ארכיון תגיות: ווב סלבס

הדרך לתהילה של ג'ייק ואמיר (וידאו)

ג'ייק ואמיר, מכוכבי הרשת המצליחים בעולם, התחילו בתור כותבים קומיים באתר College Humor כשזה (והוידאו ברשת) היה בחיתוליו. הם ישבו אחד מול השני והכימיה ביניהם הובילה אותם לצלם מערכונים משלהם שבהם הם מככבים ולהעלות את זה לאתר שנושא את שמם. כאשר הגיעו תגובות מפרגנות והם הפכו להיות "הדבר החם ביותר שאתם לא מכירים" (על פי שבועון PC Magazin) החליטו בקולג' הומור לצרף אותם לרוסטר של האתר. מאז הם משחררים שני סקצ'ים בשבוע, כבר חמש שנים, שזוכים למיליוני צפיות ועדת מעריצים בינלאומית.

בכנס ניו מדיה האחרון הם הגיעו לארץ לספר את הסיפור שלהם ויותר מזה, את הסיפור של הסרטונים שלהם. מה הם עשו, מה למדו, איך התקדמו. לי היה העונג לראיין אותם על הבמה אחרי הפרזנטציה המשעשעת. לפניכם ההרצאה והראיון (קרדיט לJonnyHart שצילם והעלה)

https://www.youtube.com/watch?v=bKOwQT3e568

אנטואן דוסון – איש השנה בוידאו אינטרנטי 2010

על מנת לסכם את 2010 בחרתי לספר את הסיפור של אנטואן דוסון. זה סיפור שיש בו את קשת האלמנטים הקיימים בוידאו האינטרנטי: יש בו תוכן חובבני, תוכן מקצועי, יש בו גיבור בעל כורחו, יש בו תהילה, ויראליות, קרוס מדיה, טלויזיה, מחוות מוסיקליות, פרשנויות, ויכוח פוליטי, יש בו תרבות פופ ותרבות רשת במיטבה, זה סיפור שמתחיל מפשע ונגמר בגאולה. אנטואנן דוסון איש השנה של הבלוג וגיבור הוידאו העצמאי הנצפה ביותר ביו טיוב ב2010. סיפור בסרטונים:

בהאנטסויל, אלבמה, תחנת טלוויזיה מקומית שידרה סיפור על תקיפה של בחורה אפרו אמריקאית צעירה ועל אחיה, אנטואן שבא לעזרתה. זה השידור המקורי

הראיון של אנטואן, הצבעוניות, העלגות והתשוקה עשו כותרות והשמועה על הסרטון התגלגלה בבלוגים ואתרים והפכה לשיחת היום. ארבעה מליון צופים נמשכו לסרטון ממניעים קומיים אבל הנושא הנידון היה מאד לא מצחיק (נסיון לאונס) ולכן תחנת הטלוויזיה החליטה להסיר את הסרטון מהרשת. זה היה מאוחר מדי. מם נולד וחיקויים של אנטואן התחילו להציף את הרשת. חיקו אותו בצורה ישירה, חיקו אותו כזקנה, אבל שום חיקוי לא הכין את העולם למחווה הבאה של האחים גרגורי (Auto-tune the news)

מה שהחל כפצצה ויראלית הפך לפצצת אטום של תרבות רשת. עם מעל 64 מליון צפיות נכון להיום!!! Bed Intruder – המחווה המוסיקלית למקור הפכה להיות להיט גדול יותר משמעותית מהמקור שגרר בעצמו גל אדיר של גרסאות כיסוי ברשת. עשו את השיר בגרסה אקוסטיתכמזמור חג המולד, יש עיבוד לכלי נגינה יפני מסורתי וגרסה של ירקות מדברים. הבקשות להורדות היו כל כך רבות שהאחים חברו לאנטואן ולחנות האיי טיונס ושיחררו את השיר כסינגל שנמכר במעל 100,000 עותקים (דיגיטליים) . אנטואן הפך להיות כוכב. 

ההצלחה יצרה ויכוח ציבורי סביב אנטואן: האם ההצלחה שלו היא דבר חיובי לקהילה השחורה או שלילי. האם הוא מציג אותם באור נלעג או שסוף סוף הפנים האמיתיות של הגטאות נחשפים. אנטואן לא לקח צד, לא היה לו זמן. הוא פתח אתר והתחיל למכור בו דברים כמו תחפושת של אנטואן דודסון, טי- שרטים ואפליקציות לסמארטפונים. הוא השתמש בכסף בשביל לשפר את החיים שלו ושל אחותו. כשהרוויח מספיק כסף הוא העביר את המשפחה שלו לבית חדש הרחק משכונות המצוקה. הוא אפילו הקים עמותה לקידום המלחמה בסכרת נעורים. מחלה ממנה סובלות אחותו ואמא שלו. אנטואן השתמש ברשת, במדיה, ובמזל על מנת לשנות את חיו ולהפוך לגיבור תרבות.

מילה לסיום: הראיון המקורי עם אנטואן צולם ב28 ליולי 2010. לפני פחות מחצי שנה.

כוכבים ברשת

מהפכת האינטרנט היא אחת המהפכות הגדולות והמשמעותית ביותר שידעה האנושות, היא יצרה את הבמה הכי גדולה בעולם, היא שינתה חיי יומיום, היא אפשרה דיאלוג תרבותי ומסחרי בהיקפים שלא היו לפני והיא לא עשתה את כל זה רק בשביל שיהיה עוד מקום להקרין תוכן טלוויזיוני.

תוכן וידאו באינטרנט, כתוכן עצמאי, שמיועד לאינטרנט, מדבר את השפה ומנצל את הפלטפורמות המיוחדות שלו, נמצא בהתפתחות משל עצמו, וכמו האינטרנט גם ההתפתחות שלו היא בשנות כלב. לראייה, יו טיוב רק בן חמש! חמש שנים שבהן עברנו מתמונות שאפשר להעביר במייל, לתוכן גולשים, לתוכן טלוויזיוני מכל העולם ויותר ויותר לתוכן פרימיום לאינטרנט.

המגמה הבלתי נמנעת הזו לא נעלמת מעיני המפרסמים, הזכיינים, בתי ההפקה והאוכלוסייה שקוראת להוליווד בית. טפטוף של הופעות אורח של כוכבים ברשת הפך לשטף של תוכן לאינטרנט בכיכובם של מי שמכנים את המסך הגדול בית. ברשת הם יכולים להרשות לעצמם להשתתף בפרויקטים פחות מדוללים וליצור דיאלוג אינטימי הרבה יותר עם הקהל שלהם.

 מהצד השני ניצבים המפרסמים שמגלים את האינטרנט כבית שבו הם יכולים ממש ליצור את התוכן ולא רק לממן אותו דרך פרסומות. השילוב בין הרשת (על 4 מיליארד המחוברים אליה), המפרסמים והכוכבים כבר יצרו לא מעט פרויקטים שזכו להצלחה גדולה.

 לדוגמה: ליסה קודרו (פיבי מ"חברים") מככבת בסדרה עתירת הכוכבים Web Therapy שהופקה במימון לקסוס. קודרו משחקת פסיכולוגית (שצריכה טיפול באופן נואש) שמפתחת שיטת אנליזה וטיפול בשלוש דקות דרך האינטרנט. הצלחת הסדרה הובילה את לקסוס להפקת עונה שנייה ושלישית וזכויות השידור של החומר נרכשו לקנייה בידי רשת הטלוויזיה Showtime.

Clark and Michael– סדרה מבית ABC ובכיכובו של מייקל קראה (מתהילת "משפחה בהפרעה" ו"סופר באד")על שני לוזרים שחולמים לעשות סדרה ושוכרים צוות הפקה על מנת לתעד את מסעם לפסגה. בפועל הם נכשלים בחוסר חינניות פוטוגנית (לפוסט על הסדרה)

חברת איקאה הצטרפה גם היא לטרנד וגייסה את איליאנה דאגלס (סיינפלד, עמוק באדמה) לסדרה קומית שמתרחשת בסניף של החברה בקליפורניה. בסדרה Easy to Assemble איליאנה מואסת בחייה כשחקנית ופותחת בקריירה של זבנית בחנות. בעקבות הצעד שלה כוכבים אחרים מתחילים להגיע וגם הם לא מצליחים להרכיב את הרהיטים או לבטא את שמם.

 רוסריו דאוסון (השעה ה-25 ו-sin city) מככבת ב-Gemini Division – סדרת אינטרנט שצולמה כולה מול מסך כחול ומספרת את סיפורה של קצינת משטרה קשוחה בעתיד הלא רחוק. בעקבות רצח הגבר המושלם שלה, היא מגלה שאין כזה דבר גבר מושלם – הוא היה צורת חיים רובוטית. אבל רגש זה רגש והיא יוצאת לנקום בארגון מסתורי. הסדרה עושה שימוש נרחב בצילום במכשיר סלולרי של חברת Verizon, שמימנה את הסדרה.

 לעתים הרשת הופכת לבית הנכון עבור הכוכב המעודכן. יוצרים כמו ספייק ג'ונז (ארץ יצורי הפלא, להיות ג'ון מלקוביץ') עושה הקרנת אונליין אחת לשעתיים של רומנטיקת הרובוטים שלו I'm here, אשטון קוטשר פתח חברה לתוכן אינטרנטי בשם Katalyst Films. וויל פארל (אחים חורגים, SNL) מארח כוכבים מהשורה הראשונה ושותף באתר הקומי Funny or Die ומעבר לאוקיאנוס, כוכבי "הממלכה הקטנה" ("הישראלים" הבריטית) נכנסו כשותפים לגרסה הבריטית של אותו אתר. (אפרופו כוכבים וFunny or Die, לא להחמיץ את סדרת ראיונות שבהם זאק גאליפיאנקיס (בדרך לחופה עוצרים בוגאס) עושה שמות באורחים מפורסמים

 גם בארץ יש כוכבים שפורצים את הדרך שעוברת בין הטלוויזיה לרשת. ביניהם ניתן למנות את דרור קרן ואלון נוימן שעשו את שחקנים, שרון אלכסנדר שהרחיב את גבולות המיזנטרופיה בחייו הנפלאים של הסלב, תומר שרון בקרטושקס והתוספת האחרונה: עוז זהבי שיחד עם עדי נוימן מנחים את הריאליטי Twentyfourseven and the city שמתרחשת בניו יורק.

למה הם באים לשם? כי זה כיף. כי זה ממתג אותם כחדשניים, כי הביקורת והצנזורה הרבה פחות נוקשה, כי ערכי ההפקה מתקדמים במהירות האור למה שאנחנו מורגלים לו בטלוויזיה. הם שם כי זה מגניב והם שם כי מתישהו כולם יגיעו לשם, אז למה לא להיות ראשונים?

הופיע לראשונה בדה מארקר – שיווק

פרסום מקומי, חשיפה בינלאומית

ב2008 זוג יוצרי אינטרנט צעירים, חברים מילדות בשם רט ולינק חיפשו דרך להתפרנס ממה שהם יודעים ואוהבים לעשות – תוכן וידאו הומוריסטי לרשת. הם התחילו לפנות לבתי עסק מקומיים בדרום קרולינה והציעו להם לעשות סרטוני פרסומות לרשת. הם לקחו את מה שיש לעסק למכור והוסיפו הומור וובי ומודעות עצמית. הפרשנות המקורית שלהם אפשרה להפוך תקצב פרסום של עסק מקומי לפרסומת שהיא גם תוכן בפני עצמה.

התוצאה – פרסומת מקומית לחנות רהיטים בדרום קרוליינה צברה שני מליון ורבע צפיות באינטנרט וכתבה בCNN, פרסומת של מוכר של בתים ניידים הגיעה למליון וחצי צפיות וחשיפה במגזין WIRED. עליות משמעותיות במכירות דווחו גם הן. סרטונים נוספים הגיעו גם הם למאות אלפי צפיות ורט ולינק קיבלו מימון גורף מקרן Microbilt לעידוד עסקים קטנים. עכשיו הם רק בוררים בקשות לפרסומות  מאחר והמימון כבר קיים.

הפרוייקט של רט ולינק נקרא I love Local Commercials והוא דוגמא נהדרת להתפתחות של השפה התרבותית הייחודית לרשת. למשקיף מהצד (של האולד מדיה או תפיסות פרסום קלאסיות), הפרסומות משדרות הפקה זולה והתמקדות בתפל. יתרה מכך, נדמה שהפרסומות, במקום לקדם את העסקים, מגחיכות אותם. אבל בעולם שהתחיל (לפני שנייה) מתוכן גולשים, אותו מראה "זול" משדר כנות ואפילו מעודכנות. החיבור הוא לא אוטומטי ובלי יצירת תוכן נכונה, זול ייראה זול ולא יותר מזה. אבל עם רגישויות לעולם התוכן האינטרנטי, אותן החסרונות יכולות להפוך ליתרונות.

כך למשל פרסומת למכון קעקועים באוסטין שבטקסס, מתרכזת בעובדי המכון שמפחידים את הלקוח עם ההשלכות השליליות של ציור תמידי על גופו. היא לא קורצת בשום שלב והמוזיקה מפחידה. למה זה עובד? כי זה לא מוכר לך משהו שהוא לא ולקוחות מעריכים את זה. עצם ההעזה מחברת את העסק לערכים של אינדיבידואליות, נועזות ואינטיליגנציה. הם אומרים את מה שההורים והמורים לא יגידו לך ואתה יכול להצטרף לשורות המורדים ולזהות את עצמך ככזה, עם תוספת משלך לגוף שקיבלת. בנוסף, בניגוד לפרסומת טלוויזיונית, זה תוכן שנמצא ברשת לתמיד והעובדה שהוא תוכן ולא רק פרסומת, נותן לו רלוונטיות לאורך זמן.

בראיון למגזין WIRED מספרים היוצרים שהלקוחות שלהם יודעים שהם הולכים להיות חלק מסרטון אינטרנט מצחיק. לא תמיד כולם מבינים את האופן בו הקומדיה תעבוד, אבל הצמד מוודאים שכולם יהיו מרוצים בסוף. מכיוון שהפרסומות משתמשות באנשים האמיתיים שעובדים בעסק ותופרת להם סיטואציות הזויות, הם מקפידים לציין שהם לא כמו סשה ברון כהן (ברונו, בוראט), שהמטרה שלו נעצרת בבדיחה.

השורה התחתונה עומדת לטובת הגישה של רט ולינק. מכיון שהסרטונים הם דקה וחצי של תוכן בפני עצמם, אנשים צופים בהם ומחכים לפרסומת הבאה. בעל העסק מקבל את הבמה שפרסומת קלאסית לעולם לא הייתה יכולה לתת לו. (כמובן שיש פרסומות טלוויזיה שהן הצלחות ברשת, אבל אחוז מזערי ובטח לא בתקציבי ההפקה האלו) 

את ההבנה של תרבות האינטרנט, שיכללו רט ולינק  (Rhett McLaughlin and Link Neal) דרך יצירה קומית לאינטרנט משנת 2006. הם מכנים את עצמם Internetainers ובמערכוני הוידאו שלהם הם מביאים לידי ביטוי יכולות נגינה ושירה. באתר שלהם מעל 200 סרטונים ומרצ'נדייז שנע מכוסות קפה וסיכות לדיסקים ודיוידי. הם החלו את דרכם ביצירת וידאו כאשר למדו לתארי הנדסה. הם לוו ציוד מהאוניברסיטה והתחילו לכתוב ולצלם ללא הדרכה מקצועית. הם אומרים שב"דרום קרוליינה הכפרית, אתה יכול לקבל עצות מצוינות בכל מה שקשור לגוויות של צבאים, אבל בכל הנוגע לוידאו, לא היה את מי לשאול, אז למדנו בדרך של ניסוי וטעייה…"

לאחר שיצרו ברשת ובנו קהילה סביב התכנים, הם הוזמנו להנחות סדרת טלוויזיה שעוסקת בעולם האינטרנטי. הסדרה בוטלה לאחר ארבעה פרקים והם מצאו את עצמם ללא עבודה, עם משפחות לפרנס. הם פנו למותגים על מנת למצוא מימון לעשייה שלהם, ומתוך הדיאלוג הזה הם התחילו ליצור פרסומות ב2008.

כאמור קרן Microbilt האמריקאית שתומכת בעסקים קטנים ראתה ואהבה את מה שהצמד מייצר והחליטו לממן את הפרסומות. עכשיו, העסקים המקומיים שרוצים את מגע הזהב של רט ולינק, מציעים את עצמם דרך האתר. לנבחרים מתוכם, הצמד מייצר פרסומת מקומית לקהל בינלאומי.