:

Two Bolbs Fucking – פרויקט מקסים של להקת Flaming Lips שבו הם לקחו יצירה מוזיקלית שלהם ופירקו אותה ל12 רצועות מוסיקליות שמרכיבות אותה. כל רצועה עלתה עצמאית כסרטון ביוטיוב ואפשר לנגן אותה באופן עצמאי. הלהקה מזמינה את הגולש לפתוח כמה שיותר רצועות בכמה שיותר מכשירים בו זמנית וכך לייצר לעצמו הרמוניה פסיכודאלית כמיטב יכולתו ורצונו. בתחילת כל סרטון יש אינדקציה שמאפשרת לך לסנכרן בין הסרטונים.

Scott Pilgrim interactive trailer – הסרט "סקוט פילגרים נגד העולם" הוא סרט שנולד מקומיקס ומבוסס עולמות של משחקי מחשב. הרבדים הרבים של אזכורי תרבות פופ הם חלק משמעותי בסרט שבא לידי ביטוי בטריילר הייחודי שלו באתר יאהו. לצורך הכנת הטריילר השתמשו בנגן מיוחד שכל לחיצה בו, בכל שלב בסרטון מייצרת אינטראקציה שחושפת עוד שכבה של תוכן שנגלה בתוך הטריילר. כך, בתוך סרטון של 3 דקות מסתתרות שעות של תכנים שרק מחכים שתגלו אותם.

Hotel 626 – כבר כתבתי על הפרויקט הזה לא מעט כי הוא עומד בגאון כדוגמא לדרך חדשה לספר סיפור. העדכון הוא שהפרויקט תורגם לעברית וזמין לצפייה/משחק באתר של דוריטוס. בפרויקט דוריטוס בנתה עולם וירטואלי שלקוח מתוך סרטי אימה, שבו אפשר לבקר מהשעה שש בערב לשש בבוקר בלבד. בכניסה לאתר אתה מוצא את עצמך מתעורר במלון עם אינסטינקט חזק לברוח ממנו. היציאה מן המלון היא משחק של חידות ורמזים בתוך ממשק מרשים. הצלחת המשחק היטתה עוד תקציבים מהפרסום לטובת תוכן ועולם מסויט נוסף בשם Asylum 626 נולד לאחרונה.

Bar Karma – סדרת טלוויזיה חדשה של Current Tv שמתרחשת ב"בר קארמה" – בר  קוסמי, במימד על טבעי, שאליו מגיעים אנשים לפני החלטות הרות גורל. את הסדרה יצר בין השאר גם היוצר של העולם הוירטואלי Sim City ותרומתו ניכרת בממד האינטראקטיבי של הסדרה. הוא יצר מערכת שבה הגולשים מתבקשים לכתוב את הסדרה. הם מציעים רעיונות לדמויות, לפרקים, בממשק גראפי שנבנה לצורך הפרויקט. הפרקים נכתבים לפי ההצעות הטובות ביותר והגולשים שהציעו אותן מקבלים קרדיט כמפתחי הסדרה. הפרק השני עלה לא מזמן, ובמערכת הגולשים עובדים על הפרק השמיני.

ועוד בקטנה: Social Animal 360 –  טכנולוגיה שמאפשרת לך לטייל בתוך הסרטון ב360 מעלות של הלוקיישן. הנגן מתקדם ואיתו ציר הזמן אבל אתה יכול לבחור בכל רגע נתון לאן אתה רוצה שהמצלמה תהיה מכוונת. The Treasure Hunt – טכנולוגיה זמינה ופשוטה (annotations ביוטיוב)  מאפשרת סדרה אינטראקטיבית חדשה לצ'אד מאט ורוב. Interlude – הסטרט אפ של יוני בלוך הוא למעשה נגן שאתה יכול לעשות בו בחירות אינטראקטיביות שמשפיעות על הסרטון בזמן אמת. Hunter shoots a Bear – קמפיין של טיפקס ביוטיוב שמאפשר לך לשנות את הסרטון בנגן לפי הבחירות שלך. Gallileo Next Wave – אפליקציית אוגמנטד ריאליטי של JUNAIO שמאפשרת לצופים לקחת חלק בשעשועון הטלוויזיה.

איך לעשות סדרת טלוויזיה בלי כסף, או טלוויזיה.

יש דרכים רבות בהן סדרות טלוויזיה מגיעות אל המסך אבל הן תמיד יעברו באותן נקודות ציון: יתחילו ביוצר, יעברו בגוף מממן (גוף משדר, קרנות) ובסופו של מסע יגיעו אל הקהל. עולם הניו מדיה מייצר הזדמנויות שבהן ניתן לחתוך את המתווך ולהגיע ישירות אל הקהל . זה בדיוק מה שעשו יוצרי סדרת הטלוויזיה העצמאית Pioneer 1. כשמה של הסדרה, גם סיפור ההפקה הייחודי שלה הוא חלוץ באופן שבו ניתן להמציא את הגלגל. אבל הסיבה שהסיפור הזה חשוב הוא כי הכלים שהיו זמינים להם, זמינים לכל יוצר אחר.

בשנת 2009 ג'וש ברנהרד וברייסי סמית יצרו סרט שנקרא Lionshare – סרט לדור האינטרנט שהגיבורים שלו חיים בעולם שבו יש קורלציה בין שיתוף רגשות לשיתוף קבצים. הסרט דל התקציב זכה לפרסים ולתשומת לב אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה בעולם שאותו תיאר – אתרי שיתוף הקבצים. הוא הורד למכביר כקובץ P2P דרך אתרים כמו אימיול וביטורנט. 

הדרך בה הסרט הובא לידיעת המורידים הוא דרך אתר VODO – אתר שמשתמש בתשתית של העברת קבצים לצורך הפצה חוקית וחינמית של יצירות וידאו ויצירות מוסיקה מקוריות.לאור הורדות הסרט והעובדה שמרבית התעבורה באתרי שיתוף הקבצים היא לצורך הורדות סדרות (אבודים, דקסטר וכו), נולד הרעיון לייצר סדרה מקורית ישירות לקהל האדיר שכבר שם.

VODO חברו לג'וש וברייסי על מנת ליצור סדרה כזו. הם חיפשו רעיון לתוכן שיכול לעבוד טוב יותר לצופים הרלוונטים ובתקציבים נמוכים. סדרת מתח עם ניחוח מדע בדיוני נבחר כז'אנר שעליהם הם עובדים. היוצרים כתבו תסריט פרק ראשון של 35 דקות שכולל " חפץ מהעולם החיצון, אסטרונאוט אובד, ונסיון של ממשלת ארה"ב להשתלט על הסיטואציה." הסדרה כולה נבנתה כסדרה של 7 פרקים.

יש תסריט, יש קהל פוטנציאלי (במספרים שרשתות טלוויזיה יכולות רק לחלום עליו), יש פלטורמת הפצה, עכשיו מאיפה מביאים כסף? כאן נכנסת לתמונה פלטפורמה אחרת שנקראת Kickstarter – מטרתה נורא פשוטה. לתת ליוצרים שמחפשים מימון לפרוייקט שלהם, את הבמה לפנות ישירות לקהל ולבקש מהם כסף. היוצרים צריכים להכין סרטון בו הם מסבירים מהו הפרוייקט, לציין כמה כסף הם צריכים ולמתי, ולקוות שהקהל יהפוך להיות משקיע בפרוייקט. תרומה מינימלית: 5 דולר. מקסימלית :6000 דולר

ג'וש וברייסי הכינו סרטון בו הם מסבירים מה הם רוצים לעשות, סימנו את הפייילוט כצעד ראשון ותקצבו אותו ב6000 דולר (כוח האדם היה בהתנדבות, לכולם הייתה מטרה משתופת של חשיפה). ב25 לאפריל 2010 הם גייסו 7500 דולר מ122 גולשים.

עם יותר כסף ממה שביקשו, ההפקה נכנסה לעבודה. לאורך כל הדרך היוצרים שמרו על קשר עם המשקיעים שלהם דרך בלוגים של וידאו ודיווחים על התקדמות באתר. ברגע שהיה מוכן טריילר VODO התחילו לפמפם אותו באתר שלהם. ב16 ביוני הפיילוט עלה לאתר.

ביום הראשון היו 84,000 הורדות. בחודשיים לאחר מכן הם הגיעו לשני מליון הורדות!!! הפיילוט (זמין לצפייה באתר הסדרה) גם זכה בפרס בפסטיבל ניו יורק לטלוויזיה. עם ההצלחה הזו, והקהילה שנוצרה לתוכן ברשתות החברתיות, היוצרים למעשה קיבלו אור ירוק לעבור מפיילוט לסדרה.

אותו "אור ירוק" התבטא בעוד עשרות אלפי דולרים שהצופים תרמו על מנת לייצר את שאר הסדרה.הטריילר לפרקים 2,3 ו4 כבר יצא והפרקים  המלאים כבר בעריכות.  

לא ממש כתבתי על הסדרה עצמה. זה איכשהוא מרגיש לי סיפור פחות חשוב מהסיפור שבו צופים שילמו ליוצרים על סדרה שהם רצו לראות.

להתנתק מהכבלים, להתחבר לטלוויזיה

מצד אחד 200 ערוצים שאין בהם מה לראות, לוחות שידורים שאתה צריך להתאים את עצמך אליהם ו"חבילות ערוצים" שמכריחות אותך לשלם על דברים שאתה לא רוצה. מצד שני איזה תוכן שרק תרצה, באיזה זמן שתרצה, במחיר של קו אינטרנט. אז למה לא כולם מתנתקים מהכבלים והלווין ועוברים לצפייה דרך האינטרנט? במילה אחת – נוחות.

Cord Cutters (חותכי הכבלים) הם אנשים שבחרו להתנתק מספקי הטלוויזיה ולעבור לצפייה דרך החלופות: אתרי זכייניות, אתרים לצפייה ישירה, ממשקים  בפלייסטיישן, ערוצים פתוחים, אתרי שיתוף קבצים ועוד. למרות שבארץ Cord Cutters כנראה לא יגיעו למספרים משמעותיים בזמן הקרוב, הם מאד מאד חשובים לתעשיית הטלוויזיה כי הם הסמן הימני. הם הצורה המזוקקת והברורה ביותר של האופן בו הרגלי הצפייה משתנים ומהם אפשר ללמוד מה האתגרים העתידיים של תעשיית הטלוויזיה.

אז איך נראה הCord Cutter הישראלי : את הערוצים המסחריים הוא רואה דרך אנטנה או דרך ממיר דיגיטלי (חד פעמי 600 שקלים), סדרות ישראליות הוא רואה באתרי הזכייניות, סדרות אמריקאיות הוא רואה דרך אתרי צפייה ישירה, כבל מחבר בין המחשב לטלוויזיה, העכבר האלחוטי הוא השלט והמתקדמים משתמשים בתוכנות מדיה סנטר בשביל לדפדף בנוחות בין כל האופציות. הוא משתמש בהורדות בלתי חוקיות יותר ממקבילו האמריקאי אבל זה בגלל שבארץ עוד לא נתנו לו פתרונות מספיק טובים (ולא שזה בסדר לצפות בתכנים פיראטיים, אבל זו המציאות, השאלה מה עושים איתה?) אבל המאפיין הכי רלוונטי של הCord Cutter הישראלי הוא שהוא צעיר. 

זו תהיה טעות פאטלית לחשוב שמי שצורך טלוויזיה מבלי לעבור אצל הכבלים או הלווין שייך לקבוצה מסויימת כמו גיקים או מעמד ביניים אורבני. הוא לא, הוא שייך לקבוצת גיל! אם אתה מתחת לגיל 30, אתה מורגל בצפייה בסדרות שהורדו דרך המחשב. אם אתה מתחת לגיל 25 אתה מורגל בצפייה ישירה לתכנים טלוויזיונים על המחשב. אם אתה מתחת לגיל 20 ההשתלבות של מסך המחשב והטלוויזיה הוא פשוט כמו לחיצה על השלט. אותם בני 15-30 של היום הם מסת הצופים של מחר והם לא ירגישו צורך להסתפק במה שמציעים להם היום.

לשם המחשה תחשבו על הדוגמא הבאה: לפני 15 שנה הדור שיצא מהצבא, יצא לראשונה לעולם שבו זה הגיוני ופיננסי שכל אחד ירכוש מכשיר סלולרי לעצמו. אותו הדור, שהיום בונה את בתי האב ואת המשפחות הצעירות כבר לא ממש מוצא לנכון להתקין קווים יבשתיים אצלו בבית. הוא כבר מכיר את השפה וזה לא מסמן עבורו שינוי ממשהו שאליו הורגל. הכבלים, הלווין והערוצים המסחריים בישראל התמקצעו במה שהם עושים: יש יותר רייטינג, יש יותר רווחים. אבל הם ממקסמים את הפוטנציאל של קהל הלקוחות שכבר היה ברשותם. נשאלת השאלה האם הם רלוונטים לדור הצעיר יותר שגדל עם האינטרנט והמחשב והאיי פון?

 בפסטיבל ראש פינה האחרון שמעתי את אחד מבכירי התעשייה שציין בזלזול שזו שנה רביעית שיש את ההרצאה של "ההוא שמראה איך אנשים ייראו טלוויזיה דרך המחשב" והוא עוד לא רואה שינוי. זו כמובן דרך אחת להסתכל על זה. הדרך השנייה אומרת שארבע שנים של אותה הרצאה אומרת שהתופעה הזו לא הולכת לשום מקום. אפשר להסתמך על דוחות ומחקרים (כמו זה וזה וזה וזה וזה), אפשר לקרוא להתעדכן על שטף המוצרים החדשים שממשיכים להסתער על המבצר הטלוויזיוני (גוגל טיוי, you tube leanback, אפל טיוי, בוקסי, איי פאד וכו') ואפשר פשוט להרים את הראש.

Torec הוא אתר שכל ענייניו הוא קבצי תרגום עברי בחינם לסדרות ולסרטים (שאנשים הגיעו אליהם ממקורות אחרים). יש שם עשרות אלפי כותרים ומליוני הורדות. נשאלת השאלה מי הקהל האדיר שצורך את השירותים האלו? אז ככה, הם כנראה מתחת לגיל 35, הם לא מוגבלים לכבלים או לווין מבחינת הרכש שהם צופים בו, הם נינוחים מבחינת התפעול האינטרנטי,הם נהנים מצריכת תכנים שלא הגיעו דרך הטלוויזיה והם הרבה הרבה אנשים שהולכים להיות בקרוב מאד המסה של הלקוחות הפוטנציאלים של ספקי הטלוויזיה.

אני מדגיש שאני לא בעד צפייה פיראטית ואני חושב שגופי השידור הם עדיין הברירה הכי מוצלחת לייצור תוכן טלווזיוני ישראלי מקורי, אבל אם הם רוצים להישאר רלוונטים הם צריכים להפסיק לחפש דרכים למכור את מה שהם רוצים למכור ולהתחיל לבדוק מה הצרכן העתידי שלהם רוצה ויכול לקנות. את התשובות אפשר למצוא כבר עכשיו אצל הCord cutters. אם תפסת אותם, תפסת את כולם.

הפוסט הופיע גם בדה מרקר שיווק

מדיה מולטי טאסקינג (גלישה באינטרנט וצפייה בטלוויזיה באותו הזמן)

כאשר מדברים על האופן בו ישתלבו שלושת המסכים (טלוויזיה, מחשב, סלולר) בעתיד, הדיון נוטה להתפצל לשניים. הראשון הוא על אופיה של הטלווזיה האינטראקטיבית : האם נצפה בטלוויזיה במסך המחשב? האם נגלוש בטלוויזיה ? האם הצופים ידרשו אלמנטים אינטראקטיביים? ואם כן, מהם? בדיון הזה, אין קונצנזוס, הוא מתעצב, רב בו הנסתר על הגלוי, וזה גם מה שמסעיר בו. הנקודה השנייה שכן נמצאת בקונצנזוס היא זו שמדברת על כך שאנשים, יותר ויותר, גולשים במחשב בזמן שהם צופים בטלוויזיה, בזמן שהם מסמסים, בזמן שהם מחליפים ערוץ, בזמן שהם מצ'וטטטים בפייסבוק ועונים לשיחה. במילים אחרות, המסכים לא משתלבים מול העיניים, אלא מאחוריהם, במנטליות של הצופים.

מדיה מולטי טאסקינג הוא מונח שבא לתאר את אינטראקצית הצופים עם מדיות שונות באותו הזמן. המונח הפך לנחלת הכלל במאמר The Multitasking Generation שהתפרסם בעיתון טיים כבר ב2006. הכותבת קלאודיה ווליס ציינה שהיכולת לעשות מספר דברים באותו זמן אינו חדש. נשים ליקטו מזון ובאותו זמן טיפלו בתינוקות, אנחנו נוהגים ברכב בזמן שאנחנו מאזינים לרדיו מאז שנות ה30. אבל התופעה עברה ל"תאוצת-חלל" עם הכניסה של האינטרנט. היא מציינת מחקר שלפיו נוער נחשף למדיה במשך 6.5 שעות ביום אבל בתוכה הוא מקבל ערך של 8.5 שעות. זה היה לפני ארבע שנים!

איך זה נראה היום? הצופה רואה טלוויזיה (נניח השרדות), בזמן שהיא עושה גוגל על זוכה מהעונה הקודמת (במה עובד משה מלצר חולון היום?) ומעדכנת סטאטוס בפייסבוק שמגיב על הנעשה בתכנית (איך כבר "אול סטארס" אחרי שלוש עונות?). אם מגיע טלפון או SMS, אף אחת מהפעילויות האחרות לא נעצרת.

תופעת המדיה מולטיטאסקינג מסבירה את העובדה שגם כמות הזמן שבה אנשים רואים טלווזיה וגם כמות הזמן שאנשים מול המחשב גדלה כל הזמן. הטלווזיה לא מתה, כפי שהיה מי שצעק לנוכח עליית האינטרנט והסלולר. היא חיה ובועטת, אבל הרגלי הצפייה משתנים. הניידות של המדיות הדיגיטליות (מחשבים ניידים נמכרים יותר ממחשבים נייחים, הטלפונים מאפשרים גלישה באינטרנט) וההתחזקות של הרשתות החברתיות (40 אחוז ממי שצפה בטקס פתיחת האולימפיאדה בזמן שגלש, היה בפייסבוק) רק תחזק את ההתנהגות הזו. היא כבר היום מרגישה מוכרת, וכמות הזמן שבה עושים אותה רק תגדל ותגדל. 

על המהירות בה ההתנהגות הזו הופכת לנורמה אפשר ללמוד ממחקר חדש של נילסן על שלושת המסכים. מהמחקר עולה שאחוז האמריקאים שמשתמשים במחשב ובטלוויזיה באותו זמן גדל ב35 אחוזים מהשנה שעברה כאשר אותם צופים (שלפחות פעם אחת גלשו באינטרנט בזמן צפיה בטלוויזיה) מהווים 60 אחוזים מהאוכלוסייה. עצם העובדה ש44 אחוזים מהצפייה בוידאו באינטרנט נעשה בשעות העבודה, מרמזת על מולטי טאסקינג לא פחות מאשר על אבטלה סמויה. 

המשמעות של התופעה היא שהדיאלוג בין תכנית הטלוויזיה לצופה לא רק מתרחש בקו האווירי בין הצופה על הכורסה למסך הטלוויזיה, אלא גם דרך יעדים וירטואלים נוספים וזה אומר שיש יותר מקומות בהם ניתן וכדאי לנהל את המפגשים האלו. דרך אחת היא לספק תכני טלויזיה עשירים יותר, אם דרך הרחבת עולם התכנית או דרך דיאלוג ישיר של הצופה עם הערוץ ועם המסך (שבתורה מייצרת נאמנות צופים ואפשרות קידום לתכנים אחרים וכו'). ההתנהגות הזו גם מאפשרת לשחקנים חדשים לתווך בין המדיות. כך למשל במרץ האחרון Roundbox גייסה 6.5 מליון דולר על מנת להרים אתר בשם Jacked, שבו חובבי ספורט יוכלו להיפגש בזמן הצפייה בטלוויזה. לשוחח, לראות סטטיסטיקות, לקבל עדכונים מאירועי ספורט אחרים וכו'.  

הדרך השנייה קשורה לפרסום: ההרחבה של עולם התכנים לסלולר ולאינטרנט משמעותו שישנם עוד שטחי פרסום ששייכים לארוע הטלוויזיוני בזמן אמת ולא נמצאים תחת פיקוח רגולטורי. במילים אחרות, אותם יעדים הם לא הרחבות, אלא חלק אינטגרלי מהתכנית שאפשר לפרסם עליו בצורה אפקטיבית. למשל, פרסומת יכולה להפנות לאתר ואם היא טובה היא יכולה להמשיך מה שהתחיל בטלוויזיה ישירות אל האתר במהירות שיא. לדוגמא, הפרסומת הבאה ששודרה בזמן הסופרבול האמריקאי. היא אמרה ל100 מליון צופים שהם מוזמנים לארוחת בוקר בדניס. 59 מליון נכנסו עוד באותו היום!

המאמר הופיע לראשונה בשיווק- דה מרקר