ארכיון הקטגוריה: כללי

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 13

רשימה נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Continuum – סדרת מתח מדע בדיוני מושקעת שמתחילה עם התעוררותה של אסטרונאטית צעירה על גבי חללית שנסחפת בחלל. היא לא זוכרת איך הגיעה לשם והיחידי שמסוגל לספק תשובות הוא מחשב החללית שכוונותיו לא לחלוטין ברורות. בהמשך היא תגלה נוסע נוסף, מסתורי לא פחות. הסדרה היא הפקה עצמאית זוכת פרסים והעונה הראשונה זמינה לצפייה גם ביוטיוב (צפייה באתר הסדרה הוא בתשלום).

Video Game High School –  סדרה שאפתנית שמורכבת מתשעה פרקים (ממוצע של 15 דקות לפרק) שזכתה כבר ל35 מליון צפיות ביוטיוב ובאתר שהפיק את הסדרה Rocket Jump. הסדרה, שמימונה הושג דרך קמפיין בקיקסטארטר, מספרת את סיפורו של בראיין: ילד חביב שמכור למשחקי מחשב. הסדרה מתרחשת בעתיד הלא רחוק שבו השחקנים הכי טובים הם הסלבריטאים הכי גדולים. בראיין, באווחת מזל, מוצא את עצמו מוזמן לבית הספר הגבוה והנחשק לאמנויות משחקי המחשב, היכן שהוא לומד על חברות, אהבה ומה הדרך הכי טובה להרוג כמה שיותר אנשים במשחק יריות.

 סנאי סנאי – סדרת רשת מוקומנטרית שמופקת בחסות בירה גולדסטאר ועוקבת אחרי ירון ברלד ודודו ארז במהלך סבוב הופעות שלהם בצפון. הם שם בשביל לנסות חומרים חודשים לרוטינת הסטנד אפ ואנחנו מקבלים הצצה להרפתקאות שלבם ובעיקר למערכת היחסים ביניהם.  יוצרי הסדרה יצרו שפה וסגנון שמרכיבים חווית תוכן שלא נשענת רק על פאנצ'ים.

WIGS – למעשה מדובר על ערוץ ביוטיוב שמייצר תוכן דרמטי מתוסרט לנשים בגילאי 25 פלוס. בערוץ יש סדרות אינטרנט (6-12 פרקים) מיני סדרות (3 פרקים) וגם סרטונים שעומדים כסיפורים קצרים בפני עצמם. העובדה שמדובר ברצף קבוע של דרמות מושקעות, מבחינת הכתיבה, הבימוי והצילום, הביאה לכך שהרבה פרצופים מוכרים מעטרים את התכנים האינטרנטיים האלו כגון ג'וליה סטיילס, רוזאנה ארקט וג'ניפר בילס. בשלושת החודשים הראשונים של הערוץ הוא הצליח לייצר 15 מליון צפיות.

Comedians in Cars Getting Coffee – סדרה מבית היוצר של ג'רי סיינפלד. בכל פרק הוא נכנס לרכב וינטג' אחר (מרצדס, אסטון מרטין וכו) ונוסע לאסוף קומיקאי לארוחת צהריים (אלק בלדווין, ריקי ג'רוויס וכו) בדרך הם מדברים…כמה פשוט, ככה מענג.

Judith : My quest for Judaism  – סדרה עצמאית ישראלית. ג'ודית היא אמריקאית יהודייה שמחליטה לעלות לארץ על מנת להגשים את ייעודה הרוחני כנשמה כשרה. היא מחליטה לתעד את המסע הזה לגילוי עצמי והתחברות לשורשים. תוך זמן קצר ולאורך מפגשיה עם אנשים שונים, ג'ודית מתגלה כגזענית, צדקנית ובעלת מיניות אגרסיבית. על פי יוצרי הסדרה יש פה סאטירה על האופן שבו אנשים מסוימים הם דתיים נושאי בשורה מטעם עצמם שלחלוטין עיוורים לעומק הפגמים שלהם.

Finding Susan Glenn – סוזאן גלן היא שם קוד ל"יפה של הכיתה", זאת שהיופי שלה מאיים במציאות אבל מככב בפנטזיות. בסדרה הזו, שממומנת על ידי AXE,  בחור בן 30 מחליט למצוא את אותה נערת החלומות, להתגבר על הפחד ולזכות בליבה. את הסדרה הקומית כתב ביים ואף מככב מקס גרינפלד – שמידט מ"נערה חדשה". הסדרה היא חלק מקמפיין שקורא לא לפחד מסוזאן גלן של העולם. למרות הלוק של הפרק הראשון זו אינה סדרת ווב קאם.

The Exquisite Forest – לא סדרת אינטרנט כי אם פרויקט תוכן מרתק מבית גוגל שמשתמש ביכולות של דפדפן הכרום על מנת לייצר תכני אנימציה בשיתוף הגולשים. אותו "יער מעודן" מכיל עצים שכל אחד מהם מתחיל ממקטע אנימציה שנעשה על ידי אמן מפורסם, על גבי אותה התחלה כל אחד יכול להוסיף את האנימציה שלו (יש כלים באתר) וכך ליצור רצף שמישהו אחר מוזמן להמשיך. בדרך זו נוצר עץ אחד עם אינספור ענפים שונים שכל אחד מהם מייצג רצף שונה. בלינק תמצאו סרטון הסבר שעושה עבודה טובה יותר ממני ועם קצת משחק תראו את הקסם של הפרויקט.

איפה אפשר לראות טלוויזיה

הודעת משרד התקשורת על כניסה של שחקן נוסף לתחום הטלוויזיה הרב ערוצית יצרה את התחושה שעולם הטלוויזיה בארץ עומד לפני שינוי רציני. אני מאמין שהשינוי באוויר, אם כי אני לא חושב שהמתחרה הנוסף הוא מה שעשה את ההבדל. אני חושב שהשינוי יקרה בגלל שסך הדברים שמחייבים אותו יעלה על כמות החסמים שמונעים אותו.

השינוי ינבע ממתח שצריך פתרון. מתח שקיים עקב הפער האדיר שקיים בין השינויים הדרמטיים בהרגלי הצפייה שקרו בעשור האחרון ביחס לשינוי המינורי במודל הפעולה של עולם הטלוויזיה באותו הזמן.

ההנחה הבסיסית ביותר היא שיש לנו שני ספקי טלוויזיה רב ערוצית שמחלקים ביניהם את הגישה לציבור הצופים הישראלי ושלאחר השינוי יהיה פה לפחות שחקן משמעותי נוסף אחד. אני לא מתווכח עם הדומיננטיות של הוט ויס אבל אני אומר שכבר היום יש הרבה יותר משתי פלטפורמות משמעותיות במגרש. כבר היום יש עוד שחקנים עם גישה לצופים שנותנים מענה אפקטיבי לשינויים בהרגלי הצפייה. יתרה מזאת, אותם שחקנים, ביחס לאוכלוסייה מתחת לשכבת גיל מסוימת, כבר שינו את עולם הטלוויזיה בארץ.

נכון להיום, אלו הדרכים שבהם הצרכן הישראלי יכול לצפות בתוכן טלוויזיוני וקולנועי מהארץ והעולם:

כבלים ולויין (יס והוט)

בעד: התוכן הכי מוצלח, בממשק הכי נוח. מגיע מתורגם ובמגוון רחב.  אפשרויות VOD – מה שתרצה ובזמן שתרצה.

נגד: הצרכן צופה באחוז קטן להחריד מאותו מגוון אינסופי שעליו הוא נאלץ לשלם מחיר גבוה. לוחות הזמנים נקבעים עבורך ואם בחרת בVOD אתה נדרש להוסיף עוד לא מעט כסף.

שידור דיגיטלי (עידן פלוס)

בעד: תשלום חד פעמי של 250 שקלים ויש לך את ערוץ 10,2והערוץ הראשון (שמרכיבים את מרבית הצפייה בטלוויזיה בשעות הפריים). ברוב המכשירים יש סטימר מובנה שמאפשר לראות קבצי מדיה בטלוויזיה.

נגד: השידור רוב הזמן עובד, אבל לא תמיד.

אפליקציות ואתרים (מאקו, רשת, 10, וואלה וידאו, hot, yes, ynet video)

בעד – צפייה בחינם, מגוון לא אדיר אבל בהחלט מספק אם לוקחים את כולן בחשבון, זמין במסכים ניידים.

נגד – פרסומות (בכמה מקרים אגרסיביות) איכות יחסית נמוכה, חשיפה מוגבלת מאד לתכנים למי שאינו מנוי (במיוחד בהוט ויס).

צפייה ישירה (sdarot, project free tv)

בעד – היצע אדיר, הרבה מתוכו עם תרגום, מתי שתרצה, בחינם.

נגד – לא חוקי (זו גניבה), איכות יחסית נמוכה. בשעות השיא הסטרימינג נוטה להיתקע.

הורדות (Nako. Bitorrent, Emule)

בעד – כל התוכן שבעולם, מתי שתרצה, בחינם. קל להעביר קבצים בין אנשים.

נגד – לא חוקי (גניבה), צריך להיות נינוח עם התהליך הטכנולוגי (עניין של גיל יותר מכל דבר אחר).

סמארט טיוי (בינתיים בארץ בדגמי LG וSAMSUNG )

בעד –  חבילה צרה built in, סטרימר built in, אפליקציות built in, אינטרנט built in  והכל בנוחיות המסך בסלון.

נגד – הממשק מרגיש מיושן, אין עוד מספיק אפליקציות, דורש חיבור לאינטרנט, נמצא רק במכשירים חדשים (הוצאה כספית).

צפייה באתרי תוכן מחו"ל (Iplayer, HULU, Netflix) דרך הסרת החסם הגאוגרפי (hidemyass)

בעד – אתרי הוידאו הטובים בעולם אצלך בסלון. ממשק, מבחר, ריח של חו"ל.

 נגד –  הסתרה של כתובת המחשב היא לא חוקית, צריך נינוחות עם הצד הטכני, התוכנה האיכותית עולה כסף.

OTT (אורלנדו  VOD).

בעד- שלם על התוכן שאתה רוצה לראות, במקום על כל הערוץ שבו הוא משודר.

נגד- יקר, היצע לא רחב וקצת נישתי.

אתרי וידאו  (Stagevu, Tudou,Youtube).

בעד – היצע אדיר במרחק קליק

נגד- איכות לא גבוהה, תכנים (טלוויזיוניים) מועלים ונחסמים תדיר.

ומפעיל טלוויזיה רב ערוצית חדש. השחקן המשמעותי השלישי ?

לקרוא את העתיד בגרף

The Gartner Hype Cycle הוא גרף שמתאר את מחזור החיים של טכנולוגיה חדשה (למשל הדפסה בתלת מימד או טלוויזיה באינטרנט).  אותו מחזור חיים מחולק לחמש נקודות שלא נובעות מרמת הפיתוח הטכנולוגי אלא מרמת האימוץ של אותה טכנולוגיה על ידי החברה/כלכלה/תקשורת.  על פי המודל של חברת הייעוץ Gartner, טכנולוגיה חדשה מתחילה בצמיחה שנובעת מהציפיות ממנה. הציפיות נוטות לצאת מפרופורציה ולכן בשלב השני הטכנולוגיה תאכזב. לאחר שהיא תגיע לשפל היא תתחיל צמיחה מחודשת ומפוכחת יותר. אם היא תוכיח את הישימות שלה בשלב הזה, היא תוכל לגדול במתינות ולמצוא נתח שוק.

כוחה של ההשקפה שנובעת מהגרף הוא לא ברמת דיוק החיזוי, אלא בכך שהיא נותנת את הבכורה למרכיב הפסיכולוגי והסוציאלי . "הייפ" הוא מושג שמדבר על ציפיות מוגזמות, על תוצר אנושי לא מדעי בעליל אבל כזה שיש לו תפקיד מכריע בהנעת הקידמה. במילים אחרות, הכל זה אנשים. מכיוון שזו השקפה טכנולוגית היא מאד רלוונטית לקרוס מדיה אבל אני מוצא שזו גם השקפה שישימה לפלטפורמות נאראטיביות כמו סדרות אינטרנט ומשחקי מציאות חלופיים.

המטרה של גרף ההייפ הוא לאפשר לאנשים שמשקיעים או מעורבים בטכנולוגיות לקבל החלטות מושכלות יותר. אחת לשנה החברה מוציאה גרף ודו"ח שממקם את הטכנולוגיות של התקופה במקומות הרלוונטים על הגרף (בהמשך). ההתנהגות שהגרף מזמן בהקשר הזה היא התבוננות מפוכחת: דהיינו, לא צריך לרוץ  להשקיע בכל טכנולוגיה שיש  עליה "הייפ" ומצד שני לא למהר להספיד טכנולוגיות שהתפיסה עליהן היא שהן גמרו את הסוס.

השיח בתחום הקרוס מדיה מונע במידה רבה משיחה על טכנולוגיות והתייחסות לגרף יכולה לאפשר נקודת מבט רחבה יותר בתחום שצריך נואשות פרספקטיבה. אני לא חושב שכל תובנה שעולה מגרף היא בהכרח נכונה וצריך לחיות על פיה אבל אני כן מוצא שאופן החשיבה שנובע מהגרף מסביר את העולם שבו אנו חיים. למשל, טלוויזיה באינטרנט בהיבט הכי רחב שלה (לא connected tv). הדיבור עליה וההשקעות בה החלו לפני חמש שנים (לא יכולת לברוח מהבאזז בכנסים מקצועיים) אבל רק בשנתיים/שלוש האחרונות אנחנו רואים פריחה אמיתית ואימוץ אמיתי של העולם הזה  אצל המשדרים והצופים. בין לבין, הרבה קברניטי טלוויזיה חשו שהאיום הוסר כי התחושה הייתה שהדיבורים נגמרו בלא כלום.

ניתן לראות את התהליך הזה לפי השלבים בגרף (מצוטט מויקיפדיה) הם:

TECHNOLOGY TRIGGER – – "טכנולוגיה פורצת דרך". תצוגה ציבורית, מוצר פורץ דרך או אירוע אחר שיוצר עניין נרחב של העיתונות ו/או של התעשייה.

PEAK OF INFLATED EXCPECTATIONS – – "פסגה של ציפיות מנופחות". תקופה של התלהבות מוגזמת ולא מציאותית המעוררת ע"י מנהיגי טכנולוגיה. ישנן מס' הצלחות אבל יותר כשלים בזמן שהטכנולוגיה נדחפת לגבולות שלה. הגופים היחידים העושים כסף בשלב הזה הם מארגני ועידות ומוציאים לאור (מגזיני תעשייה וכו') ולא החברה עצמה…

TROUGH OF DISILLUSIONMENT – – "אבוס של התפכחות". זוהי הנקודה בה הטכנולוגיה יוצאת מהאופנה והעיתונות נוטשת את הנושא, מכיוון שהטכנולוגיה לא חייה עד להגשמת הציפיות המנופחות ממנה.

SLOPE OF ENLIGHTENMENT – – "שיפוע של הארה"- למרות שהעיתונות כבר אינה מכסה את הנושא, מספר עסקים עדיין ממשיכים ב"שיפוע ההארה" ומנסים למצוא יתרונות ואפליקאציות מעשיות של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים. מתודולוגיות וכלים הופכים לזמינים ומקלים על תהליך הפיתוח.

PLATEAU OF PRODUCTIVITY – "מישור של פרודוקטיביות"- יתרונות אמיתיים של הטכנולוגיה מודגמים ומוכחים. כלים ומתודולוגיות נעשים יציבים, והדורות הבאים של הטכנולוגיה מופיעים. הגובה הסופי של המישור תלוי בשאלה, האם הטכנולוגיה ישימה באופן רחב או שהיא מתאימה רק לשוק צר (נישה).

להלן גרף הטכנולוגיות מיולי מ2011: 

במאמר הזה אני לא מתיימר לנתח את התובנות שעולות מהגרף, אלא בעיקר להציג את הקונספט (למי שמעוניין להעמיק עוד  בנושא, האינטרנט מלא בניתוחים של הגרף). אני רוצה להציע שצורת הגרף יכולה לתאר דברים שאינם בבסיסם טכנולוגיה אלא דרכים לספר סיפור כמו למשל ARG או סדרות אינטנרט. בשני המקרים התחלנו מהייפ. כתבו על זה הרבה יותר מאשר עשו את זה. לאחר מכן הגיעה תנופת עשייה. כך למשל שנה שעברה היו לפחות עשרים סדרות אינטרנט שנעשו על ידי מפרסמים ולפני ארבע שנים היה יוצא ARG חדש בעולם בכל שבוע.  אחרי ההייפ הגיעה הנפילה.  קצב ההפקות של סדרות האינטרנט התמתן וקצב העשייה של הARG כמעט פסק. אני חושב שהARG לא צלח את הslope of enlightment ויישאר כמוצר נישתי מכיוון שאין לו הצדקה כלכלית בצורתו הטהורה. סדרות אינטרנט לעומתו נמצאות בעלייה מתמדת ויציבה והופכות להיות יצירות לגיטימיות ומסחריות שמגדילות את הנתח שלהן בעולם המדיה. אבל אנחנו בשלב שבו הנתח הגדל הוא פרופורציונלי, אמיתי ולא כזה שמונע מהייפ.