ארכיון תגיות: נגן מדיה

מדיה סנטר בקופסה (Set Top Boxes)

זה זמן מה שset top boxes היא ה-תעשייה ה-חמה ה-באה בתחום המדיה. מדובר על ממירים שמחברים בין האינטרנט לטלוויזיה. הם לא נותנים תצוגת דפדפן על המסך אלא לוקחים את כל התוכן הדיגיטלי, התוכן האינטרנטי (כולל הורדות לא חוקיות), התמונות מהמצלמה וקבצי המוסיקה ומביאים אותם לממשק נוח אחד על מסך הטלוויזיה דרך המדיה סנטר.

ההבדל בין המדיה סנטר לSTB הוא ההבדל בין תוכנה (כמו בוקסי) לחומרה (כמו Apple TV). לצורך העניין, את המדיה סנטר אפשר גם להתקין על מחשב, או על קונסולת משחקים.  ה STB לעומת זאת בא קומפלט עם המדיה סנטר (בדרך כלל לחברות STB יש גם תוכנות בלעדיות שלה). הצרכן מקבל קופסה ייעודית שיושבת על הטלוויזיה ובאה עם  שלט רוחק וזכרון מובנה גדול(DVR). במילים אחרות, התכנים הדיגיטלים מגיעים למשפחה בסלון ברמת נוחיות ונגישות שאליה היא מורגלת.

למרות שמדובר בצעד המתבקש הבא באבולוציה של צריכת התכנים, ההטמעה של המכשירים בשוק האמריקאי היא לא סוחפת, אבל היא גם רחוקה מלעמוד במקום. זה בגלל ש1. טכנולוגיות מתקדמות יותר מהר שאנשים מוכנים או יכולים לצרוך ו2. המדיה סנטר מחליף את הממיר של ספקיות התוכן הנוכחיות והם לא מקבלים את האיום ללא מלחמה. בגלל שהמדיה הסנטר פופולארי בין השאר בגלל קלות ההורדה והשימוש בתוכן לא חוקי, יש למתנגדים לו, מקומות רכים וחשופים לחבוט בהם.

בוקסי הישראלית היא מובילה עולמית בתחום המדיה הסנטר וחביבת הסצנה מאחר והיא מדברת את הדמוקרטיה אינטרנטית של קוד פתוח. דהיינו, כל אחד יכול לפתח את התוכנה ולהוסיף לה תכונות כאוות נפשו. היא גם מציעה פונקציות חברתיות כגון נתונים והמלצות של חברים והיא גם ידידותית לתכנים פיראטיים . הפופולאריות שלה גם מביאה איתה בעיות משפטיות כמו הבקשה המתוקשרת של הולו להוציא את התכנים שלה מבוקסי (זאת בלחץ NBC שרוצה בלעדיות על רווחי הפרסום מתכני הרשת) הסרת התכנים גררה מחאה ברשת על כך שגופי השידור הישנים עדיין לא מצליחים להרפות מהברקס ולהבין את עולם הניו מדיה.

STB אחרים  כמו וודו (VUDU )מציעים קטלוג סרטים להשכרה דרך המכשיר ישירות למסך, סלינגבוקס (Slingbox) עובדת גם בכיוון ההפוך ומביאה את הטלוייזיה אל המכשירים הדיגיטלים שלך וסזמי (Sezmi) שבאה עם אנטנה לטובת תוכן שלא מגיע דרך חוטים.

מה בעתיד? קודם כל כסף. גם התעשייה הזו התבקשה לעבור מהילוך רביעי לראשון בגלל המיתון וזאת ללא קשר לעובדה שלמרות שמדובר בתעשייה צעירה התחרות בה כבר גדולה וצפופה. ישנה גם שאלה האם הSTB לא יעברו לתוך מכשיר הטלוויזיה ויימכרו כיחידה אחת. שירות הסטרימינג של נטפליקס כבר יבוא קומפלט במכשירי LG חדשים וAdobe כבר הודיעה על פיתוח שבב שיאפשר צפייה בסרטוני פלאש בטלוויזיה. ברמת הממשק הדבר הבא בSTB הוא ווידג'טים על מסך הטלווייזה וברמת התפעול, יש להניח שהSTB יצטרך לטפל במוניטין שלו כמכשיר רב חוטים ומסובך להרכבה.

האינטרנט והטלוויזיה ממשיכים את מסלול ההיפגשות, מה שאומר שאיכות הHD באינטרנט (על גודל הפס שהיא דורשת) הופכת להיות יותר ויותר מיינסטרימית, מה שאומר שערכי ההפקה של הרשת עולים, מה שאומר שחויית הצפיה On Demand שמחוללת מהפכה בטלוויזה (במיוחד בישראל) ובמודלים שלה רק תתגבר כי מה שעומד בדרכה הוא בעיקר תשתית טלוויזיונית שלא מצליחה להאכיל את המפלצת שהיא יצרה. הIPtv מהווה תחליף לאותה תשתית והגיוני ששני דברים יקרו: 1. חברות חדשות יצטרפו לשוק ספקי התוכן (מי אמר חברות סלולריות) ו2. שהספקים הנוכחיים ישנו את הטכנולוגיה שלהם.

סיבה נוספת מדוע עתיד הSTB רלוונטי לשוק הישראלי היא קידום החקיקה שתחייב את הכבלים והלויין להציע את  אופציית "החבילה הצרה" ( ערוצים 1, 2, 10, 33 ו 99 במחיר מוזל) מה שיהפוך את השילוב של חבילה צרה וSTB לחבילה אטרקטיבית. חברות תוכן מקומיות יציעו STB עם VOD משלהם (מי אמר חברות סלולריות פעם שנייה) ולגבי היצע התוכן המקומי באינטרנט, גם אם כיום בישראל ההיצע הוא לא ענק. תראו איפה היינו לפני שנה ותדמיינו איפה נהיה שנה מעכשיו.

עדכון ספטמבר 09: vodu חתמה עסקה עם LG ועם מיצובישי על כך שהשירות שלה יבוא קומפלט עם הטלוויזיות החדשות של היצרניות.

תכניות בישול ברשת

תכניות בישול הם פורמט טלוויזיוני שאידיאלי לאימוץ על ידי הרשת: יש בהן עניין רחב, הן באופן טבעי נישתיות (בישול איטלקי, טבעוני וכו), הן מחולקות לסגמנטים קצרים, ואם לצטט מויקיפדיה "הן הן אינן יקרות מדי להפקה, ולכן ערוצי הטלוויזיה השונים מרבים להפיק אותן." אבל יותר מכך, לוידאו ברשת יש יתרונות שהופכים אותו לפלטפורמה אידיאלית למיצוי הז'אנר.

השליטה על הצפייה נוחה יותר (אפשר לקבוע איזה מתכון רואים, מתי, כמה פעמים לצפות בו ובאיזה חלק של ההכנה לעצור לפני לפני שממשיכים לצפות בחלק הבא), האלמנט הטקסטואלי (המתכון) עוטף את הנגן, קיימת אופציית הדיון סביב המתכונים והרכיבים ותעשיית האוכל היא מפרסמת יציבה… אז לפני שאתם לוקחים את הלפטופ למטבח או בונים כיור סביב הדסקטופ, שתי דוגמאות למיצוי אינטרנטי של הז'אנר: אחת בתוכן, אחת בממשק:

Great Depression Cooking היא הפקת ווב סמי מקצועית (וכאן גם טמון קסמה) שבה אנחנו מתלווים לקלרה בזמן שהיא מבשלת מתכונים מזמן המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה30. קלרה מדברת בישירות למצלמה גם על תהליך הבישול וגם על אותה התקופה (קלרה היא סבתא רבא בת 91). ההגשה חמה אבל לא סנטימנטלית כמו האוכל שגם הוא טעים ומזין אבל רחוק מלהיות מפונפן (הרבה ביצים, תפוחי אדמה ופסטה).  הסדרה עלתה לרשת כבר בשנת 2007 אבל זכתה לעדנה וחשיפה עם פרוץ המשבר הנוכחי. הצפיות עלו מעשרות אלפים למאות אלפים. הדיוידי כבר בעשייה וניתן להזמין אותו באתר.

ברמת הממשק, Rouxbe עושה חשק ללקק את האצבעות. זהו אתר שמחשיב עצמו בית ספר לבישול (לחובבנים ולמקצוענים). אין פה מגישים סלבריטאים, רק האוכל במרכז הנגן שמשדר וידאו באיכות מצויינת. כל מתכון נפתח בתקציר של המנה, אפשרות לראות את המתכון בטקסט, ומעבר לוידאו ההדרכה המלא. ההכנה המצולמת מחולקת למקטעים וקיימת שליטה על עוצמת הווליום של הקריינות ושל המוזיקה המלווה.

אם במהלך ההכנה אתה מבקש להבין טוב יותר תהליך כללי שקשור למתכון ( איך לרדד קמח, איך לבחור שרי) הלינק פותח חלון בתוך הנגן עם הסבר וידאו שבסופו אתה חוזר לתפריט . העיצוב הנקי מאפשר לשפע האינפורמציה על הפורומים, החנות, ההסברים הכללים ועוד להיות נגיש ולא מאיים – חוייה גסטרונומית בחסות חווית משתמש חכמה.

עדכון 19 דצמבר: תכנית חדשה באתר hungry nation מלמדת איך להכין קוקטיילים ב12 שניות

מנועי חיפוש וידאו

היצע הוידאו באינטרנט הוא רחב ומגוון כמו האינטרנט עצמו. ישנם עשרות מיליונים של שעות וידאו שזמינות לצפייה, ורק ביוטיוב לבדו כל דקה מביאה איתה עוד 13 שעות של וידאו. כל זה הופך את חיפוש הסרטון הנכון למשימה יותר ויותר מאתגרת. אפילו youtube, על המרכזיות הבלתי ניתנת לערעור שלו, לא מכסה חלק גדול מההיצע האינטרנטי שכולל תוכן מקורי, תוכן טלוויזוני, חומרים אקלוסיבים לאתר או לספק תוכן, קליפים חדשותיים, עדכוני ספורט, חומרים שאינם מיינסטרימים, חומרים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים וחומרים שהמוסריות שלהם מוטלת בספק (יוטיוב במאמציה להפוך לרווחית מנקה את האתר במרץ ממה שלא מיועד לכל המשפחה או שהיא לא יכולה להצמיד לו פרסומות).

מנועי חיפוש הם שערי הכניסה לאינטרנט והדבר גם נכון לוידאו ברשת. ההתרחבות האדירה של התחום הביאה ליצירתם של מנועי חיפוש מוכווני וידאו. הם שונים באופן שבו הם סורקים את הרשת ואת אתרי הוידאו, והם שונים באופן שבו התוצאות מוצגות למשתמש. שלושת מנועי חיפוש הוידאו המובילים הם: Loom TV, Blinkx ו Cast TV:

 לום טיוי – מנוע חיפוש שמשמש גם כנגן מדיה. תוצאות החיפוש מופיעות ברשימה מתקפלת ובמרכז המסך ניתן לצפות בסרטונים. האתר אידיאלי למי שצופה באינטרנט על גבי מסכי טלוויזיה מאחר וכל החוויה (החיפוש, התוצאות והצפייה) מתרחשת במקום אחד. בנוסף האתר מאפשר לייצר פלייליסטים אישיים, לנהל צ'אטים ולעשות התאמה אישית של הממשק. החסרון העיקרי של לום טיוי הוא בכך שהנגן עובד רק עם אתרים שמאפשרים אמבדינג. לסיכום: מנוע חיפוש סביר. חויית צפיה מעולה

 קאסט טיוי – מנוע החיפוש מנגן באתר סרטונים מאתרים שמאפשרים אמבד אבל גם מציג תוצאות מאתרים חיצוניים שלחיצה עליהם מובילה אותך ליעד. התוצאות שהוא מספק מגיעות מאתרים רבים וכוללות, בין השאר, גם פרקים של סדרות טלוויזיה שזמינים לצפייה ברשת, קטעי חדשות עדכניים ועוד. בנוסף, בעמוד הבית, ניתן למצוא גם סקירות ובחירות עורך. לסיכום : מנוע חיפוש טוב. חווית צפיה טובה

 בלינקס – בלינקס הוא מנוע חיפוש הוידאו המקיף ביותר. לצורך סינון התוצאות הוא עושה שימוש נרחב בתגיות, שימוש במאמרים שבהם לינקקו לסרטון מסוים ושימוש בטכנולוגיה שממירה אודיו מהסרטון לטקסט ומאפשרת אינדוקס מדויק יותר של תוכן הסרטון. התוצאות המתקבלות מופיעות בשורה וניתן לצפות בשרשרת של תקצירי הסרטונים (חמש עשרה השניות הראשונות של כל תוצאת חיפוש ברצף). התוצאות קליקביליות ומובילה לעמוד ממנו הסרטון נלקח. לסיכום: מנוע חיפוש מעולה. חויית צפיה סבירה

בכל מקרה, ממליץ לחפש ולצפות בתכני הוידאו בדפדפן פיירפוקס, לא מאי אילו טעמים אידיאולוגים, פשוט כי סטרימיניג עובד משמעותית חלק יותר עם השועל.

* אחרון חביב וחתרני הוא Project Free TV. האתר הוא לא מנוע חיפוש כי אם אינדקס מתעדכן תדיר של לינקים לתכניות טלוויזיה וסרטים שזמינים לצפייה באינטרנט בנתיבי סטרימינג

איך NBC.com הפסידה באולימפיאדה

רשת NBC השקיעה כמיליארד דולר בזכויות השידור של האולימפיאדה ואת התכנים הפיצה בתחנת הדגל, בתחנות כבלים שבבעלותה, ובאתר מבוסס וידאו שהוקם לצורך הארוע בשם  NBCOlympics.com. למרות התחזיות, העניין והרייטיניג, ההכנסות מהפרסום בוידאו און ליין היו 5.75 מיליון דולר – סכום מזערי ביחס לגודל השוק וגודל האירוע.

לצורך השוואה, לפני מספר חודשים CBS הכניסה 23 מליון דולר מפרסום בוידאו אונליין בשלושת השבועות של טורניר כדורסל המכללות March Madness. לצורך השוואה נוספת (שלא להגיד עלבון צורב)   Yahoo Sports הקימו אתר מיוחד לאולימפיאדה שכלל בעיקר דיווחים,פרשנויות וראיונות, אבל לא שידורים של אירועי הספורט. בשלושת הימים הראשונים ביקרו באתר של יאהו 8 מיליון יוניקים שזה 1.3 מיליון יותר מבקרים מאשר באתר האולימפיאדה של NBC

אז אם היה קהל שרצה לצרוך את התכנים האולימפים און ליין והאינטרנט כבר הוכיח את עצמו כפלטפורמה רווחית לשידורי ספורט, למה הרווחים היו כל כך מאכזבים? הסיבות נעוצות בהתנהלות הרשת, שמצד אחד הבינה שהיא חייבת נוכחות באינטרנט אבל (עושה רושם) הגבילה את מאמציה ליצירת עוד שלוחה שבה תוכל למכור את התכנים שכבר ברשותה במקום להתחייב לפלטפורמה ולצרכים השונים שלו.

olimpic.jpg

בתור התחלה, NBC החליטה שלא לשדר את האירועים החשובים באתר עד שהם לא ישודרו בטלוויזיה (בחוף המזרחי ובחוף המערבי)  מה שאומר שמי שרצה לצפות בתחרויות החשובות און ליין פשוט הלך לאחד מאלפי האתרים שהציעו סיקור חי של כל האירועים בזמן אמת.

יתרה מכך NBC החליטה שלא לשדר באתר את האירועים הכי פופולארים, כגון השחייה או ההתעמלות,  אלא רק בטלוויזיה. כוונתם הייתה לוודא שהצופים יצפו בטלוויזיה באירועים הגדולים (היכן שהפרסום מניב הרבה יותר כסף) אבל זה רק גרם לאנשים לזנוח את האתר כיעד לצפייה.

ההחלטה להעניק אקסלוסיביות לטלווזייה בתכנים מסויימים מזכירה מאוד את הסיפור של רשת  CW שצימצמה את תכני הסדרה Gossip Girl הפופולארים ברשת בשביל להטות צפייה לטלוויזיה ובסוף הפסידה צופים בשתי הפלטפורמות. אם עולה מסקנה משידורי האולימיפיאדה בכל העולם ובדוגמאות כגון Gossip Girl היא שקרוס מדיה חכם ונדיב בדרך כלל מחזק את הצפייה בכל הפלטפורמות ואילו נסיונות לשלוט בזרם הצופים בדרך כלל מייצר צופים שהולכים למקום אחר.

הגורם הבעיתי הנוסף הוא בחירת הנגן של האתר. על מנת לצפות בתכני הוידאו הגולש היה צריך להוריד את הנגן החדש של מיקרוספוט Silverlight.  הנגן שקיבל ביקורות פושרות עד טובות, הוא פורמט חדש שההתקנה שלו היא סוג של משוכה בדרך לצפייה זמינה של התכנים באתר. מי שלא היה לא כוח להתעסק עם זה, לא חזר. יתרה מזאת, הנגן לא עבד עם מחשבים ישנים ובפועל מנע צפייה ממשתמשים שאין ברשותם מחשב חדש או שיש להם Firewall.

בחירות תמוהות נוספות בתחום התוכן כללו תיוג לא נכון של ארועים, ארכיון קטן (שבעה ארועים מהיומיים הראשונים לתחרות), ושידור האירועים ללא פרשנות. מי שאוהב שידורי ספורט בדרך כלל רגיל לקבל אותם עם הפרשנות, בטח כשמדובר בתחומי ספורט שמתוודעים אליהם פעם בארבע שנים.

olimpic-2.jpg

זה לא שNBC לא עשתה כסף מהטלוויזיה, אבל כסף גדול מהאינטרנט היה גם במרחק של כמה החלטות (או חוסר בהחלטות) שההגיון מאחוריהן תמוה לא רק בדיעבד. כמו כן הייתה פה הזדמנות שהוחמצה, להפוך מיליונים של חובבי ספורט אמריקאים לגולשים קבועים באתר של NBC. 

הנתונים האלה בולטים במיוחד לאור העובדה שהאולימפיאדה בביג'ין תירשם כארוע שבו הוידאו ברשת עלה כיתה מבחינת הרגלי הצפייה באתרים בעולם. הBBC דיווח על 40 מיליון סטרימס שהביאו 6.5 מיליון שעות שידור לפי דרישה. איחוד השידור האירופאי מדווח על 18 מיליון צופים באולימפיאדה ברשת.  בסין 100 מיליון אנשים ראו את התכנים ממסך המחשב ובאתר ההורדות מינינובה טקס הפתיחה הניב 600,000 הורדות. גם בישראל, אתר הספורט של ערוץ 5 ספר 2.5 מיליון צפיות שהניבו רווחים של חצי מיליון שקל. ברכות לזוכים.