ארכיון תגיות: משחקי מציאות חלופית ARG

מי חטף את כוכבת הוידאו? – ראיון עם אסף גורליק

משחק מציאות חלופית (ARG) חדש שוטף את הרשת הישראלית בשבועיים האחרונים. מטרתו להיא הציל את הזמרת רוני דואני ממעריץ פסיכופת. הסיפור האינטראקטיבי התחיל ב 9 בינואר כאשר הושק ברשת קליפ חדש של הזמרת. הוידאו נקטע באמצעו על ידי אדם בשם משיח. הוא מבקש לפוצץ את בועת הרדידות התרבותית בה אנחנו חיים ושרוני היא אחד מסמליה. הוא גם מזהיר שמאבקו לא יהיה מטאפורי בלבד. בו בזמן פוסטרים של רוני ברחבי העיר מושחתים, וככל שהזמן עובר הוא מפרסם באתר שלו חומרים מטרידים: צילום מעקב שלה, פריצה לדירתה, וחומרים שהוא גונב לה מהאולפן. מנגד, בחור בשם אסף מקים אתר שמטרתו לעזור לרוני  ושם מרוכזים המאמצים להבין מיהו אותו משיח ואיפה הוא נמצא. באתר הוא חושף חומרים שיש לו על משיח ומבקש מהגולשים לעזור לו להרכיב את הפאזל, לחקור איתו את המקרה, וזאת לפני שתיגמר הספירה לאחור שמופיעה באתר של משיח. המשחק נעשה בהשראת מקרה אמיתי של מעריץ טורדני שעקב אחרי רוני.

המשחק הופק על ידי חברת פופ ארט והוא משמש כפלטפורמה לקידום האלבום החדש של רוני ומיתוגה מחדש כאשה צעירה (בשונה מנערת פופ). המשחק מתנהל לאורך כשבועיים בשני אתרים מרכזיים: של הטובים ושל הרע. מעבר לכך, יש פורום בתפוז ובפעילות ברשתות החברתיות. העלילה נוגעת במדיות נוספות כגון טלוויזיה (גיא פינס, ערוץ הילדים), רדיו (דידי הררי) ארועים חיים, שיחות טלפון, דואר, אסאמסים ומסמכים מזוייפים. למרות שיש במשחק חידות ופאזלים, הוא יותר נוטה לכיוון של סיפור אינטראקטיבי מאשר פתרון משותף של תעלומה. מי שמוביל אותו הוא אסף גורליק (שהיה המפיק והיזם של משחק המציאות החלופית הארכיטקט, שאני כתבתי וערכתי)

המשחק עדיין לא נגמר אבל תן מספרים…

בוואלה היו כחצי מליון חשיפות לפרוייקט בינתים. באתרים של  המשחק ביקרו כבר 4000 יוניקים. מעבר לזה, היו עשרות כתבות על הפרוייקט בכל העיתונים ובכל הפורטלים… הלקוח מבסוט.

המשחק מאד פרונטלי במטרה הפרסומית שלו, אבל הטקסטים של משיח ממש מבקרים את אותו הדבר שאתם מקדמים. 

זה הגיע ממקום שמראה שאנחנו לא מנותקים ושאנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות המתאימה. שרוני היא זמרת מקצועית אבל בסוף מדובר פה בפופ, שזו מוזיקה קלילה וכיפית וזה מה שהיא. אנחנו בעצם יצאנו נגד כל הhaters והשתמשנו בטקסטים ישנים מהעיתונות שבהם תקפו את רוני בשביל לכתוב את משיח

ספר לי על השת"פ עם וואלה.

מוצלח מאד. הם שמחו לקבל את התוכן. הם לא ביקשו להתערב בתכנים. מתוך השת"פ גם נולדו אפשרויות תוכן. למשל , כמשיח פורץ לדירה של רוני, מצלם אותה ישנה, גונב לה את הלפטופ ועוד חפצים מהדירה ואח"כ זורק אותם ברחוב אחורי. לפי הסיפור אנחנו מוצאים את הדברים ומחליטים למכור אותם (קארמה) ומעלים אותם לוואלה שופס. אנחנו באמת מוכרים מזכרות של רוני למעריצים במחירים מצחיקים.

המשחק קצר באופן יחסי לARG

בהתחשב באופי של הקהל של רוני, על תחומי העניין שלו ועל הגיוון שלו, ובעיקר בשביל לקחת בחשבון את אלמנט היח"צ המשמעותי פה, הוחלט ללכת על קמפיין קצר. לא רואה את זה בתור חסרון, אלו המידות של הפרוייקט הזה, ובאמת בגלל זה הוא מאד סיפורי ופחות נשען על פתירת חידות ארוכה.

אחד האלמנטים החשובים בARG הוא היכולת לתקשר עם הדמויות, איפה פגשו את משיח ורוני במשחק

עם רוב הדמויות (6 דמויות) רוב התקשורת נעשתה באי מיילים ואסאמאסים. היו שלבים לקראת הסוף שבהם רוני דיברה עם אנשים בטלפון. חוץ מזה נפתחו פייסבוקים וטויטרים. רוני הוסיפה כמעט 400 חברים לפייסבוק שלה מאז תחילת המשחק. הטויטר לא היה באמת משמעותי.

מה קורה עכשיו בסיפור

רוני נחטפה וכרגע לא ברור לאן הדברים הולכים. שעון העצר ממשיך לדפוק ואנשים מחכים לפרט המידע הבא שיעלה בhelproni

יש טיפ לגבי הצעד הבא?

כן. בתור התחלה אותו הפרט יהיה זמין ישירות לאנשים שכבר תקשרו אתנו דרך האתר.

עדכון 23 בפברואר : אז איך הסתיים המשחק?

אז ככה, המשטרה איכנה את מיקומו של המשיח ע"ב מספר הסלולרי שלו, שנחשף בהתחלה.
הוא אוכן לרחוב המרכבה 7 בחולון, משרדי פופ-ארט. ושם בהנגר מוזנח שבעבר שימש כמפעל לשכפול דיסקים.
חיכתה לה במה ועליה רוני דואני ו4 רקדניות ונתנו הופעה פרטית למעריצים שהגיעו. היה מרגש היה אישי היה סיום מגניב למשחק.   

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 7

רשימה חלקית נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Riese – סדרת פנטזיה  sci fi עשירה ובעלת לוק מוקפד שמציגה אשה צעירה בשם ריס שנרדפת במרחבי ארץ דמיונית בשם אליסייה. לאותה ריס, והזאב המלווה אותה, יש תפקיד בהחזרת הסדר והשלום לארץ דמיונית שהפכה חשדנית ומסוכסכת. ממשק פלאש עשיר ועתיר תוכן מכניס אותך לעולם הסדרה. למיטיבי הלכת יש גם משחק מציאות חלופית שבו נחשף עוד מידע על הכת הדתית שרודפת אחרי ריס. הצעד הראשון כאן.  

Heartfelt – פארודיה על תכניות דוקו-ריאליטי מבית MTV כמו The Hills ו-The City שמוסיפה למרק האנושי בובות. אותן הבובות הן חלק טבעי מהעולם הניו יורקי, מה שרק עובד יותר לטובת הפארודיה והסדרה. בינתיים יצא רק פרק ראשון.

Blue Movies – סיפורו של טום, סטודנט לקולנוע שמתחיל התמחות באולפני פאראמונט, או כך הוא חושב. האולפנים אליהם הוא הגיע הם אולפני פורנומאונט והעולם שאליו הוא מתוודע הוא מאחורי הקלעים של תעשיית הפורנו. אותו האולפן מתמחה בגרסאות פורנו לסרטים מפורסמים וכל פרק מתחיל בטריילר לגרסה "כחולה" לסרט מפורסם. אין עירום אבל יש עסיסיות. 

Girl Number 9 – סדרת מתח בריטית איכותית שמתחילה מחקירה של רוצח ילדות. מספר דקות לתוך החקירה (ששת פרקי הסדרה מתרחשים בזמן אמת) מתברר שחייה של ילדה שמינית נמצאים בסכנה. החוקרים מחפשים איך למנוע את האסון, כאשר הרוצח נמצא איתם בחדר החקירה, ואת הילדה הם יכולים לראות דרך ווב קאם, אבל הוא מסרב להגיד להם היכן היא נמצאת.

The deepening – סדרה קומית בלוק טראשי שמספרת את סיפורם של שני שוטרים – הטירון והמוטרף. הסדרה נחמדה, אבל הממשק מצויןי. בסוף כל פרק אתה מוזמן לבחור את המשך הסיפור: האם ללכת לתדרוך, האם לצאת לשטח וכן הלאה. כל הממשק מעוצב ברוח של משחקי מחשב משנות ה80, מה שמוסיף לקוליות ולחוויה.

המעלית – מה שהתחיל בתור מערכונים קצרצרים וחד פעמיים שמתרחשים במעלית הפך ברבות 200 פרקים, לסדרה עם אוסף דמויות שמופיעות מפרק לפרק, עשרות אלפי צפיות פר פרק והופעות אורח. ראיון עם יוצר הסדרה כאן. 

Inventions –  תוכן ממומן מבית DELTA שבא בצורת סדרת סרטונים ששואלת אנשים "איזו המצאה הייתה משפרת את חייך" והאנשים עונים כל דבר החל מגלולה שמאפשרת להתעמל בזמן השינה, ועד מכשיר לשיתוף קבצים בין מוחות. הסרטונים מלווים באנימציה מוצלחת, כאשר סוג האנימציה מותאם לאופי ההמצאה.

The Fall of Kaden – דרמה וובית נוארית שעוקבת אחרי קיידן, מלווה בריבית פאראנואידי שהלווה את ה10,000 דולר האחרונים שלו למהמר כפייתי. התוצאה של המפגש ביניהם מובילה לעשרה פרקים מלאים בהרבה ווייס אובר, בדידות וניכור.

ובפינה הישראלית:

פיני – הסדרה תעלה ב11 בדצמבר, אבל כבר יש טיזר חביב. הסדרה מתארת את קורותיו של סטודנט ישראל בחו"ל, שיותר משהוא מבקש להיטמע בעולם החדש הוא מבקש להטמיע את ישראל לתוך לונדון.

קידום אולד מדיה בניו מדיה.

סעיף האינטרנט בתקציבי הפרסום גודל בהתמדה. זה נכון לרוב התעשיות, אבל זה במיוחד נכון לתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. אם המוצר שלך הוא חווית תוכן שנמצאת על המסך, יש משהו אורגני בלפרסם אותו במסך אחר. אחרי הכל מי שמחפש אינפורמציה על התכנים יעשה את זה ברשת, ועדיף שיגיע ליעד שיעשה את העבודה. לרוב המוחץ של סרטים וסדרות בינלאומיים יש אתרי בית רשמיים. הם מכילים את אותם החומרים כמו הspecial features של הדיוידי ונותנים תשובות למי שמחפש אותם. אבל העובדה שהם הפכו לתו תקן מחליש אותם ככלי לבידול וכוחם השיווקי מוגבל. לצד אותם אתרים, התפתחו יעדים ברשת שמשווקים את הסרטים או הסדרות על ידי הרחבת עולם התוכן המקורי לשפה של ניו מדיה.

דוגמא להרחבת תוכן טלוויזוני מהסוג הזה היא סדרת האינטרנט Mode After Hours שמוצגת באתר הבית של הסדרה "בטי המכוערת" ( Ugly Betty). את הסדרה מובילים שני דמויות משנה מסדרת האם – אסיסטנטים במגזין האופנה שבו מתרחשת הסדרה. בכל פרק אנחנו עוקבים אחרי מזימה חדשה שהם רוקחים על מנת להשפיל את בטי. הסדרה, שמצטלמת בסט הקיים של הסדרה, מורכבת משבעה פרקים שעלו בתום הפרק האחרון של העונה והסתיימו לפני תחילתה של העונה החדשה. בדרך זו ABC שמרו על המעריצים לאורך הפגרה. (8.5 מליון צופים במקרה הזה)

קידום מהסוג הזה מתחיל את חויית הצפייה הרבה לפני הדבר עצמו וממשיך אותו אחרי שאותו התוכן נגמר (או בין הפרקים). בנוסף, ההרחבה של עולם היצירה למחשבים אישיים או למסכים סלולרים מאפשרת לקהל "להריח" את היצירה, להתערות בעולם שלה, לחוות אותו ולנהל איתה דיאלוג אינטימי בדרכים שלא היו אפשריות לפני המצאת הרשת (ע"ע משחקי משחקי מציאות חלופיים )

הרחבות תוכן כדרך לקידום של סרטים בולטת במיוחד בסרטים בדיוניים כמו 2012 (שיעלה בנובמבר) שעלילתו נסובה סביב סוף העולם והגרלה שנערכת על מנת לקבוע מי יוכל להינצל. לאותו הגוף שאחראי על ההגרלה ועל המשכיות הדור קוראים IHC – Institue for Human Continuity ויש לו אתר מושקע שמציע סרטוני הדרכה, סטיסטיקות, הסברים ושאר אינפורמציה שרצוי לדעת לקראת הארמגדון. באתר של הארגון, הגולש  גם יכול להירשם לאותה הגרלה, אבל צריך להזדרז מאחר והמקומות מוגבלים. עוד בקמפיין הויראלי שמכין את השטח לעליית הסרט יש גם אתר של הספר (הפיקטיבי)  שכותבת הדמות הראשית בסרט וערוץ פופולארי ביוטיוב  שמכיל סרטונים חינוכיים בהפקת  הIHC…

אחד הדברים שעובדים לטובת הקמפיינים האלו ומגבירים את ההנאה מהם הוא שקל לזייף חיים ברשת. לכולנו יש נוכחות ברשת ואת מה שמרכיב אותה ומזוהה כאותנטי ניתן לבנות בקלות יחסית לטובת עולם בדיוני שאפשר להיסחף בתוכו. Yo Teach הוא סיטקום אולפני קלישאתי (על מורה אידיאליסט בשכונה קשוחה) שלמעשה מהווה חלק מהעולם של הסרט החדש Funny People של ג'אד אפאטו. אחת הדמויות בסרט היא שחקן אגוצנטרי שמופיע בסיטקום שזמינים ממנו לא רק פרקים אלא גם דף תוכנית מרשים שיושב באתר של NBC. מה שמעניין הוא ש (למיטב הבנתי) הסיטקום הזה נמצא בשוליים של הסרט ושייך לדמות משנה ולא במרכז העלילה שלו.

קידום בין מסכים לא מוגבל רק לסרטים וסדרות, גם משחקי וידאו כמו Team Fortress 2 קודמו ויראלית על ידי סדרת סרטוני אנימציה קומיים שמתרכזים כל פעם בדמות אחרת מהמשחק. ההפצה של הסרטונים הביאה בעקבותיה עלייה משמעותית במכירות המשחק ובהופעה שלו בתקשורת.

בארץ,  אתרי הזכייניות עשירים בדפי תכניות ונגני וידאו שמציעים את החומרים הטלוויזונים לצפייה ברשת. שיווק מהסוג המדובר למעלה הוא בעיקר אופק שנראה לעין. זאת מכיוון שבתחרות העזה על תשומת לב הצופה, קידומים כאלה מאפשרים יצירתיות ואפקטיביות במחיר נמוך יחסית. בנוסף, נוכחויות ניו מדיה כאלו הן כבר סטנדרט בתעשייה האמריקאית שנגישה לצופים ישראלים

לדעתי, זה תהליך שרחוק שניים שלושה שימושים מוצלחים בכלי הניו מדיה על ידי יצרניות התוכן בשביל שהדבר יהפוך לחלק מהאסטרטגיה השיווקית של סרטים וסדרות ישראליות (ושוב, זה תלוי המוצר. ב"מרחק נגיעה" למשל לא מתבקש יותר מאתר בית, אבל תכנית כמו "השמינייה," "האי" או "תמרות עשן" יכולות להתחבר אל הצופים שלהם באינספור יעדים של ניו מדיה. ואיך איך איך אין ברשת את הבלוג של פולישוק שעמד במרכז פרק בסדרה? ) כסנונית ראשונה, אפשר לציין את הסרט פובידליה (מסיים פוסט בימים אלו) שזכה לבאזז חיובי וקשר עם הצופים בזכות הבלוג המדוייק והנוכחות ברשת.

אפשרויות הקידום של מוצרי תוכן מסורתי בעזרת תוכן ניו מדיה הן מגוונות כמו הרשת עצמה. שם המשחק כמובן, הוא לא למחזר את החומרים הישנים מתחת לדומיין שכולל את שם היצירה, אלא ליצור מאותו עולם חומרים ייעודיים שיכולים למנף את התכונות המיוחדות של הניו מדיה להגיע ולהפעיל המונים בצורה אינדיבדואלית. בדרך הזו החוייה של הצופה היא לא חד פעמית אלא משלימה. היא נוצרת מחיבור של חוויות במדיומים שונים, ואותו חיבור הוא פעולה שמכניסה את הצופה פנימה ליצירה ומאפשרת רווח גדול יותר לכל הנוגעים בדבר.

עדכון : HBO יצרו אתר קידום מדהים ברשת IMAGINE. זהו שער הפתיחה לחווית תוכן שנחוות מכמה זויות (ובהתאמה מוצגת בתוך קובייה שאתה יכול לסובב). זה לא קידום לתכנית ספציפית, אלא לערוץ כולו.

עדכון יוני 2010 : מאמר נוסף על תרומת הרשתות החברתיות לרייטינג הטלויזיוני ומאמר של הניו יורק טיימס על אפקט הברזייה ברשת והשפעתו על הרייטינג

עדכון נובמבר 2010 : מאמר שני על הדרכים שבהם הטלוויזיה יכולה להשתמש באינטרנט על מנת לקדם את התכנים שלה

לכתוב את "הארכיטקט"

היה לי העונג לשמש כתסריטאי ועורך התוכן של משחק המציאות החלופית הישראלי הראשון "הארכיטקט" שהתרחש במהלך חודש מרץ 2009. אני אומר העונג כי זה היה מבחן שטח מבחינתי לכל התאוריות, ההבטחות והציפיות שהיו לי מתוכן ניו וקרוס מדיה. אני גם אומר העונג כי עבדתי עם צוות מדהים ששילב אנרגיה של תחילת הדרך עם מקצוענות סוף הדרך (נעה, אסף, אורן, מישל, נדב, שירה, יובל, זהבית, סשה ועוד שאלה שמותיהם המלאים ותפקידם בפרוייקט).

מה זה משחק מציאות חלופית (ARG) אתם יכולים לקרוא פה. בקצרה, מדובר על סיפור אינטראקטיבי שמגיע אל המשתתף ב360 מעלות: דרך בלוגים, מיילים, הודעות ברדיו, פורומים, כתבות בעיתון, שיחות טלפון, מעטפות במקומות ציבוריים, אירועי יח"צ של פרוייקטים פיקטיבים ועוד. האלמנט המשחקי הוא בכך שחלק גדול מהמשחק נמצא מאחורי רמזים, שבשביל לפתור אותם ולפענח את התוכן נדרשת אנרגיה קולקטיבית, הן מבחינת האופרציה (להביא רמזים מהעולם האמיתי לתוך הקהילה הוירטואלית) ובעיקר מבחינת המאמץ החשיבתי המשותף.

         

הסיפור של ה"ארכיטקט" (ושוב בקצרה, אפשר לעקוב אחרי ההתפתחויות לפי תאריך עם הלינקים בויקי) מתחיל ביוני גרישמן, פקח חנייה תל אביבי שחברה שלו מקבלת מכתב פינוי מהבית בגלל פרוייקט בנייה יומרני וגס בשם מי שרונה  שמנהל ארכיטקט גרמני וביזארי בשם רודולף פור (האתר שלו בגרמנית). יוני מחליט להילחם באותו פרוייקט נדל"ן  בעזרת קבוצת תומכים בפייסבוק ופעולות מחאה בתל אביב. במהלך החקירה שלו הוא עוקב אחרי הרכב של פור ורואה את  מה שנראה כהעברת גופה לתא מטען ומפרסם את הסרטון בבלוג. למחרת הוא מגיע לבית של דנה (החברה) ומגלה שחטפו אותה. החוטפים השאירו פתק שאם הוא רוצה לראות אותה שיפסיק לרחרח וצירפו תמונת מעקב שלו מצלם את העברת הגופה לתא המטען. החטיפה היא הנקודה בה המשחק מתחיל. יוני צריך את עזרת המשתתפים לאתר את הדנה ולחשוף את האמת מאחורי פור, זאת כי הוא בעצמו נרדף וכי יש רק חודש לפני שהעסקה יוצאת לפועל.

על מנת לשמור על אשליית המציאות, מפעילי המשחק מקפידים מאד שלא להיחשף עד סופו ומתייחסים לכל חלק בסיפור כאילו היה אמיתי. האם זה אומר שהמשתתפים חשבו שדנה אכן נחטפה והיא בסכנה. לא. יכול להיות שחלק חשבו ככה כשהם נחשפו פעם ראשונה למשחק (אירועי היח"צ של מי שרונה, או הפוסטרים של "דנה נחטפה") אבל המשחק כל הזמן אומר שהוא משחק מבלי להגיד את זה במפורש: בתור התחלה, הפורום העיקרי שלו נמצא באתר משחקים (גיימר). שנית, ההקפדה היא על שפה של סיפור מתח ריאליסטי ולא על ריאליזם: העברת הגופה, הצפנים, הכת הסודית, כולם מושגים שמשדרים סרט מתח ולא מציאות. לשם ה"ביטוח" גם אפשרנו קלות ביצירת הקשר, אם מישהו נבהל מהתכנים היו לו בכל יעד אינטרנטי  מקום ליצירת קשר שמגיע ישירות למפעילים. אף אחד לא נבהל.  אנשים הבינו מהר מאד שמדובר במשחק והחליטו להיסחף עם המציאות שלו. הדוגמה הכי בולטת ב"ארכיטקט" לשפה הזו היא סרט התדמית של מי שרונה שהיה אחד מנקודות הכניסה העיקריות למשחק.

כתיבת הסיפור לARG לא שונה בבסיסה מכל כתיבת סיפור אחרת. צריך גיבור, וצריך אהבה, וצריך נבל, וצריך מכשולים, וצריך טויסטים וצריך היסטוריה ועלילות משנה שנחשפות בהווה דחוס. כתיבת העלילה הזו הייתה חלק הראשון בעבודה שנוצרה מתוך דיאלוג עם הצוות. החלק של הניו מדיה הגיע אחרי שהסיפור היה במצב מתקדם מאד. הוא פורק למרכיביו והאלמנטים השונים פוזרו ותורגמו לאמצעי מדיה: חלק מהדברים היו נכונים להיחשף בבלוג, חלק באתרים ייעודיים וחלקם נחשפו במעטפות שהוחבאו במקומות כמו ארכיון הערייה. לסיפור המרכזי (פור נגד יוני) היה מרכיב לינארי וישיר שהתעדכן פעם ביום ופרטי החקירה (הכת ההיסטורית שמאחורי פור והחטיפה ) נחשפו בצורה לא לינארית בעלילות משנה, בדרך כלל מאחורי חידות.

אלמנט המציאות של המשחק חייב אותנו לחשוב על הדמויות במונחים של חיים באינטרנט (בדגש על החיים לפני תחילת הפרשה). למשל למורן גאון, הדוברת של פור, היתה נוכחות בקפה דה מרקר שכללה פוסטים עסקיים. לדנה היה פרופיל פייסבוק ובו תמונות מחופשות משותפות שלה ושל יוני. בין האתרים גם הייתה סינרגיה של תוכן כך למשל כניסת לקוחות לאתר של פור התאפשרה רק לאחר שהמשתתפים מצאו באתר של מורן תמונה שבה מורן מחזיקה קלסר שעליו סיסמת הכניסה. מי שהשתמש בנתונים קיבל מסמך pdf ובו מפת הפרוייקט המחשידה (מוזמנים לנסות) מה שלמדנו הוא שאתרים שעמוד הנחיתה שלהם משתנה תדיר מקבלים ביקורים עוקבים ואילו כאלו שעמוד פנימי בהם משתנה זוכים לביקור בודדים. כך, בתוך הדינמיות של המשחק שינינו את עמוד הנחיתה של מורן לעמוד ההודעות לעיתונות המתעדכן.

        

חוסר הלינאריות ואיסוף פיסות הפאזל היו אלמנטים חשובים בהתפתחות העלילה שפלטפורמות הניו מדיה יכלו להכיל. אבל כמו שעלה מפידבקים בתחילת המשחק הם גם היו גורם מרתיע בפוטנציאל. מי שלא נכנס למשחק בתחילתו, הגיע לאתרי המשחק ונעמד מול עומס נתונים שכבר נחשפו. מאחר, ובאופן טבעי, רוב האנשים נחשפו למשחק לאחר תחילתו, היה חשוב לתת מענה הולם למי שמגיע למשחק בשבוע השני או השלישי שלו. לשם כך הקפדנו להכניס ולהבליט באתר של יוני את אלמנט "החדשים פה" ואת עמוד "אז מה עושים פה…" האלמנט הכי יעיל מבחינת ההתעדכנות למצטרפים היה הויקי החיצוני שתיעד בצורה תמציתית את התפתחות העלילה על הגילויים שנעשו בה, ודיבר בשפה של הרשת.

אלמנט ייחודי בכתיבת סיפור אינטראקטיבי הוא שמצד אחד כל חלקיו מוכנים מראש וזרועים ברשת עוד לפני יריית הפתיחה ומצד שני הוא נכתב על ידי המשתתפים בהווה. זה יוצר אתגר מבחינת השליטה בקצב ההתקדמות של השחקנים. לפעמים זה לאט מדי, לפעמים זה מהר מדי, לפעמים זה טס. בארכיטקט למשל שינינו חידה שאמורה הייתה להיחשף לחידה בדרגת קושי גבוהה הרבה יותר כי בשבוע השלישי המשתתפים כבר תיקתקו את החידות ולא רצינו לצאת מהסנכרון של אירועי ההווה יחד עם גילויים בחקירה. 

ההענות למשחק נחוותה בשלושה מעגלים: המעגל הראשון הוא הקבוצה שבה נמצאו המשתתפים הפעילים שפעלו בפורום ובבלוג של יוני. למרות שזו משמעותית הקבוצה הכי קטנה, האינטראקציה איתה היא זו שיצרה את המשחק. בקבוצה השנייה היו עשרות אלפי המבקרים באתרי המשחק, גם אם רובם לא לקח חלק פעיל בכתיבה, הם עקבו יותר ויותר ברציפות אחרי החקירה. הקבוצה השלישית היא זו שנחשפה למשחק ולתכניו בסיקור הרחב שלו בעיתונות המודפסת והדיגיטלית.  

מה שעבד, מעבר ליכולות האינטקלטואליות הקולקטיביות של השחקנים, הייתה ההענות הרגשית. המשחק סוקר בהרחבה ולאף אחד לא היה ספק שיוני הוא יציר דמיון, אבל היה פה חוזה הדוק ונוקשה מול המשתתפים:  אנחנו נשמור על האמינות של העולם שיצרנו גם בחלקים הקטנים ביותר (כמו על שם מי רשומים האתרים), והמשתתפים יזרמו איתנו בתוך אותו עולם כאילו היה מציאותי. יוני קיבל עשרות תגובות, חלקם בצ'אטים, חלקם במיילים, חלקם בשיחות טלפון שלו עם השחקנים שקראו לו להיות חזק ולהמשיך במאבק.

"הארכיטקט" נעשה ללא מטרות מסחריות והיה חף מתוכן שיווקי. הוא נוצר כתוצאה משיתוף פעולה בין עמותת התיירות של תל אביב ובין המעבדה לחדשנות במדיה של בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. מנהלת המשחק הייתה נעה מורג והמפיק והיזם שלו היה אסף גורליק.