ארכיון תגיות: youtube

Tudou : בחסות הצנזורה הסינית

בסין יש כ253 מליון גולשים פעילים, מתוכם 77 אחוזים צופים בוידאו אונליין. עם 30 מיליון משתמשים יותר מבארה"ב, סין היא המדינה עם כמות הגולשים הגבוהה בעולם. מפתיעה אם כך העובדה שלתרבות הסינית אין עקבות משמעותיים בתרבות הרשת שהיא, באופן יחסי, תרבות גלובאלית (בטח בהשוואה, לתרבות אסייאתית אחרת,  כמו יפן או הודו). סקירת אתר הוידאו הגדול בסין tudou, שמשדר יותר דקות בחודש מאשר youtube, מספקת מספר תשובות.

אתר טודו ("תפוח אדמה" משחק מילים על Couch potato) הוא יוזמה של שני שותפים: גארי וונג הסיני ומרק ואן דר חיליס ההולנדי. כמו שני שותפים אחרים שבבעלותם אתר וידאו, גם הם התחילו מחדר קטן ומוזנח בהשקעה עצמית של כ100,000 דולר. הם עלו לאויר באפריל 2005, מספר חודשים לפני יוטיוב, כפלטפורמה לוידאו בלוגרים. תוך שנתיים, ולאחר מספר סיבובי מימון מוצלחים, האתר שידר 55 מיליון קליפים ביום עם 40 מיליון יוניקים בחודש. העובדה שהאתר שידר קליפים ארוכים היא זו שאפשרה לו לייצר פי 3 דקות סטרימינג youtube

הרגולציה הפנימית הנוקשה של הממשל הסיני היא הסיבה להצלחת tudou והיא גם הסיבה לנוכחות המעטה של סין בתרבות הרשת. מסך הצנזורה שהממשל מעמיד מול תושביו מגביל אותם למצוא את העולם בתוך גבולות סין, גם באינטרנט. לשם השוואה ליוטיוב ב2007 היתה דריסה של 0.1 אחוז מהשוק בסין.

דרך נוספת בה tudou מרוויחה מממשל שלא נותן לעולם המערבי דריסת רגל היא בכך שהאתר משמש כגן עדן להפרות זכויות יוצרים גלובאלית, ללא כוח אמיתי של המערב לאכוף את ההפרות האלו.  האתר מציע סדרות וסרטים ללא הגבלה וישנם אתרים אמריקאים ואירופאים רבים שעניינם לינקים לסדרות וסרטים שהאתר משדר (פרק הפתיחה של "אבודים" לדוגמא)

הצנזורה הזו גם מגבילה את התחרות בשוק הסיני. חברות וידאו זרות שפעלו בתוך סין עמדו מול איום אמיתי לחקיקה נגד פעילות הוב וידאו על ידי חברות שאינן תחת הפיקוח או שייכות לממשל. לבסוף הוחלט שהחוק תופס רק לגבי חברות חדשות. דהיינו, חברה זרה שלא שידרה ווב וידאו בסין עד 2008 כבר לא תשדר. 

אבל גם בשביל tudou החומה הסינית היא חרב פיפיות שהונחה על צווארה בתחילת 2008 לאחר שהאתר כמעט ונסגר על ידי הממשלה עקב הצגת תכנים בלתי הולמים. כתוצאה מכך החברה נאלצת להוציא הון על סינון עצמי של תכנים.  

בסופו של דבר, גודל השוק מאפשר לאתר לגדול ולהיות רווחי גם בתנאים הנוקשים האלה. האתר לא נשען על להיטים או מותגים שמרכזים סביבם טראפיק. הגישה היא גישת "הזנב הארוך" בה הרבה רווחים קטנים מצטברים להון. הנתונים העדכניים ביותר שמצאתי היו מסוף 2007 שם דווח על 60 מיליון סטירימנג ביום שעליהם האתר מרוויח שלושה דולר cpm. האתר משתמש בפרה רולים של עשר שניות ומסך מרכזי שמסביבו עמוד סטטי שכולו תוכן שיווקי.

2008 הייתה שנה מעורבת עבור האתר שמצד אחד גייס 57 מיליון דולר בתחילת השנה אבל מצד שני נדרש לשלם  קנס כבד עבור הפרת זכויות יוצרים. האתר כיום מהווה 53 אחוזים משוק הוידאו בסין (כך בראיון וידאו ממרץ 08) אבל במדינה שבה משתמשי הרשת מהווים רק 20 אחוז מסך התושבים, יש להם לאן לגדול.

ליוצרי וידאו ישראלים שמעוניינים להעלות את הסרטונים שלהם לטודו – הדרך קלה לעשות את זה היא דרך שירותי הפצת תכנים כמו הסטראפ הישראלי startcut. לאנשי עסקים – נסיים בעצתה של טרייסי דאנג, סמנכ"לית השיווק של טודו, לזרים שמבקשים לעשות עסקים בסין:

נער בן 15 מצא דרך להתעשר מיו טיוב

פרד (Fred) פינגלהורן הוא ילד מעצבן בן 6 שמנהל וידאו בלוג ביו טיוב. מגלם אותו נער בן 15 בשם לוקאס קוירקשנק (Lucas Cuirkshank) מאומהה, נבראסקה שכותב, מגלם ועורך את התכנית.  בשנתיים שהתוכנית באויר ערוץ פרד הפך להיות הערוץ שגדל הכי מהר והערוץ עם הכי הרבה מנויים ביוטיוב: אין בו סרטון שלא עבר את רף מליון צפיות וצבר עשרות אלפי טוקבקים. גודל הההצלחה ביחס לפשטות ההפקה וקהל הtweens הנחשק שלא שבע מהתכנים התרגמו לרווחים מוידאו באינטרנט בצורה שחברות המדיה הגדולות יכולות רק להתקנא בם. לסרטון הבא יש כמעט  12 מיליון צפיות והוא נקרא "פרד הולך לשחות":

בראיון לרשת פוקס אמר לוקאס שהוא תמיד רצה להיות שחקן אך מאחר והוא גר בנבראסקה, לא היו לו הרבה מקומות בהם לבוא לידי ביטוי. מתוך השעמום נולד פרד, ילד היפר אקטיבי בן שש עם אמא אלכוהוליסטית ובעיות קשב וריכוז.  יש לו אבא שנמצא בכלא וקראש על ג'ודי שמאוהבת בקוין, הבריון שמציק לפרד. על מנת להדגיש את האנרגטיות של הדמות, לוקאס מריץ את הסרטים במהירות גדולה, מה שנותן לפרד קול גבוה וצווחני ולכל הסרטון תחושה תזזיתית. למרות שהתכנית מתעסקת בתכנים נפיצים, או כאלו שיש בהם פוטנציאל הומור שחור, היא תכנית ילדים וזה גם הקהל שלה.

אותו הקהל (ילדים בגילאי 13-17 שמתוכם בנות מהוות 67 אחוזים, שמתרגם ל700,000 מנויים לערוץ בyoutube) הפך את לוקאס לוובסלב ענק ולתעשייה של נער אחד. לוקאס משחרר את הסרטון השבועי ביום חמישי אחרי בית ספר (גם שלו, גם של הקהל שלו) כך שביום שישי ידברו עליו וביום שבת תהיה לו צפיית שיא. הוא פותח וסוגר את הפרקים עם משפטי מפתח ודואג לשלב מושגים ייחודיים לתכנית כמו Garnet במקום Gosh, darn it. יש לו מרצ'נדייז של חולצות שהוא לובש בכל הפרקים (ומוכר באתר שלו). הוא עושה השמת מוצר של מודל טלפון נייד עם פלטפורמת IM שמיועד לנוער ולאחרונה הוליווד התדפקה על דלתו עם צ'ק שמן בתמורה לכך שיאזכר את הסרט המשפחתי "עיר השנהב".

כל זה מנער בין 15 שמשקיע כמה שעות בצילום בסרטון השבועי וכמה שעות בעריכתו (היום כבר יש לו מנהל עסקים). לוקאס אמר שהקונספט של התכנית הוא פארודיה על וידאו בלוגרס אחרים שבטוחים שכל מה שהם עושים זה מאד חשוב. דבר נוסף שמעניין בתופעת פרד הוא שהתכנית מדברת לדור שלא מכיר עולם ללא אינטרנט, ומאד לא מדברת לדור אחר. קשה להסביר את סוד המשיכה של הדמות ולוקאס מודע לכך שאנשים או אוהבים או שונאים את הדמות. ילדים מתים עליה, כל השאר רוצים להרוג אותה.

עדכון אוקטובר 2010 : פרד-הסרט שודר ברשת ניקלודאון והפך לפרמיירה המצליחה ביותר בכבלים באמריקה.

קולנוע עצמאי ברשת

ויין יאנג, הבמאי ההוליוודי המוערך שעומד מאחורי "חוג שמחת המזל" יצר סרט עלילתי חדש בשם Princess of Nebraska. הפרמיירה החגיגית הייתה ב17 לאוקטובר במסכי youtube. סרט אחר בשם Crawford שמתעד שלוש שנים בחייהם של עיירה טקסנית נידחת שג'ורג' בוש החליט לבנות בה את ביתו צבר את הצלחתו הגדולה ביותר בשטחי האתר hulu. שתי הדוגמאות האלו מסמנות מהלך הדרגתי שבו הקולנוע העצמאי עובר מהפצה מסורתית להפצה דיגיטלית.

המעבר של היוצרים מאולמות הפסטיבלים לאתרי הוידאו הוא מהלך טבעי ממצוקה למוצא. המצוקה: יש פחות ופחות בתי קולנוע שמקרינים סרטי אינדי (בטח ביחס לתור הזהב של הז'אנר בתחילת שנות התשעים) ופחות ופחות בתי הפקות שמשקיעים בסרטים דלי תקציב. התוצאה היא שהאפיל והנראות של הקולנוע העצמי הצטמצמם באופן משמעותי (כמו שכתב ישי קיצ'לס בוואלה: קולנוע האינדי האמריקאי מת).

הפצה באינטרנט מסתמנת כמוצא מאחר והיא זולה,  ובמיוחד אם האתר מקדם אותה, גם אפקטיבית. הרווח מגיע מפרסום ומתחלק בין היוצר לבין האתר. אבל הרווח היא לא הסיבה העיקרית להפצה דיגיטלי שהרי זירת הפעולה המרכזית של יוצרי אינדי היא פסטיבלי קולנוע שגם בהם אין ממש רווחים והעניין החשוב הוא החשיפה. מהבחינה הזו הרשת נותנת את אותה המשוואה כמו הפסטיבל ואף מאפשרת לקהל חדש להיחשף לסרטים.  החשיפה הזו מגבירה את סיכויי המכירה של הסרט אם בDVD או לתחנות הטלוויזיה ושם גלום הרווח הפוטנציאלי.  

פודקאסט בנושא מבית Wall Street Journal מציין שהמהלך של הקולנוענים ברשת מזכיר את המהלך שעברו המוסיקאים לפניהם. הם נלחמו ברשת עד שהבינו שא. אין מה להילחם ברשת וב. אם מצטרפים אליה אפשר לנצח. זה נכון למוסיקאים מבוססים שמוכרים את מרכולתם בחנויות המוזיקה המקוונות וזה נכון למוסיקאים פחות מוכרים שmyspace הפך להיות כלי שיווקי וכלי הפצה הכרחי לקריירה שלהם. כמוהם הקולנוענים משתמשים ברשת בשביל לקבל חשיפה (ולהוכיח דרישה) שעוזרת להם לקבל מימון לפרוייקט הבא שלהם או להיבחר על ידי האולפנים.

ההפצה הדיגיטלית לא משפרת את מעמדה רק בגלל שהאתרים הגדולים מאמצים את היצירה העצמאית, אלא גם בגלל שמשקלם של אתרי הנישה עולה. לתחום הסרטים התיעודיים יש עדנה ברשת דרך אתרים כגון  snagfilms שמציע קטלוג סרטים דוקמנטרים (ומאפשר embedd של הסרטים שכמובן מגביר את ההפצה שלהם) או אתר כמו  Doctrailers שמאפשר לצפות בקטלוג של קדימונים לסרטים דוקומנטרים.

יורם שפר, שייסד ב2002 את DocMovies (שמאפשר הורדה של סרטים תעודיים בDivX) סיפר לי על הקמת האתר ש"זה היה מעשה אינסטנקטיבי, ללא כוונות רווח וללא מודל עסקי והוא נולד אחרי ההתגלות שהיתה לי אחרי שראיתי את הסרט הראשון שלי בDivX. האיכות הייתה מדהימה ואת הקובץ ניתן היה להוריד באינטרנט מבלי לחכות שמנהלי התכניות יואילו להוסיף את הסרט ללוח המשדרים ולהחליט על שעת שידור שרירותית שרק בה אפשר לצפות בו."

הולו (hulu) – סקירת אתר

hulu.jpg

את התכנים של אתר הוידאו הולו לא ניתן לראות מחוץ לארצות הברית, אבל מהמודל שלו אפשר ללמוד הרבה. נתחיל מהשורה התחתונה: בהתייחסות לשוק האמריקאי בלבד, הרווח המשוער של Hulu ב2008 יהיה זהה לרווח של Youtube  וזאת למרות שיוטיוב אחראית ל34 אחוזים מהסטרימיניג בשוק האמריקאי לעומת 0.7 אחוז של הולו.

הולו, מציג אך ורק תוכן פרמיום כמו מערכונים של SNL, סדרות אינטרנט כמו Gemini Division או Dr Horrible ופרקים מלאים של סדרות כמו Arrested Development או The Office. מצד אחד, זהו תוכן שמפרסמים יכולים לעמוד מאחוריו ומצד שני תוכן שניתן לקחת עליו תעריפי פרסום גבוהים יחסית. כאשר ממקמים את זה מול youtube, שברובו המוחץ מציג תוכן גולשים, ובמיעוטו האיכותי נמצא בתחום חוקיות אפור והרי לך הצומת שבה הכסף פנה לכיוון הולו. יוטיוב יכולה להשתמש רק בשלושה אחוזים מהתוכן שלה לצורך רווח ואילו הולו יכולה להשתמש ב100 אחוז מהתכנים שלה לאותה מטרה.

הדבר הבסיסי שתרם להצלחת האתר הוא ההתעקשות שלא להגדיר אותו כפלטפורמה נוספת לטלוויזיה באינטרנט, אלא כפלטפורמת אינטנרט.  למרות שהולו שייך לNBC ולFOX  ומרבית תכניו טלוויזיונים, האתר לא משמש (רק) ככלי קידום ויח"צ לתחנה אלא מציע חווית צפיה עצמאית ומלאה

האסטרטגיה הזו נבנתה מהצעד הראשון כאשר הוכנס שותף שלישי לעסק שאינו שייך לזכייניות הטלוויזיה והפכה להתחייבות כאשר מונה לאתר מנכ"ל שלא בא מעולם הטלוויזיה אלא מעולם האינטנרט (ג'ייסון קילר לשעבר מראשי אמאזון).

על מנת להתחרות בספקי תוכן הפרמיום הגדולים ברשת: הp2p והביטורנט הפיראטיים, האתר מכיל את כל התוכן שיש לNBC ולFOX להציע והכל בחינם באופן חוקי. לא רק זאת, אלא שהאתר מציע סדרות מלאות ולא פרק או שניים כפרומו. יתרה מזאת, הולו מספק קוד embed לכל התכנים שמאפשר הטמעת אותם התכנים באתרים אחרים ועל ידי כך נותן להם האפשרות להפוך לויראלים.  באתר יש גם מנוע חיפוש שששולח אם הגולש לאתרים אחרים, היה והתוכן לא זמין בהולו.  

הטכנולוגיה וחווית משתמש (UI) מעניקה עוד יתרון באתר. הוא לא עמוס בסרטונים. הנגן תופס בו חלק מרכזי והתפריט גם הוא נוח לחיפוש. מילת המפתח בממשק היא פשטות ולכן התעקש קילר על אתר שלא דורש הורדה של נגן (צעד לא מוצלח של ג'וסט שהם עכשיו מנסים לתקן) לדבריו הוא רצה אתר" שגם אמא שלו תבין איך להפעיל אחרי 15 דקות."

כמו שקורה ביותר ויותר דוגמאות ברשת, קרוס המדיה הנדיב בין אתרים ובין פלטפורמות מאפשר צמיחה גדולה לכל הפלטפורמות ואילו תיחום התכנים בדרך כלל יוצר בעיה (ע"ע הפלונטר שבו נמצאת תעשיית המוזיקה). חשוב לציין בהקשר של קרוס מדיה (עוד לפני שמדברים על רווחים באינטרנט) שהוא משרת אינטרס בסיסי של גופי התוכן לשמור על הצופים והדרך היחידה לעשות את זה היא לפגוש אותם איפה שהם נמצאים. 

היתרון של הולו הוא בכך שהוא מאפשר צפייה לפי הזמנה שזהו מודל שהצרכנים למדו להתרגל אליו ומצד שני מודל הפרסום שלו הוא כזה שהמפרסמים מכירים ונינוחים איתו. נכון שתעריפי הפרסום ברשת נמוכים עשרות מונים מאלו של הטלוויזיה אבל זה משתנה בקצב של מאות אחוזים בשנה.

עדכון 7 אוקטובר: בוואלה ממליצים על תוכנה בשם Gpass שמאפשרת להצפין את הIP ובכך לגלוש באתרים שחסומים למשתמשים מחוץ לארה"ב כמו הולו.