ארכיון תגיות: עתיד

לקרוא את העתיד בגרף

The Gartner Hype Cycle הוא גרף שמתאר את מחזור החיים של טכנולוגיה חדשה (למשל הדפסה בתלת מימד או טלוויזיה באינטרנט).  אותו מחזור חיים מחולק לחמש נקודות שלא נובעות מרמת הפיתוח הטכנולוגי אלא מרמת האימוץ של אותה טכנולוגיה על ידי החברה/כלכלה/תקשורת.  על פי המודל של חברת הייעוץ Gartner, טכנולוגיה חדשה מתחילה בצמיחה שנובעת מהציפיות ממנה. הציפיות נוטות לצאת מפרופורציה ולכן בשלב השני הטכנולוגיה תאכזב. לאחר שהיא תגיע לשפל היא תתחיל צמיחה מחודשת ומפוכחת יותר. אם היא תוכיח את הישימות שלה בשלב הזה, היא תוכל לגדול במתינות ולמצוא נתח שוק.

כוחה של ההשקפה שנובעת מהגרף הוא לא ברמת דיוק החיזוי, אלא בכך שהיא נותנת את הבכורה למרכיב הפסיכולוגי והסוציאלי . "הייפ" הוא מושג שמדבר על ציפיות מוגזמות, על תוצר אנושי לא מדעי בעליל אבל כזה שיש לו תפקיד מכריע בהנעת הקידמה. במילים אחרות, הכל זה אנשים. מכיוון שזו השקפה טכנולוגית היא מאד רלוונטית לקרוס מדיה אבל אני מוצא שזו גם השקפה שישימה לפלטפורמות נאראטיביות כמו סדרות אינטרנט ומשחקי מציאות חלופיים.

המטרה של גרף ההייפ הוא לאפשר לאנשים שמשקיעים או מעורבים בטכנולוגיות לקבל החלטות מושכלות יותר. אחת לשנה החברה מוציאה גרף ודו"ח שממקם את הטכנולוגיות של התקופה במקומות הרלוונטים על הגרף (בהמשך). ההתנהגות שהגרף מזמן בהקשר הזה היא התבוננות מפוכחת: דהיינו, לא צריך לרוץ  להשקיע בכל טכנולוגיה שיש  עליה "הייפ" ומצד שני לא למהר להספיד טכנולוגיות שהתפיסה עליהן היא שהן גמרו את הסוס.

השיח בתחום הקרוס מדיה מונע במידה רבה משיחה על טכנולוגיות והתייחסות לגרף יכולה לאפשר נקודת מבט רחבה יותר בתחום שצריך נואשות פרספקטיבה. אני לא חושב שכל תובנה שעולה מגרף היא בהכרח נכונה וצריך לחיות על פיה אבל אני כן מוצא שאופן החשיבה שנובע מהגרף מסביר את העולם שבו אנו חיים. למשל, טלוויזיה באינטרנט בהיבט הכי רחב שלה (לא connected tv). הדיבור עליה וההשקעות בה החלו לפני חמש שנים (לא יכולת לברוח מהבאזז בכנסים מקצועיים) אבל רק בשנתיים/שלוש האחרונות אנחנו רואים פריחה אמיתית ואימוץ אמיתי של העולם הזה  אצל המשדרים והצופים. בין לבין, הרבה קברניטי טלוויזיה חשו שהאיום הוסר כי התחושה הייתה שהדיבורים נגמרו בלא כלום.

ניתן לראות את התהליך הזה לפי השלבים בגרף (מצוטט מויקיפדיה) הם:

TECHNOLOGY TRIGGER – – "טכנולוגיה פורצת דרך". תצוגה ציבורית, מוצר פורץ דרך או אירוע אחר שיוצר עניין נרחב של העיתונות ו/או של התעשייה.

PEAK OF INFLATED EXCPECTATIONS – – "פסגה של ציפיות מנופחות". תקופה של התלהבות מוגזמת ולא מציאותית המעוררת ע"י מנהיגי טכנולוגיה. ישנן מס' הצלחות אבל יותר כשלים בזמן שהטכנולוגיה נדחפת לגבולות שלה. הגופים היחידים העושים כסף בשלב הזה הם מארגני ועידות ומוציאים לאור (מגזיני תעשייה וכו') ולא החברה עצמה…

TROUGH OF DISILLUSIONMENT – – "אבוס של התפכחות". זוהי הנקודה בה הטכנולוגיה יוצאת מהאופנה והעיתונות נוטשת את הנושא, מכיוון שהטכנולוגיה לא חייה עד להגשמת הציפיות המנופחות ממנה.

SLOPE OF ENLIGHTENMENT – – "שיפוע של הארה"- למרות שהעיתונות כבר אינה מכסה את הנושא, מספר עסקים עדיין ממשיכים ב"שיפוע ההארה" ומנסים למצוא יתרונות ואפליקאציות מעשיות של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים. מתודולוגיות וכלים הופכים לזמינים ומקלים על תהליך הפיתוח.

PLATEAU OF PRODUCTIVITY – "מישור של פרודוקטיביות"- יתרונות אמיתיים של הטכנולוגיה מודגמים ומוכחים. כלים ומתודולוגיות נעשים יציבים, והדורות הבאים של הטכנולוגיה מופיעים. הגובה הסופי של המישור תלוי בשאלה, האם הטכנולוגיה ישימה באופן רחב או שהיא מתאימה רק לשוק צר (נישה).

להלן גרף הטכנולוגיות מיולי מ2011: 

במאמר הזה אני לא מתיימר לנתח את התובנות שעולות מהגרף, אלא בעיקר להציג את הקונספט (למי שמעוניין להעמיק עוד  בנושא, האינטרנט מלא בניתוחים של הגרף). אני רוצה להציע שצורת הגרף יכולה לתאר דברים שאינם בבסיסם טכנולוגיה אלא דרכים לספר סיפור כמו למשל ARG או סדרות אינטנרט. בשני המקרים התחלנו מהייפ. כתבו על זה הרבה יותר מאשר עשו את זה. לאחר מכן הגיעה תנופת עשייה. כך למשל שנה שעברה היו לפחות עשרים סדרות אינטרנט שנעשו על ידי מפרסמים ולפני ארבע שנים היה יוצא ARG חדש בעולם בכל שבוע.  אחרי ההייפ הגיעה הנפילה.  קצב ההפקות של סדרות האינטרנט התמתן וקצב העשייה של הARG כמעט פסק. אני חושב שהARG לא צלח את הslope of enlightment ויישאר כמוצר נישתי מכיוון שאין לו הצדקה כלכלית בצורתו הטהורה. סדרות אינטרנט לעומתו נמצאות בעלייה מתמדת ויציבה והופכות להיות יצירות לגיטימיות ומסחריות שמגדילות את הנתח שלהן בעולם המדיה. אבל אנחנו בשלב שבו הנתח הגדל הוא פרופורציונלי, אמיתי ולא כזה שמונע מהייפ.

IPTV – איך מראים טלוויזיה באינטרנט

רשתות הטלוויזיה מתעוררות מדי בוקר לעולם שבו אנשים נמצאים יותר זמן מול המחשב מאשר מול מסך הטלוויזיה. עולם שבו יש כבר דור שלם שמורגל בצפייה בתכנים ארוכים מול מסך המחשב ומקבל כמובן מאליו את הזמינות של כל תוכן שעולה על דעתו, דרך האינטרנט.

זה עדיין עולם שבו תכני הפריים טיים מביאים הכי הרבה אנשים ומכניסים הכי הרבה כסף, אבל השינוי כל כך מהיר וגורף שלהתעלם ממנו זו טעות טראגית (ע"ע תעשיית המוסיקה, תעשיית העיתונות) יאמר לזכות תעשיית הטלוויזיה שהיא לא מתעלמת מזה, וכל גוף שידור בעולם, למיטב הבנתו ויכולתו, מכין את הקרקע להתרחבות של מלחמת הרייטינג לזירה הדיגיטלית (היא כבר שם, זו עדיין לא הזירה המרכזית).

d7aad79ed795d7a0d79441

אחת הדרכים החשובות להיערכות הזו היא יצירת אזורי וידאו ייעודיים לתכנים של הגוף המשדר. ואין הכוונה לנגני וידאו, שיש כמעט לכל גוף תוכן. כאלו שמשובצים בתוך דפי רשת ובנויים להתנהגות של גלישה וובית. אלא על סביבה שבה הגולש יכול לשחזר את הצפייה הפאסיבית בתכנים טלוויזיונים וגם לקבל את היתרונות האינטראקטיבים של הפלטפורמה. אזורי וידאו ייעודיים דוגמת  אורנג' טיים והולו שעובדים כמעט כמו אפליקציה שבה נשמרת המרכזיות של המסך לצד פונצקציות (כמו זפזופ) שמסביבו. במילים אחרות : טלוויזיה באינטרנט.

התחום נקרא (IPTV (internet protocol Television ומשמעותו וידאו (חוויה טלוויזיונית) שמגיע על תשתית האינטרנט. הדגש בתחום הזה הוא על חווית משתמש ועל ממשק כי זה מה שמייצר את הבידול בין האופציות.

אותם הסביבות/ נגנים מגיעים בשלוש צורות מרכזיות: דרך set top boxes (ממירים אינטרנטים או סטרימרים כדוגמת boxee או ruku) דרך תוכנה על המחשב או על קונסולת המשחקים (כמו השרות של netflix) או בסביבת אתר כגון hulu או BBC iplayer. האופציה האחרונה היא הפופולארית ביותר מסיבה פשוטה. היא הפשוטה ביותר. אתה מקיש את כתובת הurl ואתה שם. אתה יכול לחבר את המחשב לטלוויזיה או לצפות ישירות מהמחשב.

קוד ההצלחה שלהם הוא פשטות בניווט שמאפשרת השענות אחורה. כמובן שיש מקום לאופציות מתוחכמות, אבל הUI לא צריך להציע את כולן על המסך, אלא רק לאפשר הגעה אליהן. להלן מאפיינים משותפים נוספים של הנגנים הדומיננטים:

יש הקפדה על מסך מוכהה שבמרכזו הנגן (שתופס את מרבית המסך). בהולו למשל הנגן אמנם 2/3 מהמסך אבל הוא מופיע ברצועה אופקית שחורה.

הטקסטים ואופציות הבחירה שנמצאים במסך מגיעים ברצועה רוחבית (בכמה אתרים אתה יכול לגלול מתחת לנגן ואז יש אינפורמציה בטורים ועוד מלא מלל, אבל צריך לגלול בשביל להגיע אליהם).

הקונטרולים של הוידאו בדרך כלל מופיעים כשאתה עובר עם העכבר על המסך.

הטקסטים החשובים שמופיעים במסך מחשב, קריאים גם בצפייה בטלוויזיה ממרחק הספה.

מאחר ומדובר בממשקים שבסופו של דבר יצפו במסך הגדול, האנקודינג (איכות השידור) גבוה (והתמונה גם בטלוויזיה לא מפוקסלת).

העתיד של הנגנים האלו מכוון לשימוש מוגבר בטאבלטים וסמארטפונים הן כשלט והן כמקום שבו אתה מייצר את האינטראקציה (צ'אטים, סקרים). כיוון נוסף הוא טלוויזיות שמגיעות עם הset top boxes וחיבור לרשת מובנה (גוגל טיוי). מבחינת ממשק ווידג'טים מסמנים את הדרך קדימה, כמו שהם עשו עם כל שירות אינטרנטי אחר.

d7aad79ed795d7a0d7943

מבחינה פיננסית, נשמע שהשוק הזה מכוון למודל של מנויים, ובינתיים הולו פרימיום הוא הנסיון הראשון בכך שלא היה הצלחה ענקית אבל גם לא נכשל. בהולו יש גם כוונה לייצר פרסומות אינטראקטיביות (פרה רולים שאתה יכול לעבוד איתם) בכלל, פרה רולים ומיד רולים הם מקור ההכנסה העיקרי של הנגנים האלו ולא באנרים (שמייצרים רעש בעיניים). גם דפים ממומנים (ללא גרפיקה בתנועה) שיש בהם נוכחות של הלוגו מסתמנים כמודל עובד.

ההצלחה הפיננסית הגדולה ביותר בתחום שייכת לא להולו כי אם לנטפליקס שמאפשרת סטרימינג של סרטים ותכניות טלוויזיה בתשלום סמלי. ההוכחה הגדולה ביותר להצלחת המודל היא פשיטת הרגל של בלוקבאסטר, הדור הקודם של צריכת אותם התכנים שלא השכילה להסתגל לשינוי.

אבל מעל לכל, הנגנים האלו מאפשרים לערוצי הטלוויזיה את ההזדמנות להפוך מערוץ אחד לספק תוכן. אם הם יעשו את עבודתם נאמנה, הצרכן יוכל באותו מקום לקבל את כל מנת התכנים שלו והערוץ יוכל לספק את זה בסביבה נוחה יותר לעיצוב ושליטה. הערוץ מצידו, יוכל להפוך לגוף תוכן בינלאומי, על כל המשמעויות שנגזרות מזה.

תוכן וטכנולוגיה : מפגשי פסגה

השוני בין תוכן אינטרנטי לתוכן קולנועי או טלויזיוני הוא קודם כל טכנולוגי. אין הכוונה לכך שהוא טכנולוגי בשונה מהם, אלא שכל אחת מהפלטפורמות האלו (קולנוע, תאטרון, סלולרי) היתה קודם כל חידוש טכנולוגי ורק אחר תרבות ושפה יחודיים. בכל זאת התוכן האינטרנטי שונה מקודמיו כי הוא בא לעולם בתקופה שבה ההתקדמות הטכנולוגית רצה קדימה במהירות שלא הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית. כותבי הקודים ממציאים לנו פטנטים ויוצרים שמחפשים דרכים חדשות לספר סיפור מוצאים בהם שימוש. להלן מספר דוגמאות למפגשים עדכניים בין תוכן לטכנולוגיה. 

The Wilderness Downtown – להקת Arcade Fire יצרה קליפ אינטראקטיבי לשיר We Used To Wait שעושה שימוש בכתובת המגורים של הצופה על מנת למקם את הקליפ בשכונת ילדותו. הפרוייקט שזכה בפרס FWA הנחשק ל2010 הוא שיתוף פעולה בין היוצרים: הלהקה וכריס מילק ובין גוגל. למרות הרגישיות האמנותיות של הקליפ, הוא למעשה תצוגת תכלית של שירותי גוגל כמו שירות המפות והדפדפן של החברה (בהתאמה צפייה אופטימלית בקליפ תעשה בדפדפן כרום). זהו לא הקליפ האינטראקטיבי הראשון של Arcade Fire. הם כבר עשו שימוש בטכנולוגיה בשביל לייצר חוויה אינטראקטיבית ב בNeon Bible.

I am Playr – פרויקט שהפוטנציאל שלו לא פחות ממרגש בגלל השילוב פורץ הדרך בין סרט למשחק. קצת קשה להתנבא לגבי הצלחתו כי הפרויקט עדיין בבטא (אפשר לבקש להירשם אליה באתר) אבל השאיפות, הויזואלים והטכנולוגיה מרשימים ביותר. מדובר במשחק שמאפשר לך לחיות חיים של כדורגלן אנגלי. גרפיקת תלת מימד נותנת לך להתאמן ולשחק, ממשק וידאו נותן לך לחיות ולקבל החלטות שקשורות לאורח החיים של גיבור התהילה ופייסבוק קונקט נותן לך לתקשר עם שחקנים אחרים. המטרה של המשחק היא להעלות את הערך שלך דרך התנהלות במגרש ומחוצה לו. להלן הטריילר:

Two Bolbs Fucking – פרויקט מקסים של להקת Flaming Lips שבו הם לקחו יצירה מוזיקלית שלהם ופירקו אותה ל12 רצועות מוסיקליות שמרכיבות אותה. כל רצועה עלתה עצמאית כסרטון ביוטיוב ואפשר לנגן אותה באופן עצמאי. הלהקה מזמינה את הגולש לפתוח כמה שיותר רצועות בכמה שיותר מכשירים בו זמנית וכך לייצר לעצמו הרמוניה פסיכודאלית כמיטב יכולתו ורצונו. בתחילת כל סרטון יש אינדקציה שמאפשרת לך לסנכרן בין הסרטונים.

Scott Pilgrim interactive trailer – הסרט "סקוט פילגרים נגד העולם" הוא סרט שנולד מקומיקס ומבוסס עולמות של משחקי מחשב. הרבדים הרבים של אזכורי תרבות פופ הם חלק משמעותי בסרט שבא לידי ביטוי בטריילר הייחודי שלו באתר יאהו. לצורך הכנת הטריילר השתמשו בנגן מיוחד שכל לחיצה בו, בכל שלב בסרטון מייצרת אינטראקציה שחושפת עוד שכבה של תוכן שנגלה בתוך הטריילר. כך, בתוך סרטון של 3 דקות מסתתרות שעות של תכנים שרק מחכים שתגלו אותם.

Hotel 626 – כבר כתבתי על הפרויקט הזה לא מעט כי הוא עומד בגאון כדוגמא לדרך חדשה לספר סיפור. העדכון הוא שהפרויקט תורגם לעברית וזמין לצפייה/משחק באתר של דוריטוס. בפרויקט דוריטוס בנתה עולם וירטואלי שלקוח מתוך סרטי אימה, שבו אפשר לבקר מהשעה שש בערב לשש בבוקר בלבד. בכניסה לאתר אתה מוצא את עצמך מתעורר במלון עם אינסטינקט חזק לברוח ממנו. היציאה מן המלון היא משחק של חידות ורמזים בתוך ממשק מרשים. הצלחת המשחק היטתה עוד תקציבים מהפרסום לטובת תוכן ועולם מסויט נוסף בשם Asylum 626 נולד לאחרונה.

Bar Karma – סדרת טלוויזיה חדשה של Current Tv שמתרחשת ב"בר קארמה" – בר  קוסמי, במימד על טבעי, שאליו מגיעים אנשים לפני החלטות הרות גורל. את הסדרה יצר בין השאר גם היוצר של העולם הוירטואלי Sim City ותרומתו ניכרת בממד האינטראקטיבי של הסדרה. הוא יצר מערכת שבה הגולשים מתבקשים לכתוב את הסדרה. הם מציעים רעיונות לדמויות, לפרקים, בממשק גראפי שנבנה לצורך הפרויקט. הפרקים נכתבים לפי ההצעות הטובות ביותר והגולשים שהציעו אותן מקבלים קרדיט כמפתחי הסדרה. הפרק השני עלה לא מזמן, ובמערכת הגולשים עובדים על הפרק השמיני.

ועוד בקטנה: Social Animal 360 –  טכנולוגיה שמאפשרת לך לטייל בתוך הסרטון ב360 מעלות של הלוקיישן. הנגן מתקדם ואיתו ציר הזמן אבל אתה יכול לבחור בכל רגע נתון לאן אתה רוצה שהמצלמה תהיה מכוונת. The Treasure Hunt – טכנולוגיה זמינה ופשוטה (annotations ביוטיוב)  מאפשרת סדרה אינטראקטיבית חדשה לצ'אד מאט ורוב. Interlude – הסטרט אפ של יוני בלוך הוא למעשה נגן שאתה יכול לעשות בו בחירות אינטראקטיביות שמשפיעות על הסרטון בזמן אמת. Hunter shoots a Bear – קמפיין של טיפקס ביוטיוב שמאפשר לך לשנות את הסרטון בנגן לפי הבחירות שלך. Gallileo Next Wave – אפליקציית אוגמנטד ריאליטי של JUNAIO שמאפשרת לצופים לקחת חלק בשעשועון הטלוויזיה.

איך לעשות סדרת טלוויזיה בלי כסף, או טלוויזיה.

יש דרכים רבות בהן סדרות טלוויזיה מגיעות אל המסך אבל הן תמיד יעברו באותן נקודות ציון: יתחילו ביוצר, יעברו בגוף מממן (גוף משדר, קרנות) ובסופו של מסע יגיעו אל הקהל. עולם הניו מדיה מייצר הזדמנויות שבהן ניתן לחתוך את המתווך ולהגיע ישירות אל הקהל . זה בדיוק מה שעשו יוצרי סדרת הטלוויזיה העצמאית Pioneer 1. כשמה של הסדרה, גם סיפור ההפקה הייחודי שלה הוא חלוץ באופן שבו ניתן להמציא את הגלגל. אבל הסיבה שהסיפור הזה חשוב הוא כי הכלים שהיו זמינים להם, זמינים לכל יוצר אחר.

בשנת 2009 ג'וש ברנהרד וברייסי סמית יצרו סרט שנקרא Lionshare – סרט לדור האינטרנט שהגיבורים שלו חיים בעולם שבו יש קורלציה בין שיתוף רגשות לשיתוף קבצים. הסרט דל התקציב זכה לפרסים ולתשומת לב אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה בעולם שאותו תיאר – אתרי שיתוף הקבצים. הוא הורד למכביר כקובץ P2P דרך אתרים כמו אימיול וביטורנט. 

הדרך בה הסרט הובא לידיעת המורידים הוא דרך אתר VODO – אתר שמשתמש בתשתית של העברת קבצים לצורך הפצה חוקית וחינמית של יצירות וידאו ויצירות מוסיקה מקוריות.לאור הורדות הסרט והעובדה שמרבית התעבורה באתרי שיתוף הקבצים היא לצורך הורדות סדרות (אבודים, דקסטר וכו), נולד הרעיון לייצר סדרה מקורית ישירות לקהל האדיר שכבר שם.

VODO חברו לג'וש וברייסי על מנת ליצור סדרה כזו. הם חיפשו רעיון לתוכן שיכול לעבוד טוב יותר לצופים הרלוונטים ובתקציבים נמוכים. סדרת מתח עם ניחוח מדע בדיוני נבחר כז'אנר שעליהם הם עובדים. היוצרים כתבו תסריט פרק ראשון של 35 דקות שכולל " חפץ מהעולם החיצון, אסטרונאוט אובד, ונסיון של ממשלת ארה"ב להשתלט על הסיטואציה." הסדרה כולה נבנתה כסדרה של 7 פרקים.

יש תסריט, יש קהל פוטנציאלי (במספרים שרשתות טלוויזיה יכולות רק לחלום עליו), יש פלטורמת הפצה, עכשיו מאיפה מביאים כסף? כאן נכנסת לתמונה פלטפורמה אחרת שנקראת Kickstarter – מטרתה נורא פשוטה. לתת ליוצרים שמחפשים מימון לפרוייקט שלהם, את הבמה לפנות ישירות לקהל ולבקש מהם כסף. היוצרים צריכים להכין סרטון בו הם מסבירים מהו הפרוייקט, לציין כמה כסף הם צריכים ולמתי, ולקוות שהקהל יהפוך להיות משקיע בפרוייקט. תרומה מינימלית: 5 דולר. מקסימלית :6000 דולר

ג'וש וברייסי הכינו סרטון בו הם מסבירים מה הם רוצים לעשות, סימנו את הפייילוט כצעד ראשון ותקצבו אותו ב6000 דולר (כוח האדם היה בהתנדבות, לכולם הייתה מטרה משתופת של חשיפה). ב25 לאפריל 2010 הם גייסו 7500 דולר מ122 גולשים.

עם יותר כסף ממה שביקשו, ההפקה נכנסה לעבודה. לאורך כל הדרך היוצרים שמרו על קשר עם המשקיעים שלהם דרך בלוגים של וידאו ודיווחים על התקדמות באתר. ברגע שהיה מוכן טריילר VODO התחילו לפמפם אותו באתר שלהם. ב16 ביוני הפיילוט עלה לאתר.

ביום הראשון היו 84,000 הורדות. בחודשיים לאחר מכן הם הגיעו לשני מליון הורדות!!! הפיילוט (זמין לצפייה באתר הסדרה) גם זכה בפרס בפסטיבל ניו יורק לטלוויזיה. עם ההצלחה הזו, והקהילה שנוצרה לתוכן ברשתות החברתיות, היוצרים למעשה קיבלו אור ירוק לעבור מפיילוט לסדרה.

אותו "אור ירוק" התבטא בעוד עשרות אלפי דולרים שהצופים תרמו על מנת לייצר את שאר הסדרה.הטריילר לפרקים 2,3 ו4 כבר יצא והפרקים  המלאים כבר בעריכות.  

לא ממש כתבתי על הסדרה עצמה. זה איכשהוא מרגיש לי סיפור פחות חשוב מהסיפור שבו צופים שילמו ליוצרים על סדרה שהם רצו לראות.