ארכיון תגיות: youtube

אנטואן דוסון – איש השנה בוידאו אינטרנטי 2010

על מנת לסכם את 2010 בחרתי לספר את הסיפור של אנטואן דוסון. זה סיפור שיש בו את קשת האלמנטים הקיימים בוידאו האינטרנטי: יש בו תוכן חובבני, תוכן מקצועי, יש בו גיבור בעל כורחו, יש בו תהילה, ויראליות, קרוס מדיה, טלויזיה, מחוות מוסיקליות, פרשנויות, ויכוח פוליטי, יש בו תרבות פופ ותרבות רשת במיטבה, זה סיפור שמתחיל מפשע ונגמר בגאולה. אנטואנן דוסון איש השנה של הבלוג וגיבור הוידאו העצמאי הנצפה ביותר ביו טיוב ב2010. סיפור בסרטונים:

בהאנטסויל, אלבמה, תחנת טלוויזיה מקומית שידרה סיפור על תקיפה של בחורה אפרו אמריקאית צעירה ועל אחיה, אנטואן שבא לעזרתה. זה השידור המקורי

הראיון של אנטואן, הצבעוניות, העלגות והתשוקה עשו כותרות והשמועה על הסרטון התגלגלה בבלוגים ואתרים והפכה לשיחת היום. ארבעה מליון צופים נמשכו לסרטון ממניעים קומיים אבל הנושא הנידון היה מאד לא מצחיק (נסיון לאונס) ולכן תחנת הטלוויזיה החליטה להסיר את הסרטון מהרשת. זה היה מאוחר מדי. מם נולד וחיקויים של אנטואן התחילו להציף את הרשת. חיקו אותו בצורה ישירה, חיקו אותו כזקנה, אבל שום חיקוי לא הכין את העולם למחווה הבאה של האחים גרגורי (Auto-tune the news)

מה שהחל כפצצה ויראלית הפך לפצצת אטום של תרבות רשת. עם מעל 64 מליון צפיות נכון להיום!!! Bed Intruder – המחווה המוסיקלית למקור הפכה להיות להיט גדול יותר משמעותית מהמקור שגרר בעצמו גל אדיר של גרסאות כיסוי ברשת. עשו את השיר בגרסה אקוסטיתכמזמור חג המולד, יש עיבוד לכלי נגינה יפני מסורתי וגרסה של ירקות מדברים. הבקשות להורדות היו כל כך רבות שהאחים חברו לאנטואן ולחנות האיי טיונס ושיחררו את השיר כסינגל שנמכר במעל 100,000 עותקים (דיגיטליים) . אנטואן הפך להיות כוכב. 

ההצלחה יצרה ויכוח ציבורי סביב אנטואן: האם ההצלחה שלו היא דבר חיובי לקהילה השחורה או שלילי. האם הוא מציג אותם באור נלעג או שסוף סוף הפנים האמיתיות של הגטאות נחשפים. אנטואן לא לקח צד, לא היה לו זמן. הוא פתח אתר והתחיל למכור בו דברים כמו תחפושת של אנטואן דודסון, טי- שרטים ואפליקציות לסמארטפונים. הוא השתמש בכסף בשביל לשפר את החיים שלו ושל אחותו. כשהרוויח מספיק כסף הוא העביר את המשפחה שלו לבית חדש הרחק משכונות המצוקה. הוא אפילו הקים עמותה לקידום המלחמה בסכרת נעורים. מחלה ממנה סובלות אחותו ואמא שלו. אנטואן השתמש ברשת, במדיה, ובמזל על מנת לשנות את חיו ולהפוך לגיבור תרבות.

מילה לסיום: הראיון המקורי עם אנטואן צולם ב28 ליולי 2010. לפני פחות מחצי שנה.

קרטושקס – המייקינג עוף

סדרת האינטרנט קרטושקס היא סדרת אינטרנט קומית, מהמושקעות שעלו בישראל. היא גם סדרת האינטרנט הראשונה שמומנה כולה על ידי גוף מסחרי, במקרה הזה שטראוס עבור המותג תפוצ'יפס. הסיפור של הסדרה נולד כפועל יוצא של קמפיין הטלוויזיה של תפוצ'יפס, שעלה במקביל לעליית הסדרה. שם נראו חברה צעירים שקולעים בוירטואוזיות תפוחי אדמה לתוך שקית תפוצ'יפס במעין מחווה ל dude perfect.

הסדרה לקחה את הרעיון של קליעת תפוחי אדמה לשקית והתייחסה אליו כאל ספורט לכל דבר, כמו כדורסל וכדורעף ושחייה צורנית. לאחר שניתן לספורט הזה שם – "קרטושקס" הסדרה הפכה להיות 'סרט הספורט' של קרטושקס. כמו "רוקי" לאגרוף ו"בית"ר פרובנס" לכדורגל, כך "קרטושקס" מספרת את סיפורו של יוני, מפעיל מפוח עלים עם חלומות גדולים, ומתארת את דרכו רצופת המכשולים לאליפות הקרטושקס השנתית. כמו בכל סרט ספורט טוב, הזכייה פירושה גם זכייה בנערת החלומות, ועבור יוני היא גם הבסיס לאיחוד עם אביו האובד.

את הסדרה הפארודית על גבול הנונסנס הפיקה THE BOX, (גילוי גאה: שאני משמש כמנהל התוכן שלה) כתב וביים אותה אלון גור אריה והפיק אותה בפועל אייל שינדלר (שני המצויינים הם מקודקודי חבורת היפופוטם).

קרטושקס גילמה את היתרון של תוכן ממומן בכל מה שנוגע להגעה של מפרסם לרשתות חברתיות. זה מכיוון שהיא מספרת סיפור ומציגה דמויות ואלו, בניגוד מוחלט למותג, הם דברים שאפשר לדבר עליהם, שמעניין לדבר עליהם ושניתן להזדהות איתם. בקבוצת הפייסבוק של קרטושקס  7000 איש ניהלו שיחה יומיומית, שלחו תמונות ויזמו עצומות שמבקשות עונה שנייה. בבלוגספרה, נכתבו עשרות פוסטים על הסדרה שבהם, בלוגרים מרדניים, קוליים ואנטי ממסדיים, שיבחו את הגוף המסחרי על היוזמה שלו.

בעיני, המפתח היה כזה : מרגע שניתנו גבולות הסדרה בהקשר ההפקתי ומרגע שבDNA שלה היו הערכים שהיו חשובים למותג (כמו טבעיות וכיף) אף אחד לא ניסה לעשות "את מה שהצעירים אוהבים" אלא היה פה צוות שעשה דברים שהצחיקו אותו. זה מתוך הנחת העבודה שזו הדרך היחידה לעשות תוכן "מגניב" ולא תוכן מתאמץ (שהצעירים, כך נאמר לי, מזהים בשנייה)!

מרגע שניתן האור הירוק לפרויקט, כתיבת הסדרה ארכה בערך כחודש וחצי. בזמן הזה גובש אופן העבודה מול יו טיוב שנבחר כפלטפורמת ההפצה של הסדרה ופלטפורמת השידור שלה. גובשה אסטרטגיית יח"צ שתיתן נראות לסדרה ברחבי האינטרנט, העיתונות והטלוויזיה. הלקוח היה שותף לאישור הצמתים החשובים בפרויקט כגון התסריטים, העריכות והעיצוב ובאופן כללי וראוי לציון הלך עד הסוף עם החדשנות של הפרויקט. הסדרה צולמה בשני ימי צילום ארוכים בלוקיישן של "מקווה ישראל" בפאתי חולון.

החומרים הנוספים שצולמו לסדרה שאפו לתת כמה שיותר צבע לרעיון של קרטושקס כספורט אמיתי וזה נעשה על ידי כך שכולם דיברו עליו כמשהו מובן מאליו, שלא צריך הסבר. הסדרה קודמה באתר של ערוץ הספורט וצולמו ראיונות עם ספורטאים מקצועיים שמדברים על אהבתם לקרטושקס.

הסדרה רצה במשך חודשיים, החל מה18 בפברואר, ומהפרק הראשון הייתה הצלחה. נכון לכתיבת שורות אלו הצפיות עומדות על קרוב ל700,000 צפיות שזה מספר גדול יותר מהיעדים השאפתניים שהוגדרו מול הלקוח כ"שווים את ההשקעה". לסדרה קבוצת חברים דינאמית בפייסבוק שמונה מעל 7000 חברים – קבוצה שהמותג "רכש את אמונה" והם זמינים לו להמשך דיאלוג חכם ונכון בלחיצת כפתור. ערוץ תפוצ'יפס ביו טיוב הפך לערוץ המסחרי ישראלי עם כמות המנויים הגדולה ביותר אי פעם (כשהוא יותר ממכפיל את המקום השני). נעשו כתבות על הסדרה בערוצי הטלוויזיה ונכתבו עשרות מאמרים בעיתונים ופוסטים של בלוגרים שמאזכרים בצורה חיובית את המותג ואת הסדרה.

כל זה, בעיני, קשור לשני עקרונות חשובים: 1. שהמפרסם נתן ללקוחות משהו בלי לבקש משהו חזרה ובעידן של רוויה פרסומית, זה צעד בונה דיאלוג ו2. התוכן עצמו נכתב כשמדד ההצלחה שלו הוא כמה הוא יעבוד בתור תוכן, לא בתור פרסום. השאלה והשאיפה הייתה לספר סיפור טוב ומצחיק. הנחת העבודה הייתה שאם התוכן יעבוד, כולם ירוויחו, ולכן שם צריך להיות הדגש.  

ואלו שמות…

משתתפים
תומר שרון, עופר סקר, לידר גרווה
גיל נתנזון, נמרוד יזהר, עידו קינן

עוזרת במאי: נעמי וינר ,ארט דיקרטור: מיכל הוניגספלד, הלבשה: דניאלה נוימרק פינק, איפור: ענבל קדרון, עוזרת ארט: מיכל קרנר, תאורה: שי דלריה, עוזר תאורה: חשי, מנהל במה: רותם רביב, עוזרי הפקה: גיל זהר, ליאת שחר, צילום סטילס: ארטרון רון אוריאל, מייקינג אוף: הדי קורן, ניצבים: TAKE2 , ביטוח: נעה בר יוסף

צולם על ידי ניידת מזמור הפקות, מפיק ניידת: זיו בצלאל, מפקח טכני: דן בכר, מפקח קול: רועי סנפורטה, צלמים: גור פלג, מיכאל בן אלי, מיקי להב, עוזר צלם: ולדימיר גריגורייב, VTR: יעקב בוגנים.

צוות חוץ
צלם: גידי פישר, מקליט: יוסף אלרוי

ייצוג אלון גור אריה: סברס יזמות ויצוג, אוליאמפרל גיל, ייצוג תומר שרון: איילה ברק, ייצוג עפר סקר: לבנה חכים, ייצוג לידר גרווה: רן תורג'מן.

שטראוס ישראל
מנהלת תקשורת אינטראקטיבית ותוכן: פרי לוי, מנהלת שיווק חטיבת המלוחים: אריאלה וייס, מנהלת תחום חטיבת המלוחים: יעל חזום, מנהלת מותג דוריטוס: סיוון סיט הניג.

THEBOX
מנכ"ל: אליהו אוזן, סמנכ"ל אטרטגיה וקריאייטיב: יקי גני, מנהל תוכן: דניאל רבנר, מנהלת פרסום: מורן סער, מנהל קריאייטיב: אסף שני, שיווק ויח"צ: יפעת פוקס, מנהלת הפקה: קרן אברהם, ארט דירקטור: שי כרמל, פלאש אינטראקטיב: ספי גב, מנהל טכני: עומר בהרב, מנהל אולפנים: מיכאל אבו.

מפיק: איל שינדלר
כתיבה ובימוי: אלון גור אריה

היפופוטם הפקות יוקרה

תודות
מיכל גרובר, אביעד שטקרמן.
בית הספר החקלאי מקווה ישראל: יאיר, דב ואיציק
פרק ראשון על פי מערכון מאת נמרוד יזהר ואלון גור אריה

הופק ע"י THEBOX עבור תפוצ'יפס

האם סרטונים ויראלים זה פיקציה?

רציונל המכירה של סרטונים ויראלים הוא שאם תעלה סרטון מספיק מוצלח אז אנשים יפיצו אותו לבדם מאחד לשני (כמו וירוס). הרשת מלאה בדוגמאות של סרטונים נטולי תקציב כמו Leave Britney Alone שהגיע ל29 מליון צפיות או ריקוד שצולם בחתונה שהגיע ל44 מליון צפיות וההנחה המתבקשת היא: באינטרנט אתה יכול לעשות סרטון יחסית בזול, אבל בגלל שהקריאטיב שלו יהיה כזה מוצלח אנשים יחשפו אותו אחד לשני דרך מייל או בכלים של רשתות חברתיות. בהתפתחות המסחררת של האינטרנט אני חושב שהתפיסה הזו שייכת לעבר. זה לא שסרטון טוב לא יגרור תגובה וזה לא שאין הצלחות ויראליות, אבל אני חושב ששווה לבחון את השאלה האם המודל של סרטון ויראלי הוא מודל כלכלי? 

השאלה היא שאלה של נראות. נניח שעשית את הסרטון הכי נכון בעולם למוצר שלך ואת האחד הסרטונים המוצלחים שהרשת ידעה. מה הסיכוי שיראו אותו? אני מאמין שהמציאות שבה שווה לבחון את השאלה הזו היא מציאות של מספרים: בכל דקה מועלים ליו טיוב 20 שעות של וידאו. בחישוב של 3.5 דקות ממוצע לוידאו זה אומר 342 סרטונים חדשים בדקה ו-492,480 סרטונים שעולים כל יום. בוא נגיד ש15 אחוז מהם טובים, 10 אחוז טובים מאד ו5 אחוזים מהם כל כך טובים שאנשים ירצו כל כך לחלוק אותם עם אנשים אחרים. אותם 5 אחוזים מגיעים ל25 אלף סרטונים שמתחרים עם הסרט שלך על נראות. ליום.  

עכשיו, האחוזים שאני מציין הם הערכות שלי בלבד, כמו כן יו טיוב הוא אתר בינלאומי מה שאומר שהמספרים האלה מכסים הרבה דקות צפייה שלא רלונטיות לשוק מקומי, אבל מצד שני יוטיוב הוא ממש לא אתר הוידאו היחידי שאליו מועלים סרטונים. גם אם נעשה סינון, חמישה אחוזים מתוך ה25 אלף סרטונים ביום, עדיין מדובר על סיכוי של 1250 לאחד שמישהו יראה את הסרטון שלך וזה כאשר הוא מתחרה אך ורק בקצפת. שיום אחד מספק.

ועוד לא דיברנו על הסיכוי שמישהו שראה אותו יחליט להעביר אותו הלאה…

עכשיו תחשבו על כמות הסרטונים שהגיעו אליכם כי מישהו שלח אותם אליכם או כי מישהו פרסם אותם בפייסבוק שלו…גם אם המספרים שלי לא מדויקים אני חושב שמתבהרת תמונה שהאסטרטגיה של סרטון שיצליח רק על הויראליות שלו, לא שהיא לא אפשרית, אבל סיכויי ההצלחה שלה רחוקים שנות אור מלהפוך אותה לאסטרטגיה ששווה את ההשקעה. לדעתי.

הרוב המוחלט של הסרטונים המצליחים הם אלו שהושקעו בהם זמן, מאמץ וידע בקידום שלהם. אם דרך באנרים, גיוס בלוגרים, פעילות ברשתות הברתיות ועוד ועוד. כמובן שיש משקל מכריע לבנייה נכונה של סרטון לעולם האינטרנטי אבל זהו תנאי סף הכרחי, לא ערובה.

יחד עם זאת, תופעת הסרטונים הויראליים ייצרה תעשייה של מפיקים ויוצרים מוכשרים שמדברים אינטרנטית ונתנה פתרונות מדיה לעסקים בינוניים וקטנים שפתאום יכלו לייצר פרסומות. האם התעשייה הזו הפכה מיותרת? ממש לא. רק שהמיקוד השתנה. סרטון מוצלח (ללא קידום) לא בהכרח יחשוף מוצר חדש, אבל הוא יכול להיות היעד אליו יגיעו מי שמחפש את אותו מוצר. הוא יכול להיות כרטיס ביקור של עסק וכלי מבדל באוקייאנוס האינפורמציה שיש ברשת. תחת האסטרטגיה הזו, ההשקעה בסרטון מהסוג הזה היא מאד כדאית, רק אל תמדדו אותה על סמך כמות צפיות.

עדכון 5 באפריל : הנתונים עלו. יו טיוב דיווחו שכמות הוידאו המועלת כל דקה לאתר עלתה ל24 שעות.

עדכון דצמבר 2010 : כל דקה מועלות ליוטיוב 35 שעות של וידאו !!!!

הופיע לראשונה בדה מרקר שיווק

פליקס, אתר לוידאו ישראלי – ראיון עם נדב סעדיה

אתר הוידאו פליקס עלה לאויר ביולי 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה (שנה וחצי אחרי הקמת יו טיוב) הוא נתמך על ידי תפוז אנשים – פורטל הקהילות הגדול בישראל. לפליקס יש בין 60 ל70 אלף יוניקים ביום, כאשר צפיית הדפים הממוצעת (וכל דף הוא סרטון) היא בין 4.5 ל5 צפיות. בין 300 ל400 סרטונים מועלים כל יום לאתר, מה שמסתכם במעל 12 מליון צפיות וידאו בחודש ממוצע. הסרטון הכי נצפה בפליקס הוא השבלול עם קרוב ל1.5 מליון צפיות. הסרטון הפופולארי של 2009 הוא לידה טבעית בחוף הבונים עם מעל 400 אלף צפיות.

פליקס הוא  אחד משני אתרי וידאו המרכזיים בישראל, כאשר השני הוא יו טיוב. (אמנם לכל האתרים הגדולים יש היצע וידאו אבל זוהי לא זהות האתר). השילוב של הפלטפורמה, יכולות ההפקה והנכונות להשקיע מסמנות את פליקס כאחד הבתים המרכזיים, שלא להגיד היחידים, לתוכן וידאו  כחול לבן. מבחינת כמות ההפקות שהוא מנפיק (10-15 סדרות לשנה) הוא לחלוטין בראש. נדב סעדיה, 27, הוא מנהל האתר. הוא הגיע לפליקס בתור עורך תוכן במשרה חלקית אחרי לימודי תואר תקשורת וניהול, נמצא כבר שלוש שנים בתפקידים שונים בתפוז שהוא מגדיר כ"בית חם." נדב ואני דיברנו על הפרקטיקה של התוכן המקורי בישראל, מה מצליח באתר, ואיך מצליחים להפיק אותו…

פליקס בולט כאתר ששרד ושגשג מול אתרי וידאו ישראלים שקמו ונפלו מצד אחד ומפלצת כמו יו טיוב מצד שני. במה פליקס מתבדל? 

אנחנו מקפידים להיות המקום שמעבר לתוכן גולשים יש בו גם תוכן אינטרנטי מקורי ישראלי, וזה משהו שלא קורה מדי במקומות אחרים. תוכן שלא מתבייש בזה שהוא באינטרנט. אין לנו היומרה להתחרות ביו טיוב. אנחנו מתבדלים דרך החיבור למה שקורה פה. גם אם יוטיוב עושים ממשק בעברית, יש לנו היתרון בקשר הבלתי אמצעי עם היוצרים, האנימטורים וכו' היתרון הוא באמת ברמת הטלפון. ההבדל בין פליקס לאתרים אחרים שהיו כאן הוא שפליקס לא ניסה להכיל את ה best of youtube אלא ה best של מה שקורה פה.

 איזה תוכן מקבל הכי הרבה צפיות באתר?

סנסציוני, נשים חשופות, תוכן שרוכב נכון על הייפ טלוויזיוני. אם הצלחת להצחיק זו התחלה טובה. מה שבאמת מצליח לרגש או להצחיק, אנשים יעבירו. הם לא יעבירו קליפ של ליידי גאגא. אם אתה עושה פוסטינג של סרטון בפייסבוק הוא אומר עליך משהו, כנ"ל לגבי דברים שאתה מעביר. תוכן גולשים מצליח פחות מתוכן מקורי, כי לא השקיעו בו אותה כמות מחשבה. אבל מצד שני יש ילדה כמו תבל (ככה עושים לחברה) שנהייתה שלאגר.

משהו יכול להצליח רק על הויראליות שלו, ללא קידום?

אם עשית משהו שהוא מספיק טוב, יכול להיות שהוא יתפוס. בפורים האחרון פליקס התחפשו ליוטיוב (המחווה שלנו לאתר הוידאו השני בגודלו בעולם). זרקנו את הסרטון ביו טיוב והוא הגיע לרבע מליון צפיות.

איזה תוכן אתה אישית הכי אוהב?

לי יש פטיש לחתולים שנתקעים במאווררים, תיעוד של פרחות שמאבדות שליטה וצורחות באוטובוס ואנשים שמקדישים סרטונים לחברה שלהם עם לבבות שהם עשו בmovie maker

ספר על  פרוייקט מקורי שלכם שאתה גאה בו במיוחד

מטומטמות הוא משהו כזה. איילת רובניסון ויעל נצר באו אלינו כאשר מחוברות הייתה בשיא ההייפ והן רצו לעשות טייק אופ. עשינו פיתוח משותף. הן הביאו את החומרים ואנחנו ערכנו. יחסית להשקעה זה עשה המון באזז. לא היו פה רווחים גדולים אבל הבנות התארחו בתכניות בוקר, באולפן שישי וזכו לכתבה בynet.

יש איזה אתר שהוא מודל מבחינתכם?

College Humor זה אתר שאנחנו מאד אוהבים ומעריכים פה. יש בו תוכן מקורי טוב שהוא גם תוכן אישי. אתה יודע מי מפעיל את האתר, אתה יכול לדמיין את ישיבות הבריינסטורמינג. והם משחילים תוכן שיווקי בצורה יפה. למשל בתחרות המתיחות יש פרק שכולל צניחה ממטוס והוא מתחיל ב"תודה ל(מותג) אקס שאיפשרו לנו להוציא את המתיחה הזו לפועל"

מה עומד מאחורי בחירות העורך באתר (משבצת שמיקום בה מבטיח צפיות)?

התוכן חייב להיות טוב ומעניין מספיק. תמהיל של ישראליות עם מקומיות בפרונט. חייל משועמם שעשה משהו מצחיק עדיף מבחינתי על סרטון סופר מושקע שעלה ביוטיוב

 האם קרה שגופי שידור ביקשו להסיר קטע מפליקס?

יש לנו יחסי גומלין מצחיקים עם גופי השידור. יחצנ"ים מטעמם עובדים חזק בתפוז ונהנים מהחשיפה אבל למרות זאת מדי פעם הם מבקשים להוריד קטע. מה שמבקשים להוריד אנחנו מורידים. אבל זה משהו שקורה פחות ופחות.

את החשיפה של עדי נוימן באח הגדול השאירו

שירות רע זה לא עשה להם. לעונה הנוכחית של האח הגדול לא תזיק פטמה שתברח. זה חלק מההייפ. עדי נוימן קיבלה אחלה קמפיין לתחתונים.

איך סדרה נולדת בפליקס?

אנחנו מקבלים בריפים מלקוחות כמו בייביליס (בייביליס בייבס) או מיוצרים עצמאיים. יש שישה אנשים בפליקס שאחראים על התוכן. אנשים שרואים וידאו אינטרנטי כל הזמן ומכל העולם ומכוונים את פיתוח התוכן למשהו שמחובר גם לעולם וגם לכאן. 

ליוצר שפונה אליכם, עדיף להגיע עם משהו מצולם או משהו כתוב יספיק?

תמיד טוב שיש משהו מצולם, כי אז יותר קל למכור את זה. גם לנו הלאה וגם ליוצר מולנו. הוכחות להצלחה כמו צפיות או פרויקט שכבר קיים ברשת גם כן מקדמים מכירה. למשל, אנחנו הולכים עכשיו לפרוייקט שני עם היוצרות של מטומטמות. פורמט שבו הן יוצאות לטיול הגדול שהן לא עשו בגיל עשרים. נשלח אותן להודו עם מצלמות וקלטות וידאו. שתי בחורות בגילאי השלושים שלהם עם ילדים בני 22.

ואיך יוצרים את הקשר הזה?

ישירות  nadavs@tapuz.co.il

מה התקציבים לסדרות אינטרנט?

התקציבים משתנים אבל מאד משתדלים לא להשתולל. העשייה האינטרנטית מלמדת אותך להוציא את המקסימום מתקציב יחסית קטן. אני לא מצפה להרוויח על סדרת אינטרנט אבל סדרה אמורה להחזיר את עצמה. לפרויקטים שאנחנו נכנסים אליהם אנחנו מדברים על בין 100 ל500 דולר לפרק, אבל אנחנו מספקים גם ציוד, עריכת וידאו ויש לנו אולפן צנוע (הערת המחבר: שזה שווה ערך בעצמו ל100 עד 500 דולר פר פרק)

פליקס אתר רווחי?

פליקס רווחי מיומו הראשון. הוא מכניס כסף מפרסומות ותוכן שיווקי.  זה פרדוקס כי הוא מרוויח יותר מיו טיוב. אנחנו מקפידים על פרסום במידה. אין פרסום על סרטונים שקצרים מדקה. אין פרה רול גדול מ-15 שניות, יש רווח בין הופעות הפרה רולים פר צפיות בדפים

והעתיד… 

אנחנו משתדלים להיות כל הזמן עם לפחות סדרה אחת בהפקה. ב2010 אנחנו מתכננים להכפיל את כמות ההפקות. תוכן מקורי זה מקום בו אנחנו רואים את העתיד. מודל שבו אנשים באים עם רעיון מוצלח, אנחנו מוכרים את התוכן השיווקי ועושים עם היוצר חלוקה של ההכנסות. הכוונה היא שבן אדם יבוא אלינו עם תוכן מוכן מקורי מגניב מיוחד, ואנחנו נותנים לו גב של מפרסם ויחסי ציבור.

אנחנו רוצים להביא כוכב גדול ליצירה האינטרנטית. יש תחושה שאם לא הולך לך בטלוויזיה אתה בא לאינטרנט. היא כמובן לא נכונה. יש פה אחלה פלטורמה ואנחנו מחפשים את הכוכב הזה מה a-list שיפרוץ את המחסום הזה בארץ

אנחנו רוצים להיות המקום הזה שאנשים באים אליו עם רעיון ואנחנו יותר משמחים לשתף פעולה.