ארכיון תגיות: תוכן מקורי

סדרות אינטרנט ישראליות – עשר הגדולות

לכבוד יום ההולדת ה63 של מדינת ישראל, אני שמח לסקר את מיטב התוצרת המקומית בכל הנוגע לתוכן וידאו סדרתי ברשת. כשהבלוג הוקם, לפני שלוש שנים וקצת, היו שתיים או שלוש סדרות לדבר בהן ואילו היום כשבאתי לבחור את הסדרות המשמעותיות ביותר, היו לי כמעט ארבעים לבחור מהן. זו קפיצה של מאות אחוזים בשנה ואין סימנים של האטה בשטח. כיף כיף כיף. הרשימה היא מן הסתם סובייקטיבית וכפופה לדעת הבלוג בלבד:

החלוצה  – קוויקי – לא רק הסדרה הראשונה בארץ, אלא אחת הראשונות בעולם (2003). הסדרה מתארת את מערכת היחסים בין שני שותפים תל אביבים שמגולמים על ידי נעה פניני, שגם יצרה את הסדרה, ואמיר דוליצקי (פוסט על הסדרה כאן). הסדרה עשתה היסטוריה שנייה כאשר הפכה לסדרה הראשונה שעברה למסך הטלוויזיה ועלתה כסיטקום בערוץ ביפ.  (חלוצות נוספות: המבזקה, טופי והגורילה, מנצנצים)

הנוגעת הדור הבא – סדרה ישראלית מבית היוצר של פליקס שמסקרת את עולם הזוהר דרך הקטרקט בעיניהם של שני קשישים, רות פרחי ויוסי סגל. הם פורצים להשקות ואירועי סלבס ומראיינים אותם מזוית אחרת (בדרך כלל זוית אחרת גם פיזית) הסדרה מצליחה להיות גם סאטירית וגם נוגעת ללב בגלל המשקל של הדמויות בתוכה . (נוגעות נוספות: במעגל סגור, אדום בעיניים)

המשוחקת – ריסטרט – סדרת מערכות יחסים (שמתחילה מפרידה בין עומר לדנה שגוררת השפעה במעגלי החברים המקיפים אותם) שצולמה כמעט באופן בלעדי בקלוז אפים. המארג כולו נפרש דרך עריכה והרגש כולו מועבר דרך משחק ישיר למצלמה בפריים שמשאיר את השחקנים מאד חשופים. (משוחקות נוספות : פאפאדיזי, חייו של הסלב)

המרשימהאהבה ראשונה – פרוייקט מבית סלקום (לוגיה) שמתעד 150 סיפורי אהבה קצרים של בני נוער בגילאי 16-20. הבחירות הדוקומנטריות שיוצרות את המכלול לצד הממשק המרשים לצד הפרסום המאסיבי מייצרים פרוייקט תוכן אטקרטיבי לקהל רחב שיכול שיכול לחיות רק באינטרנט. (מרשימות נוספות: כוח סודוקו, שחקנים) 

העצמאיתאלוהים והשטן שותפים – עודד סמו ומעיין בלום כאלוהים והשטן שנאלצים לחלוק דירת שותפים מעופשת. לסדרה יש את התחושה שהיוצרים עשו אותה קודם כל בשביל עצמם, ואני מתכוון לזה בצורה הטובה ביותר. זו סדרה שמביאה איתה צבע וטעם נורא סצפציפי ובטוח בעצמו, וזה מה שגורם לה לעבוד. (עצמאיים נוספים: יותם פרל,  המכשפות משנקין, ניצה ולחם, אמיר קוטיגרו)

הבינלאומית אחמד וסלים – סדרת אנימציה ישראלית, דוברת ג'יבריש,  שבמרכזה שני בניו של רב מרצחים שנבוך לגלות שהם יותר בעניין של משחקי מחשב מאשר פיגועי התאבדות. הסדרה עוברת באנימציה פשוטה יחסית אבל היא לא מרגישה לואו טקית. לסדרה הכבוד שהתוכן הנפיץ  שבה הגיע עד לכדי סיקור ברשת אלג'זירה שהניעה בקשה מאיחוד האמירויות להוריד את הפרק מיוטיוב. (בינלאומיות נוספות: twentyfourseven and the city, פיני)

המשווקת  – קרטושקס – סדרת אינטרנט נונסנסית ישראלית שהופקה עבור המותג תפוצ'יפס. הסדרה היוותה את שיתוף הפעולה הראשון של יוטיוב עם מותג מסחרי בארץ. קרטושקס,  בכיכובו של תומר שרון מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית (גילוי נאות: אני מעורב בסדרה במסגרת תפקידי. לפוסט על הסדרה. (משווקות נוספות: בייביליס בייבס, לוחמי האמת)  

המשלימה – משהו ז'ונגלר– סדרת ספין אוף שבה בסדרה מוטי חטואשווילי, מהדמויות המרכזיות בתכנית "לרדת בגדול", מנסה להגשים את חלומו לפתוח קורס "קיק בוקסינג" לילדים.  בניגוד לתכנים אחרים שמשלימים סדרות טלוויזיה. היוצרים הפיקו סיפור שלם ומקורי שעומד בפני עצמו ואף שונה מאד מאד סגנונית מתכנית האם.  (משלימות נוספות: למה אסור לעשן גראס, קובי היפה והחנון)

המאכזבת – פאני – סדרה במימון חברת הביטוח מגדל שמתארת מפגשים שונים של הקוסמטיקאית (חנה לסלאו) עם סלבריטאים שונים. השמות הגדולים, הכסף שנשפך על פרסום, תקציב ההפקה, כל אלו מיקדו את המבטים ובנו ציפיות לקראת סדרה אינטרנט (מתוסרטת) שהייתה יכולה להוות קפיצת מדרגה משמעותית לתעשיית סדרות הרשת בארץ. בפועל, היו שם סדרה של פרסומות מקסימות שמתחו אותן ודיללו אותן כך שיתאימו למסגרת זמן של סדרה אינטרנטית. (מאכזבות נוספות: סקייטבוק)

 המערכונית – היפופוטם – מערכונים בהגדרה הן לא סדרת אינטרנט אבל הן חלק בלתי נפרד מיצירה סדרתית שעובדת ברשת. היפופטם היו שם מהימים הראשונים של הרשת גם בפליקס וגם בנענע 10 ולא רק יצרו למדיום אלא גם ניצלו אותו על מנת לתפעל קהילה חיה ודינמית (מערכוניות נוספות : המבולגנים, מטר ושבעים) 

אני רוצה לסיים בהערכה לאתר flix – בפועל, הבית החם ביותר וזה שמספק את את התנובה הכי קבועה של סדרות אינטרנט. החל מימיו עם טופי וגורילה ועד למטומטמות וסבתא סעדה. בלי תקציבים היסטריים אבל עם הרבה תשוקה לא צינית לעניין הוא נותן חשיפה ואמצעי לדור חדש של יוצרים.

איך לכתוב סדרת אינטרנט

נתחיל מהסוף. כתיבה זו כתיבה זו כתיבה. גיבור מעורר הזדהות עם מכשול מעורר קשיים הם בליבה של כתיבה טובה לא משנה מה הפלטפורמה. דיאלוג אמין שלוקח שיח הגיוני לסיטואציה ונותן לו מימד נוסף ואפקטיבי הם דרישות המסך לא משנה מה גודלו. ובכל זאת, האינטרנט הוא במה שונה. מצד אחד המסך קטן יותר מצד שני 2 בליוןן צופים פוטנציאלים יכולים לראות אותו.

יותר מכל פורמט אחר, סדרות אינטרנט מתעצבות כצורת התוכן הוובית הפופולארית ביותר. אני מניח שזה בגלל שזה פורמט מעבר טוב. הוא מביא משהו מוכר (סדרת טלוויזיה) לעולם חדש (אינטרנט וסלולר) וקל יותר לצופה להבין מול מה הוא עומד. גם ליוצר יש עמדה שונה כאשר הוא בא לכתוב סדרה אינטרנטית. יש לו יותר כוח. בגלל שבאינטרנט לא מצפים להפקה מושקעת ומתוקצבת כמו במדיות אחרות, התוכן נמדד על הקונספט, המסר, התסריט והחזון. לתסריטאי יש יותר מקום אבל בשביל לתפוס אותו כדאי להתייחס לבמה בתנאים שלה. דהיינו, אל תכתוב למשהו שדורש ערכי הפקה גדולים. אל תכתוב משהו שיכול לעבוד בלעדיהם. תכתוב משהו שלא צריך ערכי הפקה גדולים בשביל לעבוד

אם תוכן היה אוכל, אז אינטרנט היה מסעדת טאפאסים. מנות קטנות שכל אחת עומדת בפני עצמה גם אם היא חלק מארוחה. בתאטרון ובקולנוע יש כבוד רב למבנה שלוש המערכות (three act structure) אבל בסדרה אינטרנטית כל פרק הוא מערכה. כל פרק צריך להעניק סיפוק בפני עצמו ולסגור מעגל כלשהוא ועדיין לתרום למהלך העלילתי של הסדרה והתפתחות הדמויות.  

מאחר וכל פרק הוא מערכה, אתה צריך לבנות סינופסיס לסדרה שמאפשר לחלק אותה לכמה חלקים בצורה אורגנית שלא תרגיש כאילו כתבת חצי שעה וחילקת אותה לפי טיימר. סדרה של מפגשים, מהלך שבו בלש עוקב אחרי מספר רמזים כפרקי סדרה, תכנית גמילה ב12 שלבים שמקבילה ל12 פרקי הסדרה. האפשרויות הן אינסופיות אבל פורמט יכול לעזור. היתרון הנוסף של פורמט נמצא במיתוג של תוכן, הן מבחינת הבהירות של השפה שיצרת והן מבחינת יתרון לסדרה שלך כאשר היא צריכה להתחרות בכל כך הרבה תכנים אחרים.

הצופה שלך נמצא לחיצת עכבר מלעבור לאחת האופציות האחרות שיש סביב הנגן ובכתיבה לאינטרנט קריטי ביותר שמשהו יקרה מהרגע הראשון. אם בסרט יש לך עשר דקות לשבות את הצופה, בטלוויזיה חמש, הרי שבאינטרנט יש לך דקה. אין זמן לשתיקות טעונות אפילו אם הן טבעיות לסצנה. משהו ברקע צריך להפעיל מתח או לייצר את הניגוד שמבטיח את הקומדיה. גם אחרי הדקה הראשונה, תוכן אינטרנטי נצפה לעיתים קרובות כשיש ברקע הסחות דעת. הוא צריך להתקדם ולהבנות כל הזמן עד הרגע האחרון (ואין הכוונה למרדפים ופיצוצים). דרך אחת לחשוב על זה היא באופן הבא. אם מסורתית דף תסריט שווה לדקת מסך, אז באינטרנט דף ורבע של תסריט צריכים להידחס לדקת מסך

אני משתמש בהשוואה לטלוויזיה ולקולנוע בהסבירי על כתיבה לאינטרנט לא במקרה. אמנם באינטרנט יש הרבה יותר ריספקט לרעב ולחזון מקורי על חשבון כתיבה מקצועית, אבל הנגן לא סופג הכל. בשביל לכתוב טוב לאינטרנט צריך קודם כל לכתוב טוב. זה לא אומר שצריך תואר בשביל לכתוב סדרה אינטרנטית, אבל אם אתה רוצה קריירה כיוצר לאינטרנט (דבר שיש לו יותר ויותר מקום ככל שעובר הזמן) אז הדרך עוברת בלימודי תסריטאות אם בצורת ספר, קורס או תואר. 

אבל, וזה אבל גדול, בבואך לאינטרנט אל תכתוב טלווזיה. סדרה על חברים בתל אביב, סדרה על משפחה בפריפירייה, סדרה על משפחה בתל אביב, את כל אלו יש בטלוויזייה בתקציבים גבוהים יותר. באינטרנט יש מקום לגיבורים מסוג אחר: הספיידרמן האיטלקי, האח הלא מוצלח של דארת ויידר, שני מחבלים שלא רוצים להתפוצץ, זקנים שמסקרים את עולם הזוהר ועוד ועוד. ברובן של סדרות האינטרנט המצליחות הכתיבה נשענת על דמויות טובות, יותר מאשר על עלילה או דברים אחרים.

אבל, וזה אבל שני, לא מומלץ לכתוב פסיספסים של דמויות א-לה רוברט אלטמן או טלנובלות. ארבע חמש דמויות מרכזיות זה מספר מומלץ כי אתה לא רוצה סיפור מפותל מדי שיניא את מי שלא עקב אחריו מהתחלה להיכנס אליו באמצע. אתה רוצה שגם למי שנתקל בסדרה בפרק השלישי יהיה ברור מה המהלך המרכזי (התקרבות אוהבים, חקירת בלש) על מנת למקם אותו בסיפור, ואת הרבדים העמוקים יותר תתפור סביב זה.

דברים נוספים שניתן ללמוד מסדרות אינטרנט מצליחות הוא שפרק ממוצע נע בין 3 ל6 דקות ושעונה כוללת בין 6 ל8 פרקים. באופן כללי, לא קיים בית ספר טוב יותר לסדרות אינטרנט מאשר סדרות אינטרנט. זה גם מייצר אינסטינקט לגבי מה שנכון לעשות בתוכן מהסוג הזה וזה גם מאפשר להכיר את תרבות הרשת שבתוכה אתה פועל . סיפור אהבה שכולל את פייסבוק, בדיחה על angry birds או מחזמר שמורכב ממאש אפים ירגיש הכי בבית בתוך הרשת. בשביל להתחיל הכרות כזו ממליץ לעבור על רשימות "סדרות אינטרנט ששווה להכיר" של הבלוג.  תתחילו פה ולכו אחורה.

סדרות אינטרנט הן אחת מהצורות הנפוצות ביותר של תוכן ממומן, ותוכן ממומן הוא אחד הקטרים החשובים ביותר לקידום של האמנות הזו. אבל איך כותבים סיפור שיש בו פיסות נשמה של הכותב כאשר המממן הוא חברת חטיפים. הטיפ המשמעותי שלי הוא להתחיל את הכתיבה מקביעת הגבולות. תבין מהם הערכים של המפרסם (טבעיות, חדשנות, עממי וכו) אחרי שהבנת את הגבולות כתוב בתוכם סיפור מרגש. להתחיל מתסריט מעולה שנוצר באינטימיות החדר ואז לעבור איתו אצל מפרסם זה דרך בטוחה לייצר תסכולים.

התחלתי את הפוסט מזה שלתסריטאי יש כוח גדול יותר באינטרנט אבל עם כוח באה אחריות. כיוצר לרשת יש לך הרבה יותר שליטה על גורמים אחרים שקריטים להצלחת הסדרה שלך כמו הפצה וקידום (רשימת כללים כאן). זה לא משנה כמה התסריט שלך מבריק אם אין חשיבה מסודרת על איך לקדם אותו, אף אחד לא יראה אותו. למשל, אחד הדברים הנגישים והפשוטים ביוטיוב הוא הוספת כתוביות לסדרה. זה מגדיל את כמות הצופים שיכולים לצפות בתוכן שלך באלפי אחוזים.

אני אסיים בהבדל משמעותי נוסף בין המדיות שהופך את הכתיבה לסדרת אינטרנט ללא פחות ממרגשת. בניגוד לקולנוע או טלוויזיה או תאטרון שבהם כבר התנסחו כללי הכתיבה ומרווח הפעולה והנסיון של היוצר הוא יחסית מצומצם, הרי שבאינטרנט יש ליוצר הזדמנות היסטורית להיות הדור המייסד, זה שבודק, מעז, מנסה וכותב את החוקים של אמנות הכתיבה למדיום. בהצלחה

איך לעשות סדרת טלוויזיה בלי כסף, או טלוויזיה.

יש דרכים רבות בהן סדרות טלוויזיה מגיעות אל המסך אבל הן תמיד יעברו באותן נקודות ציון: יתחילו ביוצר, יעברו בגוף מממן (גוף משדר, קרנות) ובסופו של מסע יגיעו אל הקהל. עולם הניו מדיה מייצר הזדמנויות שבהן ניתן לחתוך את המתווך ולהגיע ישירות אל הקהל . זה בדיוק מה שעשו יוצרי סדרת הטלוויזיה העצמאית Pioneer 1. כשמה של הסדרה, גם סיפור ההפקה הייחודי שלה הוא חלוץ באופן שבו ניתן להמציא את הגלגל. אבל הסיבה שהסיפור הזה חשוב הוא כי הכלים שהיו זמינים להם, זמינים לכל יוצר אחר.

בשנת 2009 ג'וש ברנהרד וברייסי סמית יצרו סרט שנקרא Lionshare – סרט לדור האינטרנט שהגיבורים שלו חיים בעולם שבו יש קורלציה בין שיתוף רגשות לשיתוף קבצים. הסרט דל התקציב זכה לפרסים ולתשומת לב אבל ההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה בעולם שאותו תיאר – אתרי שיתוף הקבצים. הוא הורד למכביר כקובץ P2P דרך אתרים כמו אימיול וביטורנט. 

הדרך בה הסרט הובא לידיעת המורידים הוא דרך אתר VODO – אתר שמשתמש בתשתית של העברת קבצים לצורך הפצה חוקית וחינמית של יצירות וידאו ויצירות מוסיקה מקוריות.לאור הורדות הסרט והעובדה שמרבית התעבורה באתרי שיתוף הקבצים היא לצורך הורדות סדרות (אבודים, דקסטר וכו), נולד הרעיון לייצר סדרה מקורית ישירות לקהל האדיר שכבר שם.

VODO חברו לג'וש וברייסי על מנת ליצור סדרה כזו. הם חיפשו רעיון לתוכן שיכול לעבוד טוב יותר לצופים הרלוונטים ובתקציבים נמוכים. סדרת מתח עם ניחוח מדע בדיוני נבחר כז'אנר שעליהם הם עובדים. היוצרים כתבו תסריט פרק ראשון של 35 דקות שכולל " חפץ מהעולם החיצון, אסטרונאוט אובד, ונסיון של ממשלת ארה"ב להשתלט על הסיטואציה." הסדרה כולה נבנתה כסדרה של 7 פרקים.

יש תסריט, יש קהל פוטנציאלי (במספרים שרשתות טלוויזיה יכולות רק לחלום עליו), יש פלטורמת הפצה, עכשיו מאיפה מביאים כסף? כאן נכנסת לתמונה פלטפורמה אחרת שנקראת Kickstarter – מטרתה נורא פשוטה. לתת ליוצרים שמחפשים מימון לפרוייקט שלהם, את הבמה לפנות ישירות לקהל ולבקש מהם כסף. היוצרים צריכים להכין סרטון בו הם מסבירים מהו הפרוייקט, לציין כמה כסף הם צריכים ולמתי, ולקוות שהקהל יהפוך להיות משקיע בפרוייקט. תרומה מינימלית: 5 דולר. מקסימלית :6000 דולר

ג'וש וברייסי הכינו סרטון בו הם מסבירים מה הם רוצים לעשות, סימנו את הפייילוט כצעד ראשון ותקצבו אותו ב6000 דולר (כוח האדם היה בהתנדבות, לכולם הייתה מטרה משתופת של חשיפה). ב25 לאפריל 2010 הם גייסו 7500 דולר מ122 גולשים.

עם יותר כסף ממה שביקשו, ההפקה נכנסה לעבודה. לאורך כל הדרך היוצרים שמרו על קשר עם המשקיעים שלהם דרך בלוגים של וידאו ודיווחים על התקדמות באתר. ברגע שהיה מוכן טריילר VODO התחילו לפמפם אותו באתר שלהם. ב16 ביוני הפיילוט עלה לאתר.

ביום הראשון היו 84,000 הורדות. בחודשיים לאחר מכן הם הגיעו לשני מליון הורדות!!! הפיילוט (זמין לצפייה באתר הסדרה) גם זכה בפרס בפסטיבל ניו יורק לטלוויזיה. עם ההצלחה הזו, והקהילה שנוצרה לתוכן ברשתות החברתיות, היוצרים למעשה קיבלו אור ירוק לעבור מפיילוט לסדרה.

אותו "אור ירוק" התבטא בעוד עשרות אלפי דולרים שהצופים תרמו על מנת לייצר את שאר הסדרה.הטריילר לפרקים 2,3 ו4 כבר יצא והפרקים  המלאים כבר בעריכות.  

לא ממש כתבתי על הסדרה עצמה. זה איכשהוא מרגיש לי סיפור פחות חשוב מהסיפור שבו צופים שילמו ליוצרים על סדרה שהם רצו לראות.

קרטושקס – המייקינג עוף

סדרת האינטרנט קרטושקס היא סדרת אינטרנט קומית, מהמושקעות שעלו בישראל. היא גם סדרת האינטרנט הראשונה שמומנה כולה על ידי גוף מסחרי, במקרה הזה שטראוס עבור המותג תפוצ'יפס. הסיפור של הסדרה נולד כפועל יוצא של קמפיין הטלוויזיה של תפוצ'יפס, שעלה במקביל לעליית הסדרה. שם נראו חברה צעירים שקולעים בוירטואוזיות תפוחי אדמה לתוך שקית תפוצ'יפס במעין מחווה ל dude perfect.

הסדרה לקחה את הרעיון של קליעת תפוחי אדמה לשקית והתייחסה אליו כאל ספורט לכל דבר, כמו כדורסל וכדורעף ושחייה צורנית. לאחר שניתן לספורט הזה שם – "קרטושקס" הסדרה הפכה להיות 'סרט הספורט' של קרטושקס. כמו "רוקי" לאגרוף ו"בית"ר פרובנס" לכדורגל, כך "קרטושקס" מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית. כמו בכל סרט ספורט טוב, הזכייה פירושה גם זכייה בנערת החלומות, ועבור יוני היא גם הבסיס לאיחוד עם אביו האובד.

את הסדרה הפארודית על גבול הנונסנס הפיקה THE BOX, (גילוי גאה: שאני משמש כמנהל התוכן שלה) כתב וביים אותה אלון גור אריה והפיק אותה בפועל אייל שינדלר (שני המצויינים הם מקודקודי חבורת היפופוטם).

קרטושקס גילמה את היתרון של תוכן ממומן בכל מה שנוגע להגעה של מפרסם לרשתות חברתיות. זה מכיוון שהיא מספרת סיפור ומציגה דמויות ואלו, בניגוד מוחלט למותג, הם דברים שאפשר לדבר עליהם, שמעניין לדבר עליהם ושניתן להזדהות איתם. בקבוצת הפייסבוק של קרטושקס  7000 איש ניהלו שיחה יומיומית, שלחו תמונות ויזמו עצומות שמבקשות עונה שנייה. בבלוגספרה, נכתבו עשרות פוסטים על הסדרה שבהם, בלוגרים מרדניים, קוליים ואנטי ממסדיים, שיבחו את הגוף המסחרי על היוזמה שלו.

בעיני, המפתח היה כזה : מרגע שניתנו גבולות הסדרה בהקשר ההפקתי ומרגע שבDNA שלה היו הערכים שהיו חשובים למותג (כמו טבעיות וכיף) אף אחד לא ניסה לעשות "את מה שהצעירים אוהבים" אלא היה פה צוות שעשה דברים שהצחיקו אותו. זה מתוך הנחת העבודה שזו הדרך היחידה לעשות תוכן "מגניב" ולא תוכן מתאמץ (שהצעירים, כך נאמר לי, מזהים בשנייה)!

מרגע שניתן האור הירוק לפרויקט, כתיבת הסדרה ארכה בערך כחודש וחצי. בזמן הזה גובש אופן העבודה מול יו טיוב שנבחר כפלטפורמת ההפצה של הסדרה ופלטפורמת השידור שלה. גובשה אסטרטגיית יח"צ שתיתן נראות לסדרה ברחבי האינטרנט, העיתונות והטלוויזיה. הלקוח היה שותף לאישור הצמתים החשובים בפרויקט כגון התסריטים, העריכות והעיצוב ובאופן כללי וראוי לציון הלך עד הסוף עם החדשנות של הפרויקט. הסדרה צולמה בשני ימי צילום ארוכים בלוקיישן של "מקווה ישראל" בפאתי חולון.

החומרים הנוספים שצולמו לסדרה שאפו לתת כמה שיותר צבע לרעיון של קרטושקס כספורט אמיתי וזה נעשה על ידי כך שכולם דיברו עליו כמשהו מובן מאליו, שלא צריך הסבר. הסדרה קודמה באתר של ערוץ הספורט וצולמו ראיונות עם ספורטאים מקצועיים שמדברים על אהבתם לקרטושקס.

הסדרה רצה במשך חודשיים, החל מה18 בפברואר, ומהפרק הראשון הייתה הצלחה. נכון לכתיבת שורות אלו הצפיות עומדות על קרוב ל700,000 צפיות שזה מספר גדול יותר מהיעדים השאפתניים שהוגדרו מול הלקוח כ"שווים את ההשקעה". לסדרה קבוצת חברים דינאמית בפייסבוק שמונה מעל 7000 חברים – קבוצה שהמותג "רכש את אמונה" והם זמינים לו להמשך דיאלוג חכם ונכון בלחיצת כפתור. ערוץ תפוצ'יפס ביו טיוב הפך לערוץ המסחרי ישראלי עם כמות המנויים הגדולה ביותר אי פעם (כשהוא יותר ממכפיל את המקום השני). נעשו כתבות על הסדרה בערוצי הטלוויזיה ונכתבו עשרות מאמרים בעיתונים ופוסטים של בלוגרים שמאזכרים בצורה חיובית את המותג ואת הסדרה.

כל זה, בעיני, קשור לשני עקרונות חשובים: 1. שהמפרסם נתן ללקוחות משהו בלי לבקש משהו חזרה ובעידן של רוויה פרסומית, זה צעד בונה דיאלוג ו2. התוכן עצמו נכתב כשמדד ההצלחה שלו הוא כמה הוא יעבוד בתור תוכן, לא בתור פרסום. השאלה והשאיפה הייתה לספר סיפור טוב ומצחיק. הנחת העבודה הייתה שאם התוכן יעבוד, כולם ירוויחו, ולכן שם צריך להיות הדגש.  

ואלו שמות…

משתתפים
תומר שרון, עופר סקר, לידר גרווה
גיל נתנזון, נמרוד יזהר, עידו קינן

עוזרת במאי: נעמי וינר ,ארט דיקרטור: מיכל הוניגספלד, הלבשה: דניאלה נוימרק פינק, איפור: ענבל קדרון, עוזרת ארט: מיכל קרנר, תאורה: שי דלריה, עוזר תאורה: חשי, מנהל במה: רותם רביב, עוזרי הפקה: גיל זהר, ליאת שחר, צילום סטילס: ארטרון רון אוריאל, מייקינג אוף: הדי קורן, ניצבים: TAKE2 , ביטוח: נעה בר יוסף

צולם על ידי ניידת מזמור הפקות, מפיק ניידת: זיו בצלאל, מפקח טכני: דן בכר, מפקח קול: רועי סנפורטה, צלמים: גור פלג, מיכאל בן אלי, מיקי להב, עוזר צלם: ולדימיר גריגורייב, VTR: יעקב בוגנים.

צוות חוץ
צלם: גידי פישר, מקליט: יוסף אלרוי

ייצוג אלון גור אריה: סברס יזמות ויצוג, אוליאמפרל גיל, ייצוג תומר שרון: איילה ברק, ייצוג עפר סקר: לבנה חכים, ייצוג לידר גרווה: רן תורג'מן.

שטראוס ישראל
מנהלת תקשורת אינטראקטיבית ותוכן: פרי לוי, מנהלת שיווק חטיבת המלוחים: אריאלה וייס, מנהלת תחום חטיבת המלוחים: יעל חזום, מנהלת מותג דוריטוס: סיוון סיט הניג.

THEBOX
מנכ"ל: אליהו אוזן, סמנכ"ל אטרטגיה וקריאייטיב: יקי גני, מנהל תוכן: דניאל רבנר, מנהלת פרסום: מורן סער, מנהל קריאייטיב: אסף שני, שיווק ויח"צ: יפעת פוקס, מנהלת הפקה: קרן אברהם, ארט דירקטור: שי כרמל, פלאש אינטראקטיב: ספי גב, מנהל טכני: עומר בהרב, מנהל אולפנים: מיכאל אבו.

מפיק: איל שינדלר
כתיבה ובימוי: אלון גור אריה

היפופוטם הפקות יוקרה

תודות
מיכל גרובר, אביעד שטקרמן.
בית הספר החקלאי מקווה ישראל: יאיר, דב ואיציק
פרק ראשון על פי מערכון מאת נמרוד יזהר ואלון גור אריה

הופק ע"י THEBOX עבור תפוצ'יפס