ארכיון תגיות: קרוס מדיה

המהפכה הדיגיטלית בטלוויזיה – יותר מרק עוד ערוץ שיווקי

נכון להיום, המהפכה הדיגיטלית, על היכולות הפנומנליות שלה, לא ממש שינתה את המוצר הטלוויזיוני, אלא בעיקר העצימה את השיווק שלו. הדיגיטל מגיע אחרי שהתכנית צולמה ונערכה ובא כקומה שנייה לחווית המסך שלא ממש השתנתה (למרות שצופיה מאד כן)  במאמר שכתבתי עבור MIPBLOG  (הבלוג של פסטיבל מיפ, שוק הטלוויזיה החשוב בעולם שמתרחש בקאן אחת לחצי שנה) הרחבתי והדגמתי אץ הסיבות שגורמות לי לחשוב שזה המצב כיום ומה צריך לקרות בעתיד. מוזמנים לקרוא בלינק הבא….

Can’t social TV be more than just marketing?

יצירת טלוויזיה דרך חכמת ההמונים – TV by the People

קרוס מדיה מדבר על חיבור בין עולמות תוכן, בדרך כלל בין עולמות הדיגיטל לעולמות הטלוויזיה. אבל למרות האפשרויות הבלתי נגמרות שיכולות להיווצר כשמשלבים שני עולמות כל כך עשירים, בפועל התפוקה מוגבלת. זאת מכיוון שברוב המקרים עולם הדיגיטל מיושם רק על המוצר הטלוויזוני הסופי. קודם עושים תכנית טלוויזיה, ורק לאחר מכן מנסים להבין איך בונים עליה חוויה משלימה.

השבוע עולה לאוויר פרוייקט שבו הדיגיטל מגיע לפני התכנית; שבו התרבות והיכולות הדיגיטליות ישמשו ליצירת תכנית הטלוויזיה. TV by the People הוא מיזם ראשון מסוגו בעולם, שמטרתו יצירת פורמט טלוויזיוני דרך חכמת ההמונים. במקום שלושה אנשי פיתוח (שנוטים להיות יותר דומים מאשר שונים) 700 אנשים, מרקעים שונים וארצות שונות, יבנו יחד תכנית טלוויזיה. זה תהליך חשיבה קולקטיבי שלמעשה מייצר בריינסטורמינג של מאות אנשים.

עקרון משמעותי רלוונטי של חכמת ההומנים הוא שקבוצה גדולה של אנשים שחושבים ביחד יכולים להגיע לתובנות/פתרונות שלא נופלות באיכותן מזו של מומחה. במקרה הזה אנחנו עם רגליים בשני העולמות. אמנם הקבוצה המפתחת תהיה אנשים רגילים, אבל טלוויזיה היא כל כך מרכזית בחיינו שכולנו קצת מומחים בה. בנוסף, את התהליך ינווטו אנשי מקצוע ויוצרים צפויים להיות חלק מהקבוצה שתפתח את הפרוייקט.

הפרוייקט הוא הראשון מסוגו בעולם, אבל לא סוג התהליך: ויקפידה היא אנציקלופדיה שנולדה מממאמץ קריאטיבי משותף, כך גם waze שמשתמשת בקהילה על מנת לייצר נתונים שהקהילה צורכת.  גם קונצרן כמו BP פנה להמונים כאשר לא הצליחה למצוא פתרון לבעיית נזילת הנפט למימי המפרץ (ושם מצא את הפתרון). חוכמת ההמונים היא עקרון אנושי אבל התרבות והכלים הדיגיטליים, בדגש על רשתות חברתיות, הפכה אותו לכלי פרקטי. את היכולת הזו אנחנו מבקשים ליישם על תהליך יצירה של תכנית טלווזיה.

מדובר באירוע תרבות דיגיטלי , ניסוי בקריאטיביות המאתגר את ההמונים, לצד אנשי מקצוע, ליצירתיות מסוג חדש והוא יוצר ומנוהל מישראל על ידי מחלקת הדיגיטל של ארמוזה פורמטס (גילוי נאות: שאני עומד בראשה). את הפרוייקט ילווה ליאור צורף, מרצה חוקר חוכמת ההמונים, שהרצה בנושא זה על בימת כנס TED העולמי. כמו כן, צוות נבחר של חמישה סטודנטים, ייקח חלק בפרוייקט וניהולו.

עדכון 27 אפריל : שמחים לבשר שחברת ההפקה הגדולה באירלנד Screentime Shinawil (מפיקה את דה וייס, מאסטר שף ותכניות לBBC באנגליה) הצטרפה כשותפה למיזם.  המשמעות היא שכעת יש גוף הפקה בינלאומי בנוסף לארמוזה פורמטס שעומד מאחורי הפרוייקט ונותן יכולת מימוש יוצאת דופן לתכנית שתצא ממנו. בנוסף דחינו את הדדליין להגשת רעיונות ל18 במאי והוספנו פרס לרעיון המנצח של 2500 דולר ובנוסך ארבעה מיני אייפאדים לחברי הקבוצה…

 הפרוייקט ינוהל בשני שלבים:

שלב ראשון – גולשים מרחבי העולם יוזמנו להציע רעיונות לתכניות טלוויזיה באתר הפרוייקט www.tvbythepeople.com כל הרעיונות ירוכזו במתחם סגור בהם יצפה רק צוות הפרויקט המורכב מאנשי טלוויזיה ורשתות חברתיות (עד סוף אפריל)

 שלב השני –  הרעיון הנבחר ו-700 גולשים מסך המצטרפים לפרוייקט , יוזמנו לקבוצה סגורה בפייסבוק  לתהליך בו יפותח הפורמט באמצעות  crowed sourcing- חוכמת ההמונים.  יוזם הרעיון וארבעה ממשתתפי הקבוצה יקבלו אחוזים בפורמט ויתחלקו ברווחים הנלווים. זאת לצד קבלת קרדיט כשותפים ליצירת הפורמט.

הפרוייקט כולו ינוהל באנגלית והפורמט הנבחר  ייחשף ביולי 2013.

(יותר מ)מוזמנים להצטרף….

דניאל

להנאתכם, הרצאה של ליאור צורף על חוכמת ההמונים

עדכון : מרץ 2013 כתבה על הפרוייקט בדה מרקר Tech Nation

קרוס מדיה 2013 – הסוף של ההתחלה הדיגיטלית

דוח התחזיות של חברת PWC מ2012 בחר לתת כותרת לתקופה שאנו עומדים בפתחה והיא "הסוף של ההתחלה הדיגיטלית" – מה שזה אומר בפועל הוא שנגמרה המהפכה, העתיד כבר כאן, והדיגיטל כבר מובן מאליו: מסכי טלוויזיה מחוברים לאינטרנט נמצאים בכיסים של כולנו, בבחירות המועמדים דיברו אל המצביעים ישירות דרך פייסבוק, ואייטיונס של אפל הגיעה לישראל. הדיגיטל הוא כבר לא נישה שנלווית לחיים האמיתיים, הוא חלק בלתי נפרד מהם.

בגופי הטלוויזיה אחד ההסמנים להתחזקות הדיגיטל הוא צמיחתם של אנשי מקצוע שמתמחים בשילוב בין המדיות. עד היום האינטרנט נפל לפתחו של איש השיווק ואיים על התקציב שלו אבל ביותר ויותר גופים יש יותר ויותר אנשים ייעודיים לנושא הקרוס מדיה: מנהלי קהילות, מנהלי פעילות מובייל ומנהלי פיתוח עסקי דיגיטלי. אך הצמיחה הזו מתרחשת לצד מיתון עולמי ודכאון בתעשיית הטלוויזיה ואותם מקצועני דיגיטל נדרשים להראות "מאיפה בא הכסף." הסיטואציה הזו  מובילה לראשונה ברשימה של מגמות בעולם הקרוס מדיה ל2013:

דיגיטל פרקטי  – למרות הפריחה של הסטרטאפים והאפשרויות הטכנולוגיות מעוררות הבאזז שהם מציגים, אני מאמין שב2013 תהיה העדפה ברורה לדיגיטל שמייצר או חוסף כסף, על חשבון דיגיטל שפורץ דרך. דהיינו יותר טכנולוגיה שיודעת לשפר את הפעילות שכבר קיימת או טכנולוגיה שניתן להביא מפרסמים לממן אותה. זה לא מקרי בעיני שבתערוכת CES האחרונה המגמה הייתה שיפור של דברים שכבר ראינו ולא מוצרים חדשים.

לקוחות חדשים לתוכן –אותו אקלים שמייצר את התפיסה השמרנית בעולם הטלוויזיה דווקא הופך את אותו עולם לאטרקטיבי לתעשיות אחרות שמחפשות תחומים להתפתח אליהם (כי פוטנציאל הגדילה של השוק המקורי שלהם די מוצה). כך אנחנו צפויים לראות כניסה של שחקנים חדשים לתחום התוכן, בדגש על זה שנישא על פני תשתית אינטרנטית. זו לא רק ההבטחה של ארץ לא זרועה, אלא גם העובדה שניתן לעשות תוכן איכותי במחיר נמוך יותר מאשר מבטלוויזיה, שהתשתית מספקת ,ושניסיונות מוצלחים כמו הולו ונטפליקס מעבר לים עושות חשק. למרות שהשחקנים הפוטנציאלים הגדולים (חברות הסלולר) יושבים על הגדר ומחכים לבשורת הרגולציה, יש גם לקוחות נוספים כמו מפרסמים ואתרי אינטרנט גדולים שרוצים/צריכים לפגוש את תו התקן החדש לתוכן – תוכן הוידאו.

מוביליות למרות שחלק הארי של השימוש באינטרנט עדיין נעשה על גבי מחשבים נייחים, הרי שצריכת המדיה נעשית באופן מוגבר במסכים ניידים, אם מדובר בטאבלט או בסמארטפון. הניידות מביאה איתה מודלים חדשים של פרסום, מודלים חדשים של צריכה (אפליקציות וידאו) ומודלים חדשים של יכולות אינטראקטיביות (כמו יכולת מיקום) וכלים מיטיביים (html 5 וכו). גם כאן לא מדובר במגמה חדשה אלא במגמה שהופכת יותר יותר דומיננטית ורלוונטית לעשיית תוכן ושידורו.

תוכן ניו מדיה – במשך שנים דיברו על האופן בו האינטרנט ישנה את הטלוויזיה אבל רק בשנתיים האחרונות ראינו פעילות משמעותית בשטח. זאת מכיוון שמהפכות לא קורות ביום ובאופן כללי טכנולוגיות מתפתחות הרבה יותר מהר מאשר אנשים מאמצים אותה. אבל נדמה שאפשרויות הקרוס מדיה הצטמצמו לשתיים : טלוויזיה חברתית (אפליקציות, צ'אט פייסבוק טוויטר וכו) ו play along (בוא לשחק מול השידור). למרות שאלו שתי תשובות ראויות לשאלה איך הדיגיטל ישנה את הטלוויזיה, הן רק שתי תשובות. יש עוד הרבה שנשאר לגלות ואני מאמין שעם כמות השחקנים בענף והרצון למצוא נישות חדשות, אנחנו נגלה עוד דרכים בהם הדיגיטל לא רק מתווסף לעשייה הטלוויזיונית , אלא מאפשר לשנות אותה בצורה יותר משמעותית.

סמארט טיוי – הסמארט טיוי הוא game changer כי מדובר על מסך שבו לשחקני התוכן החדשים והמסורתיים יש אותו מקום במדף כווידג'ט לצד ווידג'ט. הוא חידוש שקהל הלקוחות מאמץ (בניגוד לטלוויות תלת מימד למשל).  הוא מאפשר למפרסמים את הגביע הקדוש של פרסום באינטרנט (פרסום ממוקד) במסך יודע לייצר סביבו מדורת שבט. הסמארט טיוי עוד לא שם אבל הוא בדרך לשם והשנה אני מאמין שכוחות חלוץ נוספים יבואו לייצר פתרונות  והזדמנויות למסך הזה (במטרה לראות רווחים ב2014 והלאה)

בהתחשב במצב רוח הפסימי של העולם, ישראל היא מקום טוב להיות בו ב2013 של הקרוס מדיה. הן ברמת הטכנולוגיה והן ברמת התוכן. יש מגזר בידור מאד חזק בתעשיית הסטרט אפ המקומית ויש אוירה סטרטאפיסטית במגזר הבידור הישראלי. מאחר ושני אלו קיימים כבר תקופה משמעותית, הזרקור הרלונטי של החשיפה, ההשקעה והמינוף כבר מאיר אותם. בנוסף, גופי הטלווזיה המובילים כבר הפכו את פעילות הניו מדיה לתו תקן, וכך גם במדיניות של קיצוצים, מדיניות התחרותיות לא תאפשר להם להישאר מאחור והשקעה (מסוימת אם לא מסיבית) עדיין תהיה בתחומים האלו.

שנה טובה שתהיה. שנה של התחלת האמצע.

המתים המהלכים בין המדיות

פרק פתיחת העונה השלישית של  The Walking Dead  הוא תוכן הטלוויזיה הדרמטי הכי נצפה בהיסטוריה של הכבלים בארה"ב, ובכלל. הוא שבר את השיא של התכנית הקודמת ברשימה – פרק סיום העונה השנייה של אותה סדרה. בהתחשב בכך שמדובר בסדרת זומבים אפוקליפטית שהביאה למסך שיא חדש של איברים מדממים (ולפיכך לא מתאימה למרבית הצופים) מדובר בהישג לא מובן מאליו. אין עוררין על איכות ההפקה, על האקשן המשובח ועל הדרמות האפקטיביות, אבל את זה יש לעוד סדרות. מה ש"המתים המהלכים" עשתה בהצטיינות יוצאת דופן היא פעילות קרוס מדיה (הסדרה למעשה נולדה במהלך קרוס מדיה. מקורה ברומן גרפי)  להלן סקר חלקי של של פועלה הדיגיטלי:

The Walking Dead : Torn Apart  סדרת אינטרנט בשישה פרקים שמספרת את סיפורה של חנה, הזומבית האייקונית שריק גריימס, גיבור הסדרה, הרג בפרק הראשון של הסדרה.  דרך סיפורה אנחנו מתוודעים לתהליך שבו העולם הדרדר למצב שפוגש ריק בפרק הראשון, לאחר שהוא מתעורר בבית החולים.  הסדרה עלתה לרשת לפני עליית העונה השנייה (באותו החודש) וקידמה את חזרתה למסך. עקב הצלחתה נוצרה סדרת רשת שנייה בשם Cold Storage שקידמה את עליית העונה שלישית.

The Walking Dead Social Game – משחק שחי בפייסבוק בלבד (12 מליון חברים לעמוד הרשמי של הסדרה) שבו הגולש נדרש לאסטרטגיה חברתית על מנת לשרוד. לצד גיבורים מוכרים ומשימות מונעות סיפור, המשימה הבסיסית שלך במשחק היא פשוט להמשיך לחיות. על מנת להגדיל את הסיכויים לכך, אתה חייב לצרף חברים לקבוצה שלך. זה לא רק מספק כוח אסטרטגי והופך את השחקן לסוכן שמפיץ את המשחק אלא מאפשר עולם משחק שממשיך להתקיים גם כשאתה אוף- ליין, שבו חבר שומר על הגב שלך. אם אתה מת במשחק, אתה אמנם כבר לא פעיל אבל האווטאר שלך ממשיך להסתובב בעולם המשחק כזומבי.

Whice character are you – פעילות דיגיטלית שבה הגולש מוזמן לענות על סדרת שאלות כגון : מה היית עושה אם חברה הייתה מופיעה עם סימן נשיכה על היד? או בדרך לבית החולים יש זומבי אחד, האם אתה הורג אותו או מחכה שיתרחק ? מתוך התשובות שלך עולה האופי שלך כשורד ואתה לומד מי מהשורדים בסדרה הכי דומה לך. אפליקציה דומה קיימת בסדרות רבות אבל הממשק הגרפי עושה את ההבדל.

The Talking Dead – תכנית בשידור חי שמופיעה לאחר השידור הראשון של כל פרק ובה המעריצים, דרך הרשתות החברתיות, שואלים שאלות את היוצרים והשחקנים בסדרה.  יוצרי התכנית אמרו שהסדרה נולדה כתוצאה מרצון לנתב את כמות העניין ברשת למקום אחד שנותן ביטוי למעריצים ומאפשר להם לנהל דיאלוג ישירות עם התכנית.

The Walking Dead Story Sync – יוצרי התכנית חברו לאפליקציית הטלוויזיה get glue ויחד יצרו חוויה ייחודית לתכנית. מי שעשה צ'ק אין לאפליקציה יכל להצטרף  לחוויה ייחודית וקולקטיבית שמתרחשת במהלך השידור של התכנית (ובכך הצמידו את המעריצים לשידור הליניארי של הפרק) מעבר לצ'אט רב משתמשים, האפליקציה הציעה פיסות טריוויה, שאלונים, חידונים, פרסים, וקטעי וידאו בלעדיים. פרק הפתיחה של העונה השלישית בא לידיד ביטוי ב170 אלף צ'ק אין במהלך השידור.

The Zombie Experiment – כשחברת DISH, ספקית ערוצי הלוויין בגדולה בארה"ב, איימה להוריד את רשת AMC (שמשדרת את המתים המהלכים) מההיצע שלה בגלל תעריפים גבוהים מדי, המעריצים נזעקו. AMC החליטה לרתום את הכוח החברתי שצברה והפיקה מתיחה שמטרתו לשאול האם יש מקום לזומבים בחברה שלנו. הסרטון המעולה מדבר בעד עצמו. כמו גם מספר הצפיות בו (קרוב ל14 מליון) בסופו של עניין, הרשת והסדרה נשארו זמינים בערוצי הלוויין.

עדכון דצמבר 2012 : אפליקציה נוספת לרשימה שנועדה ללוות את העונה השנייה בבריטניה. האפליקציה The Killers Countdown  מאזינה יחד איתך לתכנית ובכל פעם שנהרג זומבי היא מספקת לך אינפורמציה על היורה וכלי הנשק. הגולשים מוזמנים להמר לפני התכנית על סטטיסטיקות ההריגה ועל פי הצלחתם הם מדורגים מבין כל המשתתפים.

לקרוא את העתיד בגרף

The Gartner Hype Cycle הוא גרף שמתאר את מחזור החיים של טכנולוגיה חדשה (למשל הדפסה בתלת מימד או טלוויזיה באינטרנט).  אותו מחזור חיים מחולק לחמש נקודות שלא נובעות מרמת הפיתוח הטכנולוגי אלא מרמת האימוץ של אותה טכנולוגיה על ידי החברה/כלכלה/תקשורת.  על פי המודל של חברת הייעוץ Gartner, טכנולוגיה חדשה מתחילה בצמיחה שנובעת מהציפיות ממנה. הציפיות נוטות לצאת מפרופורציה ולכן בשלב השני הטכנולוגיה תאכזב. לאחר שהיא תגיע לשפל היא תתחיל צמיחה מחודשת ומפוכחת יותר. אם היא תוכיח את הישימות שלה בשלב הזה, היא תוכל לגדול במתינות ולמצוא נתח שוק.

כוחה של ההשקפה שנובעת מהגרף הוא לא ברמת דיוק החיזוי, אלא בכך שהיא נותנת את הבכורה למרכיב הפסיכולוגי והסוציאלי . "הייפ" הוא מושג שמדבר על ציפיות מוגזמות, על תוצר אנושי לא מדעי בעליל אבל כזה שיש לו תפקיד מכריע בהנעת הקידמה. במילים אחרות, הכל זה אנשים. מכיוון שזו השקפה טכנולוגית היא מאד רלוונטית לקרוס מדיה אבל אני מוצא שזו גם השקפה שישימה לפלטפורמות נאראטיביות כמו סדרות אינטרנט ומשחקי מציאות חלופיים.

המטרה של גרף ההייפ הוא לאפשר לאנשים שמשקיעים או מעורבים בטכנולוגיות לקבל החלטות מושכלות יותר. אחת לשנה החברה מוציאה גרף ודו"ח שממקם את הטכנולוגיות של התקופה במקומות הרלוונטים על הגרף (בהמשך). ההתנהגות שהגרף מזמן בהקשר הזה היא התבוננות מפוכחת: דהיינו, לא צריך לרוץ  להשקיע בכל טכנולוגיה שיש  עליה "הייפ" ומצד שני לא למהר להספיד טכנולוגיות שהתפיסה עליהן היא שהן גמרו את הסוס.

השיח בתחום הקרוס מדיה מונע במידה רבה משיחה על טכנולוגיות והתייחסות לגרף יכולה לאפשר נקודת מבט רחבה יותר בתחום שצריך נואשות פרספקטיבה. אני לא חושב שכל תובנה שעולה מגרף היא בהכרח נכונה וצריך לחיות על פיה אבל אני כן מוצא שאופן החשיבה שנובע מהגרף מסביר את העולם שבו אנו חיים. למשל, טלוויזיה באינטרנט בהיבט הכי רחב שלה (לא connected tv). הדיבור עליה וההשקעות בה החלו לפני חמש שנים (לא יכולת לברוח מהבאזז בכנסים מקצועיים) אבל רק בשנתיים/שלוש האחרונות אנחנו רואים פריחה אמיתית ואימוץ אמיתי של העולם הזה  אצל המשדרים והצופים. בין לבין, הרבה קברניטי טלוויזיה חשו שהאיום הוסר כי התחושה הייתה שהדיבורים נגמרו בלא כלום.

ניתן לראות את התהליך הזה לפי השלבים בגרף (מצוטט מויקיפדיה) הם:

TECHNOLOGY TRIGGER – – "טכנולוגיה פורצת דרך". תצוגה ציבורית, מוצר פורץ דרך או אירוע אחר שיוצר עניין נרחב של העיתונות ו/או של התעשייה.

PEAK OF INFLATED EXCPECTATIONS – – "פסגה של ציפיות מנופחות". תקופה של התלהבות מוגזמת ולא מציאותית המעוררת ע"י מנהיגי טכנולוגיה. ישנן מס' הצלחות אבל יותר כשלים בזמן שהטכנולוגיה נדחפת לגבולות שלה. הגופים היחידים העושים כסף בשלב הזה הם מארגני ועידות ומוציאים לאור (מגזיני תעשייה וכו') ולא החברה עצמה…

TROUGH OF DISILLUSIONMENT – – "אבוס של התפכחות". זוהי הנקודה בה הטכנולוגיה יוצאת מהאופנה והעיתונות נוטשת את הנושא, מכיוון שהטכנולוגיה לא חייה עד להגשמת הציפיות המנופחות ממנה.

SLOPE OF ENLIGHTENMENT – – "שיפוע של הארה"- למרות שהעיתונות כבר אינה מכסה את הנושא, מספר עסקים עדיין ממשיכים ב"שיפוע ההארה" ומנסים למצוא יתרונות ואפליקאציות מעשיות של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים. מתודולוגיות וכלים הופכים לזמינים ומקלים על תהליך הפיתוח.

PLATEAU OF PRODUCTIVITY – "מישור של פרודוקטיביות"- יתרונות אמיתיים של הטכנולוגיה מודגמים ומוכחים. כלים ומתודולוגיות נעשים יציבים, והדורות הבאים של הטכנולוגיה מופיעים. הגובה הסופי של המישור תלוי בשאלה, האם הטכנולוגיה ישימה באופן רחב או שהיא מתאימה רק לשוק צר (נישה).

להלן גרף הטכנולוגיות מיולי מ2011: 

במאמר הזה אני לא מתיימר לנתח את התובנות שעולות מהגרף, אלא בעיקר להציג את הקונספט (למי שמעוניין להעמיק עוד  בנושא, האינטרנט מלא בניתוחים של הגרף). אני רוצה להציע שצורת הגרף יכולה לתאר דברים שאינם בבסיסם טכנולוגיה אלא דרכים לספר סיפור כמו למשל ARG או סדרות אינטנרט. בשני המקרים התחלנו מהייפ. כתבו על זה הרבה יותר מאשר עשו את זה. לאחר מכן הגיעה תנופת עשייה. כך למשל שנה שעברה היו לפחות עשרים סדרות אינטרנט שנעשו על ידי מפרסמים ולפני ארבע שנים היה יוצא ARG חדש בעולם בכל שבוע.  אחרי ההייפ הגיעה הנפילה.  קצב ההפקות של סדרות האינטרנט התמתן וקצב העשייה של הARG כמעט פסק. אני חושב שהARG לא צלח את הslope of enlightment ויישאר כמוצר נישתי מכיוון שאין לו הצדקה כלכלית בצורתו הטהורה. סדרות אינטרנט לעומתו נמצאות בעלייה מתמדת ויציבה והופכות להיות יצירות לגיטימיות ומסחריות שמגדילות את הנתח שלהן בעולם המדיה. אבל אנחנו בשלב שבו הנתח הגדל הוא פרופורציונלי, אמיתי ולא כזה שמונע מהייפ.

כך תממן תוכן דיגיטלי

כמות התכנים שמיוצרת למדיות החדשות מכפילה ומשלשת את עצמה מדי שנה. הפוטנציאל שכולם דיברו בו מתממש ולא רק בהיבט אמנותי אלא גם בהיבטים מסחריים. תכנים כמו סדרות אינטרנט למפרסמים ופרוייקטים של קרוס מדיה לגופי טלוויזיה, הפכו מחידוש לתו תקן תוך כמה שנים בלבד. ועדיין המדיה החדשה רק התחילה לממש את הפוטנציאל שלה.

כמו בכל מדיה, גם ברשת יש יותר רצון ליצור מאשר תקציבים שפנויים לממן את הרעב היצירתי. אבל בקצב גידול שאי אפשר לטעות בו צצות כל הזמן הזדמנויות ליזמי תוכן למצוא מימון ליצירת תכני ניו-מדיה. לפניכם כמה מהעת האחרונה:

קופרו – השנה בפעם הרביעית, קופרו קוראת ליוצרים להגיש פרויקטים תיעודיים למסלול הייעודי למדיה החדשה. הפרויקטים יוצגו פומבית בפני פאנל של משקיעים מחו"ל. הפאנל יכלול קרנות בין לאומיות למדיה חדשה, מנהלי רשתות טלוויזיה בכירים ורוכשי תוכן בפלטפורמות נוספות. הפיצ'ינג למדיה החדשה יתקיים במהלך ימי הפיצ'ינג (30-31 במאי 2012) באולם אשכול פיס. הדד ליין להגשות הוא יום ה' 5 באפריל , 2012.

K7 Pitch Project – חברת K7MEDIA האנגלית מספקת ייעוץ, הזדמנויות תוכן וניתוחי עומק עבור לקוחות טלוויזיוניים בינלאומיים. החברה, ערנית לדרישות השוק, יזמה פרויקט שמזמין אנשים בעלי רעיון טרנסמדיה/דיגטלי (ARG, סדרת אינטרנט ועד אפליקציה) לחלוק איתם את הרעיון. החברה בוחרת מהרעיונות שהגיעו אליה את המוצלחים ביותר ומחברת בינם לבין מפיקים ומשקיעים שיש להם עניין בפרויקטים דיגיטליים. לעוד פרטים מוזמנים לפנות למנהל המדיה הדיגיטלית בחברה, מארק קרואסדייל  Mark.Croasdale@k7media.co.uk

מימונה – פרויקט ישראלי חדש ומבורך שנותן במה להזדמנויות crowd funding, דהיינו הקונספט שניתן לגייס הון דרך תרומות קטנות של אנשים רבים שאליהם פונים ישירות. יזם שמגיע לפלטפורמה ומתבקש להעלות סרטון, קובץ mp3 , תמונה וטקסט אשר ימחישו לקהל התומכים מהו המיזם שעבורו הוא מבקש תמיכה כלכלית. הוא גם מתבקש להגדיר איזה סכום הוא מבקש במדויק. בתמורה הוא מוזמן להציע תמורות בהתאם לסכום התרומה. לדוגמה, אם ישראל ישראלי מעוניין להוציא דיסק, הוא יכול להציע תמורת 50 ש"ח שיתרמו, את הדיסק. תמורת 100 ש"ח, דיסק עם חתימה וכו… האתר קיים כבר חודשיים וכבר הספיק לגייס עשרות אלפי שקלים.

Your film Festival – שיתוף פעולה בין יוטיוב לפסטיבל ונציה לקולנוע שבמסגרתו מוזמנים יוצרים להעלות סרטון שאורכו עד 15 דקות לערוץ הפסטיבל (יכול להיות פרק מסדרת אינטרנט או כל דבר אחר מונע נאראטיב). מבין הסרטונים שיועלו, הקהל יבחר עשרה שיסעו לפסטיבל עם יוצריהם. שם יבחרו צוות שופטים (כולל את הבמאי רידלי סקוט והשחקן מייקל פסבינדר) יוצר אחד שיקבל חצי מליון דולר לטובת הפרויקט הבא שלו. הדדליין להעלאת הסרטונים הוא ה31 במרץ, אבל כל סרטון שיצרתם והגיח לאוויר העולם החל מינואר 2010, יכול להיות מוגש לתחרות.

בנוסף לשלושת הפרויקטים האלו ישנם עוד הזדמנויות רבות שחיפוש מתמיד ולא מאתגר במיוחד יציף. למשל סביב פסטיבל הטלוויזיה החצי שנתי MIP, תמיד יש תחרויות פיטצ'ים שמתפרסמות באזור ינואר ויולי באתר הפסטיבל. דוגמה לכך היא התחרות הבאה שבה אתה מתבקש לעשות פרזנטציה של 20 שקפים ב20 שניות לרעיון טרנס-מדיה מקורי. הזוכה מקבל 3600 יורו לטובת המשך פיתוח וחיבור למפיקים רלוונטים. דוגמא נוספת היא של עמותת power to the pixel שפעם בשנה (איזור אוגוסט) מעניקה יחד עם ערוץ Arte סכום של 5000 יורו כמענק פיתוח לפרויקט קרוס מדיה שמיועד לשידור בערוץ הגרמני/צרפתי (עזה/שדרות הישראלי הוא דוגמה לפרוייקט כזה).

בהצלחה.

2011 בקרוס מדיה – עשרת הפרויקטים הטובים.

2011 היא השנה בה הפסיקו להסביר את המושג "קרוס מדיה" במסדרונות הטלוויזיה. זהו. כולם יודעים שמסך הטלוויזיה הוא לא המסך היחיד שמעסיק את הצופים בכל רגע נתון ובשביל להישאר רלוונטים, גופי הטלוויזיה צריכים להראות נוכחות אונליין, במחשב, בסלולרי וגם בטאבלט.2011 היא גם השנה שבה פחות ופחות פרויקטים של קרוס מדיה תוקצבו דרך מחלקות השיווק וזאת מכיוון שמחלקות ייעודיות ותקציבים יעודים הוקצו לפעילות במדיות החדשות.

השאלה הגדולה שנשארה פתוחה היא איך עושים את זה נכון, איך מייצרים הרחבות דיגיטיליות של מותגים טלוויזיונים שאפקטיבים למטרות של הגוף המשדר? כפי שעולה מהדוגמאות בהמשך יש כבר תשובות שמסתמנות לעשייה הזו, אבל מעל לכל מתבהר שאין ולא תהיה תשובה חד משמעית. באותו אופן שיש גיוון תכני בעולם הדינמי של הטלוויזיה, כך יהיה גיוון לייצוגים שלו בעולם הדיגיטלי. ככל שהטלוויזיה תמשיך להשתכלל, כך גם אפשרויות הקרוס מדיה ימשיכו להשתכלל. רק הרבה הרבה הרבה יותר. למשל…

הבלוג של ג'ון ווטסון –  אחת הדרכים בהם יוצרי הסדרה "שרלוק" הביאו את סיפורו של הבלש המפורסם למאה העשרים היא בכך ששינו את פלטפורמת הסיפור של ווטסון מיומן לבלוג. אותו הבלוג  קיים ברשת והוא נראה כמו שבלוג אמיתי נראה ולא כמו הפקה שיווקית . הוא גם כתוב כמו שהדמות הייתה כותבת אותו בתוך האותנטיות של עולם הסדרה.

בר קארמה – תכנית טלויזיה שעלתה ברשת current tv האמריקאית. ייחודה הוא בכך שהפרקים צולמו מספר שבועות לפני ההקרנה שלהם, לאחר ששולבו בתסריטים שלהם הצעות של הגולשים לגבי הסיפורים והדמויות. לפניכם סרט על הפרויקט והממשק שנוצר במיוחד בשבילו.

Pepsi Sound off –  הקונספט של social tv מתייחס לניהול שיחה רבת משתתפים בזמן השידור דרך פלטפורמות של רשתות חברתיות. היעד של פפסי עבור X Factor נבנה על ההצלחה של תרבות הצפייה הזו ולמעשה היה אתר שמרכז בו שיחה על התכנית בזמן השידור. העוגן שלו היה הממשק הגראפי המוצלח שנתן ביטוי לטרנדים ואלמנטים בשיחה שנערכה בטוויטר.(למשל גרף, על מי מהשופטים מדברים יותר, איזה מתמודד מקבל את התגובות הכי שליליות וכל זאת בצורה ברורה ומתעדכנת מיידית). האתר כבר לא זמין כי התכנית לא באויר אבל פה תוכלו לראות את השימושיות שלו

Gale Boetticher case file – הסדרה "שובר שורות" משופעת באירועים מהצד הפלילי של הדרמה שגוררים אחריהם אנשי חוק וחקירות משפטיות. כשגייל בוהטיצ'ר (אחת הדמויות) נרצח, תיק החקירה שלה הפך זמין לצפייה באתר התכנית. הגולשים יכלו לעבור על הראיות ולבחון אם הם קלטו משהו שהחוקרים פספסו.

Abduction – חברת הסרטים Lionsgate עשתה שימוש חלוצי בפלטפורמת הפייסבוק על מנת  להשכיר ולשדר תכנים קולנועיים ולשדר  תכנים קולנועיים מתוך עמוד המעריצים של הסרט. שימוש דומה (ללא השכרה) נעשה על ידי BBC עבור צפייה בפרקים של דוקטור הו.

The Flaming C – קונאן אובראיין הוא אחד המאסטרים של שימוש בקרוס מדיה. הוא לא רק הפך את הצופים לקהילה, אלא גם נתן להם שם – Team COCO. אחת הפעילויות המהנות שנולדו מהתכנית הוא גיבור העל הקומיקסי שקונאן יצר בדמותו The Flaming C. מה שהתחיל כאיור הפך להיות טריילר מושקע לסרט, אתר ייעודי ופעילות מעריצים סביב התוכן שהם בפועל יוצרים. הסרטון הבא למשל הוא עבודה של חבר קהילה.

Sexperience – ערוץ ארבע הבריטי מבסס את תכנית הסקס שלו (תכנית תעודה על סקס) על סקר ארצי שהוא עורך בנושא ההרגלים המיניים האמיתיים של תושבי הממלכה. השנה הוא נתן לסקר ביטוי אנימטיבי שבו אתה מוזמן לא רק לחקור את השאלות המעניינות אלא גם לראות את התשובות בצורה גרפית דינמית לפי חיתוכים. בסופו של דבר אתה נשאר עם ייצוג גראפי של שאלה בסגנון: מי עושה יותר סקס, אנשים עם אייפון או עם אנדרואיד?

Workaholics shout out – סדרת הדגל של ערוץ קומדי סנטרל מצאה מקורית לתגמל חברים שהצטרפו לעמוד הפייסבוק שלהם. מי שעשה לייק לעמוד, אוטומטית נכנס להגרלה ששמו של הזוכה בה נכנס לסדרה כחלק מהדיאלוג.

Corrie Nation – מה קורה כשפארמוויל פוגש את corronattion street, אופרת הסבון הבריטית שמתקרבת לפרק ה8000 שלה!!! כך נולד משחק קז'ואל מרובה משתתפים בפייסבוק שבו אתה מוזמן לבקר ברחוב שבו מתרחשת הסדרה ולקיים שם חיים וירטואליים.

Augemnted Reality Cinema – הפרוייט אחרון הוא אפליקציה שהושקה ב2011 אך עדיין לא יצאה לשוק. מדובר על אפליקציית  augmented reality שמזהה מקומות אמיתיים ששימשו כלוקיישנים בסרטים ובתכניות טלוויזיה. כשאתה במקום כזה, אתה מוזמן לצפות במקום דרך הטלפון והסצנה המקורית תופיע על רקע המקום האמיתי בו אתה נמצא. הנה סרט שמסביר את הרעיון טוב יותר ממני.


מוזמנים לצפות בפרופיל הטוויטר שלי TV meets the Web שתדיר מתעדכן בפרויקטים חדשים של קרוס מדיה

Social TV – טלוויזיה חבר(ו)תית

Social TV הוא מינוח המתייחס לשילוב של טלוויזיה וטכנולוגיה על מנת לייצר אינטראקציה עם הצופים. מדובר בדרך כלל בפעילות של גופי טלוויזיה שנועדה לתקשר עם צופיה דרך פלטפורמות אינטרנטיות חברתיות כמו (אבל לא רק) פייסבוק. הפעילות יכולה לנוע ברמת מורכבות מלחיצת לייק על עמוד התכנית ועד הורדת אפליקצייה יעודית ( כמו אפליקציית הצ'אטים 10like). היא יכולה להתרחש בזמן השידור (כמו פעילות השופטים בטוויטר בזמן השידור של the voice) או כחלק מפעילות שוטפת (למשל, team coco של קונאן אובראיין). לפעילות יזומה של טלוויזיה חברתית יש מטרה אחת – הגדלת כוחו של המותג הטלוויזיוני דרך יצירת שיחה במרחב הוירטואלי.

המהפכה הדיגטילית הסוערת שבה אתרים וטרנדים מוכתרים ומופלים תדיר, כבר סיימה כמה קרבות עם מנצחים ברורים ונקודות אל חזור תרבותיות. אחת מהן היא הרשתות החברתיות, נוספת היא המדיה מולטי טאסקינג – דהיינו ההתנהלות שבה רובנו נמצאים מול יותר ממסך אחד בכל רגע נתון. (מליון וחצי ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים).

ה Social TV אם כך הוא אינו בשורה, הוא פשוט פה. בים של נבואות ותחזיות הוא התמקם כצורה הכי מצליחה של קרוס מדיה מכיוון שהוא מתרחש בזירות שהדומיננטיות שלהם כבר הוכרעה ומתרחש בתוך נורמות התנהגות שכבר אימצנו. סיבה נוספת להצלחה של הטלוויזיה החברתית היא שהצלחה בו משמרת את מרכזיותו של הרייטינג – המדד המרכזי שלפיו הטלוויזיה מנהלת את עצמה. בטקס פרסי MTV האחרון החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה (שרובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים). הצורך להשתתף בשיחה הדביק את הגולשים למסך והביא גולשים אחרים לפתוח טלוויזיה.

במחקר חדש של חברת נילסן נבחנה הקורלציה בין באזז ברשתות החברתיות לבין רייטינג. הממצאים לא מפתיעים אבל מאששים תחושת בטן והגיון בריא. לפי המחקר, עלייה של תשעה אחוזים בבאזז רשתות חברתיות מתרגמת לעלייה בנקודת רייטינג אחת. המחקר גם מדגיש שהקורלציה הזו במיוחד רלוונטית לקבוצת הגיל של 18-34. נתח דמוגרפי שתוך חמש שנים יהפוך ל13-39 ותוך עשור לגילאי 10-50.

ניצול נכון של רשתות חברתיות מתבקש מול אירועים חיים ואירועי ספורט, שבאופן טבעי הכוח שלהם הוא בזה שהם מעוררים שיחה במהלך התרחשותם ולא פחות חשוב, צריך לצפות בהם בשביל להיות חלק מהשיחה למחרת. אבל לתכניות מתוסרטות יש יתרונות משלהן באסטרטגיה דיגיטלית חברתית. רשת FOX ניצלה את העובדה הזו כדי לעשות מעשה שהוא לא פחות ממדהים. היא הפכה את Glee  להצלחה במונחי רייטינג עוד בטרם שודר הפרק הראשון. זה לא היה מקרי, היא עשתה את זה שוב העונה עם הסדרה New Girl. רשת פוקס עשתה זאת על ידי יצירת אקוסיסטם של מסכים ופעילות חברתית שבהם יצירת עניין יכלה לגדול לכדי שיחה חיובית עד נלהבת.

גדילתו הטבעית והמהירה של תחום ה Social TV מבשר על עולם שבו התוכן הוא אינו תכנית טלוויזיה או סרט קולנוע אלא משהו שחי בכל המסכים, על מערכת יחסים בין הצופה לטלוויזיה שאינה חד סטרית אלא דיאלוג, על עתיד שבו מסך הטלוויזיה הוא רק במה אפשרית אחת מתוך מספר פלטפורמות ועל שינוי תפיסתי לפיו הגופים המנהלים את התוכן אינם ערוצי טלוויזיה אלא גופי שידור. כמו Social TV עצמו לא מדובר על העתיד הרחוק אלא על הווה דינמי שכבר קובע עובדה.

עדכון דצמבר 2011 : רשימת 50 האפליקציות שהופכות את המסך לסוציאלי

קרוס מדיה – המספרים לא משקרים

קורה שהפחד משינוי הופך את הדיון בין אנשי המדיה הישנה לאנשי המדיה החדשה לויכוח. במצבים מהסוג הזה, הטיעון המשכנע ביותר הוא זה שבא בצורת מספרים גרפים ואחוזים. אנשי טלווזייה קלאסיים יגידו שהיום יותר מדי מתמיד אנשים רואים טלוויזיה, והם צודקים: בין 2005 ל2010 היקפי הצפייה בטלוויזיה גדלו ב5 אחוזים. אבל מה שעוד קרה באותה תקופה זה שהיקפי הגלישה באינטרנט גדלו ב121 אחוזים (פורסטר דצמבר 2010).

מצד שני, ברור שאפשר להתווכח עם המספרים האלו. אין דבר גמיש, רך ונתון למניפולציה יותר מסקרים, אחוזים וגרפים. יתרה מכך, אני חושב שאין בהם צורך. מי שלא רואה שעולם הטלוויזיה השתנה ומשתנה, הבעיה שלו היא לא נגישות למידע אלא ראיית צינור.

אני אישית לא חושב שהטלוויזיה תאבד את מעמדה בעתיד הנראה לעין. אי אפשר להתחרות בכוח שלה להביא מסת אנשים ברגע נתון לצפייה במסך הסלוני. אבל הרגלי הצפייה בטלוויזיה עברו ועוברים מהפכה דרמטית בשנים האחרונות והיא באה לידי ביטוי בדרך בה אנשים מגיעים אל המסך הטלוויזיה, מה הם עושים בזמן שהם צופים בו ולאן הם הולכים כשהם מסיימים צפייה בתכנית.

מספרים קובעים נורמות וסדרי עדיפויות בשטח. כשירות לציבור הריני להביא תמונת מצב מספרית של שלושת המסכים (ותודה לשירי לב על העזרה):

53 אחוזים מהאנשים בארה"ב הצהירו שהם מגלים תכנים טלוויזיונים ברשת ורק אז הולכים לצפות בהם בשידור הלינארי (נילסן נובמבר 2010) כאשר ב"גילוי" הכוונה היא לצפייה ראשונה בתכנים ברשת. הסקר הזה פורסם בסוף 2010 כך שניתן להניח שהאחוזים האלו גדלו מאז. הסקר הזה גם מחזק את ההבנה ששחרור של תכנים טלוויזיוניים לרשת אינו מעשה קניבליסטי כי אם דרך להעלות את הצפייה בכל המסכים.

ב2009 חמישים מליון אנשים צפו בתכנים טלוויזיוניים באורך מלא דרך האינטרנט. ב2011 המספר גדל ל 72.2 מליון (מקורות שונים, אפריל 2011). גם הסקר הזה מתייחס לארה"ב אבל הטרנד שהוא מצביע עליו תואם את העולם המערבי. מחקר טרי של חברת אריקסון ב13 מדינות מפותחות מצא שהצפייה בתכני טלוויזיה בזמן השידור המקורי שלהם נמצאת במגמת ירידה (4 אחוזים בשנה) ומולה יש עלייה משמעותית בצפייה דחוייה דרך אתרי אינטרנט (אריקסון, ספטמבר 2011).

החדשות הטובות הן שהצפייות המדוברות (שמניבות רווחים מפרסום) עולות על כמות הצפייות דרך ההורדות הלא חוקיות, מה שמחזק את ההנחה שאנשים שמחים לשלם על תכנים טלויזיונים ברשת אם המודל יהיה אטרקטיבי ונוח. לשירות הסטרימנג של נטפליקס יש 25 מליון אנשים שמאששים את העובדה הזו וכך גם שרות הפרמיום החדש של הולו שכבר בדרכו לקו מליון הלקוחות (MIP PREVIEW ספטמבר 2011).

כשאנחנו מדברים על הרגלי צפייה חדשים אחד מהכיוונים המשמעותיים ביותר הוא מדיה מולטי טאסקינג. דהיינו, התופעה שבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן שהם גולשים ברשת. 1.4 מליון ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים (דה מרקר ינואר 2011).

שימוש גובר והולך בנתון הזה בשביל לרכז צופים למסך הוא פעילות וובית שעל מנת לקחת בה חלק צריך לצפות בשידור הליניארי. דוגמה לכך היא אפליקצית האונליין של "אל תפיל את המליון" שבעונה הראשונה שיחקו בה מול השידור כרבע מליון ישראלים (מאקו נובמבר 2010).

כיוון נוסף ומשמעותי במציאות של שלושת המסכים הוא הsocial tv. דהיינו מדד הצלחה של תכנית על פי השיחה שנוצרת עליו בזמן אמת ולאחר השידור. (שיחה שמביאה אנשים למסך כי הם רוצים לראות על מה כולם מדברים). דוגמה לכוח של השיחה הוירטואלית התקיימה בטקס פרסי הוידאו האחרון של MTV. החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה. ( Mashable אוגוסט 2011) רובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים.

לשינוי בתרבות הצפייה יש גם השפעה ישירה וכואבת על תקציבי הטלוויזיה . ב2008-2009 ערכו של שוק הפרסום בטלוויזיה ירד ב18 אחוז בזמן שערך שוק הפרסום באונליין עלה ב5 אחוזים (Yankee group אפריך 2010).  ב2009 סקטור הפרסום ברשת עלה על סקטור הפרסום בטלוויזיה באנגליה (BBC ספטמבר 2009).

למרות שני הנתונים למעלה, הטלוויזיה עדיין מכניסה יותר כסף מפרסום מאשר הרשת. אבל כל זה משתנה, ומהר. שינויים בין דוריים ביחס לטלוויזיה והצלחת הצפייה דחויה משנה את התמונה. 2010 הייתה שנה מוצלחת ביותר לטלוויזיה וחלקה בעוגת הפרסום גדל ב13 אחוזים. ב2010 גם האינטרנט הגדיל את חלקו בעוגת הפרסום, אבל ב18 אחוזים (דה מארקר ינואר 2011), אבל השפע של 2010 בטלוויזיה לא נמשך זמן רב. ברבעון השלישי של 2011 שוק הטלוויזיה רשם הפסד של 50 מליון שקל עקב האטה בשוק הפרסום  (גלובס ספטמבר 2011). מה שרק מחזק את תפקידו של הפרסום באינטרנט כקטר של עולם הפרסום.

אני מדגיש: הטלוויזיה תמשיך לשלוט אבל הממלכה שלה היא כבר לא אוטוקרטיה. אם המספרים לא שכנעו אתכם, תרימו את הראש מהמחשב.

אם גם המציאות המיידית לא שכנעה אתכם? זה גם בסדר, אתם שייכים לקבוצה מכובדת שכללה את ענקי העיתונות, הפרסום והמוסיקה. גם הם התעוררו מאוחר לגלות שהעסק השתנה ובזמן שהם הגנו על הדרכים הישנות, מישהו מצא דרך לנווט לכיוונו את הכספים החדשים.

עדכון ינואר 12: לפי פורבס, שוק הפרסום המקוון יעבור את שוק הפרסום הטלוויזיוני עד שנת 2016.