ארכיון תגיות: הולו

האם מודל המנויים הוא הדבר הגדול הבא?

פריחת הוידאו באינטרנט הולידה מערכת יחסים בין האינטרנט לבין הטלוויזיה שכבר בזמן קצר ידעה עליות ומורדות, חששות והפתעות. מצד אחד ארגון מבוסס ושמרן שיודע להביא את המספרים הגדולים ומצד שני גוף צעיר, כריזמטי וסוחף שמתעקש לשנות את דעתו כל שני וחמישי. 

השרטון העיקרי שעומד על הפרק כאשר חברות טלוויזיה מחפשות את דרכן לרשת הוא העניין הכלכלי. בתחילה הפרסומות היו התשובה המתבקשת. אבל הפרסומות, שמאבדות מהר מכוחן בטלוויזיה, מעולם לא ידעו עדנה אמיתית בוידאו און ליין.

מציאת מודל שעובד הפך להיות עניין דחוף עבור תעשיות הטלוויזיה, זאת מכיוון שיותר אנשים צופים במסכי הניו מדיה (70 אחוזי גדילה במסכים סלולרים בשנה האחרונה) והם צופים בתכנים יותר ארוכים (בשנה האחרונה כמות האנשים שרואים סרטים ותכניות מלאות בסטרימינג ברשת הכפיל את עצמו). חודש יולי 09 היה החודש עם אחוזי הצפייה הכי גדולים אי פעם בוידאו באינטרט. עד שאוגוסט הגיע עם 139 מיליון יוניקים שצפו ב11 ביליון קטעי וידאו בסטרימינג.

המוצא שאליו השוק האמריקאי נושא עיניים (בזמן שכולם נושאים עיניים לשוק האמריקאי) ומה שנדמה כגישור הכי זמין בין המסכים הוא מודל המנויים. דהיינו, שלם לספקיות התוכן דמי מנוי חודשיים ותראה את התכניות שלך בזמן ובמסך שנוח לך. נסיונות מוצלחים, וחידושים בתחום אימות הנתונים מסמנים שהטלוויזה המקוונת יוצאת מהמיתון בתנופה אדירה לכיוון הפתרון הזה. 

הבעיה במודל המנויים הוא הפריצות של הניו מדיה והקלות בה ניתן לפצח את הקוד של מנוי כזה ולראות את התכנים ללא תשלום. TV Everywhere של Verizon עושה באזז אדיר בזמן האחרון בגלל שהיא מספקת מענה לבעיה הזו. מדובר על מערכת של אימות נתונים שמצד אחד קל לצרכן לעבוד איתה ומצד שני נותנת לספק התוכן שקט נפשי. הלקוח משלם על התוכן שמגיע רק למכשירים שלו, בין אם זה הטלוויזיה, הנייד או הסלולרי.

חברות כמו CBS וHBO ועוד רבות וטובות כבר הצטרפו לתכנית שתעלה בגרסת בטא בחודשים הקרובים ל5000 מנויים. אם הניסוי יעלה בהצלחה, מדובר על שילוב הזהב שתעשיות התוכן חיפשו.

סנוניות נוספות שמבשרות על השינוי כוללות את Hulu מבית NBC – ספקית תכני הטלוויזיה המצליחה ביותר בארה"ב (457 מיליון מנויים) שהודיעה על כך שהיא בוחנת תכנית מנויים. Apple TV גם היא הכריזה על תכנית מנויים שבאה קומפלט עם נסיון מוצלח של מכירת תכנים און ליין בI tunes. חברה נוספת שכבר רוכבת על גל מודל המנויים היא Netflix (צפייה דרך האינטרנט של סרטים) שגדלה השנה ב25 אחוזים.

השינוי, יותר מאשר טכנולוגי הוא התנהגותי. אנשים כבר רגילים לשלם עבור תוכן טלוויזיוני ורגילים לקבל תוכן אינטרנטי בחינם. אבל איכות הצפייה און ליין עושה צעדי ענק לכיוון מה שהצרכן המשלם מורגל בו. יתרה מכך, אנשים רוצים לעשות שימוש במסכים החדשים שברשותם ויש ציבור רחב שנמצא ברשת שלא מחפש אופציה פיראטית אלא אופציה נוחה (וכלכלית) לצפייה. אם הטלוויזיה תציע אותה, כולם ירוויחו.

פרדוקס יוטיוב – אתר מצליח להפסיד

לפי האנליסטים של קרדיט סויס, יוטיוב הולך להפסיד בערך 470 מיליון דולר בשנת 2009. תחזית בעייתית בתחשב בעובדה שיו טיוב הוא אתר הוידאו הנצפה ביותר בעולם עם 375 מיליון יוניקים בשנה שמהווים 41 אחוז מסך צריכת הוידאו בעולם. הכצעקתה? תוכן גולשים.

בשלב זה, התפיסה כי אי אפשר לעשות כסף מתוכן גולשים נמצאת עמוק בקונצנזוס וכבר עוכלה עכל ושוב בארוחות הבוקר של פולבר ואירועים דומים. המפרסמים לא ששים למקם את הבאנרים ואת הפרה-רולים לפני תוכן שיש בו שעמום במקרה הטוב וסיכון ערכי במקרה הרע. יו טיוב אמנם ירוויח 240 מיליון דולר ב2009 אבל הם ייבלעו ידי הוצאות של 711 מיליון  שכוללות שיווק, חומרה ובעיקר רוחב פס.

הצעדים המתבקשים שבהם האתר נוקט הוא הגדלה של כמות תוכן הפרמיום באתר (תוכן שאפשר לפרסם סביבו) על ידי חתימה על עסקאות תוכן עם ענקיות כמו סוני ודיסני להפצת התכנים שלהם ובמקביל ניקוי האתר מתכנים פוגעניים. אבל הוא לא נעצר שם.

youtube הולך להופיע בעיצוב חדש שבו תוכן הגולשים, התוכן שעשה את יוטיוב ליוטיוב, יהיה אחד מארבע קטגוריות לצד מוסיקה, סרטים וסדרות. תוכן הגולשים יוכנס לגטו ויוסתר מעיני המפרסמים בבאנרים נוצצים, פרה רולים ואוברלייס. מה תהיה ההשפעה על הגולשים זו שאלה מעניינת כי היא נוגעת לא רק למספרי יוניקים באתר אלא לתרבות רשת בכלל.

ב2006 מגזין טיים פרסם את איש השנה שלו כ"אתה". הצידוק היה שבעידן האינטרנט כולם מומחים, לכולם יש במה, והקהילה היא האינדיבידואל שיש בידיו את הכוח. הדוגמא המוחשית ביותר לטענה הז היתה יו טיוב, שגם נבחר לככב על השער. לאור הגדרת התרבות הזו ומרכזיות תוכן הגולשים בתוכה. האם הצעדים של האתר הם שינוי לרעה (נגמרה המהפכה הדמוקרטית) או התבגרות טבעית של הרשת?

יו טיוב מעולם לא היה אתר רווחי. התפיסה שהכתירה אותו כנדלן רשת יקר ערך נשענה על כמות התנועה שיש בו. דהיינו, אם יש מספיק אנשים שמסתכלים באתר (eyeballs) ומשתמשים במוצר אז זה רק עניין של עוד חשיבה בשביל להבין איך לתרגם את זה לכסף. זו הייתה האבולוציה של גוגל לפי הביוגרפיה הרשמית – קודם מוצר טוב, אחר כך הכסף יגיע. הההטייה החזקה והמכוונת של יוטיוב לגבי תוכן פרימיום, למרות שבתוכן גולשים טמונה הזהות שלו, אומר שהסבלנות לגישה הזו פקעה. יוטיוב רוצים להיות הולו ויפה שעה אחת קודם.

(ואגב, מה שינוי המדיניות של גוגל לגבי יוטיוב אומר על אתרים וקהילות כמו פייסבוק או טוויטר, שהם לא פחות גדולים בקטגוריות שלהם, נהנים מתנועה מדהימה בהיקפיה אבל רווחיים הם לא)

הערכתי היא שתוכן גולשים רחוק מלהעלם אבל הנפח שלו ברשת, ובעיקר בתרבות הרשת יקטן. זו מגמה שמכתיב הכסף (פרסום הוא מקור ההכנסה העיקרי של הרשת) אבל זו גם מגמה שמכתיב המעבר מאקטיביות לפסיביות מצד התנהגות הגולשים. הרשת גדלה לכלול הרבה יותר אנשים מה ששכלל את התחרות בלהגיע אליהם (בניגוד לכך שהם יתאמצו ויבואו אליך)

במיוחד בוידאו, תוכן הגולשים יתבגר לתכנים ממוקדים יותר. זה יקרה כי אם אין לך סיבה ספציפית וקהל לסרטון שלך, הוא ייעלם בתוך 200 הסרטונים החדשים בממוצע שמציפים את יוטיוב בכל דקה. אני מאמין שתוכן הגולשים הטוב ימצא בית חם יותר בקהילות נישתיות מאשר באתרי וידאו. כמו למשל האתר 5min שבו הגולשים מעלים סרטי הדרכה עצמית או קהילות בפייסבוק.

כל זה לא ייגע בבכורה של יו טיוב עדיין כיעד מספר אחת להעלאת תכני גולשים אבל זה בעיקר בגלל שמבחינת טכנולוגיה (ומבחינת הרגל) פלטפורמת יו טיוב היא זו שהכי קל למשוך ממנו וידאו לאתרים אחרים. זה לא בהכרח חיובי לאתר כי זה אומר שבוודאות ההוצאות שלהם יגדלו אבל מה תהיה מידת ההצלחה של הגדלת תוכן הפרימיום היא שאלה פתוחה.

אפשר להמשיך לגלגל את הפרדוקס הזה (יוטיוב יגבו כסף על שירותי וידאו לתוכן גולשים. כמובן שאף אחד לא ישלם את זה אבל ההוצאות של האתר על רוחב פס יקטנו מצד שני זה גם אומר שהבכורה שלהם תילקח) אבל במהירות שבה מתפתחת הרשת אפשר פשוט לחכות קצת ולראות…

עדכון 15 באוגוסט: מנכל גוגל אריק שמידט אומר שההערכות לא לגמרי נכונות ושיו טיוב נמצא בדרך הנכונה לרווח. עוד מהתגובה כאן

מדיה סנטר בקופסה (Set Top Boxes)

זה זמן מה שset top boxes היא ה-תעשייה ה-חמה ה-באה בתחום המדיה. מדובר על ממירים שמחברים בין האינטרנט לטלוויזיה. הם לא נותנים תצוגת דפדפן על המסך אלא לוקחים את כל התוכן הדיגיטלי, התוכן האינטרנטי (כולל הורדות לא חוקיות), התמונות מהמצלמה וקבצי המוסיקה ומביאים אותם לממשק נוח אחד על מסך הטלוויזיה דרך המדיה סנטר.

ההבדל בין המדיה סנטר לSTB הוא ההבדל בין תוכנה (כמו בוקסי) לחומרה (כמו Apple TV). לצורך העניין, את המדיה סנטר אפשר גם להתקין על מחשב, או על קונסולת משחקים.  ה STB לעומת זאת בא קומפלט עם המדיה סנטר (בדרך כלל לחברות STB יש גם תוכנות בלעדיות שלה). הצרכן מקבל קופסה ייעודית שיושבת על הטלוויזיה ובאה עם  שלט רוחק וזכרון מובנה גדול(DVR). במילים אחרות, התכנים הדיגיטלים מגיעים למשפחה בסלון ברמת נוחיות ונגישות שאליה היא מורגלת.

למרות שמדובר בצעד המתבקש הבא באבולוציה של צריכת התכנים, ההטמעה של המכשירים בשוק האמריקאי היא לא סוחפת, אבל היא גם רחוקה מלעמוד במקום. זה בגלל ש1. טכנולוגיות מתקדמות יותר מהר שאנשים מוכנים או יכולים לצרוך ו2. המדיה סנטר מחליף את הממיר של ספקיות התוכן הנוכחיות והם לא מקבלים את האיום ללא מלחמה. בגלל שהמדיה הסנטר פופולארי בין השאר בגלל קלות ההורדה והשימוש בתוכן לא חוקי, יש למתנגדים לו, מקומות רכים וחשופים לחבוט בהם.

בוקסי הישראלית היא מובילה עולמית בתחום המדיה הסנטר וחביבת הסצנה מאחר והיא מדברת את הדמוקרטיה אינטרנטית של קוד פתוח. דהיינו, כל אחד יכול לפתח את התוכנה ולהוסיף לה תכונות כאוות נפשו. היא גם מציעה פונקציות חברתיות כגון נתונים והמלצות של חברים והיא גם ידידותית לתכנים פיראטיים . הפופולאריות שלה גם מביאה איתה בעיות משפטיות כמו הבקשה המתוקשרת של הולו להוציא את התכנים שלה מבוקסי (זאת בלחץ NBC שרוצה בלעדיות על רווחי הפרסום מתכני הרשת) הסרת התכנים גררה מחאה ברשת על כך שגופי השידור הישנים עדיין לא מצליחים להרפות מהברקס ולהבין את עולם הניו מדיה.

STB אחרים  כמו וודו (VUDU )מציעים קטלוג סרטים להשכרה דרך המכשיר ישירות למסך, סלינגבוקס (Slingbox) עובדת גם בכיוון ההפוך ומביאה את הטלוייזיה אל המכשירים הדיגיטלים שלך וסזמי (Sezmi) שבאה עם אנטנה לטובת תוכן שלא מגיע דרך חוטים.

מה בעתיד? קודם כל כסף. גם התעשייה הזו התבקשה לעבור מהילוך רביעי לראשון בגלל המיתון וזאת ללא קשר לעובדה שלמרות שמדובר בתעשייה צעירה התחרות בה כבר גדולה וצפופה. ישנה גם שאלה האם הSTB לא יעברו לתוך מכשיר הטלוויזיה ויימכרו כיחידה אחת. שירות הסטרימינג של נטפליקס כבר יבוא קומפלט במכשירי LG חדשים וAdobe כבר הודיעה על פיתוח שבב שיאפשר צפייה בסרטוני פלאש בטלוויזיה. ברמת הממשק הדבר הבא בSTB הוא ווידג'טים על מסך הטלווייזה וברמת התפעול, יש להניח שהSTB יצטרך לטפל במוניטין שלו כמכשיר רב חוטים ומסובך להרכבה.

האינטרנט והטלוויזיה ממשיכים את מסלול ההיפגשות, מה שאומר שאיכות הHD באינטרנט (על גודל הפס שהיא דורשת) הופכת להיות יותר ויותר מיינסטרימית, מה שאומר שערכי ההפקה של הרשת עולים, מה שאומר שחויית הצפיה On Demand שמחוללת מהפכה בטלוויזה (במיוחד בישראל) ובמודלים שלה רק תתגבר כי מה שעומד בדרכה הוא בעיקר תשתית טלוויזיונית שלא מצליחה להאכיל את המפלצת שהיא יצרה. הIPtv מהווה תחליף לאותה תשתית והגיוני ששני דברים יקרו: 1. חברות חדשות יצטרפו לשוק ספקי התוכן (מי אמר חברות סלולריות) ו2. שהספקים הנוכחיים ישנו את הטכנולוגיה שלהם.

סיבה נוספת מדוע עתיד הSTB רלוונטי לשוק הישראלי היא קידום החקיקה שתחייב את הכבלים והלויין להציע את  אופציית "החבילה הצרה" ( ערוצים 1, 2, 10, 33 ו 99 במחיר מוזל) מה שיהפוך את השילוב של חבילה צרה וSTB לחבילה אטרקטיבית. חברות תוכן מקומיות יציעו STB עם VOD משלהם (מי אמר חברות סלולריות פעם שנייה) ולגבי היצע התוכן המקומי באינטרנט, גם אם כיום בישראל ההיצע הוא לא ענק. תראו איפה היינו לפני שנה ותדמיינו איפה נהיה שנה מעכשיו.

עדכון ספטמבר 09: vodu חתמה עסקה עם LG ועם מיצובישי על כך שהשירות שלה יבוא קומפלט עם הטלוויזיות החדשות של היצרניות.

קולנוע עצמאי ברשת

ויין יאנג, הבמאי ההוליוודי המוערך שעומד מאחורי "חוג שמחת המזל" יצר סרט עלילתי חדש בשם Princess of Nebraska. הפרמיירה החגיגית הייתה ב17 לאוקטובר במסכי youtube. סרט אחר בשם Crawford שמתעד שלוש שנים בחייהם של עיירה טקסנית נידחת שג'ורג' בוש החליט לבנות בה את ביתו צבר את הצלחתו הגדולה ביותר בשטחי האתר hulu. שתי הדוגמאות האלו מסמנות מהלך הדרגתי שבו הקולנוע העצמאי עובר מהפצה מסורתית להפצה דיגיטלית.

המעבר של היוצרים מאולמות הפסטיבלים לאתרי הוידאו הוא מהלך טבעי ממצוקה למוצא. המצוקה: יש פחות ופחות בתי קולנוע שמקרינים סרטי אינדי (בטח ביחס לתור הזהב של הז'אנר בתחילת שנות התשעים) ופחות ופחות בתי הפקות שמשקיעים בסרטים דלי תקציב. התוצאה היא שהאפיל והנראות של הקולנוע העצמי הצטמצמם באופן משמעותי (כמו שכתב ישי קיצ'לס בוואלה: קולנוע האינדי האמריקאי מת).

הפצה באינטרנט מסתמנת כמוצא מאחר והיא זולה,  ובמיוחד אם האתר מקדם אותה, גם אפקטיבית. הרווח מגיע מפרסום ומתחלק בין היוצר לבין האתר. אבל הרווח היא לא הסיבה העיקרית להפצה דיגיטלי שהרי זירת הפעולה המרכזית של יוצרי אינדי היא פסטיבלי קולנוע שגם בהם אין ממש רווחים והעניין החשוב הוא החשיפה. מהבחינה הזו הרשת נותנת את אותה המשוואה כמו הפסטיבל ואף מאפשרת לקהל חדש להיחשף לסרטים.  החשיפה הזו מגבירה את סיכויי המכירה של הסרט אם בDVD או לתחנות הטלוויזיה ושם גלום הרווח הפוטנציאלי.  

פודקאסט בנושא מבית Wall Street Journal מציין שהמהלך של הקולנוענים ברשת מזכיר את המהלך שעברו המוסיקאים לפניהם. הם נלחמו ברשת עד שהבינו שא. אין מה להילחם ברשת וב. אם מצטרפים אליה אפשר לנצח. זה נכון למוסיקאים מבוססים שמוכרים את מרכולתם בחנויות המוזיקה המקוונות וזה נכון למוסיקאים פחות מוכרים שmyspace הפך להיות כלי שיווקי וכלי הפצה הכרחי לקריירה שלהם. כמוהם הקולנוענים משתמשים ברשת בשביל לקבל חשיפה (ולהוכיח דרישה) שעוזרת להם לקבל מימון לפרוייקט הבא שלהם או להיבחר על ידי האולפנים.

ההפצה הדיגיטלית לא משפרת את מעמדה רק בגלל שהאתרים הגדולים מאמצים את היצירה העצמאית, אלא גם בגלל שמשקלם של אתרי הנישה עולה. לתחום הסרטים התיעודיים יש עדנה ברשת דרך אתרים כגון  snagfilms שמציע קטלוג סרטים דוקמנטרים (ומאפשר embedd של הסרטים שכמובן מגביר את ההפצה שלהם) או אתר כמו  Doctrailers שמאפשר לצפות בקטלוג של קדימונים לסרטים דוקומנטרים.

יורם שפר, שייסד ב2002 את DocMovies (שמאפשר הורדה של סרטים תעודיים בDivX) סיפר לי על הקמת האתר ש"זה היה מעשה אינסטנקטיבי, ללא כוונות רווח וללא מודל עסקי והוא נולד אחרי ההתגלות שהיתה לי אחרי שראיתי את הסרט הראשון שלי בDivX. האיכות הייתה מדהימה ואת הקובץ ניתן היה להוריד באינטרנט מבלי לחכות שמנהלי התכניות יואילו להוסיף את הסרט ללוח המשדרים ולהחליט על שעת שידור שרירותית שרק בה אפשר לצפות בו."