ארכיון תגיות: רייטינג

קידום אולד מדיה בניו מדיה.

סעיף האינטרנט בתקציבי הפרסום גודל בהתמדה. זה נכון לרוב התעשיות, אבל זה במיוחד נכון לתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. אם המוצר שלך הוא חווית תוכן שנמצאת על המסך, יש משהו אורגני בלפרסם אותו במסך אחר. אחרי הכל מי שמחפש אינפורמציה על התכנים יעשה את זה ברשת, ועדיף שיגיע ליעד שיעשה את העבודה. לרוב המוחץ של סרטים וסדרות בינלאומיים יש אתרי בית רשמיים. הם מכילים את אותם החומרים כמו הspecial features של הדיוידי ונותנים תשובות למי שמחפש אותם. אבל העובדה שהם הפכו לתו תקן מחליש אותם ככלי לבידול וכוחם השיווקי מוגבל. לצד אותם אתרים, התפתחו יעדים ברשת שמשווקים את הסרטים או הסדרות על ידי הרחבת עולם התוכן המקורי לשפה של ניו מדיה.

דוגמא להרחבת תוכן טלוויזוני מהסוג הזה היא סדרת האינטרנט Mode After Hours שמוצגת באתר הבית של הסדרה "בטי המכוערת" ( Ugly Betty). את הסדרה מובילים שני דמויות משנה מסדרת האם – אסיסטנטים במגזין האופנה שבו מתרחשת הסדרה. בכל פרק אנחנו עוקבים אחרי מזימה חדשה שהם רוקחים על מנת להשפיל את בטי. הסדרה, שמצטלמת בסט הקיים של הסדרה, מורכבת משבעה פרקים שעלו בתום הפרק האחרון של העונה והסתיימו לפני תחילתה של העונה החדשה. בדרך זו ABC שמרו על המעריצים לאורך הפגרה. (8.5 מליון צופים במקרה הזה)

קידום מהסוג הזה מתחיל את חויית הצפייה הרבה לפני הדבר עצמו וממשיך אותו אחרי שאותו התוכן נגמר (או בין הפרקים). בנוסף, ההרחבה של עולם היצירה למחשבים אישיים או למסכים סלולרים מאפשרת לקהל "להריח" את היצירה, להתערות בעולם שלה, לחוות אותו ולנהל איתה דיאלוג אינטימי בדרכים שלא היו אפשריות לפני המצאת הרשת (ע"ע משחקי משחקי מציאות חלופיים )

הרחבות תוכן כדרך לקידום של סרטים בולטת במיוחד בסרטים בדיוניים כמו 2012 (שיעלה בנובמבר) שעלילתו נסובה סביב סוף העולם והגרלה שנערכת על מנת לקבוע מי יוכל להינצל. לאותו הגוף שאחראי על ההגרלה ועל המשכיות הדור קוראים IHC – Institue for Human Continuity ויש לו אתר מושקע שמציע סרטוני הדרכה, סטיסטיקות, הסברים ושאר אינפורמציה שרצוי לדעת לקראת הארמגדון. באתר של הארגון, הגולש  גם יכול להירשם לאותה הגרלה, אבל צריך להזדרז מאחר והמקומות מוגבלים. עוד בקמפיין הויראלי שמכין את השטח לעליית הסרט יש גם אתר של הספר (הפיקטיבי)  שכותבת הדמות הראשית בסרט וערוץ פופולארי ביוטיוב  שמכיל סרטונים חינוכיים בהפקת  הIHC…

אחד הדברים שעובדים לטובת הקמפיינים האלו ומגבירים את ההנאה מהם הוא שקל לזייף חיים ברשת. לכולנו יש נוכחות ברשת ואת מה שמרכיב אותה ומזוהה כאותנטי ניתן לבנות בקלות יחסית לטובת עולם בדיוני שאפשר להיסחף בתוכו. Yo Teach הוא סיטקום אולפני קלישאתי (על מורה אידיאליסט בשכונה קשוחה) שלמעשה מהווה חלק מהעולם של הסרט החדש Funny People של ג'אד אפאטו. אחת הדמויות בסרט היא שחקן אגוצנטרי שמופיע בסיטקום שזמינים ממנו לא רק פרקים אלא גם דף תוכנית מרשים שיושב באתר של NBC. מה שמעניין הוא ש (למיטב הבנתי) הסיטקום הזה נמצא בשוליים של הסרט ושייך לדמות משנה ולא במרכז העלילה שלו.

קידום בין מסכים לא מוגבל רק לסרטים וסדרות, גם משחקי וידאו כמו Team Fortress 2 קודמו ויראלית על ידי סדרת סרטוני אנימציה קומיים שמתרכזים כל פעם בדמות אחרת מהמשחק. ההפצה של הסרטונים הביאה בעקבותיה עלייה משמעותית במכירות המשחק ובהופעה שלו בתקשורת.

בארץ,  אתרי הזכייניות עשירים בדפי תכניות ונגני וידאו שמציעים את החומרים הטלוויזונים לצפייה ברשת. שיווק מהסוג המדובר למעלה הוא בעיקר אופק שנראה לעין. זאת מכיוון שבתחרות העזה על תשומת לב הצופה, קידומים כאלה מאפשרים יצירתיות ואפקטיביות במחיר נמוך יחסית. בנוסף, נוכחויות ניו מדיה כאלו הן כבר סטנדרט בתעשייה האמריקאית שנגישה לצופים ישראלים

לדעתי, זה תהליך שרחוק שניים שלושה שימושים מוצלחים בכלי הניו מדיה על ידי יצרניות התוכן בשביל שהדבר יהפוך לחלק מהאסטרטגיה השיווקית של סרטים וסדרות ישראליות (ושוב, זה תלוי המוצר. ב"מרחק נגיעה" למשל לא מתבקש יותר מאתר בית, אבל תכנית כמו "השמינייה," "האי" או "תמרות עשן" יכולות להתחבר אל הצופים שלהם באינספור יעדים של ניו מדיה. ואיך איך איך אין ברשת את הבלוג של פולישוק שעמד במרכז פרק בסדרה? ) כסנונית ראשונה, אפשר לציין את הסרט פובידליה (מסיים פוסט בימים אלו) שזכה לבאזז חיובי וקשר עם הצופים בזכות הבלוג המדוייק והנוכחות ברשת.

אפשרויות הקידום של מוצרי תוכן מסורתי בעזרת תוכן ניו מדיה הן מגוונות כמו הרשת עצמה. שם המשחק כמובן, הוא לא למחזר את החומרים הישנים מתחת לדומיין שכולל את שם היצירה, אלא ליצור מאותו עולם חומרים ייעודיים שיכולים למנף את התכונות המיוחדות של הניו מדיה להגיע ולהפעיל המונים בצורה אינדיבדואלית. בדרך הזו החוייה של הצופה היא לא חד פעמית אלא משלימה. היא נוצרת מחיבור של חוויות במדיומים שונים, ואותו חיבור הוא פעולה שמכניסה את הצופה פנימה ליצירה ומאפשרת רווח גדול יותר לכל הנוגעים בדבר.

עדכון : HBO יצרו אתר קידום מדהים ברשת IMAGINE. זהו שער הפתיחה לחווית תוכן שנחוות מכמה זויות (ובהתאמה מוצגת בתוך קובייה שאתה יכול לסובב). זה לא קידום לתכנית ספציפית, אלא לערוץ כולו.

עדכון יוני 2010 : מאמר נוסף על תרומת הרשתות החברתיות לרייטינג הטלויזיוני ומאמר של הניו יורק טיימס על אפקט הברזייה ברשת והשפעתו על הרייטינג

עדכון נובמבר 2010 : מאמר שני על הדרכים שבהם הטלוויזיה יכולה להשתמש באינטרנט על מנת לקדם את התכנים שלה

הלהיטים הויראליים של 2008

עונת הסיכומים היא זמן טוב לערוך סיכומים וברוח המובן מאליו אני מביא לכם את עשרת הסרטונים הנצפים ביותר בשנת 2008:

הרשימה מכילה את סרטוני התוכן לאינטרנט (גולשים ומקצועי) הנצפים ביותר מסך אתרי הוידאו ברשת. היא אינה כוללת וידאו קליפים שסך הצפיות לבד שלהם עולה על כל קטגוריה אחרת. אם הרשימה הייתה מורכבת מעשרת הסרטונים הנצפים ביותר, על פי מספרים נטו, וללא שום סינון, אז קליפים היו מהווים שמונה מתוך העשרה. אותם השירים הנצפים ביותר הם לא בהכרח היו השירים הנמכרים ביותר השנה, או להיטי הרדיו הגדולים, אבל הם היו השירים האהובים ביותר על דמוגרפית הtweens שמשתמשים ביו טיוב כנגן שבו הם שומעים את השיר שוב ושוב.(מגמה רווחית ליו טיוב ע"ע הפוסט הזה). הקליפים האלו לבדם מייצרים 370 מיליון צפיות וברשימה מככבים האחים ג'ונאס, מיילי סיירוס, לאונה לואיס וריאהנה.

כמו כן הרשימה הזו לא כוללת את הרגעים הטלוויזיונים הכי נצפים ברשת ב2008 שששיכים רובם ככולם לאולימפיאדה (פלפס) או לבחירות בארה"ב.  בין הקטעים הבולטים ניתן לציין את הנאום של אובמה על פוליטיקה וגזע שזכה ל40 מיליון צפיות (37 דקות!!!), את הראיון המביך של פיילין, ואת החיקויים שלה על ידי טינה פיי.

10. Test your awarness– מבחן ערנות קטן שהוא גם פרסומת לזהירות בדרכים

9. Baltimore Cop Vs skateboarder – מצלמה ביתית תופסת שוטר מבלטימור שהמדים עלו לראש מוציא את האגרסיות שלו על ילד עם סקייטבורד.

8. Beatles Baby – ילדון קוריאני ששר את היי ג'וד

7. Frozen Grand Central – נסוי חברתי שבו 200 אנשים מחבורת Improv everywhere פשוט קפאו על מקומם באמצע היום בתחנת הרכבות של ניו יורק, למשך חמש דקות (וזאת כדי לראות את תגובתם של ההמונים שלא היו שותפים בסוד הניסוי)

6. Christian the Lion – סיפור האיחוד המרגש של האריה כריסטיאן עם האנשים שהצילו את חייו כגור והחזירו אותו לטבע.

5. Ken Lee – אודישן ל"כוכב נולד הבולגרי" שבו הנבחנת עושה שמות בWithout you של מריה קארי

4. Kobe Jumps over a car – קובי ברייאנט קופץ מעל אוסטין מרטין שנוסעת לעברו בפרסומת ויראלית מבית נייק.

3. Fred Goes Swimming – כוכב היו טיוב בפרק שזכה ל13 מליון צפיות. (עוד על פרד בפוסט הזה)

2.Paris Hilton Respnds to Mcain Ad – כשג'ון מקיין השתמש בדמותה של פריס הילטון למחות על הנוער של היום, הנוער של היום לא נשאר חייב.

1. Yes we Can – ההתגייסות המוזיקלית של Will I Am לקמפיין של אובמה והתתגייסות של הידוענים לקמפיין של Will I am. 

נדמה לי שהרשימה הזו מוצלחת פחות מזו של שנה שעברה מבחינת איכות ורעננות התוכן אבל ניתן ללמוד ממנה שהוידאו באינטרנט הגיע להמונים. זאת, כי בדומה למדיות המונים אחרות, היכולת העיקרית שמושכי הרייטינג מפגינים פה היא היכולת למשוך רייטינג.   

בעיני יש פה גם איזושהיא התפוצצות בועה ויראלית, כי הדבר האחרון שאפשר להגיד על 2008 הוא שהיא לא הייתה שנת צמיחה מדהימה ומטורפת לתוכן וידאו באינטרנט שייצר יותר רעננות, תחכום, והתקדמות מכל מדיה אחרת. עם עשר שעות של וידאו שמועלות כל דקה ליוטיוב, היכולת למשוך קהל בדרכים ויראליות הפכה קשה עד בלתי אפשרית ובעיקר מאמץ שלא ממש מצדיק את עצמו. תוכן גולשים או קידום ויראלי בפני עצמו הוא כבר לא הדרך לעשות ביזנס ברשת ולכן ההתבגרות של המדיום לא נמצאת ברשימה הזו.

נער בן 15 מצא דרך להתעשר מיו טיוב

פרד (Fred) פינגלהורן הוא ילד מעצבן בן 6 שמנהל וידאו בלוג ביו טיוב. מגלם אותו נער בן 15 בשם לוקאס קוירקשנק (Lucas Cuirkshank) מאומהה, נבראסקה שכותב, מגלם ועורך את התכנית.  בשנתיים שהתוכנית באויר ערוץ פרד הפך להיות הערוץ שגדל הכי מהר והערוץ עם הכי הרבה מנויים ביוטיוב: אין בו סרטון שלא עבר את רף מליון צפיות וצבר עשרות אלפי טוקבקים. גודל הההצלחה ביחס לפשטות ההפקה וקהל הtweens הנחשק שלא שבע מהתכנים התרגמו לרווחים מוידאו באינטרנט בצורה שחברות המדיה הגדולות יכולות רק להתקנא בם. לסרטון הבא יש כמעט  12 מיליון צפיות והוא נקרא "פרד הולך לשחות":

בראיון לרשת פוקס אמר לוקאס שהוא תמיד רצה להיות שחקן אך מאחר והוא גר בנבראסקה, לא היו לו הרבה מקומות בהם לבוא לידי ביטוי. מתוך השעמום נולד פרד, ילד היפר אקטיבי בן שש עם אמא אלכוהוליסטית ובעיות קשב וריכוז.  יש לו אבא שנמצא בכלא וקראש על ג'ודי שמאוהבת בקוין, הבריון שמציק לפרד. על מנת להדגיש את האנרגטיות של הדמות, לוקאס מריץ את הסרטים במהירות גדולה, מה שנותן לפרד קול גבוה וצווחני ולכל הסרטון תחושה תזזיתית. למרות שהתכנית מתעסקת בתכנים נפיצים, או כאלו שיש בהם פוטנציאל הומור שחור, היא תכנית ילדים וזה גם הקהל שלה.

אותו הקהל (ילדים בגילאי 13-17 שמתוכם בנות מהוות 67 אחוזים, שמתרגם ל700,000 מנויים לערוץ בyoutube) הפך את לוקאס לוובסלב ענק ולתעשייה של נער אחד. לוקאס משחרר את הסרטון השבועי ביום חמישי אחרי בית ספר (גם שלו, גם של הקהל שלו) כך שביום שישי ידברו עליו וביום שבת תהיה לו צפיית שיא. הוא פותח וסוגר את הפרקים עם משפטי מפתח ודואג לשלב מושגים ייחודיים לתכנית כמו Garnet במקום Gosh, darn it. יש לו מרצ'נדייז של חולצות שהוא לובש בכל הפרקים (ומוכר באתר שלו). הוא עושה השמת מוצר של מודל טלפון נייד עם פלטפורמת IM שמיועד לנוער ולאחרונה הוליווד התדפקה על דלתו עם צ'ק שמן בתמורה לכך שיאזכר את הסרט המשפחתי "עיר השנהב".

כל זה מנער בין 15 שמשקיע כמה שעות בצילום בסרטון השבועי וכמה שעות בעריכתו (היום כבר יש לו מנהל עסקים). לוקאס אמר שהקונספט של התכנית הוא פארודיה על וידאו בלוגרס אחרים שבטוחים שכל מה שהם עושים זה מאד חשוב. דבר נוסף שמעניין בתופעת פרד הוא שהתכנית מדברת לדור שלא מכיר עולם ללא אינטרנט, ומאד לא מדברת לדור אחר. קשה להסביר את סוד המשיכה של הדמות ולוקאס מודע לכך שאנשים או אוהבים או שונאים את הדמות. ילדים מתים עליה, כל השאר רוצים להרוג אותה.

עדכון אוקטובר 2010 : פרד-הסרט שודר ברשת ניקלודאון והפך לפרמיירה המצליחה ביותר בכבלים באמריקה.

ניו הוליווד

hollywood-110x90.jpg

כשאנחנו מדברים על קרוס מדיה, ניו מדיה ושינויים בהרגלי הצפייה אנחנו מדברים בעיקר על שינויים שעוברים על קהל הצופים, אבל הביצה שבאה עם התרנגולת היא שינויים בהרגלי החשיבה של היוצרים. הסמן הימני של המגמה מגיע מלב המיינסטרים, מתעשיית הבידור המשפיעה ביותר בתרבות הפופולארית – הוליווד.

בארה"ב תחנות הטלוויזיה הגדולות קנו את משרדי ההפקות שבהם נעשים התכנים שלהן. אם היתה איזשהיא מערכת איזונים בין ה"חליפות" ל"יוצרים" היא לגמרי נמחקה. אנחנו אמנם רואים הרבה טלוויזיה אמריקאית טובה אבל אנחנו מקבלים את הדובדבנים שנמצאים מעל ערימה גדלה והולכת של תכניות רעות ופיילוטים שלא מקבלים יותר משני פרקים להמריא לפני שמעיפים אותם.

אחד הביטויים למצב הזה היה שביתת הכותבים הגדולה בתחילת השנה. תנאי שכר היו הדגל שאותו נשאו השובתים אבל טענות על חוסר תקשורת וחוסר הערכה בין היוצרים לרשתות היוו את מרבית הדיאלוג. השביתה הזו תרמה לקפיצת מדרגה לתרבות הוידאו ברשת. הכותבים ניצלו את החודשים שבהם לא היו צריכים למלא דרישות חוזיות והתמקדו בכתיבת פרוייקטים אישיים יותר, שונים יותר ומעיזים יותר. הפרוייקטים האלו מצאו בית באינטרנט כי אפשר היה להרים אותם בתקציב נמוך משמעותית, כי האינטרנט מוכן יותר לקבלת תכנים שהם לא מאה אחוז מסחריים וכי היוצרים חיפשו מקום שאפשר לנשום בו.

שתי נקודות חשובות: 1. זה לא שהיוצרים יכולים או רוצים לנטוש את הטלוויזה אבל יש להם אינטרס מובהק לפתח אלטרנטיבה, הן כלכלית והן אמנותית. ו2. מתרבות הטלוויזיה והאינטרנט של ארה"ב בהווה ניתן ללמוד הרבה על תרבות הטלוויזיה והאינטרנט שלנו בעתיד הקרוב.

Strike TV  (עכשיו בבטא) היא הפרוייקט הגדול ביותר שנולד מתוך המציאות הזו מכיוון שלא מדובר בסדרה אחת אלא באתר וידאו שזו הגדרתו – הוא נותן במה לסדרות אינטרנט של יוצרים שכותבים את הפריים טיים האמריקאי (המשרד, SNL, מלקולם באמצע, השוטר מבברלי הילס, מסע בין כוכבים והרשימה נמשכת) יש כרגע בהפקה 40! סדרות אינטרנט שמופיעים בהם פרצופים מוכרים רבים.

פרוייקט נוסף עם אותה אידיאולגיה אבל פחות תכנים הוא fm78.tv. כאן יש בהפקה סדרת אינטרנט ב18 פרקים שנקראת Candy שהשחקנים והיוצרים מאחוריה כולם באים עם רזומה טלוויזוני או קולנועי מכובד.

באבולוציה המהירה להפליא של תכני האינטרנט אפשר לדבר על ארבע דוגמאות בולטות קיימות של תוכן לאינטרנט שמאחוריו עמדו ותיקי הוליווד: quarterlife היה הצלחה סבירה עד שעבר לטלוויזיה היכן שהועף אחרי פרק אחד שלא הביא מספיק רייטינג, את הבלוג המזמר של דוקטור הוריבל מאת יוצר באפי, הפך להיות הצלחה היסטרית, עם פסקול, אתרי מעריצים ורווחים מהורדות בתשלום, הפרוייקט השלישי הוא אתר Funny or Die המצליח ששותפים להקמתו ומככבים בתכניו הם השחקנים וויל פארל והבמאי ג'ד אפאטו (בתול בן ארבעים). האתר חתם לאחרונה על הסכם תוכן גדול עם HBO והפרוייקט הרביעי הוא חטיבת ג'מיני בכיכובה של אווה מנדס שרק יצא לעולם.

הפרוייקט העתידי הכי מסקרן הוא Cavalcade של סת' מקפרלן – יוצר איש משפחה ואבא אמריקאי (יוצא ב10בספטמבר). מדובר בסדרת אנימציה ש Google עומדת מאחוריה והופקה בתקציב הכי גדול שאי פעם הושקע בתוכן אינטרנטי (שיא שנשבר אחת לחודש, אבל במקרה הזה מדובר בפער של כמה עשרות מיליונים). קוולקייד תורכב מחמישים פרקים בני שתי דקות ותשודר במסגרת תוכנית השותפים Google Adsense. דהיינו, הפרקים יוצגו לצפייה באתרים בהם יש לגוגל שטחי הפרסום, והפרסומת תשולב בסרטון אם בצורת פרה-רול, שקופית חסות או overlay.

הפרוייקט הזה חשוב כי הוא יהווה צעד קדימה במסע של התעשייה למצוא מודל עסקי עובד שיענה לפופולריות הגדלה של וידאו ברשת. ב Cavalcade מדובר על מודל רווחים חדש ומבטיח שמאחוריו עומדת גוגל – אלופת העולם בפרסום ברשת. הדבר היחידי שכבר ברור לגבי המודל הזה הוא שהוא יכול לעבוד רק עם תוכן אינטרנט מקצועי, כזה שיוצרים מנוסים עומדים מאחוריו.