ארכיון תגיות: אתרי וידאו

וידאו ברשת הישראלית – האם המיתון יעצור את הקידמה?

הדלק של הוידאו באינטרנט הוא פרסום ובעיתות מיתון הגופים המסחריים מקצצים בתקציבי השיווק שלהם. מאחר והאינטרנט הוא האחרון שהצטרף לעוגת הפרסום, ההנחה היא שהוא הראשון שיסבול מגרזן הקיצוצים. קשה להתנבא מה יקרה בארץ לתהליך הגדילה של הוידאו ברשת לאור המשבר הכלכלי אבל אני מאמין שבנקודה זו בזמן כוחות השוק המקומי הם כאלו שהכדור הזה כבר מתגלגל בלי אפשרות עצירה. מקסימום, האטה.  

graph-110x90.jpg

הפרוייקטים הגדולים של וידאו ברשת בארץ בשנים האחרונות כמו נענע10 או יס-ואללה אמנם מבקשים למקסם רווחים מפרסום אבל מה שהניע את הקמתם הוא ההכרה של גופי התוכן ששמירת ומשיכת הצופים למותגים טלוויזיונים מחייבת נוכחות באינטרנט. המגמה הזו לא תצטמצם לאור המשבר, כי הנוכחות של אנשים באינטרנט לא תצטמצם גם היא. בנוסף, בעתיד הקרוב שחקנים כמו Mako והאיחוד של הוט-ynet יצטרפו לזירה מה שיאלץ את השוק הדינמי הזה להמשיך לרוץ גם על גבי 2009.

בנוסף, הנוכחות האינטרנטית של גופי התוכן הם עוד סממן שמעיד על שחיקה בכוחה של הטלוויזיה כפלטפורמה השיווקית הרחבה ביותר. זה לא שאנשים רואים פחות תכנים אבל הם פחות רואים אותם בשילוב פרסומות. הVOD של הוט הוא סיפור הצלחה ויס בקרוב תשיק שירות דומה משלה. הסיטואציה הזו שינתה ותמשיך לשנות את עוגת הפרסום לטובת האינטרנט.

מבחינת שחקני הרשת, חדירת האינטרנט בארץ הגיעה לרוויה. כמות הגולשים תמשיך לגדול אבל באחוזים קטנים יחסית לשנים קודמות. המשמעות היא שבנקודה זו בזמן יש כמות מסויימת של גולשים שמחולקים בצורה מסויימת בין השחקנים הגדולים ומוקד הפעילות של האתרים נע מהרחבת גבולות השוק אל פעילות בתוך אותם גבולות קיימים. האתרים יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כל הזמן בשביל לשמור על מעמדם ושם המשחק יצטרך להיות חדשנות והעמקה.

כרגע האתרים הגדולים משקיעים כל כך הרבה משאבים רק בלקיים את הגודל העצום שלהם שלא נשאר להם הרבה כסף לשדרג את מה שבתוך הקנקן. לכולם יש טקסט, לכולם יש וידאו גולשים, לכולם יש תכניות מקור חדשותיות/אולפניות/מסך ירוק, לכולם יש מנהלי קהילות בהתנדבות, לכולם יש צורך לשמור על נתח השוק שלהם, לכולם יש עניין להגדיל אותו, כולם צריכים יתרון יחסי. אני מאמין שאחד הקוים הקצרים  והמתבקשים ביותר שעוברים בין הנקודה הנוכחית לנקודה הבאה הוא תוכן וידאו.

לסיום, פרספקטיבה: טענת הבלוג הזה היתה ותהיה שיש לישראל היתרון לעקוב אחרי השוק האמריקאי כי יש הרבה מה ללמוד ממנו על מה שיקרה כאן בעתיד הקרוב. שני מחקרים חדשים מדברים על הכדאיות של המדיום מבחינת מפרסמים לתוך 2009: בראשון Veoh שירטטו את הפרופיל של הצופה המעורב (זה שצופה ביותר משעה של וידאו ברשת מדי שבוע) שמהווה 40 אחוז מכלל צופי הוידאו ברשת. מדובר על נוער או מבוגרים צעירים שמעדיפים את האינטרנט על הטלוויזיה, וחיים בשלום עם פרסום ברשת כאשר הוא בא לפני תכני וידאו. המחקר שני מדבר על כך ש70 אחוז מבני הנוער אמרו שהם מוכנים לוותר על הטלוויזיה לפני שהם מוותרים על האינטרנט. בשורה תחתונה, אפילו בארה"ב, הגראונד זירו של המשבר, IDC צופה שהפרסום באינטרנט, בדגש על פרסום בוידאו, ימשיך בקצב הגידול של 50 אחוז בשנה, למרות המיתון.

עדכון 15 אוקטובר : עושה רושם שסקטור הוידאו שפוגש את המשבר במצב הכי רגיש הם מיזמי וידאו חדשים ובמיוחד כאלה שתלויי השקעות מזומן. דני כהן מג'מיני מתראיין בnew tee vee  ומדבר על סטרט אפים בתחום הוידאו והמיתון.

עדכון 16 בנובמבר : כתבה שנייה בסדרה : האם המיתון יעצור את הקדמה – חלק שני

האם יש יותר מדי וידאו באתרי הוידאו?

בעולם המערבי אנחנו מקדשים את החופש ואנחנו עושים את זה דרך הענקת האפשרות לבחור. בתפיסתנו, ובמיוחד זו הצרכנית, ככל שיש יותר בחירה כך קיים יותר חופש. "פרדוקס הבחירה" הוא מושג שאומר שאם נגביל את כמות האפשרויות שאנחנו מעמידים בפני הצרכן אז נעלה את רמת הסיפוק שלו. זוהי תאוריה ששווה להעמיק בה בהקשר של הניו מדיה מאחר ואם יש מכנה משותף לאתרי וידאו הרי שהוא עודף היצע.

 בספרו The Paradox of choice הפסיכולוג בארי שוורץ כותב: "אנשים כל כך מוצפים במבחר גדול של מוצרים שיש לזה שני אפקטים מרכזיים: במקום לשחרר אנשים הבחירה משתקת אותם. עם כל הבחירות שיש לאנשים הם אולי יבחרו טוב יותר – ואין זה משנה אם מדובר ברוטב לסלט, נעלי התעמלות, או אפילו בן זוג – אבל הם ירגישו הרבה יותר גרוע. כשיש כל כך הרבה מבחר, ואף בחירה אינה מושלמת, קל לדמיין שתמיד יש משהו טוב יותר שיכלנו לבחור בו"

בחברה ששואפת לפרפקציוניזם עודף ההיצע מייצר אכזבה עוד לפני שעשית בחירה. ההתייצבות מול המשימה מעייפת מראש, ואתה דוחה אותה ודוחה אותה ודוחה אותה. על פי התאוריה הזו הצרכן יודה לך אם תחסוך לו את כאב הראש של הבחירה כי אם יהיו לו פחות אופציות לבחור מהן הוא יהיה מסופק יותר באשר לבחירה שעשה. 

לעניינו. כניסה לאתר וידאו (או פורטל) ישראלי היא התנגשות חזיתית עם עודף היצע. נדמה שהגישה המנחה  היא להכניס את מקסימום התוכן האפשרי לדף הבית בשביל שהגולש יראה את המגוון האדיר שמוצע לו באתר. כמובן שבהקשר של "פרדוקס הבחירה" הדבר הזה לא פועל לטובת הגולש או האתר. יש אלפי דרכים להעביר עשר דקות ביוטיוב, בפליקס או בנענע10 אבל הכמות הגדלה והולכת של תכנים לא מגדילה את הסיכויים לחויית גלישה מוצלחת ועולה השאלה מה המשמעות של אותן עשר דקות מבחינת חזרה לאתר, במיוחד אם הן לא היו מוצלחות?

יש עקרון נוסף שלאורו שווה לבחון את חשיבות המאגר הרחב והוא עקרון ה20/80 (ידוע גם כחוק פארטו). אתרי וידאו, בדומה לשירות הVOD, נופלים יפה בחוק פארטו לפיו 20 אחוז מהתכנים מושכים 80 אחוז מהצפיות (חוק פארטו גורס כי "בתופעות רבות 80% מהפעילות מקורם ב-20% מהגורמים הפעילים". האחוזים לא מדוייקים אבל החשיבות היא שיש דפוס קבוע של אי איזון ושמתנגש עם ההגיון של סיבה ותוצאה בעלי אותו משקל). באתרי וידאו מאד קל לראות שכמות הצפיות בסרטונים לא מתפרשות באופן שווה ביניהם. במילים אחרות, מרבית ההיצע שאותו מאכסנים בשרתי האתר בקושי נצפה.

העלייה הקבועה בהיקף פעילות הוידאו באינטרנט מחייבת התיחסות לפרדוקס הבחירה. יותר תכנים כלליים הם לא מה שיעניקו יתרון יחסי לאתר מסויים, למרות שעוד תכנים איכותיים וממוקדים כן. ממשק משתמש חכם (UI) יכול לכוון את הצופה בלי לתת לו את ההרגשה שהוא עובר מניפולציה. נישתיות ברורה וממותגת היא גם מענה הבסיסי לעודף התכנים או עורך תוכן מורגש וספציפי. יש עוד פתרונות שניתן לבחור מהן אבל אני אעצור פה.

הולו (hulu) – סקירת אתר

hulu.jpg

את התכנים של אתר הוידאו הולו לא ניתן לראות מחוץ לארצות הברית, אבל מהמודל שלו אפשר ללמוד הרבה. נתחיל מהשורה התחתונה: בהתייחסות לשוק האמריקאי בלבד, הרווח המשוער של Hulu ב2008 יהיה זהה לרווח של Youtube  וזאת למרות שיוטיוב אחראית ל34 אחוזים מהסטרימיניג בשוק האמריקאי לעומת 0.7 אחוז של הולו.

הולו, מציג אך ורק תוכן פרמיום כמו מערכונים של SNL, סדרות אינטרנט כמו Gemini Division או Dr Horrible ופרקים מלאים של סדרות כמו Arrested Development או The Office. מצד אחד, זהו תוכן שמפרסמים יכולים לעמוד מאחוריו ומצד שני תוכן שניתן לקחת עליו תעריפי פרסום גבוהים יחסית. כאשר ממקמים את זה מול youtube, שברובו המוחץ מציג תוכן גולשים, ובמיעוטו האיכותי נמצא בתחום חוקיות אפור והרי לך הצומת שבה הכסף פנה לכיוון הולו. יוטיוב יכולה להשתמש רק בשלושה אחוזים מהתוכן שלה לצורך רווח ואילו הולו יכולה להשתמש ב100 אחוז מהתכנים שלה לאותה מטרה.

הדבר הבסיסי שתרם להצלחת האתר הוא ההתעקשות שלא להגדיר אותו כפלטפורמה נוספת לטלוויזיה באינטרנט, אלא כפלטפורמת אינטנרט.  למרות שהולו שייך לNBC ולFOX  ומרבית תכניו טלוויזיונים, האתר לא משמש (רק) ככלי קידום ויח"צ לתחנה אלא מציע חווית צפיה עצמאית ומלאה

האסטרטגיה הזו נבנתה מהצעד הראשון כאשר הוכנס שותף שלישי לעסק שאינו שייך לזכייניות הטלוויזיה והפכה להתחייבות כאשר מונה לאתר מנכ"ל שלא בא מעולם הטלוויזיה אלא מעולם האינטנרט (ג'ייסון קילר לשעבר מראשי אמאזון).

על מנת להתחרות בספקי תוכן הפרמיום הגדולים ברשת: הp2p והביטורנט הפיראטיים, האתר מכיל את כל התוכן שיש לNBC ולFOX להציע והכל בחינם באופן חוקי. לא רק זאת, אלא שהאתר מציע סדרות מלאות ולא פרק או שניים כפרומו. יתרה מזאת, הולו מספק קוד embed לכל התכנים שמאפשר הטמעת אותם התכנים באתרים אחרים ועל ידי כך נותן להם האפשרות להפוך לויראלים.  באתר יש גם מנוע חיפוש שששולח אם הגולש לאתרים אחרים, היה והתוכן לא זמין בהולו.  

הטכנולוגיה וחווית משתמש (UI) מעניקה עוד יתרון באתר. הוא לא עמוס בסרטונים. הנגן תופס בו חלק מרכזי והתפריט גם הוא נוח לחיפוש. מילת המפתח בממשק היא פשטות ולכן התעקש קילר על אתר שלא דורש הורדה של נגן (צעד לא מוצלח של ג'וסט שהם עכשיו מנסים לתקן) לדבריו הוא רצה אתר" שגם אמא שלו תבין איך להפעיל אחרי 15 דקות."

כמו שקורה ביותר ויותר דוגמאות ברשת, קרוס המדיה הנדיב בין אתרים ובין פלטפורמות מאפשר צמיחה גדולה לכל הפלטפורמות ואילו תיחום התכנים בדרך כלל יוצר בעיה (ע"ע הפלונטר שבו נמצאת תעשיית המוזיקה). חשוב לציין בהקשר של קרוס מדיה (עוד לפני שמדברים על רווחים באינטרנט) שהוא משרת אינטרס בסיסי של גופי התוכן לשמור על הצופים והדרך היחידה לעשות את זה היא לפגוש אותם איפה שהם נמצאים. 

היתרון של הולו הוא בכך שהוא מאפשר צפייה לפי הזמנה שזהו מודל שהצרכנים למדו להתרגל אליו ומצד שני מודל הפרסום שלו הוא כזה שהמפרסמים מכירים ונינוחים איתו. נכון שתעריפי הפרסום ברשת נמוכים עשרות מונים מאלו של הטלוויזיה אבל זה משתנה בקצב של מאות אחוזים בשנה.

עדכון 7 אוקטובר: בוואלה ממליצים על תוכנה בשם Gpass שמאפשרת להצפין את הIP ובכך לגלוש באתרים שחסומים למשתמשים מחוץ לארה"ב כמו הולו.

מי מפחד מyoutube?

chris1-110x90.jpg

Youtube הוא אתר הוידאו המוביל בעולם. בשוק האמריקאי הוא מרכז אליו 75 אחוזים מסך תנועת האינטרנט בקטגוריית הוידאו. בישראל הוא האתר הרביעי בדירוג החשיפה של TIM עם קרוב לשני מליון צפיות בשבוע. Youtube גם ממוקם גבוה יותר בקטגורית הוידאו מאשר בעלי הבית שלו Google בקטגורית החיפוש, והעתיד צופה לו המשך גדילה. מהירות הסטרימיניג, קלות השימוש והמגוון שאי אפשר להתחרות בו הם בעיה, כי אי אפשר להתחרות בו.

בכלכלה חופשית כל אחד מנסה להיות גדול ככל שהוא יכול ומי שמגיע לפסגה, יש לו סיכוי טוב יותר להישאר בפסגה כי הוא בעמדה טובה יותר לגדול. Youtube למשל אוחזת בנתח שוק שהוא גדול ב50 אחוז מנתח השוק של 64 אתרי הוידאו שאחריה ברשימה, כאשר מצרפים אותם ביחד.

למונופול בתחום הפצת התוכן יש פוטנציאל בעייתי שאמחיש בעזרת הקבלה לפלטפורמת תוכן אחרת:  כאשר הוקמו רבי הקולנוע שמקרינים עשרה סרטים תחת אותו הגג, הקולנועים הקטנים החלו להיסגר. הם לא יכלו להתחרות במגוון, בהיצע, וביכולת לעמוד בהקרנות לאורך כל היום. הקהל קיבל קיבל דיל טוב יותר, ממוזג יותר ועם פופקורן טרי ולכן הבחירה הייתה טבעית. היום כבר אין ממש קולנועים קטנים ולכן שלושה מפיצים מחליטים איזה סרטים תראה במסך הגדול. גם בין מאות המסכים שרובם גדולים רק במעט מפלזמה ממוצעת, לא תמצא אחד שתוכל לראות בו סרט בלי שיכריחו אותך לצפות ברבע שעה פרה-רול של פרסומות למרות ששילמת מחיר נאה עבור הכרטיס. המרוויחים העיקריים כמובן הם מוכרי הפלזמות.

(הערה אחת לגבי ההקבלה הזו:  ההיצע של יוטיוב לא נשלט על ידי טעם של יחידים, אבל בפועל עם עשרות אלפי סרטונים שמתווספים כל יום, אם אתה לא יודע איפה ואיך לחפש, אז האפקט שאתה ניצב מולו כשאתה נכנס לאתר הוא בצבע נורא מסויים)

Youtube מקום ראשון כי הוא טוב יותר. כשאני מחפש לצרף קטעי וידאו רלוונטים לפוסטים שלי, אני מנסה לעבוד עם מקורות אחרים, אבל נאלץ תמיד להשתמש בyoutube. אני מוצא שם הכל והסרטונים עובדים חלק. אז מה הבעיה שלי והאם אני נושך את היד שמאכילה אותי? יכול להיות, אין התפתחות בלי מרד.

קודם כל, אני לא רוצה שפלטפורמת הניו מדיה הצעירה והגמישה שלי תהפוך להיות אולד מדיה פולנייה וריכוזית כל כך מהר. אבל מכיוון שאני לא חושב שאפשר או רצוי לעמוד בדרכה של הקדמה או כוחות השוק החופשי, אז משמעותו של מונופול Youtube הוא שהדרך למציאת מודל הכנסה מוידאו ברשת עדיין לפנינו.

מודל הרווחים שמתבסס על כמות צפיות מגיע עם תקרה מאחר ובכל מקרה רוב הטראפיק נמצא באתר או שניים שכבר בפסגה. כל מי שפותח או פתח אתר וידאו בארץ יכול לסכם את האתגרים שלו בשלוש מילים: טראפיק, טראפיק וטראפיק.  אני מאמין שפתרונות הרווח צריכים לבוא משלושה כיוונים אחרים: תוכן, תוכן ותוכן:

תוכן שיווקי – מודלים שנותנים פרסום איכותי וחשיפה אמיתית למפרסם

תוכן נישתי- תחום התמחות, צר או רחב אבל לא כללי, שקל יותר למתג ושווק

תוכן איכותי – תוכן מקצועי ומושקע כדי שיהיה לכם מה למכור.