ארכיון תגיות: קידום

ככה לא מתחילים סיפור אינטראקטיבי

השבוע ראיתי בכלכליסט לינק ל"סרט האינטרנטי הראשון". כיאה לתחומי העניין שבשבמם אני פה, מיהרתי לראות על מה מדובר. זמן קצר אחרי הנחיתה שלי באתר הסרט ירד לי התאבון. לא נמשכתי לגלות הלאה את הסיפור. ביקשתי את דעתם של קולגות תוכן, וגם הם לא נמשכו למה שברמת הכותרת אמור להיות גם הארוחה וגם הקינוח. אין לי מושג על איכות תוכן הסרט עצמו (הוא עוד לא התחיל, נראה מושקע) אבל נראה היה לי רלוונטי להבין למה הדף הראשון של הסיפור לא עובד.

שלוש מסקנות:

1. עודף אינפורמציה – בעמוד הנחיתה של The Big Plot יש יותר מדי בחירה: בראש הדף יש עשר קטגוריות, מתחת לזה טקסט וארבע דמויות. מתחת לכל דמות יש בין שש לתשע פרופילים ברשת ונקודות שמאפשרויות התחלה של היכרות עימן. מתחת לאלו יש רולר של עשרות כותרות בסגנון טויטר שכל אחת מהן היא לינק בפני עצמה. וכל זה על רקע שחור וסגול. בקצרה, להכניס את כל אפשרויות ההיצע לעמוד אחד זו טקטיקה לא מוצלחת. זה מייצר השתהות במקרה הטוב וחוסר עניין במקרה הרע.(עוד על פרדוקס הבחירה)

2. קרדיטים- האינפורמציה הטקסטואלית שהכי נגישה באתר היא לא באמת על הסיפור, כי אם על כוונת יוצריו. האופן שבו היא כתובה גם נותן לך התחושה שהעדיפות הראשונה כרגע מבחינתם היא להרשים את חבריהם האקדמאים ולא לגרות אותך להיכנס לסיפור. לדוגמה:

" A dizzyingly schizophrenic and dystopian vortex of useless communication that proceeds without any possibility of causing pragmatic change."

 3. התחלת הסיפור – גם סיפור רחב מתחיל בנקודה צרה ומסתעף. אם אתה רוצה לשחרר את הצופה להבין את הפאזל על פי דרכו, אני חושב שכדאי להוליך אותו קצת, שירגיש נינוח, לפני שעוזבים לו את היד. באתר הזה אתה נכנס למה שנראה כמו אמצע הסיפור, בנקודה הכי רחבה שלו, וזאת למרות  שבראש האתר אתה מתבקש להזין את הפרטים שלך כי The Big Plot is Coming.

הגולשים האקטיבים יילכו איתך רחוק מבחינת הפעילות האינטראקטיבית של פענוח הסיפור אבל לא לפני שהוכחת את עצמך. לטעמי, הם לא עושים את זה באתר והם לא עושים את זה בסרטון למעלה שמופיע ביוטיוב כ Trailer . כן עושה רושם שההפקה הזו מושקעת ומוקפדת ויכול להיות שהיא תהיה נהדרת וחדשנית אבל הפוסט הזה הוא רק על הדף הראשון והתובנות שלי ממנו.

קודם קול : קמפיין וידאו ככלי לשינוי חברתי

קודם קול הוא קמפיין וידאו שנועד לעורר אנשים להצביע. הוא מדגיש את החלק שיש לכל אזרח בקביעת עתידו  והוא עושה את זה דרך סדרה של סרטוני וידאו. דיברתי עם יוזם הקמפיין, יניב שחם (34) על מנת ללמוד על האופן בו המסר תורגם להפקה ולקידום ויראלי. למרות שיש כבר תוצאות לקמפיין חשוב לציין שהוא רק עלה לפני שבועיים. 

מה המסר שהיה לך דחוף להעביר ולמה?

עמדתי מול מצב שבו יותר ויותר אנשים סביבי דיברו על כך שהם לא רוצים להצביע. וזו הגישה שהביאה לאחוזי ההצבעה המבישים שהיו בבחירות האחרונות בתל אביב. זה הציק לי ועצבן אותי ורציתי לעשות קמפיין שבו המסר הוא שהאקט הכי לא אחראי ולא בוגר הוא להגיד אני לא מצביע, ופתק לבן זה היינו הך.

בבחירות בתל אביב דווקא הייתה מערכת מסרים אינטרנטית שעבדה יפה מאד ובכל זאת אחוזי ההצבעה היו נמוכים.

אני מודע לכוחי המוגבל אבל את החלק שלי אני רוצה לעשות, במיוחד בימים האלה כשהבחירות לכנסת ישפיעו יותר על חיי היום יום שלנו.

מה גודל ההפקה מאחורי הקמפיין?

את הסרטונים מפיקים ארבעה אנשים, כולל אותי, כאשר כולם עובדים בהתנדבות. את העבודה אנחנו עושים בזמן הפנוי שלנו. בין הצילום ועד שעולה המוצר המוגמר לרשת עוברים ימים בודדים. הקמפיין הסופי אמור לכלול בין שבעה לשמונה סרטוני וידאו

תקציב

אין. המצלמה שלי. עורכים בבית אוויד ופרימייר. אנשים מגיבים טוב לקמפיין אז בקרוב נקבל עוד ציוד מקצועי לסרטונים הבאים.

באיזה דרך הסרטונים מופצים?

קודם יוטיוב ומשם אני מושך אותם לבלוג שפתחתי בישראבלוג. את הלינקים לסרטונים ביוטיוב אני שולח במייל לרשימת התפוצה שלי ושל החברים הנוספים ביוזמה. אני מסביר במייל שזה לא ספאם ומבקש מהם להמשיך להפיץ את הסרטונים. חוץ מזה פתחתי עמוד בדה מרקר ובפייסבוק ואני עובד על שיתוף פעולה עם נענע 10 שבו אני מקווה הם יקדמו את הסרטונים. התחושה היא שיש עניין בקמפיין מצד גופי התקשורת. היום למשל התראיינתי לכלכליסט. תכלס, כבר היינו בדרך אבל המלחמה דחקה את ענייני הבחירות. 

אתה מוביל אנשים אל הבלוג או אל הסרטונים הספציפיים?

הדגש הוא על הסרטונים באופן עצמאי כי יותר חשוב לי שאנשים יגיעו לסרטון. יותר חשוב לי שהם יעופו מאשר הבלוג יתפוס.  אבל למרות זאת, מרבית הצפיות עברו דרך הבלוג, דה מרקר קפה ופייסבוק.

הקמפיין אמנם רק שבועיים באויר אבל יש מספרים?

אני יכול לספר ש600 אנשים הצטרפו לעמוד בדה מרקר, אני יודע מהטראקרבקים שהסרטונים מופיעים בחמישה בלוגים אחרים. גם בישראבלוג כבר ביקרו 1000 אנשים ובפייסבוק הצטרפו כמה מאות. מספרי צפיות הם עניין בעייתי בקמפיין הזה מכיוון שצפיות בסרטים שנמצאים בבלוגים (אמבד) לא נספרים.

מה עשיתם בהיבט הויראלי?

הסרטונים הם בני דקה לכל היותר, המסרים שלהם מדוייקים ומדודים, יצרנו התייחסות טקסטואלית מתחת לוידאו לצרכי seo, השתמשנו בהומור בחלק מהסרטונים והשקענו במראה איכותי – היה חשוב שהסרטונים יעברו כתוכן מקצועי בשביל שהמסר לא ייבלע בין שלל תוכן הגולשים.

למה וידאו?

זה מה שאני יודע. אני במאי ותסריטאי וזה הכלי שלי (יניב עומד, בין השאר, מאחורי המענה הקולי שהגיע ל400,000 צפיות) אני גם מאמין שהפצת מסר ויראלית זמינה לוידאו הרבה יותר מאשר לטקסט.

 מה תענה למי שיגיד שהקמפיין הזה הוא גם דרך לקדם את עצמך?

זה לא אישיו שמניע אותי. אם בהמשך אני אוכל להגיד שאני עומד מאחורי הסרטונים, אני אגיד את זה בגאווה. אבל זו לא הסיבה שיצאתי לדרך. כל החיים הייתי מעורב חברתית.  זה לא משהו שהתחיל היום. לראייה, השם של חברת ההפקה שלי לא מופיע בבלוג. השם שלי לא מופיע בבלוג. מה עוד שיש פה קבוצה של אנשים שהרימה את הקמפיין. אני לא לבד.

Advideos – להוציא את הרווח מהמפרשים

לתשומת לב סוחרי הseo, הaffiliates ואלו שמשתמשים בyoutube  כדוגמא האולטימטיבית לחוסר הכלכליות של הוידאו באינטרנט: גוגל מיישמת את השיטה שהפכה אותה למעצמה כלכלית למנוע החיפוש של יוטיוב. מהיום,ורק בארה"ב בינתיים, ניתן יהיה לקנות תוצאות חיפוש, באותו אופן שעושים את זה בadwords. הלקוח יבחר מילה אטרקטיבית עבורו כגון "סקס" "סקסי" או "מחשוף" והגולש שיקיש אותה יקבל את הוידאו הנבחר כ"תוצאה ממומנת." ככה זה ייראה (הסרטון העליון ואלו בעמודה מימין מתוייגים כתוצאות ממומנות למילה "משחק וידאו")

youtubead2-110x90.jpg

הצעד הזה (שבחוכמת דיעבד נראה טבעי וברור) הגיע בעקבות המדיניות הממוקדת של גוגל להפוך את עשרות מיליוני המשתמשים של יוטיוב למקור הכנסה נוסף לחברה. צעדים נוספים שננקטו על מנת להפוך את האתר לרווחי כללו את הפיכת האתר למיינסטרימי ובטוח לכל המשפחה (על ידי הסרת תוכן שיש בו צל של פוגענות) וכן עסקאות רבות עם יצרני תוכן על מנת להכניס את תוכן הפרמיום בגוגל לתוך מודל עסקי ישים ומדיד. העסקאות האלו נתנו ליצרניות התוכן תחושה שיש להן שותף ביו-טיוב (שעד עכשיו נתפס כאתר שבו זכויות היוצרים נרמסות) ונתנו ליוטיוב גישה פיננסית לתוכן פרימיום (טלוויזיוני והפקות מקור לווב) שמסתמן כתוכן היחידי שסביבו ניתן לעשות מודל עסקי משמעותי (ע"ע הולו, college humor, funny or die ושאר סיפורי ההצלחה)

יש כבר סימנים ראשונים שהגישה עובדת ושרווח גדול מתוכן וידאו אכן אפשרי. חברות המוסיקה שחתמו הסכמים עם יוטיוב יצרו מודל רווחי מאחר והקליפים הפופולרים הופכים לפלטפורמות פרסומיות. ההסכמים האלו הם הסכמי rev share שבהם הרווחים מהחשיפה לתוכן ולפרסום שמלווה אותו מתחלקים בין יוטיוב לחברות המוסיקה. חברת יוניברסל כבר דיווחה שהיא תרוויח השנה עשרות מליוני דולרים מיוטיוב, מה שאומר שיוטיוב תעשה רווח זהה ולה, בנוסף ליוניברסל, יש שותפים ענקיים נוספים. (הדבר הנוסף שזה אומר הוא שהאינטרנט הפך את הוידאו קליפים מכלי לחשיפת הזמר למוצר עם פוטנציאל רווחי בפני עצמו).

האם בזאת נסתם הגולל על youtube כדוגמא האולטימטיבית לחוסר הכלכליות של הוידאו באינטרנט? לא חושב. המצקצקים ימהרו לציין שעלויות התשתית ביוטיוב הם אסטרונומיות והם צודקים. אבל, וזו תחושה שלי, התעשייה הזו עדיין בחיתוליה, וכל הזמן מצפים ממנה לרוץ תוך כדי שהיא משחקת שח.

If you built it, they will come- זו גישה שהוכיחה את עצמה באינטרנט. זה מה שקרה עם גוגל, זה מה שקורה עם פייסבוק (שעדיין לא רווחי, אני יודע, אבל ל130 מיליון משתמשים בסוף יימצא שימוש) זה מה שיקרה עם יו טיוב ותעשיית הוידאו באינטרנט. לא משנה כמה מהר יתפתחו הטכנולוגיות, אנשים יאמצו אותן בקצב שלהם.

 אני יורה פה באפלה אבל לא נראה לי שמקימי הפורטל החדש Orange Time באמת בנו מודל כלכלי על כך שאנשים ישלמו 15 שקל לראות סרטים במסך המחשב. מי שנינוח לעשות את זה כבר מזמן יודע איך עושים את זה בחינם. הם בונים מותג ופלטפורמת VOD ליום, הלא רחוק, שבו האינטרנט יעבור דרך הטלוויזיה בסלון ביתי מן השורה.

לסיכום: 1. יוטיוב יהיה רווחי בזכות תוכן הפרמיום ובזכות קלות השימוש ונדיבות ההפצה שהוא מציע לגולשיו 2. את השיטות המתוארות בפוסט זה ניתן לאמץ בחלקן על ידי אתרים ישראלים ו3. אין סודות גדולים באינטרנט. מה שמסתיר את העתיד הוא הצמדות לדפוסי חשיבה שלא בהכרח מתאימים לו.

וידאו לשלטון

זה עתה הסתיימו בחירות בארה"ב שבה אחד האלמנטים המדוברים ביותר היה השימוש המסיבי בפלטפורמת האינטרנט ולפנינו שלושה חודשים שבהם פוליטיקאים ישראלים צריכים להעמיד קמפיין לכנסת ולרשימות מפלגה. בשונה מהבחירות האחרונות (לפני שנתיים שלמות) היום כל מועמד לפריימריס וכל מפלגה יודעים שהם חייבים נוכחות ברשת. הזמן הקצר והתקציבים המוגבלים הופכים את הרשת לדרך זולה להפיץ תכנים, לצבור נקודות ועם שימוש נכון שחורג מ"חבילת הבסיס" גם לבדל את המועמד.

כמו שנכון לתוכן באינטרנט בכלל, ובמיוחד לאור מערכת הבחירות האמריקאיות, נראה שאחד הדרכים בהם ניתן לצבור בידול ברשת היא תוכן וידאו. בניגוד לטקסטים פוליטים, שללא התעמקות נראים דומים אחד לשני, מוידאו קשה יותר להתעלם. עוד לפני שמגיעים לאיכות התוכן, כל העלאה של סרטון ביו טיוב מאפשרת משחק עם תגיות וטקסט שיכול להיות כוח איכותי במאבק על תוצאות חיפוש במנועי החיפוש (כאשר חשוב לזכור שהמילים הנכונות הן לא בהכרח מילים הכי אפקטיביות לצורך המטרה). הוידאו ברשת מאפשר לייצר הייפ שלא היה אפשרי בטרם האינטרנט והסרטון הבא הוא דוגמה טובה לכך.

האינטרנט נתפס כעולם ששייך לצעירים וככזה פחות אפקטיבי בהגעה למסת הבוחרים אבל זו לא תפיסה מדוייקת. באינטרנט יש גידול משמעותי בצפייה של גולשים שאינם צעירים והוידאו הוא נגזרת של הטרנד הזה. למשל, גיל הצופה הממוצע  בסרטון וידאו שקשור לבחירות האמריקאיות היה בין 45 ל55. מבין הסרטונים שהעלה הקמפיין הנאומים, הופעות בתכניות אורח ורגעים לא מתוסרטים היו הסרטים הכי נצפים ולא אלו ההומוריסטיים. המשמעות היא שהאינטרנט הוא לא כלי להגיע רק לצעירים ואין סיבה שהתכנים שמייעדים לו ינסו לקרוץ רק לקהל הזה.

בנוסף לדרכי קידום של סרטון ספציפי, בקמפיין פוליטי יש חשיבות לאפקט מצטבר. טקטיקת קידום יעילה וישימה  שבלטה בקמפיין הפריימריס הדמוקרטי היתה קשורה לכמות הסרטונים: לקמפיין אובמה היו 50 מתנדבים שתפקידם היה לצלם את האספות, לערוך את הסרטונים ולהעלות אותם לרשת. מה שקרה הוא שבכל אספה של אובמה הוא צולם על ידי חמש או שש מצלמות לעומת מצלמה אחת של הילרי קלינטון. זה גרם לשטף מתעדכן תדיר של סרטוני אובמה שתרמו רבות לאופי הנוכחות שלו ברשת.  המתמודד ישראלי יכול להעלות בהדרגה את כל החומר המצולם שיש לו (ראיונות מהטלויזיה וכו) לאינטרנט. לא כל כל החומרים צריכים להיות הפקות נוצצות, חלקם יכולים להיות מצולמים חובבני וערוכים לייט בלוקיישן פלואורוסנטי כמו הסרטון הבא שבו אובמה נושא נאום במשרד המטה.

כמובן שנוכחות וידאו גבוהה היא לא תחליף למצע המועמד ויכולה לשמש גם לקמפיין שלילי. בחודש ספטמבר 08סרטונים בכיכובה של שרה פיילין (או החיקוי שלה)  צברו 113 מיליון צפיות, הרבה יותר מאובמה, אבל מרביתם הנציחו את דמותה באור נלעג. גם בתחום הקמפיין השלילי הוידאו יכול לשמש כיתרון, וגם פה לא חובה סלבס או תקציבים גדולים על מנת לייצר אימפקט. דוגמה כזו מהבחירות המקומיות בתל אביב היא סרטון של מחבל שמציע להצביע לדב חנין "כי הם חושבים אותו דבר" או הסרטון אנטי חולדאי הבא:

בסופו של דבר, הדרך המשמעותית ביותר שבה אובמה הבריק מבחינת האינטרנט קשורה קשר הדוק לעובדה שהוא התייחס במלוא הרצינות לדור האינטרנט. אופן הנוכחות שלו ברשתות חברתיות והאופן שבו הקמפיין נוהל דרך אתרי אינטרנט שידר למסות שנמצאות ברשת שהוא מבין את עולמם. והם גמלו בתרומות דרך האתר שלו (שהפכו אותו למועמד עם הקמפיין העשיר ביותר בהיסטוריה) הם גמלו לו דרך הצבעה (הצעירים היוו כוח משמעותי בבחירות האלו) והם גמלו לו בכך שהפכו אותו למושא של מאמצי וידאו ויראליים – החל מwill I Am  שיצר את הקליפ yes we can שצבר 12 מיליון צפיות!!! ועד ל Obama Girl ששרה לו שירי אהבה נוטפי חושניות.

עדכון 28 בנובמבר: כתבה מצויינת על מאחורי הקלעים של קמפיין הוידאו של אובמה.