ארכיון תגיות: אינטראקטיביות

הדמיון של HBO

לכאורה, האינטרנט כפלטורמת תוכן הוא הדבר הגדול הבא כבר הרבה זמן, כל גוף טלוויזיוני גדול שחפץ בכך כבר יכל היה לקחת את ההובלה אל העולם החדש. אבל מרבית הרשתות מציגות גרסה מעובדת לאותם תכנים וממתינות לראות מה יעשו לפניה. לא בHBO. הרשת האמריקאית ממשיכה להוביל ולהרוויח על ידי אסטרטגיה בטוחה של הימור על חדשנות.

פרויקט חדש של החברה בשם IMAGINE מציג דרך לספר סיפור שהייתה בלתי אפשרית לפני הטכנולוגיה של האינטרנט. בכניסה לאתר של אימג'ין אתה נתקל בקוביה כשעל הדופן שלה מוקרנת סצנה של שוד. כאשר אתה מזיז את הקוביה אתה רואה את אותה הסצנה, באותו הזמן, אבל מארבעה צדדים שונים.

פונקציה נוספת מאפשרת לך לעשות זום אאוט מתוך הקוביה לגלות שאתה מול גריד תלת מימדי ענק שמשובץ בקוביות נוספות. כל קוביה כזו היא סצנה אחרת בסיפור, והממשק הגראפי מאפשר לך לשוטט במפה הזו ולעשות זום לתוך סצנות אחרות.

מה שנוצר הוא דרך אקטיבית לגלות סיפור. בניגוד לדרך הליניארית הכמעט בלעדית לתרבות העלילתית, אתה יכול לצפות בסצנות לפי הסדר שבו אתה בוחר. אתה גם יכול לצפות בכל סצנה מכמה זויות ובדרך הזו להרכיב את הסיפור. המעבר בין הצדדים מגלה עוד אינפורמציה על הסצנה כך למשל  מה שנראה כמו פנטומימאי ש"נתקל" בקיר שקוף בצד אחד של הקוביה, מתגלה כנסיון נואש שלו לצאת מרכב ששוקע אל מתחת למים.

הביטוי הגראפי של הסצנה כקוביה בעלת ארבע זויות והגריד התלת מימדי כדרך שבה הם מפוזרות בעלילה מאפשר התמצאות כמעט אינטואטיבית בתוכן. בנוסף זמינה לך מפה דו מימדית של הסצנות בהן ביקרת ומד התקדמות שנות אינדיקציה לכמה מן הסיפור נחשף.

הסיפור של אימג'ין כולל שוד אמנות, זוגות שבוגדים ופצצה שמתקתקת. אני חייב להודות שלמרות שמאוד קל להתרשם מהפורמט ומההפקה, קצת קשה ליהנות מהסיפור במהירות הסטרימיניג המקובלת בארץ. אמנם כל סצנה היא 2.5 דקות אבל כל קוביה היא למעשה ארבעה סרטונים וזמן ההטענה פוגם בזרימה של החוויה. מתגובות ברחבי העולם עולה, שבמהירות סטרימינג תקינה, חווית הצפייה והגילוי אורכת בסביבות השעה וחצי.

דבר מהותי שחשוב להבין לגבי אימאג'ין הוא שמדובר בקמפיין פרסומי לא פחות מאשר חווית תוכן. מטרת האתר והסיבה להשקעה בתוכן נעוצה ברווח המיתוגי שHBO מקבלת מהפרויקט. הסיפור והאתר מובלים על ידי הסיסמה HBO – Its more than you Imagined. השם בו החברה מייחצנת את הפרוייקט הוא Brand experience והקוביות האינטרנטיות מקבלות מימוש פיזי דרך מיצגי קד"מ של קוביות ענק מרוצפות מסכים שמגיעות לערים מרכזיות בעולם. 

hboimagine-320x200hbo_cube-3989-525x350-320x200

ריאליטי אינטרנטי

התפשטות תרבות הרשת די מקבילה לעליית תרבות הריאליטי וההקבלות ביניהן מתבקשות : בשתיהן מדובר על נגישות של כל אדם לבמה רחבה, על האדם מהרחוב במרכז העשייה, על הדמוקרטיזציה של הפרסום, על השפה הויזואלית שמשדרת אותנטיות, על הצורך לעשות הפקות זולות יחסית לקהל רחב ועוד ועוד דברים שאפשר לסלוח עליהם למדיה שנמצאת בתחילת דרכה

בארץ, שניים מתוך שלושת הפרוייקטים הגדולים האחרונים של סלקום (יצרנית התוכן היחידה מבין הסלולריות, אם כי לא היחידה שפועלת בכיוון) היו סביב ריאלטי. אחד כפארודיה (האח הגדול עם הדיירת אינטרנשיונל) ואחד כריאליטי (האח הגדול כשהצופים קובעים את המשימות). תכנית ריאליטי טלוויזיונית היא גם מה שאפשרה יריית הפתיחה המוצלחת של מקו (האח הגדול) ואת נקודת השיא של נענע 10 (הישרדות).

מיי ספייס עשתה ניסוי מוצלח בתכנית ריאליטי אינטרנטית עם Married on Myspace שהגיעה לסיומה בתחילת החודש. מדובר על תכנית בעלת ערכי הפקה שלא היו מביישים את המסך הקטן ובה קהילת myspace ליוותה את אֱל וטיטו אל החתונה. הקהילה בחרה בהם להשתתף במסע בזכות הוידאו הזה והיא המשיכה לבחור כל אלמנט של החתונה, החל מהפרחים, דרך השמלה, דרך הרכב, דרך כל שלב. למרות שההסכם הוא שהצופים בוחרים והזוג צריך לקבל את הבחירה, לא היה פה נסיון להביך אותם, אלא להשתתף איתם בשמחה. הבחירות שעשו הצופים היו בבחינת חיבוק חם לאורך 13 הפרקים. הוידאו הבא הוא הטיזר שיצא לפני הסדרה, אבל בשביל לראות את הסדרה ואת ערכי ההפקה של הסדרה עצמה לכו לכאן

דוגמא נוספת לריאליטי רשת נוסף היא The Next Internet Millionaire שבה יזם אינטרט מצליח בשם גו'אל קום (ואיזה שם נהדר זה ליזם אינטרנט מצליח) ראה את המתמחה של דונלד טראמפ והחליט שהוא עושה גרסה אינטרנטית בכיכובו שבה 12 מתמודדים לומדים את רזי השיווק באינטרנט, וצריכים לעמוד במשימות על מנת לזכות בשותפות עם קום על הפרוייקט הבא  .

מה שאינטרנטי בסדרה הזו היא שהיא מתפקדת כקורס שיווק באינטרנט ומלמדת דרכים לעשות מהרשת כסף. מה שאינטרנטי ב Married on Myspace (שהופקה על ידי חטיבת הניו מדיה של אנדמול) זה שהיא פשוט גן עדן לתוכן שיווקי ולproduct placemnet. הרגולציה הלא קיימת ברשת היטיבה עם הזוג הצעיר שקיבל מתנות מכל מותג בתחום. 

שילוב  בלעדי נוסף של אינטרנט וריאליטי נמצא בסרטון הבא שאומר משהו על המציאות הלא מתוסרטת של תכניות הריאליטי.  

כשטכנולוגיה פוגשת תוכן

כשאנחנו מדברים על תוכן ניו מדיה, אנחנו מדברים על תוכן שכל מה ששונה בו מתחיל מכך שהטכנולוגיה דרכה הוא עובר היא שונה. יש לה השפעה מכרעת על הדרך בה הוא נחווה והדרך בה הוא נוצר (אותו משפט אגב נכון לתוכן קולנועי, טלוויזיוני, או תאטרוני). הדבר בולט במיוחד בניו מדיה. זאת מכיוון שהטכנולוגיה (מחשבים, סלולרי, אינטרנט וכו) גם מתפתחת במהירות שכמוה לא הייתה מעולם וגם כי היא מומרת כמעט ישירות למוצר צריכה להמונים. לראייה, המחשב האישי הראשון הוא רק בן 25 שנים.

Augmented Reality, Location Based Services ו Binaural Recording הם שלושה פיתוחים טכנולוגיים בתחום הניו מדיה שמוסיפים ומשנים את דרכי ההבעה ויצירת התוכן במדיום ומורים על עתידו (הקרוב).

Augmented Reality או מציאות מוגברת/מורחבת הוא תחום שעניינו הוספת אלמנטים של וידאו או גרפיקה על המציאות בזמן אמת. לצורך העניין דמיינו משקפיים שכאשר אתם מתבוננים בהם, אתם רואים אלמנטים חדשים (אנשים, נופים, מפלצות) על רקע העולם, כפי שהוא משתקף ללא המשקפיים. צפייה במציאות המתוספת הזאת יכולה גם להיחוות גם כאשר הווב קאם מצלם אתכם ועל המסך אתם רואים את עצמכם פלוס האלמנטים הממוחשבים. זאת ועוד כמו שרואים היטב בסרטון הבא…

השימושים המרכזיים של הטכנולוגיה עד היום היו בשיווק או במשחקים. טרנפורמרס 2 עשו שימוש פשוט יחסית בטכנולוגיה לטובת הדמיה של הגולש עם ראש של רובוט עליו. (סרטון הדגמה). שימוש יותר מתוחכם נעשה על ידי חברת GE שבה אתה מוזמן להדפיס דף והלעמיד אותו מול הווב קאם. במסך תוכל לראות איך בכף היד שלך קם לחיים מחזור החשמל. אם תנשוף לתוכו, טחנות הרוח יסתובבו מהר יותר וייצרו יותר כוח (סרטון הדגמה) שימושים נוספים כוללים ספרים שקמים לתחייה ומשחקי יריות שבהם על מנת לזהות את הרעים, צריך להביט בעולם דרך המצלמה של המכשיר הסלולארי (סרטון הדגמה)

הטכנולוגיה הבאה היא Location Based Services או LBS למי שמתעקש על הבאזז וורד (או שירותים מבוססי מיקום למי שמתעקש על עברית). זהו תוכן שנובע משני אלמנטים א. הסלולרים והמחשבים שלנו ניידים וב. מאד קל לאתר איפה הם נמצאים (GPS או לפי מיקום ביחס לאנטנות). במילים אחרות, אפליקציות LBS מבוססות על כך שהמערכת יודעת איפה אתה נמצא.

מרבית השימושים הראשונים בטכנולוגיה הם אינפורמטיבים. המערכת יכולה להגיד לך איפה תחנת הדלק הקרובה, איפה המסעדה הנכונה בשבילך ואיפה באיזור נמצאים הבגדים שמתאימים לך, על סמך הפרופיל שהזנת למערכת. היא יכולה תאורטית להראות לך פרה רול של סניף שנמצא במרחק הליכה. אבל לטכנולוגית LBS אופק שמתאים לתכנים אינטראקטיבים, משחקים או תכנים נאראטיבים אחרים.

פרוייקט סיטיקאסט שנעשה במעבדה לחדשנות במדיה של המרכז הבינתחומי (גילוי הנאות: פרוייקט ששימשתי כעורך התוכן שלו) השתמש בLBS לצורך הפיכת המציאות למדיה. אתה מגיע למקום, נניח ספסל בעיר תל אביב והמערכת יודעת להתריע בפניך שזמין לך תוכן רלוונטי למיקום. דרך ממשק סלולרי נפרשות בפניך אופציות של תכנים באודיו כגון: סיפור הסטורי (כאן דיזינגוף המציא את ההורה) סיפור אישי (כאן פגשתי את אשתי) הקראה של ספר שרלוונטי למקום, שיר, תמונה או שתהיה לך האופציה להעלות סיפור שלך, שקשור למקום, למאגר.

הטכנולוגיה השלישית נקראת Binaural Recording ועניינה הקלטת סאונד בדרך שמאפשרת שמיעת סראונד 360 מעלות בעזרת אוזניות רגילות. ההקלטה נעשית בדרך שהיא לא פחות מגאונית מכיוון שהיא פשוטה. המתקן מורכב משני מיקרופונים שמונחים על ראש של בובה, שהמרחק ביניהם והזוית שבה הם מונחים מדמים את פעולת האוזניים. הטכנולוגיה מבוססת על כך שאנחנו שומעים בסטראו את כל העולם סביבנו. בעזרת המידע שמגיע משתי האזניים המוח מחשב את מקור הסאונד, כיוונו, איכותו ומייצר תפיסת מרחב. הקלטה דו-אזנית וולאחר מכן פלייבק של הסאונד עושה מניפולציה מהסוג המבורך למוח שמתרגם את שני הערוצים למציאות היקפית. מוזמנים להביא אוזנית למחשב ולהקשיב לקטע הבא.

חשוב לציין שטכנולגיית ההקלטה הזו קיימת כבר כמה שנים ובניגוד לשתי הטכנולוגיות העליונות היא עדיין לא פרצה מתחום הגימיק לשוק הרחב. זו מבחינתי קצת תעלומה כי סראונד עשה מהפכה באופן צריכת הקולנוע (גם בשוק הביתי) וטכניקת ההקלטה הדו-אוזנית יושבת בול על מסכי הניו מדיה שהם יותר אינטמיים ואזניות מגיעות איתם בצורה יותר אורגנית. אולי זה קשור לעובדה שטכנולוגיה לעולם מתפתחת יותר מהר ממה שאנשים מוכנים לאמץ אותה. אבל מצד שני נדמה שהפער הזה מצטמצם ומצטמצם….

כחול ולבן: קלטורה ואינוביד

לכבוד יום העצמאות ה61 הממשמש ובא עלינו בדיוק לפני כמה ימים, אציג שני סטרטאפים ישראלים מבטיחים ומדוברים בתחום הוידאו: קלטורה (Kaltura) ואינוביד (Innovid) שמבקשות לקחת את הנגן המסורתי ולהרחיב אותו הן מצד המשתמש (חוויה אינטראקטיבית או חויית צפייה עשירה יותר) והן מצד המפיץ (שליטה גדולה יותר על הנגן, אפשרויות פרסום).

מילת המפתח בקלטורה היא יצירה משותפת, הן בצד התוכן והן בצד הטכנולוגי. מדובר על תוכנה בקוד פתוח אשר מתכנתים מוזמנים לעצב ולהוסיף לה יכולות וידאו כגון וידג'טים, חיפוש, אמבדים וכו. המשמעות היא שמנהלי אתרים יכולים לקבל מערכת לניהול וידאו בעלות זולה משמעותית מאשר מערכות בקוד סגור ולעשות לה התאמות לצרכים שלהם. בצד של המשתמש Kaltura מציעה עריכה משותפת של תכנים. פרוייקט וידאו בקלטורה יכול כזה שבו מספר אנשים מעלים את חומר הגלם של הוידאו, מקור אחר יספק את האודיו וכן הלאה. העריכה של כל התכנים נעשית און ליין ויכולה להיות משותפת, או שכל אחד יעשה בה כרצונו.

קלטורה התחילה את דרכה ב2006 וכבר ב2007 זכתה בפרס חביבת הקהל בטקס ה TechCrunch40 . לאחרונה היא עשתה גלים כאשר נבחרה לנהל את מערכת הוידאו של החדשה של ויקיפדיה. בעסקה עם ויקיפדיה אין חלופה של כספים בתמורה לשירות. התמורה של קלטורה היא בבעלות על התכנים (לשימוש מסחרי במקומות אחרים) ופרסום מסיבי ואורגני באתר השמיני בפופולאריות שלו בעולם. ככלל המודל הכלכלי של קלטורה הוא פרסום על גבי הנגן שלה ומכירת אופציות מוצרים מתקדמים לאתרים.

[kaltura-widget wid="83d78krau8" width="410" height="364" addpermission="0" editpermission="0" /] 

תעשיית האינטרנט בכלל וענף הוידאו בפרט מאופיינים בפער בין כמות המשתמשים העצומה לכמות הרווחים הצנועה יחסית. השאלה איך עושים כסף מוידאו באינטרנט היא שאלת המפתח של התעשייה ולפיכך כיוונים מוחשיים לכיוון פתרון הופכות סטרט אפים כמו קלטורה ואינוביד לחשובים ומחוזרים. אם יצירה משותפת היא מה שמגדיר את קלטורה הרי שפרסום בוידאו הוא הלפיד של אינוביד.

כאמור, פרסום הוא מנוע הצמיחה העיקרי של הוידאו באינטרנט אבל נדמה שמרבית העשייה בתחום מתייחסת לנגן כאל טלוויזיה קטנה להריץ עליה פרה רולים או כשלוחה של גוגל להריץ עליה טקסט פרסומי. Innovid מציעה למפרסמים פתרונות ייחודיים ובלעדיים למדיום האינטרנטי ובראשם, האפשרות להטמיע מוצרים ומותגים בתוך סרט גמור. המפרסם בוחר היכן ובאיזה אופן למקם את המוצר שלו בפריים, והוידאו מוצג למשתמש כאשר המוצר הוא כבר חלק אינטגרלי מהסרטון. הדמו כאן

בדרך הזו, אינוביד מאפשרת לנצל שטחים לא מנוצלים בתוך הפריים הגמור ולהשמיש אותם כשטח פרסום. מפרסם או בעל אתר יכולים לנצל וידאו קיים שוב ושוב על מנת לפרסם מוצרים שונים באופן מפולח. דהיינו שאוכלוסייות שונות יצפו באותו סרטון באותו אתר אבל ייראו מוצר שונה ברקע.

אינוביד הוקמה ביולי 2007 ולאחרונה עשתה גיוס של 3 מיליון דולר שיאפשר לה להמשיך את פיתוח הטכנולוגיות שלה. בתחילת אפריל הייתי בפרזנטציה של המוצר בה הם הציגו מערכת שלא רק משנה את התוכן של הסרט אלא הופכת את השטח בתוך הנגן לקליקבילי ואינטראקטיבי כמו דף רגיל ברשת. הסרטון הבא מדגים את היכולות האלו.