ארכיון תגיות: תוכן מקורי

קול קורא לתחרות יוצרים ברשת

יוזמה מבורכת: איגוד המפיקים בשיתוף יוטיוב ומשרד הכלכלה הכריזו על תחרות ליצירה ברשת.  פרסים עד 40 אלף שקל ונסיעה ללונדון. דדליין 9 בספטמבר. להלן הפרטים…

מה?
ניתן להגיש לתחרות פיילוט או טריילר – שניהם באורך 5 דקות לכל היותר –  המציגים בצורה הטובה ביותר את היצירה הארוכה יותר שאתם חולמים לפתח – סידרת רשת, סרט דוקומנטרי / עלילתי קצר, או סרט אנימציה. הפיילוט או הטריילר צריכים לעמוד בזכות עצמם ומיועדים לשידור ראשוני ברשת בלבד!

מי?
התחרות פתוחה בשני מסלולים:
המסלול המקצועי – מיועד ליוצרי קולנוע, טלוויזיה או אנימציה, שיצרו יצירה אורקולית אחת לפחות, קצרה או באורך מלא, ששודרה בטלוויזיה ו/או הוקרנה בבתי הקולנוע ו/או הוכרה על ידי מוסד מוכר ללימודים גבוהים כעבודת גמר ו/או יצרו גוף עבודות משמעותי שהתפרסם ברשת האינטרנט.
מסלול הסטודנטים –  מיועד ליוצרים הלומדים במוסד מוכר להשכלה גבוהה בתחום הקולנוע ו/או הטלוויזיה ו/או האנימציה ו/או התקשורת.

מתי?
המועד האחרון להגשת טריילרים או פיילוטים לתחרות: 9 בספטמבר 2013 בחצות.

במה זוכים?

זוכי המסלול המקצועי:

1#40,000 ש"ח ונסיעה ללונדון עם שהות של שבוע ב-YouTube Space

2#30,000 ש"ח

3#20,000 ש"ח

זוכי מסלול הסטודנטים:

1#20,000 ש"ח ונסיעה ללונדון עם שהות של שבוע ב-YouTube Space

2#10,000 ש"ח

3#5,000 ש"ח

איך מגישים?
– כותבים, מצלמים / מציירים ועורכים את הפיילוט / טריילר באיכות Pal) HD)
– מעלים לערוץ ה-YouTube הפרטי שלכם את היצירה המוגמרת.
– ממלאים את טופס ההרשמה המקוון, מאשרים את התקנון ומצרפים את הלינק לסרטון.

הרשמה ותקנון בעמוד התחרות . בהצלחה.

הדרך לתהילה של ג'ייק ואמיר (וידאו)

ג'ייק ואמיר, מכוכבי הרשת המצליחים בעולם, התחילו בתור כותבים קומיים באתר College Humor כשזה (והוידאו ברשת) היה בחיתוליו. הם ישבו אחד מול השני והכימיה ביניהם הובילה אותם לצלם מערכונים משלהם שבהם הם מככבים ולהעלות את זה לאתר שנושא את שמם. כאשר הגיעו תגובות מפרגנות והם הפכו להיות "הדבר החם ביותר שאתם לא מכירים" (על פי שבועון PC Magazin) החליטו בקולג' הומור לצרף אותם לרוסטר של האתר. מאז הם משחררים שני סקצ'ים בשבוע, כבר חמש שנים, שזוכים למיליוני צפיות ועדת מעריצים בינלאומית.

בכנס ניו מדיה האחרון הם הגיעו לארץ לספר את הסיפור שלהם ויותר מזה, את הסיפור של הסרטונים שלהם. מה הם עשו, מה למדו, איך התקדמו. לי היה העונג לראיין אותם על הבמה אחרי הפרזנטציה המשעשעת. לפניכם ההרצאה והראיון (קרדיט לJonnyHart שצילם והעלה)

 

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 13

רשימה נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Continuum – סדרת מתח מדע בדיוני מושקעת שמתחילה עם התעוררותה של אסטרונאטית צעירה על גבי חללית שנסחפת בחלל. היא לא זוכרת איך הגיעה לשם והיחידי שמסוגל לספק תשובות הוא מחשב החללית שכוונותיו לא לחלוטין ברורות. בהמשך היא תגלה נוסע נוסף, מסתורי לא פחות. הסדרה היא הפקה עצמאית זוכת פרסים והעונה הראשונה זמינה לצפייה גם ביוטיוב (צפייה באתר הסדרה הוא בתשלום).

Video Game High School –  סדרה שאפתנית שמורכבת מתשעה פרקים (ממוצע של 15 דקות לפרק) שזכתה כבר ל35 מליון צפיות ביוטיוב ובאתר שהפיק את הסדרה Rocket Jump. הסדרה, שמימונה הושג דרך קמפיין בקיקסטארטר, מספרת את סיפורו של בראיין: ילד חביב שמכור למשחקי מחשב. הסדרה מתרחשת בעתיד הלא רחוק שבו השחקנים הכי טובים הם הסלבריטאים הכי גדולים. בראיין, באווחת מזל, מוצא את עצמו מוזמן לבית הספר הגבוה והנחשק לאמנויות משחקי המחשב, היכן שהוא לומד על חברות, אהבה ומה הדרך הכי טובה להרוג כמה שיותר אנשים במשחק יריות.

 סנאי סנאי – סדרת רשת מוקומנטרית שמופקת בחסות בירה גולדסטאר ועוקבת אחרי ירון ברלד ודודו ארז במהלך סבוב הופעות שלהם בצפון. הם שם בשביל לנסות חומרים חודשים לרוטינת הסטנד אפ ואנחנו מקבלים הצצה להרפתקאות שלבם ובעיקר למערכת היחסים ביניהם.  יוצרי הסדרה יצרו שפה וסגנון שמרכיבים חווית תוכן שלא נשענת רק על פאנצ'ים.

WIGS – למעשה מדובר על ערוץ ביוטיוב שמייצר תוכן דרמטי מתוסרט לנשים בגילאי 25 פלוס. בערוץ יש סדרות אינטרנט (6-12 פרקים) מיני סדרות (3 פרקים) וגם סרטונים שעומדים כסיפורים קצרים בפני עצמם. העובדה שמדובר ברצף קבוע של דרמות מושקעות, מבחינת הכתיבה, הבימוי והצילום, הביאה לכך שהרבה פרצופים מוכרים מעטרים את התכנים האינטרנטיים האלו כגון ג'וליה סטיילס, רוזאנה ארקט וג'ניפר בילס. בשלושת החודשים הראשונים של הערוץ הוא הצליח לייצר 15 מליון צפיות.

Comedians in Cars Getting Coffee – סדרה מבית היוצר של ג'רי סיינפלד. בכל פרק הוא נכנס לרכב וינטג' אחר (מרצדס, אסטון מרטין וכו) ונוסע לאסוף קומיקאי לארוחת צהריים (אלק בלדווין, ריקי ג'רוויס וכו) בדרך הם מדברים…כמה פשוט, ככה מענג.

Judith : My quest for Judaism  – סדרה עצמאית ישראלית. ג'ודית היא אמריקאית יהודייה שמחליטה לעלות לארץ על מנת להגשים את ייעודה הרוחני כנשמה כשרה. היא מחליטה לתעד את המסע הזה לגילוי עצמי והתחברות לשורשים. תוך זמן קצר ולאורך מפגשיה עם אנשים שונים, ג'ודית מתגלה כגזענית, צדקנית ובעלת מיניות אגרסיבית. על פי יוצרי הסדרה יש פה סאטירה על האופן שבו אנשים מסוימים הם דתיים נושאי בשורה מטעם עצמם שלחלוטין עיוורים לעומק הפגמים שלהם.

Finding Susan Glenn – סוזאן גלן היא שם קוד ל"יפה של הכיתה", זאת שהיופי שלה מאיים במציאות אבל מככב בפנטזיות. בסדרה הזו, שממומנת על ידי AXE,  בחור בן 30 מחליט למצוא את אותה נערת החלומות, להתגבר על הפחד ולזכות בליבה. את הסדרה הקומית כתב ביים ואף מככב מקס גרינפלד – שמידט מ"נערה חדשה". הסדרה היא חלק מקמפיין שקורא לא לפחד מסוזאן גלן של העולם. למרות הלוק של הפרק הראשון זו אינה סדרת ווב קאם.

The Exquisite Forest – לא סדרת אינטרנט כי אם פרויקט תוכן מרתק מבית גוגל שמשתמש ביכולות של דפדפן הכרום על מנת לייצר תכני אנימציה בשיתוף הגולשים. אותו "יער מעודן" מכיל עצים שכל אחד מהם מתחיל ממקטע אנימציה שנעשה על ידי אמן מפורסם, על גבי אותה התחלה כל אחד יכול להוסיף את האנימציה שלו (יש כלים באתר) וכך ליצור רצף שמישהו אחר מוזמן להמשיך. בדרך זו נוצר עץ אחד עם אינספור ענפים שונים שכל אחד מהם מייצג רצף שונה. בלינק תמצאו סרטון הסבר שעושה עבודה טובה יותר ממני ועם קצת משחק תראו את הקסם של הפרויקט.

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 12

רשימה נוספתשל סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Venice – לאחר שאופרת הסבון הטלוויזיונית שלהם בוטלה, החליטו שתי השחקניות הראשיות להמשיך את קו העלילה שלהן באופרת סבון אינטרנטית. הסדרה שמתרחשת בחוף וניס בלוס אנג'לס מתגאה בייצוג קהילות שפחות מקבלות זמן מסך בז'אנר כמו הומואים, לסביות ומיעוטים אתניים. מודל המימון של הסדרה, זוכת פרס האמי, גם הוא מעניין – הצפייה בה היא דרך מנוי שעולה עשרה דולר . במודל הזה קהילה של 11,000 צופים הספיקו בשביל לממן את העונה הראשונה, השנייה (שכבר זמינות לצפייה בחינם ביוטיוב) ועכשיו השלישית.

MIsery Bear – סדרת אינטרנט קומית בהפקתו של הBBC שבמרכזה דב חמוד, פרוותי, דכאוני ששום דבר לא הולך לו בחיים כמו שצריך. הפרוייקט התחיל כסרט קצר זוכה פרסים בשנת 2009 שBBC מימנה את הפיכתו לסדרת אינטרנט.

מפגשים במימד השלישי – סדרת תוכן ממומן מבית היוצר של מאקו בכיכובים של גיא לואל ומעין בלום. הסדרה מתרחשת מאחורי הקלעים של תשדירים שנועדו לקדם טלוויזיות LG. הקומדיה שגובלת בנונסנס נובעת מכך ששחקן הראשי אינו מודע לכך שהוא בפרסומת ומתומרן תדיר על ידי הסוכן שלו להגיד משפטי מחץ על המוצר.

The Secret Life of Scientists – סדרת edutainment מבית PBS שבכל פרק מציגה לצופים מדען אחר בן זמננו .דרך שאלון של 10 שאלות נחשפות הפנים האנושיות של מי שמוביל את המדע המודרני. אותם מדענים לא מדברים על רק על תחום המחקר שלהם. במהלך הפרק נחשף סוד לגביהם (אהבה למכוניות מהירות, נגינה על גיטרה חשמלית) שעליו הם נשאלים. הסדרה היא הפקה בת של "נובה", מגזין המדע היוקרתי של הערוץ.

קאמרה פריקס – סדרה עצמאית ישראלית על חבורה של יוצרים שאין להם הרצון או הזמן לחכות לעולם שיגלה אותם והם מחליטים לעשות סדרת רשת. הסדרה מלווה את הניסיונות שלהם לנסח אמירה ולשרוד אחד את השני. שלושה פרקים כבר באויר, הרביעי בדרך

The Failure Club – סדרה דוקומנטרית בהפקת מורגן ספורלוק (SuperSize Me) שעוקבת אחרי שבעה ניו יורקרים נורמלים ומעוררי הזדהות שיש להם חלומות גדולי ויוצאי דופן. הם מייצרים "מועדון כישלון" בו הם דוחפים אחד את השני להצליח אבל מתוך ההבנה שיש מצב שהם יכולים וכנראה ייכשלו. הסדרה עוקבת אחרי שנה שלמה בחייהם.

Seven Minutes in Heaven – סדרת ראיונות בעלי גון הזוי שעורך מייק אוברייאן (SNL) בתוך ארון בגדים. בכל פרק סלבריטאי נדרש למשחק אסוציאציות, זרימה עם אימפרוביזציה ונשיקה מביכה. בין המרואייינים אדם סמברג, אלן דג'נרס, טרייסי מורגן ועוד.

אוף סקרין – סדרת אינטרנטית שעוקבת אחרי רואה חשבון (עידן רבינוביץ') וצלם חתונות (מיכאל מושונוב) שמחליטים לא לוותר על החלום ולצלם פיילוט לסדרת טלוויזיה. הנסיון להפוך חלום למוצר מוגמר וזאת ללא תקציב ראוי מזמן להם הרפתקאות ומפגשים קומיים לאורך העונה. הסדרה החלה מתסריט לפיילוט שכתבו היוצרים שהם החליטו להרים לבדם. היא משודרת בוואלה.

Pretty – The Series – סדרה מוקמנטרית שצוללת לתוך עולם תחרויות היופי לילדים. סיפור הסדרה הוא סיפורה של אנט בת החמש ואביה הסמי שפוי שדוחף אותה להיות כל מה שהוא לא יכול היה להיות. ההברקה של הסדרה נמצאת בליהוק של אנט עם שחקנית מבוגרת.

Aim High – סדרת הרפתקאות מושקעת ביותר מבית Werner שבמרכזה סוכן חשאי מקסים וקטלני בשם ניק. הקושי הגדול של ניק הוא לא קרבות או מרגלים אלא עבודות סמסטר ומבחנים. ניק בן ה16 והוא תלמיד תיכון מהמניין. הסדרה משופעת בפרצופים מוכרים ומתהדרת בפעילות מדיה חברתית עשירה.

סדרות אינטרנט ישראליות – עשר הגדולות

לכבוד יום ההולדת ה63 של מדינת ישראל, אני שמח לסקר את מיטב התוצרת המקומית בכל הנוגע לתוכן וידאו סדרתי ברשת. כשהבלוג הוקם, לפני שלוש שנים וקצת, היו שתיים או שלוש סדרות לדבר בהן ואילו היום כשבאתי לבחור את הסדרות המשמעותיות ביותר, היו לי כמעט ארבעים לבחור מהן. זו קפיצה של מאות אחוזים בשנה ואין סימנים של האטה בשטח. כיף כיף כיף. הרשימה היא מן הסתם סובייקטיבית וכפופה לדעת הבלוג בלבד:

החלוצה  – קוויקי – לא רק הסדרה הראשונה בארץ, אלא אחת הראשונות בעולם (2003). הסדרה מתארת את מערכת היחסים בין שני שותפים תל אביבים שמגולמים על ידי נעה פניני, שגם יצרה את הסדרה, ואמיר דוליצקי (פוסט על הסדרה כאן). הסדרה עשתה היסטוריה שנייה כאשר הפכה לסדרה הראשונה שעברה למסך הטלוויזיה ועלתה כסיטקום בערוץ ביפ.  (חלוצות נוספות: המבזקה, טופי והגורילה, מנצנצים)

הנוגעת הדור הבא – סדרה ישראלית מבית היוצר של פליקס שמסקרת את עולם הזוהר דרך הקטרקט בעיניהם של שני קשישים, רות פרחי ויוסי סגל. הם פורצים להשקות ואירועי סלבס ומראיינים אותם מזוית אחרת (בדרך כלל זוית אחרת גם פיזית) הסדרה מצליחה להיות גם סאטירית וגם נוגעת ללב בגלל המשקל של הדמויות בתוכה . (נוגעות נוספות: במעגל סגור, אדום בעיניים)

המשוחקת – ריסטרט – סדרת מערכות יחסים (שמתחילה מפרידה בין עומר לדנה שגוררת השפעה במעגלי החברים המקיפים אותם) שצולמה כמעט באופן בלעדי בקלוז אפים. המארג כולו נפרש דרך עריכה והרגש כולו מועבר דרך משחק ישיר למצלמה בפריים שמשאיר את השחקנים מאד חשופים. (משוחקות נוספות : פאפאדיזי, חייו של הסלב)

המרשימהאהבה ראשונה – פרוייקט מבית סלקום (לוגיה) שמתעד 150 סיפורי אהבה קצרים של בני נוער בגילאי 16-20. הבחירות הדוקומנטריות שיוצרות את המכלול לצד הממשק המרשים לצד הפרסום המאסיבי מייצרים פרוייקט תוכן אטקרטיבי לקהל רחב שיכול שיכול לחיות רק באינטרנט. (מרשימות נוספות: כוח סודוקו, שחקנים) 

העצמאיתאלוהים והשטן שותפים – עודד סמו ומעיין בלום כאלוהים והשטן שנאלצים לחלוק דירת שותפים מעופשת. לסדרה יש את התחושה שהיוצרים עשו אותה קודם כל בשביל עצמם, ואני מתכוון לזה בצורה הטובה ביותר. זו סדרה שמביאה איתה צבע וטעם נורא סצפציפי ובטוח בעצמו, וזה מה שגורם לה לעבוד. (עצמאיים נוספים: יותם פרל,  המכשפות משנקין, ניצה ולחם, אמיר קוטיגרו)

הבינלאומית אחמד וסלים – סדרת אנימציה ישראלית, דוברת ג'יבריש,  שבמרכזה שני בניו של רב מרצחים שנבוך לגלות שהם יותר בעניין של משחקי מחשב מאשר פיגועי התאבדות. הסדרה עוברת באנימציה פשוטה יחסית אבל היא לא מרגישה לואו טקית. לסדרה הכבוד שהתוכן הנפיץ  שבה הגיע עד לכדי סיקור ברשת אלג'זירה שהניעה בקשה מאיחוד האמירויות להוריד את הפרק מיוטיוב. (בינלאומיות נוספות: twentyfourseven and the city, פיני)

המשווקת  – קרטושקס – סדרת אינטרנט נונסנסית ישראלית שהופקה עבור המותג תפוצ'יפס. הסדרה היוותה את שיתוף הפעולה הראשון של יוטיוב עם מותג מסחרי בארץ. קרטושקס,  בכיכובו של תומר שרון מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית (גילוי נאות: אני מעורב בסדרה במסגרת תפקידי. לפוסט על הסדרה. (משווקות נוספות: בייביליס בייבס, לוחמי האמת)  

המשלימה – משהו ז'ונגלר– סדרת ספין אוף שבה בסדרה מוטי חטואשווילי, מהדמויות המרכזיות בתכנית "לרדת בגדול", מנסה להגשים את חלומו לפתוח קורס "קיק בוקסינג" לילדים.  בניגוד לתכנים אחרים שמשלימים סדרות טלוויזיה. היוצרים הפיקו סיפור שלם ומקורי שעומד בפני עצמו ואף שונה מאד מאד סגנונית מתכנית האם.  (משלימות נוספות: למה אסור לעשן גראס, קובי היפה והחנון)

המאכזבת – פאני – סדרה במימון חברת הביטוח מגדל שמתארת מפגשים שונים של הקוסמטיקאית (חנה לסלאו) עם סלבריטאים שונים. השמות הגדולים, הכסף שנשפך על פרסום, תקציב ההפקה, כל אלו מיקדו את המבטים ובנו ציפיות לקראת סדרה אינטרנט (מתוסרטת) שהייתה יכולה להוות קפיצת מדרגה משמעותית לתעשיית סדרות הרשת בארץ. בפועל, היו שם סדרה של פרסומות מקסימות שמתחו אותן ודיללו אותן כך שיתאימו למסגרת זמן של סדרה אינטרנטית. (מאכזבות נוספות: סקייטבוק)

 המערכונית – היפופוטם – מערכונים בהגדרה הן לא סדרת אינטרנט אבל הן חלק בלתי נפרד מיצירה סדרתית שעובדת ברשת. היפופטם היו שם מהימים הראשונים של הרשת גם בפליקס וגם בנענע 10 ולא רק יצרו למדיום אלא גם ניצלו אותו על מנת לתפעל קהילה חיה ודינמית (מערכוניות נוספות : המבולגנים, מטר ושבעים) 

אני רוצה לסיים בהערכה לאתר flix – בפועל, הבית החם ביותר וזה שמספק את את התנובה הכי קבועה של סדרות אינטרנט. החל מימיו עם טופי וגורילה ועד למטומטמות וסבתא סעדה. בלי תקציבים היסטריים אבל עם הרבה תשוקה לא צינית לעניין הוא נותן חשיפה ואמצעי לדור חדש של יוצרים.

איך לכתוב סדרת אינטרנט

נתחיל מהסוף. כתיבה זו כתיבה זו כתיבה. גיבור מעורר הזדהות עם מכשול מעורר קשיים הם בליבה של כתיבה טובה לא משנה מה הפלטפורמה. דיאלוג אמין שלוקח שיח הגיוני לסיטואציה ונותן לו מימד נוסף ואפקטיבי הם דרישות המסך לא משנה מה גודלו. ובכל זאת, האינטרנט הוא במה שונה. מצד אחד המסך קטן יותר מצד שני 2 בליוןן צופים פוטנציאלים יכולים לראות אותו.

יותר מכל פורמט אחר, סדרות אינטרנט מתעצבות כצורת התוכן הוובית הפופולארית ביותר. אני מניח שזה בגלל שזה פורמט מעבר טוב. הוא מביא משהו מוכר (סדרת טלוויזיה) לעולם חדש (אינטרנט וסלולר) וקל יותר לצופה להבין מול מה הוא עומד. גם ליוצר יש עמדה שונה כאשר הוא בא לכתוב סדרה אינטרנטית. יש לו יותר כוח. בגלל שבאינטרנט לא מצפים להפקה מושקעת ומתוקצבת כמו במדיות אחרות, התוכן נמדד על הקונספט, המסר, התסריט והחזון. לתסריטאי יש יותר מקום אבל בשביל לתפוס אותו כדאי להתייחס לבמה בתנאים שלה. דהיינו, אל תכתוב למשהו שדורש ערכי הפקה גדולים. אל תכתוב משהו שיכול לעבוד בלעדיהם. תכתוב משהו שלא צריך ערכי הפקה גדולים בשביל לעבוד

אם תוכן היה אוכל, אז אינטרנט היה מסעדת טאפאסים. מנות קטנות שכל אחת עומדת בפני עצמה גם אם היא חלק מארוחה. בתאטרון ובקולנוע יש כבוד רב למבנה שלוש המערכות (three act structure) אבל בסדרה אינטרנטית כל פרק הוא מערכה. כל פרק צריך להעניק סיפוק בפני עצמו ולסגור מעגל כלשהוא ועדיין לתרום למהלך העלילתי של הסדרה והתפתחות הדמויות.  

מאחר וכל פרק הוא מערכה, אתה צריך לבנות סינופסיס לסדרה שמאפשר לחלק אותה לכמה חלקים בצורה אורגנית שלא תרגיש כאילו כתבת חצי שעה וחילקת אותה לפי טיימר. סדרה של מפגשים, מהלך שבו בלש עוקב אחרי מספר רמזים כפרקי סדרה, תכנית גמילה ב12 שלבים שמקבילה ל12 פרקי הסדרה. האפשרויות הן אינסופיות אבל פורמט יכול לעזור. היתרון הנוסף של פורמט נמצא במיתוג של תוכן, הן מבחינת הבהירות של השפה שיצרת והן מבחינת יתרון לסדרה שלך כאשר היא צריכה להתחרות בכל כך הרבה תכנים אחרים.

הצופה שלך נמצא לחיצת עכבר מלעבור לאחת האופציות האחרות שיש סביב הנגן ובכתיבה לאינטרנט קריטי ביותר שמשהו יקרה מהרגע הראשון. אם בסרט יש לך עשר דקות לשבות את הצופה, בטלוויזיה חמש, הרי שבאינטרנט יש לך דקה. אין זמן לשתיקות טעונות אפילו אם הן טבעיות לסצנה. משהו ברקע צריך להפעיל מתח או לייצר את הניגוד שמבטיח את הקומדיה. גם אחרי הדקה הראשונה, תוכן אינטרנטי נצפה לעיתים קרובות כשיש ברקע הסחות דעת. הוא צריך להתקדם ולהבנות כל הזמן עד הרגע האחרון (ואין הכוונה למרדפים ופיצוצים). דרך אחת לחשוב על זה היא באופן הבא. אם מסורתית דף תסריט שווה לדקת מסך, אז באינטרנט דף ורבע של תסריט צריכים להידחס לדקת מסך

אני משתמש בהשוואה לטלוויזיה ולקולנוע בהסבירי על כתיבה לאינטרנט לא במקרה. אמנם באינטרנט יש הרבה יותר ריספקט לרעב ולחזון מקורי על חשבון כתיבה מקצועית, אבל הנגן לא סופג הכל. בשביל לכתוב טוב לאינטרנט צריך קודם כל לכתוב טוב. זה לא אומר שצריך תואר בשביל לכתוב סדרה אינטרנטית, אבל אם אתה רוצה קריירה כיוצר לאינטרנט (דבר שיש לו יותר ויותר מקום ככל שעובר הזמן) אז הדרך עוברת בלימודי תסריטאות אם בצורת ספר, קורס או תואר. 

אבל, וזה אבל גדול, בבואך לאינטרנט אל תכתוב טלווזיה. סדרה על חברים בתל אביב, סדרה על משפחה בפריפירייה, סדרה על משפחה בתל אביב, את כל אלו יש בטלוויזייה בתקציבים גבוהים יותר. באינטרנט יש מקום לגיבורים מסוג אחר: הספיידרמן האיטלקי, האח הלא מוצלח של דארת ויידר, שני מחבלים שלא רוצים להתפוצץ, זקנים שמסקרים את עולם הזוהר ועוד ועוד. ברובן של סדרות האינטרנט המצליחות הכתיבה נשענת על דמויות טובות, יותר מאשר על עלילה או דברים אחרים.

אבל, וזה אבל שני, לא מומלץ לכתוב פסיספסים של דמויות א-לה רוברט אלטמן או טלנובלות. ארבע חמש דמויות מרכזיות זה מספר מומלץ כי אתה לא רוצה סיפור מפותל מדי שיניא את מי שלא עקב אחריו מהתחלה להיכנס אליו באמצע. אתה רוצה שגם למי שנתקל בסדרה בפרק השלישי יהיה ברור מה המהלך המרכזי (התקרבות אוהבים, חקירת בלש) על מנת למקם אותו בסיפור, ואת הרבדים העמוקים יותר תתפור סביב זה.

דברים נוספים שניתן ללמוד מסדרות אינטרנט מצליחות הוא שפרק ממוצע נע בין 3 ל6 דקות ושעונה כוללת בין 6 ל8 פרקים. באופן כללי, לא קיים בית ספר טוב יותר לסדרות אינטרנט מאשר סדרות אינטרנט. זה גם מייצר אינסטינקט לגבי מה שנכון לעשות בתוכן מהסוג הזה וזה גם מאפשר להכיר את תרבות הרשת שבתוכה אתה פועל . סיפור אהבה שכולל את פייסבוק, בדיחה על angry birds או מחזמר שמורכב ממאש אפים ירגיש הכי בבית בתוך הרשת. בשביל להתחיל הכרות כזו ממליץ לעבור על רשימות "סדרות אינטרנט ששווה להכיר" של הבלוג.  תתחילו פה ולכו אחורה.

סדרות אינטרנט הן אחת מהצורות הנפוצות ביותר של תוכן ממומן, ותוכן ממומן הוא אחד הקטרים החשובים ביותר לקידום של האמנות הזו. אבל איך כותבים סיפור שיש בו פיסות נשמה של הכותב כאשר המממן הוא חברת חטיפים. הטיפ המשמעותי שלי הוא להתחיל את הכתיבה מקביעת הגבולות. תבין מהם הערכים של המפרסם (טבעיות, חדשנות, עממי וכו) אחרי שהבנת את הגבולות כתוב בתוכם סיפור מרגש. להתחיל מתסריט מעולה שנוצר באינטימיות החדר ואז לעבור איתו אצל מפרסם זה דרך בטוחה לייצר תסכולים.

התחלתי את הפוסט מזה שלתסריטאי יש כוח גדול יותר באינטרנט אבל עם כוח באה אחריות. כיוצר לרשת יש לך הרבה יותר שליטה על גורמים אחרים שקריטים להצלחת הסדרה שלך כמו הפצה וקידום (רשימת כללים כאן). זה לא משנה כמה התסריט שלך מבריק אם אין חשיבה מסודרת על איך לקדם אותו, אף אחד לא יראה אותו. למשל, אחד הדברים הנגישים והפשוטים ביוטיוב הוא הוספת כתוביות לסדרה. זה מגדיל את כמות הצופים שיכולים לצפות בתוכן שלך באלפי אחוזים.

אני אסיים בהבדל משמעותי נוסף בין המדיות שהופך את הכתיבה לסדרת אינטרנט ללא פחות ממרגשת. בניגוד לקולנוע או טלוויזיה או תאטרון שבהם כבר התנסחו כללי הכתיבה ומרווח הפעולה והנסיון של היוצר הוא יחסית מצומצם, הרי שבאינטרנט יש ליוצר הזדמנות היסטורית להיות הדור המייסד, זה שבודק, מעז, מנסה וכותב את החוקים של אמנות הכתיבה למדיום. בהצלחה

איך לעשות סדרת טלוויזיה בלי כסף, או טלוויזיה.

יש דרכים רבות בהן סדרות טלוויזיה מגיעות אל המסך אבל הן תמיד יעברו באותן נקודות ציון: יתחילו ביוצר, יעברו בגוף מממן (גוף משדר, קרנות) ובסופו של מסע יגיעו אל הקהל. עולם הניו מדיה מייצר הזדמנויות שבהן ניתן לחתוך את המתווך ולהגיע ישירות אל הקהל . זה בדיוק מה שעשו יוצרי סדרת הטלוויזיה העצמאית Pioneer 1. כשמה של הסדרה, גם סיפור ההפקה הייחודי שלה הוא חלוץ באופן שבו ניתן להמציא את הגלגל. אבל הסיבה שהסיפור הזה חשוב הוא כי הכלים שהיו זמינים להם, זמינים לכל יוצר אחר.

בשנת 2009 ג'וש ברנהרד וברייסי סמית יצרו סרט שנקרא Lionshare – סרט לדור האינטרנט שהגיבורים שלו חיים בעולם שבו יש קורלציה בין שיתוף רגשות לשיתוף קבצים. הסרט דל התקציב זכה לפרסים ולתשומת לב אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה בעולם שאותו תיאר – אתרי שיתוף הקבצים. הוא הורד למכביר כקובץ P2P דרך אתרים כמו אימיול וביטורנט. 

הדרך בה הסרט הובא לידיעת המורידים הוא דרך אתר VODO – אתר שמשתמש בתשתית של העברת קבצים לצורך הפצה חוקית וחינמית של יצירות וידאו ויצירות מוסיקה מקוריות.לאור הורדות הסרט והעובדה שמרבית התעבורה באתרי שיתוף הקבצים היא לצורך הורדות סדרות (אבודים, דקסטר וכו), נולד הרעיון לייצר סדרה מקורית ישירות לקהל האדיר שכבר שם.

VODO חברו לג'וש וברייסי על מנת ליצור סדרה כזו. הם חיפשו רעיון לתוכן שיכול לעבוד טוב יותר לצופים הרלוונטים ובתקציבים נמוכים. סדרת מתח עם ניחוח מדע בדיוני נבחר כז'אנר שעליהם הם עובדים. היוצרים כתבו תסריט פרק ראשון של 35 דקות שכולל " חפץ מהעולם החיצון, אסטרונאוט אובד, ונסיון של ממשלת ארה"ב להשתלט על הסיטואציה." הסדרה כולה נבנתה כסדרה של 7 פרקים.

יש תסריט, יש קהל פוטנציאלי (במספרים שרשתות טלוויזיה יכולות רק לחלום עליו), יש פלטורמת הפצה, עכשיו מאיפה מביאים כסף? כאן נכנסת לתמונה פלטפורמה אחרת שנקראת Kickstarter – מטרתה נורא פשוטה. לתת ליוצרים שמחפשים מימון לפרוייקט שלהם, את הבמה לפנות ישירות לקהל ולבקש מהם כסף. היוצרים צריכים להכין סרטון בו הם מסבירים מהו הפרוייקט, לציין כמה כסף הם צריכים ולמתי, ולקוות שהקהל יהפוך להיות משקיע בפרוייקט. תרומה מינימלית: 5 דולר. מקסימלית :6000 דולר

ג'וש וברייסי הכינו סרטון בו הם מסבירים מה הם רוצים לעשות, סימנו את הפייילוט כצעד ראשון ותקצבו אותו ב6000 דולר (כוח האדם היה בהתנדבות, לכולם הייתה מטרה משתופת של חשיפה). ב25 לאפריל 2010 הם גייסו 7500 דולר מ122 גולשים.

עם יותר כסף ממה שביקשו, ההפקה נכנסה לעבודה. לאורך כל הדרך היוצרים שמרו על קשר עם המשקיעים שלהם דרך בלוגים של וידאו ודיווחים על התקדמות באתר. ברגע שהיה מוכן טריילר VODO התחילו לפמפם אותו באתר שלהם. ב16 ביוני הפיילוט עלה לאתר.

ביום הראשון היו 84,000 הורדות. בחודשיים לאחר מכן הם הגיעו לשני מליון הורדות!!! הפיילוט (זמין לצפייה באתר הסדרה) גם זכה בפרס בפסטיבל ניו יורק לטלוויזיה. עם ההצלחה הזו, והקהילה שנוצרה לתוכן ברשתות החברתיות, היוצרים למעשה קיבלו אור ירוק לעבור מפיילוט לסדרה.

אותו "אור ירוק" התבטא בעוד עשרות אלפי דולרים שהצופים תרמו על מנת לייצר את שאר הסדרה.הטריילר לפרקים 2,3 ו4 כבר יצא והפרקים  המלאים כבר בעריכות.  

לא ממש כתבתי על הסדרה עצמה. זה איכשהוא מרגיש לי סיפור פחות חשוב מהסיפור שבו צופים שילמו ליוצרים על סדרה שהם רצו לראות.

קרטושקס – המייקינג עוף

סדרת האינטרנט קרטושקס היא סדרת אינטרנט קומית, מהמושקעות שעלו בישראל. היא גם סדרת האינטרנט הראשונה שמומנה כולה על ידי גוף מסחרי, במקרה הזה שטראוס עבור המותג תפוצ'יפס. הסיפור של הסדרה נולד כפועל יוצא של קמפיין הטלוויזיה של תפוצ'יפס, שעלה במקביל לעליית הסדרה. שם נראו חברה צעירים שקולעים בוירטואוזיות תפוחי אדמה לתוך שקית תפוצ'יפס במעין מחווה ל dude perfect.

הסדרה לקחה את הרעיון של קליעת תפוחי אדמה לשקית והתייחסה אליו כאל ספורט לכל דבר, כמו כדורסל וכדורעף ושחייה צורנית. לאחר שניתן לספורט הזה שם – "קרטושקס" הסדרה הפכה להיות 'סרט הספורט' של קרטושקס. כמו "רוקי" לאגרוף ו"בית"ר פרובנס" לכדורגל, כך "קרטושקס" מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית. כמו בכל סרט ספורט טוב, הזכייה פירושה גם זכייה בנערת החלומות, ועבור יוני היא גם הבסיס לאיחוד עם אביו האובד.

את הסדרה הפארודית על גבול הנונסנס הפיקה THE BOX, (גילוי גאה: שאני משמש כמנהל התוכן שלה) כתב וביים אותה אלון גור אריה והפיק אותה בפועל אייל שינדלר (שני המצויינים הם מקודקודי חבורת היפופוטם).

קרטושקס גילמה את היתרון של תוכן ממומן בכל מה שנוגע להגעה של מפרסם לרשתות חברתיות. זה מכיוון שהיא מספרת סיפור ומציגה דמויות ואלו, בניגוד מוחלט למותג, הם דברים שאפשר לדבר עליהם, שמעניין לדבר עליהם ושניתן להזדהות איתם. בקבוצת הפייסבוק של קרטושקס  7000 איש ניהלו שיחה יומיומית, שלחו תמונות ויזמו עצומות שמבקשות עונה שנייה. בבלוגספרה, נכתבו עשרות פוסטים על הסדרה שבהם, בלוגרים מרדניים, קוליים ואנטי ממסדיים, שיבחו את הגוף המסחרי על היוזמה שלו.

בעיני, המפתח היה כזה : מרגע שניתנו גבולות הסדרה בהקשר ההפקתי ומרגע שבDNA שלה היו הערכים שהיו חשובים למותג (כמו טבעיות וכיף) אף אחד לא ניסה לעשות "את מה שהצעירים אוהבים" אלא היה פה צוות שעשה דברים שהצחיקו אותו. זה מתוך הנחת העבודה שזו הדרך היחידה לעשות תוכן "מגניב" ולא תוכן מתאמץ (שהצעירים, כך נאמר לי, מזהים בשנייה)!

מרגע שניתן האור הירוק לפרויקט, כתיבת הסדרה ארכה בערך כחודש וחצי. בזמן הזה גובש אופן העבודה מול יו טיוב שנבחר כפלטפורמת ההפצה של הסדרה ופלטפורמת השידור שלה. גובשה אסטרטגיית יח"צ שתיתן נראות לסדרה ברחבי האינטרנט, העיתונות והטלוויזיה. הלקוח היה שותף לאישור הצמתים החשובים בפרויקט כגון התסריטים, העריכות והעיצוב ובאופן כללי וראוי לציון הלך עד הסוף עם החדשנות של הפרויקט. הסדרה צולמה בשני ימי צילום ארוכים בלוקיישן של "מקווה ישראל" בפאתי חולון.

החומרים הנוספים שצולמו לסדרה שאפו לתת כמה שיותר צבע לרעיון של קרטושקס כספורט אמיתי וזה נעשה על ידי כך שכולם דיברו עליו כמשהו מובן מאליו, שלא צריך הסבר. הסדרה קודמה באתר של ערוץ הספורט וצולמו ראיונות עם ספורטאים מקצועיים שמדברים על אהבתם לקרטושקס.

הסדרה רצה במשך חודשיים, החל מה18 בפברואר, ומהפרק הראשון הייתה הצלחה. נכון לכתיבת שורות אלו הצפיות עומדות על קרוב ל700,000 צפיות שזה מספר גדול יותר מהיעדים השאפתניים שהוגדרו מול הלקוח כ"שווים את ההשקעה". לסדרה קבוצת חברים דינאמית בפייסבוק שמונה מעל 7000 חברים – קבוצה שהמותג "רכש את אמונה" והם זמינים לו להמשך דיאלוג חכם ונכון בלחיצת כפתור. ערוץ תפוצ'יפס ביו טיוב הפך לערוץ המסחרי ישראלי עם כמות המנויים הגדולה ביותר אי פעם (כשהוא יותר ממכפיל את המקום השני). נעשו כתבות על הסדרה בערוצי הטלוויזיה ונכתבו עשרות מאמרים בעיתונים ופוסטים של בלוגרים שמאזכרים בצורה חיובית את המותג ואת הסדרה.

כל זה, בעיני, קשור לשני עקרונות חשובים: 1. שהמפרסם נתן ללקוחות משהו בלי לבקש משהו חזרה ובעידן של רוויה פרסומית, זה צעד בונה דיאלוג ו2. התוכן עצמו נכתב כשמדד ההצלחה שלו הוא כמה הוא יעבוד בתור תוכן, לא בתור פרסום. השאלה והשאיפה הייתה לספר סיפור טוב ומצחיק. הנחת העבודה הייתה שאם התוכן יעבוד, כולם ירוויחו, ולכן שם צריך להיות הדגש.  

ואלו שמות…

משתתפים
תומר שרון, עופר סקר, לידר גרווה
גיל נתנזון, נמרוד יזהר, עידו קינן

עוזרת במאי: נעמי וינר ,ארט דיקרטור: מיכל הוניגספלד, הלבשה: דניאלה נוימרק פינק, איפור: ענבל קדרון, עוזרת ארט: מיכל קרנר, תאורה: שי דלריה, עוזר תאורה: חשי, מנהל במה: רותם רביב, עוזרי הפקה: גיל זהר, ליאת שחר, צילום סטילס: ארטרון רון אוריאל, מייקינג אוף: הדי קורן, ניצבים: TAKE2 , ביטוח: נעה בר יוסף

צולם על ידי ניידת מזמור הפקות, מפיק ניידת: זיו בצלאל, מפקח טכני: דן בכר, מפקח קול: רועי סנפורטה, צלמים: גור פלג, מיכאל בן אלי, מיקי להב, עוזר צלם: ולדימיר גריגורייב, VTR: יעקב בוגנים.

צוות חוץ
צלם: גידי פישר, מקליט: יוסף אלרוי

ייצוג אלון גור אריה: סברס יזמות ויצוג, אוליאמפרל גיל, ייצוג תומר שרון: איילה ברק, ייצוג עפר סקר: לבנה חכים, ייצוג לידר גרווה: רן תורג'מן.

שטראוס ישראל
מנהלת תקשורת אינטראקטיבית ותוכן: פרי לוי, מנהלת שיווק חטיבת המלוחים: אריאלה וייס, מנהלת תחום חטיבת המלוחים: יעל חזום, מנהלת מותג דוריטוס: סיוון סיט הניג.

THEBOX
מנכ"ל: אליהו אוזן, סמנכ"ל אטרטגיה וקריאייטיב: יקי גני, מנהל תוכן: דניאל רבנר, מנהלת פרסום: מורן סער, מנהל קריאייטיב: אסף שני, שיווק ויח"צ: יפעת פוקס, מנהלת הפקה: קרן אברהם, ארט דירקטור: שי כרמל, פלאש אינטראקטיב: ספי גב, מנהל טכני: עומר בהרב, מנהל אולפנים: מיכאל אבו.

מפיק: איל שינדלר
כתיבה ובימוי: אלון גור אריה

היפופוטם הפקות יוקרה

תודות
מיכל גרובר, אביעד שטקרמן.
בית הספר החקלאי מקווה ישראל: יאיר, דב ואיציק
פרק ראשון על פי מערכון מאת נמרוד יזהר ואלון גור אריה

הופק ע"י THEBOX עבור תפוצ'יפס

פרסום מקומי, חשיפה בינלאומית

ב2008 זוג יוצרי אינטרנט צעירים, חברים מילדות בשם רט ולינק חיפשו דרך להתפרנס ממה שהם יודעים ואוהבים לעשות – תוכן וידאו הומוריסטי לרשת. הם התחילו לפנות לבתי עסק מקומיים בדרום קרולינה והציעו להם לעשות סרטוני פרסומות לרשת. הם לקחו את מה שיש לעסק למכור והוסיפו הומור וובי ומודעות עצמית. הפרשנות המקורית שלהם אפשרה להפוך תקצב פרסום של עסק מקומי לפרסומת שהיא גם תוכן בפני עצמה.

התוצאה – פרסומת מקומית לחנות רהיטים בדרום קרוליינה צברה שני מליון ורבע צפיות באינטנרט וכתבה בCNN, פרסומת של מוכר של בתים ניידים הגיעה למליון וחצי צפיות וחשיפה במגזין WIRED. עליות משמעותיות במכירות דווחו גם הן. סרטונים נוספים הגיעו גם הם למאות אלפי צפיות ורט ולינק קיבלו מימון גורף מקרן Microbilt לעידוד עסקים קטנים. עכשיו הם רק בוררים בקשות לפרסומות  מאחר והמימון כבר קיים.

הפרוייקט של רט ולינק נקרא I love Local Commercials והוא דוגמא נהדרת להתפתחות של השפה התרבותית הייחודית לרשת. למשקיף מהצד (של האולד מדיה או תפיסות פרסום קלאסיות), הפרסומות משדרות הפקה זולה והתמקדות בתפל. יתרה מכך, נדמה שהפרסומות, במקום לקדם את העסקים, מגחיכות אותם. אבל בעולם שהתחיל (לפני שנייה) מתוכן גולשים, אותו מראה "זול" משדר כנות ואפילו מעודכנות. החיבור הוא לא אוטומטי ובלי יצירת תוכן נכונה, זול ייראה זול ולא יותר מזה. אבל עם רגישויות לעולם התוכן האינטרנטי, אותן החסרונות יכולות להפוך ליתרונות.

כך למשל פרסומת למכון קעקועים באוסטין שבטקסס, מתרכזת בעובדי המכון שמפחידים את הלקוח עם ההשלכות השליליות של ציור תמידי על גופו. היא לא קורצת בשום שלב והמוזיקה מפחידה. למה זה עובד? כי זה לא מוכר לך משהו שהוא לא ולקוחות מעריכים את זה. עצם ההעזה מחברת את העסק לערכים של אינדיבידואליות, נועזות ואינטיליגנציה. הם אומרים את מה שההורים והמורים לא יגידו לך ואתה יכול להצטרף לשורות המורדים ולזהות את עצמך ככזה, עם תוספת משלך לגוף שקיבלת. בנוסף, בניגוד לפרסומת טלוויזיונית, זה תוכן שנמצא ברשת לתמיד והעובדה שהוא תוכן ולא רק פרסומת, נותן לו רלוונטיות לאורך זמן.

בראיון למגזין WIRED מספרים היוצרים שהלקוחות שלהם יודעים שהם הולכים להיות חלק מסרטון אינטרנט מצחיק. לא תמיד כולם מבינים את האופן בו הקומדיה תעבוד, אבל הצמד מוודאים שכולם יהיו מרוצים בסוף. מכיוון שהפרסומות משתמשות באנשים האמיתיים שעובדים בעסק ותופרת להם סיטואציות הזויות, הם מקפידים לציין שהם לא כמו סשה ברון כהן (ברונו, בוראט), שהמטרה שלו נעצרת בבדיחה.

השורה התחתונה עומדת לטובת הגישה של רט ולינק. מכיון שהסרטונים הם דקה וחצי של תוכן בפני עצמם, אנשים צופים בהם ומחכים לפרסומת הבאה. בעל העסק מקבל את הבמה שפרסומת קלאסית לעולם לא הייתה יכולה לתת לו. (כמובן שיש פרסומות טלוויזיה שהן הצלחות ברשת, אבל אחוז מזערי ובטח לא בתקציבי ההפקה האלו) 

את ההבנה של תרבות האינטרנט, שיכללו רט ולינק  (Rhett McLaughlin and Link Neal) דרך יצירה קומית לאינטרנט משנת 2006. הם מכנים את עצמם Internetainers ובמערכוני הוידאו שלהם הם מביאים לידי ביטוי יכולות נגינה ושירה. באתר שלהם מעל 200 סרטונים ומרצ'נדייז שנע מכוסות קפה וסיכות לדיסקים ודיוידי. הם החלו את דרכם ביצירת וידאו כאשר למדו לתארי הנדסה. הם לוו ציוד מהאוניברסיטה והתחילו לכתוב ולצלם ללא הדרכה מקצועית. הם אומרים שב"דרום קרוליינה הכפרית, אתה יכול לקבל עצות מצוינות בכל מה שקשור לגוויות של צבאים, אבל בכל הנוגע לוידאו, לא היה את מי לשאול, אז למדנו בדרך של ניסוי וטעייה…"

לאחר שיצרו ברשת ובנו קהילה סביב התכנים, הם הוזמנו להנחות סדרת טלוויזיה שעוסקת בעולם האינטרנטי. הסדרה בוטלה לאחר ארבעה פרקים והם מצאו את עצמם ללא עבודה, עם משפחות לפרנס. הם פנו למותגים על מנת למצוא מימון לעשייה שלהם, ומתוך הדיאלוג הזה הם התחילו ליצור פרסומות ב2008.

כאמור קרן Microbilt האמריקאית שתומכת בעסקים קטנים ראתה ואהבה את מה שהצמד מייצר והחליטו לממן את הפרסומות. עכשיו, העסקים המקומיים שרוצים את מגע הזהב של רט ולינק, מציעים את עצמם דרך האתר. לנבחרים מתוכם, הצמד מייצר פרסומת מקומית לקהל בינלאומי.