ארכיון תגיות: תרבות פופולארית

לקרוא את העתיד בגרף

The Gartner Hype Cycle הוא גרף שמתאר את מחזור החיים של טכנולוגיה חדשה (למשל הדפסה בתלת מימד או טלוויזיה באינטרנט).  אותו מחזור חיים מחולק לחמש נקודות שלא נובעות מרמת הפיתוח הטכנולוגי אלא מרמת האימוץ של אותה טכנולוגיה על ידי החברה/כלכלה/תקשורת.  על פי המודל של חברת הייעוץ Gartner, טכנולוגיה חדשה מתחילה בצמיחה שנובעת מהציפיות ממנה. הציפיות נוטות לצאת מפרופורציה ולכן בשלב השני הטכנולוגיה תאכזב. לאחר שהיא תגיע לשפל היא תתחיל צמיחה מחודשת ומפוכחת יותר. אם היא תוכיח את הישימות שלה בשלב הזה, היא תוכל לגדול במתינות ולמצוא נתח שוק.

כוחה של ההשקפה שנובעת מהגרף הוא לא ברמת דיוק החיזוי, אלא בכך שהיא נותנת את הבכורה למרכיב הפסיכולוגי והסוציאלי . "הייפ" הוא מושג שמדבר על ציפיות מוגזמות, על תוצר אנושי לא מדעי בעליל אבל כזה שיש לו תפקיד מכריע בהנעת הקידמה. במילים אחרות, הכל זה אנשים. מכיוון שזו השקפה טכנולוגית היא מאד רלוונטית לקרוס מדיה אבל אני מוצא שזו גם השקפה שישימה לפלטפורמות נאראטיביות כמו סדרות אינטרנט ומשחקי מציאות חלופיים.

המטרה של גרף ההייפ הוא לאפשר לאנשים שמשקיעים או מעורבים בטכנולוגיות לקבל החלטות מושכלות יותר. אחת לשנה החברה מוציאה גרף ודו"ח שממקם את הטכנולוגיות של התקופה במקומות הרלוונטים על הגרף (בהמשך). ההתנהגות שהגרף מזמן בהקשר הזה היא התבוננות מפוכחת: דהיינו, לא צריך לרוץ  להשקיע בכל טכנולוגיה שיש  עליה "הייפ" ומצד שני לא למהר להספיד טכנולוגיות שהתפיסה עליהן היא שהן גמרו את הסוס.

השיח בתחום הקרוס מדיה מונע במידה רבה משיחה על טכנולוגיות והתייחסות לגרף יכולה לאפשר נקודת מבט רחבה יותר בתחום שצריך נואשות פרספקטיבה. אני לא חושב שכל תובנה שעולה מגרף היא בהכרח נכונה וצריך לחיות על פיה אבל אני כן מוצא שאופן החשיבה שנובע מהגרף מסביר את העולם שבו אנו חיים. למשל, טלוויזיה באינטרנט בהיבט הכי רחב שלה (לא connected tv). הדיבור עליה וההשקעות בה החלו לפני חמש שנים (לא יכולת לברוח מהבאזז בכנסים מקצועיים) אבל רק בשנתיים/שלוש האחרונות אנחנו רואים פריחה אמיתית ואימוץ אמיתי של העולם הזה  אצל המשדרים והצופים. בין לבין, הרבה קברניטי טלוויזיה חשו שהאיום הוסר כי התחושה הייתה שהדיבורים נגמרו בלא כלום.

ניתן לראות את התהליך הזה לפי השלבים בגרף (מצוטט מויקיפדיה) הם:

TECHNOLOGY TRIGGER – – "טכנולוגיה פורצת דרך". תצוגה ציבורית, מוצר פורץ דרך או אירוע אחר שיוצר עניין נרחב של העיתונות ו/או של התעשייה.

PEAK OF INFLATED EXCPECTATIONS – – "פסגה של ציפיות מנופחות". תקופה של התלהבות מוגזמת ולא מציאותית המעוררת ע"י מנהיגי טכנולוגיה. ישנן מס' הצלחות אבל יותר כשלים בזמן שהטכנולוגיה נדחפת לגבולות שלה. הגופים היחידים העושים כסף בשלב הזה הם מארגני ועידות ומוציאים לאור (מגזיני תעשייה וכו') ולא החברה עצמה…

TROUGH OF DISILLUSIONMENT – – "אבוס של התפכחות". זוהי הנקודה בה הטכנולוגיה יוצאת מהאופנה והעיתונות נוטשת את הנושא, מכיוון שהטכנולוגיה לא חייה עד להגשמת הציפיות המנופחות ממנה.

SLOPE OF ENLIGHTENMENT – – "שיפוע של הארה"- למרות שהעיתונות כבר אינה מכסה את הנושא, מספר עסקים עדיין ממשיכים ב"שיפוע ההארה" ומנסים למצוא יתרונות ואפליקאציות מעשיות של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים. מתודולוגיות וכלים הופכים לזמינים ומקלים על תהליך הפיתוח.

PLATEAU OF PRODUCTIVITY – "מישור של פרודוקטיביות"- יתרונות אמיתיים של הטכנולוגיה מודגמים ומוכחים. כלים ומתודולוגיות נעשים יציבים, והדורות הבאים של הטכנולוגיה מופיעים. הגובה הסופי של המישור תלוי בשאלה, האם הטכנולוגיה ישימה באופן רחב או שהיא מתאימה רק לשוק צר (נישה).

להלן גרף הטכנולוגיות מיולי מ2011: 

במאמר הזה אני לא מתיימר לנתח את התובנות שעולות מהגרף, אלא בעיקר להציג את הקונספט (למי שמעוניין להעמיק עוד  בנושא, האינטרנט מלא בניתוחים של הגרף). אני רוצה להציע שצורת הגרף יכולה לתאר דברים שאינם בבסיסם טכנולוגיה אלא דרכים לספר סיפור כמו למשל ARG או סדרות אינטנרט. בשני המקרים התחלנו מהייפ. כתבו על זה הרבה יותר מאשר עשו את זה. לאחר מכן הגיעה תנופת עשייה. כך למשל שנה שעברה היו לפחות עשרים סדרות אינטרנט שנעשו על ידי מפרסמים ולפני ארבע שנים היה יוצא ARG חדש בעולם בכל שבוע.  אחרי ההייפ הגיעה הנפילה.  קצב ההפקות של סדרות האינטרנט התמתן וקצב העשייה של הARG כמעט פסק. אני חושב שהARG לא צלח את הslope of enlightment ויישאר כמוצר נישתי מכיוון שאין לו הצדקה כלכלית בצורתו הטהורה. סדרות אינטרנט לעומתו נמצאות בעלייה מתמדת ויציבה והופכות להיות יצירות לגיטימיות ומסחריות שמגדילות את הנתח שלהן בעולם המדיה. אבל אנחנו בשלב שבו הנתח הגדל הוא פרופורציונלי, אמיתי ולא כזה שמונע מהייפ.

2011 בקרוס מדיה – עשרת הפרויקטים הטובים.

2011 היא השנה בה הפסיקו להסביר את המושג "קרוס מדיה" במסדרונות הטלוויזיה. זהו. כולם יודעים שמסך הטלוויזיה הוא לא המסך היחיד שמעסיק את הצופים בכל רגע נתון ובשביל להישאר רלוונטים, גופי הטלוויזיה צריכים להראות נוכחות אונליין, במחשב, בסלולרי וגם בטאבלט.2011 היא גם השנה שבה פחות ופחות פרויקטים של קרוס מדיה תוקצבו דרך מחלקות השיווק וזאת מכיוון שמחלקות ייעודיות ותקציבים יעודים הוקצו לפעילות במדיות החדשות.

השאלה הגדולה שנשארה פתוחה היא איך עושים את זה נכון, איך מייצרים הרחבות דיגיטיליות של מותגים טלוויזיונים שאפקטיבים למטרות של הגוף המשדר? כפי שעולה מהדוגמאות בהמשך יש כבר תשובות שמסתמנות לעשייה הזו, אבל מעל לכל מתבהר שאין ולא תהיה תשובה חד משמעית. באותו אופן שיש גיוון תכני בעולם הדינמי של הטלוויזיה, כך יהיה גיוון לייצוגים שלו בעולם הדיגיטלי. ככל שהטלוויזיה תמשיך להשתכלל, כך גם אפשרויות הקרוס מדיה ימשיכו להשתכלל. רק הרבה הרבה הרבה יותר. למשל…

הבלוג של ג'ון ווטסון –  אחת הדרכים בהם יוצרי הסדרה "שרלוק" הביאו את סיפורו של הבלש המפורסם למאה העשרים היא בכך ששינו את פלטפורמת הסיפור של ווטסון מיומן לבלוג. אותו הבלוג  קיים ברשת והוא נראה כמו שבלוג אמיתי נראה ולא כמו הפקה שיווקית . הוא גם כתוב כמו שהדמות הייתה כותבת אותו בתוך האותנטיות של עולם הסדרה.

בר קארמה – תכנית טלויזיה שעלתה ברשת current tv האמריקאית. ייחודה הוא בכך שהפרקים צולמו מספר שבועות לפני ההקרנה שלהם, לאחר ששולבו בתסריטים שלהם הצעות של הגולשים לגבי הסיפורים והדמויות. לפניכם סרט על הפרויקט והממשק שנוצר במיוחד בשבילו.

Pepsi Sound off –  הקונספט של social tv מתייחס לניהול שיחה רבת משתתפים בזמן השידור דרך פלטפורמות של רשתות חברתיות. היעד של פפסי עבור X Factor נבנה על ההצלחה של תרבות הצפייה הזו ולמעשה היה אתר שמרכז בו שיחה על התכנית בזמן השידור. העוגן שלו היה הממשק הגראפי המוצלח שנתן ביטוי לטרנדים ואלמנטים בשיחה שנערכה בטוויטר.(למשל גרף, על מי מהשופטים מדברים יותר, איזה מתמודד מקבל את התגובות הכי שליליות וכל זאת בצורה ברורה ומתעדכנת מיידית). האתר כבר לא זמין כי התכנית לא באויר אבל פה תוכלו לראות את השימושיות שלו

Gale Boetticher case file – הסדרה "שובר שורות" משופעת באירועים מהצד הפלילי של הדרמה שגוררים אחריהם אנשי חוק וחקירות משפטיות. כשגייל בוהטיצ'ר (אחת הדמויות) נרצח, תיק החקירה שלה הפך זמין לצפייה באתר התכנית. הגולשים יכלו לעבור על הראיות ולבחון אם הם קלטו משהו שהחוקרים פספסו.

Abduction – חברת הסרטים Lionsgate עשתה שימוש חלוצי בפלטפורמת הפייסבוק על מנת  להשכיר ולשדר תכנים קולנועיים ולשדר  תכנים קולנועיים מתוך עמוד המעריצים של הסרט. שימוש דומה (ללא השכרה) נעשה על ידי BBC עבור צפייה בפרקים של דוקטור הו.

The Flaming C – קונאן אובראיין הוא אחד המאסטרים של שימוש בקרוס מדיה. הוא לא רק הפך את הצופים לקהילה, אלא גם נתן להם שם – Team COCO. אחת הפעילויות המהנות שנולדו מהתכנית הוא גיבור העל הקומיקסי שקונאן יצר בדמותו The Flaming C. מה שהתחיל כאיור הפך להיות טריילר מושקע לסרט, אתר ייעודי ופעילות מעריצים סביב התוכן שהם בפועל יוצרים. הסרטון הבא למשל הוא עבודה של חבר קהילה.

Sexperience – ערוץ ארבע הבריטי מבסס את תכנית הסקס שלו (תכנית תעודה על סקס) על סקר ארצי שהוא עורך בנושא ההרגלים המיניים האמיתיים של תושבי הממלכה. השנה הוא נתן לסקר ביטוי אנימטיבי שבו אתה מוזמן לא רק לחקור את השאלות המעניינות אלא גם לראות את התשובות בצורה גרפית דינמית לפי חיתוכים. בסופו של דבר אתה נשאר עם ייצוג גראפי של שאלה בסגנון: מי עושה יותר סקס, אנשים עם אייפון או עם אנדרואיד?

Workaholics shout out – סדרת הדגל של ערוץ קומדי סנטרל מצאה מקורית לתגמל חברים שהצטרפו לעמוד הפייסבוק שלהם. מי שעשה לייק לעמוד, אוטומטית נכנס להגרלה ששמו של הזוכה בה נכנס לסדרה כחלק מהדיאלוג.

Corrie Nation – מה קורה כשפארמוויל פוגש את corronattion street, אופרת הסבון הבריטית שמתקרבת לפרק ה8000 שלה!!! כך נולד משחק קז'ואל מרובה משתתפים בפייסבוק שבו אתה מוזמן לבקר ברחוב שבו מתרחשת הסדרה ולקיים שם חיים וירטואליים.

Augemnted Reality Cinema – הפרוייט אחרון הוא אפליקציה שהושקה ב2011 אך עדיין לא יצאה לשוק. מדובר על אפליקציית  augmented reality שמזהה מקומות אמיתיים ששימשו כלוקיישנים בסרטים ובתכניות טלוויזיה. כשאתה במקום כזה, אתה מוזמן לצפות במקום דרך הטלפון והסצנה המקורית תופיע על רקע המקום האמיתי בו אתה נמצא. הנה סרט שמסביר את הרעיון טוב יותר ממני.


מוזמנים לצפות בפרופיל הטוויטר שלי TV meets the Web שתדיר מתעדכן בפרויקטים חדשים של קרוס מדיה

Social TV – טלוויזיה חבר(ו)תית

Social TV הוא מינוח המתייחס לשילוב של טלוויזיה וטכנולוגיה על מנת לייצר אינטראקציה עם הצופים. מדובר בדרך כלל בפעילות של גופי טלוויזיה שנועדה לתקשר עם צופיה דרך פלטפורמות אינטרנטיות חברתיות כמו (אבל לא רק) פייסבוק. הפעילות יכולה לנוע ברמת מורכבות מלחיצת לייק על עמוד התכנית ועד הורדת אפליקצייה יעודית ( כמו אפליקציית הצ'אטים 10like). היא יכולה להתרחש בזמן השידור (כמו פעילות השופטים בטוויטר בזמן השידור של the voice) או כחלק מפעילות שוטפת (למשל, team coco של קונאן אובראיין). לפעילות יזומה של טלוויזיה חברתית יש מטרה אחת – הגדלת כוחו של המותג הטלוויזיוני דרך יצירת שיחה במרחב הוירטואלי.

המהפכה הדיגטילית הסוערת שבה אתרים וטרנדים מוכתרים ומופלים תדיר, כבר סיימה כמה קרבות עם מנצחים ברורים ונקודות אל חזור תרבותיות. אחת מהן היא הרשתות החברתיות, נוספת היא המדיה מולטי טאסקינג – דהיינו ההתנהלות שבה רובנו נמצאים מול יותר ממסך אחד בכל רגע נתון. (מליון וחצי ישראלים כבר מזדהים כצופים שבזמן צפייה במסך עוסקים גם בגלישה באינטרנט, בדיקת מיילים, גלישה ברשתות חברתיות ומשחקים).

ה Social TV אם כך הוא אינו בשורה, הוא פשוט פה. בים של נבואות ותחזיות הוא התמקם כצורה הכי מצליחה של קרוס מדיה מכיוון שהוא מתרחש בזירות שהדומיננטיות שלהם כבר הוכרעה ומתרחש בתוך נורמות התנהגות שכבר אימצנו. סיבה נוספת להצלחה של הטלוויזיה החברתית היא שהצלחה בו משמרת את מרכזיותו של הרייטינג – המדד המרכזי שלפיו הטלוויזיה מנהלת את עצמה. בטקס פרסי MTV האחרון החשיפה של ביונסה על הבמה את העובדה שהיא בהריון גרמה להתפרצות תגובות שכללה 8868 ציוצים בשנייה (שרובם אגב הגיעו ממכשירים סלולריים). הצורך להשתתף בשיחה הדביק את הגולשים למסך והביא גולשים אחרים לפתוח טלוויזיה.

במחקר חדש של חברת נילסן נבחנה הקורלציה בין באזז ברשתות החברתיות לבין רייטינג. הממצאים לא מפתיעים אבל מאששים תחושת בטן והגיון בריא. לפי המחקר, עלייה של תשעה אחוזים בבאזז רשתות חברתיות מתרגמת לעלייה בנקודת רייטינג אחת. המחקר גם מדגיש שהקורלציה הזו במיוחד רלוונטית לקבוצת הגיל של 18-34. נתח דמוגרפי שתוך חמש שנים יהפוך ל13-39 ותוך עשור לגילאי 10-50.

ניצול נכון של רשתות חברתיות מתבקש מול אירועים חיים ואירועי ספורט, שבאופן טבעי הכוח שלהם הוא בזה שהם מעוררים שיחה במהלך התרחשותם ולא פחות חשוב, צריך לצפות בהם בשביל להיות חלק מהשיחה למחרת. אבל לתכניות מתוסרטות יש יתרונות משלהן באסטרטגיה דיגיטלית חברתית. רשת FOX ניצלה את העובדה הזו כדי לעשות מעשה שהוא לא פחות ממדהים. היא הפכה את Glee  להצלחה במונחי רייטינג עוד בטרם שודר הפרק הראשון. זה לא היה מקרי, היא עשתה את זה שוב העונה עם הסדרה New Girl. רשת פוקס עשתה זאת על ידי יצירת אקוסיסטם של מסכים ופעילות חברתית שבהם יצירת עניין יכלה לגדול לכדי שיחה חיובית עד נלהבת.

גדילתו הטבעית והמהירה של תחום ה Social TV מבשר על עולם שבו התוכן הוא אינו תכנית טלוויזיה או סרט קולנוע אלא משהו שחי בכל המסכים, על מערכת יחסים בין הצופה לטלוויזיה שאינה חד סטרית אלא דיאלוג, על עתיד שבו מסך הטלוויזיה הוא רק במה אפשרית אחת מתוך מספר פלטפורמות ועל שינוי תפיסתי לפיו הגופים המנהלים את התוכן אינם ערוצי טלוויזיה אלא גופי שידור. כמו Social TV עצמו לא מדובר על העתיד הרחוק אלא על הווה דינמי שכבר קובע עובדה.

עדכון דצמבר 2011 : רשימת 50 האפליקציות שהופכות את המסך לסוציאלי

סדרות אינטרנט ישראליות – עשר הגדולות

לכבוד יום ההולדת ה63 של מדינת ישראל, אני שמח לסקר את מיטב התוצרת המקומית בכל הנוגע לתוכן וידאו סדרתי ברשת. כשהבלוג הוקם, לפני שלוש שנים וקצת, היו שתיים או שלוש סדרות לדבר בהן ואילו היום כשבאתי לבחור את הסדרות המשמעותיות ביותר, היו לי כמעט ארבעים לבחור מהן. זו קפיצה של מאות אחוזים בשנה ואין סימנים של האטה בשטח. כיף כיף כיף. הרשימה היא מן הסתם סובייקטיבית וכפופה לדעת הבלוג בלבד:

החלוצה  – קוויקי – לא רק הסדרה הראשונה בארץ, אלא אחת הראשונות בעולם (2003). הסדרה מתארת את מערכת היחסים בין שני שותפים תל אביבים שמגולמים על ידי נעה פניני, שגם יצרה את הסדרה, ואמיר דוליצקי (פוסט על הסדרה כאן). הסדרה עשתה היסטוריה שנייה כאשר הפכה לסדרה הראשונה שעברה למסך הטלוויזיה ועלתה כסיטקום בערוץ ביפ.  (חלוצות נוספות: המבזקה, טופי והגורילה, מנצנצים)

הנוגעת הדור הבא – סדרה ישראלית מבית היוצר של פליקס שמסקרת את עולם הזוהר דרך הקטרקט בעיניהם של שני קשישים, רות פרחי ויוסי סגל. הם פורצים להשקות ואירועי סלבס ומראיינים אותם מזוית אחרת (בדרך כלל זוית אחרת גם פיזית) הסדרה מצליחה להיות גם סאטירית וגם נוגעת ללב בגלל המשקל של הדמויות בתוכה . (נוגעות נוספות: במעגל סגור, אדום בעיניים)

המשוחקת – ריסטרט – סדרת מערכות יחסים (שמתחילה מפרידה בין עומר לדנה שגוררת השפעה במעגלי החברים המקיפים אותם) שצולמה כמעט באופן בלעדי בקלוז אפים. המארג כולו נפרש דרך עריכה והרגש כולו מועבר דרך משחק ישיר למצלמה בפריים שמשאיר את השחקנים מאד חשופים. (משוחקות נוספות : פאפאדיזי, חייו של הסלב)

המרשימהאהבה ראשונה – פרוייקט מבית סלקום (לוגיה) שמתעד 150 סיפורי אהבה קצרים של בני נוער בגילאי 16-20. הבחירות הדוקומנטריות שיוצרות את המכלול לצד הממשק המרשים לצד הפרסום המאסיבי מייצרים פרוייקט תוכן אטקרטיבי לקהל רחב שיכול שיכול לחיות רק באינטרנט. (מרשימות נוספות: כוח סודוקו, שחקנים) 

העצמאיתאלוהים והשטן שותפים – עודד סמו ומעיין בלום כאלוהים והשטן שנאלצים לחלוק דירת שותפים מעופשת. לסדרה יש את התחושה שהיוצרים עשו אותה קודם כל בשביל עצמם, ואני מתכוון לזה בצורה הטובה ביותר. זו סדרה שמביאה איתה צבע וטעם נורא סצפציפי ובטוח בעצמו, וזה מה שגורם לה לעבוד. (עצמאיים נוספים: יותם פרל,  המכשפות משנקין, ניצה ולחם, אמיר קוטיגרו)

הבינלאומית אחמד וסלים – סדרת אנימציה ישראלית, דוברת ג'יבריש,  שבמרכזה שני בניו של רב מרצחים שנבוך לגלות שהם יותר בעניין של משחקי מחשב מאשר פיגועי התאבדות. הסדרה עוברת באנימציה פשוטה יחסית אבל היא לא מרגישה לואו טקית. לסדרה הכבוד שהתוכן הנפיץ  שבה הגיע עד לכדי סיקור ברשת אלג'זירה שהניעה בקשה מאיחוד האמירויות להוריד את הפרק מיוטיוב. (בינלאומיות נוספות: twentyfourseven and the city, פיני)

המשווקת  – קרטושקס – סדרת אינטרנט נונסנסית ישראלית שהופקה עבור המותג תפוצ'יפס. הסדרה היוותה את שיתוף הפעולה הראשון של יוטיוב עם מותג מסחרי בארץ. קרטושקס,  בכיכובו של תומר שרון מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית (גילוי נאות: אני מעורב בסדרה במסגרת תפקידי. לפוסט על הסדרה. (משווקות נוספות: בייביליס בייבס, לוחמי האמת)  

המשלימה – משהו ז'ונגלר– סדרת ספין אוף שבה בסדרה מוטי חטואשווילי, מהדמויות המרכזיות בתכנית "לרדת בגדול", מנסה להגשים את חלומו לפתוח קורס "קיק בוקסינג" לילדים.  בניגוד לתכנים אחרים שמשלימים סדרות טלוויזיה. היוצרים הפיקו סיפור שלם ומקורי שעומד בפני עצמו ואף שונה מאד מאד סגנונית מתכנית האם.  (משלימות נוספות: למה אסור לעשן גראס, קובי היפה והחנון)

המאכזבת – פאני – סדרה במימון חברת הביטוח מגדל שמתארת מפגשים שונים של הקוסמטיקאית (חנה לסלאו) עם סלבריטאים שונים. השמות הגדולים, הכסף שנשפך על פרסום, תקציב ההפקה, כל אלו מיקדו את המבטים ובנו ציפיות לקראת סדרה אינטרנט (מתוסרטת) שהייתה יכולה להוות קפיצת מדרגה משמעותית לתעשיית סדרות הרשת בארץ. בפועל, היו שם סדרה של פרסומות מקסימות שמתחו אותן ודיללו אותן כך שיתאימו למסגרת זמן של סדרה אינטרנטית. (מאכזבות נוספות: סקייטבוק)

 המערכונית – היפופוטם – מערכונים בהגדרה הן לא סדרת אינטרנט אבל הן חלק בלתי נפרד מיצירה סדרתית שעובדת ברשת. היפופטם היו שם מהימים הראשונים של הרשת גם בפליקס וגם בנענע 10 ולא רק יצרו למדיום אלא גם ניצלו אותו על מנת לתפעל קהילה חיה ודינמית (מערכוניות נוספות : המבולגנים, מטר ושבעים) 

אני רוצה לסיים בהערכה לאתר flix – בפועל, הבית החם ביותר וזה שמספק את את התנובה הכי קבועה של סדרות אינטרנט. החל מימיו עם טופי וגורילה ועד למטומטמות וסבתא סעדה. בלי תקציבים היסטריים אבל עם הרבה תשוקה לא צינית לעניין הוא נותן חשיפה ואמצעי לדור חדש של יוצרים.