ארכיון תגיות: קרוס מדיה

Social TV – טלוויזיה חבר(ו)תית

Social TV הוא מינוח המתייחס לשילוב של טלוויזיה וטכנולוגיה על מנת לייצר אינטראקציה עם הצופים. מדובר בדרך כלל בפעילות של גופי טלוויזיה שנועדה לתקשר עם צופיה דרך פלטפורמות אינטרנטיות חברתיות כמו (אבל לא רק) פייסבוק. הפעילות יכולה לנוע ברמת מורכבות מלחיצת לייק על עמוד התכנית ועד הורדת אפליקצייה יעודית ( כמו אפליקציית הצ'אטים 10like). היא יכולה להתרחש בזמן השידור (כמו פעילות השופטים בטוויטר בזמן השידור של the voice) או כחלק מפעילות שוטפת (למשל, team coco של קונאן אובראיין). לפעילות יזומה של טלוויזיה חברתית יש מטרה אחת – הגדלת כוחו של המותג הטלוויזיוני דרך יצירת שיחה במרחב הוירטואלי.

המהפכה הדיגטילית הסוערת שבה אתרים וטרנדים מוכתרים ומופלים תדיר, כבר סיימה כמה קרבות עם מנצחים ברורים ונקודות אל חזור תרבותיות. אחת מהן היא הרשתות החברתיות, נוספת היא המדיה מולטי טאסקינג – דהיינו ההתנהלות שבה רובנו נמצאים מול יותר ממסך אחד בכל רגע נתון. (מליון וחצי ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים).

ה Social TV אם כך הוא אינו בשורה, הוא פשוט פה. בים של נבואות ותחזיות הוא התמקם כצורה הכי מצליחה של קרוס מדיה מכיוון שהוא מתרחש בזירות שהדומיננטיות שלהם כבר הוכרעה ומתרחש בתוך נורמות התנהגות שכבר אימצנו. סיבה נוספת להצלחה של הטלוויזיה החברתית היא שהצלחה בו משמרת את מרכזיותו של הרייטינג – המדד המרכזי שלפיו הטלוויזיה מנהלת את עצמה. בטקס פרסי MTV האחרון החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה (שרובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים). הצורך להשתתף בשיחה הדביק את הגולשים למסך והביא גולשים אחרים לפתוח טלוויזיה.

במחקר חדש של חברת נילסן נבחנה הקורלציה בין באזז ברשתות החברתיות לבין רייטינג. הממצאים לא מפתיעים אבל מאששים תחושת בטן והגיון בריא. לפי המחקר, עלייה של תשעה אחוזים בבאזז רשתות חברתיות מתרגמת לעלייה בנקודת רייטינג אחת. המחקר גם מדגיש שהקורלציה הזו במיוחד רלוונטית לקבוצת הגיל של 18-34. נתח דמוגרפי שתוך חמש שנים יהפוך ל13-39 ותוך עשור לגילאי 10-50.

ניצול נכון של רשתות חברתיות מתבקש מול אירועים חיים ואירועי ספורט, שבאופן טבעי הכוח שלהם הוא בזה שהם מעוררים שיחה במהלך התרחשותם ולא פחות חשוב, צריך לצפות בהם בשביל להיות חלק מהשיחה למחרת. אבל לתכניות מתוסרטות יש יתרונות משלהן באסטרטגיה דיגיטלית חברתית. רשת FOX ניצלה את העובדה הזו כדי לעשות מעשה שהוא לא פחות ממדהים. היא הפכה את Glee  להצלחה במונחי רייטינג עוד בטרם שודר הפרק הראשון. זה לא היה מקרי, היא עשתה את זה שוב העונה עם הסדרה New Girl. רשת פוקס עשתה זאת על ידי יצירת אקוסיסטם של מסכים ופעילות חברתית שבהם יצירת עניין יכלה לגדול לכדי שיחה חיובית עד נלהבת.

גדילתו הטבעית והמהירה של תחום ה Social TV מבשר על עולם שבו התוכן הוא אינו תכנית טלוויזיה או סרט קולנוע אלא משהו שחי בכל המסכים, על מערכת יחסים בין הצופה לטלוויזיה שאינה חד סטרית אלא דיאלוג, על עתיד שבו מסך הטלוויזיה הוא רק במה אפשרית אחת מתוך מספר פלטפורמות ועל שינוי תפיסתי לפיו הגופים המנהלים את התוכן אינם ערוצי טלוויזיה אלא גופי שידור. כמו Social TV עצמו לא מדובר על העתיד הרחוק אלא על הווה דינמי שכבר קובע עובדה.

עדכון דצמבר 2011 : רשימת 50 האפליקציות שהופכות את המסך לסוציאלי

קרוס מדיה – המספרים לא משקרים

קורה שהפחד משינוי הופך את הדיון בין אנשי המדיה הישנה לאנשי המדיה החדשה לויכוח. במצבים מהסוג הזה, הטיעון המשכנע ביותר הוא זה שבא בצורת מספרים גרפים ואחוזים. אנשי טלווזייה קלאסיים יגידו שהיום יותר מדי מתמיד אנשים רואים טלוויזיה, והם צודקים: בין 2005 ל2010 היקפי הצפייה בטלוויזיה גדלו ב5 אחוזים. אבל מה שעוד קרה באותה תקופה זה שהיקפי הגלישה באינטרנט גדלו ב121 אחוזים (פורסטר דצמבר 2010).

מצד שני, ברור שאפשר להתווכח עם המספרים האלו. אין דבר גמיש, רך ונתון למניפולציה יותר מסקרים, אחוזים וגרפים. יתרה מכך, אני חושב שאין בהם צורך. מי שלא רואה שעולם הטלוויזיה השתנה ומשתנה, הבעיה שלו היא לא נגישות למידע אלא ראיית צינור.

אני אישית לא חושב שהטלוויזיה תאבד את מעמדה בעתיד הנראה לעין. אי אפשר להתחרות בכוח שלה להביא מסת אנשים ברגע נתון לצפייה במסך הסלוני. אבל הרגלי הצפייה בטלוויזיה עברו ועוברים מהפכה דרמטית בשנים האחרונות והיא באה לידי ביטוי בדרך בה אנשים מגיעים אל המסך הטלוויזיה, מה הם עושים בזמן שהם צופים בו ולאן הם הולכים כשהם מסיימים צפייה בתכנית.

מספרים קובעים נורמות וסדרי עדיפויות בשטח. כשירות לציבור הריני להביא תמונת מצב מספרית של שלושת המסכים (ותודה לשירי לב על העזרה):

53 אחוזים מהאנשים בארה"ב הצהירו שהם מגלים תכנים טלוויזיונים ברשת ורק אז הולכים לצפות בהם בשידור הלינארי (נילסן נובמבר 2010) כאשר ב"גילוי" הכוונה היא לצפייה ראשונה בתכנים ברשת. הסקר הזה פורסם בסוף 2010 כך שניתן להניח שהאחוזים האלו גדלו מאז. הסקר הזה גם מחזק את ההבנה ששחרור של תכנים טלוויזיוניים לרשת אינו מעשה קניבליסטי כי אם דרך להעלות את הצפייה בכל המסכים.

ב2009 חמישים מליון אנשים צפו בתכנים טלוויזיוניים באורך מלא דרך האינטרנט. ב2011 המספר גדל ל 72.2 מליון (מקורות שונים, אפריל 2011). גם הסקר הזה מתייחס לארה"ב אבל הטרנד שהוא מצביע עליו תואם את העולם המערבי. מחקר טרי של חברת אריקסון ב13 מדינות מפותחות מצא שהצפייה בתכני טלוויזיה בזמן השידור המקורי שלהם נמצאת במגמת ירידה (4 אחוזים בשנה) ומולה יש עלייה משמעותית בצפייה דחוייה דרך אתרי אינטרנט (אריקסון, ספטמבר 2011).

החדשות הטובות הן שהצפייות המדוברות (שמניבות רווחים מפרסום) עולות על כמות הצפייות דרך ההורדות הלא חוקיות, מה שמחזק את ההנחה שאנשים שמחים לשלם על תכנים טלויזיונים ברשת אם המודל יהיה אטרקטיבי ונוח. לשירות הסטרימנג של נטפליקס יש 25 מליון אנשים שמאששים את העובדה הזו וכך גם שרות הפרמיום החדש של הולו שכבר בדרכו לקו מליון הלקוחות (MIP PREVIEW ספטמבר 2011).

כשאנחנו מדברים על הרגלי צפייה חדשים אחד מהכיוונים המשמעותיים ביותר הוא מדיה מולטי טאסקינג. דהיינו, התופעה שבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן שהם גולשים ברשת. 1.4 מליון ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים (דה מרקר ינואר 2011).

שימוש גובר והולך בנתון הזה בשביל לרכז צופים למסך הוא פעילות וובית שעל מנת לקחת בה חלק צריך לצפות בשידור הליניארי. דוגמה לכך היא אפליקצית האונליין של "אל תפיל את המליון" שבעונה הראשונה שיחקו בה מול השידור כרבע מליון ישראלים (מאקו נובמבר 2010).

כיוון נוסף ומשמעותי במציאות של שלושת המסכים הוא הsocial tv. דהיינו מדד הצלחה של תכנית על פי השיחה שנוצרת עליו בזמן אמת ולאחר השידור. (שיחה שמביאה אנשים למסך כי הם רוצים לראות על מה כולם מדברים). דוגמה לכוח של השיחה הוירטואלית התקיימה בטקס פרסי הוידאו האחרון של MTV. החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה. ( Mashable אוגוסט 2011) רובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים.

לשינוי בתרבות הצפייה יש גם השפעה ישירה וכואבת על תקציבי הטלוויזיה . ב2008-2009 ערכו של שוק הפרסום בטלוויזיה ירד ב18 אחוז בזמן שערך שוק הפרסום באונליין עלה ב5 אחוזים (Yankee group אפריך 2010).  ב2009 סקטור הפרסום ברשת עלה על סקטור הפרסום בטלוויזיה באנגליה (BBC ספטמבר 2009).

למרות שני הנתונים למעלה, הטלוויזיה עדיין מכניסה יותר כסף מפרסום מאשר הרשת. אבל כל זה משתנה, ומהר. שינויים בין דוריים ביחס לטלוויזיה והצלחת הצפייה דחויה משנה את התמונה. 2010 הייתה שנה מוצלחת ביותר לטלוויזיה וחלקה בעוגת הפרסום גדל ב13 אחוזים. ב2010 גם האינטרנט הגדיל את חלקו בעוגת הפרסום, אבל ב18 אחוזים (דה מארקר ינואר 2011), אבל השפע של 2010 בטלוויזיה לא נמשך זמן רב. ברבעון השלישי של 2011 שוק הטלוויזיה רשם הפסד של 50 מליון שקל עקב האטה בשוק הפרסום  (גלובס ספטמבר 2011). מה שרק מחזק את תפקידו של הפרסום באינטרנט כקטר של עולם הפרסום.

אני מדגיש: הטלוויזיה תמשיך לשלוט אבל הממלכה שלה היא כבר לא אוטוקרטיה. אם המספרים לא שכנעו אתכם, תרימו את הראש מהמחשב.

אם גם המציאות המיידית לא שכנעה אתכם? זה גם בסדר, אתם שייכים לקבוצה מכובדת שכללה את ענקי העיתונות, הפרסום והמוסיקה. גם הם התעוררו מאוחר לגלות שהעסק השתנה ובזמן שהם הגנו על הדרכים הישנות, מישהו מצא דרך לנווט לכיוונו את הכספים החדשים.

עדכון ינואר 12: לפי פורבס, שוק הפרסום המקוון יעבור את שוק הפרסום הטלוויזיוני עד שנת 2016.

הקוד של התוכן – ראיון עם המתכנת איציק בכר

יותר מכל דבר אחר, זו הטכנולוגיה שהופכת תוכן לתוכן ניו מדיה או קרוס מדיה. אם זו הטכנולוגיה המובנת מאליה שנדרשת בשביל צפייה ביוטיוב או זו שדורשת תשומת לב כמו באוגמנטד ריאליטי. בשביל שפרויקט תוכן דיגיטלי יעבוד הרבה פעמים נדרש דיאלוג מוצלח בין אנשי התוכן לאנשי התכנות, וזאת למרות שמדובר בשתי  אסכולות, שתי מומחיות שונות בתכלית ובהרבה מקרים בשני סוגי אנשים.

ביקשתי מהמתכנת איציק בכר להתראיין לבלוג וזאת על מנת לדבר קצת על הצד התכנותי של התוכן. טביעת אצבעו של איציק נמצאת הן באתרים גדולים ומורכבים כדוגמת האתר של ישראכרט והן באפליקצייות קרוס מדיה כגון משחקי המולטיפלייר של 101 דרכים לעוף מהבית (גילוי נאות : שTHEBOX מעורבת בהם)

מה טכנולוגית בכלל מאפשר קרוס מדיה (בניגוד לטלוויזיה פרופר)?

בטלוויזיה אתה רק מקבל מידע, ובטכנולוגיה של אינטרנט אתה יכול לשלוח ולקבל מידע; אתה יכול לשלוח בקשות שישפיעו על התוכן שאתה רואה. זה בבסיסו מה שעושה את ההבדל. אם ממירים היו יכולים לשלוח ולקבל מידע אז הרבה מהפעילויות הקרוס מדיה היו קורות דרך השלט ולא על שני מסכים. וזה, אגב אפשרי היום, אבל לא משקיעים בזה כי אנשים כבר רגילים לאינטרנט ושמה משקיעים בפיתוחים.

מה איש תוכן צריך לדעת לגבי תכנות, כשנדרש הדיאלוג הזה?

חשובה ההבנה הבסיסית. חשוב לדעת איך דברים עובדים. והכוונה היא לא שאיש התוכן יהפוך להיות מתכנת, אבל כן שיידע מה זה שרת, מה זה צד לקוח. מה שייך למה. אם למשל יש טקסט דינמי הוא צריך לדעת מה החוקיות שלו. (טקסט דינאמי מתייחס ליעדים שבהם הגולשים יכולים לשנות את התוכן, כמו פייסבוק או רובריקת הטוקבקים. זה בשונה מטקסט סטאטי שמתייחס לאתרים "סגורים" שרק מתכנת יכול לעשות בהם שינוי) למשל גלריה בפייסבוק: יש כותרת, תמונה ממורכזת, ותגובות. זה הפורמט שרלוונטי לכל המשתמשים. אי אפשר ליישר תמונה לימין או להתחיל מהתגובות.

איפה אפשר ללמוד את אותם עקרונות בסיס?

כשלומדים תכנות, זה הפרק הראשון. זה המבוא. ואפשר לקרוא ולהבין את זה גם אם אתה לא ממשיך לתכנות.הדבר השני זה פשוט לשאול לפני תחילת העבודה.

אחד הדברים הכי מכריעים שיוצאים לדרך היא בחירת שפת התכנות, למה זה משמעותי?

יש כמה שפות מאד מאד פופולאריות שיש בניהן תחרות. dotnet היא שפה של מיקרוסופט וphp היא שפה שמבוססת על קוד הפתוח. למעט המחיר הזול יותר של php אין הבדל חד משמעי ביניהן. במי מהן לבחור זו החלטה של המקום שבונה את זה. הרבה פעמים זה קשור להיסטוריה של התכנות עד אותה נקודה. לפעמים זה קשור לזה שאנשים לא אוהבים את מיקרוסופט (כמו מארק צוקרברג שביסס את שפיתח את פייסבוק על php)

מה זה html?

בגדול תכנות מתחלק לשניים. החלק הראשון זה צד שרת שזה הקוד – הארכיטקטורה של התכנות, והחלק השני הוא צד לקוח שזה מה שהלקוח בסופו של דבר רואה על המסך, ללא קשר אם בחרת dotnet או php.  במילים אחרות תחשוב על זה כמו עץ: הגזע – צד השרת שאחד ממנו מספיק אבל הענפים – צדדי הלקוח צריכים להיות שונים לפי הקהל שרוצים להגיע אליו.

הhtml שייך ללקוח. זו שפה שיותר קשורה לקידום ולצד המסחרי.

יש הרבה באזז סביב html 5 (הגרסה החמישית של html)

ה5 הוא טרנדי כי הוא חובה לאייפאד ולאייפון ובגלל זה לקוחות חמים על זה אבל יש לו השלכות טכנולוגיות שחשוב לדעת. אמנם הוא טוב למובייל (גם לאנדרואיד) אבל הוא לא בהכרח טוב למי שצופה באינטרנט דרך המחשב. כי רק באקספלורר 9 אפשר לראות אותו ורוב העולם הבאקספלורר 7. זה אומר ששימוש בו יכול להפסיד לך לקוחות אינטרנטים

פלאש?

גם שפת צד לקוח. סוג מסויים שלטכנולוגיה שיושבת על הHTML אבל היא יותר כמו קונטיינר שיושבת בתוך בHTML (מתלבשת בחלון בתוכו) ויש לה יכולות גראפיות הרבה יותר גבוהות. HTML 5 ופלאש יכולים לעשות את אותו הדבר אבל בפלאש זה יקרה הרבה יותר מהר.

יש שפת לקוח אחת שפותרת לי את כולם?

היום, אם אני רוצה שיראו את זה במובייל וגם באינטנרט רגיל צריך לפתח בשתי שפות. אם אתה רוצה אפליקציה לאפל, לאנדרואיד ולוובסייט. אלו שלושה פיתוחים וזה יקר פי שלושה. אבל מי שייסדר את זה הם אדובי (שאני אוהב) יש להם שפה חדשה שמאפשרת לך לפתח פעם אחת צד לקוח שרלוונטי לכולם.

Flash & Flex

זו הטכנולוגיה החדשה אבל (בניגוד לפלאש) היא מאפשרת יכולות של 5html ואם לצורך העניין תכתוב "כפתור" אז זה יופיע כמו שצריך בכל המסכים כמו שצריך. המשמעות של השפה הזו היא שעוד שנה יהיה הרבה יותר מתכנתים שיוכלו לתת מענה גם לאפל (ומובייל) וגם לוובסיייט. עשינו לזה טסטינג לפני חודש והמולטי פלטפורם הזה באמת עובד.

בוא נדבר על שרתים. מה זה שרת?

שרת הוא המקום שבו אתה מחזיק את המידע והקוד על פיו הוא פועל. זה מחשב שיושב בכתובת מסויימת שיודע לקחת את הבקשה שלך ולתת את מענה רלוונטי (לפי הקוד שתכנת המתכנת) לכל שרת יש תפקיד משלו. יש שרת שמארח מאגר מידע. שרת יעודי לוידאו, יש שרת שתפקידו לאכסן את האתר ויש שרת שמאפשר מולטי פלייר גיימינג. 

דגשים לעבודה מול שרתים

כמות היוזרים שכולים להיות. בחירת שרת שרלוונטי לסוג העבודה (וידאו, מולטיפלייר) אם יש פרסים אז חשוב לתת את הדעת על אבטחת המידע. באתרים גדולים נדרשת ארכטקטורה של שרתים שבה אם שרת אחד משתבש או שיש עומס, שרת אחר יודע לקחת את מקומו. אם אתה הולך על אתר גדול חשוב שיהיה לך מישהו שיידע לעשות את הארכיטקטורה הנכונה.

מה ההבדל בין שרתים רגילים לשרתים מבוסס ענן (cloud computing)

בקלאוד אתה לא קונה את השרתים, אלא שירותים של שרתים. במילים אחרות, היום נהוג לרכוש את החומרה, אבל אפשר במקום לקנות קלאוד של דאטה בייס או קלאוד של מולטי פלייר.

דיברת על שרתים למשחקים מרובי משתתפים, תוכל לפרט קצת על הנושא:

בעיקרון קיימים שני סוגים עיקריים של משחקי מרובה משתתפים:

משחק מבוסס תורות – כאשר במשחק זה כול אחד בתורו משחק (כמו שחמט, מונופול וכו')

משחק זמן אמת – שכול השחקנים יכולים לשחק יחד באותו זמן (משחקי יריות וכו')

בעיקרון כלל הברזל במשחק מולטיפלייר הוא שכול השחקנים רואים את אותה התרחשות כמו השחקנים האחרים שמשחקים איתם כרגע בחדר. שרת למולטי פלייר הוא שרת שיודע לקבל בקשה אבל יודע לשלוח את אותה התגובה לכולם (זה גם עקרון העבודה של צ'אט)

מה צופן העתיד לקרוס מדיה ?

יותר ויותר אנשים נכנסים לקרוס מדיה. בטלוויזיה היום כל אחד מהשעשועונים הגדולים מגיע עם איזה תוספת דיגיטלית . אני שמח על הפתיחות הטכנולוגית וההבנה של היכולות באינטרנט, יכולות שהולכות להיות הרבה יותר חזקות. בשנים הקרובות האינטנרט הולך להיות תלת מימד. גם במשחקים. חשוב שאנשים במדיה יבינו את היכולות האלו. זה מייצר יותר אתגר לתכנתים, ויותר אתגר לאנשי התוכן. מיניסייטים כבר לא יהיו תו תקן.

תודה.

טלוויזיה + אינטרנט = טוויטר

בטרם אתחיל לדבר על טוויטר וטלוויזיה רציתי לחלוק אתכם שהשקתי פיד חדש בטוויטר בשם  TV meets the Web. פיד שכל ציוץ בו הוא הפניה לדוגמה של שימוש בניו מדיה על ידי גוף טלוויזיוני, כזו שנוצרה על מנת להרחיב את העולם של התכנית או בשביל לקדם אותה. אם יהיו כתבות טובות שרלוונטיות לתחום אצייץ גם אותן. מוזמנים להצטרף. אגב, גם מי שלא בטוויטר יכול להיכנס לעמוד ולקרוא את העדכונים.

אז קצת על טוויטר בהקשר של החיבור לטלוויזיה. בארץ, זה כמעט לא קיים (יש 100 אלף ישראלים בטוויטר) אבל מעבר לים ובמיוחד בארצות הברית יש לטוויטר תפקיד ענק בחווית שלוש המסכים. תפקיד שהוא נולד לעשות.

כשאנחנו מדברים על הרגלי צפייה חדשים אחד מהכיוונים המשמעותיים ביותר הוא מדיה מולטי טאסקינג. דהיינו, התופעה שבה אנשים רואים טלוויזיה בזמן שהם גולשים ברשת. לפי דה מרקר 1.4 מליון ישראלים כבר מזדהים כצופים מהסוג הזה. ההתנהגות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי באופן הבא: כאשר יש ארוע טלוויזוני, אתה יכול לשבת בסלון שלך עם עוד אלפי אנשים (דרך המחשב או הסלולרי) ולדבר איתם על מה שקורה במסך הטלוויזיה.

הממשק של טוויטר קלאסי להתנהגות כזו. הוא נקי ופשוט וכך לא מתחרה עם הארוע הטלוויזיוני. הוא יכול להכיל רק משפטים קצרים מה שמאפשר לשיחה בין אלפי אנשים לקלוח, יש בו כלים שמאפשרים בקלות למצוא זרם של שיחה לפי נושא (תכנית טלוויזיה) והכי חשוב, הוא כבר הפך לכלי המקובל לנהל בו שיחה כזו. דהיינו, יש אירוע טלוויזוני ואתה מעוניין לדעת מה אחרים אומרים בזמן אמת, טוויטר זה כיכר העיר. אם תהיה שם, תהיה עם כולם. הבחירה קלה.

כמה זה גדול? במהלך האוסקר נשלחו 1.7 מליון ציוצים על ידי קרוב ל400 אלף משתמשים. בסופרבול האחרון נשלחו 3 מליון ציוצים וובגראמי נשלחו 17 אלף ציוצים בכל דקה. שני האירועים האחרונים אגב, שברו שיאי צפייה השנה ויותר מכל גורם אחר, הsocial viewing מסומן כגורם שעשה את ההבדל. אירועים נוספים כמו האמי, טקס פרסי הMTV, האולימפיאדה ועוד, מסמנים את טוויטר כ"ברזייה החדשה" שבה מתרחש הדיון בזמן אמת יחד עם הארוע המדובר.

עם ריבוי הערוצים ואפשרויות הצפייה, ערוצי הטלוויזיה הלינארים מנסים יותר ויותר לייצר event tv – ארועים טלוויזיונים שאסור לפספס ולא תרצה לראות בצפייה דחויה (אלא בזמן אמת יחד עם פרסומות). מאחר והגולשים הם אותם אנשים שחשופים לפרומואים למינהם אז אותם האירועים הטלוויזיונים הם גם האירועים שמייצרים הכי הרבה רעש באינטרנט והכי הרבה שיחה בזמן השידור. 

המשמעות היא לא רק שהצפייה השתנתה, אלא שנוצרות הזדמנויות חדשות לגופי הטלוויזיה. לשבת בסלון עם אלפי אנשים זה כיף וזה גם עולה בקנה אחד עם מהפכת הרשתות החברתיות. אותם הערוצים צריכים לפתח כלים בשביל לנצל את זה לטובתם: לנהל את השיחה ברשת, להראות נוכחות ולשלב את זה בתכנית. השיחה האינטרנטית לא מרחיקה אנשים מהמסך, אלא מוסיפה אנשים למסך. מי שרואה שיחה ערה ברשת, צריך לפתוח טלוויזיה בשביל להצטרף אליה. זה אומר רייטינג. ורייטינג אומר כסף. וכסף זה מה שמניע את העולם. 

אז טוויטר יכול לייצר רייטינג, וזה כבר קורה בעולם אבל איך ניתן להשתמש בזה בארץ אם טוויטר הוא לא תופעה משמעותית? גם פה יש הזדמנות בעיני כי יש ארועים טלוויזיונים, יש מדיה מולטי טאסקינג ויש הרבה הרבה פתיחות למדיה חברתית. זה רק אומר שמישהו צריך להרים את הכפפה ולייצר בית אחד קבוע ומוכר לשיחה האינטרנטית בזמן השידור. האם זה יהיה מאקו כצפוי, או שאחד הערוצים האחרים ישכיל להקדים פלטפורמה לדרישה? בכל מקרה, אני מקווה שיעשו את זה עם התממשקות (אפליקציה) לפייסבוק. כל סידור אחר, בעיני, פחות נכון אפילו אם מטרת הזכייניות היא להשאיר את הגולשים ביעד שלהן.