ארכיון תגיות: הומור

ספיידרמן האיטלקי

קשה לדבר על יצירה עצמאית ברשת כז'אנר נפרד כי כמעט כל היצירה ברשת היא כזו. אבל בכל זאת יש מקבילת תוכן בניו מדיה לאותו וייב של קולנוע עצמאי שמרגיש רעב יותר, חדשני יותר, דל תקציב יותר ולתחושה שהיוצרים עשו משהו שמדליק אותם והקהל בא מעצמו. 

סדרת אינטרנט אוסטרלית בשם The Italian Spiderman היא פארודיה בת עשרה פרקים על B movies איטלקיים משנות השישים שבהם נוכסו גיבורים אמריקאיים בצורה דלת תקציב ודלת מוסר. גיבור העל בסדרה הוא גס רוח, גרגרן, בעל שפם שמשמש כבומרגנ, ליבידו אגדי, אובססיה לקפה, שליטה מוחית  בתרנגולים ופינגווינים, יריב על בשם קפטן מקסימוס ומדי פעם הוא משגר את עצמו.

הסדרה נולדה מתוך טריילר לסרט פיקטיבי – פרוייקט סטודנטים שהועלה לרשת בנובמבר 07. לאחר מיליון וחצי צפיות הושג מימון של כ15,000 דולר להפקת עשרה פרקים לרשת על ידי Alurgo Entertainment. מיליוני הצפיות הביאו להקמת קו מרצ'נדייז כיאה למותג של גיבור העל שכולל סינגל של שיר הנושא וחולצות שנושאות את הלוגו שלו. ההצלחה גלשה אל מעבר לגבולות הרשת והסדרה ויוצריה קיבלו סיקור טלוויזיוני ברחבי העולם.

"ספיידרמן האיטלקי" עלה לרשת עם סיפור מסגרת עשיר (ופיקטיבי כמובן) שמתחיל מכך שהשלטונות באיטליה קבעו שהסרט המקורי אינו ראוי לצפייה עם סיום עריכתו ב1968. מפיק הסרט, אלפונסו אלורגו, התעקש להראות את היצירה שלו לעולם ושלח את העותק היחידי לניו יורק. הספינה עליה היה העותק, טבעה, הסרט אבד לעולמים ואלפונסו חזר לביים פורנוגרפיה…בשנת 2006 הנכדים של אלפונסו, ויולדי וורדי (שניתן להכיר בסרטון הזה), מצאו את הספינה הטבועה, השיגו את העותק הרטוב, ייבשו אותו והעלו אותו לרשת בעשרה חלקים, לתהילת סבם.

תודות לאמיר קוטיגרו (קוטי) שהכיר לי את הסדרה ובעצמו חלק מחבורה שיוצרת תוכן עצמאי לרשת בשפה ייחודית  שניתן לראות פה.

איך עושים סדרת אינטרנט בפוטושופ?

אני מאמין שאחד הדברים הכי טובים שאפשר לעשות ליצירתיות הוא לתחום אותה עם מגבלות. כשאתה יכול לעשות כל דבר, איפה לעזאזל אתה מתחיל?  אבל כשיש מגבלה של ז'אנר, או מספר דמויות, או לוקיישנים או תקציב, אז יש כבר משהו לעבוד איתו, לידו או נגדו. 

 You suck at Photoshop היא הברקה,  בין השאר כי היא גם סדרה קומית, גם סדרת סרטוני הדרכה, גם מצליחה בשני הז'אנרים וכל זה ללא לוקיישנים, מצלמה או תקציב (למעט מיקרופון ותוכנת פוטושופ).

הסיפור הוא סיפורו של דוני הויל, אנטיפת שאשתו עזבה אותו, ולא קשה להבין למה. הוא מקריין סרטוני הדרכה על תוכנת פוטושופ שהוא מדגים על מסך המחשב (דרך פונקציית צילום המסך). כל הבחירות וההערות והרמיזות שלו מביאות את המרמור וההתנשאות שלו בצורה נורא מצחיקה ואינטליגנטית

יוצרי הסדרה טרוי היטץ' ומאט בלדוז הם שותפים ב The Big Fat Institute for Advanced Science שזו חברת מיתוג אינטראקטיבית. הם הרימו את הסרטון הראשון עם כוונה חד פעמית והפכו אותו לסדרה רק אחרי שקיבלו תגובות חמות ברשת. חלק מהמשיכה של הסדרה, ובטח בראשיתה, היא סימן השאלה סביב אמיתות הדמות הראשית. דוני באמת מבין בפוטושופ, את טבעת הנישואין שהוא מחק מתמונת החתונה הוא באמת העמיד למכירה בebay, יש לו חשבון בfacebook, והשחקן שמקריין את דוני ענה לחלק מהאנשים שחייגו אל הskype שלו.

הסדרה מופקת ומוצגת בmydamnchannel.com ובין השאר  זכתה בפרס הwebby לסדרה הקומית וכן לסדרת ה how-to הכי טובה. לאחר עשרה פרקים ולמעלה מתשעה מיליון צופים, הסדרה ירדה, אך לא לפני שזכתה לספין אוף בשם  sn4tchbuckl3r's second chance שבה אחת הדמויות מהסדרה מקריינת בגסות רוח את צעדיה הראשונים ב peopleburg עולם וירטואלי מחוייך כדוגמת second life שהוא עולם גמילה מעולמות וירטואלים.

המעריצים לא הסכימו להסתפק רק בספין אוף והפעילו לחץ דרך בלוגים, עצומות ומיילים על my damn channel להחיות את דוני לסדרה שנייה. הם הצליחו. עונה שנייה עלתה השבוע לאויר.

בשלושת הסדרות, כל האלמנטים של ההתייחסות האמיתית לדמות בדיונית בתוך אתרים קיימים שונים ודרך תוכנות אמיתיות היא לא פוסט מודרניסטית. היא אינטרנטית כי היא משתמשת באחד הכלים שבלעדיים למדיום – האינטראקטיביות.  דוני, כמונו ברגע זה, מנהל דיאלוג עם אנשים אמיתיים, דרך ערוצים וירטואלים.

College Humor – תכנים מתבגרים

College Humor  נולד מרצון של שני חברים בני 18 מבולטימור להישאר בקשר לאחר התיכון. בתחילת דרכו הציג האתר תוכן גולשים, תמונות של בחורות בביקיני, בחורים בהאנג אובר, ועוד מיני דאחקות אבל היום College Humor  הוא מותג תוכן שמפרסם ספרים ומייצר סרטים בחסות פאראמונט.

לאתר יש תשעה מיליון (בעיקר גברים צעירים) משתמשים ייחודיים בחודש ומעבר לפרסומות,  האתר מרוויח את לחמו מאביזרים נלווים כמו טי שירטים עם אמירות הומוריסטיות. בקיץ 2006 מרבית האתר נקנתה על ידי חברת IAC עבור למעלה מ20 מיליון דולר.

הצומת המרכזית שבו האתר הפך מיעד למאותגרי התבגרות למותג תוכן הוא הקמת הCHTV – College Humor Television,  מדובר על יעד בתוך האתר שמורכב מתכני וידאו מקוריים שמתעדכנים ארבע פעמים בשבוע. את מרבית התכנים ביעד (וחלק מהפרסומות) כותבים ומפיקים צוות קבוע של האתר שיושב בניו יורק. התכנים הסדרתיים מציעים רמה גבוהה של הפקה ושל הומור נמוך או ביזארי:  

 Street Fighter – The Later Years – החבורה ממשחק הוידאו הפופארי של שנות התשעים כבר לא נאבקים אחד בשני אלא סתם מנסים לשרוד את הכרס ואת החיים אחרי התהילה.  הסדרה מתחילה כאשר הם נאלצים לאסוף את החבורה ולחזור להילחם.

Michael Showalter Showalter– תכנית אירוח בה מנחה הזוי (מייקל שואוולטר) מארח קומיקאים צעירים ומוכרים. בכל פרק יש לו אג'נדה לא ברורה שבאה על חשבון המרואיין. 

Clock Suckers – סדרת אנימציה על בטלנים שמגלים מכונת זמן.

 Derrick – דריק הם חבורה של קומיקאים צעירים מניו יורק שמופיעים בסדרת מערכונים   

Prank War – שני חברים, מצוות הקריאטיב של האתר, מותחים אחד את השני ומעלים את הרף בכל סרטון.          

טים ואריק – הומור נישתי רחב.

טים היידקר ואריק וורנהיים הם צמד קומיקאים אמריקאים שזכו השנה בפרס הWebby  (הפרס הנחשב ביותר שניתן על הישגים בתחום האינטרנט) עבור המשחק הטוב ביותר. הם מתוארים באתר כמי שיצרו וידאו קומי אינטרנטי עוד בטרם עידן הyoutube. הצמד נפגש בבית הספר לקולנוע היכן שיצרו סרטונים על מנת לשעשע אחד את השני. לאתר אינטרנט שהם הרימו הם המשיכו להפיק קטעי וידאו דלי תקציב שהפרמטר היחידי שלהם הוא שהם הצחיקו אותם.

ב2004 יצר הצמד שני פיילוטים לסדרת אינטרנט בשם Tom goes to the Maoyr כאשר חומר הגלם הויזואלי של הסדרה מורכב מצילומי סטילס של טים ואריק שעברו פילטר "מכונת צילום" בפוטושופ,  בתוספת איורים בסיסים וצילומי רקע נטולי פרפורציה. הסדרה עוקבת אחר טום, בחור מבולבל ומלא בכוונות טובות, שלוקח את הרעיונות שלו לראש העיר החביב והדבילי של ג'פרסון (פיילוט הפרק השני בראש הפוסט). הסדרה צדה את עיניו של בוב אודנקירק (חצי בצמד Mr.show) שהפיק אותה עבור Adult swim – רצועת שידור קומית למבוגרים בלבד. 

הסרטונים של הצמד מתאפיינים בשני אלמנטים מרכזיים: לואו-טק והומור ייחודי. בחזית ערכי ההפקה, התקציב הנמוך הוא לא אלמנט שמגביל אותם אלא אחד שהם נושאים בגאווה דרך יצירתיות ודרך סטייל ויזואלי שמרגיש כאילו תקציב נמוך זה יותר ממה שהם צריכים. הלוק הלואו טקי משתלב עם ההומור היבש והאבסורדי שמוגש בפנים חתומות ולעיתים רבות ללא פאנץ' ליין. ההשוואה המתבקשת היא לאנדי קאופמן, או מונטי פייטון וכריסטופר גסט שהצמד מציין כמקורות השראה.

את שפע הסרטונים של הצמד אתם מוזמנים לחקור בעמוד הזה או בעמוד הזה. בין השאר תמצאו עיבודים ויזואליים למתיחות טלפוניות או מופעים מוזיקלים שמככב בהם אדם עם פחד במה  שגורם לאקזמה שלו לפרוץ.

טים ואריק עשו מה שהצחיק אותם ודרך פלטפורמת האינטרנט הצליחו להצחיק קהל גולשים רחב ובהמשך, קהל טלוויזוני רחב. ההומור המאד נישתי גרם להם להתבלט לכדי תופעת קאלט שזוכה למחוות גולשים, סדרות אינטרנט, סדרות טלוויזיה ועכשיו לפרס webby ראוי.