ארכיון תגיות: הומור

אימפרוביזציה בכל מקום ברשת

Improv Everywhere (אימפרוביזציה בכל מקום) היא קבוצה שבסיסה בניו יורק ופעילותה מתפרשת על פני העולם כולו. מטרתם היא לתכנן ולהוציא לפועל סצנות ספונטניות של בלגן ואושר במרחבים ציבוריים.  מעל 80 המשימות שלה כוללות מאות משתתפים שבזמן מסוים במקום מסוים עושים משהו בלתי צפוי, ביחד. למשל הסרטון הבא שבו 200 אנשים קפאו על מקומם למשך חמש דקות בזמן פעילות השיא הקדחתנית של התחנה המרכזית של ניו יורק.

הקבוצה ופעילותיה היא פרי יוזמה של צ'רלי טוד, קומיקאי ומורה לאימפרוביזציה,  שבשנת 2001 התחיל לעשות מתיחות ענק ברחובות ניו יורק. את סך הפעילות הוא מרכז בבלוג של הקבוצה, יחד עם הסרטונים, הכתבות, דיווח מאחורי הקלעים ומכירת המרצ'נדייז. (כתבה של ABC כאן)

חברי הקבוצה הם כל מי שמעוניין לקחת חלק בפרוייקט. אמנם יש היררכיה של ותיקות (הפז"מניקים מוזמנים ראשונים לארועים הקטנים) אבל ככלל, שיטת הפעולה, היא הכרזה על משימה, ציון התנאים (תאומים זהים, גברים בלבד וכו), וציון נקודת המפגש. לImprov Everwehre יש גם רשת חברתית גאוגרפית שנקראת The Urban Prankster Network  ובה מרוכזות מאות קבוצות דומות מרחבי העולם (קבוצת תל אביב מונה 60 איש, קבוצת ירושלים מונה איש אחד).

למרות שהאירועים קורים במרחבים ציבוריים, התופעה מתקיימת במרחב התרבות האינטרנטית.  זו הצלחת הבלוג והסרטונים ("גראנד סנטרל קפואה" זכה ל15 מיליון צפיות) שמאפשרים את מיתוג התופעה, חשיפתה והרחבתה . בנוסף, כל הפעילות מרוכזת ומנוהלת דרך הרשת. גם סוג ההומור שמופגן בה מדבר את ההעצמה האישית שאופיינית לתוכן אינטרנטי. (למשל, הרעיון הגאוני שבו 80 אנשים התלבשו במכנסי חאקי וחולצות פולו כחולות, שהם המדים של צוות המוכרים בBest Buy ונכנסו לחנות הרשת ביחד). דוגמא נוספת, לאירוע בעל אופי מתוכנן יותר בסרטון הבא – התפרצות ספונטנית של מחזמר בלב מתחם האוכל בקניון בלוס אנג'לס.

לקבוצה כמו Improve Everywhere ולשפה שהיא מייצרת יש משמעות נוספת. בעולם שמונע על ידי פרסום מצד אחד ורווי פרסום עד כדי אפאטיה מצד שני, מפרסמים תרים אחרי דרכים חדשות להטמיע מסר שלא נעלמות בבליל של אימאג'ים ממוחזרים. שימוש בשפה תרבותית רעננה מייצר תשומת לב משמעותית (לפחות לראשוני המפרסמים שיאמצו אותה) והמשימות של הקבוצה נופלות בדיוק בקטגוריה הזו. דוגמאות לניכוס התופעה לצורך פרסום כבר קיימות ברשת כמו הפרסומת למשרד כרטיסים בריטי והפרסומת של T-mobile.

Voicemail – יותר מגימיק.

 Voicemail היא סדרת ניו מדיה שבה כל מה שאתה שומע הן הודעות של מזכירה אלקטרונית ואילו מה שאתה רואה זה את ההתנהלות של מייק, מקבל ההודעות. האודיו של תוכן ההודעה והוידאו של הסיטואציה הויזואלית מתנגשים ליצירת משמעות נוספת לסיפור הקומי. אותן ההודעות בvoicemail הן הודעות אמיתיות שיוצר הסדרה אסף במשך עשור.

סדרות שיש להן גימיק באות עם יתרון – יש להן גימיק. אבל בשביל שהן יהיו טובות הגימיק צריך להיות נתון פתיחה (ממנו מקדמים סיפור ודמויות) ולא הבסיס עליו נשענת כל הסדרה. הניו מדיה היא צלחת פטרי טובה לסדרות כאלה. החדשנות של המדיום מקלה על קבלת החדשנות בתוכן והפרקים הקצרים מאפשרים בקלות גדולה יותר להתעלות מעל הגימיק ולרצות את הצופים (קל יותר לייצר סיפור משביע רצון עם התחלה אמצע וסוף שהגבולות שלו הם ארבע דקות מאשר אחד שגבולותיו 25 דקות, כי הציפיות של הצופה שונות)  בנוסף, גימיק משפר את האפקט הויראלי – מהיר ופשוט לספר למישהו אחר למה כדאי לו לצפות.

הדוגמה הטובה ביותר לסדרה כזו היא זוכת הוובי המצויינת You suck at photoshop – סדרה של סרטוני הדרכה לתוכנת פוטושופ שבה הקריינות והבחירות שנעשות בהדגמה מספרות את מרמורו של דוני הויל מבת זוגו ומהחיים בכלל. דוגמאות נוספות לסדרות גימיק (שיש בהן יותר מגימיק) נוספות הן Horrible People וMr. Deity.

 Voicemail באה מstage 9, חטיבת הפקת תוכן האונליין של דיסני/ABC. היא התחילה מסרט קצר שבנוי על אותו פורמט ובו נולד גיבור הסדרה מייק – בטלן חביב בשנות העשרים שלו, שהמיומנות העיקרית שטרח לפתח על מנת להתמודד עם החיים היא מיומנות ההתחמקות מאחריות. כיאה לסדרת ניו מדיה יש למייק ערוץ ביוטיוב, דף במייספייס ועמוד במטהקפה. הסדרה גם מופצת בפלטפורמות סלולריות ואידיאלית לשם כך מכיוון שפרק ממוצע בה הוא בן דקה, הסאונד והוידאו שנדרשים הם בסיסיים, והתוכן של הסדרה שייך לעולם טלפוני

עונה אחת של 30 פרקים כבר שודרה (11 פרקים זמינים בחינם ועדיף לראות אותם באתר הוידאו ולא באתר של ABC שדורש הורדה של נגן) ועונה שנייה נמצאת בהפקה. הסרטון הבא הוא ראיון של יוצר הסדרה מייקל ווילד עם ג'ימי קימל:

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 4

רשימה חלקית נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Horrible People – פארודיה על אופרות סבון שכל פרקיה מתרחשים במסיבת אירוסין אחת. התגליות האובר-דרמטיות מגיעות בקצב מסחרר בזמן שהמוזמנים מחכים להרמת הכוסית שלא מגיעה. הסדרה היא מבית היוצר של AD Miles שמופיע ברנו 911 וביים סגמנטים לתוכניות כמו Saturday Night Live.

G-DCAST – פרוייקט כשר במיוחד ובו כל שבוע מוצגת פרשנות ויזואלית של ארבע דקות, אם דרך אנימציה, וידאו או שירה, של פרשת השבוע הנוכחית. פרקים חדשים כל יום שני. באנגלית.

MoCap Movie LLC – סדרה קומית שמתארת את מאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים. בעידן של הדמיה ממוחשבת ומסכים ירוקים היא מספרת את סיפורו של סטודיו שבו מייצרים את הדמית התנועה הממוחשבת לסרטים ומשחקי וידאו (הם משחזרים הסצנות המפורסמות בחליפות גוף שהמחשב יכול לתעד). הייחוד של הסטודיו הזה הוא בתעריפיו הנמוכים והעובדה שהוא לא בוחל בהדמיה של שום סצנה.

Cavalcade of Cartoon Comedy – מבית היוצר של סת' מקפרלן (איש משפחה) באה סדרה שהיא גם מודל הכנסות מוידאו באינטרנט. חמישים פרקי הסדרה, סרטוני אנימציה קומיים, משודרים במסגרת Adsense של גוגל בליווי פרסומות ממוקדות. ששת הסרטונים הראשונים קיבלו 14 מיליון צפיות בשלושת השבועות הראשונים להפצתם.

The All-For-Notes – דוקו-קומדיה מוזיקלית מבית היוצר של Vuguru, חברת תוכן הניו מדיה של מייקל אייזנר (לשעבר מנכ"ל דיסני) שעוקבת אחרי להקת אינדי רוק צעירה מברוקלין במסע ההופעות שלה מחוף לחוף.

Italian Spiderman – פארודיה אוסטרלית על סרטי טראש אירופאים משנות השבעים בהם נוכסו גיבורי קומיקס אמריקאים בצורה דלת תקציב ודלת מוסר. הסדרה צולמה ברובה מול מסך ירוק ומככב בה גיבור משופם שאוהב אספרסו יש לו יכולות שליטה מוחית בפינגוינים (פוסט על הסדרה)

 Drawn By Pain – סדרת דרמה זוכת וובי בחירת הקהל 2008 שמשלבת אנימציה וצילום וידאו. הסדרה מספרת את סיפורה של נערה שגדלה בבית אלים ועכשיו מנסה להתמודד עם המפלצות שמתעוררות בתוכה. אחת מהדרמות הבולטות והנועזות במדיום ששולטת בו הקומדיה.

The Writers Room – סדרה מבית Crackle (סוני) שמספרת את סיפורם של כותבי טלוויזיה בתכנית אירוח לילית. עשרת פרקי הסדרה השנונה צולמו במשך חמישה ימים ומככבים בהם כותבי טלוויזיה אמיתיים. 

Wainy Days – זוכת הוובי 2008 לסדרה הקומית הטובה ביותר היא סדרה שעוקבת אחרי דיוויד ויין בנסיונות החיזור הכושלים שלו. הסדרה משופעת בהופעות אורח של פרצופים מוכרים והיא נעה על הציר בין קומדיה רומנטית לנונסנס שעובד. (לפוסט על הסדרה)

באגף הישראלי חייו הנפלאים של הסלב – שרון אלכסנדר מרחיב את גבולות התכונה המיזנטרופית בסדרה שעוקבת אחרי חייו של הסלב שרון אלכסנדר. הסדרה משובצת בראיונות עם אורי הוכמן שבה אלכסנדר תופר תאוריות מטרידות במודעות עצמית נטולת מודעות כיאה לגיבור מוקומנטרי. שאפו לNRG שהשכילו לשים את הסדרה תחת "רכילות" ונתנו לדיון שמתרחש בה להתרחש.

Wainy Days – היהודי הנוירוטי בגרסת הווב

הסדרה Wainy Days היא סדרה קומית שמלווה את הכותב דייויד ויין במהלך חייו, נסיונותיו הכושלים במציאת סקס בעיר הגדולה, ועבודתו בsweatshop. הסדרה זכתה בפרס הוובי 2008 לסדרה הקומית הכי טובה וקשה מאד להגיד מה בדיוק עושה אותה טובה כי יש בה הרבה מהכל:  היא מוקומנטרית, נונסנסית, רומנטית, סאטירית, ריאליסטית ומופרכת. המכנה המשותף לכל הפרקים הוא האישיות והומור של דיויד ויין, הלוק הלואו טקי, והתמה של כל פרק שנעה סביב בחורה אחת שויין מנסה לכבוש ללא הצלחה.

הסדרה היא חלק מההיצע של האתר My Damn Channel המשובח (שאחראי בין השאר ל You Suck at Photoshop) ובשנתה הראשונה צברה מעל 6 מיליון צפיות. אנשי האתר הם אלו שפנו אל ויין ואמרו לו "קח קצת כסף ותעשה מה שאתה רוצה" עוד מספר ויין שההבדל המשמעותי בין כתיבה לקולנוע לכתיבה לרשת היא החופש האינסופי. הוא חושב על משהו ומצלם אותו, בלי לחכות לאישורים. לגבי התקציבי הרשת הוא אומר ש"נחיצות היא אבי ההמצאה" והרבה פעמים ערכי ההפקה הנמוכים יחסית (שני פרקים ביום צילום) אילצו אותם למצוא פתרונות שבסופו של דבר היו קולים יותר ואלגנטים יותר.

דיוויד ויין (David Waine) שייך לזן הקומיקאים שבנו את ההצלחה שלהם על דמות הלוזר הנוירוטי החביב ולמרות שצברו הצלחות מוכחות הם עדיין משכללים את המותג של האנדרדוג. הוא התחיל את דרכו עם תוכנית מערכונים לMTV שנקראת The State וכחבר בשלישייה הקומית Stella. בארץ ניתן לצפות בסרט שנון שלו מ2007 העשרה שמורכב מעשרה סרטונים קומיים קצרים כל אחד בנושא דיבר אחד מעשרת הדיברות.

בשלושת העונות (עשרה פרקים של חמש דקות) wainy days אירחה פרצופים מוכרים רבים לתפקידי אורח. החל מלי מייג'ורס (סטיב אוסטין) וכלה בפול ראד שמופיע בפרק 16 (הסרטון הבא) שהוא הנצפה ביותר בסדרה. ויין גם השתמש בסאונד בייט של שרה גיבורת יוטיוב פאלין בשביל לעשות קידום ויראלי לסדרה שלו.