ארכיון תגיות: סדרת אינטרנט

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 14

רשימה נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Dropped – פורמט ריאליטי אינטרנטי שאפתני שממומן על ידי מותג הבירה הייניקן. בכל שבוע, בחור אורבני אחר נלקח מחייו המערביים הנוחים ו"מושלך" לארץ לא ידועה. לאחר שהוא מוריד את כיסוי העיניים הוא מגלה שהוא באלסקה או מרוקו, או קמבודיה. הסדרה מתעדת את הרפתקאותיו מחוץ אזור הנוחות שלו לאורך שלושה פרקים: כל שבוע בחור אחר והרפתקה אחרת. לפרויקט ממשק מרשים בדף ייעודי ביוטיוב שבו אמור להיחשף בקרוב גולש מהבית שביקש ויזכה לצאת להרפתקה בלתי ידועה ומצולמת משלו.

Sugarboy – ילד ג'ינגי' עם דמיון מפותח מספר לכם בנשימה אחת סיפור פעולה ממוחו הקודח וזאת לאחר שאכל הרבה ממתקים . אנחנו לא רק שומעים את הסיפור אלא גם רואים את העולם כפי שהוא מדמיין אותו. אחד ממפיקי הסדרה הוא ג'ימי פאלון ובהתאמה יש בה הרבה הופעות אורח של פרצופים מוכרים

Zoochosis – לא סדרה לינארית כי אם אוסף סרטונים שבאים מאותו בית הפקה ויצירה של פטריק סקוט.  קשה להסביר את התכנים (ההסבר שמציע האתר הוא "סדרת סרטונים שהם בלתי נשכחים מבחינת סגנון ותוכן.") אבל מדובר היצירות שנעות על הגבול שבין וידאו ארט לקליפים קצרים. יש שם יונים מדברות, קלוז אפים על אוכל שלא בהכרח מעוררים תאבון והרבה מאד מתח מיני בצילום איטי.

Prison Dancers – סדרת ווב מוזיקלית ששואבת את השראתה מהלהיט הוויראלי של האסירים הפיליפינים שרוקדים בכוראוגרפיה מתואמת את Thriller של מייקל ג'קסון.  הסדרה עוקבת אחרי שש דמויות של אסירים מאותו הכלא, ועושה את זה דרך שירים. בנוסף, היא מציעה לצופה לבנות את העלילה לפי רצונו דרך בחירה בין שלוש אפשרויות  המשך בסוף כל פרק. אותו הרכב של שחקנים אמריקאים פיליפיניים גם מעלים את המחזמר ככהפקה בימתית מלאה בניו יורק.

משיח – סדרת האינטרנט הישראלית המדוברת ביותר של החודשים האחרונים התחילה בכלל כפיילוט לטלוויזיה. אודי כגן ודנה פוליג יצאו לדרך עם מוקומנטרי שמלווה "אמן אינטרטניימנט"  ועוזרו הנאמן האורגניסט זיו כשהם מפלסים את דרכם בתחתית עולם הבידור הישראלי. ההומור של הסדרה נובע מהדמויות (משוחקות ומתוזמנות לעילא) שמקיימות בתוכן שילוב בלתי אפשרי של רגישות אדירה למי שצופה בהם לצד חוסר מודעות עצמית קיצוני.  הסדרה שלא עברה את מנהלי הפיתוח של הערוצים השונים, נערכה מחדש לרשת היכן שההומור שלה מצא בית חם והרבה מאד באזז.

רנה -סדרה מוקומנטרית  ישראלית שיצרו עופר רבין וגיא ויטלזון  וכוכבה רנה  – זמר של להיט אחד שנשכח בשנות השמונים. בהגיעו לגיל הפנסיה החליט לוותר על המנוחה לטובת מאבק למימוש חלום הקאמבק. מעניין לבחון את רנה ביחס למשיח (בפסקה הקודמת) כי שתיהן עוסקות באותו עולם, דרך אותו סוג של דמות ונשענות על הומור מבוכה. אבל הן שונות – לרנה, קשה לסלוח על חוסר המודעות שלו כי בשונה ממשיח שהוא דביל בלתי מזיק, רנה (הדמות) שוביניסט אגרסיבי. הדמות והעובדה שהפאנצ'ים בסדרה פחות מודגשים יוצרים חזון אמנותי שונה ומאתגר.

Burning Love – הפקה מצליחה ומשופעות כוכבים מבית  Yahoo Screen. הסדרה היא פרודיה על תכניות הריאיליטי בסגנון "הרווק" שסוגרות בבית אחד גבר אחד ו12 נשים שמתחרות על ליבו. הסדרה לא מוותרת על שום אלמנט שחוק מתכניות הריאליטי בשביל לייצר קומדיה אפקטיבית. בעונה הראשונה היה רווק, בשנייה רווקה  במרכז, ובעונה השלישית הדמויות התמודדו על פרס משנה חיים של 900 דולר.

H+ – סדרת מדע בדיונית מושקעת שמתארת עתיד שבו לכולנו יש צ'יפ במוח שמחבר אותנו לאינטרנט והופך את העולם לעולם עם ממשק משתמש (דמיינו משקפיים של גוגל, אבל בילט אין למוח). אבל, למחשבים ובמיוחד כאלו שמחוברים לרשת יש סיכוי להידבק בווירוס, וזה בדיוק מה שקורה בתחילת הסדרה. הסיפור נע בין 10 ארצות וזמנים שונים ומחבר סיפורים שונים של דמויות שונות לכדי סיפור מתח על מה שהוביל ליצירת הווירוס.

Awkward Black Girl – סדרה זוכת פרסים שכשמה כן היא, עוקבת אחרי החיים של נערה שחורה בשם J שיש לה הנטייה למצוא את עצמה בסיטואציות מביכות. הסדרה מתוארת מנקודת מבטה של J שמשתפת את הצופה בתחושות שלה דרך קריינות. הסדרה שהתחילה כהפקה צנועה רכשה לעצמה מעריצים רבים ולעונתה השנייה כבר גייסה סכום של 56 אלף דולר דרך קיקסטארטר. איסה ריי היא יוצרת הסדרה, הכותבת והשחקנית הראשית.

קול קורא לתחרות יוצרים ברשת

יוזמה מבורכת: איגוד המפיקים בשיתוף יוטיוב ומשרד הכלכלה הכריזו על תחרות ליצירה ברשת.  פרסים עד 40 אלף שקל ונסיעה ללונדון. דדליין 9 בספטמבר. להלן הפרטים…

מה?
ניתן להגיש לתחרות פיילוט או טריילר – שניהם באורך 5 דקות לכל היותר –  המציגים בצורה הטובה ביותר את היצירה הארוכה יותר שאתם חולמים לפתח – סידרת רשת, סרט דוקומנטרי / עלילתי קצר, או סרט אנימציה. הפיילוט או הטריילר צריכים לעמוד בזכות עצמם ומיועדים לשידור ראשוני ברשת בלבד!

מי?
התחרות פתוחה בשני מסלולים:
המסלול המקצועי – מיועד ליוצרי קולנוע, טלוויזיה או אנימציה, שיצרו יצירה אורקולית אחת לפחות, קצרה או באורך מלא, ששודרה בטלוויזיה ו/או הוקרנה בבתי הקולנוע ו/או הוכרה על ידי מוסד מוכר ללימודים גבוהים כעבודת גמר ו/או יצרו גוף עבודות משמעותי שהתפרסם ברשת האינטרנט.
מסלול הסטודנטים –  מיועד ליוצרים הלומדים במוסד מוכר להשכלה גבוהה בתחום הקולנוע ו/או הטלוויזיה ו/או האנימציה ו/או התקשורת.

מתי?
המועד האחרון להגשת טריילרים או פיילוטים לתחרות: 9 בספטמבר 2013 בחצות.

במה זוכים?

זוכי המסלול המקצועי:

1#40,000 ש"ח ונסיעה ללונדון עם שהות של שבוע ב-YouTube Space

2#30,000 ש"ח

3#20,000 ש"ח

זוכי מסלול הסטודנטים:

1#20,000 ש"ח ונסיעה ללונדון עם שהות של שבוע ב-YouTube Space

2#10,000 ש"ח

3#5,000 ש"ח

איך מגישים?
– כותבים, מצלמים / מציירים ועורכים את הפיילוט / טריילר באיכות Pal) HD)
– מעלים לערוץ ה-YouTube הפרטי שלכם את היצירה המוגמרת.
– ממלאים את טופס ההרשמה המקוון, מאשרים את התקנון ומצרפים את הלינק לסרטון.

הרשמה ותקנון בעמוד התחרות . בהצלחה.

סדרות אינטרנט ששווה להכיר 13

רשימה נוספת של סדרות אינטרנט שמסמנות את הפוטנציאל של תוכן מקורי ברשת:

Continuum – סדרת מתח מדע בדיוני מושקעת שמתחילה עם התעוררותה של אסטרונאטית צעירה על גבי חללית שנסחפת בחלל. היא לא זוכרת איך הגיעה לשם והיחידי שמסוגל לספק תשובות הוא מחשב החללית שכוונותיו לא לחלוטין ברורות. בהמשך היא תגלה נוסע נוסף, מסתורי לא פחות. הסדרה היא הפקה עצמאית זוכת פרסים והעונה הראשונה זמינה לצפייה גם ביוטיוב (צפייה באתר הסדרה הוא בתשלום).

Video Game High School –  סדרה שאפתנית שמורכבת מתשעה פרקים (ממוצע של 15 דקות לפרק) שזכתה כבר ל35 מליון צפיות ביוטיוב ובאתר שהפיק את הסדרה Rocket Jump. הסדרה, שמימונה הושג דרך קמפיין בקיקסטארטר, מספרת את סיפורו של בראיין: ילד חביב שמכור למשחקי מחשב. הסדרה מתרחשת בעתיד הלא רחוק שבו השחקנים הכי טובים הם הסלבריטאים הכי גדולים. בראיין, באווחת מזל, מוצא את עצמו מוזמן לבית הספר הגבוה והנחשק לאמנויות משחקי המחשב, היכן שהוא לומד על חברות, אהבה ומה הדרך הכי טובה להרוג כמה שיותר אנשים במשחק יריות.

 סנאי סנאי – סדרת רשת מוקומנטרית שמופקת בחסות בירה גולדסטאר ועוקבת אחרי ירון ברלד ודודו ארז במהלך סבוב הופעות שלהם בצפון. הם שם בשביל לנסות חומרים חודשים לרוטינת הסטנד אפ ואנחנו מקבלים הצצה להרפתקאות שלבם ובעיקר למערכת היחסים ביניהם.  יוצרי הסדרה יצרו שפה וסגנון שמרכיבים חווית תוכן שלא נשענת רק על פאנצ'ים.

WIGS – למעשה מדובר על ערוץ ביוטיוב שמייצר תוכן דרמטי מתוסרט לנשים בגילאי 25 פלוס. בערוץ יש סדרות אינטרנט (6-12 פרקים) מיני סדרות (3 פרקים) וגם סרטונים שעומדים כסיפורים קצרים בפני עצמם. העובדה שמדובר ברצף קבוע של דרמות מושקעות, מבחינת הכתיבה, הבימוי והצילום, הביאה לכך שהרבה פרצופים מוכרים מעטרים את התכנים האינטרנטיים האלו כגון ג'וליה סטיילס, רוזאנה ארקט וג'ניפר בילס. בשלושת החודשים הראשונים של הערוץ הוא הצליח לייצר 15 מליון צפיות.

Comedians in Cars Getting Coffee – סדרה מבית היוצר של ג'רי סיינפלד. בכל פרק הוא נכנס לרכב וינטג' אחר (מרצדס, אסטון מרטין וכו) ונוסע לאסוף קומיקאי לארוחת צהריים (אלק בלדווין, ריקי ג'רוויס וכו) בדרך הם מדברים…כמה פשוט, ככה מענג.

Judith : My quest for Judaism  – סדרה עצמאית ישראלית. ג'ודית היא אמריקאית יהודייה שמחליטה לעלות לארץ על מנת להגשים את ייעודה הרוחני כנשמה כשרה. היא מחליטה לתעד את המסע הזה לגילוי עצמי והתחברות לשורשים. תוך זמן קצר ולאורך מפגשיה עם אנשים שונים, ג'ודית מתגלה כגזענית, צדקנית ובעלת מיניות אגרסיבית. על פי יוצרי הסדרה יש פה סאטירה על האופן שבו אנשים מסוימים הם דתיים נושאי בשורה מטעם עצמם שלחלוטין עיוורים לעומק הפגמים שלהם.

Finding Susan Glenn – סוזאן גלן היא שם קוד ל"יפה של הכיתה", זאת שהיופי שלה מאיים במציאות אבל מככב בפנטזיות. בסדרה הזו, שממומנת על ידי AXE,  בחור בן 30 מחליט למצוא את אותה נערת החלומות, להתגבר על הפחד ולזכות בליבה. את הסדרה הקומית כתב ביים ואף מככב מקס גרינפלד – שמידט מ"נערה חדשה". הסדרה היא חלק מקמפיין שקורא לא לפחד מסוזאן גלן של העולם. למרות הלוק של הפרק הראשון זו אינה סדרת ווב קאם.

The Exquisite Forest – לא סדרת אינטרנט כי אם פרויקט תוכן מרתק מבית גוגל שמשתמש ביכולות של דפדפן הכרום על מנת לייצר תכני אנימציה בשיתוף הגולשים. אותו "יער מעודן" מכיל עצים שכל אחד מהם מתחיל ממקטע אנימציה שנעשה על ידי אמן מפורסם, על גבי אותה התחלה כל אחד יכול להוסיף את האנימציה שלו (יש כלים באתר) וכך ליצור רצף שמישהו אחר מוזמן להמשיך. בדרך זו נוצר עץ אחד עם אינספור ענפים שונים שכל אחד מהם מייצג רצף שונה. בלינק תמצאו סרטון הסבר שעושה עבודה טובה יותר ממני ועם קצת משחק תראו את הקסם של הפרויקט.

לקרוא את העתיד בגרף

The Gartner Hype Cycle הוא גרף שמתאר את מחזור החיים של טכנולוגיה חדשה (למשל הדפסה בתלת מימד או טלוויזיה באינטרנט).  אותו מחזור חיים מחולק לחמש נקודות שלא נובעות מרמת הפיתוח הטכנולוגי אלא מרמת האימוץ של אותה טכנולוגיה על ידי החברה/כלכלה/תקשורת.  על פי המודל של חברת הייעוץ Gartner, טכנולוגיה חדשה מתחילה בצמיחה שנובעת מהציפיות ממנה. הציפיות נוטות לצאת מפרופורציה ולכן בשלב השני הטכנולוגיה תאכזב. לאחר שהיא תגיע לשפל היא תתחיל צמיחה מחודשת ומפוכחת יותר. אם היא תוכיח את הישימות שלה בשלב הזה, היא תוכל לגדול במתינות ולמצוא נתח שוק.

כוחה של ההשקפה שנובעת מהגרף הוא לא ברמת דיוק החיזוי, אלא בכך שהיא נותנת את הבכורה למרכיב הפסיכולוגי והסוציאלי . "הייפ" הוא מושג שמדבר על ציפיות מוגזמות, על תוצר אנושי לא מדעי בעליל אבל כזה שיש לו תפקיד מכריע בהנעת הקידמה. במילים אחרות, הכל זה אנשים. מכיוון שזו השקפה טכנולוגית היא מאד רלוונטית לקרוס מדיה אבל אני מוצא שזו גם השקפה שישימה לפלטפורמות נאראטיביות כמו סדרות אינטרנט ומשחקי מציאות חלופיים.

המטרה של גרף ההייפ הוא לאפשר לאנשים שמשקיעים או מעורבים בטכנולוגיות לקבל החלטות מושכלות יותר. אחת לשנה החברה מוציאה גרף ודו"ח שממקם את הטכנולוגיות של התקופה במקומות הרלוונטים על הגרף (בהמשך). ההתנהגות שהגרף מזמן בהקשר הזה היא התבוננות מפוכחת: דהיינו, לא צריך לרוץ  להשקיע בכל טכנולוגיה שיש  עליה "הייפ" ומצד שני לא למהר להספיד טכנולוגיות שהתפיסה עליהן היא שהן גמרו את הסוס.

השיח בתחום הקרוס מדיה מונע במידה רבה משיחה על טכנולוגיות והתייחסות לגרף יכולה לאפשר נקודת מבט רחבה יותר בתחום שצריך נואשות פרספקטיבה. אני לא חושב שכל תובנה שעולה מגרף היא בהכרח נכונה וצריך לחיות על פיה אבל אני כן מוצא שאופן החשיבה שנובע מהגרף מסביר את העולם שבו אנו חיים. למשל, טלוויזיה באינטרנט בהיבט הכי רחב שלה (לא connected tv). הדיבור עליה וההשקעות בה החלו לפני חמש שנים (לא יכולת לברוח מהבאזז בכנסים מקצועיים) אבל רק בשנתיים/שלוש האחרונות אנחנו רואים פריחה אמיתית ואימוץ אמיתי של העולם הזה  אצל המשדרים והצופים. בין לבין, הרבה קברניטי טלוויזיה חשו שהאיום הוסר כי התחושה הייתה שהדיבורים נגמרו בלא כלום.

ניתן לראות את התהליך הזה לפי השלבים בגרף (מצוטט מויקיפדיה) הם:

TECHNOLOGY TRIGGER – – "טכנולוגיה פורצת דרך". תצוגה ציבורית, מוצר פורץ דרך או אירוע אחר שיוצר עניין נרחב של העיתונות ו/או של התעשייה.

PEAK OF INFLATED EXCPECTATIONS – – "פסגה של ציפיות מנופחות". תקופה של התלהבות מוגזמת ולא מציאותית המעוררת ע"י מנהיגי טכנולוגיה. ישנן מס' הצלחות אבל יותר כשלים בזמן שהטכנולוגיה נדחפת לגבולות שלה. הגופים היחידים העושים כסף בשלב הזה הם מארגני ועידות ומוציאים לאור (מגזיני תעשייה וכו') ולא החברה עצמה…

TROUGH OF DISILLUSIONMENT – – "אבוס של התפכחות". זוהי הנקודה בה הטכנולוגיה יוצאת מהאופנה והעיתונות נוטשת את הנושא, מכיוון שהטכנולוגיה לא חייה עד להגשמת הציפיות המנופחות ממנה.

SLOPE OF ENLIGHTENMENT – – "שיפוע של הארה"- למרות שהעיתונות כבר אינה מכסה את הנושא, מספר עסקים עדיין ממשיכים ב"שיפוע ההארה" ומנסים למצוא יתרונות ואפליקאציות מעשיות של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים. מתודולוגיות וכלים הופכים לזמינים ומקלים על תהליך הפיתוח.

PLATEAU OF PRODUCTIVITY – "מישור של פרודוקטיביות"- יתרונות אמיתיים של הטכנולוגיה מודגמים ומוכחים. כלים ומתודולוגיות נעשים יציבים, והדורות הבאים של הטכנולוגיה מופיעים. הגובה הסופי של המישור תלוי בשאלה, האם הטכנולוגיה ישימה באופן רחב או שהיא מתאימה רק לשוק צר (נישה).

להלן גרף הטכנולוגיות מיולי מ2011: 

במאמר הזה אני לא מתיימר לנתח את התובנות שעולות מהגרף, אלא בעיקר להציג את הקונספט (למי שמעוניין להעמיק עוד  בנושא, האינטרנט מלא בניתוחים של הגרף). אני רוצה להציע שצורת הגרף יכולה לתאר דברים שאינם בבסיסם טכנולוגיה אלא דרכים לספר סיפור כמו למשל ARG או סדרות אינטנרט. בשני המקרים התחלנו מהייפ. כתבו על זה הרבה יותר מאשר עשו את זה. לאחר מכן הגיעה תנופת עשייה. כך למשל שנה שעברה היו לפחות עשרים סדרות אינטרנט שנעשו על ידי מפרסמים ולפני ארבע שנים היה יוצא ARG חדש בעולם בכל שבוע.  אחרי ההייפ הגיעה הנפילה.  קצב ההפקות של סדרות האינטרנט התמתן וקצב העשייה של הARG כמעט פסק. אני חושב שהARG לא צלח את הslope of enlightment ויישאר כמוצר נישתי מכיוון שאין לו הצדקה כלכלית בצורתו הטהורה. סדרות אינטרנט לעומתו נמצאות בעלייה מתמדת ויציבה והופכות להיות יצירות לגיטימיות ומסחריות שמגדילות את הנתח שלהן בעולם המדיה. אבל אנחנו בשלב שבו הנתח הגדל הוא פרופורציונלי, אמיתי ולא כזה שמונע מהייפ.