ארכיון תגיות: תוכן שיווקי

דבר המפרסם

תוכן ממומן, advertainment, branded content, תוכן ממותג וכו וכו…לא משנה איך תקראו לזה, מדובר על חווית תוכן שמרכז ההתרחשות שלה באינטרנט ומי שממן אותה הוא מפרסם. מאפיין נוסף של הפרוייקטים האלו הוא שהמפרסם לא נמצא בחזית שלהם, אלא התוכן. למה זה טוב למפרסמים? איך עושים את זה? ולמה זה תחום שכדאי לעקוב אחריו סיקרתי בכתבה הזו.  מאז הושקו עוד לא מעט פרוייקטים מעניינים של תוכן ממומן. שישה מהם לפניכם:

Life in a Day – פרוייקט היסטורי מבית היוצר של גוגל שבו התבקשו הגולשים לתעד את עצמם ואת חייהם במהלך יום אחד – ה24 ליולי 2010. מעל 90 אלף סרטונים הועלו ליעד הסרט כבר בשבוע הראשון, ומהם יערך סרט על ידי קוין מקדונלד (המלך האחרון של סקוטלנד) ויופק על ידי רידלי סקוט (בלייד ראנר). הפרוייט ממומן על ידי LG.

The Commuter  – כשנוקיה השיקו את המכשיר החדש שלהם נוקיה N8 הם החליטו לעשות סרט הוליוודי עתיר כוכבים (טוב נו, פמלה אנדרסון) שיצולם כולו בעזרת מצלמות הוידאו HD שיש במכשיר. הם אף הגדילו לעשות והגרילו שני זוכים בתחרות באתר, שהשתתפו בסרט.

Nigel and Victoria – תוכן ממומן מבית פיליפס. במקום למצוא דרך מעודנת להביא את המוצרים למסך, הם פשוט יצרו סדרה רומנטית שמתרחשת מאחורי הקלעים בסט של צילום פרסומות (חוות דעת) למוצרי פיליפס. נייג'ל הוא נציג החברה שגם מאוהב בשחקנית הראשית שנקרע בין המחוייבות שלו לחברה לבין מושא ההתאהבות שלו. 

Twentyfourseven and the city – מותג האופנה הישראלי "טוונטיפורסבן" השיק סדרת ריאליטי שבה ארבע בנות הוטסו לניו ליורק לשבוע עמוס במשימות ריאליטי. הזוכה בסדרה, שהונחתה על ידי עוז זהבי ועדי נוימן, נבחרה על יד הצופים בבית. כל פריטי הלבוש בסדרה הן של הרשת (גילויי נאות: אני  סמנכ"ל התוכן בTHE BOX שהובילה את המהלך)

I'm here – סרט קסום של ספייק ג'ונז (אדאפטיישן, ארץ יצורי הפרא) בן של 30 דקות שמוקרן באתר ייעודי ברשת. הסרט מוקרן פעם בשעתיים, למקסימום 12,000 אנשים ביום והוא מומן על ידי אבסלולוט וודקה (כחלק מהקמפיין In an absulut world) הסרט מלווה שני רובוטים במשל נוגה על אהבה באורבאניה.
 
 
The GE show – חברת ג'נרל אלקטריק שחרטה על דגלה המיתוגי את עניין האנרגיה הירוקה יצרה מגזין שמסקר טכנולוגיות נקיות שונות מטורבינות רוח ועד רכבים חשמליים. מה שעובד במגזין והופך אותו לתוכן אינטרנטי מרתק הוא האינטרקאטיביות שלו. לכל סגמנט יש אפליקציה/משחק/גרפיקה ייחודית.  
  
ולסיום, Audi.tv הוא ערוץ שהושק בגרמניה ובדרכו להיות מושק בדרום אפריקה, אוסטרליה וארצות נוספות. זה לא רק תוכן ממומן. זה ערוץ שלם שמשדר לאורך כל היום שמפרסם עומד מאחוריו. אאודי במקרה זה, משמש כברודקאסטר לכל דבר ומספק לא רק תשתית אלא גם לוח שידורים של תכנים שהוא הרוכש והמפתח שלהם. במרבית התכנים פה המותג נמצא חזק בחזית ולכן לא קיבצתי אותו עם הפרוייקטים האחרים, אבל הוא מסמן עולם חדש של אפשרויות לעתיד של התוכן, הפרסום וגופי השידור. מעניין לציין במקרה הזה שמרבית התקציב בפרוייקט הלך להפקה ולא לקניית מדיה וזאת מכיוון שקהל הרוכשים הפוטנציאלי של BMW מצומצם וממוקד.

מכוער זה יפה – ראיון עם נשות ערוץ Ugly

Ugly הוא ערוץ הטלויזיה האינטרנטי הראשון בישראל. הערוץ, שיושב בוואלה ומחובר לרשת החברתית שבבעלותה מקושרים, מתהדר בלא מעט תכני פרמיום סדרתיים שמכוונים לצעירים (הומור מופרע, תואמי ג'קאסס). את Ugly יזמה ומפיקה חברת אלה-קום שמנהלת ערוצי טלווזיה (כמו ערוץ הWWF). מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בארץ ומבורכת. נסיון רציני לייצר ערוץ שתכניו, צופיו, ומודל הרווח שלו מתחיל ונגמר באינטרנט. דיברתי עם דפי סגל – מנהלת השיוק והיח"צ של אלה-קום ועם עירית זיכלינסקי שמנהלת את הערוץ, על תכנים, פרוגרמינג באינטרנט, בלעדיות, מודל רווח ותוכן מקורי:

איך הכל התחיל?

הפיתוח של הערוץ התחיל לפני שנה כשעמי אלה, מנכ"ל  אלה-קום ראה את אופי התכנים שהילדים שלו מחפשים באינטרנט וידע שאין לזה מענה טלוויזיוני. השם של הערוץ מייצג את הערכים של Ugly – "מכוער זה יפה, טיפש זה חכם". גם מבחינת וואלה וגם מבחינתנו מדובר בניסוי, לראות איך יעבוד ערוץ טלווזיה באינטרנט – כזה שלא מבקש מהצופים שלו לבחור תכנים, אלא מריץ תכנים והצופה מוזמן להתרווח אחורה ולצפות. מתחילתו הערוץ תוכנן כפרויקט בינלאומי כאשר העלייה הראשונית שלו היא בישראל. הערוץ הושק במאי השנה.

 

אם באינטרנט, למה לא ערוץ אינטרנטי, אלא טלוויזיוני?

יש לנו VOD עם מספר קבוע של סדרות שאפשר לבחור ולראות את הפרקים שלהם על פי הזמנה, כך שאנחנו נותנים מענה גם שם. אבל אנחנו חברת ערוצי טלוויזיה וזה מה שאנחנו יודעים לעשות וזה נראה לנו ניסוי מעניין.

פרוגמניג בעולם הטלוויזני הוא מכריע. איך מתנהל הפרגורמינג בערוץ?

אנחנו בשליטה מלאה על הדבר הזה. פעם או פעמיים בשבוע עולה פרק חדש ונכנס לVOD . אנחנו משיקים סדרה חדשה בערך כל שלושה חודשים. אנחנו מייצרים רצועה של ארבע שעות שמתחדשת כל יום בשעה חמש (עד תשע) ומשודרת בלופ עד חמש למחרת. כאשר יש מודעות לפריים טיים שלנו שהוא 17:30 ו19:30. (אתרי וידאו רבים מדווחים על פרים טיים של 13:30, שהן שעות ההפסקה מהעבודה שבהם אנשים מנשנשים וידאו קצר או זמן מת לעקרות בית. בugly חלק נרחב מקהל היעד נמצא בלימודים בשעות האלו ורק מאוחר יותר משתמש במחשב לפעילות פנאי).

לא כל התכניות נמצאות בVOD, איך מחליטים מי מהן יהיו?

מה שנכנס לVOD טעון אישור טכני וגרפי מוואלה. מאחר וזה בלתי אפשרי שכל התכנים יהיה זמינים לצפייה ישירה (וגם זה לא מתיישב טוב עם הגרפיקה של הממשק). אנחנו כל הזמן מחליפים ומעדכנים מה שנמצא לצפייה לפי בחירה.

איך בוחרים את התכנים?

יש פה צוות תוכן שנשאר מעודכן ומביא את הדברים החמים למסך, בנוסף אנחנו מתחזקים גם קשר רציף עם חברות תוכן גדולות שמציעות דרך קבע את הדברים החדשים שלהן. כך למשל אנחנו כרגע במשא ומתן להביא את העונות השלישית והרביעית של הדודסונים – סדרה פינית סטייל ג'קאסס שהיא אחד העוגנים החזקים של הערוץ. אנחנו מנסים לתת מענה לא רק לגילאי ה14 אלא גם לחברה בשלושים פלוס עם סדרות כמו Single Dads.

בלעדיות היא מה שמבדיל ערוץ מצד אחד אבל דבר שנורא קשה לשמור עליו ברשת. איך אתם מייצרים בידול?

חלק מהסדרות הן בבלעדיות (זה תלוי בעסקה), מה שאומר שאם תנסה לצפות בהן באתרים אחרים מישראל הן יהיו חסומות גיאוגרפית. בנוסף יש לנו תרגום לכל התכנים וזה צורך של חלק גדול מהאוכלוסייה מול תכנים מיובאים. כמובן שיש פרקים של סדרות שלנו ביוטיוב, אבל רק פרק אחד או שניים, בשביל הסדרה אתה צריך לבוא לערוץ. לא פחות חשוב, אנחנו מייצרים מותג – כשאתה בא אלינו אתה יודע מה אתה מקבל.

מספרים בבקשה. כמה הושקע ומה מודל הרווח של הערוץ?

עד כה הושקעו בערוץ מליון שקלים, כאשר מליון נוספים יושקעו בשנה הקרובה. מרבית הכסף הושקע בתכנים כאשר מחיר סדרה הוא בין כמה אלפי דולרים בודדים ועד עשרת אלפים דולר (המחיר תלוי באיכות ההפקה ובמידת ההצלחה שלה בחו"ל, וזה גם משתנה אם מדובר בסדרה שבאה בחבילה של תכנים או משהו שנרכש באופן יחידני). בשלב הראשון ההכנסות הן מפרסום דרך המערכת של וואלה. אבל אנחנו עובדים על חבילות פרסום שרלוונטיות לקהל הממוקד של הערוץ. בהמשך נתחיל לשלב גם תוכן שיווקי. (כרגע באתר יש בין 5000 ל10000 יוניקים ביום).

איך אתם מפרסמים את הערוץ?

אנחנו יושבים בתוך מערכת השיווק המשומנת של וואלה, מה שהביא איתו קמפיין פרסום מוצלח (באנרים, פרה-רולים וכו'). חוץ מזה אנחנו עושים אירועי שטח שאנחנו נותנים להם חסות (מסיבות רחוב, אירועי גלישה).

מה טיב היחסים עם וואלה ומקושרים?

וואלה שותפים מלאים בפרויקט מתחילתו. מקושרים היה שותף אידיאלי בגלל שזה מקום צעיר שאיפשר לנו גם לשלב אלמנטים אינטראקטיבים בערוץ: אתה יכול להתכתב עם חברים שלך בזמן שהתכנית משודרת, אנחנו מתכננים אודישנים למנחה בערוץ שיהיו פתוחים לצופים, אנחנו מחפשים את חבורת הג'קאסס הישראלית והצופים יהיו חלק בתהליך ועוד פיתוחים שיתאפשרו דרך קהילה חברתית.

יש הגבלות על התוכן?

אין, כי אנחנו עושים את זה לבד. אנחנו מעודדים מוטרפות אבל לא רוצים להזנות את עצמנו. לא יהיו ציצים בערוץ אבל אקסטרים יתקבל בברכה.

בugly מרבית התוכן מיובא, אבל ראיתי גם סדרה בשם "שעת אפס" שהיא ישראלית. מה התכניות לגבי תוכן מקורי?

שעת אפס זה תוכן של וואלה שאהבנו ועבד לנו באתר (תוכן שהיה במקור בוואלה זון) אבל אנחנו מתכוונים להשקיע בתוכן מקורי בהשקעה עצמית ודרך מימון ממפרסמים.

מקבלים הצעות לתכנים מיוצרים?

בשמחה. גם הצעות מיוצרים וגם דברים שכבר נעשו ומחפשים בית. תשלחו ל irit@ellacomm.com

הפוסט עלה כמאמר בדה-מרקר שיווק

פליקס, אתר לוידאו ישראלי – ראיון עם נדב סעדיה

אתר הוידאו פליקס עלה לאויר ביולי 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה (שנה וחצי אחרי הקמת יו טיוב) הוא נתמך על ידי תפוז אנשים – פורטל הקהילות הגדול בישראל. לפליקס יש בין 60 ל70 אלף יוניקים ביום, כאשר צפיית הדפים הממוצעת (וכל דף הוא סרטון) היא בין 4.5 ל5 צפיות. בין 300 ל400 סרטונים מועלים כל יום לאתר, מה שמסתכם במעל 12 מליון צפיות וידאו בחודש ממוצע. הסרטון הכי נצפה בפליקס הוא השבלול עם קרוב ל1.5 מליון צפיות. הסרטון הפופולארי של 2009 הוא לידה טבעית בחוף הבונים עם מעל 400 אלף צפיות.

פליקס הוא  אחד משני אתרי וידאו המרכזיים בישראל, כאשר השני הוא יו טיוב. (אמנם לכל האתרים הגדולים יש היצע וידאו אבל זוהי לא זהות האתר). השילוב של הפלטפורמה, יכולות ההפקה והנכונות להשקיע מסמנות את פליקס כאחד הבתים המרכזיים, שלא להגיד היחידים, לתוכן וידאו  כחול לבן. מבחינת כמות ההפקות שהוא מנפיק (10-15 סדרות לשנה) הוא לחלוטין בראש. נדב סעדיה, 27, הוא מנהל האתר. הוא הגיע לפליקס בתור עורך תוכן במשרה חלקית אחרי לימודי תואר תקשורת וניהול, נמצא כבר שלוש שנים בתפקידים שונים בתפוז שהוא מגדיר כ"בית חם." נדב ואני דיברנו על הפרקטיקה של התוכן המקורי בישראל, מה מצליח באתר, ואיך מצליחים להפיק אותו…

פליקס בולט כאתר ששרד ושגשג מול אתרי וידאו ישראלים שקמו ונפלו מצד אחד ומפלצת כמו יו טיוב מצד שני. במה פליקס מתבדל? 

אנחנו מקפידים להיות המקום שמעבר לתוכן גולשים יש בו גם תוכן אינטרנטי מקורי ישראלי, וזה משהו שלא קורה מדי במקומות אחרים. תוכן שלא מתבייש בזה שהוא באינטרנט. אין לנו היומרה להתחרות ביו טיוב. אנחנו מתבדלים דרך החיבור למה שקורה פה. גם אם יוטיוב עושים ממשק בעברית, יש לנו היתרון בקשר הבלתי אמצעי עם היוצרים, האנימטורים וכו' היתרון הוא באמת ברמת הטלפון. ההבדל בין פליקס לאתרים אחרים שהיו כאן הוא שפליקס לא ניסה להכיל את ה best of youtube אלא ה best של מה שקורה פה.

 איזה תוכן מקבל הכי הרבה צפיות באתר?

סנסציוני, נשים חשופות, תוכן שרוכב נכון על הייפ טלוויזיוני. אם הצלחת להצחיק זו התחלה טובה. מה שבאמת מצליח לרגש או להצחיק, אנשים יעבירו. הם לא יעבירו קליפ של ליידי גאגא. אם אתה עושה פוסטינג של סרטון בפייסבוק הוא אומר עליך משהו, כנ"ל לגבי דברים שאתה מעביר. תוכן גולשים מצליח פחות מתוכן מקורי, כי לא השקיעו בו אותה כמות מחשבה. אבל מצד שני יש ילדה כמו תבל (ככה עושים לחברה) שנהייתה שלאגר.

משהו יכול להצליח רק על הויראליות שלו, ללא קידום?

אם עשית משהו שהוא מספיק טוב, יכול להיות שהוא יתפוס. בפורים האחרון פליקס התחפשו ליוטיוב (המחווה שלנו לאתר הוידאו השני בגודלו בעולם). זרקנו את הסרטון ביו טיוב והוא הגיע לרבע מליון צפיות.

איזה תוכן אתה אישית הכי אוהב?

לי יש פטיש לחתולים שנתקעים במאווררים, תיעוד של פרחות שמאבדות שליטה וצורחות באוטובוס ואנשים שמקדישים סרטונים לחברה שלהם עם לבבות שהם עשו בmovie maker

ספר על  פרוייקט מקורי שלכם שאתה גאה בו במיוחד

מטומטמות הוא משהו כזה. איילת רובניסון ויעל נצר באו אלינו כאשר מחוברות הייתה בשיא ההייפ והן רצו לעשות טייק אופ. עשינו פיתוח משותף. הן הביאו את החומרים ואנחנו ערכנו. יחסית להשקעה זה עשה המון באזז. לא היו פה רווחים גדולים אבל הבנות התארחו בתכניות בוקר, באולפן שישי וזכו לכתבה בynet.

יש איזה אתר שהוא מודל מבחינתכם?

College Humor זה אתר שאנחנו מאד אוהבים ומעריכים פה. יש בו תוכן מקורי טוב שהוא גם תוכן אישי. אתה יודע מי מפעיל את האתר, אתה יכול לדמיין את ישיבות הבריינסטורמינג. והם משחילים תוכן שיווקי בצורה יפה. למשל בתחרות המתיחות יש פרק שכולל צניחה ממטוס והוא מתחיל ב"תודה ל(מותג) אקס שאיפשרו לנו להוציא את המתיחה הזו לפועל"

מה עומד מאחורי בחירות העורך באתר (משבצת שמיקום בה מבטיח צפיות)?

התוכן חייב להיות טוב ומעניין מספיק. תמהיל של ישראליות עם מקומיות בפרונט. חייל משועמם שעשה משהו מצחיק עדיף מבחינתי על סרטון סופר מושקע שעלה ביוטיוב

 האם קרה שגופי שידור ביקשו להסיר קטע מפליקס?

יש לנו יחסי גומלין מצחיקים עם גופי השידור. יחצנ"ים מטעמם עובדים חזק בתפוז ונהנים מהחשיפה אבל למרות זאת מדי פעם הם מבקשים להוריד קטע. מה שמבקשים להוריד אנחנו מורידים. אבל זה משהו שקורה פחות ופחות.

את החשיפה של עדי נוימן באח הגדול השאירו

שירות רע זה לא עשה להם. לעונה הנוכחית של האח הגדול לא תזיק פטמה שתברח. זה חלק מההייפ. עדי נוימן קיבלה אחלה קמפיין לתחתונים.

איך סדרה נולדת בפליקס?

אנחנו מקבלים בריפים מלקוחות כמו בייביליס (בייביליס בייבס) או מיוצרים עצמאיים. יש שישה אנשים בפליקס שאחראים על התוכן. אנשים שרואים וידאו אינטרנטי כל הזמן ומכל העולם ומכוונים את פיתוח התוכן למשהו שמחובר גם לעולם וגם לכאן. 

ליוצר שפונה אליכם, עדיף להגיע עם משהו מצולם או משהו כתוב יספיק?

תמיד טוב שיש משהו מצולם, כי אז יותר קל למכור את זה. גם לנו הלאה וגם ליוצר מולנו. הוכחות להצלחה כמו צפיות או פרויקט שכבר קיים ברשת גם כן מקדמים מכירה. למשל, אנחנו הולכים עכשיו לפרוייקט שני עם היוצרות של מטומטמות. פורמט שבו הן יוצאות לטיול הגדול שהן לא עשו בגיל עשרים. נשלח אותן להודו עם מצלמות וקלטות וידאו. שתי בחורות בגילאי השלושים שלהם עם ילדים בני 22.

ואיך יוצרים את הקשר הזה?

ישירות  nadavs@tapuz.co.il

מה התקציבים לסדרות אינטרנט?

התקציבים משתנים אבל מאד משתדלים לא להשתולל. העשייה האינטרנטית מלמדת אותך להוציא את המקסימום מתקציב יחסית קטן. אני לא מצפה להרוויח על סדרת אינטרנט אבל סדרה אמורה להחזיר את עצמה. לפרויקטים שאנחנו נכנסים אליהם אנחנו מדברים על בין 100 ל500 דולר לפרק, אבל אנחנו מספקים גם ציוד, עריכת וידאו ויש לנו אולפן צנוע (הערת המחבר: שזה שווה ערך בעצמו ל100 עד 500 דולר פר פרק)

פליקס אתר רווחי?

פליקס רווחי מיומו הראשון. הוא מכניס כסף מפרסומות ותוכן שיווקי.  זה פרדוקס כי הוא מרוויח יותר מיו טיוב. אנחנו מקפידים על פרסום במידה. אין פרסום על סרטונים שקצרים מדקה. אין פרה רול גדול מ-15 שניות, יש רווח בין הופעות הפרה רולים פר צפיות בדפים

והעתיד… 

אנחנו משתדלים להיות כל הזמן עם לפחות סדרה אחת בהפקה. ב2010 אנחנו מתכננים להכפיל את כמות ההפקות. תוכן מקורי זה מקום בו אנחנו רואים את העתיד. מודל שבו אנשים באים עם רעיון מוצלח, אנחנו מוכרים את התוכן השיווקי ועושים עם היוצר חלוקה של ההכנסות. הכוונה היא שבן אדם יבוא אלינו עם תוכן מוכן מקורי מגניב מיוחד, ואנחנו נותנים לו גב של מפרסם ויחסי ציבור.

אנחנו רוצים להביא כוכב גדול ליצירה האינטרנטית. יש תחושה שאם לא הולך לך בטלוויזיה אתה בא לאינטרנט. היא כמובן לא נכונה. יש פה אחלה פלטורמה ואנחנו מחפשים את הכוכב הזה מה a-list שיפרוץ את המחסום הזה בארץ

אנחנו רוצים להיות המקום הזה שאנשים באים אליו עם רעיון ואנחנו יותר משמחים לשתף פעולה.

Channel 101 – סקירת אתר

ערוץ 101 הוא אתר וידאו שמגדיר את עצמו כ"עתיד הבלתי נמנע של עולם בידור." מה שהוא מציע זה את הקצפת של סדרות אינטרנט קומיות עצמאיות, לאחר שעברו סינון ראשוני של עורכים וסינון נוסף של צופים בארוע חי שמתרחש פעם בחודש.

האתר נולד ב2002 על ידי דן הרמן ורוב שארב (לעתיד, מיוצרי המופע של שרה סילברמן)כתגובה למצב מתסכל. לאחר שיצקו את נשמתם וזעתם לפיילוט לתכנית טלוויזיה שהם מאמינים בה, הם היו נתונים לחסדיהם, לטעמם, וללו"ז של מספר מצומצם של אנשי טלוויזיה (שדחו את הקונספט). מה שהם עשו הוא, להזמין חברים הביתה לערב שבו חברים מקרינים אחד לשני התחלות של פיילוטים וסדרות אינטרנט.

הערב במהרה גדל והם עברו מהבית למועדון. כמות החומרים גם היא גדלה והיה צורך למצוא דרך לסנן אותם. מה שהם עשו הוא לתת לקהל שבא למועדון להצביע לסדרה האהובה עליהם. החמש הפופולאריות ביותר הוזמנו להביא פרק נוסף בארוע הבא, לצד חמש יצירות קצרות נוספות ששוב היו מועדות להצבעת הקהל.

עם הזמן החשיפה באותם אירועים (פעם בחודש, בלוס אנג'לס וניו יורק) התרחבה לפלטפורמה בינלאומית דרך אתר אינטרנט שבו מוצגות סדרות הפריים טיים (אלו שנבחרו בארוע האחרון, והועלו לאתר). האתר הפך להיות חותמת איכות וחשיפה בו מבטיחה עשרות אלפי צפיות. כל אחד, מכל מקום, יכול לשלוח פיילוט לאתר שעובר סינון של עורכים ועובר להצבעת הקהל בארוע החי. דיאגרמה של הדרך בה זה עובד נמצאת כאן.

הצלחת האתר כבר התרגמה לתכנים שעברו למסך הגדול כמו Queer Duck וכן היא נתנה בית לפרויקטים אינטנרטיים של כוכבים כמו ג'ק בלאק ודרו קארי . הפיתוח האחרון המשמעותי לערוץ הוא החיבור למפרסמים. זה התחיל בארוע ממומן של Gatorade שהזמין את היוצרים לשלוח פרסומות משלהם למוצר באורך 15 שניות. מה שקרה הוא שנשלחו הרבה יצירות מצחיקות ומאד קיצוניות שלוקטו לכדי הצלחה ויראלית בשם המפרסם. ההצלחה הזו עודדה עוד מותגים כמו קולגייט ובלומברג לממן ערבים נוספים והפכה את הפרסומות לחלק מהפורמטים שמוזמנים להקרנה ולבחירה על ידי הקהל. אלו פרסומות קיצוניות מכדי שהמפרסם יוכל לעשות לבדו ובקונטקסט הזה הוא יכול לפנות לקהל חדש במדיה החדשה.

האתר הוא בית לדור חדש של קומדיה. צפייה בכמות המדהימה של הקונספטים המבטיחים מסמנת ולו במעט כמה קומדיה חדשה קיימת ולא במסכי הטלוויזיה. להלן מבחר של סדרות שהתחילו בערוץ 101

Chad Vader  – אחת הסדרות האהובות על כותב בלוג זה בכיכובו של צ'אד ווידר, האח הפחות מוצלח של דארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" שנאלץ לעבוד בסופרמקרט שכונתי. הסדרה ירדה מה"פריים טיים" של הערוץ אחרי שני פרקים אבל היוצר התעקש להפיק עונה ולשדר אותה ביו טיוב. הפרק הראשון מתקרב לשבעה מליון צפיות וכל שמונת הפרקים יצאו לאחרונה בדיוידי.

The Bu – סדרה מוקדמת מבית היוצר של Lonley Island שמאז התקבלו בחיבוק  אוהב לשורות Saturday Night Live. הסדרה היא פארודיה על סדרות הנעורים כמו הOCשבהן לנוער עשיר ואסתטי מבוורלי הילס יש בעיות כמוך וכמוני.

House of Cosbys – אנימציה מטורפת שמספרת את סיפורו של מדען חובב משפחת קוסבי. הוא מצליח ליצור במרתף ביתו העתקים חיים של ביל קוסבי שכל אחד מהם מצטיין ביכולת אחרת, בין אם היא היכולת לירות לייזר מהעיניים או ממש ממש לאהוב מקלחות.

Ikea Heights – סדרה שמנצלת את ריבוי הלוקיישנים הטבעי בחנות איקאה כפלטפורמה לצילום של סדרת דרמה. חדרי התצוגה הופכים לחדרי הדמויות והמקום בו הסצנות מתרחשות. הסדרה צולמה ללא ידיעת החנות ועוד עליה תוכלו לקרוא פה.

Classroom – הצלחה מוקדמת של ערוץ 101 שמספרת את סיפורו של מורה קשוח אך רך מבפנים שמלמדת כיתה קשה (אך רכה מבפנים) וחסרת סיכוי להאמין בעצמם.

הדמיון של HBO

לכאורה, האינטרנט כפלטורמת תוכן הוא הדבר הגדול הבא כבר הרבה זמן, כל גוף טלוויזיוני גדול שחפץ בכך כבר יכל היה לקחת את ההובלה אל העולם החדש. אבל מרבית הרשתות מציגות גרסה מעובדת לאותם תכנים וממתינות לראות מה יעשו לפניה. לא בHBO. הרשת האמריקאית ממשיכה להוביל ולהרוויח על ידי אסטרטגיה בטוחה של הימור על חדשנות.

פרויקט חדש של החברה בשם IMAGINE מציג דרך לספר סיפור שהייתה בלתי אפשרית לפני הטכנולוגיה של האינטרנט. בכניסה לאתר של אימג'ין אתה נתקל בקוביה כשעל הדופן שלה מוקרנת סצנה של שוד. כאשר אתה מזיז את הקוביה אתה רואה את אותה הסצנה, באותו הזמן, אבל מארבעה צדדים שונים.

פונקציה נוספת מאפשרת לך לעשות זום אאוט מתוך הקוביה לגלות שאתה מול גריד תלת מימדי ענק שמשובץ בקוביות נוספות. כל קוביה כזו היא סצנה אחרת בסיפור, והממשק הגראפי מאפשר לך לשוטט במפה הזו ולעשות זום לתוך סצנות אחרות.

מה שנוצר הוא דרך אקטיבית לגלות סיפור. בניגוד לדרך הליניארית הכמעט בלעדית לתרבות העלילתית, אתה יכול לצפות בסצנות לפי הסדר שבו אתה בוחר. אתה גם יכול לצפות בכל סצנה מכמה זויות ובדרך הזו להרכיב את הסיפור. המעבר בין הצדדים מגלה עוד אינפורמציה על הסצנה כך למשל  מה שנראה כמו פנטומימאי ש"נתקל" בקיר שקוף בצד אחד של הקוביה, מתגלה כנסיון נואש שלו לצאת מרכב ששוקע אל מתחת למים.

הביטוי הגראפי של הסצנה כקוביה בעלת ארבע זויות והגריד התלת מימדי כדרך שבה הם מפוזרות בעלילה מאפשר התמצאות כמעט אינטואטיבית בתוכן. בנוסף זמינה לך מפה דו מימדית של הסצנות בהן ביקרת ומד התקדמות שנות אינדיקציה לכמה מן הסיפור נחשף.

הסיפור של אימג'ין כולל שוד אמנות, זוגות שבוגדים ופצצה שמתקתקת. אני חייב להודות שלמרות שמאוד קל להתרשם מהפורמט ומההפקה, קצת קשה ליהנות מהסיפור במהירות הסטרימיניג המקובלת בארץ. אמנם כל סצנה היא 2.5 דקות אבל כל קוביה היא למעשה ארבעה סרטונים וזמן ההטענה פוגם בזרימה של החוויה. מתגובות ברחבי העולם עולה, שבמהירות סטרימינג תקינה, חווית הצפייה והגילוי אורכת בסביבות השעה וחצי.

דבר מהותי שחשוב להבין לגבי אימאג'ין הוא שמדובר בקמפיין פרסומי לא פחות מאשר חווית תוכן. מטרת האתר והסיבה להשקעה בתוכן נעוצה ברווח המיתוגי שHBO מקבלת מהפרויקט. הסיפור והאתר מובלים על ידי הסיסמה HBO – Its more than you Imagined. השם בו החברה מייחצנת את הפרוייקט הוא Brand experience והקוביות האינטרנטיות מקבלות מימוש פיזי דרך מיצגי קד"מ של קוביות ענק מרוצפות מסכים שמגיעות לערים מרכזיות בעולם. 

hboimagine-320x200hbo_cube-3989-525x350-320x200

תוכן מודולרי בחסות IKEA

סדרת אינטרנט חדשה בשם IKEA Heights וסדרה שעולה בעונתה השנייה בשם Easy to Assemble חולקות מכנה משותף שהוא חנות הרהיטים השוודית. לא מדובר רק בלוקיישן המשותף (חנות איקאה בבורבנק, קליפורניה) אלא גם בכך שהחנות היא הבסיס הקונספטואלי ממנו יוצא התוכן. מצד שני, יש בין הסדרות הבדלים מהותיים – כל אחת נמצאת בקצה אחר של הספטקרום בו נעשה תוכן אינטרנט מקורי. בצד אחד סדרת גרילה דלת תקציב ועתירת דמיון ובצד השני תוכן ממומן, מקצועי וממותג עתיר כוכבים.  

IKEA Heights היא יצירה של בחור בשם דייויד סגר. הוא ניצל את קומת החנות העצומה על ריבוי הלוקיישנים שבה (מטבחים, משרדים, חדרי שינה) על מנת למקם מלודרמה שבה סיפורים אנושיים מצטלבים. זוהי פארודיה דלת תקציב שחמשת הפרקים שלה צולמו ללא ידיעת החנות. היוצרים השתמשו בתאורת המקום כאמצעי הפקה ובאביזרים שנמצאים בחדרי התצוגה בתור פרופס. השחקנים ביצעו את הסצנות כאשר קונים מסתובבים סביבם ומנסים להבין למה לעזאזל זוג נכנס לריב על כך שהברז לא עובד במטבח התצוגה.

סגר סיפר בראיון שעל מנת לצלם את הסדרה מבלי שיראו אותם, הצוות השתמש במצלמת קאנון EOS Rebel TLI שמאפשרת לצלם וידאו HD במצלמה שנראית כמו מצלמת סטילס רגילה. מיקרופונים אלחוטיים אפשרו חופש תנועה לשחקנים וסאונד סביר לסדרה. אנשי הבטחון של החנות לא תפסו את צוות ההפקה בצילום שני הפרקים הראשונים והם היו פחות זהירים בצילומי הפרק השלישי. לאחר שנתפסו הם הוצאו מהחנות אבל חזרו ביום אחר בשביל לעשות השלמות, ולצלם את הפרק הרביעי בשוט אחד (שלושה טייקים).

מנגד להפקת הגרילה נמצאת  Easy to Assemble  – סדרת אינטרנט שמומנה לחלוטין על ידי IKEA. זוהי קומדיית עבודה בסגנון מוקומנטרי שמספר את סיפורה של אילנה דאגלס (פרצוף מוכר מסיינפילד, חוק וסדר, עמוק באדמה ועוד) שלאור הקושי למצוא עבודה בתעשיית הבידור הצפופה, היא פונה לאפיקי עבודה אחרים, כמו שירות לקוחות בחנות איקאה בבורבנק. היא בטוחה שהיא שם רק בשביל להוסיף זוהר לחנות, אבל היא נאלצת לקבל על עצמה את מלוא התפקיד ואת הפילוסופיה השוודית שבאה איתו. הסדרה משלבת בין הומור תוך תעשייתי, סצנות מוקומנטריות, סרטוני הדרכה, קטעים מוזיקליים הזויים ותכנית אירוח ששחקנית אחרת שהגיעה לאייקאה החליטה לצלם בחנות. הסדרה משובצת בהופעות אורח מהקאדר של גף גולדבלום וקיאנו ריבס.

Easy to assenble התחילה מסדרה אחרת. רעיון של אילנה דאגלס שלא צלח את שלב הפיילוט אבל שנתיים מאוחר יותר הגיע העיתוי הנכון ואותו הקונספט נהיה בסיס לסדרה אחרת. ההפיילוט ההוא Supermarket of the Stars מספר את אותו הסיפור של אילנה דאגלס רק ששם היא וחבריה פונים למשרה בסופרמרקט בבל אייר. חלק מהשחקנים שהופיעו בפיילוט מופיעים בסדרה החדשה ויש אזכורים שלה. את הסדרה מפיקה עבור אייקיאה חברת  SXM ואת ההפצה שלה עושים במספר אתרים של תוכן פרימיום ובדגש על האתר tv.com  של CBS.

Easy to Assemble נופלת בקטגורית פרסום צומחת שנקראת תוכן ממותג (branded content). תופעות כגון ירידה בצפייה בטלוויזיה בזמן אמת לטובת VOD, רגולציה קשה על השמות מוצר, ירידה במכירות עיתונים, עיוורון באנרים ובאופן כללי יחס חשדני שלא להגיד שלילי לפרסום מובילות מפרסמים לחפש דלתות חדשות ללב הצרכן. המפרסמים בכל מקרה ממנים את התוכן בערוצים המסחריים, אז למה לא לחתוך כמה מתווכים ולעשות תוכן מטעמם? עולם הניו מדיה מאפשר להם להגיע עם התוכן ישירות לצרכן להתחיל דיאלוג עם הקהילה (כי התוכן הוא משהו שמתפתח, יש לו המשכיות וניתן לחזור אליו, בניגוד לקמפיין פרסומי) המפתח כרגיל נמצא בתוכן טוב. אם מפרסם יעשה סדרה שהיא פרסומת ארוכה או תוכן שיווקי מופרז אז הוא יכול להשיג את התוצאה ההפוכה.

בכל מקום בעולם אני מרגיש בבית וזה בגלל איקאה – הבתים נראים אותו הדבר. קל להבין למה רשת שהיתרון והחסרון שלה נמצאים בסטנדרטיזציה של החלל הפרטי מרוויחה מתוכן מוצלח שהיא עושה או תוכן שמישהו עשה על חשבונה והיא לא מבקשות להסיר מהאתר. העובדה שהרבה מההומור בשתי הסדרות הוא לכאורה על חשבונה של איקאה, רק מוסיף למיתוג של החברה ומצליח לעבור בקלילות מעל מחסומים שבהם פרסום מסורתי היה נעצר.

בורגר קינג – מלכים בפרסום באינטרנט

כמו אבסולוט וודקה לקמפיין פרינט ו אפל לקמפיין טלוייזיה כך "בורגר קינג" לקמפיינים באינטרנט. הם מצליחים פעם אחר פעם לייצר סטנדרטים חדשים של קריאטיביות שמצטיניים בנגישות ואפקטיביות  לפלטפורמת הניו מדיה. כמו אבסולוט ואפל הם מצליחים לייצר משהו קול ואותנטי שלא מנסה לעקוף את מנגוני ההגנה של הצרכן אלא ניצב מולו, נותן להם חוויה מוצלחת שלא תלויה בדבר, ואז הצרכן נכון יותר לקבל את המוצר ולחבר אותו תדמיתית להערכה שלו את אותה החוייה. האם ההמבורגר של בורגר קינג יהיה טעים יותר אחרי שתראו חלק מהדוגמאות? כן.

אחד השימושים המבריקים הראשונים של הרשת ברשת היה באתר התרנגול הצייתן (subservientchicken) שבו נגן וידאו הראה אדם, מחופש לתרנגול, שניצב מול וובקאם ומחכה להוראות כתובות (בדומה לשירותים אירוטיים). לאחר שביקשת ממנו לרקוד או לקפוץ והקשת enter, הוא פעל כמבוקש. יכול להיות שראיתם דברים כאלה במקומות אחרים אבל זה בגלל שהם ראו את התרנגול הצייתן כבר בשנת 2004. לפני יותר מחמש שנים! יש יותר מ300 פקודות שאפשר לתת לו. רשימה חלקית כאן.

קמפיין וידאו נוסף מהעת האחרונה הוא התחרפנות הוופר. (whopperfreakout) גם פה מדובר על אתר של עמוד אחד ובמרכזו נגן ובו מוקרן סרט דוקומנטרי קצבי  ששואל שאלה הרת גורל: איך ייראה העולם בלי מנת הבית של בורגר קינג – הוופר? הצוות צילם תגובות אמיתיות של לקוחות כאשר נאמר להם שהופסק ייצורו של ההמבורגר האהוב. מהתגובות המוצלחות נערך הסרט שבמרכז הקמפיין.

גם בתחומי הרשתות החברתיות, בורגר קינג מכה גלים ולאחרונה הייתה במרכזו של סקנדל כאשר ייצרה אפליקציה לפייסבוק ובה היא מציעה לגולשים לוותר על עשרה חברים בתמורה להמבורגר. האפליקציה Whopper Sacrafice הייתה כל חתרנית וקורצת (לוותר על חברים ברשתות חברתיות זו בדיוק הפעולה ההפוכה למהות של רשתות חברתיות) שהבאזז שהיא ייצרה גרם לכך שבתוך שבוע 83 אלף אנשים ויתרו על 233 אלף חברים. הדבר השני שקרה היה שפייסבוק הורתה לbk לשנות את האפליקציה למשהו "חיובי יותר" אבל תחת התנאים האלו, בורגר קינג בחרו לוותר על המבצע. איך שלא יהיה, "הנזק" כבר נעשה והקמפיין המתועד ומדובר הצטרף להילה של בורגר קינג.

בורגר קינג גם לקחה חלק מרכזי באחד היוזמות המשמעותיות ביותר בתחום הפרסום בוידאו ב Cavalcade of Comedy. גוגל הזמינה מיוצר "איש משפחה" סת' מקפרלן כ50 סרטוני אנימציה קצרים שפוזרו בכל האתרים בהם משתמשים בGoogle adsense (נגן וידאו קטן במקום פרסומות הטקסט של גוגל. על גבי הסרטונים גוגל הציגה את הפרסום שלה בפרה רולים ואוברלייס. בדרך הזו, גוגל איפשרה לבעל האתר ולמפרסם שימוש בתוכן פרמיום מבוקש לתגבר את המסרים שלהם). החברה הראשונה שקנתה עשרה סרטונים והופיעה בתוכם כתוכן שיווקי היא בורגר קינג. בדרך זו היא גם הרוויחה מההפצה והקידום שהציע הקמפיין עצמו וגם מיחסי הציבור של עלייתו לאויר. ששת הסרטונים הראשונים צברו 14 מיליון צפיות בשלושת השבועות הראשונים להשקתם.

פרסום וידאו שמהלך על גבולות החוצפה מבדל את החברה בשוק השמרני של רשתות המזון המהיר. אמנם לעסק ששואף להגיע לכמות הגדולה ביותר של האנשים נכון לייצר פרסומות "בטוחות" לכל המשפחה. אבל פרסומת "בטוחה"  בשוק שיש בו הרבה מאד שחקנים שכולם מייצרים פרסומות "בטוחות" גורם למוצר להעלם. היתרון של בורגר קינג בפרסומות הוידאו הוא שהקהל שמניע את האינטרנט מעריך אותם, מייצר סביבם דיון, והופך אותם לתופעה ויראלית.  כמו למשל הדיון הזה או המחווה הזו או תחרות הדיבוב הביתי לסרטים של סת מקפרלן ביעד bk ביו טיוב. אני אקח סיכון ואומר שמילת המפתח לעשייה פה היא לא חשיבה פרסומאית של "מה הילדים יאהבו…" אלא עבודה עם צוותים שחיים את הרשת ובקשה מהם לעשות משהו שמדליק אותם.

כחול ולבן: קלטורה ואינוביד

לכבוד יום העצמאות ה61 הממשמש ובא עלינו בדיוק לפני כמה ימים, אציג שני סטרטאפים ישראלים מבטיחים ומדוברים בתחום הוידאו: קלטורה (Kaltura) ואינוביד (Innovid) שמבקשות לקחת את הנגן המסורתי ולהרחיב אותו הן מצד המשתמש (חוויה אינטראקטיבית או חויית צפייה עשירה יותר) והן מצד המפיץ (שליטה גדולה יותר על הנגן, אפשרויות פרסום).

מילת המפתח בקלטורה היא יצירה משותפת, הן בצד התוכן והן בצד הטכנולוגי. מדובר על תוכנה בקוד פתוח אשר מתכנתים מוזמנים לעצב ולהוסיף לה יכולות וידאו כגון וידג'טים, חיפוש, אמבדים וכו. המשמעות היא שמנהלי אתרים יכולים לקבל מערכת לניהול וידאו בעלות זולה משמעותית מאשר מערכות בקוד סגור ולעשות לה התאמות לצרכים שלהם. בצד של המשתמש Kaltura מציעה עריכה משותפת של תכנים. פרוייקט וידאו בקלטורה יכול כזה שבו מספר אנשים מעלים את חומר הגלם של הוידאו, מקור אחר יספק את האודיו וכן הלאה. העריכה של כל התכנים נעשית און ליין ויכולה להיות משותפת, או שכל אחד יעשה בה כרצונו.

קלטורה התחילה את דרכה ב2006 וכבר ב2007 זכתה בפרס חביבת הקהל בטקס ה TechCrunch40 . לאחרונה היא עשתה גלים כאשר נבחרה לנהל את מערכת הוידאו של החדשה של ויקיפדיה. בעסקה עם ויקיפדיה אין חלופה של כספים בתמורה לשירות. התמורה של קלטורה היא בבעלות על התכנים (לשימוש מסחרי במקומות אחרים) ופרסום מסיבי ואורגני באתר השמיני בפופולאריות שלו בעולם. ככלל המודל הכלכלי של קלטורה הוא פרסום על גבי הנגן שלה ומכירת אופציות מוצרים מתקדמים לאתרים.

[kaltura-widget wid="83d78krau8" width="410" height="364" addpermission="0" editpermission="0" /] 

תעשיית האינטרנט בכלל וענף הוידאו בפרט מאופיינים בפער בין כמות המשתמשים העצומה לכמות הרווחים הצנועה יחסית. השאלה איך עושים כסף מוידאו באינטרנט היא שאלת המפתח של התעשייה ולפיכך כיוונים מוחשיים לכיוון פתרון הופכות סטרט אפים כמו קלטורה ואינוביד לחשובים ומחוזרים. אם יצירה משותפת היא מה שמגדיר את קלטורה הרי שפרסום בוידאו הוא הלפיד של אינוביד.

כאמור, פרסום הוא מנוע הצמיחה העיקרי של הוידאו באינטרנט אבל נדמה שמרבית העשייה בתחום מתייחסת לנגן כאל טלוויזיה קטנה להריץ עליה פרה רולים או כשלוחה של גוגל להריץ עליה טקסט פרסומי. Innovid מציעה למפרסמים פתרונות ייחודיים ובלעדיים למדיום האינטרנטי ובראשם, האפשרות להטמיע מוצרים ומותגים בתוך סרט גמור. המפרסם בוחר היכן ובאיזה אופן למקם את המוצר שלו בפריים, והוידאו מוצג למשתמש כאשר המוצר הוא כבר חלק אינטגרלי מהסרטון. הדמו כאן

בדרך הזו, אינוביד מאפשרת לנצל שטחים לא מנוצלים בתוך הפריים הגמור ולהשמיש אותם כשטח פרסום. מפרסם או בעל אתר יכולים לנצל וידאו קיים שוב ושוב על מנת לפרסם מוצרים שונים באופן מפולח. דהיינו שאוכלוסייות שונות יצפו באותו סרטון באותו אתר אבל ייראו מוצר שונה ברקע.

אינוביד הוקמה ביולי 2007 ולאחרונה עשתה גיוס של 3 מיליון דולר שיאפשר לה להמשיך את פיתוח הטכנולוגיות שלה. בתחילת אפריל הייתי בפרזנטציה של המוצר בה הם הציגו מערכת שלא רק משנה את התוכן של הסרט אלא הופכת את השטח בתוך הנגן לקליקבילי ואינטראקטיבי כמו דף רגיל ברשת. הסרטון הבא מדגים את היכולות האלו.

  

מהאינטרנט לטלוויזיה ב"קוויקי", ראיון עם גיל לביא

קוויקי היא סדרת האינטרנט הראשונה שעלתה בישראל ואחת מסדרות האינטרנט הראשונות בעולם (היא עלתה ב2003 כמו STDB). לפני כחצי שנה היא הפציעה בגרסה טלוויזיונית של 22 דקות בביפ לשלושה פיילוטים והשאלה האם להפוך את הפיילוטים לעונה שלמה הועמדה להצבעה דמוקרטית דרך אתר הסדרה בקשת.

השבוע עולה בביפ עונה שלמה של הסדרה, מה שהופך את קוויקי לסדרת האינטרנט הישראלית הראשונה שעברה לטלוויזיה. אבל זו לא הפעם האחרונה שהם הראשונים במשהו,  גיל לביא, מנכ"ל קטע קטע שיזמה והפיקה את קוויקי, הפך להיות המרואיין הראשון באתר ו"קוויקי" נושא הראיון הראשון.

ספר קצת

ב20003  קטע קטע הרימה את ההצלחה הויראלית המשמעותית הראשונה שלה עם "עשו אהבה לא טרור" אבל השוק הישראלי עדיין לא היה מוכן לפרסומות ויראליות וחשבתי שתוכן סדרתי יכול להיות משהו שיהיה קל יותר להעמיד מפרסם מאחוריו. זכרתי גם שמנכ"ל אינקרדמייל, שהיה הבוס הקודם שלי וחבר טוב, סיפר לי על נעה פניני, בת דודה שלו, שהיא יוצרת קומית מוכשרת. אז יצרתי קשר, ודיברנו על איך מפצחים את הקונספט של סיטקום באינטרנט. נעה גם הביאה את אמיר דוליצקי שכבר עבדה איתו בעבר ויצאנו לדרך עם כתיבת התסריטים.

הבחירה בסדרה שמתרכזת בחייהם של זוג שותפים בדירה תל אביבית הייתה בין השאר תוצאה של הכרח פיננסי. הסדרה צולמה בדירה שלי דאז, שהייתה גם המשרד הראשון של קטע קטע. רבים מהמשתתפים, בכל היבטי ההפקה, היו מתנדבים או ששולמו שכר בסיסי ביותר. גם הכלבה בריגי'ט, זו הכלבה שלי.

החלטנו להרים שני פיילוטים ולנסות למכור אותם. הייתה התלהבות היסטרית מצד הפורטלים מאחר וכולם רצו להיות הראשונים שעושים סדרת אינטרנט. לבסוף הסדרה נמכרה לאינטרנט זהב עבור smile שחיפש למתג את עצמו כאתר קומדיה.

הפרקים הראשונים גרפו מאות אלפי צפיות שאז ,כמו היום, היוו הישג נאה והזמינו מאיתנו עונה שנייה. בשלב זה גם מכרנו את הסדרה לאורנג' ולסלקום כתוכן סלולרי.

את העונה השנייה עשינו כתוצאה ממומנטום ודרישה, ולאחר מכן הסדרה גם עלתה כפילרים לביפ ושם נעצרה ההתקדמות שלה לשלוש וחצי שנים. לבסוף הסדרה נמכרה לנורמה הפקות ובשיתוף קשת הופקו שלושה פילוטים שהקהל הגיב להם בצורה מאד חיובית בהצבעות.

מה קרה בארבע השנים בין סוף הסדרה האינטרנטית והתחלת זו הטלווזיונית?

השחקנים הם אלו שהמשיכו לדחוף אותה לחברות הפקה מתוך כוונה להפוך אותה לסדרת טלוויזיה. אני מבחינתי לא רציתי להמשיך לטלוויזיה מאחר וקטע קטע מתמקדת בתחום האינטרנטי, מה עוד שב2004, עת שודר הפרק האחרון האינטרנטי, לא היתה הצדקה כלכלית להמשיך את הסדרה מבחינתי.

איך לך כמפיק היה השת"פ עם הפורטל?

סה"כ הבנו את הגבולות אחד של השני. הסדרה מומנה ברמת כיסוי עלויות פלוס תוספת מכמות צפיות מסויימת. הפורטל רצה לחנך את הצופים בצפייה טלוויזונית ושחרר פרק כל יום חמישי בערב. זה לא עבד כי השרתים קרסו  בפיק של דרישה. ניסינו גם להאריך את הפרקים מעבר לשלוש דקות, והפרקים האלו גם קיבלו כמות צפיות נמוכות יותר. (צריך לזכור שמדובר בתרבות צפיה באינטרנט של 2003-2004)

מה עשית ברמת השיווק בשביל להגדיל את כמות הצפיות?

הפרק הראשון של כל עונה ("שלום שלום" ו"תוציא את בריג'יט")  קודם גם באמצעים ויראלים, דרך רשימות התפוצה של קטע קטע, ובהתאמה היו הפרקים הכי נצפים. גם אינטרנט זהב קידמה את הסדרה דרך הפורטל שלה, באנרים וביחסי הציבור שמאד הדגישו את הראשונית של הסדרה.

האם היה שימוש בהשמות מוצר או בפרסום תוכני אחר?

ככל שהסדרה התקדמה התאפשר לנו נתח מימון גדול יותר דרך השמות מוצר. בפרק הוירוס(הסרטון בהמשך)למשל מוזכרים כמות מותגים מרשימה. גם השתמשנו בשחקנים של הסדרה בשביל לייצר פרסומות ויראליות אחרות של קטע קטע למוצרים אחרים כמו מסטיק מאסט.

האם היום היית מפתח את קוויקי כסדרה אינטרנטית עצמאית ולא כמקפצה לסדרת טלווזייה?

אני חושב שהיום היה קל יותר להביא מפרסם מאחורי סדרת אינטרנט. ובקשר לקוויקי, אני לא שולל המשך התפתחות של הסדרה במדיום האינטרנטי יחד עם קטע קטע.

האם היום היית ממליץ ליוצר שמבקש להביא סדרה אל הטלוויזיה ללכת בדרך שלכם?

כן. האינטרנט הוא עדיין הפלטפורמה שהכי זמינה לאמנים חדשים. אמנם עם ריבוי הסרטונים, יותר קשה להתבלט אבל פיילוט באינטרנט הוא דוגמה שקל להציג אותה ולהפנות אליה בעזרת לינק. בנוסף ישנם סרטונים שמצליחים להביא הרבה צפיות רק על הכוח הויראלי של עצמם. אם קורה משהו כזה אז יש לך גם הוכחות בשטח איתם לבוא לחברות הטלוויזיה. בסופו של דבר, האינטרנט הוא הכלי שנותן רייטינג הכי אמיתי.  

הפרסום בוידאו פוסט הפרה-רול

burger-king-110x90.jpg

פרה רול הוא רצועת פרסומת שבאה לפני סרטון וידאו ברשת שאורכה נע  בדר"כ בין שבע לחמש עשרה שניות . הוא נולד כתגובה ראשונית מטעם עולם הפרסום לעלייה בחשיפת צרכנים פוטנציאלים לתכני וידאו ברשת. כשלב ראשון הוא היה נכון, או לפחות פונקציונלי, בחיבור בין פרסום לוידאו אונליין, אבל באבולוציה המהירה של עולם הוידאו ברשת, גם אופציות הפרסום שבו התפתחו לכדי מענה טוב יותר לצרכנים ומפרסמים.  

כמודל פרסום הפרה-רול הוא מודל שנוי במחלוקת. על פניו, זהו תוכן פרסומי ויזואלי, קצר מכדי להתעלם ממנו וארוך מספיק בשביל שהמסר ייקלט. מצד שני זוהי שיטה שנתפסת אצל הצופה כמעכבת את הגעת התוכן המבוקש, ובו בזמן מכריחה אותו לצפות בתוכן שהוא לא ביקש. בהרבה מקרים, לאותו התוכן שהפרה רול עומד בינינו לבינו, יש תחליף פשוט קל וזמין במקומות אחרים ללא העיכוב(וכדרכם של גולשי אינטרנט, שאין סיבה טובה להישאר, עוברים). בנוסף, עקב היותו משויך לאתר וידאו ולא לתכנים ספציפיים, הוא יכול להופיע מול תוכן שהמפרסם לא מעוניין לזווג את המוצר שלו איתו, מה משאיר מפרסמים מחוץ לזירת האינטרנט. 

לשיטת הפרה-רול, שגם הפורמט וגם התוכן שלה באים מהטלוויזיה, יש תחליפים מוצלחים יותר ומציקים פחות, ששייכים לאינטרנט. הנה שלוש אופציות שמתחלקות בגיאוגרפיה של המסך מן החוץ אל הפנים: מחוץ לנגן, בגבולות הנגן ובתוך הנגן. המשותף לשלושתן הוא היכולת של הפרסום להיטמע בחווית הצפיה, במקום להפריע לה, וכך מאפשר למוצר להרוויח מהצימוד:

מחוץ לנגן אם יש עמוד שלם סביב הנגן, למה לדחוף את המוצר דווקא בתוכו? ואני לא מדבר בהכרח על באנרי פלאש דינמיים שלמדנו להתעלם מהם, אלא על עיצוב האלמנטים השונים בדף לטובת המפרסם בצורה רגועה ובוגרת. ב בheavy.com בטרם אתה נחשף לתוכן המבוקש נפתח מסך (כמו בקולנוע או בתאטרון) שעליו מסר פרסומי. הנגן נמצא במרכזו של שטח פרסומי, קבוע, וממשיך לשדר תוכן רלוונטי כל עוד לא התבקש תוכן חדש. כל מעבר לסרטון חדש, משנה את הגרפיקה של העמודות מימין ומשמאל להכיל פרסומת חדשה (לאותו המוצר). בצורה כזו הפרסום תופס כחצי מגודל המסך ועדיין לא מפריע לתוכן אלא משתלב איתו. 

בגבולות הנגן שיטת ה Overlays (שכבות) היא זו שבה מצטרפת רצועה שקופה דקה לחלק התחתון של המסך ועליה רץ לוגו, תמונה או טקסט פרסומי שמיידעים על מוצר וקוראים לפעולה. היתרונות של שכבת  הOverlay הם במחיר הנמוך יחסית ובמדידוּת שלה, דהיינו שלחיצה על הרצועה מובילה לאתר המפרסם בדרך שניתן למדוד את האפקטיביות שלה. כמו כן הפרסום יכול להיות מותאם לתוכן בצורה אינטגרלית (האם אתה רוצה שעון כמו של הגיבור בסרט?). דוגמא לשימוש בoverlay היא זו שמתפעלת גוגל באתר הוידאו Revver בה הפרסומות שעולות רלוונטיות לסרטון. דוגמא נוספת לשיטה הזו בyoutube  היכן שהoverlay הפרסומי מתווסף לתכנים המקוריים והמושקעים שלה כמו בדוגמא הזו.  בעיני, העובדה שיש לך אופציה  להיפטר מן הרצועה הפרסומית בלחיצה על הX  רק מגבירה את התגובה החיובית לפרסום על ידי הצופה

בתוך הנגן תוכן שיווקי והשמת מוצר (Product Placement) – כמו במדיות הותיקות גם באינטרנט התוכן השיווקי מסתמן כאופציה חכמה, יצירתית וכזו שמתקבלת על ידי הצופה עם פחות התנגדות. המפתח, אני מאמין, הוא בחיבור עמוק אל התוכן. המוצר צריך להיות מתאים לערכים של הדמות, ואמין בסיטואציה המתוארת. הפרסום במקרה הזה יעבוד רק באותה מידה שבו התוכן עצמו עובד גם בלי הפרסום. לפיכך, נקודת המיזוג המוצלחת ביותר בעיני היא לאחר כתיבת הדראפט הראשון, אבל גם למי שכבר סיים את ההפקה ו"שכח" למקם מוצר בסרטון יש חברות כמו Seambi הישראלית שממקמת את המוצר לאחר שהסרט עשוי.  הוידאו הבא הוא פרק 41 מתוך 255 הפרקים של הסדרה Kate Modern והוא מלא בהשמות מוצר שעוברות כחלק מחייה של דמות שהצרכן כבר הזדהה איתה מספיק בשביל לצפות בסיפור שלה לאורך  בארבעים פרקים.

באשר לפרה רול, אני חושב שיש לו מקום, אבל כחמש עשרה שניות שמגיעות לפני תכנים שנעים בממוצע כשלוש דקות הוא צריך להקדים רק תכנים שבעיני הצרכן מצדיקים את ה"עיכוב" דהיינו ייחודים ומושקעים.